עם פרסום הודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על סרטן הערמונית בו לקה, עסקו בה רבים בכמה וכמה מישורים: מה מצבו הרפואי לאשורו, בהינתן העובדה שנתניהו והאמת מקפידים להקפיד על יחס הפוך?

עד כמה שיתפו עימו רופאיו פעולה במלאכת ההסתרה מידיעת הציבור? האם מלוא תיקו הרפואי הונח בפני השופט מנחם מזרחי עת קבע האחרון כי אין בו בסיס לטענה שנתניהו סובל מבעיה רפואית שעליה לא דיווח לציבור?

דובר גם על משמעות הסתרת מצבו הרפואי של מנהיג בכלל ובעת מלחמה בפרט ועל קבלת החלטות הרות גורל על ידי נתניהו בהיותו חולה (הגם שניתן להניח כי נתניהו מסוכן לישראל הרבה פחות כשהוא איננו במיטבו).

מה מצבו הרפואי של נתניהו לאשורו, בהינתן שהוא והאמת מקפידים על יחס הפוך? עד כמה שיתפו עימו רופאיו פעולה במלאכת ההסתרה מידיעת הציבור? מה משמעות הסתרת מצבו הרפואי של מנהיג בכלל ובעת מלחמה בפרט?

דובר על עיתוי ההודעה ומטרותיו האפשריות: בין השאר למנוע דיון ציבורי באיראן המשתקמת ובחמאס המשוקם, בחיילים המגויסים ומתים תחת ממשלת "נמות ולא נתגייס", בקריית שמונה המופגזת והמוזנחת לאנחות, או בנשיא האמריקאי דונלד טראמפ שהבריז וזנח בניגוד להנחות.

לא נעדרה כמובן ההתייחסות המתבקשת לכך שהאדם – שהתעלם בבוז מאינספור התראות שקיבל לפני ה-7 באוקטובר על היערכות האויב ועל השלכות ההפיכה המשטרית על נחישותו של האויב לפעול – ניצל בציניות אופיינית את ההודעה על המחלה כדי לכתוב שכשמתריעים בפניו על סכנה – הוא נערך.

אגב, נתניהו אכן נערך היטב לכל סכנה או תרחיש שנוגעים בו עצמו. סכנה למדינת ישראל וחיי אזרחיה, לעומת זאת, אינה רק "סיכון מחושב" אלא אף כזה הנטול כל חשיבות, בוודאי כשעל הפרק עומדים אינטרסים החשובים לו לאין ערוך כמו "חמאס הוא נכס" לבצר ומשפט לחסל.

ברשימה זו אתייחס לטענה או להשערה כי בכוונת נתניהו לא להתמודד בבחירות הבאות וכי הפרסום נועד לאפשר לו לזכות קודם לכן ב"חנינה" מידי הנשיא יצחק הרצוג או בהסדר טיעון מקל.

נראה כי חנינה אינה עומדת עוד על הפרק (מבחינה משפטית היא לא הייתה אפשרית מלכתחילה), אך באשר לפרישה מהחיים הפוליטיים, לעומת זאת, בל נשלה את עצמנו. כלשון נתניהו בהקשר אחר: "לא יקרה".

באשר להשערה כי בכוונת נתניהו לא להתמודד בבחירות וכי הפרסום נועד לאפשר לו "חנינה" מידי הנשיא או הסדר טיעון מקל – לגבי פרישה מהחיים הפוליטיים בל נשלה עצמנו. כלשון נתניהו בהקשר אחר: "לא יקרה"

ככלל, רודנים, בדומה לראשי ארגוני פשיעה, אינם יכולים להרשות לעצמם לפרוש. האחרונים לא יפנו את מקומם כל עוד רוח חיים באפם. יש לכך סיבות רבות אף מעבר לכסף, הכבוד והכוח – הערכים המקובלים בעולם התחתון, שהחליפו אצל שר תרבותנו וחבריו את ההדר הז'בוטינסקאי. אזכיר כמה מהם:

• ראשית, ראשי ארגוני פשיעה מחויבים לממשיכיהם, בדרך כלל בני המשפחה, ולא יפרשו כל עוד היורש המתוכנן (לרוב הבן הבכור) עדיין לא השתלט לגמרי על העניינים.
• שנית, פרישה כמוה כהתאבדות. המתחרים של אותם סנדקים לעולם לא יאמינו שיריביהם ויתרו על מעמדם ולא ינסו לכבוש אותו מחדש. במילים אחרות, העיקרון המנחה הוא: אתה שולט או שאתה מת.
• שלישית ועיקר לענייננו, בעקבות פרישתם כבר לא יימצאו בעמדה שתאפשר להם להטיל אימה ולהרתיע עדים פוטנציאליים מלחצות את הכביש ולהעיד נגדם על שפע  מעלליהם.

גם רודנים לא יפרשו מרצון, ולהוציא אולי, לעיתים, את החשש מפני התנקשות, מדובר ככלל באותן סיבות.

רודנים, בדומה לראשי ארגוני פשיעה, לא יכולים להרשות לעצמם לפרוש. האחרונים לא יפנו את מקומם כל עוד רוח חיים באפם. יש לכך סיבות מעבר לכסף, לכבוד ולכוח. גם רודנים לא יפרשו מרצון, ומדובר ככלל באותן סיבות

אצל נתניהו הדברים הם בבחינת קל וחומר. תיקי האלפים, גם אם יסתיימו בהרשעה מהדהדת, הם כאין ואפס בהשוואה למעשיו האחרים, לרבות מימון ארגון הטרור במזוודות מזומנים; סירוב לפגוש ברמטכ"ל בטרם פטר עצמו מסבירות; התעלמות ממכתבי ראש אמ"ן מחקר, מהתרעות הבכירים המצריים ומאינספור אזהרות מתועדות אחרות; העסקת יועצי קטאר; הנדסת התודעה שמנעה החזרת חטופים חיים וסיכון מקור ביטחוני לשם כך – ותקצר היריעה מלתאר את כל השאר.

רבים ממעשים אלה אינם יכולים לחסות תחת הכותרת או התירוץ של "מדיניות": הם מהווים, על פניהם ולכאורה, עבירות חמורות על ביטחון המדינה. זאת גם אם נתעלם, לצורך העניין, מההפיכה המשטרית, המהווה למלוא אורכה שרשרת של עבירות נגד משטרה הדמוקרטי של ישראל, והפעם לא לכאורה.

נתניהו לא יסתכן בהליכים פליליים שיינקטו נגדו ככל שלא יהיה עוד במעמד שיוכל לסכלם. הוא לא יוותר על התפקיד היחיד שמאפשר לו לוודא שוועדת חקירה ממלכתית לחקר שואת ה-7 באוקטובר לא תקום.

הוא לא יוותר על המעמד שיאפשר לו שליטה במערכות שמתפקידן יהיה ליישם את מסקנותיה הצפויות של הוועדה לענייני כלי השיט והצוללות, שציינה בדוח הביניים שלה את מעשיו החמורים נגד ביטחון המדינה, ושגם בפניה לא נימק מדוע איפשר מכירת צוללות אסטרטגיות למצרים תוך כדי הונאת ראשי מערכת הביטחון.

נתניהו לא יסתכן בהליכים פליליים שיינקטו נגדו ככל שלא יהיה עוד במעמד שיוכל לסכלם. הוא לא יוותר על התפקיד היחיד שמאפשר לו לוודא שוועדת חקירה ממלכתית לחקר שואת ה-7 באוקטובר לא תקום

ואין צורך להמתין לממצאי ועדות חקירה או לחקירה בכלל כדי לקבוע שהדלפה חוזרת ונשנית (שקרית וסלקטיבית, אך זה כבר עניין אחר) של חומרים מתוך דיונים סודיים היא עבירה חמורה על ביטחון המדינה.

נתניהו טוען שבסמכותו "לבלמ"ס" כל ידיעה, היינו להפוך ידיעה סודית לבלתי מסווגת, לפי שיקול דעתו המוחלט – אך מדובר בטענה הזויה, המנוגדת הן לעובדות (מידע העלול לסכן חיי מקור או את מבצע הביפרים אינו הופך לבלתי מסווג רק בגלל שהדבר משרת את האינטרסים הפוליטיים של המדליף), הן לחוקים הרלוונטיים והן למשפט המנהלי.

על הדלפות אלה היה על נתניהו להיחקר ולעמוד לדין זה מכבר. מדוע הדבר לא נעשה? ובכן, הוא ראש ממשלה, ורשויות התביעה מפחדות ומורתעות. זה עצוב ומצמרר אך זו המציאות. והוא יעשה הכול כדי שמציאות זו תישאר על כנה.

למותר לציין גם שהוא לא יוותר על המעמד שיאפשר לו חסינות או מחסה מפני העמדה לדין בהאג. כל זאת ועוד, לא לחינם ולא עבור אחרים הוא איפשר לאיתמר בן-גביר להפוך את המשטרה למיליציה פוליטית, ומינה לראשי שב"כ והמוסד נאמנים למלך שישמרו עליו מכל משמר ומפני כל דין, בישראל ומחוצה לה. הם יוכלו לעשות כן רק כל עוד ישמור המלך על כתרו וכסאו.

ועיקר העיקרים: הוא לא יוותר על המעמד שיאפשר לו לקיים מאזן אימה מול שפע העדים הפוטנציאליים. כבר בשלב זה ניתן להבחין בבירור בין אלה מהם המעריכים כי ימשיך להחזיק במושכות השלטון וימנע לא רק את ההליכים המשפטיים נגדו אלא גם את אלה המתנהלים או צפויים להתנהל בעניינם (עיין ערך יונתן אוריך), לבין אלה המעריכים אחרת (עיין ערך אלי פדלשטיין). לעומת זאת, אם יסיים את כהונתו יהא צורך בגדודי סדרנים כדי לקלוט ולמיין את שפע העדים שיתנדבו לרוץ, לספר ולמזער לעצמם נזקים.

הוא לא יוותר על המעמד שיאפשר לו לקיים מאזן אימה מול שפע העדים הפוטנציאליים. אם יסיים את כהונתו יהא צורך בגדודי סדרנים כדי לקלוט ולמיין את שפע העדים שיתנדבו לרוץ, לספר ולמזער לעצמם נזקים

פרישה, אם כן, אינה אופציה. מבחינת נתניהו דובר תמיד ומדובר בוודאי היום במשחק סכום אפס: הכול או לא כלום. הוא כאן כדי להישאר. בכל מחיר. עד המוות. שלו או שלנו. הייתי מוסיף: "מה שיבוא קודם", אך המציאות המרה היא שאצלנו כבר רבים מאוד המתים.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.