השמאל הישראלי חי בבועה שהוא רלוונטי ומהווה אלטרנטיבה. מאז אוסלו העם הבין שבמציאות, בפועל, בשטח, הכלל הוא ש'השמאלנות הורגת'.
גם טבח 7-10 אינו נתפס ככשלון של הימין לעומת השמאל שצדק, אלא ככשלון של הימין דווקא בכך שאימץ את קונספציית הדו-קיום של השמאל במקום ליזום הכרעה צבאית מול האויב בהתקפה מקדימה ומונעת, כלומר הימין לא היה מספיק ימין. משמעות הדברים היא שהממשלה הבאה תהיה עוד הרבה יותר ימנית מהנוכחית.
השמאל צריך להתפכח מהזיותיו המשיחיות, של שלום ודו קיום עם אויבים החפצים בהשמדתנו. כל עוד עדר השמאל מנרמל את חוליי החברה הערבית ותרבותה הברברית וחותר להקים להם מדינה 'פלסטינית', הרי שהעם הבריא, שכבר נכווה מהתוצאות העגומות והמדממות של אוסלו והבריחה מלבנון וההתנתקות, יסלוד ממנו כמפני אש.
תמשיכו לחרף ולגדף את כל מי שמתנגד לדרככם ההתאבדותית, ולכנותם בשמות גנאי מצוצים מהאצבע כגון 'משיחיים' 'קנאיים' 'קיצוניים' 'פונדמנטליסטים' 'אנשי גוג ומגוג' וכו', זה לא יעזור לכם, כי אתם ההזויים שמובילים אותנו כל פעם לנסיגות שמביאות אסונות ונהרות של דם.
אני מציע לאנשי השמאל להקשיב ולהפנים את מה שכותבים ואומרים ח"כית לשעבר עינת ווילף, פרופ' דן שיפטן, ד"ר גדי טאוב, מר חיים רמון, והמזרחן ד"ר מרדכי קידר, כולם אנשי שמאל ו'שלום עכשיו' לשעבר, שחקרו היטב את הנושא ומסקנתם ברורה: אין ולא תהיה בטווח הקרוב, תנועה לאומית פלסטינית שרוצה להקים מדינה לצד ישראל, אלא רק תנועה פלסטינית השואפת להשמיד את ישראל.
זו עובדה מציאותית שאי אפשר להתכחש לה, וטוב תעשה האופוזיציה אם תציע לעם ישראל אלטרנטיבה שלטונית שאיננה מתכחשת לעובדה זו. לצערנו בשלב זה מנהיגי השמאל עדיין דוגלים בקונספצית השלום והם תומכים בהקמת מדינת טרור שחפצה בהשמדת ישראל בצמוד למדינת ישראל. לאור זאת אין כאן התחלה של אלטרנטיבה שלטונית אלא רק בועה אינטלקטואלית אקדמית תלושה שמציעה הצעות מנותקות מהמציאות.

פרופ' ישעיהו. אתה עומד נדהם. כיצד ייתכן שהמדינה הפכה כה ימנית? האם כולם נהיו פשיסטים? ובכן האמת היא פשוטה.
ככל הנראה אתה תמכת בהסכמי אוסלו והאמנת שהם מביאים את השלום. במבט לאחור – ברור לכל הציבור שהסכמים אלו הביאו עלינו שואה. הם הרסו כבר לשלושה דורות של ישראלים את החיים. הסכמים אלו נעשו בכוחניות על ידי ממשלת שמאל צרה באופן שניתן לתארו כ'אונס ברוטלי' של המדינה. במו ידיכם הבאתם לכאן עשרות אלפי מחבלים שמאמינים בהשמדתנו, נתתם להם מרחב פעולה קרקעי עם חסינות וחימשתם אותם בנשק חם. הכתובת היתה על הקיר אבל כל מי שהתריע והזהיר הושתק והוגחך. באופן פרדוקסלי הדבקתם את הכינוי 'משיחי' ו'פשיסט' למי שמקשיב למציאות הגלויה של כוונת האויב לחסלנו ונחרד מהרעיון, בעוד אתם העיוורים התהלכתם כסומא בארובה אחרי נבואות שווא ותפל של משיחיות חזון 'המזרח התיכון החדש'.
את הנעשה אין להשיב. החזון שלכם התנפץ לאלפי רסיסים, הביא עמו נהרות של דם, ולקח עמו אלפי קרבנות-שלום. כמויות אינסופיות של סבל גרמתם לעם שלם שנאנק תחת משא ה'שלום' שהבאתם ברוב גאונותכם, ואתם אינכם מתנצלים ח"ו על מה שעוללתם, אלא ממשיכים לשנוא ולהסית נגד כל המפוכחים שהזהירו וראו את האסון שאליו הובלתם הולך ומתממש.
העם מאס בכם, כי הוא קלט היטב שהשמאלנות שלכם הורגת. מר נתניהו אינו המשיח של הימין, אלא הסכר שהעמידה ההסטוריה לטובת העם כולו כנגד פסיכוזת השלום הנכזב שלכם המובילה אותנו להתאבדות. כעת ישנם ניצנים חדשים גם במחנה השלום, של קולות מפוכחים החולמים על שלום בעתיד הרחוק אבל מבינים באופן מפוכח שהדרך לשם היא באמצעות תיקון הטעויות שנעשו באוסלו. הקשב היטב לאלו שחקרו לעומק את הנושא. הקשב לדבריה של ח"כית לשעבר אשת השמאל עינת ווילף וקרא את ספריה. האזן לדברי הפרופ' דן שיפטן. הקשב לדברי איש השמאל המובהק, חיים רמון, וגם לד"ר גדי טאוב. המכנה המשותף של כולם, שמבינים ומבטאים בעצם את מה שכולם מבינים כעת, שהתנועה הלאומית הפלסטינית איננה מעוניינת להקים מדינה לפלסטינים אלא רק לחסל את קיומה של המדינה היהודית, בכל אמצעי אפשרי. מבחינתם קיבוצי העוטף הם 'מתנחלים' לא פחות מאנשי יצהר וקרית-ארבע. כשתבינו ותפנימו שזו האמת, פתאום הכל יירגע כי תבינו שהעם כולו מאד בריא ושפוי ואוהב חיים ותמצאו דרך לשתף פעולה ולהגיע להסכמות גם עם סוגים שונים של אנשים לטובת הכלל.

אני סרוג. בן 50.
מעולם אבל מעולם לא שמעתי את רבותי מדברים על 'גוג ומגוג'.
נוצרה בועה של אנשי שמאל פסודו אינטלקטואלים (בעיקר פנסיונרים) מצטטים אחד את השני את המנטרה על ה'גוג ומגוג' של הסרוגים.
תחשוב רגע, האם שמעת מישהו ממנהיגי הסרוגים מזכיר 'גוג ומגוג'?
האם הביטוי הזה מופיע אצל מנחם קלמנזון?
האם על ידי עופר וינטר?
האם על ידי בצלאל סמוטריץ?
האם על ידי חנן פורת והרב לוינגר?
האם בכתבי הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק?
אפרים ענברי, אתה תלוש מנותק ומורעל.
כדאי שתתחיל לדבר עם אנשים אחרים ולהקשיב. לא חייב להסכים. אבל אל תפיץ שטויות.