נושא
מרצ

חילוקי דעות במחנה הדמוקרטי סביב התוכנית המדינית של ברק

התוכנית המדינית שהציג אהוד ברק בשבוע שעבר, הכוללת סיפוח גושי התנחלויות, מעוררת מחלוקת בקרב שותפיו במחנה הדמוקרטי ● "דברי ברק לא משקפים את עמדת מרצ, רחוק ממנה״ אומר בכיר במרצ ● מנגד, מדגיש מוסי רז, בראיון לזמן ישראל: "אם ברק מבין שהכיבוש הוא הבעיה המרכזית של ישראל, הוא כבר קרוב אליי יותר מ-110 חברי כנסת"

עוד 891 מילים

ראיון יאיר גולן מזהה תהליכים ובא לתקן אותם

מי שהצית סערה בנאום ״התהליכים״ המפורסם שלו, מתייצב עכשיו במקום 3 ברשימת המחנה הדמוקרטי ומסתער על המערכת הפוליטית ● ״כל מה שאמרתי בטקס יום השואה קיבל, למעשה, גיבוי באירועי שלוש השנים האחרונות – השחיתות, התהליך שדיברתי עליו״ ● "מה שחשוב הוא הבלוק, לא המפלגות" ● "סיפוח? זה לא קביל לחלוטין, זה מטורף, זה יהיה הרס הפרויקט הציוני במו ידינו"

עוד 1,233 מילים
המחנה הדמוקרטי מציג: הרשימה הסביבתית ביותר שרצה לכנסת

הנבחרת הירוקה

איך הפכה סתיו שפיר, חברת כנסת המזוהה עם נושאים חברתיים, ליו״ר התנועה הירוקה, המזוהה עם מאבקים סביבתיים? אביב לביא מביא את הסיפור של התנועה שהבטיחה את הקמת המחנה הדמוקרטי והפכה אותה לרשימה הירוקה הכי משמעותית שרצה לכנסת

הקמת רשימת המחנה הדמוקרטי היא לא רק אירוע דרמטי במחנה המרכז-שמאל, אלא מסתמנת גם כמהלך משמעותי עבור התנועה הסביבתית ועבור מצביעים שמבקשים לראות ייצוג נרחב בכנסת לסדר היום הירוק.

למעשה, סתיו שפיר חתמה על ההסכם המשולש כשהיא נושאת בתואר "יו"ר התנועה הירוקה" – תנועה שעד הימים האחרונים לא היה לה שום קשר אליה. השריון הראשון מטעם שפיר – מקום 8 ברשימה – היא ח"כ יעל כהן-פארן, שלצד דב חנין היתה הח"כית הסביבתית הבולטת בקדנציה האחרונה וכעת פינתה לשפיר את המקום בראש התנועה הירוקה.

השריון הראשון מטעם שפיר – מקום 8 ברשימה – היא ח"כ יעל כהן-פארן, שלצד דב חנין היתה הח"כית הסביבתית הבולטת בקדנציה האחרונה וכעת פינתה לשפיר את המקום בראש התנועה הירוקה

מבולבלים? להלן ההסבר: התנועה הירוקה הוקמה ב-2008 על ידי אנשי אקדמיה ופעילי סביבה שסברו (בצדק) שסוגיות הסביבה משתרכות בירכתי סדר היום הפוליטי ושהגיע הזמן שיזכו לייצוג הולם.

בבחירות לכנסת ה-18 התנועה הירוקה רצה עם מפלגת מימד, והרשימה המשותפת קיבלה כמעט 30 אלף קולות, שלא הספיקו כדי לעבור את אחוז החסימה. בבחירות הבאות חברה התנועה הירוקה למפלגת התנועה של ציפי לבני, וכשלבני חברה ליצחק הרצוג להקמת המחנה הציוני זכתה סוף סוף ראשת התנועה הירוקה, יעל כהן-פארן, להיכנס לכנסת, והקדישה את הקדנציה לפעילות נמרצת בנושאי סביבה.

יעל כהן-פארן בוועדת הפנים של הכנסת, ב-2016 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יעל כהן-פארן בוועדת הפנים של הכנסת, ב-2016 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

ההתרסקות של מפלגת העבודה בבחירות באפריל שלחה הביתה גם את כהן-פארן. בבחירות לראשות המפלגה היא תמכה בסתיו שפיר, והניצחון של עמיר פרץ סימן לה את הדרך החוצה מהמפלגה.

בשלב הבא התנועה הירוקה הכריזה על ריצה עצמאית לכנסת, מתוך חשש אמיתי שלנושאי הסביבה כמעט לא יהיה ייצוג בקדנציה הקרובה, למעט מיקי חיימוביץ' שמניפה את הדגל הירוק בכחול-לבן. מצד שני, הסיכוי של התנועה הירוקה לעבור את אחוז החסימה קלוש, וריצה עצמאית הייתה בגדר הימור מסוכן שקרוב לוודאי היה מסתיים בהשלכה לפח של כמה רבבות קולות מגוש המרכז-שמאל.

האפשרות לאיחוד בשמאל, אם כך, סיפקה קרש הצלה לא רק למרצ ולברק – אלא גם לתנועה הירוקה. סתיו שפיר הייתה זקוקה לפלטפורמה פוליטית כדי להגיע על גבה אל ההסכם המשולש, וכהן-פארן, בת בריתה, הציעה לה להתמנות ליו"ר התנועה הירוקה. המהלך אושרר רשמית על ידי מועצת התנועה הירוקה רק ביום שישי, יממה לאחר ההודעה החגיגית על הקמת המחנה הדמוקרטי.

כהן-פארן, כאמור, שוריינה למקום ה-8. לשפיר, אגב, יש שריון לחמישה מקומות בין ה-20 הראשונים, אבל עדיין לא ברור כמה מתוכם, אם בכלל, יוקצו לאנשי התנועה הירוקה מלבד כהן-פארן.

סתיו שפיר (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
סתיו שפיר (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

יש כמובן מימד מלאכותי ומאולץ בעובדה ששפיר עומדת בראש התנועה הירוקה – תחום שכפרלמנטרית היא כמעט לא עסקה בו. התנועה מגדירה את עצמה כסביבתית-חברתית, ושפיר בהחלט מזוהה עם הצד החברתי. באשר לסביבתי – אולי זה עוד יגיע בהמשך, ואולי לא.

אבל מה שיותר חשוב: בנוסף לכהן-פארן, כרגע ממוקמים במקומות ריאליים במחנה הדמוקרטי גם ניצן הורוביץ בעל הרקורד המרשים של פעילות בנושאי סביבה ותחבורה, ותמר זנדברג (כנ"ל). אליהם אפשר להוסיף את מוסי רז שממוקם במקום ה-12 (שאולי יהפוך ל-11 אם אהוד ברק לא יכהן כח"כ) – פעיל ותיק ועקבי בתנועה הסביבתית ובקידום תחבורה ציבורית.

המחנה הדמוקרטי מציע את אחת הרשימות הירוקות שרצו אי פעם לכנסת, ומציע אופציה מעניינת למצביעים שמחפשים סדר יום סביבתי – בהנחה כמובן שהם לא בעלי השקפת עולם ימנית.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
המפלגה הירוקה היא מפלגה של אקטיביסטים. יש כאלה שמתמקדים במאבקים למען בעלי חיים. יש כאלה שמתמקדים במאבקים סביבתיים אחרים ויש כאלה שמתמקדים במאבקים חברתיים. אבל, כולם מגבים את כולם וחוברי... המשך קריאה

המפלגה הירוקה היא מפלגה של אקטיביסטים. יש כאלה שמתמקדים במאבקים למען בעלי חיים. יש כאלה שמתמקדים במאבקים סביבתיים אחרים ויש כאלה שמתמקדים במאבקים חברתיים. אבל, כולם מגבים את כולם וחוברים לכח אחד חזק, שבא מהשטח לכנסת.
לסתיו שפיר יש רקע עשיר בפעילות סביבתית. היא הייתה פעילה במגמה ירוקה, בפעולה ירוקה, בחברה להגנת הטבע ובגרעין אקולוגי. היא בחרה להתמקד בפעילות חברתית, אבל זה לא אומר שהסביבה זרה לה. סביר להניח ששפיר תמשיך להתמקד במאבקים חברתיים ובמאבק נגד השחיתות ואילו יעל כהן פארן מתמקדת במאבקים למען הסביבה ובעלי החיים (למרות שעשתה הרבה גם בתחום החברתי). אבל שתיהן מכירות בחשיבותם של כלל המאבקים ויתנו את הכח זו לזו לקדם את כלל המאבקים, יחד עם ציבור הפעילים מכל התחומים.
לכן, סתיו מתאימה היטב למפלגה הירוקה. אקטיביסטית שבאה מהשטח, תומכת במאבקים למען הסביבה ולמען בעלי החיים, אבל מתמקדת במאבקים חברתיים ומשלימה בכך את יעל, שתוכל להתפנות לנושאי הסביבה ובעלי החיים.

למוסי רז כיו"ר חים וסביבה לשעבר, יש רקורד והבנה בתחומי סביבה, כנ"ל לניצן הורביץ ותמר זנדברג כולם תרמו משהו בנושאי סבביה גם בכנסת, אבל יעל כהן פארן מיקדה את מירב זמנה ומרצה למאבק הסביבית... המשך קריאה

למוסי רז כיו"ר חים וסביבה לשעבר, יש רקורד והבנה בתחומי סביבה, כנ"ל לניצן הורביץ ותמר זנדברג כולם תרמו משהו בנושאי סבביה גם בכנסת, אבל יעל כהן פארן מיקדה את מירב זמנה ומרצה למאבק הסביביתי, ולהנחלת הקיימות לאורך שנים. המחנה הדמוקרטי קיבלה חיזוק חשוב מהתנועה הירוקה. וסתיו שפיר מחויבת לתמוך ולחזק את המאבקים הסביבתיים בזכות ההסכם הזה

עוד 478 מילים ו-2 תגובות

השלם קטן מסך חלקיו? הסקרים מראים בבירור כי איחוד כל המפלגות הקטנות, גם בשמאל וגם בימין, דווקא גורע מסך המנדטים בכל גוש ● זה לא מפריע לאנשי ברק להפעיל לחץ על פרץ להתאחד עם ״המחנה הדמוקרטי״, או לשקד וסמוטריץ׳ להילחם על איחוד מימין ● פרשנות

מעט מוקדם להיכנס לאופוריה על החיבור בשמאל, כשזוכרים שלפי מכון Pew, רק 8% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כאנשי שמאל מובהק. אלה הם עשרה המנדטים שקיבלו העבודה ומרצ בבחירות האחרונות.

נראה שהתגובות הנלהבות והחיוכים הגדולים נובעים בעיקר מהצטרפות סתיו שפיר למהלך – באמצעות מפלגת "התנועה הירוקה" – ומהעונג שבתקיעת אצבע בעין לעמיר פרץ.

במפלגת העבודה ניסו הבוקר למסגר את המפץ באופן שימזער נזקים: ״אנו שמחים על הצטרפותו של אהוד ברק לרשימת מרצ. המהלך ימנע אבדן קולות במחנה". אלא שרשימת השמאל החדשה, שעל הפתק שלה בקלפי אכן ייכתב "מרצ", עשויה לקחת מנדטים מרשימת העבודה-גשר, ולהביא אותה אל אזור גבול החסימה. אם יש כאן אחדות, היא בעוינות של ברק, הורוביץ ושפיר לפרץ. ספק אם האחדות הזאת מקדמת את טובת הגוש.

ניצן הורוביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר בעת ההחלטה על איחוד ביניהם (צילום: דוברות מרצ)
ניצן הורוביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר בעת ההחלטה על איחוד ביניהם (צילום: דוברות מרצ)

כבר בסקר "כאן 11" מיום שלישי השבוע, הסתמן שרשימת מרצ-ברק מקבלת 9 מנדטים לעומת 7 לעבודה-גשר. הצטרפות שפיר עשויה לשנות את המאזן עוד יותר לכיוון מרצ ושותפיה החדשים, ולגרום לפרץ ולוי להזיע. במקרה כזה הם יעמדו בפני אתגר לא פשוט של מיתוג הרשימה. לא בטוח שהפיכתה לרשימת נישה חברתית תספיק.

אתמול הגיע הקרב בין אהוד ברק לעמיר פרץ לשיא שלילי חדש. בשעות שקדמו להדלפות הראשונות על הסיכום העקרוני להקמת "המחנה הדמוקרטי", הופצו סמסים המפנים לחשבון יוטיוב עלום בשם "חברים מספרים על אהוד ברק". לחשבון הועלו כמה סרטונים קצרצרים, שבכל אחד מהם ציטוט של עיתונאי נגד ברק, מלווה בשפה הגרפית של ישראל דמוקרטית. לא ברור מי אחראי לחשבון, אך לפחות חלק ממקבלי המסרים מנויים על הודעות מפלגת העבודה.

אחד הסרטונים מציג ציטוט עדכני של גיא לרר: "אהוד, חזור הביתה לאקירוב ושחרר אותנו מתעתועים של פוליטיקה רעננה". בן כספית צוטט מתוך ספרו "חמקן": "בכל אשר פנה הביא איתו ברק רק חידלון והרס. אהוד ברק הוא הסמל המובהק לקלקול שחל בצמרת הישראלית, לבלבול היוצרות בין הטובה האישית ללאומית".

בערב ביצע ברק פעולה בעורף האויב, ולאחריה רץ לספר לחבר'ה בטוויטר, תוך שהוא משגר האשמות לעבר פרץ. ברק סיפר כי שב ממפגש עם מאות מחברי "החברים של תלמה", חוג רעיוני מהגדולים במפלגת העבודה, המונה אלפי חברי מפלגה, ותומך באיחוד המשולש: העבודה-מרצ-ברק.

ברק צירף תמונה בה נראה קהל גדול בביתה בסביון של תלמה אליגון-רוז, והוסיף: "עמיר פרץ בלחץ. שלח אנשים לקרוא קריאות גנאי מחוץ לאירוע. מפיץ סרטוני השמצה מכוערים, במקום להתאחד כפי שרוצים 85% מבוחריו, ומסרב להתחייב להסרת משטר נתניהו. עיוור מי שלא רואה שהוא הולך לנתניהו. עצוב".

הבוקר הביעה אליגון שמחה על האיחוד בשמאל, אך גם דאגה למפלגת העבודה. "צריך לשמור עליה", אמרה, והביעה תקווה שפרץ יתרצה ויצטרף לאיחוד הגדול. על מה שהתרחש אמש אמרה: "עמיר הבקיע גול עצמי. 450 האנשים שהיו כאן הם סלעים בעבודה, לא חלוקי נחל, אבל האנשים של פרץ עשו רעש והפריעו, ולכלכו את כל הרחוב בשטרות כסף של מונופול, עם תמונות של ברק ושל ג'פרי אפשטיין".

השלם קטן מסך חלקיו

לנוכח האריתמטיקה הפוליטית, המהומה שחולל ברק בשבוע האחרון היא במידה לא מבוטלת מהומה רבה על לא דבר – מלבד על מעמדו. הוא לא מוותר על חזונו להוביל כמה שיותר ח"כים בכנסת הבאה, ומבחינתו הוא בעמדת הנהגה גם מהמקום ה-10.

אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)
אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)

"אין לנו זמן לבזבז על משחקי אגו ועל פנטזיות אלקטורליות", כתב ברק אתמול. "אנחנו חייבים להתאחד. השאלה היא לא מי מאיתנו יעמוד בראש הרשימה, אלא האם נתניהו ימשיך לעמוד בראש המדינה".

חברי רשימתו העבירו בימים האחרונים את אותו מסר כאילו מדובר באקסיומה, בתוספת לא מעט פאתוס. יאיא פינק דיבר על "הזדמנות היסטורית להקים מחדש את השמאל הציוני, שייתן אלטרנטיבה אידיאולוגית – אחרי עשרות שנים שאין – למחנה הימין".

מהי אותה חלופה אידיאולוגית חדשה? ובכן, בצמרת ישראל דמוקרטית מתקשים להסביר. אומרים שם רק שמדובר ב"רענון בהרבה מובנים, או הגשה שונה של רעיונות שנכון שהגרעין שלהם דומה".

לזכותו של ברק ייאמר שהוא אינטלקטואל מבריק, היודע להבחין בין עיקר לטפל ולנסח מסרים חדים כתער. סדרת ההבטחות שלו, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר. קציבתן של ההתחייבויות בזמן, כפי שעשה בעניין הנסיגה מלבנון, הופכת אותן למעניינות עוד יותר.

סדרת ההבטחות של אהוד ברק, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר

אלא שאלה התחייבויות של מועמד לראשות ממשלה, וברק רחוק משם. זה מעט חבל, משום שלברק יש עוד תכונה יקרת ערך ונדירה למדי – הוא בעל אומץ ציבורי ולהט לחולל שינויים. בכהונתו הקודמת האומץ הזה הביא ליציאה המבורכת מלבנון, אך היתרגם גם לחוסר זהירות בזירות אחרות, בעיקר מול הפלסטינים.

כך או אחרת, אפשר להאמין לברק שאם היה חוזר לעמדת הכוח הנכונה, הוא לא היה מהסס לשלוח את ידיו אל האש כדי לגעת בנושאים הלוהטים ביותר. אלא שהמציאות, כאמור, שונה. רשימה משותפת של שלוש מפלגות השמאל לא רק שלא תגדיל את הגוש, אלא תשפר את סיכוייו של נתניהו להמשיך ולשלוט.

סקר ״חדשות 12״ מיום שלישי, שבו נבחנה הריצה המשותפת של כל מפלגות השמאל, הניב להן 15 מנדטים לצד 28 של כחול לבן, ובסך הכל 43 מנדטים – שניים פחות ממה שקיבל המרכז-שמאל היהודי בבחירות האחרונות.

הריצה בשני ראשים בשמאל, כפי שהראה סקר ״כאן 11״, מניבה תוצאה טובה יותר, ומביאה לגוש 45 מנדטים. אם פרץ ולוי-אבקסיס ינהלו קמפיין אפקטיבי ויצליחו למשוך מנדט או יותר מהמרכז-ימין, גוש השמאל-מרכז יגדל עוד יותר. הבחירות האחרונות הוכיחו כמה גורלי כל מנדט.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור. אז מהו הרציונל בכך? התשובות לכך במחנה ברק, הורוביץ ושפיר, הן החזרת הלגיטימציה למותג שמאל, יצירת התלהבות במחנה, והעלאת אחוזי ההצבעה.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור

הנימוקים האלה חזקים וראויים, אבל ספק אם יביאו לשינוי משמעותי במפת הגושים. וכך, אחרי שהרעש וההתלהבות הראשוניים יחלפו, ניזכר שמי שיקבע בסופו של דבר את זהות ראש הממשלה הבא יהיה ככל הנראה אביגדור ליברמן, שהתחייב להמליץ על ראש המפלגה הגדולה יותר.

אם אכן ינהג כך, ברק ושפיר עשויים להיות אלה שישאירו את נתניהו על כסאו, משום שהרשימה החדשה, דווקא בגלל חוזקותיה, עשויה להרחיק במספר המנדטים את כחול-לבן מהליכוד, ואת בני גנץ מכס ראש הממשלה.

בימין הפילוג לא יותר נוח

למזלם של אנשי המרכז-שמאל, בימין עושים את אותה טעות בדיוק. רשימה משותפת לימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי משרתת בעיקר את איילת שקד באופן אישי – היא הופכת אותה למנהיגת מפלגה גדולה, ומגדילה את סיכוייה לקבל שוב את תיק המשפטים, או אולי תיק בכיר אף יותר.

איילת שקד השבוע, מקיימת מסיבת עיתונאים באפרת (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)
איילת שקד השבוע, מקיימת מסיבת עיתונאים באפרת (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

המניע המיוחס לניסיונות נתניהו להשפיע על רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' להימנע מהאיחוד הוא התיעוב בביתו לשקד, וחוסר הרצון לבנות אותה כיריבה בכירה בקואליציה האפשרית הבאה.

אלא שנתניהו מגובה גם במספרים: האיחוד הגדול בימין מבריח מצביעים ליברלים, חילונים ברובם, לזרועות ליברמן הלא צפוי. סקר ״כאן 11״ הראה השבוע שגם בימין, איחוד כל המפלגות דווקא מקטין את הגוש מ-57 מנדטים ל-55.

אבל כמו בשמאל, גם בימין, האגו חזק מכל סקר – בגלל שאיפות ההנהגה של שקד, או משאלת ההישרדות של סמוטריץ׳.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,075 מילים

עמיר פרץ קיבל אמש שתי בחירות מהותיות עבור מפלגת העבודה ומחנה השמאל: הוא חבר אל אורלי לוי-אבקסיס, וסגר כל אופציה לאיחוד עם אהוד ברק או מרצ ● ההימור של פרץ למתג את העבודה כמפלגה מזרחית-חברתית מול השמאל האשכנזי-מדיני של גנץ, ברק והורוביץ יכול להיות הסיפור הגדול של הבחירות בספטמבר ● איך זה ייגמר? סקרים יגידו ● פרשנות

בפרפראזה על שורה מפורסמת בשיר של שלמה ארצי, הרי שהאושר על צירופה של אורלי לוי-אבקסיס בא בזעם על אהוד ברק. ההתלהבות הגדולה מהחיבור המפתיע אמש (חמישי) השתלבה בכעס במפלגת העבודה על ברק, ועצם הנוכחות שלו במערכת הבחירות הזו.

"מה יצא לנו מהמפלגה הזו של ברק?", שאל אתמול בכיר במפלגה, "ברק לא הביא איזה ערך מסף לגוש. הוא לא טלטל את העסק. הוא לא מביא 15 מנדטים. ברק בקושי עובר את אחוז החסימה, אבל הקולות שהוא לוקח הורסים אותנו ואת מרצ.

"באחד הסקרים בשבוע שעבר ראינו שהוא מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש". במלים אחרות, מפלגת העבודה מצאה לה כוכב אחר ובעטה בברק (שדחה אותה קודם).

"באחד הסקרים ראינו שברק מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש"

עם לוי-אבקסיס, מקווים בעבודה למלא את החלל החברתי שנוצר עם חזרת משה כחלון לליכוד, ולקחת משם מנדטים. מפלגת השמאל החברתי החדשה שבאה לתפוס את מקומה של מפלגת הימין החברתי שעברה מן העולם. אם כך יקרה, פרץ יוכל להוכיח כי אכן הביא מנדטים מהימין, כפי שהתחייב.

אגב, פרץ אולי לא רוצה את ברק, אבל הוא נוהג בדיוק כמו ברק, שצירף ב-1999 את דוד לוי וגשר ואת הרב המתון יהודה עמיטל ממימ"ד, והקים יחד איתם את "ישראל אחת". הצירוף הזה היה שווה אז 26 מנדטים בקלפי וברק ניצח בבחירות הישירות את בנימין נתניהו והקים את הממשלה. היעד הבא של פרץ יהיה קרוב לוודאי הרב מיכאל מלכיאור, סגן שר החוץ לשעבר, גם הוא איש מימ"ד.

דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)
דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)

ברק בינתיים עושה רעש עצום ברשתות החברתיות, אבל בקמפיין שלו הוא בעיקר הודף מתקפות וסימני שאלה באמצעות מתקפות שכנגד. השאלה שעומדת על הפרק כרגע היא האם יש לו אופציות חיבור אחרות, כי הרי זו מטרת העל האסטרטגית בגללה נכנס לכל העסק. אחרי כתף קרה שקיבל מכחול-לבן והעבודה, אתמול הוא קיבל מרפק גם ממרצ.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה. זה אומר הכל.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה

ברק מרתיע את ראשי מרצ משתי סיבות: הקשר הפסול עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין, והחשש מאיבוד 40 אלף קולות ערביים אם ברק יחבור למפלגה. נכון לאתמול בערב – פחות משבועיים עד לסגירת הרשימות – השמאל-מרכז ירוץ בבחירות בספטמבר בארבע מפלגות נפרדות.

וזו דרמה אמיתית. יש כאן פיצול שמנוגד לכל מגמות האיחוד. השמאל רץ לפתע בשני כיוונים שונים ומרתקים: שמאל מזרחי-חברתי, כאמור, בראשותם של פרץ ואורלי לוי; ושמאל אשכנזי, מדיני ואזרחי, שאותו מובילים בשתי זרועות נוספות ברק וניצן הורוביץ.

במצב הזה, לא מפליאה ההתכתשות הרבתי שהחלה אתמול בשמאל ומטח ההאשמות שנורה לכל הכיוונים. פרץ כבר נאלץ להכחיש בחצות הלילה את כל הטענות כאילו רקם דיל עם בנימין נתניהו על הצטרפות לממשלה שלו תמורת תפקיד נשיא המדינה שבו הוא חושק.

וזו גם השאלה שתלווה את השמאל עד הבחירות ולאחריהן: מי אשם בפיצול? איך הנרטיב הזה התפרק לרסיסים, כפי שהגדיר הורוביץ? או שאולי ההימור הגדול של פרץ טוב, והפירוק הוא הדבר הכי שלם שיש היום לשמאל להציע? סקרים יגידו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 486 מילים

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק היה כל כך פגיע אתמול, שהוא איבד את ההומור. בסביבתו הכינו את האנשים שהתקהלו בחלל הקטן והמיוזע של הפאב התל אביבי בו התקיימה מסיבת העיתונאים שכינס ל"פצצה", אך היא התבררה כזיקוק רועש לכל היותר. מאחורי המופע האור-קולי הסתתר בסוף הדברים המסר החשוב באמת, על תקוותו המעט נואשת של ברק לזכות בכתף תומכת מהעבודה ומרצ.

החידוש העיקרי בנאום, אותה "פצצה", היה בטון ובטרמינולוגיה: ברק, החריף ממילא, התעלה על עצמו. הוא טען ל"עלילת דם" של בנימין נתניהו נגדו, כינה את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, "זנאי, מסית ופרזיט", ובידל את עצמו מג'פרי אפשטיין, שותפו לעסקים וידידו החשוד בפדופיליה, במילים הברורות ביותר שישנן.

אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)
אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"אלימות כלפי נשים היא פשע נגד האנושות, הפשע הנפוץ והבסיסי ביותר, ויש למגרו", אמר. "המעשים המיוחסים לאפשטיין הם מתועבים, מעוררי זעזוע וסלידה. חשבתי שהייתה לו מעידה חד פעמית. משהסתבר אחרת, אני מסיק מסקנות ומנתק כל קשר איתו".

ברק בנה קייס שלפיו הפרסום עליו ב"דיילי מייל" הוא המשך ישיר לשיטות הפעולה של נתניהו מאז ומתמיד. "כבר יותר מ-25 שנה שאנחנו חיים באווירה מורעלת", אמר, ועבר לאזכור יריבים שזכו בעבר ל"טיפול" מנתניהו: דוד לוי, יצחק רבין, מאיר דגן ובני גנץ.

ההאשמה ברצח רבין לא היתה יכולה להיות ישירה יותר. נתניהו, אמר ברק, "תיזמר וניצח" על ההסתה, "עד שהגיעו שלוש היריות בגב. הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה".

ברק: "הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה"

לאחר ההתנתקות מאפשטיין תקף ברק את נתניהו על אותו עניין בדיוק, והזכיר את מקורביו ששמם נקשר בפגיעה ובניצול נשים – הבן יאיר (שהוקלט מתרברב על שימוש בשירותי זנות), ראש הסגל בלשכת רה״מ נתן אשל (שהורחק מהשירות הציבורי אחרי שצילם בחשאי עובדת במשרד ראש הממשלה מתחת לחצאיתה) וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שנחקר באזהרה בחשד שניסה לסייע לפדופילית).

זה היה מהלך אפקטיבי מאוד, משום שבכל המקרים שאליהם כיוון ברק אין מחלוקת על העובדות. ניכר היה בו שהוא פגוע וכועס מאוד, ומשוכנע שלנתניהו יש חלק בפרסומים נגדו.

הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, מיד לאחר הסקר הבא שיראה שהקהל המצומצם ממילא שתומך בו, לא עזב אותו בעקבות פרשת אפשטיין. זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם.

אבל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה. לכן הקריאה הקצרה ליו״ר העבודה עמיר פרץ ויו״ר מרצ ניצן הורוביץ, להתאחד "בלי תנאים מוקדמים, כדי להבטיח את עתידה של ישראל", היתה הטקסט החשוב ביותר של ברק אמש.

אלא שנכון לעכשיו, האפיק הזה תקוע.

כן להתאחד, לא להתאחד

למרות ההצהרות החיוביות הנשמעות מכיוון פרץ בעניין החיבור עם מרצ, וההבטחה להכריע בעניין עד סוף השבוע, התחושה בסביבת הורוביץ היא שיו״ר העבודה מתעכב שלא לצורך. במרצ היו שמחים לסיים את המו"מ על פרטי החיבור כבר לפני כמה ימים.

עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אלא שפרץ מהסס. הוא עדיין לא ויתר על שאיפתו להביא מנדטים מהימין (המזרחי), כפי שעשה ב-2006, ויודע שחיבור למרצ יסתום את הגולל על האסטרטגיה הזאת. למזלו, במרצ לא ששים להתחבר עם ברק בגלל החשש מאבדן מצביעים ערבים – ובאופן זמני גם בגלל סערת אפשטיין – ומוכנים להמתין עוד קצת.

פרץ ייאלץ, קרוב לוודאי, להיפרד בקרוב מהחלום על שחזור דפוס ההצבעה שחולל ב-2006. על פי הסקרים, להנהגה החדשה ולחיבורים האפשריים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הימין ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן יציב על 55 מנדטים, והמרכז-שמאל ללא הערבים לא זז מ-45. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה.

על פי הסקרים, לחיבורים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה

תמונה דומה מינוס מפלגתו של אהוד ברק השתקפה גם בסקרים טרם הבחירות באפריל. הגושים הרמטיים. הקהל שמגיע לקלפיות עובר לכל היותר בין מפלגות באותו מחנה. הדבר המהותי היחיד שהשתנה במערכת הפוליטית הוא המוטיבציה של ליברמן. בשמאל בונים על תיעובו לנתניהו, רק שהוא שואף בכלל לממשלת אחדות מרכז-ימנית.

אם מטרת-העל של המרכז-שמאל היא קודם כל לסלק את נתניהו, על בסיס הבנה שממשלת שמאל אינה ריאלית, גם נפתלי בנט יכול להוות מקור לתקווה. אתמול הוא הבהיר פעם אחר פעם, במהלך ראיון ארוך לגלי צה"ל, שלא יהסס להמליץ על מועמד שאינו נתניהו בפני הנשיא, אם יחשוב שלאותו מועמד יש סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה.

ימין חסר זהות

משה פייגלין שרוי בימים אלה במצב רוח ירוד. השבוע התברר שהתפיסה המקובלת של זהות כמפלגה של איש אחד איננה מדויקת. לפחות לא ביחס אליו. מי ששולט באמת במפלגה הוא שי מלכה, המנכ"ל, שהציב לפייגלין אולטימטום: שריין אותי ברשימה או שאעזוב. פייגלין, שתלותו במלכה כמעט מוחלטת, נאלץ להתקפל ולאכזב רבים מתומכיו.

חודשיים לפני הבחירות באפריל קיימה זהות פריימריז דיגיטליים פתוחים לציבור הרחב, לקביעת רשימת המפלגה לכנסת. פייגלין היה גאה מאוד בהליך הדמוקרטי החדשני, "ששם קץ לתורים הארוכים ולבזבוז כספי ציבור על הקמת תשתיות לקלפיות פיזיות".

הפריימריז היו אחד המהלכים שהפכו את זהות לייחודית ואטרקטיבית לצעירים, שחיפשו פוליטיקה המותאמת למאה ה-21. אלא שעתה פייגלין נאלץ לנהוג כמו פוליטיקאי "ישן", ולבקש שהפריימריז יהוו גם הצבעה על סמכותו להתערב בתוצאות הפריימריז, ולשריין למלכה את המקום השלישי.

בכך נסדקה תדמיתו כאידיאולוג וכבעל יושרה בלתי מתפשרת, וניתן האות לסערה שנמשכת כבר קרוב לשבוע בקבוצות אוהדי המפלגה בווטסאפ ובפייסבוק. תומכים רבים נשארים נאמנים לפייגלין, אך לפחות כמה עשרות ביטלו את חברותם במפלגה. בקרב חברי ההנהלה והרשימה עוד לא נרשמו עזיבות רשמיות, אך המרמור שם רב.

כל זה לא היה רלוונטי אם שאלת האיחוד עם הימין החדש היתה יורדת סופית מהפרק. לזהות לבדה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אלא שבנט ואיילת שקד רחוקים מסיכום עם איחוד הימין, בגלל המחלוקות על ההובלה ועל הרכב הרשימה המאוחדת, וכל האופציות עדיין פתוחות. שקד מעוניינת בחבירה למפלגת החרד"לים, בעוד לבנט יהיה נוח בהרבה להקים בלוק טכני של ימין ליברלי עם פייגלין.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כל התנהלותה של שקד משדרת אדישות ופקפוק בצורך ברשימת ימין ליברלי. מבחינתה, כך נראה, המשחק בימין הוא בין הליכוד לבין מפלגת ציונות דתית מאוחדת. בנט חושב אחרת. שלשום (שלישי) הוא פירסם פוסט לחיזוק טענתו, שקל היה לדמיין שהוא מופנה בכלל לשקד, אגב הודעה של הליכוד על מחויבות לסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ובמעמד בית המשפט העליון.

"למה חייבים ימין חדש? כי אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד; רק לכם", כתב בנט. הודעת הליכוד, הסביר, נובעת מכך ש"הידיים שלהם קשורות" בעניין מערכת המשפט בגלל חקירות נתניהו, ובענייני הדת והמדינה בגלל המחויבות למפלגות החרדיות. ספק אם המועמדת להנהגת הימין החדש השתכנעה בנחיצות מפלגתה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,015 מילים

ההבטחה ללגליזציה של קנאביס כיכבה בבחירות באפריל, אבל עכשיו כמעט לא שומעים עליה ● "פייגלין הבין שזה לא מקדם אותו, השאר הלכו בעקבותיו"

מערכת הבחירות האחרונה, לכנסת ה-21 הייתה "מערכת הבחירות של הקנאביס". כמעט לא היה יום שבו הנושא לא הופיע בהתבטאויות הפוליטיקאים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות.

זה התחיל כשיו"ר "זהות", משה פייגלין, הודיע שהלגליזציה תהיה דרישה מרכזית של מפלגתו במו"מ הקואליציוני ובאינספור פרסומים של "זהות"; המשיך  בפרסומים ובהבטחות של מפלגות אחרות – העבודה, מרצ, "גשר" של אורלי לוי-אבקסיס ולבסוף גם הליכוד, והסתיים בהבטחתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשקול הנהגת לגליזציה אחרי הבחירות.

המועמדים נענו בכך לתמיכה הולכת וגוברת בדעת הקהל ולחץ ציבורי לטובת הלגליזציה עקב השימוש הגדל והולך בקנאביס רפואי, שעשרות אלפי חולים במחלות שונות משתמשים בו כיום וזקוקים לו נואשות, ונאלצים לעבור מסכת ייסורים ביורוקרטית כדי שיאושר להם להשתמש בו.

במערכת הבחירות הנוכחית, לעומת זאת, הנושא נגוז כעשן. כשמצליבים את המילה "לגליזציה" למלים "פייגלין", "זהות", מרצ, מפלגת העבודה, הליכוד, נתניהו, לוי-אבקסיס מוצאים מאות תוצאות בחיפוש בגוגל שמתמקד בשנה האחרונה, לעומת תוצאות ספורות בלבד, בחודשיים האחרונים. גם בעמודי הפייסבוק והטוויטר של המפלגות השונות בקושי רואים התייחסויות לנושא.

משה פייגלין (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
משה פייגלין (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

במערכת הפוליטית התבטאו בנושא באחרונה שר המשפטים הזמני, אמיר אוחנה, וח"כ שרן השכל, שחזר על ההבטחה "להוציא את הקנאביס מפקודת הסמים".

זו אותה ההבטחה שנתניהו תומך בה, לטענתם, אף שכבר אינו מרבה לדבר על כך. פוליטיקאי נוסף שכן מדבר על לגליזציה הוא סגן שר הבריאות, משה ליצמן, אבל הוא דווקא מתנגד לה בעקביות.

ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שמנסה כעת לחזור לפוליטיקה, הוא יו"ר של חברה לייצוא קנאביס רפואי, אבל כשנשאל על כך, כמה ימים לפני הקמבק שלו, ענה בהיסוס: "לגליזציה היא אפשרית, אבל אני לא שם".

"הלגליזציה כנראה הכשילה את פייגלין"

רון צפריר, חולה סרטן שמטופל בקנאביס רפואי והתמודד כמספר 9 ברשימת "זהות" בבחירות האחרונות, הצטרף למפלגה ולמערכת הפוליטית כדי לקדם את הלגליזציה. "אני חולה סרטן ונמנעה ממני הזכות לצרוך קנאביס בכמות, באיכות ובאופן שאני זקוק לו. לכן הצטרפתי ל'זהות'", אמר צפריר ל״זמן ישראל״.

"הגעתי יחד עם פעילים נוספים לזהות על העניין העקרוני הזה, לאחר שפייגלין הודיע שזה יהיה נושא הדגל שלו, גם אם לא הזדהינו עם העמדות הפוליטיות שלו בנושא הר הבית ונושאים אחרים", אמר צפריר.

"אבל פייגלין החליט במודע לזנוח את הנושא. בצדק, מבחינתו: הוא ראה שהלגליזציה לא קידמה אותו, וכנראה הכשילה אותו. הוא איבד מצביעים של הימין הטהור לטובת 'מצביעי לגליזציה' שבסופו של דבר גם הם לא הצביעו לו בהמוניהם. אין לי שום טענה לפייגלין אבל אין לי מה לחפש יותר במפלגה.

רון צפריר (צילום: צילום באדיבות המרואיין)
רון צפריר (צילום: צילום באדיבות המרואיין)

"וכנראה שכמו שמפלגות אחרות 'נזכרו' בנושא הזה רק בעקבות פייגלין, כך הן גם שכחו ממנו אחרי שפייגלין שכח", אומר צפריר.

מ"זהות" נמסר בתגובה: "מפלגת זהות מחויבת לקידום כל הרעיונות המופיעים במצע זהות, ובתוכם גם לגליזציה. אין מפלגה שפעלה ואשר תפעל למען לגליזציה ולמען החולים כפי שפעלו זהות והעומד בראשה. אנו מעריכים ואוהבים את רון צפריר היקר לנו מאוד. נמשיך לסייע לצפריר ולשאר החולים במלחמתם הצודקת למען תרופה המסוגלת לסייע להם".

"מעדיפים לעשות מזה כסף"

ניר יופטרו "המלאך", מראשי עמותת "מלאכים בירוק", הפועלת למען חולים המטופלים בקנאביס רפואי, מנסה להחזיר את הנושא למרכז השיח בהמשך מערכת הבחירות. "מערכת הבחירות רק התחילה", אומר יופטרו, "בינתיים הכול מנומנם, לא רק הקנאביס". יופטרו מקיים בימים אלה פגישות עם בכירים במפלגות כדי לעשות לובינג ללגליזציה במערכת הבחירות שלהם.

ליופטרו יש הסבר מקורי לתעלומה לאן נעלמה הלגליזציה ממערכת הבחירות: "כנראה שהפוליטיקאים למדו מאהוד ברק ואהוד אולמרט, שאפשר לעשות כסף מקנאביס והם גם רוצים", אומר יופטרו בהתייחס לברק ואולמרט ששניהם פעילים בעסקי הקנאביס הרפואי. "לגליזציה תזיק לעסקים שלהם", הוא מוסיף. "מבחינה עסקית עדיף להם שלא תהיה לגליזציה. אולי בכלל זה הסיפור?"

מהליכוד נמסר בתגובה: "לא השתנתה המדיניות. מה שראש הממשלה נתניהו הבטיח במועד א' נקיים במועד ב'".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 546 מילים

ליברמן: הסדר אזורי חייב לכלול גם את ערביי ישראל

בלעדי "הסכסוך שלנו הוא תלת-ממדי - עם מדינות ערב, עם הפלסטינים ועם ערביי ישראל. הסכסוך עם ערביי ישראל הוא הקשה ביותר" - כך הצהיר אמש יו"ר ישראל ביתנו, במפגש פרטי שנכחו בו כתבי "זמן ישראל" ● הוא חזר והצהיר: "לא אכנס לשום ממשלה עם החרדים ועם המשיחיים של סמוטריץ' ורפי פרץ" ● ובנוסף תקף גם את הליכוד ומירי רגב: "מפלגת כדאיניקים"

כל פתרון מדיני עם הפלסטינים חייב לבוא כחלק מפתרון הכולל את מדינות ערב – ואת ערביי ישראל. כך הצהיר אמש שר הבטחון לשעבר אביגדור ליברמן.

"הטענה שאנחנו שולטים בעם אחר מהווה אי הבנה של תהליכים היסטוריים", אמר יו״ר ישראל ביתנו. "אין לנו סכסוך נפרד עם הפלסטינים, וכל מי שטוען זאת, לא מבין על מה הוא מדבר, או שהוא מטעה בכוונה תחילה.

"הסכסוך שלנו הוא עם העולם המוסלמי כולו, עם העולם הערבי כולו. הסכסוך  הוא תלת-ממדי – עם מדינות ערב, עם הפלסטינים ועם ערביי ישראל. והסכסוך השלישי, עם ערביי ישראל הוא הקשה ביותר".

אביגדור ליברמן בחוג בית (צילום: שחר עזרן)
אביגדור ליברמן בחוג בית (צילום: שחר עזרן)

ליברמן הופיע אתמול (שני) בחוג בית פרטי שנערך בביתם של חבריו הקרובים דוד ספקטור ורחלי גולדבלט. הוא תקף באותה הזדמנות את חברי הכנסת הערבים, גם במחיר אי דיוק קל בעובדות.

כך, למשל, חזר על הטענה כי יו״ר הרשימה המשותפת איימן עודה ״סרב להגיע להלוויה של שמעון פרס והגיע לאזכרה באותו שבוע של ערפאת״. הלוויתו של פרס התקיימה ב-30 בספטמבר 2016; עודה נשא דברים ברמאללה לזכר ערפאת ב-10 בנובמבר, יותר מחודש אחר כך.

״אותו איימן עודה סרב לחתום על הסכם עודפים עם מרצ בגלל שהם מפלגה ציונית״, המשיך ליברמן – למרות שהחתימה על הסכם העודפים טורפדה בלחץ נציגי בל"ד ברשימה המשותפת.

"כשאני רואה את חבר הכנסת יוסף ג'בארין נוסע השבוע להיפגש ולהופיע בבי.די.אס, אני חושב על זה שכל מדינה נורמלית הייתה מכניסה אותו מאחורי סורג ובריח.

"זה טירוף מוחלט".

אהוד אולמרט ומחמוד עבאס עם קונדוליסה רייס (צילום: פלאש 90)
אהוד אולמרט ומחמוד עבאס עם קונדוליסה רייס (צילום: פלאש 90)

ליברמן אמר עוד שכל הניסיונות להגיע להסדר עם הפלסטינים נידונו לכישלון מראש. "צריך להפיק לקחים, ואנשים לא מסוגלים להפיק לקחים.

"למה עד עכשיו נכשלנו להגיע להסכם עם הפלסטינים למרות הסכם אוסלו? מילא אני, אני מתנחל עם זקן, רוסי, ניחא. אבל היו ראשי ממשלה – פרס, שרון, אולמרט וברק – שניסו להגיע עם הפלסטינים להסכמים. עברו 25 שנה מאז הסכמי אוסלו ואי אפשר להציע לפלסטינים יותר מאשר מה שאולמרט הציע בוועידת אנאפוליס.

"כשאני ראיתי את ההצעה של ידידי אולמרט לאבו מאזן באנאפוליס קיבלתי חררה, חשבתי שהבן אדם דעתו נטרפה עליו. ועובדה שגם אחרי שהציע הכל – לחלק את ירושלים ולחזור לקוי 67 ולפנות את כל היהודים – כשהכל היה מוכן לטקס על מדשאות הבית הלבן, בשנייה האחרונה אבו מאזן אמר 'נייט'. ואבו מאזן היה מופתע ממה שאולמרט נתן, הוא לא האמין שיקבל הצעה כזאת, אבל בסוף אבו מאזן מבין שאין לו את המשקל הסגולי לבד להגיע לסופיות הסכסוך עם ישראל".

כשנשאל איזה פתרון, אם כך, הוא מציע, השיב ליברמן: "בלי המסלול הביליטרלי, הדו-צדדי, אין הסכם. חייבים להגיע להסדרה. 99 אחוז משפיכות הדמים במזרח התיכון – אין לה קשר לסכסוך הישראלי. כל יום נרצחים, נטבחים במזרח התיכון לפחות 400 איש, וישנם לפחות אלף פצועים, למי אכפת?

"ההסדר חייב להיות תלת-ממדי ובו זמני עם הליגה הערבית, עם ערביי ישראל ועם הפלסטינים. כל ניסיון להגיע עם הפלסטינים או עם ערביי ישראל להסדר בנפרד, ייכשל. צריך הסדר שיכלול את הערבים כולם"

"בסוריה 600 אלף איש נטבחו, השתמשו בגזים ובאמצעים כימיים, הייתה  הפצצה מאסיבית של בתי חולים – לאף אחד לא אכפת. 99.9 אחוז משפיכות הדמים באזור היא של מוסלמים בינם לבין עצמם, לכן אנחנו צריכים להגיע פה להסדר עם העולם הערבי כולו.

"וההסדר חייב להיות תלת-ממדי ובו זמני עם הליגה הערבית, עם ערביי ישראל ועם הפלסטינים. כל ניסיון להגיע עם הפלסטינים או עם ערביי ישראל להסדר בנפרד, ייכשל. אנחנו צריכים הסדר אזורי כולל שיכלול את הערבים כולם".

"לא אכנס לשום ממשלה עם החרדים"

במהלך המפגש, ליברמן חזר מספר פעמים על התחייבותו כי לא יישב בממשלה עם המפלגות החרדיות, והצהיר כי זהו נושא הליבה של ישראל ביתנו בבחירות הללו.

"אמרתי שלא ניכנס לשום ממשלה עם החרדים ועם המשיחיים. מה שהמדינה הזאת זקוקה לו זאת ממשלה לאומית רחבה: ממשלה של ישראל ביתנו, ליכוד וכחול לבן. כל השאר יהיה נטל. שלושת המפלגות האלה חייבות להסכים על קווי יסוד ומסגרת כללית ואז מי שירצה, שיצטרף.

אביגדור ליברמן בחוג בית (צילום: שחר עזרן)
אביגדור ליברמן בחוג בית (צילום: שחר עזרן)

"מה שמנסות המפלגות החרדיות זה לסגור את הסקטור שלהם. זאת הסתגרות ובדלנות. זאת מגמה הפוכה למה שאנחנו ניסינו להשיג כל השנים. אני גאה בזה שעשינו הכל כדי לשלב את כל הגל הענק הזה של מיליון עולים (מבריה״מ לשעבר) בחברה הישראלית ואני חושב שבמידה רבה הצלחנו ומצליחים. וכעת אנחנו פה נמצאים בצומת על גשר צר מאד. אפשר ליפול לצד אחד או לצד השני. חשוב שניפול לצד השני.

"יש כאן כמה קבוצות משיחיות לחלוטין, קנאיות לחלוטין. מדובר באנשים שלא רואים בעיניים ומובילים אותנו למקום לא נכון. אמרו לי: 'כשאתה מנסה ליצור חיבור בין הליכוד לכחול-לבן אתם פוגע בעצמך, כי הם לא יצטרכו אותך. הם יכולים לסגור עניינים עם החרדים'.

"יש כאן כמה קבוצות משיחיות לחלוטין, קנאיות לחלוטין. מדובר באנשים שלא רואים בעיניים ומובילים אותנו למקום לא נכון…אנחנו לא ניכנס לממשלה עם החרדים ועם המשיחיים של סמוטריץ' ופרץ. זאת התחייבות פומבית"

"ובאמת, אני רואה תחרות גדולה בין הליכוד וכחול לבן מי יתחנף יותר לחרדים. אני שמעתי כל השבוע שעבר את אנשי הליכוד וכחול לבן מתחנפים לחרדים. אז אני אומר שאנחנו לא ניכנס לממשלה עם החרדים ועם המשיחיים של סמוטריץ' ורפי פרץ. זאת התחייבות פומבית. לא בארבע עיניים".

ליברמן אף קרא למפלגות הציוניות להתאחד נגד המפלגות החרדיות. "מה שצריך לעשות בעניין החרדים זה להגיע לאמנה בין המפלגות הציוניות בנושא דת ומדינה, ולהגיד: 'זה מה שאנחנו מוכנים לתת, לא ניתן מילימטר יותר'.

"כעת החרדים משחקים בין כולם. כשהצענו את האמנה, גם כחול לבן וגם מפלגת  העבודה סירבו לחתום עליה. עד שהמפלגות הציוניות כולן לא יבינו שצריך להגיע לאמנה לאומית בנושאי דת ומדינה, שום דבר לא ישתנה. החרדים עושים 'מכרז של החשב הכללי' מי ייתן להם יותר. זה נוגד את תפיסת הציונות, שקמה כתנועת מחאה נגד הדת.

"אני מזכיר שתנועת ההשכלה חיכתה למשיח שיאסוף את היהודים לארץ ישראל, אבל התנועה הציונות נשענה על מנהיגים שהיו אפיקורסים מוחלטים כמו פינסקר ונורדאו והרצל וז'בוטינסקי שנסעו בשבת ואפילו אכלו כשר לפעמים. התנועה הציונית אמרה: 'אין לנו זמן לחכות למשיח אנחנו צריכים בכוחות עצמנו לאסוף את העם היהודי כאן'".

כשנשאל האם ייכנס לממשלה רחבה בראשות בנימין נתניהו, למרות שישראל ביתנו טוענת בכל הזדמנות כי ראש הממשלה נכשל, השיב ליברמן: "אני חושב שמי ששואל את השאלה הזאת מאד עוזר לביבי. כי ביבי מאד רוצה למקד את הקמפיין בשאלה מי יהיה ראש הממשלה. אני רוצה למקד את הקמפיין בשאלה איזו ממשלה זאת תהיה. אני חושב שהרבה יותר חשוב להקים ממשלה לאומית רחבה, גם אם יעמוד בראשה הליכוד עם ביבי.

"ביבי מאד רוצה למקד את הקמפיין בשאלה מי יהיה ראש הממשלה. אני רוצה למקד את הקמפיין בשאלה איזו ממשלה זאת תהיה"

"כשאתה אומר 'רק לא ביבי', אתה פשוט עוזר לו. כרגע אנחנו ניצבים מול יותר מדי אתגרים – גם כלכליים וגם ביטחוניים – ולכן חשוב מאד מבחינתי למקד את כל הקמפיין על השאלה איזו ממשלה זאת תהיה. אני לא רוצה שוב ממשלה עם סמוטריץ' ודרעי וגפני. אני לא רוצה את זה.

"אני חושב שחשוב לקבוע את העיקרון של שלוש המפלגות (ליכוד, כחול-לבן, ישראל ביתנו) ואני לא אכתיב לכחול לבן מי יהיה מועמד שלהם ואני לא אכתיב לליכוד מי יעמוד בראשו. אני חושב שצריך לתת לזמן לעשות את שלו".

"חברי כנסת תמהונים בליכוד"

ליברמן גם מתח באירוע ביקורת חריפה על מפלגת הליכוד של ימינו: "אתה מסתכל על התמונות בכנסת. בראשית ימי הכנסת אתה רואה את קדיש לוז ומנחם בגין. בכנסת ה-20 אתה רואה את אורן חזן ומירי רגב, וכל מיני אנשים מוזרים ותימהוניים כמו יהודה גליק, כמה כאלו. איך הגענו לכך? וזה משפיע על כל החיים. וזאת לא נוסטלגיה, אתה פשוט מסתכל על הדמויות מהכנסת הראשונה עד הכנסת 20, הכיוון הוא לא טוב, זה ברור.

אורן חזן ומירי רגב (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
אורן חזן ומירי רגב (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

"הליכוד זה לא ימין, וביבי זה לא ימין ולא שמאל, זה לא מרכז. זה סתם כדאיניק. והליכוד היום הוא סתם מפלגה פופוליסטית, כדאיניקית. אותו הדבר סמוטריץ' ורפי פרץ. הם לא ימין. הם שותקים כשביבי משלם פרוטקשן לחמאס, כשהוא מפחד לפנות את חאן אל-אחמר וסוסיה, כשהוא מכשיל עונש מוות למחבלים, הם כולם שותקים.

"הליכוד זה לא ימין, ונתניהו זה לא ימין ולא שמאל ולא מרכז. זה סתם כדאיניק. הליכוד היום זה סתם מפלגה פופוליסטית, כדאיניקית"

"גם מבחינה דתית, הכל כדאיניקי היום. בשנות החמישים הרב צבי יהודה קוק והבן של ז'בוטינסקי תרמו כסף לליגה למניעת כפיה דתית בישראל. וזה כל ההבדל. רק תאר לעצמך היום את הרב לאו או הרב יוסף מצטרפים לארגון כזה.

"גם כשאני מדבר על השירות המשותף וכל מה שהצבא עובר, כשמדברים על השירות המשותף: השירות המשותף התחיל בהקמת הנח"ל ב-48. השותפה המרכזית בהקמת הנחל הייתה בני עקיבא.

"וגם בתולדות עם ישראל – השופטת, המצביאה במקורות הייתה דבורה הנביאה. ואתה מסתכל אחר כך בכל ההיסטוריה: שרה גיבורת ניל"י, הצנחנית חנה סנש.

"וגם עכשיו, כשהייתי שר הביטחון, ראיתי את לוחמת מג"ב הדר כהן שנהרגה בפעולת טרור אבל הצליחה למנוע הרג המוני. ותסתכלו על הבחורה שהייתה מכונאית מסוקים מוטסת שנהרגה במלחמת לבנון השנייה. תמיד הנשים היו לוחמות בהיסטוריה היהודית ונתנו את ההשראה.

"אני תמיד מתווכח עם החרדים שאומרים 'אסור לשרת בצהל'. רוב גדולי ישראל שירתו בצה"ל. דוד המלך לא לחם? יהושע בן-נון היה יהודי פחות טוב מליצמן או גפני? רש"י עבד במשרה מלאה, הוא מבין פחות מהרבנים היום?

"היום אנחנו רואים כל מיני באבות, הכל עבודה זרה, אין קשר ליהדות. אז אנחנו עוברים תהליכים מוזרים בנושאי דת, בפוליטיקה, הכיוון הוא לא נכון. וההשתקפות לכך היא בכנסת ובהרכב שלה קודם כל. חייבים להילחם בזה".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,400 מילים

פרשנות קח אותי, ניצן

התוכנית של אהוד ברק לכבוש מחדש את ראשות הממשלה ספגה בשבוע החולף שתי מכות אנושות: עמיר פרץ נבחר לראשות העבודה, וסקרי הבחירות הראו כי מפלגתו, ״ישראל דמוקרטית״, בקושי עוברת את אחוז החסימה ● המבחן עכשיו הוא האיחוד המיוחל עם מרצ: האם ברק יצליח לשכנע את ניצן הורוביץ לחבור אליו, לפני שעמיר פרץ יעשה זאת

תוכניתו של אהוד ברק להובלת חיבור בין מפלגתו החדשה, ״ישראל דמוקרטית״, עם העבודה ומרצ, בתקווה להשיג שוויון עם כחול-לבן ולהפוך למועמד לראשות הממשלה, ספגה בימים האחרונים שתי מכות אנושות שהפכו אותה לבלתי סבירה באופן קיצוני.

המכה הראשונה היתה בחירת עמיר פרץ, הרואה בעצמו בכיר ובחיר לא פחות מברק, ליו"ר מפלגת העבודה. המכה השנייה היא שני הסקרים של חדשות 12 וחדשות 13 – בראשון מפלגתו החדשה של ברק לא עברה את אחוז החסימה, ובשני זכתה בשישה מנדטים בלבד.

בני גנץ הפך למועמד לראשות ממשלה לאחר שזינק בן-לילה, בעקבות החבירה לתל"ם של משה יעלון, מ-14 מנדטים ל-24. הנתונים האלה נתפסו, ובצדק, כבסיס שאפשר לעבוד איתו, והובילו לבסוף לחיבור עם יש עתיד של יאיר לפיד. ברק כלל אינו קרוב לנתונים הללו.

בסיור שקיימו חברי הכנסת של כחול-לבן באשקלון ביום חמישי האחרון, חצי יממה לאחר פרסום הסקרים החדשים, הקפידו רבים מהם לא להיתפס כשאננים. כשנשאלו אם סקרי הערוצים שיחררו אצלם אנחת רווחה, מרבית המשיבים מכחול-לבן בכלל חשבו שהם נשאלים על הירידה של כחול-לבן עצמה ל-31 (ערוץ 12) ו-29 (ערוץ 13) מנדטים. ברק בכלל לא עניין אותם.

יו״ר כחול-לבן, בני גנץ (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יו״ר כחול-לבן, בני גנץ. עדיין המועמד הרציני היחיד לראשות הממשלה מול בנימין נתניהו (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

אלא שהמשך השוויון הטכני עם הליכוד, שבשקלול מצביעי כולנו איבד כשמונה מנדטים, צריך לגרום לאנשי כחול-לבן לשביעות רצון אחרי שבוע לא קל בסימן ברק. שוב הובהר כי גנץ הוא המתמודד היחיד מול נתניהו. ח"כ יועז הנדל היה חריג בין עמיתיו, כשהרשה לעצמו לשחרר אמירה סרקסטית על ההבדל בין היקום הטוויטרי, בו ברק הוא אליל, לבין העולם האמיתי.

מפת החיבורים בשמאל תתבהר רק בעוד שלושה שבועות, סמוך להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, אך מרגע בחירתו של פרץ בעבודה החל מירוץ בינו לבין ברק לחיבור עם מרצ.

מרצ איבדה שני מנדטים בין סקר חדשות 13 לפני שבוע וחצי, שחזה לה שישה מנדטים, לשני הסקרים האחרונים של ערוצי הטלוויזיה, בהם השיגה ארבעה בלבד. זאת, למרות האפקט המפורסם של עלייה בסקרים לאחר בחירת יו"ר חדש.

הראשון שיחבור למרצ צפוי להשיג יתרון שיעמיד אותו בראש הגוש, אם יתבצע מהלך משלים של צירוף המפלגה השלישית, אך במקרה של פרץ היתרון מובהק יותר. חיבור ראשון בין ברק למרצ, שתי מפלגות שוות בגודלן על פי הסקרים הנוכחיים, עשוי לייצר יתרון קל של מנדט או שניים לעומת העבודה, בעוד שחיבור בין העבודה ומרצ יעמיד את הרשימה המאוחדת על 10-12 מנדטים בסקרים לעומת 4-5 לברק.

חיבור ראשון בין ברק למרצ עשוי לייצר יתרון קל של מנדט או שניים לעומת העבודה, בעוד שחיבור בין העבודה ומרצ יעמיד את הרשימה על 10-12 מנדטים בסקרים לעומת 4-5 לברק

במרצ אומרים שקשה לראות חיבור עם ברק קודם לחיבור עם העבודה בגלל הזיכרון ההיסטורי של "אין פרטנר", תמיכתו של ברק בנתניהו בשאלת התקיפה באיראן בתחילת העשור, ויותר מכל בגלל היותו של ברק סדין אדום למצביעים הערבים, שנתנו למרצ מעט יותר ממנדט בבחירות האחרונות, והצילו אותה מהידרדרות אל מתחת לאחוז החסימה. אירועי אוקטובר 2000 עדיין לא נשכחו.

קשיים נוספים בחיבור של מרצ עם ברק הם הצירוף של אשת הבית היהודי לשעבר, שגית פרץ-דרעי, למפלגה החדשה, והאמירות של יאיר גולן על כך שמדינה פלסטינית היא פתרון קיצוני, ושאינו שולל ישיבה עם נתניהו בכל מקרה. האמירה האחרונה גררה הבהרה של ברק בכיוון ההפוך.

מאידך, אם יו"ר מרצ החדש ניצן הורוביץ יחליט להביא חיבור עם ברק לוועידת מרצ, היא כנראה תאשר אותו לנוכח הנוהג לאפשר לראשי המפלגה לנהל לפי שיקול דעתם. הורוביץ אינו נחשב למי שמשתף את אלה שסביבו, כך שייתכן שסיכום שיגיע אליו, בין עם ברק או עם פרץ, ייחשף ברגע האחרון בלבד. ריצה של מרצ לבד נתפסת כאפשרות כמעט בלתי קיימת, במיוחד משום שהורוביץ רץ על הטיקט של יצירת גוש שמאל.

כדי להגדיל את סיכוייו להגיע ראשון לסיכום עם מרצ, יכול ברק לשחזר את בקשת הסליחה המפורסמת שלו כיו"ר מפלגת העבודה ב-1997 בפני המזרחים בישראל, כשהפעם הנמענים הם האזרחים הערבים, ואולי אף לשריין לדמות ערבית בולטת מקום בצמרת הגבוהה של רשימתו. שני המהלכים האלה לא יתקבלו בהפתעה אם יתרחשו קודם לסגירת הרשימות.

עמיר פרץ בכנס החברה הערבית של מפלגת העבודה בטמרה
עמיר פרץ בכנס החברה הערבית של מפלגת העבודה בטמרה

פרץ, מצדו, שלח כבר איתותי רצינות למרצ בשני כנסים שקיים אתמול. הראשון נערך בצהריים בטמרה, ופרץ הבטיח בו: "הגזענים יישארו מחוץ לכנסת. בשבילי ובשביל העבודה אתם שותפים מלאים. שד הגזענות יחוסל ולא יהיה חלק מישראל הדמוקרטית". בערב הגיע פרץ ליישוב הדרוזי בית ג'אן, ומול מאות אנשים הבטיח שוב שותפות אמת בין שווים.

כמו אביגדור ליברמן לקואליציה, כך הורוביץ לגוש השמאל: הוא לשון המאזניים. השבועות הקרובים יהוו מבחן ליכולות המו"מ וקבלת ההחלטות שלו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 665 מילים
פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד

המריבות בין שפיר לשמולי מטשטשות את האפשרות שהפריימריז בעבודה הם מאבק בין עמיר פרץ לאהוד ברק ● זכייה של פרץ תהפוך את ברק (שהאשים את פרץ ב-2005 ב"מפקדי אנוסים ומפקדי ארגזים") לבן ערובה בידיו ● פרשנות

1.

בבחירות לראשות מפלגת העבודה המתקיימות היום, יש מועמד רביעי ושמו אהוד ברק. מחוץ לקלפי בבית ויצ"ו באשדוד כינה אותו בתיעוב אחד ממצביעי עמיר פרץ "ערפאת". מצביעה אחרת אמרה שהצביעה בעד "התחדשות", שמשמעה בזמן הזה איחוד כוחות עם ברק ואולי אף מרצ, בתקווה שהעבודה תנצל את הארכת החיים המלאכותית כדי להשתקם.

בכניסה לבניין באשדוד יושבים פעילי פרץ, בהם חיה כהן, יו"ר הסניף המקומי המצומק, שמספר החברים בו צנח משיא של 8,000 בימי יצחק רבין בניינטיז לכ-700 היום. הם מוחקים את שמות המצביעים מהרשימות, כדי שיידעו למי לעשות שיחות המרצה בהמשך היום. פעילי איציק שמולי וסתיו שפיר פחות מאורגנים. קשה להתחרות במי שהיה יו"ר הסתדרות, ועבר בין פלטפורמות פוליטיות כמו שפוליטיקאים אחרים עוברים בין בעלי הון.

פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)
פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)

הצטמקות העבודה נותנת לפרץ יתרון מסוים, מכיוון שבאופן טבעי הנשארים הם נאמני המפלגה הוותיקים והשמרנים יותר. אך יש גם חריגים. אחד המצביעים הצעירים נתן הסבר מפתיע לבחירתו בפרץ: הוא היחיד שמדבר על שלום. עוד לא אבדה תקוותנו.

אין חשמל בבחירות האלה. אין ג'ינגלים רועשים כמו במערכות הבחירות בליכוד ("לכי תספרי לכולם שאת מירי רגב"), ומדוכני התעמולה של המתמודדים, בשער הכניסה למתחם ויצ"ו, נשמעת דממה. לא נשאר כמעט על מה לריב ואת מי לשכנע.

תנועת המצביעים הדלילה גורמת לכך שהחדרון הקטנטן שבו מוצבות שתי עמדות הצבעה אלקטרוניות ריק חלק ניכר מהזמן. הצליל הבולט ביותר מחוץ לקלפי הוא ציוץ ציפורים, הפסקול המתאים למה שתואר לא פעם כמסע הלוויה של המפלגה.

המריבות בין סתיו שפיר לאיציק שמולי הסתירו מעט את העובדה שהפריימריז בעבודה עשויים להתברר יותר מכל כמאבק בין ברק לפרץ. זכייה של פרץ תהפוך את ברק, שהאשים אותו ב-2005 ב"מפקדי אנוסים ומפקדי ארגזים", לבן ערובה בידיו.

ברצותו, יוכל פרץ לחבור ליריבו הוותיק, ולאפשר לו להיות שוב מועמד סביר לראשות ממשלה. זאת, אם יושג השוויון המיוחל עם כחול לבן – באזור 20 המנדטים – כחלק מגוש של 61.

אלא שהסיכוי לחבירה בין שני האגואים הענקים ובעלי ההיסטוריה המדממת לא נראה גדול במיוחד. פרץ לא יוותר בקלות על עמדת ההובלה הנוחה, ובמקרה כזה ינסה לממש את הבטחתו להביא 2-3 מנדטים של אנשי ימין מהפריפריה. חלק מהמצביעים באשדוד – אחד מהם העיד על עצמו כאיש חרות – בונים על זה בדיוק.

2.

ללא קשר לזהות המנצח או המנצחת בעבודה, המו"מ על איחוד בשמאל יושפע עמוקות מהסקרים של החודש הקרוב. איום ממשי על סיכוייה של העבודה לעבור את אחוז החסימה עשוי לשכנע אפילו את פרץ להתגמש, בתמורה לנדוניה פוליטית מפנקת.

ברק עובד בימים אלה כדי לשפר את הסקרים, ובמהירות. הצירוף אתמול של נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין, היה מהלך נכון בגלל הסמליות שמדברת לבייס השמאלני חילוני, ולא פחות מכך בגלל שרוטמן מסתמנת כדמות פוליטית מרתקת, בזכות תועפות הרגש שהיא מפיצה, ונטייתה לדבר בכנות ובישירות.

מימין: יאיר גולן, יפעת ביטון, שגית פרץ-דרעי ואהוד ברק (צילום: יח"צ)
מימין: יאיר גולן, יפעת ביטון, שגית פרץ-דרעי ואהוד ברק (צילום: יח"צ)

אבל יש גם בעיה. קודם לצירופה היום של עו"ד שגית פרץ-דרעי, פמיניסטית דתייה ומייסדת פורום הנשים של הבית היהודי, החלה מפלגת ברק להסתמן כמפלגה גברית ואשכנזית, צביון שנותנים לה ברק, יאיר גולן, קובי ריכטר ויאיא פינק.

כדי לעמוד ביעד של רשימה שוויונית מגדרית נדרש מהלך בכיוון אחר, ורוטמן ופרץ-דרעי, שמצטרפות לפרופ' יפעת ביטון, הן התחלה טובה. הצטרפות של נשים מרשימות נוספות, שבהן לפחות עוד שתי נשים מזרחיות ומהפריפריה, תהפוך את המפלגה החדשה לאטרקטיבית במיוחד. אם היא רוצה להתרומם בסקרים, אסור לה להיראות כמפלגת ברק ושלל עלי תאנה.

ההצטרפות של פרץ-דרעי מעבירה מסר חשוב נוסף, והוא שבירת המגזריות הדתית-לאומית, והבאת יותר ויותר דתיים ליברליים למחנה הדמוקרטי. לא יהיה מופרך לצפות שפינק ופרץ-דרעי לא יישארו הדתיים היחידים במפלגה.

3.

במשך השנים ליחשו לשונות רעות שהאגדה על מפרק ומרכיב השעונים מסיירת מטכ"ל נכונה רק בחלקה הראשון. ההרכבה, אמרו, הייתה מסובכת מדי אפילו בשבילו. אם זה אכן כך, ברק ודאי נהנה מהפיצוי שבו זכה במלאכת הרכבת הרשימה, ומודה לאלוהי הטבע על כך שבחר לא לחזור לעבודה.

פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)
פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)

לצד הביקורת על טרנד מפלגות האינסטנט הלא-דמוקרטיות, אי אפשר להתעלם מהיתרון העצום שיש בהן להאצת תהליכים חברתיים. מפלגות היברידיות, כמו יש עתיד של 2013, כחול לבן של הבחירות האחרונות ומפלגת ברק החדשה, הן חממה לכור ההיתוך 2.0, באמצעות חיבורים בין מגזרים מרוחקים לכאורה. כל זה בניכוי הערבים כמובן. אולי כשברק יהיה בן 87 גם זה יקרה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 625 מילים
סגירה