הרבה טפשות. גרשון מסיני הרבה יהודים מבתיהם ונתנו את השטח לאוייב. היום זה כבר לא סוד שמצרים הכניסה לסיני אלפי טנקים. ולמרות היותה מדינה ענייה, היא משקיעה מאות מיליונים בחימוש. למה? לכבוש את סעודיה? ברור שלא. היום ממצרים מועברים נשק ברמות גבוהות סוגים רבים לסייע לחמסטאן… המתכננים עוד.
גרשון יהודים מגוש קטיף וקיבלנו את מטורפים הטרור צמאי הדם שערפו לויויאן ת'ראש, למרות שהיתה שמאלנית וחשבה שאם היא תעזור להם, אז יהיה בעולם שלום….
הערבי מבין כשמדברים אתו ערבית! ושם השפה היא שליטה מוחלטת. ראה ערך סעודיה. איראן. ועוד.
אל תבלבל ת'שכל על אלה שרוצים רק את ההיסטוריה. יש כאן יהודים שפשוט רוצים לחיות. ממש כך, פשוט רוצים לחיות. ואלה זעקו שוב ושוב מרה : למה מחזקים את האוייב ומבלבלים את המוח על השלום המיוחל שהגיע….
הנה זה התנפץ לנו, ועתה בחשבון פשוט יש אלפי ניזוקים ישיר (בחשבון פשוט שלכל אחד מהחטופים יש לפחות עשרה קרובים ברמה ראשונה או חברים טובים, שלא ישנים לילה כיום), בנוסף לפצועים, ובתים שרופים.
עכשיו בחרתם שוב לדאוג ש"חרב איש באחיו תהיה ".
יש מי שמעמיד את הלוחמים למשפט, וכבר יש לדברי הפצרי"ת 74 תיקים (וכנראה, עוד היד נטויה) להלחם בכל מי שמגן על העם….
ואז, אחרי, שהכניסו בן אדם לניתוח בכוח, כרתו ממנו איברים (שטחי מולדת) אומרים לו: רגע, אז אתה רוצה שנשאירך ככה? אתה ממש מדמם… אנחנו אלה שיודעים, ורק אנחנו רוצים בטובתך…
מי שהופך את אי גיוס החרדים לאידאולגיה, זה הצבא ומ. הבטחון. איך קורה שאם שכולה חרדית, שלה 4 בנים בצבא, צריכה להלחם ולאיים שתוציא את בנה מהקבר אם לא יכתב "הי"ד", על בנה ההרוג?
איך קורה שמספר הכיפות שנהרגו במלחמה הזו, הם הרבה יותר ממספרם בצבא, בכמויות בלתי נתפסות.
איך קורה שאלה בדרגה הקרובה לאלוף, אם יש להם כיפה, הם מועדפים מהצבא החוצה (כמו עופר וינטר, אפי איתם) אלא אם הם יישרו קו עם המערכת וילחמו באחיהם היהודים, כמו במחלקה היהודית, כמו עם אלופי פיקוד מרכז.
איך קורה שאחרי טבח נורא כמו בשמחת תורה, הצבא מתאמן על זה שיהודים חוטפים פלסטיני?
איך קורה שחיילים נחקרים על תלונות של מחבל (וגם המנסים להשחיר את החיילים שלנו קוראים לו בשם מחבל)
הדתיים למיניהם טובים לבשר תותחים.
לא להכניע את המלחמה
ישראל היא גן עדן לנאשמים בעבירות מין. יהיו שיאמרו שהקביעה הזו מעט מוגזמת, אך מבט על הכרעות הדין בפרשיות האחרונות בתחום, מחזק ומאמת את החשש.
יוסי שוורץ, הבעלים לשעבר של מועדון הפורום בבאר שבע, שהואשם בתחילה באונס של מבלה במועדון וביצוע מעשה מגונה בצעירה אחרת (בתחילת הפרשה, יוחסו לו גם מעשה מגונה בכוח, הטרדה מינית ואספקת סמים) חתם על הסדר טיעון. במסגרת ההסדר, שוורץ הודה בשתי עבירות של מעשים מגונים. הוא ירצה תשעה חודשי עבודות שירות ויפצה את שתי המתלוננות בסך כולל של 130 אלף שקל.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
זו הייתה תקווה מזוקקת. אלפים נאספו בבנייני האומה בסוף השבוע האחרון בכנס "ועידת השלום העממית", ובפיהם זעקה חדה וברורה: הפסיקו את המלחמה והשיבו את החטופים. על סף 600 יום לטבח, לחטיפה, לרעידת האדמה שפקדה את החברה הישראלית, הם הגיעו מלאי מוטיבציה לחולל את השינוי. וביחד איתם עוד אלפים בעשרים מוקדים נוספים ברחבי העולם.
קואליציה של ששים ארגונים, מבוגרים הנושאים את צלקות המלחמות שהיו, יחד עם צעירים שעל שמם נרשמו הישגים במלחמה הזו, הגיעו יחד אל האירוע הענק בדרישה, בתחינה, באמירה ברורה – חייב להיות פה אחרת. דם הנרצחים וההרוגים זועק אלינו מן האדמה -די.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
כמעט שני עשורים שמדינת ישראל מנהלת מערכה שקטה אך עקבית נגד הפליטים ומבקשי המקלט החיים בה. זו לא טעות, לא תקלה בירוקרטית, ולא "מורכבות משפטית" — זו בחירה. ממשלות ישראל לדורותיהן בחרו להתעמר בקבוצה שלמה של אנשים: לשלול מהם זכויות בסיסיות, למנוע מהם גישה לתעסוקה הוגנת, לבריאות, ולחיים בכבוד.
בא.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל אנחנו פוגשות מדי יום את המשבר ההומניטרי שמתרחש כאן, בישראל. בין אם מדובר במשפחות פליטים מאוקראינה שהגיעו בשלוש השנים האחרונות, ובין אם באנשים שנמלטו מרדיפות באפריקה וחיים כאן כבר כמעט שני עשורים – המצוקה עצומה. אבל אין מדינה, אין נתונים, ואין עובדות רשמיות שמתארות את מה שאנחנו רואות בעיניים מדי יום.
גלעד פלומבו הוא רכז קידום מדיניות בא.ס.ף. - ארגון סיוע לפליטים, ומכותבי הדו״ח ״עניים שלא נספרים״ - עוני, ביטחון תזונתי ורווחה כלכלית בקרב מבקשות ומבקשי מקלט בישראל, המשותף לא.ס.ף ולמכון אדוה.
עוד תראה, עוד תראה כמה טוב יהיה ב־2030
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מערכת המשפט, החקירות… הכל צריך להשתנות. חייב. חייב לעשות שינוי לבעלי החלטה שהם מיודעי טראומה… ההבנה הבסיסית איך זה הולך… עד שהתיק בכלל יגיע לבית המשפט.. נדיר שקורה. אבל כשמגיע – חובת ההוכחה היא על הקורבן. שזה אומר שהפוגע בכלל לא צריך להוכיח שהוא לא עשה. אלא הקורבן צריך להוכיח שנעשה… מזעזע. וחוק ההתיישנות בהחלט חייב להשתנות בעיקר במדינה שלנו, עם כל כך הרבה פוסט טראומטיים, במיוחד עכשיו אחרי השביעי….