1
קשה היה להחמיץ את ההתלהבות של נציגת עיריית נתניה. על מסך האולם ב'מוני אקספו' – כנס הרשויות המקומיות שנערך בגני התערוכה – נראה צילום של חניון 'איקאה' (סניף פולג, הראשון בארץ), שבו המכוניות חונות בצילם של פאנלים סולאריים.
נציגת העירייה סיפרה שזה רק פרויקט אחד מתוך מאות של תכסית סולארית בעיר. הגגות של 70 מוסדות חינוך בנתניה כבר כוסו בפאנלים, ו-30 מגרשי ספורט פתוחים קיבלו קירוי סולארי. "כשיצאנו לדרך התושבים לא ידעו איך לאכול את זה, עכשיו הם לא מפסיקים לפנות לעירייה ולשאול מתי באים להתקין קירוי סולארי על המגרש בשכונה שלהם".
ראשי ערים נוהגים לטעון שסביבה אינה נושא בחיר – כזה שגוזרים עליו קופון בקלפי. אבל אם הורים יכולים לשלוח את ילדיהם לשחק במגרש מוגן ומוצל, הם יידעו ועוד איך להעריך את מי שדאג לזה
הדברים הללו צריכים לעניין כל ראש עיר בישראל שמתכוון לשוב ולהתמודד בבחירות. ראשי ערים נוהגים לטעון שסביבה אינה נושא בחיר – כזה שגוזרים עליו קופון בקלפי. אבל אם הורים יכולים לשלוח את ילדיהם לשחק במגרש מוגן ומוצל, הם יידעו ועוד איך להעריך את מי שדאג לזה. לא בגלל סכנת ההתחממות הגלובאלית, אלא בגלל הסכנה שהילד יחטוף מכת חום.
מגרשי הספורט כיכבו גם בהחלטה שאושרה בישיבת הממשלה בתחילת השבוע: לפי ההחלטה שקידמה חטיבת האנרגיה המקיימת במשרד האנרגיה, הממשלה תעמיד 34 מיליון שקלים לטובת רשויות מקומיות שיקרו בפאנלים סולאריים מגרשי ספורט בתחומן.
לפי הניתוח שנעשה במשרד האנרגיה, קירוי של 3500 מגרשי הספורט שפזורים בישראל יניב כ-500 מגהוואט חשמל נקי – שווה ערך לתחנת כוח גדולה למדי. התועלת השנייה היא כמובן הצל – מדובר ב-3000 דונם של שטחי צל ציבוריים, והשמשת מגרשים למשחק בכל שעות היום בחודשי הקיץ הרותחים.
קירוי של 3500 מגרשי הספורט שפזורים בישראל יניב כ-500 מגהוואט חשמל נקי – שווה ערך לתחנת כוח גדולה למדי. התועלת השנייה היא כמובן הצל והשמשת המגרשים למשחק בכל שעות היום גם בקיץ
אלא שבעוד מגרשי הספורט מתחילים לזכות במעט עדנה וצל, דו"ח מבקר המדינה שפורסם ביום שלישי מלמד שבכל הנוגע לצל עצים שוררת ברחובות ישראל לא פחות מקטסטרופה.
יותר מ-130 עמודים חובק הפרק על ההצללה במרחב הציבורי והעירוני בדו"ח המבקר. לפי הממצאים, ישראל מתקדמת בדיוק לכיוון ההפוך: בעוד האקלים מתלהט, הערים מתפשטות מנכסי הצל שלהן ומפקירות את התושבים לשמש האלימה.
לפי דו"ח המבקר, כמעט חצי מיליון עצים (443,154) נכרתו בעשור האחרון כדי לפנות מקום לבנייה. 90% מהרחובות בישראל הוגדרו על ידי המבקר כ'מתאפיינים בחוסר צל', בכשליש (37.5%) אין צל בכלל מתוכם 2500 רחובות ראשיים.
רק ב-0.25% מהרחובות – 1 מכל 400 רחובות – יש כיסוי טוב של עצים וצל. לפי מדידות ומחקרים שנערכו בארץ, הפער בימי קיץ חמים בין רחוב מוצל לרחוב חשוף לשמש עומד על 5 עד 15 מעלות, כלומר אזור אקלים אחר.
רק ב-1 מכל 400 רחובות בישראל יש כיסוי טוב של עצים וצל. לפי מדידות ומחקרים שנערכו בארץ, הפער בימי קיץ חמים בין רחוב מוצל לרחוב חשוף לשמש עומד על 5 עד 15 מעלות, כלומר אזור אקלים אחר
ממשלת ישראל, כידוע, לא מתפקדת כבר כמה שנים, עם דגש על הקדנציה המסויטת הנוכחית, אבל במקרה הזה חלק ניכר מהכישלון מונח לפתחן של הרשויות המקומיות: ב-2022 קיבלה ממשלת בנט את החלטה 1022, בה הוצב יעד שאפתני של 70% הצללה רציפה. היעד הזה לא גובה בתקציב מוגדר וגם אין ביכולת הממשלה לאכוף את ההחלטה על הרשויות.
הממשלה לא עוזרת (למעט קולות קוראים לנטיעת עצים שמוציא המשרד להגנת הסביבה), אבל בשונה מנושאים אחרים היא גם לא ממש מפריעה. לרוב ראשי הערים, זה פשוט לא מספיק חשוב. הם כנראה חושבים שצל ועצים זה לא 'בחיר'.
בהיעדר ממשלה, באים לידי ביטוי הפערים בין רשויות מבוססות לאלה שאין להן. טבעון היא היישוב המצטיין בחיפוי עצים – 33% משטח המועצה, בעוד חמשת היישובים הקירחים ביותר ממוקמים דווקא בדרום המדברי – ערערה בנגב, שגב שלום, ירוחם, רהט ומצפה רמון. דווקא במקומות שבהם העצים הכי נחוצים – הם לא קיימים.
כמו בכל נושא חשוב בישראל, גם כשעל הנייר יש חוקים וכללים ראויים, אין כוח אדם שיפקח ויאכוף. המבקר גילה שבשלוש השנים האחרונות יש רק פקח אחד שממונה על אכיפת פקודת היערות, ושהבקשות לרישיונות כריתה שבהם מבוקשת כריתת מספר רב של עצים כלל לא מתועדות במערכת הממוחשבת של משרד החקלאות.
בהיעדר ממשלה, באים לביטוי הפערים בין רשויות מבוססות לאלה שאין להן. טבעון היא היישוב המצטיין בחיפוי עצים – 33% משטח המועצה, בעוד חמשת היישובים הקירחים ביותר ממוקמים דווקא בדרום המדברי
כשבמקום ללכת קדימה ישראל דוהרת לאחור, נותר רק להיזכר בגעגוע בנאום ההוא שנשא לפני 63 שנה דוד בן גוריון, כשחוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע עלה להצבעה בכנסת: "עץ בן שבעים שנכרת – לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ. אקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים – הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם, ולעץ בן מאה אין תמורה".
2
הקניונים גרמו פגיעה אנושה למרכזי הערים בישראל. במקום לפסוע ברחובות ולפרנס את העסקים הקטנים, הישראלים נוסעים באוטו למתחם מנותק בירכתי העיר, מחנים (בחינם, לרוב) במדבר אספלט עצום ונבלעים בבועת המזגן, שם ממתינים להם אותם תאגידים שמוכרים את אותם מותגים.
מתחם "ביג פאשן" בגלילות, שנפתח בקול תרועה לפני כ-5 חודשים, לא שונה במובן הזה, ובכל זאת כשביקרתי בו השבוע לראשונה הופתעתי לטובה. הניתוק מהמרכזים האורבניים הסמוכים (תל אביב, רמת השרון, הרצליה) והמפגע התחבורתי תקפים גם כאן, והגשר שהיה יכול לאפשר מעבר משביל האופניים שמחבר בין תל אביב להרצליה עדיין לא נגיש לאופניים, עגלות ילדים ונכים. אבל לפחות במתחם עצמו נראה שהושקעו תכנון ומחשבה שמעניקים חוויה משודרגת לעומת מרכזי קניות רבים אחרים.
מתחם "ביג פאשן" בגלילות הוא מתחם פתוח שמדמה שיטוט ברחוב עירוני. נראה שהושקעו בו תכנון ומחשבה שמעניקים חוויה משודרגת לעומת מרכזי קניות רבים אחרים
מדובר במתחם פתוח שמדמה שיטוט ברחוב עירוני. חלק מהמתחמים הדומים שפזורים בארץ, למשל ביל"ו סנטר, מעוצבים כריבוע שמקיף מגרש חנייה עצום. האספלט הלוהט ועשן המכוניות הופכים את חווית ההליכה במרחב למעיקה, מיוזעת ולפעמים גם מסוכנת, שלא לדבר על זה שצל הוא מצרך נדיר עד לא קיים.
בביג גלילות רוב החנייה היא תת קרקעית, וכך שני המפלסים של מתחם החנויות והמזון חפים ממכוניות. צל, לעומת זאת, יש בשפע – פרי תכנון נכון של זוויות הבנייה והתקנת מפרשי הצללה גבוהים.
התכנון כנראה לקח בחשבון גם את כיווני זרימת הרוח, כי אפילו ביום חם מאוד של אמצע הקיץ האוויר לא עמד לרגע. בין שורות החנויות – שמהן בקע אוויר מזגנים צונן – נוצר מעין מיקרו אקלים סביר לגמרי, בוודאי כשמדובר ביולי בישראל.
בביג פאשן גלילות יש צל בשפע, והתכנון כנראה לקח בחשבון גם את כיווני זרימת הרוח, כי גם ביום חם מאוד של אמצע הקיץ האוויר לא עמד לרגע. יחד עם המזגן שבקע משורות החנויות נוצר מעין מיקרו אקלים סביר לגמרי
באופן אירוני, בבוקר יום חול של החופש הגדול התנועה במקום הייתה דלילה למדי. אולי התלמידים בחופשה עדיין לא התעוררו, ואולי ההסתערות על המתחם בימיו הראשונים מיצתה את אוכלוסיית היעד. כך או כך, העובדה שלא היה צפוף בוודאי תרמה לחוויה.
אם כבר נגזר עלינו לחיות בין מקדשי צריכה וגם להגיע אליהם מדי פעם, עדיף שזה יהיה מקום שהתאים את עצמו לאקלים הישראלי ויוצר חוויה פחות בועתית ויותר נעימה מרוב הקניונים שהמרחב הישראלי מציע.
3
יונה יהב התמוגג השבוע. "התחלת עבודות הפירוק של מיכל האמוניה הן אירוע משמעותי", הודיע ראש עיריית חיפה בדף הפייסבוק שלו. "המיכל היה אחד הסמלים הרעים של התעשייה המזהמת".
גם בחברת נמלי ישראל, שמבצעת את ההריסה בפועל, חגגו את הרגע, ומנכ"ל משרד התחבורה, שחברת נמלי ישראל כפופה לו, היגג משהו על "תהליך רחב של התחדשות במפרץ" ו"מרחב איכותי יותר לתושבים".
לא ברור על מה הצהלה על פירוק מיכל האמוניה בחיפה. ריקון המיכל והפסקת השימוש בו ב-2017 היו צעד חיוני והיסטורי, אבל למה כל כך חשוב להרוס?
לא ברור על מה הצהלה. ריקון מיכל האמוניה והפסקת השימוש בו ב-2017 היו צעד חיוני והיסטורי לטובת בטיחות תושבי חיפה והמפרץ. אבל למה כל כך חשוב להרוס? במקומות רבים בעולם מנצלים מבנים תעשייתיים ישנים לפעילויות תרבותיות וחברתיות. למבנים האלה – מיכלי ענק, ארובות, כבשנים – יש לא פעם ערך היסטורי ואדריכלי, והם יכולים להוות סביבה מרתקת ומרעננת למופעים, חללי תצוגה ליצירות אמנות וספורט אקסטרים.
ילדיי לא ישכחו את היום שבו טיפסו על הקיר התלול של בונקר ששרד בברלין ממלחמת העולם השנייה. מתחם טכנולופוליס באתונה, עם מבני תעשייה מראשית המאה ה-20', הוא אתר מרתק לביקור ומקום שוקק פעילות תרבותית. אפילו בזן הלכה בכיוון הזה, כשהפכה את אחת הלבניות למרכז מבקרים שבו אפשר להתרשם מהמבנה יוצא הדופן שהבריטים הקימו לפני מאה שנה.
הריסת מיכל האמוניה היא פרויקט הנדסי מורכב, שכן מעטפת המיכל כוללת כמה שכבות בטון שנועדו להגן עליו מפני טילי החזבאללה (מי חשב אז על האיראנים). במקום להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בהריסה, אפשר היה לחשוב על שימוש חוזר – reuse – גם לטובת הסביבה וגם לטובת הקהילה.
הריסת מיכל האמוניה היא פרויקט הנדסי מורכב. במקום להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בהריסה, אפשר היה לחשוב על שימוש חוזר, גם לטובת הסביבה וגם לטובת הקהילה
שמואל גלבהרט, לשעבר סגן ראש עיריית חיפה ובמקצועו מהנדס ומתכנן ערים, כתב בדף הפייסבוק שלו "'בשעה טובה' מברכים קברניטי העיר והאומה, שכל השנים לא ממש התרגשו מהמיכל וכעת חוגגים בהרמת כוסית את ההחלטה האומללה. 'בשעה טובה'? עדיף היה לשמר את המיכל כחלק מפיתוח מתחם עם מסחר".
בכל הנוגע למיכל האמוניה זה כנראה כבר מאוחר. נותר רק לקוות שלקראת פינוי התעשייה מהמפרץ, בתקווה שאכן יתממש בשנים הקרובות בהתאם להחלטת הממשלה, כל הנוגעים בדבר יפעלו באופן פחות אוטומטי ויותר יצירתי.
4
תמונה אחת שווה יותר מאלף קוב: השפיץ הצפון מזרחי של ישראל, רמת הגולן ואצבע הגליל, חווה את החורף השחון ביותר מאז שהחלו המדידות – כ-40% מכמות הגשמים הממוצעת. התמונות העצובות שצילם מוליק המר ממחישות את המספרים: כך נראה הירדן ליד יסוד המעלה השבוע, וכך הוא נראה בקיץ 24'.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו