אישיות
יובל שטייניץ

הסערה בכוס המים בפעם הבאה זה עלול להיות הרבה יותר מסוכן

איש לא נפגע בפרשת המים המותפלים שמדדיהם זויפו, אבל הקלות שבה ניתן לשחק עם המים בברזים צריכה להדאיג את כולנו ● שוב התברר שהמדינה נרדמה בשמירה על האינטרס הציבורי

עוד 615 מילים
הפקרות בחופים ובים המלח:

מי מפריע לפוליטיקאים למשול?

השרים מקטרים על היעדר משילות ועל שומרי הסף שמפריעים להם לעבוד? שני מקרים בשבוע האחרון מוכיחים שבמקרים רבים זה דווקא הפוך ● השר להגנת הסביבה מפיק תשדירים נגד פלסטיק במקום לחוקק, ורשות המים תפקח על מפעלי ים המלח רק כי בית המשפט הכריח אותה

שרים ומקבלי החלטות נוספים במדינת ישראל נוהגים בשנים האחרונות לתרץ מחדלים בעזרת מילת הקסם: משילות.

לטענתם הם מאוד רוצים למשול, אבל שורת גורמים עוינים מונעת מהם לממש את מדיניותם: שומרי הסף, בתי המשפט, הפקידים, ולעתים ארגוני החברה האזרחית, שבתחום איכות הסביבה מוכרים גם בשם הכללי והמאיים "הירוקים".

אז הנה שתי דוגמאות שמגחיכות את הטענה הזו, ומוכיחות שלפעמים המציאות דווקא הפוכה: מתחננים בפני הממשלה שתמשול – אבל היא פשוט מסרבת.

בימים אלה אפשר לשמוע את התשדיר של המשרד להגנת הסביבה, עם גבי עמרני בתפקיד המציל ששומר על הים מפני ערימות הפלסטיק החד פעמי שעם ישראל מביא לחוף. התשדיר משעשע, אולי אפילו אפקטיבי. בסיומו קורא המשרד להגנת הסביבה לציבור, ממש מפציר בו, 'לא מביאים חד פעמי לים'. בקשה בהחלט ראויה.

אבל רגע, למה המשרד להגנת הסביבה צריך לפנות ללב שלנו אם הוא יכול פשוט לחוקק? למה השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, בוחר להתחנן בפני הישראלים לא לזהם את החופים והים בפלסטיק, במקום למשול ולאסור עליהם לעשות את זה?

באיחוד האירופי תיכנס לתוקף בשנים הקרובות שורת חוקים אגרסיביים לאיסור השימוש בפלסטיק חד פעמי, וגם עיריות בישראל כמו אילת והרצליה, מעבירות חוקי עזר שיאסרו להכניס פלסטיק לחופים. אז מה מונע מהשר להגנת הסביבה לעשות משהו בנושא חוץ מתשדיר? בתי המשפט? מבקר המדינה? אולי הירוקים?

מדובר באותו שר שמסרב להחיל את חוק הפיקדון על הבקבוקים המשפחתיים, ובינתיים גם לא מרחיב את חוק השקיות מעבר לרשתות המזון.

לכאורה, יש לכל זה תירוץ מצוין – שנת בחירות, קיפאון, ידה ידה ידה. רק שהקמפיין נגד הפלסטיק בחופים התחיל כבר בקיץ שעבר, חודשים רבים לפני שנקבע שהולכים לבחירות, ובכל זאת דבר לא נעשה בנושא.

במקום למשול, אלקין מעדיף להפיק תשדירים ולבקש מאיתנו לקחת אחריות.

פלסטיק ואשפה על חוף הים (צילום: AP Photo/Thanassis Stavrakis)
פלסטיק ואשפה על חוף הים ביוון (צילום: AP Photo/Thanassis Stavrakis)

אלקין לא לבד

והוא לא לבד: השבוע קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את עתירת "אדם טבע ודין" נגד רשות המים. מדובר בפסק דין משמעותי מאוד, בכל הנוגע למפגש הרגיש שבין סביבה, ממשלה ותעשייה-הון.

אם לתמצת דיון מורכב, אדם טבע ודין דורשת כבר שנים שהמדינה, כלומר רשות המים, תפקח ותגביל את כמויות המים שבהן משתמשים מפעלי ים המלח לצורך הפקת אשלג מהים ההולך ונעלם.

המפעלים בים המלח, כידוע, מזרימים מים דרך תעלה מחלקו הצפוני של ים המלח לחלקו הדרומי, שם ממוקמות בריכות האידוי.

חלקה היחסי של כי"ל בירידת המפלס של הים שנוי במחלוקת – הגרסאות נעות בין 10% ל-30% – אבל בכל מקרה מדובר בפעילות בעלת השלכות מרחיקות לכת: ירידת המפלס מאיצה את היווצרות הבולענים, פוגעת בתשתיות, בתיירות ובפרנסה של היישובים השוכנים בסמוך לחופי ים המלח.

מפעלי ים המלח (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)
מפעלי ים המלח (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)

לאור זאת, באדם טבע ודין טוענים שעל פי חוק המים, השימוש במשאב הטבע הזה צריך להיות מוגדר ברישיון מסודר עם מכסות ברורות ומפוקחות.

אב בית הדין המחוזי בחיפה, השופט רון סוקול, קיבל כאמור את עמדת העמותה. הוא קבע כי במשך שנים רשות המים לא התעניינה בנעשה בים המלח והקציב לה 6 חודשים לקבוע את תנאי הרישיון, שבמסגרתו כי"ל תשתמש במי הים.

אז הנה סיכום האבסורד: ה"ירוקים" מפצירים בזרוע של הממשלה (רשות המים כפופה לשר יובל שטייניץ) למשול ולנהל משאב טבע נדיר, הממשלה מגמגמת ומושכת זמן, עד שבא בית המשפט ומורה לה לעשות זאת.

כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שתשמעו שר מקטר על כל הנודניקים שמפריעים לו למשול ולממש את מדיניותו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 484 מילים
האם קמפיין ״ישראל מתייבשת״ עבד?

ירידה בצריכת המים בישראל

ברשות המים מתגאים בנתונים החדשים: "המטרה הייתה לבלום את העליות בצריכה - וזה עבד. השאלה היא אם המגמה תימשך" ● המבחן האמיתי יהיה בקיץ הזה

האם הציבור הישראלי הפנים סוף-סוף שמשבר המים והאקלים כאן כדי להישאר וחזר לחסוך במים? לפי רשות המים, התשובה חיובית.

על פי נתונים חדשים שהרשות מפרסמת, במחצית השנייה של 2018 נבלמה מגמת העלייה בצריכת המים של משקי הבית בישראל, ולראשונה זה כמה שנים נרשמה ירידה בצריכה הביתית בשיעור של 3.4%. נתונים אלה עולים מניתוח נתוני הצריכה של כ-5.5 מליון תושבים, שהם כ-60% מהאוכלוסיה בארץ.

המספרים האלה מעודדים, אבל מוקדם לפתוח בקבוקי שמפניה. צריך לזכור שבערך במחצית 2018 יצאה רשות המים בקמפיין גדול, בכיכובה של רננה רז, שקרא לציבור לחסוך במים לאור רצף שנות הבצורת ומצבו הקשה של משק המים.

אחרי שהשר יובל שטייניץ השיק את הקמפיין בחגיגיות היו קולות שהטילו ספק באפקטיביות שלו, והמספרים שהרשות מפרסמת עכשיו – מבלי להאשים אותה חלילה במניפולציה בנתונים – מוכיחים לכאורה שהקמפיין דווקא הניב תוצאות.

בנוסף, עולה השאלה אם הקמפיין היה המניע העיקרי לחסכנות: "הנתונים נכונים", אומר בכיר במשק המים, "אבל לא בטוח שהקמפיין הוא הסיבה. צריך לזכור שתעריף המים עלה באותה תקופה". ביולי 2018 המים אכן התייקרו, אבל רק בכ-1% – שיעור זניח למדי שקשה להאמין שהשפיע דרמטית על הצריכה.

על דבר אחד כולם מסכימים: הציבור הישראלי צריך לאמץ תרבות של חיסכון במים. לפי כל המודלים והתחזיות, החורף האחרון, הנדיב בגשמים, היה הבלחה חריגה, והמגמה של התחממות והתייבשות תימשך בישראל ובאזור.

הפתרון הזמין ביותר הוא כמובן התפלה, אבל יש לה חסרונות רבים: זלילת כמויות עצומות של אנרגיה, הזרמת ריכוזים גבוהים של מלח לים, ותפיסת שטחים נרחבים בקו החוף ההולך ומצטופף.

צה"ל מערים קשיים

דוגמה לקושי שניצב בפני הקמת מתקני התפלה נוספים מתרחשת בימים אלה בגליל המערבי: אחרי שאושר מיקום להקמת מתקן התפלה גדול, התברר שהוא סמוך מאוד לבסיס צה"ל – מחנה שרגא שבו ממוקמת חטיבת גולני.

לטענת הצבא, הרעש העצום מהמתקן יחייב פינוי של חלק מהבסיס והיערכות מחודשת, שכדי לממן אותה מערכת הביטחון דורשת סכום אסטרונומי של כרבע מיליארד שקל. לאור הבור בתקציב המדינה, לא ברור אם ומאיפה הכסף יגיע, ולא ברור מתי הקמת מתקן ההתפלה תצא לדרך.

מתקני התפלה הם חיוניים, אבל לאור המגמות האקלימיות הציבור צריך להתגייס לחיסכון במים, כדי לצמצם ככל הניתן את הצורך בהקמת עוד ועוד מתקנים.

הליטר הזול והסביבתי ביותר הוא הליטר שלא נעשה בו שימוש. בשיאו של משבר המים הגדול לפני עשור, כשעלה לאוויר קמפיין הפרצופים הנסדקים בכיכובן של רננה רז, בר רפאלי ושאר ידוענים, הפחית הציבור את צריכת המים בכ-100 מיליון קוב לשנה – תפוקה של מתקן התפלה שלם.

לפי הנתונים שרשות המים מפרסמת עכשיו, במחצית השנייה של 2018 חסכנו כ-11.5 מליון קוב, שהם כ-115 מליון שקל. הרבה יותר צנוע, אבל התחלה טובה.

לא ברור אם להתחלה הזו יהיה המשך. בכל הנוגע לתרבות של צריכת מים, העשור האחרון היה עשור אבוד. לחיסכון שנרשם לפני עשור לא היה המשך.

בזכות חורף או שניים סבירים והאצת ההתפלה, נוצרה אווירה ציבורית שאפשר לשחרר את החגורה ולתת למים לזרום. ברחוב הישראלי השתרר הלך רוח לפיו "יש התפלה, בעיית המים נפתרה".

לזה הצטרפה העובדה שבשנים 2014-2017 מחירי המים ירדו בכ-30%, ובזבוז מים הפך להרגל זול. ואכן, מדי שנה נרשמה עלייה של כמה אחוזים בצריכה הביתית.

אבל זו הייתה אשליה. המגמות האקלימיות לא באמת השתנו, ישראל חוותה רצף של שנים שחונות, ולמרות ההתפלה מאגרי המים הלכו והידלדלו. עם זאת המנהיגות הפוליטית לא אזרה אומץ להתייצב מול הציבור ולדרוש ממנו לשנות כיוון, למרות חומרת המצב.

"בפעם השלישית הקמפיין לא יעבוד"

בקיץ שעבר, כשמשק המים נגע בכל הקווים האדומים, נשלפה רננה רז מהארכיון ונשלחה שוב לחזית בניסיון לנער את הציבור מאדישותו ולהסביר שההתפלה לבדה לא תספיק (זמן קצר אחר כך עלו קריאות להדיח את רז מהקמפיין הציבורי, בעקבות ציוץ שפרסמה ברשת, תחת הכותרת "ישראל מתביישת" – יוזמה שלא צלחה).

ברשות המים, כאמור, טוענים שהציבור הגיב היטב לקמפיין. "הבדיקות שלנו הראו ש-90% מהאנשים זוכרים את הקמפיין הקודם ואת רננה רז", אומר אורי שור, דובר רשות המים, "ולכן כשהעלינו את הקמפיין החדש הוא היה תחת הכותרת 'חזרתי'. המטרה הראשונית הייתה לבלום את העליות ולשנות את המגמה, וזה חד משמעית עבד. השאלה היא כמובן אם המגמה תימשך".

מותר לשער שכשיגיעו נתוני החורף האחרון הם יצביעו על המשך הירידה בצריכה, בחסות הגשמים הנדיבים. המבחן הגדול יהיה בנתוני הקיץ הנוכחי, זה שמתרתח עלינו בעצם הימים האלה: הקיץ חם מאוד, השימוש בבריכות פרטיות הולך ומתפשט (מה שמתבטא גם בנתוני הטביעות), והגשמים שירדו בחורף שוב ייצרו אופוריה קלה.

אורי שור מסתכל קדימה בדאגה: "בפעם השלישית הקמפיין לא יעבוד. אנחנו משקיעים הרבה בחינוך ובשינוי הרגלי צריכה, אבל כולם צריכים להבין שחיסכון במים זו משימה לאומית".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 681 מילים
כך התנהלה ישיבת צמרת הליכוד עם נתניהו

חשיפה נתניהו מתעניין רק בליברמן, ובליכוד מיואשים

צמרת הליכוד נפגשה במצודת זאב, ושמעה מראש הממשלה את תוצאות הסקרים הפנימיים שהזמין ● נתניהו הבהיר לנוכחים: המטרה היא ליברמן, צריך לקחת ממנו את המנדטים האבודים ● כל נסיון להציע אלטרנטיבות, נדחו ● גם ברק סומן כמטרה אסטרטגית: הסקרים מעידים כי הוא היחיד שיגרום לאנשים לצאת מהבית ולהצביע נגדו

הישיבה של צמרת הליכוד ביום שני בערב במצודת זאב גילמה את עומק המצוקה במפלגת השלטון.

לימין יש רוב מובהק בקרב בעלי זכות ההצבעה, אבל לליכוד אין קואליציה ולא בטוח שתהיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, מכונת בחירות ואשף אלקטורלי, נראה בעצמו אובד עצות. המשתתפים בישיבה לא הבינו את האסטרטגיה שלו בבחירות האלה, ולא הסכימו גם עם מה שהבינו. הדרך לניצחון בקלפי ב-17 בספטמבר נראית להם רחוקה, והמטרה עכשיו היא לייצב את הספינה ואולי לגרד בסוף 61 מנדטים.

שבעה שרים וחברי כנסת אשר נתניהו סומך עליהם ועל שיקול דעתם זומנו לישיבה: יובל שטייניץ, אופיר אקוניס, יואב גלנט, אמיר אוחנה, ציפי חוטובלי, אבי דיכטר ודוד ביטן.  נתניהו הציג שם סקרים פנימיים שהזמין. "הליכוד", הוא אמר, "עומד על 32 מנדטים. המצב עקבי, עם סטייה קלה למטה".

"שלושה מנדטים הלכו לליברמן", הסביר נתניהו. "חייבים להחזיר אותם אלינו. הקמפיין הכי חשוב שלנו זה הקמפיין הרוסי"

"שלושה מנדטים הלכו לליברמן", הסביר נתניהו. "חייבים להחזיר אותם אלינו" – הוא הוסיף תנועת יד חדה שאהובה עליו, מלמעלה למטה. "הקמפיין הכי חשוב שלנו זה הקמפיין הרוסי".

אביגדור ליברמן (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
אביגדור ליברמן (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

הדרך של נתניהו היא לגזול קולות מישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. כמה שיותר ובכל דרך אפשרית. לדבריו, כל קול שיוצא מליברמן חוזר לליכוד, ולא הולך לשום מקום אחר. לא למפלגות השמאל, לא לחרדים ולא לאיחוד מפלגות הימין. "זו דרך חד כיוונית", הוא הסביר, "זו אולי הדרך היחידה".

ומה לגבי המפלגות מימין לליכוד? כאן נתניהו ממש הפתיע את חבריו. "אנחנו לא צריכים מפלגה אחת, אנחנו צריכים שירוצו שתיים, כמו בבחירות באפריל", אמר נתניהו. "מפלגה אחת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית; ומפלגה שנייה של איילת שקד, נפתלי בנט ומשה פייגלין. כל אחד יביא את המנדטים שלו".

שטייניץ: "ראש הממשלה, אתה לוקח הימור. אתה הולך לאבד ארבעה מנדטים. אני חושב שהכי טוב שתהיה מפלגה אחת מאוחדת מימין לליכוד. כל פיצול מסכן אותנו"

שטייניץ נזעק. "ראש הממשלה, אתה לוקח הימור. אתה הולך לאבד ארבעה מנדטים. אני חושב שהכי טוב שתהיה מפלגה אחת מאוחדת מימין לליכוד. כל פיצול מסכן אותנו. עלול להיות מצב שמפלגה אחת או שתיים לא עוברות את אחוז החסימה".

"הם יעברו. אני חייב להגיע ל-61", ענה נתניהו.

״בפעם הקודמת הסקרים אמרו ששתי המפלגות יעברו וראינו איך זה נגמר״, שטייניץ ציין.

"אבל איך תביא עוד מנדטים?", שאלה חוטובלי. "בעולם אידיאלי אתה עומד על 60".

"הדרך עוברת במגזר הרוסי", חזר ואמר נתניהו.

"למה אתה חס על הציונות הדתית? מה אתה מרחם עליהם? תיכנס בהם, תביא את הליכוד ל-37 מנדטים. מה אכפת לך מהגוש עכשיו?"

"תגיד, למה אתה חס על הציונות הדתית?" שאל ביטן. "מה אתה מרחם עליהם? תיכנס בהם, תביא את הליכוד ל-37 מנדטים. הרי הפעם אין לנו את כחלון (כמפלגה מתחרה חילונית). מה אכפת לך מהגוש עכשיו?"

"אני לא רוצה יותר מ-35 מנדטים", ענה נתניהו. "אם כולם יעברו, הצלחתי".

הניסיונות שעשו השרים לשכנע את נתניהו לנסות אופציות אחרות, חוץ מליברמן, לא הועילו, והעמדה הכללית של המשתתפים הייתה כי נתניהו עושה טעות שאינו פועל לאיחוד מלא של כל המפלגות מימין לליכוד.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: פלאש90)

בנקודה זו הדיון עבר לסוגיית כחול-לבן.

הסקרים של נתניהו הראו תמונה מדהימה: בני גנץ כבר לא קיים בתור מועמד לראשות הממשלה. הסקרים מראים על פער עצום בשאלה, "מי אתה רוצה שיהיה ראש הממשלה?" ומשום כך, החליט נתניהו, הליכוד לא יעסוק בגנץ ובכחול-לבן וימקד את המאמצים רק בליברמן – ובאהוד ברק. תיכף נחזור אליו.

את שקד, שרוצה להצטרף לליכוד, איש בצמרת הרשימה לא רוצה. לפי מקורבי ראש הממשלה, הרי שגם בסקרים הפנימיים התברר כי שקד לא מוסיפה מנדטים לליכוד

במהלך הישיבה, ובין לבין בשיחות מסדרון, עלו שוב שמותיהם של בנט ושקד. ראש הממשלה ומקורביו נשבעים שבנט מבקש להיות השגריר באו"ם. בנט עצמו אומר להד"ם. את שקד, שרוצה להצטרף לליכוד, איש בצמרת הרשימה לא רוצה. את עיקר המאמצים נגדה, אומרים מקורות, מרכזת היום השרה מירי רגב. לפי מקורבי ראש הממשלה, הרי שגם בסקרים הפנימיים התברר כי שקד לא מוסיפה מנדטים לליכוד.

"הכול בגללם", אמר בכיר שהשתתף בפגישה הסגורה במצודת זאב. "בנט ושקד הרסו את המחנה. הם הרסו את הגוש. בגללם ליברמן עושה מה שהוא רוצה ולנו אין מרחב תמרון. זה יהיה אסון אם איילת תבוא לליכוד".

ובחזרה לאהוד ברק.

הרבה אנשים תמהים מדוע נתניהו מחריף את המאבק בברק ויוצא נגדו בקצב של שני פוסטים ביום. הרי נתניהו תמיד התעלם מגורמים נטולי כוח, שעומדים על סף אחוז החסימה – כפי שעשה בבחירות האחרונות עם יו״ר העבודה אבי גבאי. הפעם, במקרה של ברק, הוא רק מחמם את הגזרה.

בסקרים נבדק מי מעורר הכי הרבה אנטגוניזם בקרב אנשי הימין, בעיקר אצל בוחרי הליכוד. ברק היחיד שמושך אנשים להצביע נגדו

הסיבה ברורה: בסקרים של הליכוד נבדק מי האיש שמעורר הכי הרבה אנטגוניזם בקרב אנשי הימין, בעיקר אצל בוחרי הליכוד. נבדקו ברק, גנץ, יאיר לפיד, עמיר פרץ וניצן הורוביץ. ברק הוא היחיד שמושך אנשים להצביע נגדו.

אהוד ברק במהלך ביקור באריאל, ב-16 ביולי 2019 (צילום: Roy Alima/Flash90)
אהוד ברק במהלך ביקור אתמול (שלישי) באריאל (צילום: Roy Alima/Flash90)

נתניהו, אם כן, מעודד את ברק להילחם נגדו ורצוי שהמאבק יהיה כמה שיותר גס, בוטה ומלוכלך. הקרב הזה מעורר אמוציות גדולות. מבחינת נתניהו מדובר ב-WIN-WIN. נתניהו נלחם בברק, מדרבן את מצביעי הימין וגם גורע כוחות מכחול-לבן.

ובכל זאת, האווירה הכללית במרומי מצודת זאב של הליכוד לא הייתה אופטימית ושמחה כמו, למשל, לפני בחירות 2013. "אנחנו בדיכאון קליני", סיכם אחד המשתתפים אחרי הישיבה.

"בציבור שונאים את כולנו. המצב המדיני והביטחוני טוב, יש הישגים מרשימים, אבל הסיפור האזרחי לא מטופל. מערכת הבריאות, הגירעון, ועכשיו מחירי הדיור. יחד עם הבחירות שהוקדמו בלי שאף אחד רוצה אותן והמצב המשפטי של נתניהו? בסך הכול די מייאש כאן".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 818 מילים
מתוך הקמפיין של בז״ן 2019

אל תאמינו לחסידות בז"ן מציגה רק את החלק הנוח של האמת

חסידות ששואפות אוויר מעל בתי הזיקוק במפרץ חיפה ותוכן שיווקי מבית ״ידיעות אחרונות״ תחת הסלוגן "מחזקים את הצפון", אמורים לשקף את העבודה הקשה שהשקיעה בז״ן בהפחתת פליטות הגז ● אלא שזו ממש לא כל האמת, וזה בטח לא מה שצריך להטריד את הישראלים

דבר אחד בטוח: כאשר בז"ן מחליטה לצאת בקמפיין – קשה להחמיץ אותו.

הסרטון עם החסידות ששואפות אוויר צח מעל ה"לבניות" המוכרות של בתי הזיקוק בחיפה צץ השבוע בכל מקום. שלטי החוצות הענקיים עם החסידות בולטים בצדי הדרכים גם במרכז גוש דן, מרחק 100 קילומטר מסלעי המחלוקת.

עוד לפני הדיון המדעי-עובדתי, הבחירה להשתמש בחסידות ששואפות את אוויר המפרץ לרווחה ומתענגות על צלילותו היא ירייה ברגל מבחינת בז"ן.

כל מי שגר באזור הקריות, ואפילו עוברי אורח מזדמנים, יודע שלעתים קרובות מתיישבת על המרחב עננה של ריח כימי כבד ולא נעים בעליל. גם אם לא בהכרח מדובר בחומרים רעילים, מפגע ריח הוא מפגע סביבתי לכל דבר.

ובמילים אחרות, במקום החסידות לא הייתי ממהר להסיר את הבנדנה מהמקור.

כצפוי, עם עליית הקמפיין התעוררה מחלוקת סביב העובדות המוצגות בו. שלוש טענות עיקריות בז"ן מניחה על השולחן:

  1. השקענו כמיליארד שקל בשיפור הביצועים הסביבתיים שלנו (הפחתת פליטות).
  2. צמצמנו בכ-90% את היקף פליטות המזהמים.
  3. הביצועים שלנו טובים בהרבה מאלה של בתי זיקוק מקבילים באירופה, שהישראלים נוהגים להציג אותה כגן עדן ירוק.

הטיעונים הללו עוררו זעם בקרב פעילי ומומחי סביבה, אבל צריך לומר שלא מדובר בחריגה מכללי המשחק המקובלים בעולם הפרסום: מציגים את האמת, אבל רק את החלק הנוח של האמת, וכמובן באופן מעט מניפולטיבי.

כך, למשל, ניתן לטעון שבז"ן לא השקיעה מיליארד שקל כי התחשק לה, אלא כדי לעמוד בדרישות רגולטוריות, ומכיוון שנקודת הפתיחה שלה מבחינה סביבתית – לפני עשור ומעלה – הייתה ירודה מאוד, כמו של רוב התעשייה הכבדה בישראל.

גם לגבי הצמצום החד בפליטות, אפשר לטעון שזה רק מוכיח שבמשך עשורים, התעשייה – ובז"ן בתוכה – הרשתה לעצמה לזהם בלי חשבון, ושרק בשנים האחרונות היא עלתה על מסלול הגיוני יותר.

החסידות המאושרות מהסרטון של בז"ן גם לא מזכירות את החריגות של פליטות בנזן (חומר מסרטן) שהתרחשו שוב ושוב בשנים האחרונות, מה שגרר הוצאת צווים מנהליים וזימון לשימועים מצד המשרד להגנת הסביבה.

מפרץ חיפה, 2017 (צילום: Yaniv Nadav/Flash90)
מפרץ חיפה, 2017 (צילום: Yaniv Nadav/Flash90)

אבל הדיון הפרטני בביצועים של בתי הזיקוק קצת מחמיץ את השאלה העיקרית: למה בכלל בז"ן ראתה לנכון לצאת עכשיו בקמפיין?

והתשובה היא, כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם.

לאו דווקא מדוח מבקר המדינה על המצב במפרץ חיפה, שצפוי להתפרסם בקרוב, אלא יותר מהעובדה שעצם קיומה ונוכחותה של התעשייה במפרץ חיפה פחות מובן מאליו מאי פעם מאז 1938, השנה שבה הוקמו בתי הזיקוק על ידי הבריטים.

אנחנו נמצאים בתקופה שבה נרטיבים ותיקים וקשיחים, לפיהם התעשייה במפרץ חיפה היא עובדה בלתי ניתנת לשינוי, הולכים ונסדקים: ראשת עירייה חדשה, עינת קליש-רותם, שהחזון שלה לא בהכרח כולל תעשייה; ממשלה שמתחילה להתלבט, ועל שולחנה הונח לא מכבר דוח של חברת "מקינזי", לפיו אפשר לפנות את התעשייה ממפרץ חיפה בתוך פחות מעשר שנים; והחזון הלאומי שנוסח על ידי שר האנרגיה, יובל שטייניץ, לפיו בתוך עשור ישראל תעבור לתחבורה שנוסעת על גז במקום על הבנזין, שמייצרים בתי הזיקוק.

הפגנה נגד הזיהום בחיפה, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
הפגנה נגד הזיהום בחיפה, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

כמובן שישנו גם התקדים של מיכל האמוניה. במשך שנים רבות התביעות לרוקן אותו נשמעו כמו מדע בדיוני; כשנה לפני המהלך ההיסטורי, בכנס על תעשייה וסביבה שנערך בתל אביב, ישב מנכ"ל חיפה כימיקלים על הבמה והגיב בזחיחות לדרישות להשבית את המיכל. סמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, שולי נזר, הטיחה בו שהוא לא קורא את מפת המציאות, ושאם לא יקדים תרופה למכה הוא ימצא את עצמו בלי מיכל ובלי מפעל.

באותו רגע התחזית הזו נשמעה מופרכת, אבל בתוך כמה חודשים היא הפכה למציאות. בבז"ן ראו, הפיקו לקחים, ומנסים להימנע מגורל דומה.

לקמפיין החסידות, אגב, יש זרוע משלימה – תוכן שיווקי מושקע ב"ידיעות אחרונות", סדרת כתבות תחת הסלוגן 'מחזקים את הצפון'. המסר: בז"ן זה לא רק דלק. בז"ן היא עמוד תווך באזור, ועמוד תווך, כידוע, לא מזיזים בקלות.

הדיון על הקרבה בין תעשייה לריכוזי אוכלוסייה בישראל לוקה לא פעם בשטחיות ובדמגוגיה – משני הצדדים אגב. לתעשייה יש לא מעט טענות רלוונטיות: היא הייתה שם קודם (כשבז"ן הוקמה, חיפה הייתה קטנה ורחוקה, עם השנים השכונות התקרבו עד מעבר לכביש); היא שיפרה מאוד את הביצועים בשנים האחרונות; היא מפרנסת אלפי עובדים באופן ישיר וכנראה רבבות באופן עקיף.

הלבניות של בז"ן, אוקטובר 2006 (צילום: Yossi Zamir / Flash90)
הלבניות של בז"ן, אוקטובר 2006 (צילום: Yossi Zamir / Flash90)

בסופו של דבר, השאלה אם בז"ן הפחיתה את הפליטות ב-90% או ב-80%, והאם היא חורגת מהתקן 5 או 7 פעמים בשנה, היא שאלה חשובה – אבל לא הכי חשובה: מה שחשוב באמת זה שמדינת ישראל צריכה לקבל החלטה אסטרטגית איזה סוג של עיר חיפה צריכה להיות, והאם ואיך התעשייה הכבדה יכולה להשתלב בתכנית העתידית הזו.

גם אם הביצועים הסביבתיים של בתי הזיקוק ושאר המפעלים יהיו אופטימליים, עדיין בנזין זה בנזין ובנזן זה בנזן, ואף אחד לא משתוקק לנשום ולהריח אותם, אלא אם כן הוא חסידה מצוירת (או שקנאי, כפי שכבר העירו לנו גולשים חדי עין) בסרטון של בז"ן.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 693 מילים

פרשנות הסדינים האדומים של בנימין נתניהו

גדעון סער כבר יודע שסיכויו לקבל תיק בכיר בקואליציה הבאה קלושים ● בטקס הדלקת המשואות בשבוע הבא, תגלה גם מארגנת האירוע מירי רגב מה מתכנן עבורה ראש הממשלה ● ככה זה כשמפרים את חוק הנאמנות בתרבות של נתניהו

בברית המועצות של שנות ה-50 נהגו לזהות את המעמד של חברי הפוליטביורו לפי הסדר שבו הם עמדו במצעדי ה-1 במאי, ובמערב היו מחכים בקוצר רוח למצעדים הללו כדי לראות מי עומד לצדו של יו"ר המפלגה על בימת הנשיאות, מי התקרב ומי התרחק. זו הייתה, בעצם, האינפורמציה היחידה שעמדה לרשותם בתנאים של מסך ברזל סגור ומסוגר.

אני מציע לנקוט באותה דרך ביום רביעי הבא, בטקס הדלקת המשואות. מעניין מאד היכן נמצא את שרת התרבות והספורט מירי רגב, שאחראית על האירוע. האם היא תשב ליד ראש הממשלה? האם ליד רעייתו של ראש הממשלה, שרה נתניהו, כמו בשנה שעברה, אז היחסים בין השתיים היו בשיאם, והן נראו שמחות ומאושרות ביחד?

הטעות הגדולה של רגב הייתה בראיון רדיו מיד אחרי הפריימריס בליכוד בתחילת פברואר. רגב לא הייתה צריכה לומר, אבל היא הודתה שסימנה בטופס הבחירה את גדעון סער

הפעם זה קצת שונה. הקשר ההדוק בין נתניהו ורגב עבר טלטלה. הטעות הגדולה של רגב הייתה בראיון רדיו מיד אחרי הפריימריס בליכוד בתחילת פברואר. רגב לא הייתה צריכה לומר, אבל היא הודתה שסימנה בטופס הבחירה את גדעון סער. אבוי, סער הוא הסדין האדום של נתניהו, האיש המסוכן ביותר בשטח מבחינתו, מי שרקם נגדו פוטש עם חברו נשיא המדינה ראובן ריבלין, כדי להטיל את הרכבת הממשלה על מישהו אחר.

נתניהו לא שוכח. סער אמנם בכנסת, למגינת לבו של ראש הממשלה, אחרי שנבחר בפריימריס, אבל בעיני נתניהו הוא היה ונשאר חתרן פוליטי, שעדיין זומם להקים מחנה אלטרנטיבי בליכוד עם נאמנים פוטנציאליים כמו השרים חיים כ״ץ ומירי רגב, ח"כ מיכל שיר ואחרים. בשנה האחרונה ריגל נתניהו אחרי סער ודעתו רק התחזקה. הוא שמע שסער מעריך כי הליכוד עלול לרדת ל-20 מנדטים בבחירות, נתניהו יאלץ לפרוש לביתו ורק הוא יוכל להביא קהלים חדשים לליכוד.

תזכורת פוליטית: ביוני 2014 עמד סער בראש המטה בכנסת לבחירתו של ריבלין לנשיאות המדינה, בניגוד לדעתו של נתניהו. ריבלין נבחר, סער ביקש להתמודד בעצמו על ראשות הליכוד מול נתניהו, אבל החליט במפתיע לצאת לפסק זמן פוליטי, שעליו הודיע באירוע גדול בכפר המכבייה.

גדעון סער בארוע פרישתו מהחיים הפוליטיים, בספטמבר 2014 (צילום: פלאש90)
גדעון סער בארוע פרישתו מהחיים הפוליטיים, בספטמבר 2014 (צילום: פלאש90)

נתניהו עקב אחרי האירוע הזה בשבע עיניים. אנשים שהיו שם ניזוקו. השר יובל שטייניץ, למשל, הנאמן הגדול של נתניהו שישב אז על הבמה בכפר המכבייה, לא מונה לתפקיד שר הפנים בממשלה שהקים אז נתניהו. לימים עוד הורחב הקרע בין השניים, אם כי עכשיו היחסים ביניהם טובים יותר.

עכשיו נותר לבחון אם גם מירי רגב תשלם מחיר דומה בגלל שהעזה לתמוך בסער בפריימריס, יחד עם עשרות אלפים נוספים. במהלך מערכת הבחירות הרחיק נתניהו את רגב מהקמפיין. נתניהו ואנשיו טענו כי רגב "לא מרחיבה מעגלים", ולכן כדאי שתיעלם קצת מתמונות, סרטונים וקליפים.

רגב עשתה בעצם מסע בחירות עצמאי, בעיקר בערים ושכונות המזוהים עם הליכוד, שם היא זוכה לפופולאריות עצומה. אם להסתמך על מקורבי נתניהו, הוא לא מתכוון להרחיב את המעגלים של רגב גם בממשלה שלו. "רגב יכולה מבחינתנו להיות סגנית יו"ר הכנסת", אומר מקור, אבל קשה להניח כי נתניהו יוכל להתעלם לחלוטין מחברי הליכוד שהציבו את רגב במקום החמישי ברשימה, או בשפתו, "לבטל את דעת הבוחר".

ומה עם סער עצמו, מי שחולל את כל הבלגן? נתניהו לא רוצה לראות אותו בתפקיד בכיר בממשלה שלו, זה ברור. אלא שסער עדיין במקום הרביעי בליכוד, ונתניהו לא צריך מרד  בקואליציה. ההערכה הרווחת: נתניהו ייתן לסער תיק זוטר, אם בכלל, אבל לא בטוח שסער יסכים לקחת.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 507 מילים
סגירה