מה משותף למקבץ האירועים האלה?
- 436 בני אדם נהרגו בתאונות דרכים ב-2024, לעומת 361 שנה קודם לכן.
- בין החודשים ינואר ויוני השנה נרצחו באירועים פליליים 177 בני אדם, לעומת 153 ב-2024. באפריל, לדוגמה, רצחו שלושה אנשים את דיסלין סיסאי בקריית ביאליק בטענה שהוא "דיבר לא יפה לידידה שלהם".
- מספר רב של אירועי אלימות על רקע "זעם כביש" וסכסוכי חנייה לא הסתיימו רק באלימות מילולית ותנועות ידיים, אלא גם בקטטות, דקירות ושימוש בכלי נשק, ירי שהוביל לפציעות ואף למוות.
- מספר הנרצחים הערביים במחצית השנה האחרונה זינק ב-50 אחוזים לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
- ערימות אשפה הצטברו בכמויות אדירות בערים בהם מתגוררת אוכלוסייה פלסטינית-ישראלית, עד כדי כך שהשופט העליון יחיאל כשר טען שהתושבים שם "טובעים בזבל".
- בבני ברק השתלטו עשרות בתי-כנסת ומוסדות דתיים על שטחים ציבוריים. בשדה בוקר נראו לאחרונה תלמידי ישיבות רוקדים ומשתינים על קברו של דוד בן גוריון.
- במחציתה ראשונה של 2025 נהרגו 36 עובדים באתרי בנייה, לעומת 29 שנה קודם לכן. מחציתם נהרגו לאחר שנפלו מעגורנים.
- ב-2024 התלוננו 458 עובדי הוראה בפני הסתדרות המורים על התנהגות אלימה של הורי תלמידים כלפיהם. ב-21 מקרים האלימות היתה גם פיזית. בין השאר הוצת רכבו של מנהל בית ספר תיכון והיה גם מקרה של ירי לעבר ביתו של מורה.
- בבתי החולים ברחבי הארץ היו בשנה שעברה 15 מקרי אלימות בכל יום. בחדרי המיון היו לא פחות מ-3,500 מקרי אלימות בשנה.
- מספר המתאבדים בקרב חיילי צה"ל עלה מאז תחילת המלחמה. ב-2024 שמו קץ לחייהם 21, במחצית הראשונה של 2025 יש כבר 18, והיד עוד נטויה.
אז מה, בכך זאת, משותף לכל האירועים האלה?
כולם, ויש עוד רבים אחרים, מתארים כיצד האלימות חלחלה לכל תחומי החיים שלנו. זוהי בראש ראשונה תוצאה של התפרקות והתמוטטות המערכות הציבוריות בישראל בשנים האחרונות, פרי החלשה מכוונת של שומרי הסף על ידי ממשלת הזדון של איש הדמים בנימין נתניהו.
מה משותף לכל אירועי האלימות שהחמירו? כולם, ויש עוד רבים אחרים, מתארים כיצד האלימות חלחלה לכל תחומי חיינו. זוהי בראש ראשונה תוצאה של התפרקות והתמוטטות המערכות הציבוריות בישראל
בסיוע נמרץ של שר המשפטים שלו יריב לוין ושותפיו לקואליציה, הם הצליחו לגרום לפילוגים עמוקים בין סקטורים העוינים זה את זה, לפיצול בין בועות יריבות ולכך שהחברה כולה תדמם.
השחקנים הראשיים במסע מכוון זה משמשים דוגמה ומופת למצב שהם יצרו. לא פחות מתשעה שרים וחברי קואליציה נתונים בחקירה פלילית, מתייחסים להחלטות בג"ץ כאל נייר טואלט, וחברת כנסת פופולרית, לראשונה בהיסטוריה של המדינה, משתוללת באולם הישיבות של בג"ץ כתגרנית בשוק.
- על העבריין אריה דרעי נאסר להיות שר אבל הוא משתתף באופן פעיל בישיבות הממשלה. נגד השרה מאי גולן החלה חקירה פלילית בחשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים.
- בתה של השרה אורית סטרוק הגישה תלונה במשטרה נגד אמה, והאשימה אותה בלא פחות מאשר חבלה מינית.
- ביולי 2025 החליטה פרקליטות המדינה לפתוח בחקירה פלילית נגד שלושה חברי כנסת, שפרצו לבסיס של צה"ל בשדה תימן – ניסים ואטורי (הליכוד), צבי סוכות (הציונות הדתית) ואלמוג כהן (ליכוד).
- חבר כנסת מהקואליציה, חנוך מילביצקי, נחקר בחודש יולי השנה באשמת מעורבות בעבירות מין, אונס, שיבוש הליכי משפט והדחת עד לעדות שקר.
- כשיריב לוין מסרב לכנות את היועמ"שית בתוארה החוקי, ונועל בפניה את דלת משרדה, הוא מבטא התנגדות לחוק, משבש את עבודת התביעה הכללית של מדינת ישראל ומפר פסיקה של בית המשפט העליון.
- באופן דומה, השר איתמר בן גביר, עבריין סדרתי בפני עצמו עם היסטוריה של כתבי אישום והרשעות פליליות, מטפח בריוני גבעות ומאחזים בלתי חוקיים, כצעד שמביע העדפה לפשיעה לאומנית יהודית על פני החוק הישראלי הדמוקרטי הישראלי. דוגמה פשוטה יותר, אך ציורית מאוד היא כאשר נהגו של בן גביר, השר האחראי על ביטחון פנים, חצה ביודעין רמזור אדום.
לא פחות מתשעה שרים וחברי קואליציה נתונים בחקירה פלילית, מתייחסים להחלטות בג"ץ כאל נייר טואלט, וחברת כנסת פופולרית, לראשונה בהיסטוריה של המדינה, משתוללת באולם הישיבות של בג"ץ כתגרנית בשוק
תיאורי האלימות והפרת החוק שצוינו כאן, ויש עוד רבים אחרים, אינם רק פרי המהפכה השלטונית של ממשלת נתניהו. היה זה פרופ' אהוד שפרינצק שטען, כי בישראל יש רמה גבוהה של אי-לגליזם.
מאות שנים נאלצו יהודים "לסדר" את הגויים כדי שיוכלו להתקיים. בתקופת הישוב "תיחמנו" את שלטונות המנדט הבריטי הצורר להערכתם. בין לבין "פילחו" החברה של הפלמ"ח תרנגולות מהקיבוץ בשביל הקומזיץ, ואחרי הקמת המדינה למד סלאח שבתי איך "להפוך שולחן" כדי לגרום לפקיד הסוכנות להיענות לבקשתו הצודקת. וכך הלאה עד היום, כשיותר מ-600 אלף מכוניות מתגאות בתווית נכה, כאשר לחלקן הדבר לא מגיע.
אבל גם הסבר האי-לגליזם אינו מספק. כדי להבין את המציאות החברתית בישראל בימינו צריך ללכת לכתביו של אחד מאבות הסוציולוגיה אמיל דורקהיים (1858-1917) ולמושג שטבע בשנת 1893 – אנומי (Anomie).
מצב של אנומי
אנומי הוא מצב חברתי של היעדר נורמות חברתיות, או פירוקן של נורמות מחייבות. מצב שבו הכללים, הערכים, והציפיות החברתיות אינם ברורים, אינם מוסכמים, או מאבדים את כוחם. במצב כזה אנשים מרגישים בלבול, ניכור, ואובדן תחושת שייכות, הם דואגים לעצמם ומתעלמים מהחברה הכוללת. במצב כזה יש גם עלייה במספר המתאבדים.
אנומי הוא מצב של היעדר נורמות, בו הכללים והערכים החברתיים לא ברורים או מאבדים את כוחם. אנשים מרגישים בלבול, ניכור ואובדן תחושת שייכות, דואגים לעצמם ומתעלמים מהחברה, ויש עלייה במספר המתאבדים
בפעם הראשונה שהבנתי את המושג אנומי היה כשצפיתי בסרט הקלאסי "האדם השלישי" עם אורסון וולס. הסרט תיאר את וינה בשלהי מלחמת העולם השנייה, עם הבגידות הבלתי פוסקות, האינטריגות, השוק השחור והיעדר חוק, כשאיש עשה את הישר בעיניו בלבד (איזה מושג לא טוב, הכול היה הרי עקום ומעוות).
בפעם השנייה בה חוויתי את המצב על בשרי היה במלחמת לבנון הראשונה ב-1982. יחידת דובר צה"ל השתלטה על בניין בפרבר בעבדא, בואכה ביירות. אני גויסתי ליחידה בתפקיד קצין ליווי לדיפלומטים ולעיתונאים זרים, ועימם סיירתי בעיר ובאזורי הקרבות.
מה ששרר שם תאם בדיוק את המושג אנומי. אנשים התנהגו כאילו אין חוק, סדר, נורמות וכללי התנהגות. הם נסעו בנתיבים השמאליים של הכבישים ואפילו על המדרכות. פלשו לבתים ריקים, בזזו כאוות נפשם, כולל מהמוזיאון הלאומי, ועשו ככל העולה על רוחם.
האווירה המוזרה הזו השפיעה לא רק על תושבי העיר, שהיו נתונים בין הפגזות צה"ל, לחץ הצבא הסורי ופעילות אש"ף – אלא גם עלינו המגויסים. אחד הקצינים ביחידה, ממש לא ייאמן אבל זה קרה, חיזר אחר לבנונית צעירה ונאה שגרה בקרבת המשרד שלנו והחל לבלות את לילותיו בביתה.
הסבר האי-לגליזם של שפרינצק אינו מבטא את מה שקורה בחודשים האחרונים בישראל. אנחנו קרובים למצב של אנומי. היטיבה לתאר זאת שרת החינוך לשעבר פרופ' יולי תמיר כשכתבה על היעדר סמכות מחייבת לאזרחיה:
"חלק מהאוכלוסייה, בעיקר הציבור החילוני וחלק מהציבור הממלכתי־דתי, מסתמך, כמו ברבות ממדינות העולם, על חוקי היסוד, ומאזן אותם עם תפישה של חירות אישית וזכות ההבעה העצמית. חלק אחר, בעיקר החברה הערבית, נשמע לחוק, אבל מאזן אותו עם מקור סמכות חשוב לא פחות — מנהג, תרבות ומסורת. והחלק השלישי, בעיקר החרדים וחלק מהציבור הממלכתי־דתי, מעמיד את הסמכות הרבנית מעל לסמכות המדינה".
מה ששרר ליד ביירות במלחמת לבנון תאם את המושג אנומי. אנשים נהגו כאילו אין חוק, סדר, נורמות וכללי התנהגות. נסעו בנתיבים השמאליים ועל המדרכות, פלשו לבתים ריקים ובזזו. והאווירה המוזרה השפיעה גם עלינו
תמיר כתבה את הדברים בעת מגפת הקורונה ב-2020, בעקבות הפרת ההחלטות של משרד הבריאות, שאסרו כינוסי המונים. וכך כתבה אז:
"בתום תקופת החירום, החברה הישראלית תצטרך לגבש הסכמה על מקור הסמכות (כמו גם על האוטונומיה של הקהילות השונות), להגדיר את גבולותיה ואת יחסיה עם העולם. אם לא תעשה זאת תמשיך ישראל להיות מדינה 'על תנאי', שהאיום המרכזי על קיומה אינו ערעור הלגיטימיות שלה על ידי יריביה, אלא חוסר יכולתה שלה להגדיר את הלגיטימיות שלה על ידי חבריה".
היום, בעידן החירום בו אנו נתונים, בעיצומה של המלחמה שאין לה סוף, אנו קרובים למצב הזה יותר מתמיד.
יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותודה. מאמר מאיר עיניים אך בו זמנית גם עושה חושך בעיניים. במחשבה עולה מיד כמובן ספרו של ויקטור פרנקל האדם מחפש משמעות. המוטו של הספר הוא: אם יש בשביל מה לחיות , אפשר לסבול כמעט כל איך.וכשהאיך מאד קשה והמנהיגות גרועה ואסונית החברה מתדרדרת לכיוונים רעים. סיום המאמר של יורם מזכיר לי את נחמיה שטרסלר שמקפיד לסיים כל מאמר שלו באזכור שנתניהו הוא המנהיג השפל ביותר בתולדות העם היהודי .
יורם מציין את החשבון הנורא שיוגש בבוא היום לנתניהו ואני נזכר שהאיש לא שילם מעולם את החשבונות שהוגשו לו. לא כאדם פרטי ולא כמנהיג. את החשבון משלמים ונשלם אנחנו.
הדבר הכואב והמדאיג בתיאור מצב הדברים כפי שיורם מתאר, זאת העובדה שהתרגלנו! התרגלנו לירידה הולכת ונמשכת בסטנדרטים של נורמות ציבוריות וחברתיות.
אנחנו כפסע משחיתות חוגגת ואבדן הבושה ( ראה ח"כ גוטליב בצווחות פוגעניות בבית המשפט)
תיאור מדויק ומדכא של המצב, כשממשלת העבריינים, המושחתים, הכושלים והפרזיטיים מביאה אותו לשיא. עד שלא תעבור מן העולם המצב יחמיר, ומי יודע כמה שנים יקח לשקם את ההרס והריקבון שזרעה. המועמדים להחליף אותה ע"פ הסקרים לא מעוררים אופטימיות.
יפה עשה פרופ' פרי שקשר בין המציאות בה אנו נמצאים למצב אנומי. הביטוי הכי דרמטי לכך הוא ההצהרה על הכוונה שלא למלא אחר הוראות בג"ץ.
נ ב. האם מערכת יחסים עם לבנונית, שיש בה ביטוי להעמקת הקשר בין עמים, נחשבת לאנומי אם כללי ביטחון שדה נישמרים?
המאמר מצביע באופן משכנע על סימני אנומי בחברה הישראלית (שחיקת נורמות, פיצול סמכויות, אלימות גואה). משתמע מהמאמר, שההתקרבות למצב החמור הזה נובעת מהתנהלות השלטון הנוכחי. כלומר, אם יתחלף השלטון, המצב עשוי להשתפר במהירות. או לא? לגבי הכותרת – "כבר לא ממש מדינה". נראה לי שזו ממש הגזמה. כל מי שהיה אתמול בהפגנה בת"א, עם מאות אלפים שמילאו את הכיכר והרחובות, יכול להעיד שעדיין "יש מדינה".
עוצמתו של המאמר נובעת מן הנתונים שמביא פרופ' פרי מתחומים שונים ומצטרפים ביחד לתמונה מבהילה. לכך ניתן להוסיף השתלחות ברמטכ"ל מכהן בתקופת מלחמה, ביזוי החלטות בג"ץ , אי הכרה בנשיא בית המשפט העליון,נסיון הדחה של היועמ"שית בשל דבקותה בשלטון החוק, פוליטיזציה ממאירה של המשטרה, מבקר מדינה שמשמש כלי שרת של השלטון. כמעט ואין תחום שלא פשו בו הריקבון, ההזנחה והשחיתות. החשש הגדול הוא שהשלטון הנוכחי ימצא את הדרך למנוע קיום בחירות במועדן כי הוא מוכיח שאין לו גבולות.