ההתבטאויות והפעולות האחרונות של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מעסיקות יותר מתמיד את המעמד החושב ברחבי העולם כולו. פרשנים, הוגים ואינטלקטואלים ציבוריים אינם נרגעים מניסיונם להבין ולפרש את התנהגותו של האיש המשפיע ביותר באמצעות שימוש במדיה החברתית – על האירועים מהקוטב הצפוני ועד לדרום אמריקה.

כלי העבודה של המנהיגים הפופוליסטיים של הגל הקודם, בסוף המאה הקודמת, היה הטלוויזיה. משום כך כיניתי את השיטה פוליטית שלהם בשם "טלה-פופוליזם" (Telepopulism: Television and Politics in Israel, Stanford University Press, 2004).

נשיא ונצואלה לשעבר הוגו צ'אבס, לדוגמה, נהג לקיים ישיבות ממשלה שבועיות מול מצלמות הטלוויזיה, בתוכנית שנקראה "הלו פרזידנטה". הוא דיבר ישירות אל הציבור, הזמין מהצופים שיחות טלפון וחילק הוראות לשרים מה עליהם לעשות. התוכנית נמשכה שעות ארוכות והייתה סופר-פופולרית.

כלי העבודה של המנהיגים הפופוליסטיים בסוף המאה הקודמת היה טלוויזיה – לכן כיניתי את שיטתם הפוליטית "טלה-פופוליזם". צ'אבס, נשיא ונצואלה לשעבר, נהג למשל לקיים ישיבות ממשלה שבועיות מול מצלמות הטלוויזיה

כשטראמפ החליט לרוץ לנשיאות בפעם הראשונה, השתמש גם הוא בטלוויזיה. אבל אצל טראמפ 0.2 החליפה המדיה החברתית את מקום המסך הגדול. מימשל טראמפ השני חי ברשת. הכול הוא תוכן. בכהונתו השנייה של טראמפ מתקיימת התמזגות חסרת תקדים בין תרבות האינטרנט לבין פעולת המדינה.

לא מדובר רק בכך שהשיח הפוליטי מתנהל ברשתות חברתיות, אלא בכך שהממשלה עצמה, דרך מוסדותיה, פועלת לפי היגיון של רשת: תשומת לב, ויראליות, דימויים קצרים, סנסציה, והפצת מסרים, המרגישים כמו "תוכן" יותר מאשר כמו מדיניות. תיאוריות קונספירציה מקוונות מכתיבות ומעצבות את המדיניות בעולם האמיתי, כפי שלא קרה מעולם.

הסימנים הראשונים לאימוץ המודל השלטוני החדש ניתנו כשטראמפ החל לאייש את בעלי התפקידים החשובים במימשל. נשים וגברים שמינה היו חסרי ידע או ניסיון בתחומים שאליהם התמנו. הם נבחרו לתפקידים השונים על פי שיקול אחד – הפופולריות שלהם בתקשורת.

המשמעות של מינוי כוכבי מדיה ימניים, פודקאסטים, משפיענים ואנשי רשת לתפקידים מרכזיים במימשל, לא הייתה רק הכנסת אנשים חדשים למערכת, לצורך "טיהור הביצה של וושינגטון" בלשונו המתרברבת של טראמפ.

דוגמאות ספורות ובולטות היו כשפיט הגסת' שהיה מגיש ב־Fox News נעשה שר ההגנה. דן בונג'ינו, שהיה מגיש פודקאסט/רדיו ימני, התמנה ללא פחות מאשר תפקיד סגן מנהל ה-FBI.

כשטראמפ החליט לרוץ לנשיאות בפעם הראשונה, השתמש גם הוא בטלוויזיה. אבל אצל טראמפ 0.2 החליפה המדיה החברתית את מקום המסך הגדול. מימשל טראמפ השני חי ברשת. הכול הוא תוכן

התובעת הפדרלית של מחוז קולומביה ז'אנין פירו היתה אף היא בעבר מגישה בערוץ השמרני פוקס ניוז. שון דאפי, דמות תקשורתית בולטת, נעשה ראש נאס"א. כמוהו צ'רלי יורק שהיה משפיען רשת קיבל מינוי לוועד המפקח של האקדמיה של חיל האוויר.

סבסטיאן גורקה, דמות תקשורתית של רשתות ימניות, מונה כעוזר לנשיא האחראי בין השאר על המלחמה בטרור. וסרגיו גור, שהיה בעבר יועץ תקשורת, מנהל כיום את לשכת כוח האדם הנשיאותי.

בסך הכל מינה טראמפ מינה קרוב ל-20 אנשים הקשורים ישירות לפוקס ניוז (מגישים, פרשנים, כתבים) לתפקידי מפתח בקבינט, במשרדי ממשלה ובסוכנויות ביטחון בממשלו השני.

המשמעות אינה רק אנשים חדשים במערכת, אלא שינוי בסוג הלגיטימציה: במקום ניסיון מקצועי, מומחיות מוסדית או שירות ציבורי, הקריטריון הופך להיות נראות, קהל, מיתוג, והיכולת להוביל נרטיב.

בנוסף למינויים, טראמפ השתמש בפרקטיקות של התקשורת החדשה לצורך מימוש המדיניות. לדוגמה, משרד ממשלתי רשמי (DHS) משתף באופן נרחב ברשת X סרטונים של פשיטות ומבצעי אכיפה נגד מהגרים, כמעט כמו גוף תקשורתי שמפיק "קליפים". לפי ההיגיון הזה, פעולות האכיפה אינן רק אמצעי להשגת תוצאה, אלא מהוות גם מופע תקשורתי, שמטרתו לייצר תגובות, שיתוף, זעם, תמיכה, פחד, והתרגשות.

בסך הכל מינה טראמפ מינה קרוב ל-20 אנשים הקשורים ישירות לפוקס ניוז לתפקידי מפתח בקבינט, במשרדי ממשלה ובסוכנויות ביטחון בממשלו השני. הקריטריון הופך להיות נראות, קהל, מיתוג, והיכולת להוביל נרטיב

גם השימוש הרב בתיאוריות קונספירציה אינו רעש רקע בלבד, אלא הופך להיות מנגנון שמכוון את החלטות המימשל. כלומר, רעיונות שנולדו והופצו באינטרנט, במקרים רבים ללא בסיס עובדתי מוצק, מקבלים מעמד של "מציאות פוליטית" שמכתיבה סדר יום, חקיקה, תעדוף משאבים, והחלטות ביצועיות.

זהו שינוי דרמטי: מעבר מהאינטרנט המשמש מרחב שיח, אל האינטרנט כמרחב שמייצר מדיניות. כתב העת ווירד המציא לשיטת המימשל של טראמפ 0.2. מונח חדש – קליקטטורשיפ "Clicktatorship", שהוא הלחם של "קליק" ו"דיקטטורה" ומבטא משטר שבו מדיניות, סמכות ושלטון קשורים לאלגוריתם ולכלכלת תשומת הלב.

מה שמצליח ברשת נתפס כ"אמיתי" או "חשוב", מה שמייצר טראפיק זוכה לעדיפות, תיעוד וידאו נהיה כלי של הפחדה, הרתעה והתגייסות ציבורית. נרטיב קונספירטיבי הופך להיות בסיס של פעולה מדינתית.

מי שמכיר את הההשפעה השלילית של הרשתות החברתיות – ומספרם של אלה הולך ורב – צריך להבין, שמימשל המנוהל כאילו היה רשת חברתית עלול לנהל מדינה על פי תמריצים של פרובוקציה, שכנוע רגשי, ופלגנות מתגמלת, במקום על פי עובדות, נהלים, איזונים ובלמים, שיקול רציונלי ותכנון לטווח ארוך.

מימשל המנוהל כאילו היה רשת חברתית – עלול לנהל מדינה על פי תמריצים של פרובוקציה, שכנוע רגשי, ופלגנות מתגמלת, במקום על פי עובדות, נהלים, איזונים ובלמים, שיקול רציונלי ותכנון לטווח ארוך

ראש הממשלה בישראל, בנימין נתניהו, המחקה בכישרון רב את הנשיא האמריקאי, עשה כמותו בכינון משטר הקליקטטורשיפ. אבל בישראל, הניצבת בפני סכנות חיצוניות חמורות הרבה יותר מאשר המעצמה העולמית, הנזק שמשטר כזה עלול לגרום, בעצם כבר גרם, חמור הרבה יותר.

יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.