רטט של התרגשות עבר שלשום (שני) בגב הישראלי הקולקטיבי, כשרשות המים שחררה הודעה רשמית שכללה את מילות הקסם "נערכים לאפשרות של פתיחת סכר דגניה בחורף הקרוב".

בחברה שהולכת ומתפרקת מערכיה המשותפים, דומה שמפלס הכנרת הוא אחד הנושאים האחרונים שהדאגה הכנה לו חוצה שבטים ומגזרים. אם צריך לפתוח את סכר דגניה – לראשונה מאז 1995! – זה אומר שהכנרת מלאה, וכנרת מלאה היא משהו שמאז ומתמיד נסך בישראלים רבים תחושת ביטחון ורוגע.

ואכן, אחרי ארבעה חורפים גשומים במידה סבירה ומעלה, הכנרת מלאה למדי ובמצב טוב. רק שבכל הנוגע לניהול משק המים, הדברים אף פעם לא פשוטים כפי שהם נראים.

אחרי ארבעה חורפים גשומים במידה סבירה ומעלה, הכנרת מלאה למדי ובמצב טוב. רק שבכל הנוגע לניהול משק המים, הדברים אף פעם לא פשוטים כפי שהם נראים

והנה האירוניה: רגע הפתיחה של סכר דגניה, שבו מי האגם ישצפו במורד הירדן ולעבר ים המלח, נתפס בקולקטיב הישראלי כמו תמונת ניצחון, אירוע שכמעט 30 שנה ייחלנו לו; אבל מתברר שדווקא בקרב מומחי המים והאנשים שמנהלים את משק המים הלאומי, זה רגע שהם ממש לא רוצים להגיע אליו, אירוע בעייתי שאפילו נתפס במידה מסוימת ככישלון.

סכר דגניה על נהר הירדן ב-2008 (צילום: ויקיפדיה)

"אם ניאלץ לפתוח את סכר דגניה, זה יהיה בזבוז מים מוחלט", אומר גיורא שחם, מי שכיהן כמנהל רשות המים מ-2017 ועד לפני מספר חודשים.

למה בזבוז? המים האלה לא יחיו את הירדן וימלאו את ים המלח? הרי חלמנו על זה שנים.
"לים המלח חסרים 700 מיליון קוב רק כדי לעצור את ירידת המפלס. אם סכר דגניה ייפתח, ישחררו משהו כמו 20 מיליון קוב. חלקם ייתפסו על ידי חקלאים ירדנים שנמצאים במצוקה נוראה ובכל מקרה תוך כמה ימים הם ייעלמו.

"אבל גם אם נניח שכל ה-20 מיליון יגיעו לים המלח – זה זניח, לא תהיה לזה שום השפעה על מצב הים. לפני 50 שנה ים המלח קיבל 1.7 מיליארד קוב בשנה, היום אפילו לא 100 מיליון. סכר דגניה לא יכול להציל אותו".

"גם אם נניח שכל ה-20 מיליון יגיעו לים המלח – זה זניח, לא תהיה לזה שום השפעה על מצב הים. לפני 50 שנה ים המלח קיבל 1.7 מיליארד קוב בשנה, היום אפילו לא 100 מיליון. סכר דגניה לא יכול להציל אותו"

גם המערכות האקולוגיות בנהר הירדן לא יינצלו מפתיחת הסכר, אומר שחם: "מדובר בכמות מים גדולה שזורמת במשך כמה שעות, זה לא מה שמשקם בתי גידול.

"השווי של קוב מים מהכנרת הוא בערך 3.5 שקל, כלומר דולר. להזרים 20 מיליון קוב זה לשפוך 20 מיליון דולר. מכיוון שמשק המים הוא משק סגור, העלות תיפול על כתפי הצרכנים שיצטרכו לכסות את הבזבוז הזה באמצעות ייקור של תעריף המים".

מפלס הכנרת, דצמבר 2022 (צילום: איתי דודי, רשות המים)

פיראס תלחמי, מנהל תחום כנרת ברשות המים, האיש שחי ונושם את מפלס האגם, שותף לתפיסה הזו.

ברשות המים מנסים בשנים האחרונות לשלוט ולווסת את מפלס הכנרת כך שהיא תהיה מלאה עד קרוב לקצה (הקו האדום העליון, מינוס 208.9 מ') – אבל לא תגלוש מעבר לו. "בתחילת כל חורף, כל הגורמים הנוגעים בדבר מתכנסים כדי לנתח את מצב הכנרת ולהעריך את הסיכויים שיהיה צורך לפתוח בשלב מסוים את הסכר", אומר תלחמי.

"אל החורף הזה נכנסנו, בזכות ארבע שנים טובות, כשאנחנו רחוקים 1.65 מטר מהקו האדום העליון, כלומר הכנרת די מלאה. אלה חדשות טובות, אבל מצד שני, מכיוון שבחורף ממוצע מפלס האגם עולה בכ-1.60 מטר, זה אומר שאם נקבל פתאום כמות גשמים קצת חריגה, אנחנו נוגעים בקו האדום העליון וצריכים לפתוח את הסכר".

כרגע לא נראה שיורד יותר מדי גשם בחורף הזה.
"בינתיים לא, אבל הכול יכול להתהפך. המודלים המעודכנים שקיבלנו בימים האחרונים מראים שיש סיכוי טוב שבשורה התחתונה החורף יהיה ממוצע, כלומר שינואר-פברואר יפצו על היובש הנוכחי".

"סכר דגניה הוא שסתום ביטחון", מסביר גיורא שחם, "שנועד להגן על אזור הכנרת מהצפות. אם האגם יעבור את הקו האדום העליון יהיו הצפות בטבריה, ביישובים הסמוכים, בשטחים חקלאיים".

"סכר דגניה הוא שסתום ביטחון שנועד להגן על אזור הכנרת מהצפות. אם האגם יעבור את הקו האדום העליון יהיו הצפות בטבריה, ביישובים הסמוכים, בשטחים חקלאיים"

המשחק העדין והמורכב של ויסות מפלס הכנרת נועד לתמרן בין שלל צרכים שונים, ולעיתים סותרים: הצורך של המשק הישראלי במים להשקיה ולשתייה, אספקת מים לשכנים המתייבשים בירדן ומצבו האקולוגי של האגם.

הכנרת במבט מהטיילת של טבריה, 18 במרץ 2019 (צילום: דוד כהן/פלאש90)

ברשות המים שמחים לראות את האגם מלא, משום שכשהוא מתרוקן מצבו מידרדר, איכות המים יורדת, מליחותם עולה והאצות הכחוליות הרעילות – ששגשגו בשנות הבצורת של אמצע העשור הקודם – משתלטות על נתחים גדולים באגם ובחופי הרחצה.

אגם בריא, מסביר שחם, הוא אגם שאליו נכנסים הרבה מים – אבל גם יוצאים במהירות: "חשוב מאוד שמים ייכנסו לכנרת ויצאו ממנה בתוך פרק זמן קצר ככל האפשר. שהייה ארוכה של מים באגם היא אחד הפרמטרים הכי שליליים למצבו. תחשוב על אקווריום שאין בו סירקולציה של המים".

"חשוב מאוד שמים ייכנסו לכנרת ויצאו ממנה בתוך פרק זמן קצר ככל האפשר. שהייה ארוכה של מים באגם היא אחד הפרמטרים הכי שליליים למצבו. תחשוב על אקווריום שאין בו סירקולציה של המים"

גשמי הברכה של השנים האחרונות פתרו את הבעיה של כניסת המים לאגם; האתגר שעומד לפתחה של רשות המים הוא להשתמש במים האלה בתבונה -כלומר לצרכי המשק – מבלי להגיע למצב שבו פותחים את סכר דגניה רק כדי להיפטר מהם.

האתגר הזה רק מתחדד לנוכח העובדה שמי הכנרת נמצאים בעדיפות נמוכה לשימוש במשקי הבית: "המליחות של המים בכנרת היא 260 מ"ג כלור לליטר", אומר שחם. "אלה מים שעומדים בתקני השתייה, אבל כשמכניסים אותם הביתה ומוסיפים מלחי ריכוך של מכונת הכביסה והמדיח, המים שיוצאים בביוב הם כבר במליחות של 400 מ"ג כלור לליטר.

מתקן התפלה אשכול בגליל המערבי (צילום: משה שי/פלאש90)

"מכיוון ש-85% מהביוב בישראל מטוהר ומועבר לחקלאות, זה אומר שאנחנו חונקים את הקרקעות ואת הגידולים במלחים וזה נזק גדול.

"יש עדיין כמה יישובים בסביבת הכנרת שבהם הבתים מקבלים אספקת מים מהאגם. זה הולך ופוחת, אבל התפיסה שפיתחנו היא לעשות הכול כדי להשתמש במים של הכנרת לצרכים אחרים כמו השקיה בעמק חרוד ובקעת בית שאן.

"לשם כך הקמנו את המוביל המזרחי, צינור שיוצא מהכנרת 12 קילומטר דרומה ומזרים מים לחקלאים ישראלים ופלסטינים בבקעת הירדן, וגולת הכותרת הייתה החתימה על הסכם דובאי שבמסגרתו אנחנו מוכרים 200 מיליון קוב בשנה לירדן. הירדנים קונים מאיתנו את המים במחיר מלא, כך שזה לא נופל על כתפי הצרכנים בישראל".

"גולת הכותרת הייתה החתימה על הסכם דובאי שבמסגרתו אנחנו מוכרים 200 מיליון קוב בשנה לירדן. הירדנים קונים מאיתנו את המים במחיר מלא, כך שזה לא נופל על כתפי הצרכנים בישראל"

אם חורף ממוצע יקרב את הכנרת אל סף הקו האדום העליון ויחייב את פתיחת הסכר, מדוע לא מגבירים את השאיבה מהאגם? מתברר שכאן נכנס לתמונה משתנה נוסף.

ראש רשות המים גיורא שחם (מימין) ושרת האנרגיה קארין אלהרר חותמים על הסכם אספקת המים מישראל לירדן, 12 באוקטובר 2021 (צילום: רפי בן חקון, לע"מ)

"אנחנו שואבים בכל המרץ", מסביר תלחמי, "אבל צריך לקחת בחשבון שיש לנו התחייבות מול מתקני ההתפלה. אי אפשר להשבית אותם. אנחנו צריכים אותם כי אנחנו חייבים לקחת בחשבון שהשנים הטובות נגמרו או ייגמרו וניכנס שוב לבצורת מתישה, ומתקני התפלה לא יכולים לעמוד בלי לעבוד.

"לכן בתחשיב של משק המים יש מכסה נתונה של מים מותפלים ורק אחרי שמקבלים אותם אנחנו מנהלים את המים הטבעיים.

"אז מצד אחד אנחנו רוצים לשמור על מפלס גבוה בכנרת מסיבות אקולוגיות, מצד שני מוגבלים בשאיבה בגלל המים המותפלים, ומצד שלישי לא רוצים להגיע למצב שבו נצטרך לפתוח את הסכר.

"מצד אחד אנחנו רוצים לשמור על מפלס גבוה בכנרת מסיבות אקולוגיות, מצד שני מוגבלים בשאיבה בגלל ההתפלה, ומצד שלישי לא רוצים להגיע למצב שנצטרך לפתוח את הסכר"

"בחורף שעבר נעצרנו 8 ס"מ מתחת לקו האדום העליון, ובשנה שלפני זה 22 ס"מ. מבחינתנו זו הצלחה כבירה. אם נקבל חורף טוב פלוס-פלוס, נחווה כולנו את החוויה של פתיחת הסכר, זה יהיה מאוד מרגש אבל זה פחות טוב למשק המים".

סכר דגניה על שפת הכנרת, דצמבר 2022 (צילום: איתי דודי, רשות המים)

ואם זה יקרה, איך זה ייראה?
"לוחצים על כפתור והשערים עולים. שתי פלטות שמתרוממות. במקרה הצורך אנחנו מתכננים פתיחה של חצי גובה, הזרמה של 70 קוב לשנייה. זה יגרום לירידה במפלס האגם של 3-5 סנטימטר ליממה. צריך להבין שיממה עם גשמי שיא יכולה להעלות את המפלס ב-20 ס"מ, ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים ולקחת טווח ביטחון".

מה יקרה בנהר הירדן כשהסכר ייפתח?
"זה אירוע חוצה גזרות, יש לו השפעה עד ים המלח. משטרה, צבא, רשויות ניקוז, תיאומים עם הירדנים. הנחת העבודה היא שיש מקומות בנהר שהמפלס יעלה בבת אחת במטר וחצי-שניים. יש מקומות שגם 3 מטר. יש שטחים חקלאיים במורד שיוצפו. זה דרמטי, ולכן חשוב שכולם יהיו מודעים ומוכנים".

"הנחת העבודה היא שיש מקומות בנהר שהמפלס יעלה בבת אחת במטר וחצי-שניים. יש מקומות שגם 3 מטר. יש שטחים חקלאיים במורד שיוצפו. זה דרמטי, ולכן חשוב שכולם יהיו מודעים ומוכנים"

"בשגרה זורמים בירדן בקושי 2 קוב לשנייה", אומר שחם, "אז תאר לך שפתאום יגיע זרם של 100 קוב לשנייה. זה גל גאות במורד, יכול לגרום להרבה נזקים. אנחנו בכלל לא צריכים להגיע לזה. הכנרת צריכה להמשיך להתנדנד בין הקווים האדומים, לא יותר ולא פחות".