גם משק המים עובר טלטלה באדיבות הקורונה. ברוב הארץ הסגר גרם לעלייה של כ-5% בצריכת המים הביתית; לעומת זאת באילת, שבימי שגרה המלונות הם צרכני המים הגדולים בה, נרשמה צניחה חדה של כ-30% בשימוש במים.

לכאורה אלה חדשות טובות, בפועל ברשות המים ובתאגיד המים של אילת מודאגים מאוד מההשלכות של הירידה בביקוש למים בעיר הדרומית, שמתמודדת בימים אלה עם גל של מובטלים חדשים.

במישור הארצי, אומרים ברשות המים שלא צריך להתרגש מהעלייה המסוימת בצריכה. ההשוואה לאביב אשתקד לא נותנת תמונה מדויקת מפני שפסח חל השנה מוקדם יותר, וממילא לפני החג ניכרת עלייה בצריכה בגלל הניקיונות.

צריך לזכור גם את הגידול באוכלוסייה ואת העובדה שאמנם יש עלייה מובהקת בצריכה בצהריים ובערב, אבל במקביל יש ירידה בשימוש במים בבוקר (פחות אנשים קמים לעבודה). כמו כן, במקביל נרשמה ירידה בצריכת המים בעסקים.

יחד עם זה, ברשות המים מודאגים משינוי הרגלים לאורך זמן בגלל הקורונה, כמו למשל ההמלצה להרבות בשטיפת ידיים עם סבון. ברשות המים מבקשים להזכיר שבזמן שמסבנים את הידיים אין צורך שהמים ימשיכו לזרום ויש לסגור את הברז.

ברשות המים מודאגים משינוי הרגלים לאורך זמן בגלל הקורונה, כמו למשל ההמלצה להרבות בשטיפת ידיים עם סבון. הם מבקשים להזכיר שבזמן שמסבנים את הידיים אין צורך שהמים ימשיכו לזרום ויש לסגור את הברז

הסלוגן של אילת בשנים האחרונות הוא "אין עוד מקום כזה", וזו הגדרה מדויקת גם לגבי ההתנהלות של משק המים. "אנחנו עיר של 51 אלף תושבים", אומרת חן סלטי, מנכ"לית תאגיד המים העירוני "עין נטפים", "אבל מבחינת צריכת מים מתנהגים כמו 120-150 אלף תושבים. 36% מהמים שלנו הולכים למלונות, ועוד כ-10% לכל העסקים שסובבים את ענף התיירות – ברים, מסעדות, אטרקציות.

"לכן, ברגע שהכל נסגר, הצריכה בבתים עלתה כמו בכל הארץ אבל זה לא מתקזז עם הירידה במלונות ובתיירות, ובסך הכל צריכת המים בעיר נחתכה בכ-30%".

בריכת מלון הרודס פאלאס באילת, ארכיון, אוקטובר 2019 (צילום: משה שי, פלאש 90)

לכאורה זה נשמע נהדר, שנים אנחנו מדברים על הצורך לחסוך במים, בוודאי בעיר מדברית כמו אילת.

"כן אבל זה רק לכאורה. נכון שתאגידי המים הם לא עסק למטרת רווח, אבל אנחנו משק סגור ובהכנסות שלנו אנחנו משתמשים כדי להשקיע בתשתיות, למנוע פחת ובזבוז מים, למנוע תקלות שמתבטאות בהזרמה של שפכים לים וכו'. ברגע שההכנסות שלנו יורדות בצורה דרמטית אנחנו צריכים לשנות גם את כל תכנית ההשקעות ובטווח הארוך עלול להיות לזה מחיר.

"מעבר לזה, אחרי שהביוב של אילת עובר טיהור הוא מוזרם לערבה לטובת החקלאות. אם אין ביוב באילת, אין מי קולחין לחקלאות בערבה, ואז החקלאים צריכים להשתמש במים שפירים שהם גם יותר יקרים כך שבעצם לא חסכנו כלום.

"הישראלי הסביר שמגיע לאילת כתייר לא חושב על זה, אבל כשהוא לא עושה פיפי במלון, יש פחות מים לחקלאות".

סלטי אומרת שהחששות לעתידו של משק המים באילת קשורות קשר הדוק למצב הכללי בעיר, שחווה משבר תעסוקתי וכלכלי עמוק.

"זו שרשרת שלמה, ברגע שחלק מהאנשים לא יוכלו לשלם חשבונות תהיה בעיה בגבייה והעירייה תתקשה להשקות גינות ולטפח שטחים ירוקים. אנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו יודעים שהתיירות תחזור אחרונה וזה מאוד מטריד".