יום ג', 16 באוקטובר 2018, ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה את דרכו לביקור בקרית שמונה. הוא עמד אז בראש קואליציה ימנית דתית יציבה שכיהנו בה: משה כחלון ומשה בוגי יעלון, סילבן שלום ויובל שטייניץ. אפילו בני בגין, נסיך בית"רי, עיטר את הממשלה, עוד בטרם הפך ל"בוגד עלוב וזקן, אביך מתהפך בקברו" בפי רמי בן יהודה, זה שהחליף את בני בגין והפך לנסיך החדש של הליכוד.

זו הייתה ממשלה כמעט ממלכתית: מירי רגב, שמונתה לשרת התרבות, הייתה עוד בחיתוליה בכל הקשור לחלוקת ג'ובים לאנשי מרכז הליכוד. איילת שקד רק החלה את ההפיכה המשטרית, כשהסתערה על הוועדה למינוי שופטים יחד עם החבר הקרוב שלה – אפרים נווה. אף אחד עוד לא חזה שהשיטה של מירי רגב תאיים על מדינת ישראל ושהחברים הטובים של איילת שקד ישבו על ספסל הנאשמים.

זו הייתה ממשלה כמעט ממלכתית: מירי רגב, שמונתה לשרת התרבות, הייתה עוד בחיתוליה בכל הקשור לחלוקת ג'ובים לאנשי מרכז הליכוד. איילת שקד רק החלה את ההפיכה המשטרית

עבור נתניהו היה זה הטוב שבזמנים. אומנם היועמ"ש אביחי מנדלבליט פתח בחקירה פלילית נגדו, אבל היו לו את כל הסיבות להאמין שגם הפעם, ממש כמו בפרשת ביביטורס, מנדלבליט יסגור את התיק ללא הגשת כתב אישום. אחרי הכל, חלפו שנתיים מיום פתיחת החקירה, די והותר זמן לסיום חקירה מורכבת ככל שתהיה. נתניהו היה בטוח שהילוכו אימים על מנדלבליט עושה את העבודה וששום דבר רע לא יפגע בו. הוא הרי רב אומן בלהתל במערכות החוק.

והלך הרוח הזה, טבול במידה בלתי מבוטלת של יהירות, זחיחות ושכרון כוח, הוביל את נתניהו לענות לפעילת ליכוד בקריית שמונה, ששאלה אותו על סגירת חדר המיון בעיר כך:

"תראי, את פשוט לא מעניינת. את משעממת אותנו. אנחנו רוצים לדון בדברים שלנו. תביאי דברים מעניינים".

הוא כמובן תרץ אחר כך את תשובתו הרעה בתירוצים מתירוצים שונים כמו העובדה שהתבשר על מותו של "חברו הקרוב" עוה"ד יעקב ווינרוט ואולם, תשובתו, העידה יותר מכל על כך שנתניהו כבר אז החל לשבור את כל הכלים, אפילו בנוגע למצביעיו.

הוא ידע שמכונת התעמולה וההסתה שלו כה יעילה, עד שאפילו התשובה שלו, האומרת בדיוק מה הוא חושב על האזרחים, לא תזיק לו, ואולי אפילו תועיל. די שיזכיר את מה שמפא"י עשתה לעולים בעיירות הפיתוח והכל יישכח.

*  *  *

יום ד', 5 ביוני 2024, עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו את דרכו לביקור בקריית שמונה. כמעט 6 שנים לאחר אותו הביקור בעיר, בו לא התבייש לעלוב במצביעה נאמנה שלו קבל עם ועדה, שב נתניהו לעיר.

וכמו בביקור ב-2018, גם הפעם הוא ראש הממשלה העומד בראש קואליציה ימנית דתית. רק שמאז הוא התקדם. לא עוד נחקר בחקירה פלילית שבה יש להחליט האם להגיש נגדו כתב אישום, אלא נאשם בפלילים שהשבוע מלאו 4 שנים לפתיחת משפטו.

הלך הרוח הזה, טבול במידה בלתי מבוטלת של יהירות, זחיחות ושכרון כוח, הוביל את נתניהו לענות לפעילת ליכוד בקריית שמונה, ששאלה אותו על סגירת חדר המיון בעיר כך: "תראי, את פשוט לא מעניינת. את משעממת אותנו"

הפעם, נתניהו לא בא לעיר כדי לחנוך מרכז רפואי חדש, אלא כדי לחזות במו עיניו באש הבוערת בעיר ובסביבותיה, אש ששלטונו המופקר הביא עליה. הוא בא לחזות בעיר נטושה שהחזבאללה שולט בה. הוא בא לחזות בעיי החורבות שממשלתו זרעה בעיר ושלפחות לעת עתה אין לממשלה כל תוכניות שיקום לגביה או צפי לחזרת התושבים לעיר. כן, על אף ההצהרה הגרוטסקית של שר החינוך יואב קיש על הקמת אוניברסיטה בעיר. בינתיים לא נותר בעיר אפילו מי שיחבוש את ספסליה, אילו אכן קמה.

אבל אם מישהו סבור שהלך רוחו של נתניהו השתנה בשש השנים שחלפו מאז העליב את המצביעה שלו, אינו מכיר את נתניהו. דבר לא השתנה אצלו, ואם היה שינוי כלשהו – זה רק לרעה.

נתניהו לוקה באותה היהירות, באותה הזחיחות ובאותה השפלות שאפיינה אותו ב-2018. הוא הגיע לעיר כגנב בלילה מבלי לתאם את הביקור עם ראש העיר, ומי שליווה את ביקורו היה מועמד הליכוד (שלא נבחר) לראשות העיר.

גם בשעה שהעיר עולה בלהבות, נתניהו עוסק בדבר היחיד שהוא יודע לעשות: פוליטיקה קטנה ומצחינה, נקמנות וסגירת חשבונות. זה כל מה שמעניין את האיש הנורא הזה. טיפת נדיבות אין בו, טיפת אמפטיה, טיפת סלחנות – כל כולו איש קטן ונקמן, שלא שוכח דבר ולא לומד דבר.

למעשה, נתניהו היה שמח לוותר על הביקור בעיר. הוא הרי יודע היטב מה מצבה וזה לא מעניין אותו. נראה שהסיבה האמיתית לביקורו היא כדי להגיד לראש העיר המכהן אביחי שטרן את מה שאמר למצביעה שלו לפני שש שנים: שהוא לא מעניין אותו, שהוא משעמם אותו. רק שהפעם לא היה לו האומץ לומר לו זאת בגלוי, אל מול המצלמות, אז הוא עשה זאת בהיחבא.

נראה שהסיבה האמיתית לביקורו היא לומר לראש העיר את מה שאמר למצביעה שלו לפני 6 שנים: שהוא משעמם אותו. רק שהפעם לא היה לו האומץ לומר לו זאת בגלוי, אל מול המצלמות, אז עשה זאת בהיחבא

שני ביקורים, הראשון משקף את הטוב שבזמנים לנתניהו, השני משקף את הרע שבזמנים לאזרחי ישראל. כדבריו של צ'רלס דיקנס בספר "בין שתי ערים":

"היו אלה ימים אפלים, היה זה חורפו של ייאוש, דבר לא היה אפשרי".

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.