מאיר ברג עלה מברית המועצות בסוף שנות ה־70 והתיישב בהתנחלות פסגות הצעירה על הר "ג'בל טוויל", בגובה 900 מטר מעל פני הים, ממזרח לעיר אל־בירה. ממשלת ישראל העניקה את היישוב הצעיר כפיצוי למפוני סיני.
ברג החל לבנות את "יקב פסגות" בסיוע הלוואות של החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית. עם השנים הלך והתרחב היקב על חשבון שטחים השייכים לאל־בירה הסמוכה.
על פי מידע שנאסף בידי "כרם נבות" – גוף אזרחי המתמקד במעקב, מחקר ופרסום דוחות אודות מפעל ההתנחלויות – ברג חרג מגבולות הטריטוריה שהוכרזה כאדמת מדינה – והשתלט על 84 דונם של שטחי אדמות פרטיות, שהיו שייכים לתושבי אל־בירה.
לברג אומנם לא הוצא צו פינוי מהשטחים החקלאיים שאליהם פלש – אך צו הריסה דווקא כן: בלב הכרם החקלאי שנבנה על שטחים שלכאורה אינם שלו – ושלא הוכרו מעולם על־ידי המדינה – הקים ברג וילה יפהפייה ומטופחת עבור משפחתו הכוללת גם בריכה.
על פי מידע שנאסף בידי "כרם נבות", ברג חרג מגבולות הטריטוריה שהוכרזה כאדמת מדינה – והשתלט על 84 דונם של שטחי אדמות פרטיות, שהיו שייכים לתושבי אל־בירה
כנגד הבית זה הוצא צו הריסה של המנהל האזרחי כבר ב־2003. על פי החוק הרי אסור להשתמש באדמה חקלאית למטרות נדל"ן. אולם, כפי שקורה פעמים רבות בשטחים – צו ההריסה מעולם לא מומש והווילה מנצנצת כיהלום בלב הכרם עד עצם היום הזה.
למרות ההשתלטות וצו ההריסה – שיטת "יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה" של מדינת ישראל, שנחשפה בחלק הראשון של תחקיר המים בזמן ישראל, פעלה לאורך השנים במלוא תפארתה גם סביב העסקים של משפחת ברג.
יד ימין הוציאה צו הריסה והתעלמה מההשתלטות על השטחים שאינם אדמות מדינה, בעוד שיד שמאל המשיכה לתמוך בעסקים, לספק להם הלוואות ובעיקר: להזרים הקצאות מים סדירות, החמצן שבלעדיו הגפנים שביקב לא יכולים לפרוח ולשגשג – והענבים לא יכולים להבשיל.
לא מדובר בשטחים שהמדינה הכירה כאדמותיה במסגרת מדיניות אכלוס ההתנחלויות של העשורים האחרונים – ולא מדובר באדמות של פסגות שהקימה ממשלת מנחם בגין. גם לא מדובר בוויכוח פוליטי על זכותו של העם היהודי על ארצו ואף לא בוויכוח מפולפל על עתיד מפעל ההתנחלויות, שהוקם והתרחב (למגינת ליבם של אנשי שמאל ולשמחתם של אנשי ימין) בגדה המערבית במשך כחמישה עשורים.
הכרמים זלגו לעבר שטחים שהמדינה מעולם לא הכירה בהם כאדמותיה – ולפיכך גם על פי הנחיות ממשלת ישראל, השטחים האלה לא זכאים להקצאות מים במחירים מופחתים
הכרמים של ברג הם לא חלק מהוויכוח הלגיטימי הזה. הכרמים, כאמור, זלגו לעבר שטחים שהמדינה מעולם לא הכירה בהם כאדמותיה – ולפיכך גם על פי הנחיות ממשלת ישראל, השטחים האלה לא זכאים להקצאות מים חקלאיות במחירים מופחתים, כפי ששאר חקלאי ישראל זכאים להם.
הפלישה לשטחים האלה מהווה עבריינות חקלאית לכל דבר, מהסוג שבתוך הקו הירוק הייתה מביאה לענישה כבדה.
הקצאות המים נעלמו מהספרים
נוהל שפרסם מתאם פעולות הממשלה בשטחים ב־2016 מבהיר כי הדין לגבי מתן הקצאות מים לחקלאות צריך להיות זהה ליהודים בתוך ומחוץ לקו הירוק. בפועל, כפי שנחשף בתחקיר זמן ישראל, המדינה מעלימה עין באופן שיטתי מהנוהל שניסחה, מסייעת לחקלאים לעבור על החוק וממשיכה להקצות מים באופן סדיר לחקלאות אפילו כשהיא עצמה – באמצעות המנהל האזרחי – מוציאה כנגד השטחים הללו צווי פינוי או הריסה.
המצב האבסורדי הזה חוגג בעשרות חוות לאורך הגדה המערבית, וכך גם ביקב פסגות. החל מ־2001, על פי נתוני ספרי המים של רשות המים, מקבלים ברג ומשפחתו לשטחים שאליהם פלש לכאורה, ועליהם הקים את הווילה הלא חוקית, הקצאות מים סדירות במחירים מופחתים, ובתשתיות של מקורות.
החל מ־2004 התייצבה הקצאת המים של משק פסגות על כ־20 אלף קוב בשנה, ונשארה יציבה פחות או יותר עד 2017 (עם תנודות קלות). מה קרה מאז? ובכן, החל מ־2018 אי־אפשר יותר לראות כמה מים מקבל המשק, כיוון שרשות המים החליטה משום מה להעלים מספריה את הפירוט המשקי.
לכן, אפשר לראות כמה מקבל כל יישוב – אבל אי אפשר לעקוב אחרי הקצאות המים שמקבל כל משק המעבד אדמות שאינן בהכרח שייכות לו. מדובר בעוד הפליה בין יהודים ליהודים: אם יש לך משק בחולדה או בכרמי יוסף – הקצבת המים שלך תופיע, אבל אם אתה מעבד אדמה בגדה המערבית – אתה נהנה בשנים האחרונות ממעטה של סודיות.
מדובר בעוד הפליה בין יהודים ליהודים: אם יש לך משק בחולדה או בכרמי יוסף – הקצבת המים שלך תופיע, אבל אם אתה מעבד אדמה בגדה המערבית – אתה נהנה בשנים האחרונות ממעטה של סודיות
אולם, סיור בשטח מלמד שהמים זורמים בצינורות כרגיל ובמלוא העוצמה – והגפנים משגשגים כתמיד. איך מתבצעת השיטה הזאת? אחד מאבני הדרך החשובים היא החטיבה להתיישבות, זרוע ביצועית של ממשלת ישראל הכפופה למשרד ראש הממשלה.
על פי הנוהל, מוגדרת החטיבה להתיישבות כגוף שאמור לבחון את תקינות החוזים של החקלאים בגדה המערבית מול הקרקעות שאותן הם מעבדים לחקלאות. החוזים האלה, והאישור של החטיבה להתיישבות, סוללים את הדרך לקבלת הקצאות מים מרשות המים באישור משרד החקלאות.
אלה הוראות החוק, המשרטט דרך פתלתולה אך מסודרת להקצאת קרקע ובעקבותיה להקצאת מים. אלא שבפועל מתפקדת החטיבה להתיישבות כגורם המלבין השתלטות על קרקעות – ומנצלת את מעמדה המיוחד והבלתי־שקוף כדי להסתיר את התהליך.
על אף התשובה הלקונית הקודמת, לפיה "החטיבה להתיישבות חותמת על חוזים עם מתיישבים רק באדמות שהוקצו לה בהסכם הרשאה מהממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש", כבר הוכח בעבר יותר מפעם אחת כי החטיבה להתיישבות מספקת חוזים פיקטיביים או מעוותים כדי להכשיר את השרץ – ולאפשר עיבוד אדמות שלא קיבלו הקצאה מהמדינה או שהושגו באמצעות פלישה אלימה.
ביקשנו להבין מהחטיבה להתיישבות אם קיים חוזה שנחתם בינם לבין יקב פסגות, כזה המאפשר על פי הנוהל לקבל הקצאת מים, ואם קיים – לקבלו אותו לידינו. כמו כן, ביקשנו את התייחסות החטיבה למשכונות שניתנו למשפחת ברג. תשובת החטיבה הייתה מתחמקת:
כפי שנאמר לכם בשאילתות הקודמות, החטיבה להתיישבות לא אחראית על הקצאות מים. לחטיבה אין כל התקשרות עם יקב פסגות.
"החטיבה להתיישבות מתנהלת בשטחים כבעל בית ומנסה לייצר מצג שווא של חוקיות סביב גזל קרקע סיטוני", מאשים מנכ"ל כרם נבות דרור אטקס. "החטיבה התגייסה לייצר מעין חוזי חכירה עם מתנחלים, ובחוזים האלה היא מציגה את עצמה כמי שמחזיקה בזכויות הקרקע מכוחו של הסכם שיש לה עם המנהל האזרחי".
"החטיבה להתיישבות מתנהלת בשטחים כבעל בית ומנסה לייצר מצג שווא של חוקיות סביב גזל קרקע סיטוני"
התפקיד החמקמק של החטיבה להתיישבות בהכשרת השרץ מופיע בבירור בחוות דעת מפורסמת מ־2015 של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עורכת הדין דינה זילבר, שהאשימה את הממשלה ביצירת "אזור דמדומים ממשלי" באמצעות החטיבה להתיישבות.
זילבר מגדירה את החטיבה להתיישבות כ"גוף שאינו שלטוני המרכז סמכויות לפיתוח וקידום ההתיישבות ביהודה ושומרון לצד הקצאה וניהול מקרקעין", וקובעת כי כתוצאה מכך "החטיבה להתיישבות אינה כפופה לאותה מערכת נורמטיבית לה כפופות רשויות השלטון, ומשכך ביצוע הסמכויות והתפקידים על ידה אינו נעשה בהתאם לסטנדרטים הברורים בהם מחויבים גופים שלטוניים".
נוסף על כך, ועל אף היותה יחידת סמך מטעם הממשלה, מוחרגות פעולות החטיבה מחוק חופש המידע, בדומה לשאר המוסדות הלאומיים כמו ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית.
זילבר מבהירה עובדה מוכרת היטב לאנשי השטח: החטיבה להתיישבות נועדה להחליק בגרון תופעות שגופים רשמיים כמו משרד המשפטים או רשות מקרקעי ישראל היו מתקשים לאשר. זאת משום שהחטיבה מוחרגת מתקנון שירות המדינה, עובדיה אינם עובדי מדינה, חובות הדין המנהלי אינן חלות עליהן ועוד.
לדברי זילבר, המצב הזה מדגים את "האנומליה" סביב סוגיית התמיכות והקצאות המשאבים המבוצעות על ידי החטיבה. בדרך זו קיבל מן הסתם משק ברג את ההלוואות מהחטיבה, שיתכן שאף הפכו למענקים כפי שקורה בחלק מהמקרים.
![שדה חקלאי של "משק אחיה" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של "משק אחיה")](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/10/%D7%A8-1024x640.jpg "שדה חקלאי של "משק אחיה" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של "משק אחיה")")
זילבר התייחסה ישירות, במסגרת הדיונים במשרד המשפטים, לסוגיית הקרקעות וקבעה שחלוקתן מנוהלת על־ידי החטיבה להתיישבות ולא הממשלה. "לאורך השנים הוקצו לחטיבה מאות אלפי דונם של קרקעות, שבכולן או בחלקן העבירה זכויות לגורמים שלישיים, כשלממונה אין מידע אודות היקף הקרקעות שהועברו בהן זכויות; טיב הזכויות שהועברו; התנאים להעברתן וזהות הגורמים שאליהם הועברו הזכויות".
"לחטיבה הוקצו מאות אלפי דונם של קרקעות, שבכולן או בחלקן העבירה זכויות לגורמים שלישיים, כשלממונה אין מידע אודות היקף הקרקעות שהועברו; טיב הזכויות שהועברו, התנאים וזהות הגורמים שאליהם הועברו"
זילבר המליצה לעצור את התקציב העצום של החטיבה (כחצי מיליארד שקלים) ולהפסיק את פעולתה כגוף הקובע מדיניות מעומעמת. במקום זאת, יוכלו רשויות המדינה להתקשר עם החטיבה כגוף ביצועי. בהתאם לחוק המכרזים בהתקשרויות "גדורות, קונקרטיות […] (ללא) העברה לחטיבה של סמכויות הכרוכות בקביעת מדיניות, שיקול דעת ויצירת סדרי עדיפויות".
המלצתה לא התקבלה ובאופן טבעי נציגי ההתנחלויות נעמדו על הרגליים האחוריות ותקפו את זילבר במלוא העוצמה. חוות הדעת שפרסמה הפכה אותה לסוג של אויב בקרב גורמים בימין, אף שזילבר בסך הכול דרשה לקיים את החוק ולא לאפשר למדינה להעסיק "קבלן משנה" כמו החטיבה להתיישבות שתחלק חוזים על קרקעות פרטיות שאינן אדמות מדינה, ובניגוד מפורש לחוק ולנהלים.
בחוזה זה אנו מקצים לכם קרקע – השייכת לאחרים
לאורך השנים הזרם הפך לנחשול, ובגדה המערבית הוקמו גפנים, לולים ומטעים על עשרות אלפי דונמים של אדמות שמעולם לא הוכרזו כאדמות מדינה – ויש חשש כבד כי חמסו אותן באמצעים מפוקפקים.
החטיבה שמרה על כוחה ומעמדה כסכין המורחת את החמאה העשירה על פרוסת הלחם של היישובים בגדה המערבית, ללא שמץ של שקיפות וללא עמידה בנורמות הנדרשות מגופים שלטוניים אחרים. התוצאה: מי שרוצה חוזה על הקרקע – מצליח להשיג חוזה על הקרקע.
גם במקרה של הברגים השיטה עבדה, והחטיבה להתיישבות אפשרה פעמיים לחברי המשפחה ו/או למקורביהם למשכן בעזרתה נכסים (רכב וציוד) לתקופות של עשרות שנים. מדובר במה שנקרא בעגה המקצועית שסל"ן – שעבוד ספציפי לרכישת נכס.
במסמכים שהופקדו אצל רשם המשכונות לא מפורטים הסכומים, אבל כן מפורסמים התקופות של המשכונים, אחת מהן למשך 99 שנים. מה שמרמז שאולי מדובר בהלוואה שהפכה למענק.
ניסינו לשוחח עם יעקב ברג, בנו של מאיר, שלקח את המושכות מאביו והפך את עצי הפרי של האב ליקב המשגשג. ברג ענה בתחילה בחפץ לב, אישר כי המשק המשפחתי מקבל הקצאות מים מהמדינה, אך התלונן כי ישנם "קיצוצים של עשרות אחוזים בכמויות המים שאנחנו מקבלים וגם לא מטפלים לנו במי הביוב".
אולם, ברגע שהעזנו לגעת בשאלות העוסקות בבעלות על הקרקעות שברשות המשפחה, נרתע ברג והשיב: "אין לי מושג על מה אתה מדבר". מאותו הרגע שיתוף הפעולה הופסק.
כשביקשנו לברר אם יש ברשות המשפחה חוזה מאושר המסדיר את זכויות העיבוד על הקרקעות, שהיו שייכות בעבר לתושבי אל־בירה, ענה ברג: "אני מבין לאיזה כיוון זה הולך" וסיים את השיחה. מכאן ואילך סירב להשיב לפניותינו, גם בכתב.
החטיבה להתיישבות נחשפה בעבר כבר כמה פעמים כמי שמספקת חוזים שלכאורה הינם פיקטיביים או לפחות בלתי תקפים, מול מתנחלים על קרקעות פרטיות שאינן אדמות מדינה.
בחוזה החכירה המופיע כאן מ־2008, מבהירה החטיבה להתיישבות (באמצעות ההסתדרות הציונית בה היא פועלת כיחידה עצמאית) לתושבים בעופרה כי היא "מחזיקה בשטחי קרקע מכוח הסכם בינה לבין הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש בגדה המערבית", ולכן מכוח הסכם זה היא "מקצה את הקרקע לבנייה בעופרה". תמורת ההקצאה הזאת הרוויחה האגודה של עופרה 800 אלף שקלים.
הבעיה: מדובר באחד מהחוזים שהביאו להקמת תשעה בתים בעופרה, שהוכח מעל לכל ספק כי ניבנו על אדמות פלסטיניות פרטיות ושלחטיבה להתיישבות לא הייתה כל חזקה עליהם. לאחר שהוצאו כנגדם צווי הריסה, קבע בג"ץ ב־2015 כי תשעת הבתים נבנו על קרקע פרטית וב־2017 המדינה מימשה את ההחלטה, פינתה את הבתים והרסה אותם.
החוזים של החטיבה להתיישבות, הזרוע שהמדינה מפעילה כדי לממש את חזון ההתיישבות בשטחים, לא החזיקו מים. ככל הנראה יש עוד חוזים רבים כאלה בעופרה
החוזים של החטיבה להתיישבות, הזרוע שהמדינה מפעילה כדי לממש את חזון ההתיישבות בשטחים, לא החזיקו מים. ככל הנראה יש עוד חוזים רבים כאלה בעופרה, שאף אחד לא נלחם כנגדם.
ב־2009 פנה אטקס ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד החטיבה להתיישבות והאגודה השיתופית של היישוב עפרה בחשד לעבירות של קבלת דבר במרמה וסיוע בגזל אדמות.
להפתעתו, הוא קיבל מהר מאוד תשובה רשמית מלשכת היועץ המשפטי לממשלה: "זה מכבר נפתחה חקירה פלילית בנושא". מאז לא שמע דבר נוסף בנושא, והחקירה, בדרך פלא ככל הנראה, מוסמסה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואוהבים את אמיר השכל, ישי הדס, אור-לי ברלב, מיקי רוזנטל, יאיר גולן, גונן בן יצחק, ישראל פריי, בוגי, אהוד ברק ועוד – את כל מי שמבין ש'ביבי/דרעי' זה עולם הפשע, שיטות מאפיה איטלקי, רודפי בצע וכבוד חסרי מעצור.