אישיות
אבי גבאי

גם ליברמן וגם כ"ץ הצהירו כי חברה לא יכולה לחלק רווחים לבעלים וגם לקבל סיוע מהמדינה ● דוד פתאל עשה את זה, ויקבל קרוב ל-9 מיליון שקל, לאחר שהמדינה סייעה לרשת המלונות בשליטתו בכ-46 מיליון שקל ● בבזק קיבלו שלושה מנהלים 9-8 מיליון שקל ● לאור חוסר התחרותיות בתקשורת הקווית והגיבוי המלא מהמדינה, צריך להגביל את שכר הבכירים גם בענף הזה - כמו שנעשה בבנקים

עוד 848 מילים

ותיקי העבודה נוטשים את המפלגה - לטובת כחול-לבן

פרסום ראשון בימים האחרונים נטשו את מפלגת העבודה מספר רב של פעילים מרכזיים ● הם לא מזדהים עם הרשימה החדשה ("שמאלה ממרצ") ● נרתעים מהמועמדים ("רבין היה שם את דוברת בל"ד?") ● ובעיקר מהאופי התל אביבי ("זו רשימה בלי פריפריה, בלי נציג להתיישבות") ● היעד של כל הנוטשים: "כחול-לבן זה הפתרון. הם כולם מפא"יניקים של פעם" ● מיכאלי בתגובה: "מי שחוזר לגנץ חוזר לנתניהו"

עוד 1,028 מילים ו-4 תגובות

מהפכת הפסולת 2.0

אחרי עשור של זגזוגים ושל ניסיונות כושלים, המשרד להגנת הסביבה הגיע למסקנה שמהפכת הפסולת חייבת להתחיל במטבח של כל אחד מאיתנו ● תיאורטית זה נכון וצודק, עכשיו רק צריך למצוא את הפוליטיקאי שיבצע את זה, ויהיה מספיק אמיץ לומר לישראלים שהם צריכים לשלם על כל קילוגרם אשפה שהם מייצרים ● פרשנות

עוד 897 מילים

במפלגת העבודה מנופפים בנכסי המפלגה כדי להפוך אותה לאטרקטיבית בשוק איחודי המפלגות ● שווי נכסיה מוערך בכ-150 מיליון שקל - אבל רובם מגרשים ריקים שלא מושכרים, ומוגדרים כ"הקדש" ולכן לא ניתנים למכירה ● מהמנגנון המפואר נשארו תשעה עובדים ● עם חוב של 8 מיליון שקל, המפלגה היא יותר נטל מנכס ● מרב מיכאלי: "לא יודעת את המצב הכספי שלנו, עמיר מסרב להגיד לי"

עוד 1,628 מילים ו-2 תגובות

תיקים באפלה המהפכה הירוקה שוב תיאלץ לחכות

אם לא הספיקו כל הוויתורים, גם את המשרד להגנת הסביבה גנץ לא הצליח להביא לכחול-לבן ● במקום שרה חדשה עם תשוקה לתחום, נקבל כנראה שר שכבר ניסה לברוח ללשכת ראש העיר ירושלים ● אבל כדאי לשים לב: סעיף משונה בהסכם קובע שאחד המשרדים - הגנת הסביבה או אנרגיה - יועבר לכחול-לבן באמצע הקדנציה ● איזה מבין השניים? מי יקבע? מאיזה שיקולים? ● כמו כל דבר אצל נתניהו, לכו תדעו ● דעה

אפילו את ההישג הקטן הזה בני גנץ לא הצליח להביא בהסכם הקואליציוני. אולי לא הצליח לחלץ אותו מבנימין נתניהו, ואולי זה בכלל לא היה מספיק חשוב לו, ולא ברור מה יותר מאכזב.

בכחול-לבן יש מישהי שכל חלומותיה ותשוקותיה הפוליטיות והציבוריות מתמקדות בתחום הסביבה; בצד השני יש שר – זאב אלקין – שסוגיות הסביבה כל כך מעניינות אותו, עד שבאמצע הקדנציה הוא נטש את המשרד בפועל ורץ לראשות עיריית ירושלים. ובכל זאת המשרד יישאר בחזקתו. סך הכל הגיוני, לא?

את האכזבה הזו, שאמור להרגיש הבוקר כל מי שהפיגור של ישראל בנושאי סביבה מטריד אותו, צריך לסייג עם כוכבית קטנה: אחד הסעיפים המשונים שמסתתרים בהסכם המשונה כשלעצמו, נוגע למשרדי הגנת הסביבה והאנרגיה.

בדיווחים בתקשורת הם הוצגו כמי שנשארים בחזקת הליכוד (ועל פי רוב ההערכות בידי השרים הנוכחיים, אלקין ושטייניץ), אבל בהסכם עצמו כתוב שבמחצית השנייה של הקדנציה, כשגנץ יתמנה לראש ממשלה (בהנחה שזה אכן יקרה) – אחד המשרדים האלה, בתיאום ובהסכמה, יימסר לכחול-לבן.

איזה משרד? איך בדיוק תיראה ה"הסכמה" הזו? מה יהיו השיקולים? הרבה שאלות, אפס תשובות. ככה זה כשנושא הרה גורל לעתיד העולם וישראל הוא בסך הכל חלק ממערך של סידורים פוליטיים לעסקנים.

בנימין נתניהו ובני גנץ, ארכיון (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
בנימין נתניהו ובני גנץ, ארכיון (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

גורמים במערכת הפוליטית אומרים שגנץ דווקא מאוד רצה את המשרד להגנת הסביבה, אך נתניהו נעמד על רגליו האחוריות. אולי בגלל שאין לו כרגע סידור אחר לאלקין, אחר משופריו המיומנים והנאמנים, ואולי בגלל לחצים מבעלי עניין שלא התלהבו לראות את האנרגיות הירוקות של חיימוביץ' נכנסות למשרד.

אצל נתניהו אין לדעת, אבל דבר אחד בטוח: זה לא בגלל עניין גדול בתחום או הבנה עמוקה של חשיבותו העצומה. מה שלא קרה במהלך הנצח שבו הוא מנהל את המדינה, לא יקרה גם בקדנציה הבאה.

יש המטילים ספק ביכולתה של חיימוביץ' לחולל שינוי אמיתי גם אם ייתנו לה את המפתחות: אין לה ניסיון פוליטי, ובהיעדר ממשלה תומכת ושר אוצר מקורב גם לא יהיו מקורות תקציביים. זה נכון, אבל במצבו של התחום בישראל, ועוד לפני תקציב, המשרד להגנת הסביבה זקוק לשני דברים: תשוקה ורוח אחרת.

שר שיבקש להחליף את הדיסקט הלאומי, לחולל שינוי תודעתי, להעלות את הפרופיל של התחום ולהציב את הסביבה בראש סדר היום. לשכנע את הציבור שמה שקרה בקורונה עלול להיות רק הקדימון למה שיקרה במשבר האקלים.

משבר הקורונה: השר גלעד ארדן בשטח (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
משבר הקורונה: השר גלעד ארדן בשטח (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

השר האחרון שהיו לו תשוקה והבנה והצליח ליצור שדרוג תודעתי לא מבוטל היה גלעד ארדן, לפני עשור. ארדן גם נכשל בכמה מהלכים ממשיים – למשל מהפכת המיחזור שהתניע והגיעה לשום מקום – אך החותם שהטביע מוכיח שבמשרד הזה התודעה והתשוקה חשובות יותר ממהלך תקציבי או לוגיסטי כזה או אחר.

מאז ארדן עבר לדלג ממבוכה למבוכה כשר לביטחון הפנים, ואילו במשרד להגנת הסביבה כיהנו שרים שהנושא פשוט שעמם אותם – עמיר פרץ, אבי גבאי ואלקין.

ישראל זקוקה למהפכה ירוקה, ובשבילה צריך אש בעיניים. אז גנץ לא הצליח להביא את הנדוניה הזו, ועכשיו נותר לראות מה יקרה בעוד שנה וחצי, בהנחה שיקרה: על איזה מהמשרדים (סביבה או אנרגיה) נתניהו יוותר? ומאיזה מניע?

ואם וכאשר תתרחש הפתעה ובאוקטובר 2021 המשרד להגנת הסביבה בכל זאת יופקד בידיה של חיימוביץ', תעלה השאלה: האם שנה וחצי זה בכלל פרק זמן שבו אפשר לחולל שינוי של ממש בתחום כה מורכב שמבוסס על תהליכים ארוכי טווח?

מיקי חיימוביץ' (צילום: Hadas Parush/Flash90)
מיקי חיימוביץ' (צילום: Hadas Parush/Flash90)
עוד 481 מילים

למפיק הקבוע של עצרת רבין נמאס מכל הטענות

חמי סל, שהפיק את רוב העצרות המרכזיות לזכר רבין, מוכן לפרוש מתפקידו לפני העצרת הבאה - שתציין רבע מאה לרצח וצפויה להיות גדולה במיוחד ● ברקע עומדת הביקורת על הדרת אנשי ימין ושמאל מהאירוע ● "מצדי, שמישהו אחר ייקח אחריות. אני לא בא עם מרפקים. קחו אחריות ודברו כמה שאתם רוצים"

עוד 1,019 מילים ו-1 תגובות

אפשר לסכם את תשע״ט כשנת הבחירות שלא הסתיימה ● אפשר להכתיר את גנץ כאיש השנה ונתניהו כאיש העשור ● ואפשר להביט אחורה, אל שלושת החודשים הראשונים של שנת תשע״ט, אשר שינו את פני הפוליטיקה הישראלית והובילו למצב שבו אנו נמצאים היום, בפתחה של תש״פ

עוד 2,124 מילים

הסכם פייגלין נתניהו קנה אקדח נטול כדורים שיעלה לנו ביוקר

יו״ר זהות התקבל בבלפור בכבוד השמור לאבי גבאי ● פייגלין החליט לבסוף לפרוש לא בגלל ההבטחות של נתניהו - אלא בגלל החובות ● ההסכם אמנם אינו כולל את כיסוי החובות - זה לא חוקי - אבל בכירים בזהות מסבירים כי קיימות שיטות אחרות לקבל הרבה מאד כסף ● שלום ירושלמי עם פרשנות ופרטים חדשים מאחורי הקלעים של ההסכם

עוד 753 מילים

השולחן העגול של ברק

לפני יותר מחצי שנה, כשהבחירות לכנסת ה-21 עמדו בפתח, אהוד ברק החל לרקום את הצעד הבא שלו: בלוק מרכז-שמאל שהוא יעמוד בראשו, כמובן ● לפיד לא רצה, גנץ קיבל עצה להתרחק, וגבאי התעקש להיות ראשון ● ברק, כידוע, נשאר בטוויטר ● עכשיו הוא חוזר עם אותן תוכניות וסיכוי מחודש ● שלום ירושלמי חושף פרטים על התוכניות של האיש שאף פעם לא באמת פרש

אהוד ברק לא מתייאש, או שאולי רק קצת. לפני חצי שנה, אחרי שהסתמנו הבחירות לכנסת ה-21, הוא ניסה להקים מיזם פוליטי מרשים – מפלגה דמוקרטית גדולה עם כל כוכבי המרכז-שמאל והוא בראשם, כמובן. זה לא צלח. היום הוא הרבה יותר צנוע, אבל המפלגה שהוא מנסה להקים עכשיו, עם החיבורים הנכונים, עשויה להציל לדעתו את מפלגות השמאל מהתרסקות מוחלטת.

בחזונו המוקדם ראה ברק את עצמו יושב בראש שולחן עגול ומסביבו אבי גבאי, ציפי לבני, בני גנץ, משה (בוגי) יעלון ודן מרידור. הוא רצה לחבר את כולם לתוך קולאז' של כמה מפלגות, כפי שהקים ב-1999 את ישראל אחת, וניצח בבחירות את בנימין נתניהו.

אהוד ברק ודן מרידור בעת שכיהנו בכנסת, ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
אהוד ברק ודן מרידור בעת שכיהנו בכנסת, ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

ברק רצה לצרף לחגיגה הזו גם את יאיר לפיד. הוא אפילו שוחח איתו כמה פעמים, אבל הבין מהר מאז שלפיד לא בעניין. גבי אשכנזי לא היה אז בתכניות. בין ברק ואשכנזי אף פעם לא יהיה קשר, כנראה.

העסק נכשל, למרות שברק עשה מאמצים גדולים. החברים לא הגיעו, השולחן לא נפתח ועשן לבן לא יצא מהארובה. בדרך היו גם ויכוחים על המקום הראשון. לבני ומרידור הלכו עם ברק לאורך כל הדרך, אבל גבאי תבע את המקום הראשון ברשימה המשותפת. לימים הסכים גבאי לוותר על המקום הראשון לבני גנץ, אבל זה היה מאוחר מדי.

גנץ עצמו לא הלך עם ברק עד הסוף. בשלב מסוים הוא קיבל עצת זהב: "אל תלך עם מפלגת העבודה. אל תידבק אליהם". גנץ השתכנע, הקים את "חוסן לישראל", ועל הפתיחה קיבל 22 מנדטים בסקרים.

ציפי לבני ואהוד ברק לפני עשור – היא היתה אז שרת החוץ והוא שר הבטחון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
ציפי לבני ואהוד ברק לפני עשור – היא היתה אז שרת החוץ והוא שר הבטחון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ברק נשאר לבד, אבל עשה את הכל כדי להפיל את בנימין נתניהו ולא הפסיק לתקוף אותו בבוטות בכל מקום, בעיקר ברשתות החברתיות. הוא לא הצליח. אחרי הבחירות ב-9 באפריל נדם קולו, אחרי שהבין כמו כולם כי הימין ניצח ונתניהו עומד להקים את הממשלה.

כאשר הכנסת התפזרה לפני שלושה שבועות, ברק התעורר לחיים. הוא חידש את הפעילות, אבל בסגנון שונה וגם מתוך לקחים והנחות עבודה עדכניות. ברק מבקש הפעם לרענן מחדש את מפלגתו, "עצמאות". הפלטפורמה כבר קיימת. ברק הקים את "עצמאות" ב-2011 אחרי שפרש ממפלגת העבודה והצטרף לממשלת נתניהו.

הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי

ברק צירף אליו בינתיים את החברים מהסיבוב הקודם. הוא שוחח עם ציפי לבני ויצר קשר מחודש עם דן מרידור. גם האלוף (מיל.) יאיר גולן בתמונה. הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי. שתיהן עומדות היום על סף אחוז החסימה.

מי יעמוד בראש האיחוד הזה, שאולי יקראו לו המחנה הציוני-דמוקרטי? ב-2 ביולי יתקיימו פריימריז במפלגת העבודה. אם עמיר פרץ ינצח, אין סיכוי שהוא יוותר לברק על המקום הראשון. בין השניים הללו קיימים משקעים עצומים, מאז כינה ברק את המיפקד שעשה פרץ לפני שניצח בפריימריז בעבודה "מיפקד הארגזים" (2005). כאשר ברק התמודד על ראשות העבודה (2007) תמך פרץ ביריבו, עמי איילון.

אהוד ברק ועמיר פרץ בקבינט המדיני-בטחוני ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
אהוד ברק ועמיר פרץ בקבינט המדיני-בטחוני ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

בזמן האחרון השניים התפייסו וברק מגלה נדיבות ואורך רוח כלפי פרץ. ברק גם מרעיף שבחים על איציק שמולי וסתיו שפיר, יריביו של פרץ במירוץ להנהגת העבודה. אם שמולי ייבחר, הוא אולי יסכים למסור לברק את ההנהגה.

ברק בינתיים מדבר גם על מרצ, שם יתקיימו הפריימריז ביום חמישי הקרוב. לכולם ברור היום כי אם הערבים ירוצו בגוש אחד, בניגוד לפעם הקודמת, מרצ עלולה להתדרדר מתחת לאחוז החסימה. הבלוק שמתכנן ברק עשוי להציל גם אותה.

צריך לזכור, שלושה חברי כנסת נגרעים מרשימת העבודה: אבי גבאי, טל רוסו וחיים ילין. האם ברק, לבני ויאיר גולן יתפסו את מקומם? האם מרצ תשתלב בלית ברירה? זו, לפחות, התכנית החדשה של אהוד ברק. כך הוא יציל את העבודה ומרצ, יחזור לתמונה הפוליטית ואולי יפיל את נתניהו.

ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאיש במחנה הדמוקרטי. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר

וגם אם ברק לא יהיה במקום הראשון בבלוק שהוא מתכנן, הוא תמיד יהיה במרכז הסיפור. בדיוק כמו דוד בן-גוריון בממשלת משה שרת, כמו משה דיין בממשלת לוי אשכול, וכמו אריאל שרון בממשלת מנחם בגין אחרי מלחמת לבנון. ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאף אחד במחנה הדמוקרטי הזה. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר.

עוד 646 מילים

ציפי, יהודית, סופר טראמפ ושומשום

בשישי בבוקר עבר ש' בקינג ג'ורג' בתל אביב לבקר חבר באומת הנעליים הגוועת. למרות מיקומה הטרנדי של החנות בבירת החילונים הנצחית, אין קונים, רק עוברים ושבים מאושרים, שלא צריכים להחזיק ראש של עסקים גוססים מעל למים.

יושבים ש' וידידו ומתנחמים בכוס קפה ועוגיות שומשום, שתי קופסאות ב-20 שקל משוק בצלאל הסמוך, יש גם בגדים וכלי מיטה בזיל הזול.

עולם הטקסטיל כולו מתאבד על הדוכנים. רק הפוליטיקה רווחית. ממשלות קמות ונופלות במדינת היהודים רק כדי לפרנס אזרחים מודאגים. זה לא שנתניהו רוצה להיות ראש ממשלה, הוא פשוט גילה ענף מכניס ויועץ משפטי זורם.

ישבו ש' ורעו העוסק המורשה וטבלו עוגייה עוגייה, לעסו בשקט ושוועו לקונה שיממן את כל ההתפרעות הזאת עם השומשום. לפתע נכנסה גברת מוכרת במגבעת קש.

ש' שיש לו עיני נץ מזהה אותה מיד. זו ציפי לבני והיא מתעניינת בכפכפי הווינאס לדפוק לאבי גבאי בראש. מאז שאין לה מפלגה יש לה זמן, וגם המפלגה לא משהו, מפלגה מונשמת ומורדמת. לא יודעים מה יש לה.

ש' נועץ מבט בחברו בעל החנות, שלהפתעתו לא מזהה את הקונה.

"אתה יודע מי זאת?", סינן חרש. גם הוא רוצה להיות שר המשפטים, מה יש? אוחנה יותר טוב? למה להפלות סטרייטים? גם אנחנו נצא לרחובות ונביא אמנים.

אמנם רק סטרייטים מעטים מוכנים לצאת מהארון אבל נתחיל בקטן, אולי אורי זהר יסכים, ונוכיח שגם לאזרח נטול זוהר להט"בי מגיעות זכויות אזרח. תראו איך אנחנו מכילים אחד כמו יאיר לפיד.

נחזור לציפי לבני. "לא יודע", הודה החבר ונתן בה מבט מצפה לארנק שלוף. "מי זאת?". ש' סקר אותו בהערכה מחודשת. הנה אחד שפוליטיקה בתחת שלו. בגלל זה הוא נראה חיוני ומלא תקווה.

אגב, האם שיננתם כבר את מילות ההמנון "סופר טראמפ" בביצוע אברי גלעד ולהקת פרחי ירושלים? תפס חזק. כאילו לא הספיק לנו שהעם עם "רמת טראמפ", עכשיו האומה בדרך לוותר על השיר של נפתלי הרץ אימבר. "התקווה", מכירים? שנות אלפיים וזה? אז חלאס, צריך להתקדם.

"מה מי זאת?" התעצבן ש' בשקט, שוקל לפרוש בשיא מפוליטיקה. רק אכזבות. אבל החבר משך בכתפיו. לא מכיר. רק פרנסה בראש שלו. פלא שהליכוד מנצח? "זאת יהודית רביץ", התנקם חרש.

"כן?" התפעל המתנזר מפוליטיקה והביט בלבני בחשד עמום, אבל זרם, אולי בזכותה העסק ימריא. מה יש? גם מנדלבליט התחיל מאבא עם חנות בשוק בצלאל ותראו איך ביבי שורד. עוד מעט לא תישאר כאן מדינה. רק ביבי יישאר כמו יבלת על המפעל הציוני.

כך או כך, פנה החבר אל יהודית וביקש סלפי בעוד ש' מנסה למצמץ אליו את השם הנכון לפני שציפי תיעלב שוב ובלי מגע יד גבאי. ואחרי שהצטלמה שילמה בעצמה, בלי לערב קרובי משפחה עשירים או מילצ'ן, והלכה.

וזה היה הרגע בו הבין האזרח ש' שבלי פוליטיקה העולם מאיר אליך פנים.

וציפי לבני, כך סיכם, "פשוט נחמדה".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 413 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה