אישיות
אורלי לוי-אבקסיס

האם התקווה הגדולה ביותר של גנץ ונתניהו היא להפסיד בבחירות? ● יו"ר המפלגה הגדולה ביותר, שיקבל ראשון את המנדט מהנשיא, צפוי להתקשות בהרכבת קואליציה ולהזדקק לחסדי היריב שיתברג במקום השני ● בתרחיש כזה, דווקא המפסיד בבחירות עשוי לכהן ראשון בממשלת האחדות שתקום ● ובבחירה בין גנץ כראש ממשלה, לבין מועמד אחר מהליכוד - נתניהו יבחר בגנץ ● פרשנות

עוד 1,585 מילים

פרשנות כדי שנתניהו יילך, עדיף לכחול-לבן להיות קטנה

כדי שציר נתניהו והדתיים לא יגיע ל-61 מנדטים צריכים לקרות שלושה דברים: שהעבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי יעברו את אחוז החסימה, שעוצמה יהודית תישאר בחוץ, ושהפערים בין הסקרים למנדטים יהיו הפעם קטנים במיוחד ● אלה יותר מדי דברים לקוות להם ● ללא חיבוק של המחנה הדמוקרטי-ליברלי לערבים, הדמוקרטיה הישראלית עלולה לקרוס

עוד 2,276 מילים

הבטחות הנדל"ן של המפלגות

ביטול שכונות היוקרה, דיור בר-השגה מעבר לקו הירוק או פיקוח על שכר דירה: המפלגות השונות מבטיחות לחולל מהפכה בשוק הנדל"ן - כל אחת בדרכה ● אבל ניסיון העבר מלמד שרוב התכניות האלה, אם לא כולן, יישארו על הנייר ● ובליכוד אפילו לא טורחים להציע פתרונות

עוד 1,060 מילים

"העבודה של פרץ מתחילה לקבל תכונות ליכודניקיות"

פרסום ראשון: סקרים פנימיים שנערכו במפלגת העבודה מראים כי החיבור בין עמיר פרץ לאורלי לוי-אבקסיס מביא לרשימה 2-3 מנדטים חדשים של מצביעי מרכז-ימין ● מיתוג המפלגה כחברתית מצליח בינתיים, ופרץ-לוי מושכים קולות בקרב מעמד הפועלים ובפריפריה ● האם ההימור של פרץ שלא לחבור למפלגות השמאל עומד להפוך אותו להפתעת הבחירות? ● פרשנות

בניגוד חד לסנטימנט הציבורי ולקינות על מותה הצפוי של מפלגת העבודה, המפלגה רושמת בימים אלה דווקא הצלחה לא רעה. יותר מזה, המתקפות מהמחנה הדמוקרטי, המזוהה כרשימת האליטה התל אביבית האשכנזית בעיקרה, ומכיוון רשימת כחול-לבן, שהמכנה המשותף החזק ביותר של חלקיה השונים הוא שייכותם לבורגנות המבוססת, מסייעות ככל הנראה לרשימת העבודה-גשר, אף שהתקבלו באופן קשה על ידי חלק מאנשי העבודה.

סקרים שנעשו בעבודה בימים האחרונים מראים שהחיבור עם גשר של אורלי לוי-אבקסיס, והקו החברתי המודגש של המפלגה, כבר מניבים את הדיווידנד המצופה.

על פי הסקרים, הרשימה זוכה לתמיכת 2-3 מנדטים של מצביעים מהעשירונים 4-7, המפצים על אבדן 2 מנדטים לרשימת המחנה הדמוקרטי. זוהי הסיבה שהמפלגה קיבלה 6 ו-7 מנדטים בשני סקרים שפורסמו השבוע, הראשון בוואלה! והשני בחדשות 13.

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)
עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)

לדברי גורם במפלגה, מוקדם עדיין להעריך אם מדובר במגמה שתתרחב. "זה כמו שלפעמים אתה מכה על הסלע, ובסוף מתפרצים המים. הכל עניין של מומנטום. אם נמשיך להתחזק באופן מדוד יכולה פתאום להיווצר מגמה הרבה יותר משמעותית. אי אפשר עדיין לדעת, צריך לעבוד קשה וצריך להסתובב, אבל האהדה שעמיר פרץ מקבל בסיורים בפריפריות היא עולם אחר ממה שקיבלו בעבר מנהיגים בעבודה".

לדברי גורם אחר המקורב לקמפיין, "מפלגת העבודה של פרץ מתחילה לקבל תכונות ליכודניקיות, במובן הזה שההתקפות משרתות אותה. אני שומע אנשים שאומרים 'ברור שמתקיפים אותו, כי הוא משלנו'. אלה אנשים מהעשירונים האמצעיים, חברי ועדים, אנשים ממעמד העובדים המסודר יותר, המזרחי בעיקר".

לדברי אותו גורם, "המתקפות על פרץ נותנות את התחושה שמישהו דרך פה על עצב מאוד רגיש, כי הוא אמר בעצם שזאת מפלגה מזרחית בלי להגיד את זה. למבקרים לא נעים לומר שהם נגד כי זה מזרחים, אז הם מדברים על שיתוף פעולה עם ממשלה אפשרית של בנימין נתניהו ועל החלשת השמאל".

לא לציטוט מאשרים גם במפלגה את ההערכה שיש היבט עדתי לקמפיין נגד פרץ ולוי, לאור זאת שיש סיכוי טוב שהקמפיין היה מנוגד לאינטרס של מחנה המרכז-שמאל. פרץ ולוי עצמם בורחים מהנושא. מי שאומר את הדברים מפורשות הוא חבר מפלגת העבודה ד"ר אורי אמיתי, היסטוריון מאוניברסיטת חיפה, שהמתקפות גרמו לו לחשוש שיש ממש בטענות על תוכנית סדורה להצטרפות לממשלה בראשות נתניהו.

ארבעים ושניים (42) יום לבחירות, מספר סמלי אך חסר משמעות, ולהבדיל מהבחירות הקודמות, נראה לי שאני יודע כבר עתה עבור מי…

פורסם על ידי ‏‎Ory Amitay‎‏ ב- יום שני, 5 באוגוסט 2019

השבוע כתב אמיתי כי יצביע בכל זאת לעבודה, משום "שבפעם הראשונה מזה זמן רב מסתמן שמפלגת העבודה חוזרת לשורשיה העמוקים ביותר, מהתקופה בה המדינה עדיין היתה בשלבי הקמה… עוד מוסד חינוכי, עוד מרפאה, עוד כמה אנשים שהתאפשר לארגן להם עבודה – מיום קטנות לעוד יום קטנות. ואז, כשאומות העולם אמרו שמותר, וכשהחל המבחן בשׂדה הקרב, כבר היה ישוב מאורגן, שידע גם להתגונן וגם לתקוף. והנצחון הושׂג לא רק בזכות עודפי הנשק של הוורמאכט והלופטוואפה, אלא גם בזכות הגנון בקיבוץ, הספריה במושב ובית-הספר בעיר".

בשיחה עם זמן ישראל אומר אמיתי, כי "למרבה הצער, המהלך המעניין מאד של פרץ, להפוך את המפלגה למפלגה מגזרית של המעמד העמל למחייתו, עורר גלים עכורים מאד של גזענות מכל הצדדים. אני לא יודע עד כמה הגזענות הזו תועיל או תזיק בקלפי, ולא בטוח שגם נתוני האמת יספרו את כל הסיפור, אבל האיחוד בבסיסו חיובי בעיני, ולכן אני מתכוון להצביע לעבודה.

"צריך לזכור שהעבודה מגיעה לבחירות הקרובות בשפל חסר תקדים. רוב מי שרצו לעזוב כבר עזבו עוד לפני הקמת המחנה הדמוקרטי, ואם נניח שהמעבר של סתיו שפיר גורע קולות, הרי שההצטרפות של לוי-אבקסיס מוסיפה קולות. לפני ארבעה חודשים גשר זכתה בכמעט 75 אלף קולות, בערך שני מנדטים ושליש. אלה לא סקרים, אלא קולות בבחירות, במציאות בה אף סקר שראיתי לא ניבא מעבר של אחוז החסימה. אלה הקולות הכי איכותיים שיש, ואפשר לנחש שרובם יעברו איתה לעבודה".

פוטנציאל הצמיחה של המפלגה

תומכי העבודה-גשר בסקרים של ימים אלה מגיעים משלוש קבוצות. הראשונה היא של מצביעי עבודה ותיקים, רבים מהם אנשי ועדי עובדים, שהולכים עם המפלגה עשרות שנים ולא רואים סיבה לעזוב עכשיו, כשהמפלגה ממתגת את עצמה כמפלגת האנשים העובדים. זהו הגרעין הקשיח ביותר.

קבוצה שניה היא של סוציאל-דמוקרטים מודעים, שהצביעו לאורך השנים לעבודה ולמרצ חליפות, ומוצאים בשילוב העבודה-גשר מענה אידיאולוגי שאינם מקבלים במפלגות אחרות. מדובר על פי הערכות בכ-2 מנדטים.

בקבוצה השלישית, שהיא עילת החיבור בין העבודה לגשר, נמצאים המצביעים החדשים. אלה הם אזרחים שמרוצים מהאופציה להצביע למפלגה בעלת זהות מזרחית, ומזדהים עם המחויבות לדאוג לחלשים ולהציב את הצרכים של אנשים עובדים בראש סדר העדיפויות. אלה הם אנשי העשירונים 4-7, המצביעים בדרך כלל למרכז וימינה, שפחות מתעניינים בשיח 'כן ביבי לא ביבי'. שם נמצא פוטנציאל הצמיחה של המפלגה.

עמיר פרץ בכנס העבודה-גשר (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
עמיר פרץ בכנס העבודה-גשר (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

קהל נוסף שאחריו מחזר פרץ באינטנסיביות הם אנשי המגזרים הלא יהודיים – הערבים, הצ'רקסים, הדרוזים והבדואים – שם היו לעבודה מצביעים מסורתיים שמעט נזנחו בתקופת גבאי. בבחירות האחרונות קיבלה העבודה רק 5,000 קולות מהמגזרים האלה, שפל של עשרות שנים. בכל סוף שבוע חורש פרץ את היישובים הלא יהודיים, בידיעה שקבלות הפנים החמות שהוא זוכה להן אינן מעידות על הצבעה המונית בקלפי. מנדט אחד משם ייחשב הצלחה נאה.

רתם אלכסנדרי, רכזת במטה השטח של העבודה-גשר בחיפה, גדלה בנוער מרצ והתנדבה במטות של עמיר פרץ ושל ניצן הורוביץ בהתמודדויות האחרונות על ראשות העבודה ומרצ, מתוך תקווה שהמפלגות יתאחדו. העניין הפוליטי שלה הוא בעיקר בנושאים החברתיים, ומתוך הערכה לגישתו של משה כחלון, בעיקר ביחס להתאגדויות עובדים, עבדה בבחירות האחרונות במפלגת כולנו.

"החיבור של עמיר ואורלי שבה אותי", היא אומרת. "היו הרבה קריאות שעמיר ומרצ צריכים להתאחד, וזה היה יכול להיות חיבור נפלא, לכן התנדבתי אצל ניצן ועמיר, אבל אז עמיר הלך עם אורלי ואני ככה אמרתי 'וואו, איזה איש עם אומץ'. האיחוד עם מרצ, שעבדתי בשבילו וחשבתי שהוא דבר טוב, באמת היה תורם לגוש וזהו. אני חושבת שבחיבור עם גשר יש הימור מטורף שאני רוצה להיות חלק ממנו ואני רוצה שיצליח. זאת הסיבה שאני פה אחרי לא מעט חיבוטי נפש".

אלכסנדרי אומרת שעבודת השטח גורמת לה אופטימיות: "גם אנשים שאני יודעת באופן אישי שהם חברי מרכז ליכוד אומרים שהם אוהבים ומעריכים את עמיר. המרחק בין זה לבין לשים פתק בקלפי הוא גדול, נדע רק אחרי הבחירות כמה מהם באמת הצביעו, אבל זה מצוין והתחלה טובה. המשימה והאתגר הם להיכנס לשכונות שהן לא קלאסיות מפלגת העבודה מסורתית".

לדברי אלכסנדרי, החשש שהעבודה תימחק נובע מנקודת מבט תל אביבית. "גם אני כחיפאית, שזה לא פריפריה, מרגישה את הפער ביני לבין התל אביבים. הפער לא בהכרח כלכלי, הוא בתפיסת העולם, באידיאולוגיה. פה יש הרבה יותר להט סוציאל דמוקרטי. בתל אביב חושבים שכל המצביעים של מפלגת העבודה נטשו אותה, אבל כשיוצאים ממנה זה עולם אחר".

עוד 967 מילים

ראיון יאיר גולן מזהה תהליכים ובא לתקן אותם

מי שהצית סערה בנאום ״התהליכים״ המפורסם שלו, מתייצב עכשיו במקום 3 ברשימת המחנה הדמוקרטי ומסתער על המערכת הפוליטית ● ״כל מה שאמרתי בטקס יום השואה קיבל, למעשה, גיבוי באירועי שלוש השנים האחרונות – השחיתות, התהליך שדיברתי עליו״ ● "מה שחשוב הוא הבלוק, לא המפלגות" ● "סיפוח? זה לא קביל לחלוטין, זה מטורף, זה יהיה הרס הפרויקט הציוני במו ידינו"

עוד 1,233 מילים

פרשנות מתחילה את תפקידה ההיסטורי

סתיו שפיר תחטוף בימים הקרובים לא מעט ביקורת ועקיצות מכיוון מפלגת העבודה, אותה עזבה אמש לטובת המחנה הדמוקרטי ● אבל היא לא צריכה לדאוג יותר מדי: ההיסטוריה מלמדת שהזיכרון הפוליטי קצר, וח״כים שעורקים בתוך המחנה לרוב מוצאים עצמם מאוחדים שוב ובעמדה טובה יותר

סתיו שפיר מיקמה את עצמה הבוקר בשורה הראשונה של הפוליטיקאים הממולחים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, כשהיתה השושבינה לחיבור בין מרצ וישראל דמוקרטית, והתמקמה במקום השני ברשימה המאוחדת.

חברת הכנסת הנמרצת, שנכנסה לפוליטיקה בעקבות המחאה החברתית ב-2011, והפכה עד מהרה לדמות בולטת בוועדות הכנסת, תחטוף בימים הקרובים לא מעט ביקורת ועקיצות מכיוון מפלגת העבודה, אותה למעשה עזבה אמש לטובת המחנה הדמוקרטי.

שפיר לא צריכה לדאוג יותר מדי: ההיסטוריה מלמדת שהזיכרון הפוליטי קצר, וח״כים שעורקים בתוך המחנה לרוב מוצאים עצמם מאוחדים שוב ובעמדה טובה יותר.

יו״ר העבודה עמיר פרץ נשמע אתמול אומר כי הצעד של שפיר הוא ״פוטש לאור יום״. אבל פרץ הוא דווקא ההוכחה ש״פוטש״ שכזה משתלם בטווח הארוך: כשפרץ הפסיד לשלי יחימוביץ בהתמודדות על ראשות העבודה לפני בחירות 2013, הוא קם ועזב את מפלגתו בטריקת דלת, והצטרף אל ציפי לבני בהקמת ״התנועה״.

עמיר פרץ (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
עמיר פרץ (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

יו״ר העבודה, עמיר פרץ, נשמע אתמול אומר כי הצעד של שפיר הוא ״פוטש לאור יום״. אבל פרץ הוא דווקא ההוכחה ש״פוטש״ שכזה משתלם בטווח הארוך

שנתיים אחר כך, התנועה והעבודה התאחדו, כזכור, ופרץ שוב רץ עם חבריו לשעבר-לעתיד, ברשימת ״המחנה הציוני״. ארבע שנים אחר כך, ופרץ הוא שוב יו״ר העבודה ונאלץ להתמודד עם המציאות המפלגתית שבה המפסידים בוחרים בין שליפת סכינים או פרישה למחוזות טובים יותר.

שפיר יכולה להיות בטוחה, אם כך, כי אלו שהיום רואים בה בוגדת, מחר יבחרו בה לעמוד בראש המפלגה – יהיה שמה אשר יהיה.

״סיימה את תפקידה ההיסטורי״

אם יכול לצמוח משהו טוב מהשינויים הטקטוניים שמתרחשים במפת המפלגות בישראל, הוא מחיקה של מותגים שעבר זמנם ונושאים עמם היסטוריה לא רלוונטית, אשר לרוב מזיקה למוניטין – ובמקרים נדירים מועילה.

כשנפתלי בנט מחק את המותג המפד״ל לטובת הבית היהודי, הוא בבת אחת רענן והצעיר את מפלגת הציונות הדתית. מרצ צריכה ללכת בדרכו של המפד״ל. הביטוי, ״סיימה את תפקידה ההיסטורי״ מלווה את השם הזה כבר כמה שנים. במציאות, אין דבר כזה לסיים את התפקיד ההיסטורי – בכל רגע נתון, נחוצה לישראל מפלגת שמאל אמיתית, לא מתנצלת (כמאמר בנט).

כשם שהמפד״ל לקחה עמה לספרי ההיסטוריה את הדימוי של חתן חידון תנ״ך בסנדלים עם גרביים, כך צריך לקוות עתה שמרצ תיעלם יחד עם דימוי ההיפסטר על קורקינט, שמדבר על אכיבוש, מפגין למען בעלי חיים, אבל אטום לגמרי לנעשה דרומה משכונתו

הבעיה היא שמרצ הפכה, בשלב מסוים, מזוהה יותר עם קייל ותל אביב מאשר עם השמאל – עד כדי כך שהשמאל הפך להיות מזוהה בלעדית עם קייל ותל אביב.

וכשם שהמפד״ל לקחה עמה לספרי ההיסטוריה את הדימוי של חתן חידון תנ״ך בסנדלים עם גרביים, כך עתה צריך לקוות שמרצ תיעלם ביחד עם דימוי ההיפסטר על קורקינט שמדבר על אכיבוש, מפגין למען בעלי חיים, אבל אטום לגמרי לנעשה דרומה משכונתו.

״המחנה הדמוקרטי״ מתיישבת היטב על משבצת חורבות מרצ – והעבודה. היא מייתרת את מפלגת העבודה כמפלגת שמאל, אבל לא בהכרח מייתרת אותה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית. פרץ, יחד עם אורלי לוי-אבקסיס, צריכים לבדל את מפלגתם באופן נחרץ מכחול-לבן ומהמחנה הדמוקרטי ולהיכנס לוואקום שהשאירה ״כולנו״ של משה כחלון.

אם פרץ-לוי ישכילו להתמקד אך ורק בקהלים האלו, במסרים הללו, ולא יבזבזו אנרגיה על מריבות וחשבונות עם שפיר ואחרים שיעזבו – יש לעבודה תוחלת. לא בטוח שהשם צריך להישאר. אם אפשר להציע, מה לגבי ״מפלגת פועלי ארץ ישראל״?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
עוד 488 מילים ו-4 תגובות

ראיון כן, הוא יכול

"אני יכול לומר מידיעה שהעבודה תציג בבחירות האלה עמדות סוציאל-דמוקרטיות נחרצות מאוד, בתחומים הקלאסיים של זכויות עובדים, מדינת רווחה, שכר מינימום. כל מה שמפלגה סוציאל-דמוקרטית אמורה להגיד" ● בניגוד לכל המבקרים, ד"ר עמי וטורי, ממייסדי וראשי "כוח לעובדים", מאמין שעמיר פרץ עומד לעשות כאן היסטוריה

הימים האחרונים היו לא פשוטים עבור עמיר פרץ. ההודעה על החיבור עם מפלגת גשר של אורלי לוי-אבקסיס, והצהרות בעייתיות לתקשורת בעניין ישיבה אפשרית בממשלה בראשות בנימין נתניהו, חוללו סערה.

אורי משגב סיכם ב״הארץ״ את שכתבו מאות אנשי שמאל ברשתות החברתיות: "אין צורך לסבך סיפור פשוט. עמיר פרץ חבר לאורלי לוי-אבקסיס כדי לסדר לשניהם מקום של כבוד בקואליציה האפשרית הבאה של בנימין נתניהו".

ד״ר עמי וטורי (צילום: מוטי קרניאל/ויקיפדיה)
ד״ר עמי וטורי (צילום: מוטי קרניאל/ויקיפדיה)

ד"ר עמי וטורי, ממייסדי וראשי "כוח לעובדים" – ארגון עובדים אלטרנטיבי להסתדרות – מסתכל על המציאות בצורה הפוכה לחלוטין.

פרץ, בעיניו, עסוק בימים אלה בהנדסה גנטית פוליטית, כדי להגשים את משימת חייו: שינוי הדי.אנ.איי של מפלגת העבודה, כדי להפוך אותה למפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית, שחלק ניכר ממצביעיה מגיעים ממעמד הפועלים. הטענות על הצטרפות לנתניהו נראות לו לקוחות ממחוזות הקונספירציה.

"אני חושב שפרץ הוא מסוג האנשים שחושבים על תפקידם בהיסטוריה, ובצדק. הוא כבר פוליטיקאי ברמה הזאת. יש עוד כאלו, ופרץ הוא אחד מהם.

"אני לא חושב שמה שעומד בראש סדר העדיפויות שלו זה שבהיסטוריה יהיה כתוב עליו שהוא היה נשיא מדינת ישראל. אני מאמין שהוא כן ישמח להיחשב כמי שיצר את המפלגה הסוציאליסטית האותנטית היהודית הראשונה בהיסטוריה של ישראל".

וטורי, שהדוקטורט שלו עוסק בסוציאל-דמוקרטיה בגרמניה ובסקנדינביה, הוא תומך ותיק של פרץ ונמצא בקשר עם אנשים סביבו. הוא אינו מחזיק בתפקיד רשמי במטה פרץ ונזהר מלדבר בשמו, אך מוסיף כי פרץ מכיר היטב את דעותיו, וכי "כוח לעובדים הוא גוף שמחנה פרץ בעבודה מיוצג בו טוב".

דמויות נוספות המשפיעות על המהלכים הפוליטיים של פרץ בימים אלה הן בנו יפתח, וההיסטוריון פרופ' דני גוטווין, העוסק רבות בפירוק מדינת הרווחה ובמה שהוא מכנה "משטר ההפרטה".

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)
עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)

וטורי מזכיר שפרץ ניסה פעמיים בעבר ללא הצלחה להקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית, שמי שמצביעים לה אינם העשירונים הגבוהים ביותר, כמו במקרה של מפלגת העבודה. בפעם הראשונה הוא הקים ב-1999 את "עם אחד", ובשנייה ניסה לשנות את העבודה לאחר שנבחר להוביל אותה ב-2005.

"העובדה שמפלגת העבודה צנחה ל-6 מנדטים היא גם הזדמנות, לא רק טרגדיה", אומר וטורי. "רק במצבים כאלה, של משבר טוטאלי, אתה מסוגל לקחת מפלגה ולעשות לה שינוי מהיסוד. עכשיו זאת ההזדמנות של פרץ, כנראה ההזדמנות האחרונה כמו שהוא מבין את זה. אחריה כנראה לא תהיה לו הזדמנות נוספת.

"רק במצבים כאלה, של משבר טוטאלי, אתה מסוגל לקחת מפלגה ולעשות לה שינוי מהיסוד. עכשיו זאת ההזדמנות של פרץ, כנראה ההזדמנות האחרונה כמו שהוא מבין את זה. אחריה כנראה לא תהיה לו הזדמנות נוספת"

"למיטב הבנתי", הוא מתמצת את המהלך הנוכחי, "תסריט של שמונה מנדטים, שלפחות חצי מהם באים, נקרא לזה, מהעשירונים 4-7, יתקבל אצל פרץ ואנשיו כהצלחה גדולה. תסריט של שמונה ואפילו עשרה מנדטים, שכולם מהעשירונים 7-10, ייחשב אצלם די כישלון.

"אני יכול לומר מידיעה שהעבודה תציג בבחירות האלה עמדות סוציאל-דמוקרטיות נחרצות מאוד, בתחומים הקלאסיים של זכויות עובדים, מדינת רווחה, שכר מינימום. כל מה שמפלגה סוציאל-דמוקרטית אמורה להגיד. העמדות המדיניות שלה בטח לא יילכו ימינה".

עמיר פרץ נבחר לכנסת לראשונה, ב-1988 (צילום: זיו קורן/לע״מ)
עמיר פרץ נבחר לכנסת לראשונה, ב-1988 (צילום: זיו קורן/לע״מ)

בימים האחרונים יצא וטורי למאבק גרילה משל עצמו בפייסבוק, נגד גל הפוסטים והפרסומים הביקורתיים והארסיים על פרץ, כאילו שחבירתו ללוי-אבקסיס מעידה על מזימה להציל את נתניהו, בתמורה לכאורה להבטחה לתמיכה במועמדות פרץ לנשיאות בעוד שנתיים. אלא שקשה להאמין שפרץ המנוסה מייחס לנתניהו אמינות גבוהה כל כך, אם לנקוט לשון המעטה.

את ההרהור של פרץ על התמודדות לנשיאות, שהיא למעשה פרישה מהחיים הפוליטיים, אומר וטורי, צריך לראות בהקשר הנכון, שהוא הייאוש שלאחר בחירות אפריל. "פרץ הוא חלק ממפלגה שהיתה די מרוסקת, והיה נראה שהולכים עכשיו לארבע שנות שלטון נתניהו. אף אחד לא חשב שליברמן לא יהיה בקואליציה. זה הפתיע את כולם".

עכשיו, סבור וטורי, "החידוש, העובדה שעוד פעם יש בחירות, ועוד יותר מכך העובדה שהוא זכה בפריימריז, נותן לו אנרגיות חדשות. זאת ההזדמנות שלו, אני לא יודע אם תהיה לו הזדמנות נוספת".

"החידוש, העובדה שעוד פעם יש בחירות, ועוד יותר מכך העובדה שהוא זכה בפריימריז, נותן לו אנרגיות חדשות. זאת ההזדמנות שלו, אני לא יודע אם תהיה לו הזדמנות נוספת"

ומה על הבחירה של פרץ ולוי-אבקסיס לא להתנער קטגורית מנתניהו במנותק מהתיקים הפליליים, אלא על רקע הפערים האידיאולוגיים העמוקים? האם לא מדובר ברמז לשיתוף פעולה אפשרי? וטורי חושב שזה אולי נכון לתשובות של לוי-אבקסיס, אך לא לאלה של פרץ.

"נראה לי שפרץ מאמין, שאחרי יותר מ-30 שנה בשטח הוא לא צריך בכל ראיון לפרוש את כל התיאוריה שלו מא' ועד ת'. נקודה נוספת, והיא מאוד מהותית, היא שפרץ רוצה לדבר במסרים פוזיטיביים. הניתוח העמוק אומר שקרב נגטיבי של 'כן ביבי לא ביבי', משרת רק את כחול-לבן והליכוד".

על פי הניתוח הזה, קהל המצביעים שפרץ מבקש למשוך לא בהכרח פוסל קטגורית את נתניהו, וחלקו אולי אף נרתע מכך. זאת לא ההבטחה שמדברת אליו. הרבה יותר חשובים לציבור הזה העניינים הכלכליים וחיי היומיום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם יו״ר ההסתדרות עמיר פרץ ב-2 ביולי 1996 (צילום: משה מילנר/לע״מ)
ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם יו״ר ההסתדרות עמיר פרץ ב-2 ביולי 1996 (צילום: משה מילנר/לע״מ)

על החשש שנתניהו יפתה את פרץ בהבטחות למלא את כל משאלותיו החברתיות משיב וטורי: "מבין השחקנים הפוליטיים, פרץ הוא אחד היותר מנוסים. הסיכוי שיעשו סיבוב על בני גנץ גדול הרבה יותר מהסיכוי שיעשו סיבוב על פרץ. בכל זאת, יש לו 31 שנות כנסת. אם מנסים לתאר את פרץ כאיזה שוטה, זה טמטום.

"לגבי אהוד ברק, אני בטוח שאי אפשר לעשות לו תרגילים פוליטיים. אלא שאני גם בטוח שברק לא מתכוון למילה אחת ממה שהוא אומר. אם נתניהו יפרוש, הוא לא מתכוון להיות חבר כנסת באופוזיציה או בוועדת חוץ וביטחון".

עוד 796 מילים

עמיר פרץ קיבל אמש שתי בחירות מהותיות עבור מפלגת העבודה ומחנה השמאל: הוא חבר אל אורלי לוי-אבקסיס, וסגר כל אופציה לאיחוד עם אהוד ברק או מרצ ● ההימור של פרץ למתג את העבודה כמפלגה מזרחית-חברתית מול השמאל האשכנזי-מדיני של גנץ, ברק והורוביץ יכול להיות הסיפור הגדול של הבחירות בספטמבר ● איך זה ייגמר? סקרים יגידו ● פרשנות

בפרפראזה על שורה מפורסמת בשיר של שלמה ארצי, הרי שהאושר על צירופה של אורלי לוי-אבקסיס בא בזעם על אהוד ברק. ההתלהבות הגדולה מהחיבור המפתיע אמש (חמישי) השתלבה בכעס במפלגת העבודה על ברק, ועצם הנוכחות שלו במערכת הבחירות הזו.

"מה יצא לנו מהמפלגה הזו של ברק?", שאל אתמול בכיר במפלגה, "ברק לא הביא איזה ערך מסף לגוש. הוא לא טלטל את העסק. הוא לא מביא 15 מנדטים. ברק בקושי עובר את אחוז החסימה, אבל הקולות שהוא לוקח הורסים אותנו ואת מרצ.

"באחד הסקרים בשבוע שעבר ראינו שהוא מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש". במלים אחרות, מפלגת העבודה מצאה לה כוכב אחר ובעטה בברק (שדחה אותה קודם).

"באחד הסקרים ראינו שברק מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש"

עם לוי-אבקסיס, מקווים בעבודה למלא את החלל החברתי שנוצר עם חזרת משה כחלון לליכוד, ולקחת משם מנדטים. מפלגת השמאל החברתי החדשה שבאה לתפוס את מקומה של מפלגת הימין החברתי שעברה מן העולם. אם כך יקרה, פרץ יוכל להוכיח כי אכן הביא מנדטים מהימין, כפי שהתחייב.

אגב, פרץ אולי לא רוצה את ברק, אבל הוא נוהג בדיוק כמו ברק, שצירף ב-1999 את דוד לוי וגשר ואת הרב המתון יהודה עמיטל ממימ"ד, והקים יחד איתם את "ישראל אחת". הצירוף הזה היה שווה אז 26 מנדטים בקלפי וברק ניצח בבחירות הישירות את בנימין נתניהו והקים את הממשלה. היעד הבא של פרץ יהיה קרוב לוודאי הרב מיכאל מלכיאור, סגן שר החוץ לשעבר, גם הוא איש מימ"ד.

דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)
דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)

ברק בינתיים עושה רעש עצום ברשתות החברתיות, אבל בקמפיין שלו הוא בעיקר הודף מתקפות וסימני שאלה באמצעות מתקפות שכנגד. השאלה שעומדת על הפרק כרגע היא האם יש לו אופציות חיבור אחרות, כי הרי זו מטרת העל האסטרטגית בגללה נכנס לכל העסק. אחרי כתף קרה שקיבל מכחול-לבן והעבודה, אתמול הוא קיבל מרפק גם ממרצ.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה. זה אומר הכל.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה

ברק מרתיע את ראשי מרצ משתי סיבות: הקשר הפסול עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין, והחשש מאיבוד 40 אלף קולות ערביים אם ברק יחבור למפלגה. נכון לאתמול בערב – פחות משבועיים עד לסגירת הרשימות – השמאל-מרכז ירוץ בבחירות בספטמבר בארבע מפלגות נפרדות.

וזו דרמה אמיתית. יש כאן פיצול שמנוגד לכל מגמות האיחוד. השמאל רץ לפתע בשני כיוונים שונים ומרתקים: שמאל מזרחי-חברתי, כאמור, בראשותם של פרץ ואורלי לוי; ושמאל אשכנזי, מדיני ואזרחי, שאותו מובילים בשתי זרועות נוספות ברק וניצן הורוביץ.

במצב הזה, לא מפליאה ההתכתשות הרבתי שהחלה אתמול בשמאל ומטח ההאשמות שנורה לכל הכיוונים. פרץ כבר נאלץ להכחיש בחצות הלילה את כל הטענות כאילו רקם דיל עם בנימין נתניהו על הצטרפות לממשלה שלו תמורת תפקיד נשיא המדינה שבו הוא חושק.

וזו גם השאלה שתלווה את השמאל עד הבחירות ולאחריהן: מי אשם בפיצול? איך הנרטיב הזה התפרק לרסיסים, כפי שהגדיר הורוביץ? או שאולי ההימור הגדול של פרץ טוב, והפירוק הוא הדבר הכי שלם שיש היום לשמאל להציע? סקרים יגידו.

עוד 486 מילים

ההבטחה ללגליזציה של קנאביס כיכבה בבחירות באפריל, אבל עכשיו כמעט לא שומעים עליה ● "פייגלין הבין שזה לא מקדם אותו, השאר הלכו בעקבותיו"

מערכת הבחירות האחרונה, לכנסת ה-21 הייתה "מערכת הבחירות של הקנאביס". כמעט לא היה יום שבו הנושא לא הופיע בהתבטאויות הפוליטיקאים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות.

זה התחיל כשיו"ר "זהות", משה פייגלין, הודיע שהלגליזציה תהיה דרישה מרכזית של מפלגתו במו"מ הקואליציוני ובאינספור פרסומים של "זהות"; המשיך  בפרסומים ובהבטחות של מפלגות אחרות – העבודה, מרצ, "גשר" של אורלי לוי-אבקסיס ולבסוף גם הליכוד, והסתיים בהבטחתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשקול הנהגת לגליזציה אחרי הבחירות.

המועמדים נענו בכך לתמיכה הולכת וגוברת בדעת הקהל ולחץ ציבורי לטובת הלגליזציה עקב השימוש הגדל והולך בקנאביס רפואי, שעשרות אלפי חולים במחלות שונות משתמשים בו כיום וזקוקים לו נואשות, ונאלצים לעבור מסכת ייסורים ביורוקרטית כדי שיאושר להם להשתמש בו.

במערכת הבחירות הנוכחית, לעומת זאת, הנושא נגוז כעשן. כשמצליבים את המילה "לגליזציה" למלים "פייגלין", "זהות", מרצ, מפלגת העבודה, הליכוד, נתניהו, לוי-אבקסיס מוצאים מאות תוצאות בחיפוש בגוגל שמתמקד בשנה האחרונה, לעומת תוצאות ספורות בלבד, בחודשיים האחרונים. גם בעמודי הפייסבוק והטוויטר של המפלגות השונות בקושי רואים התייחסויות לנושא.

משה פייגלין (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
משה פייגלין (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

במערכת הפוליטית התבטאו בנושא באחרונה שר המשפטים הזמני, אמיר אוחנה, וח"כ שרן השכל, שחזר על ההבטחה "להוציא את הקנאביס מפקודת הסמים".

זו אותה ההבטחה שנתניהו תומך בה, לטענתם, אף שכבר אינו מרבה לדבר על כך. פוליטיקאי נוסף שכן מדבר על לגליזציה הוא סגן שר הבריאות, משה ליצמן, אבל הוא דווקא מתנגד לה בעקביות.

ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שמנסה כעת לחזור לפוליטיקה, הוא יו"ר של חברה לייצוא קנאביס רפואי, אבל כשנשאל על כך, כמה ימים לפני הקמבק שלו, ענה בהיסוס: "לגליזציה היא אפשרית, אבל אני לא שם".

"הלגליזציה כנראה הכשילה את פייגלין"

רון צפריר, חולה סרטן שמטופל בקנאביס רפואי והתמודד כמספר 9 ברשימת "זהות" בבחירות האחרונות, הצטרף למפלגה ולמערכת הפוליטית כדי לקדם את הלגליזציה. "אני חולה סרטן ונמנעה ממני הזכות לצרוך קנאביס בכמות, באיכות ובאופן שאני זקוק לו. לכן הצטרפתי ל'זהות'", אמר צפריר ל״זמן ישראל״.

"הגעתי יחד עם פעילים נוספים לזהות על העניין העקרוני הזה, לאחר שפייגלין הודיע שזה יהיה נושא הדגל שלו, גם אם לא הזדהינו עם העמדות הפוליטיות שלו בנושא הר הבית ונושאים אחרים", אמר צפריר.

"אבל פייגלין החליט במודע לזנוח את הנושא. בצדק, מבחינתו: הוא ראה שהלגליזציה לא קידמה אותו, וכנראה הכשילה אותו. הוא איבד מצביעים של הימין הטהור לטובת 'מצביעי לגליזציה' שבסופו של דבר גם הם לא הצביעו לו בהמוניהם. אין לי שום טענה לפייגלין אבל אין לי מה לחפש יותר במפלגה.

רון צפריר (צילום: צילום באדיבות המרואיין)
רון צפריר (צילום: צילום באדיבות המרואיין)

"וכנראה שכמו שמפלגות אחרות 'נזכרו' בנושא הזה רק בעקבות פייגלין, כך הן גם שכחו ממנו אחרי שפייגלין שכח", אומר צפריר.

מ"זהות" נמסר בתגובה: "מפלגת זהות מחויבת לקידום כל הרעיונות המופיעים במצע זהות, ובתוכם גם לגליזציה. אין מפלגה שפעלה ואשר תפעל למען לגליזציה ולמען החולים כפי שפעלו זהות והעומד בראשה. אנו מעריכים ואוהבים את רון צפריר היקר לנו מאוד. נמשיך לסייע לצפריר ולשאר החולים במלחמתם הצודקת למען תרופה המסוגלת לסייע להם".

"מעדיפים לעשות מזה כסף"

ניר יופטרו "המלאך", מראשי עמותת "מלאכים בירוק", הפועלת למען חולים המטופלים בקנאביס רפואי, מנסה להחזיר את הנושא למרכז השיח בהמשך מערכת הבחירות. "מערכת הבחירות רק התחילה", אומר יופטרו, "בינתיים הכול מנומנם, לא רק הקנאביס". יופטרו מקיים בימים אלה פגישות עם בכירים במפלגות כדי לעשות לובינג ללגליזציה במערכת הבחירות שלהם.

ליופטרו יש הסבר מקורי לתעלומה לאן נעלמה הלגליזציה ממערכת הבחירות: "כנראה שהפוליטיקאים למדו מאהוד ברק ואהוד אולמרט, שאפשר לעשות כסף מקנאביס והם גם רוצים", אומר יופטרו בהתייחס לברק ואולמרט ששניהם פעילים בעסקי הקנאביס הרפואי. "לגליזציה תזיק לעסקים שלהם", הוא מוסיף. "מבחינה עסקית עדיף להם שלא תהיה לגליזציה. אולי בכלל זה הסיפור?"

מהליכוד נמסר בתגובה: "לא השתנתה המדיניות. מה שראש הממשלה נתניהו הבטיח במועד א' נקיים במועד ב'".

עוד 546 מילים

מינה צמח פורשת מעולם הסקרים הפוליטיים, לאחר שהאשימה את מצביעי הליכוד ששיקרו לה בבחירות ● אבל הסוקרים המובילים בארץ מוטרדים מבעיות אחרות לגמרי: יש להם יותר מדי מפלגות לסקור, פחות מדי תקציבים, ניגודי אינטרסים פוליטיים וכלכליים - וגם העניין הקטן הזה שנקרא אינטרנט

תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת היו מפח נפש של ממש לסוקרת המיתולוגית מינה צמח, שהודיעה אתמול על פרישתה ממערך הסקרים הפוליטיים של "קשת" (חדשות 12). צמח, שקנתה את עולמה כמי שחזתה את מהפך 1977, החסירה הפעם 5 מנדטים מגוש הימין במדגם שערכה לערוץ 12.

לאחר הבחירות צמח הייתה נסערת, טענה שמצביעי הליכוד פשוט שיקרו למדגם, ושמבין המצביעים היו כאלה שהתנצלו בפניה באופן אישי: 'לא ידענו שזו את ולכן לא אמרנו את האמת', הם אמרו, לטענתה.

עכשיו כשצמח (83) הולכת הביתה, החשש הוא שחוסר האמינות רק יחמיר, שהרי לטענתה אין לנשאלים כל בעיה לשקר לסוקרים האחרים. שום שינוי מתודולוגי של המדגם לא יפתור את הבעיה הזו, אולי רק מכונת אמת. אבל כמה סוקרים פוליטיים ישראליים סיפרו לנו השבוע על שלל של בעיות אחרות בענף.

בני גנץ חוגג ניצחון אחרי המדגם של מינה צמח (צילום: גילי יערי פלאש 90)
בני גנץ חוגג ניצחון אחרי המדגם של מינה צמח (צילום: גילי יערי פלאש 90)

1. הסקרים האינטרנטיים לא אמינים מספיק

הסקרים שמתפרסמים בתקשורת, עד יום שישי האחרון שלפני הבחירות, שונים מהמדגם ונערכים ברובם באינטרנט. לפי הערכות שונות, סקרי האינטרנט הם כר פורה לטרולים שצובאים עליהם, כדי ליצור תחושת הצלחה.

בישראל מרובת המפלגות, הסקרים משפיעים על המצביעים האסטרטגים, שרואים מפלגה קטנה עוברת בסקרים, ואז נותנים את קולם למפלגה הגדולה, כפי שהיה באפריל

כך למשל, משה פייגלין ("זהות") קיבל כ-6 מנדטים בכל הסקרים שלפני הבחירות האחרונות, ובסוף נשאר בחוץ ולא עבר את אחוז החסימה. גם נפתלי בנט ואיילת שקד ("הימין החדש"), נכנסו לכנסת בכל הסקרים האלה, ואפילו במדגם של רשת 13, אך כשלו ברגע האמת.

הפאנלים האינטרנטיים נערכים בתוך שעות, לעומת סקרים של העידן הקדום, שלקח שבוע שלם לערוך אותם, בטלפון. ועדיין, לא כולם מתלהבים מהם.

הסוקר של מפלגת הליכוד, אבי דגני, דבק בשיטה המסורתית של השיחה הטלפונית. לדבריו, "פאנל אינטרנטי מתקשה לייצג את אוכלוסיית מדינת ישראל. הוא כולל אמנם 15-20 אלף משתתפים בפועל, אבל הוא 'תל אביבי' מדי, פריפריה לא מיוצגת בו מספיק, והוא מוגבל בקרב הערבים והחרדים.

"אם אתה רוצה לראיין ערבים ואת עם ישראל כמו שצריך, קשה מאוד לעשות את זה באמצעות האינטרנט. בבחירות האחרונות, בכל פעם שמישהו ראה את כחול לבן עובר את הליכוד, אצלי לא היה מצב כזה לרגע אחד".

קמיל פוקס, לעומת זאת (הסוקר של "רשת 13"), אומר שהסקרים שהוא עורך במהלך מערכת הבחירות הם בחלקם אינטרנטיים "ובמגזר הערבי תמיד בטלפון".

לדברי פוקס, הוא לא מתכוון לומר איך ואם ישנה את המתודולוגיה שלו לקראת הבחירות בספטמבר הקרוב, "אבל אין לי סיבה לעשות את זה", הודות לכך שהציג במדגם הקודם רוב של 66 מנדטים לגוש הימין – כמעט כמו תוצאות האמת.

דגני אומר כי הוא היחיד שסוקר רק בטלפון, "וזה עולה הרבה יותר. באינטרנט שני אנשים מנהלים את הפאנל, ואני מחזיק 60 סוקרים ב-110 מ"ר". בנוסף, הוא טוען שיש לו מערכת מידע שמתריעה על מחסור של צעירים או קבוצת אוכלוסייה אחרת, במקרה שצריך להשלים את החסר.

"יש לי מערכת מידע על 600 אלף הבניינים בישראל", דגני מצליח להפתיע אותנו, "כולל המצב הסוציו-אקונומי של כל אחד מהם. המערכות האלה רשומות כחוק במשרד המשפטים, ולעולם לא נפר את צנעת הפרט".

עדי שריד (צילום: יח״צ)
עדי שריד (צילום: יח״צ)

גם הסוקר עדי שריד סבור שסקרי האינטרנט "לא משקפים את המציאות טוב מספיק", למרות שהוא עצמו מבצע אותם. חברת המחקר הנושאת את שם משפחתו עבדה בבחירות האחרונות עבור i24 news.

"עשינו סקר אינטרנט במקום מדגם, בגלל אילוצי תקציב, למעט משאל טלפוני במגזר הערבי", אומר שריד. "התוצאות היו רחוקות מתוצאות האמת, אבל קרובות לאלה של שבוע לפני הבחירות. זה אומר שבאינטרנט יש הטיות גדולות".

מצד שני, שריד אומר שהאינטרנט "כן טוב לזיהוי מגמות התחזקות או היחלשות. יש קשר בין הדיוק לתקציב, ברור שאם תעבור דלת דלת, תקבל תמונה אמיתית יותר".

ויש גם את העניין של הכסף. המשאל האינטרנטי אמנם זול יותר מטלפון או מלעבור דלת לדלת, אך ברוב הפאנלים האינטרנטיים הנשאלים מקבלים תמריץ כלשהו או תשלום. אבי דגני טוען שאצלו זה לא קיים. "אני לא משלם לאף אחד שום דבר. אני רק אומר תודה".

אורלי לוי מצביעה בבחירות אפריל 2019 (צילום: Basel Awidat/Flash90)
אורלי לוי מצביעה בבחירות אפריל 2019 (צילום: Basel Awidat/Flash90)

2. הסקרים משפיעים על ההצבעה

הסוקרים מקפידים להדגיש שהסקרים הם לא תחזית, אלא צילום מצב לרגע שבו הם נערכו. זה לא אומר שהם לא משפיעים על דפוסי ההצבעה – נהפוך הוא. "הסקרים עוזרים לאנשים לקבל החלטות למי להצביע", אומר עדי שריד.

"המפלגה השלישית בגודלה בבחירות אפריל הייתה מפלגת 'טרם החלטתי' – יש 14% כאלה, שהם 17 מנדטים. הקופצנות התגברה מאוד"

אבי דגני מסכים עם הטענה הזו, ומזכיר את "מרצ, למשל, שקיבלה 8 מנדטים בחלק מהסקרים ובסוף 'נאכלה' על ידי כחול לבן", לאחר שמצביעיה הוותיקים היו בטוחים שהיא עוברת את אחוז החסימה, והחליטו ללכת על הצבעה אסטרטגית.

"כך גם לגבי העבודה, שלא הייתה גבוהה ממילא, אבל קיבלה 8 מנדטים בסקרים, ובסוף התרסקה לגמרי וירדה ל-6 מנדטים. כך גם לגבי מפלגות קטנות שעברו בסקרים, ובסוף לא עברו את אחוז החסימה.

ויש גם את עניין ריבוי המפלגות. "ברוך השם", אומר דגני, "היו רק 47 מפלגות שהציעו את עצמן לבוחר באפריל. המון אחוזים התבזבזו".

וחוץ מהמנדטים המבוזבזים, ובניגוד לארה"ב, למשל – שם צריך לשאול רק על שני מועמדים לנשיאות משתי מפלגות, שיש להן דפוסי הצבעה היסטוריים – ריבוי המפלגות בארץ מקשה מאוד גם על הסוקרים.

דגני אומר כי "בישראל מרובת המפלגות, הסקרים משפיעים על המצביעים האסטרטגים, שרואים את המפלגה הקטנה עוברת בסקרים, ואז נותנים את קולם למפלגה הגדולה, כפי שהיה בבחירות האחרונות, אם כי זה יכול להיות הפוך.

כך למשל אורלי לוי, שלא עברה בכל הסקרים האחרונים, ובמקרה שלה הבוחרים לא נחלצו לעזרתה ברגע האמת, ואם היו כאלה ששקלו את זה, אולי הסקר הרתיע אותם מחשש שהקול ילך לאיבוד.

אם להסתמך על דגני, הסקרים יכולים להשפיע על ההחלטה של הרבה מאוד אנשים: "המפלגה השלישית בגודלה בישראל בבחירות האחרונות הייתה מפלגת 'טרם החלטתי' – יש 14% כאלה, שהם 17 מנדטים. הקופצנות התגברה מאוד, בעיקר בכחול לבן (שהייתה תנודתית בסקרים, ע.ש.), אנשים קפצו מעגלה אחת לאחרת".

זה אומר שהסוקרים הם במידה מסוימת שחקן פוליטי, ולא חוקר אקדמי שרק רוצה להיות זבוב על הקיר. מהסיבה הזו, באיטליה אוסרים על פרסום סקרים שבועיים לפני הבחירות, אם כי יש מדינות מחמירות פחות: בצרפת יומיים לפני הבחירות ובגרמניה אסור לפרסם רק מרגע פתיחת הקלפיות.

בבחירות הקרובות בישראל, הסקר האחרון יתפרסם ביום שישי, ולכל המנדטים הצפים והמצביעים האסטרטגים יהיה זמן לישון על זה עד רגע האמת ביום שלישי.

חגיגות ניצחון בכחול לבן אחרי הסקר של מינה צמח (צילום: גילי יערי פלאש 90)
חגיגות ניצחון בכחול לבן אחרי הסקר של מינה צמח (צילום: גילי יערי פלאש 90)

3. גם לסוקרים יש אינטרסים

תעשיית הסקרים היא לא רק לתקשורת, אלא כמובן גם לצורכי פנים, כך שיש ניגוד עניינים מובנה בעבודתם של חלק מהסוקרים: הם עובדים גם עבור המועמדים עצמם, בבלעדיות או במקביל לעבודה עבור התקשורת, זה לא משנה.

לא צריך לחשוד בכשרים, ולשם כך ועדת הבחירות המרכזית גם ניהלה דו שיח עם הסוקרים וחייבה אותם לפרסם סקרים פומביים באתר הוועדה, יחד עם גילוי נאות, שיפרט עבור מי הם עובדים.

דגני למשל, עבד בבחירות האחרונות עבור הליכוד, וגם מרצ ואחרים שרצו לאמוד את כוחם, אך שמר על אתיקה באמצעות מסירת הנתונים ללקוח בלבד: "מרגע ששילם זה שלו, תפנה אליו ותקבל את זה אם אתה רוצה". עם זאת, החשש מהטיות אצל הסוקרים מקנן בו, וגם הוא חש שבוחנים אותו בהקשר הזה:

"יש שם לא טוב של חלק ממכוני המחקר לצערי, שמרמים ומעלים את הדוח לגבי מי שהם משרתים אותו, ואולי מישהו חשד שגם אני עושה דברים כאלה, אז 'אמרו הוא איש של ביבי אז אל תראיינו אותו'. וזו הסיבה שראו אותי פחות בבחירות האחרונות".

"פאנל אינטרנטי מתקשה לייצג את אוכלוסיית מדינת ישראל. הוא כולל אמנם 15-20 אלף משתתפים בפועל, אבל הוא 'תל אביבי' מדי"

אחת הקלישאות הגדולות של הפוליטיקה הישראלית מדברת על השסע, הפילוג, הקיטוב והשנאה בין השבטים השונים. אפילו אמני השיסוי מעמידים פני ממלכתיים כשהם מדברים על הצורך לאחות את הקרעים. דגני מגבה את זה בנתונים:

"באחד הסקרים שאלתי כל אחד מה אתה מרגיש כלפי המפלגות, בסולם רחב שמשתרע בין היתר על פני אוהב, פחות אוהב, אדיש ועד שונא. יצא שבאוויר הישראלי יש 700% שנאה לעומת 300% אהדה. איך אמר יוספוס פלביוס, 'לא צריך להילחם ביהודים. הם הורגים אחד את השני לבד".

משה פייגלין בדרך לקלפי אפריל 2019 (צילום: Hillel Maeir/Flash90)
משה פייגלין בדרך לקלפי אפריל 2019 (צילום: Hillel Maeir/Flash90)
עוד 1,174 מילים
סגירה