לא מעט מאמרים נכתבו בשבוע האחרון על שידור התכנית "עובדה" שעסקה ביחסים שבין פקידי אגף התקציבים לבין השר הממונה. שר האוצר. שניים תפסו את עיני במיוחד.

"ויש אפילו בתוך אמ"ן יחידה מיוחדת – איפכא מסתברא – שכל מטרתה היא לאתגר את החשיבה המקובלת בצבא, כדי לוודא שאיננו נתפסים לקונספציה. צה"ל הוא ארגון היררכי לחלוטין, אבל הלקח של מלחמת יום הכיפורים לימד אותו שרק שיח פתוח ומאתגר מביא לתוצאה המקצועית הראויה" (מרב ארלוזורוב).

אחד המאמרים על "עובדה", שעסקה ביחסי פקידי אגף התקציבים לשר הממונה, תפס את עיני: "ויש אפילו בתוך אמ"ן יחידה – איפכא מסתברא – שמטרתה לאתגר את החשיבה המקובלת בצבא, כדי שלא ניתפס לקונספציה"

"המדיניות הכלכלית בכל נושא מורכבת מארבעה שלבים – הראשון, קביעת היעדים. השני, בחינת חלופות למימוש היעד. בשלב השלישי נבחרת המדיניות הרצויה מבין החלופות ובשלב הרביעי היא מבוצעת. […] במציאות, תפקיד הפוליטיקאים הוא לקבוע את היעדים, ואילו תפקידו של הדרג המקצועי הוא לגבש חלופות להשגת היעדים הללו. לאחר שגובשו החלופות, הדרג הפוליטי אמור לבחור את החלופה הרצויה" (אבי בן בסט).

ולמה מדובר בציטוטים חשובים כלכך? פשוט כי הם מציגים בצורה מדוייקת את הכשל החמור שמתקיים לפחות בעשרים השנים האחרונות באגף התקציבים באוצר. כשל המבוסס על חשיבה אחידה, ללא הצגת חלופות אמיתיות, ודחיפת אג'נדה אישית המבוססת על תפישת עולם שאינה בהכרח מייצגת את צרכי הציבור אותו אמורים אנשי האגף לשרת. וגם החוסר במי שיהיה מחוייב באתגור המערכת והצגת הדברים בצורה שונה, אחרת, אולי אפילו יצירתית וחדשנית. אגב, כולנו יודעים שגם אם יש חלופות – ישנה דרך להציג את חומר בצורה כזו, שרק חלופה אחת, זו שהמציגים רוצים בה – תתקבל.

אנשי אגף התקציבים הם בראש ובראשונה פוליטיקאים. הם אמנם אנשי כלכלה מצויינים אבל הם עוסקים יום יום ושעה שעה בפוליטיקה, לעיתים קרובות במהלכים פוליטיים שמשאירים מאחור, מבחינת יחסי התן וקח והממכר הפוליטי גם את הפוליטיקאים המיומנים ביותר.

הם גם לא חסידי השקיפות. לא סתם ביקשה סתיו שפיר להקים עבורה את וועדת השקיפות המפורסמת, כלקח מחוסר היכולת לקבל נתונים אמיתיים בישיבות ועדת הכספים אליהן הובאו בקשות האוצר לאישור העברות, הקצבות ותכניות עבודה.

הדרישה הבסיסית, שרק לאחר עתירה לבג"ץ החלה להתקיים, היתה שהחומרים יועברו בצורה מסודרת, הכוללת הסבר, ובזמן סביר לפני הדיון, לפחות לחברי הועדה. זאת כדי שאלו יפסיקו לשמש, אחרי כלכך הרבה שנים כחותמת גומי לרצונות וגחמות אנשי האגף. היו סיבות טובות, עדיין יש, לכך שאנשי האגף מחזיקים את המידע, את הנתונים ואת הנימוקים לבקשות ולתוכניות שלהם קרוב לחזה. אחרת איך הם יכולים לשלוט.

יש כשל מתמשך באגף התקציבים באוצר, המבוסס על חשיבה אחידה, ללא הצגת חלופות אמיתיות, ודחיפת אג'נדה אישית המבוססת על תפישת עולם שאינה בהכרח מייצגת את צרכי הציבור

לא אשכח את אחד מהימים שלפני אישור תקציב המדינה וחוק התקציב, עוד בתקופה שוועדות הכנסת היו, כמעט כולן, במסדרון ארוך אחד בקומה התחתונה של המשכן. על שטיח הלבד הירוק התרכזו עשרות ומאות חברי כנסת, עוזרים פרלמנטרים, עיתונאים ואורחים אחרים ועסקו רק בדבר אחד, בדיוני תן לי ואתן לך.

ביום זה לפתע פתאום ראיתי את אחד מבכירי חברי הכנסת עומד כפוף ליד שולחן בסופו של המסדרון, לידו עמדה פקידה בכירה מאגף התקציבים שהגישה לו מסמך לחתימה. ביקשתי מצוות טלוויזיה שהיה במקום לרוץ ולצלם את הדברים. בערב הופיעו הצילומים במהדורה המרכזית.

התברר שאגף התקציבים הגיש לחבר הכנסת הבכיר הסכם להעברת תקציבים למפלגתו תמורת סידור של הצבעה בעד סעיפים בחוק ההסדרים. יש מקומות שהיו קוראים למעשה כזה שוחד. בספר העבודה של אגף התקציבים מדובר בנוהל סטנדרטי להביא את נבחרי העם להצביע בעד תוכניות תקציביות גם אם הם לא לגמרי משוכנעים שהן ראויות ויעילות.

"הם פעלו בשלושה שלבים כשלא רצו לעשות משהו שהפוליטיקאים ביקשו: מסמוס, טרפוד וטינוף״,

כך התבטא בתכנית "עובדה" מי שהיה במשך ארבע שנים לערך מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד. הדברים לא נזרקו סתם לחלל האויר. מי כמוני זוכר ויודע איך הם עובדים.

המקרה האחרון הוא הקמתה של קרן ההלוואות ללקוחות מודרי אשראי, התחייבות שנתן שר האוצר לח"כ איתן כבל בתחילת הדיונים על חוק נתוני אשראי. במשך ארבע שנים כמעט הצליח אגף התקציבים למסמס את הקמת הקרן שאותה יזמתי יחד עם ח"כ כבל, וגם לאחרונה, כשסוף סוף יצא המכרז לדרך, הוא בנוי בצורה כלכך שגוייה שאין להתפלא כי אין קופצים עליו כדי להפעילו.

לפתע ראיתי את אחד מבכירי הח"כים עומד כפוף ליד שולחן בסוף המסדרון, לידו פקידה בכירה מאגף התקציבים שהגישה לו מסמך לחתימה. ביקשתי מצוות טלוויזיה שהיה שם לצלם זאת. בערב זה הופיע במהדורה המרכזית

אותו הליך בוצע גם מול מחאת האמהות החד-הוריות בשנת 2003. עיתונאים תודרכו נגד האמהות, שרובן נשים עובדות, שבסך הכל רוצות לפרנס את משפחתן בכבוד. תחת נימוקים מטופשים ולא ריאלים הם מנעו בשנת 2014 תוספת של 50 מיליון ש"ח, שאושרה על ידי שרי האוצר והרווחה, לתיקון עוולת חוק מזונות הילדים.

מטרת התיקון היתה ניתוק הקשר בין תשלום מזונות הילדים לבין גובה השכר שמשתכרת האם החד-הורית. בעברית קוראים לזה תמרוץ שלילי לצאת לעבוד. במילים אחרות אומרים באגף התקציבים, תהיו עניים, תהיו מסכנים, אל תשאפו למעלה.

קיים עוד כשל גדול ומבני בהתנהלות אגף התקציבים, והוא הכח הבלתי סביר שיש לו אל מול משרדי הממשלה עליהם הוא מפקח. תפקיד האגף הוא בהחלט לשמור על המסגרת התקציבית של כל משרד ומשרד, לסייע בהוצאתה לפועל ולשמור על מסגרת תקציב המדינה.

אבל ההחלטה המקצועית על התכניות חייבת להיות בראש ובראשונה של אנשי המקצוע במשרד. אחרת לא צריך אותם. זה תפקידה של הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה. להחליט על התוכניות שהם רוצים לבצע ולהפעיל אותן, תוך שהם מקפידים על מסגרת התקציב. האם אנחנו באמת מוכנים לקבל את העובדה שכלל הפקידות המקצועית הבכירה במדינת ישראל כפופה הלכה למעשה לפקידי אגף התקציבים באוצר? ברצותם יקרו דברים וברצותם לא?

אם מלחמת יום הכיפורים היתה נקודת היקיצה של צה"ל, הרי שמשבר הקורונה הוא ללא ספק יום הכיפורים של אגף התקציבים. מדובר בתקופה שלאחריה אגף התקציבים לא יכול ואסור לו להמשיך ולפעול כפי שהוא פועל מאז תכנית הייצוב הכלכלי של המשק בשנת 1985.

אגף התקציבים חייב לעבור שינוי מהותי שכולל חובת הצגת חלופות ריאליות לכל יעד מדיניות שנקבע על ידי השר הממונה וחובת הכנסת מערכת של איפכא מסתברא לתוך האגף.

אם מלחמת יום הכיפורים היתה נקודת היקיצה של צה"ל, הרי שמשבר הקורונה הוא ללא ספק יום הכיפורים של אגף התקציבים. מדובר בתקופה שאחריה אסור לאגף התקציבים להמשיך לפעול כפי שפועל מאז 85'

ואולי הדבר החשוב מכל, שעליו ארחיב ברשומות הבאות על אגף התקציבים באוצר, נוגע להפסקת הניהול הפוליטי של האגף מצד אחד והפחתה משמעותית של השליטה המקצועית של אגף התקציבים בהתנהלות היומיומית של משרדי הממשלה השונים. זאת תוך הפיכת שרי ומנכ"לי המשרדים, כמו גם את אנשי המקצוע בהם, למעין בובות בתיאטרון הבובות, שמפעיליו הם אנשי האגף.

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

הגיעה העת להעלות את נושא הביטחון התזונתי על סדר היום הלאומי. מזון הוא "הדלק" שלנו, ולכל אזרח הזכות לנסוע לפחות באוקטן 98, למרות שרבים נוסעים על אוקטן 70 עם נזק ל"מנוע" שלהם, לפעמים בלתי הפיך. במיוחד אם הם ילדים או קשישים.

ברור לכל בר דעת כי זה צריך להיות מובן מאליו, אבל ב-2021 זה לא קורה ויש לכך השלכות רבות וחמורות. היעדר ביטחון תזונתי הינו בעיה כלכלית, חברתית ובריאותית, המשפיעה באופן ישיר על החוסן הלאומי ויעדי הצמיחה הלאומיים. היעדר ביטחון תזונתי פוגם בתפקוד כלל אזרחי המדינה וביכולת לממש את הפוטנציאל שלהם. הדבר נכון במיוחד באוכלוסיות מוחלשות מרקע חברתי-כלכלי נמוך ובמיוחד אצל ילדים וקשישים.

ברור לכל כי ביטחון תזונתי צריך להיות מובן מאליו, אבל ב-2021 זה לא קורה ויש לכך השלכות רבות וחמורות. היעדר ביטחון תזונתי הינו בעיה כלכלית, חברתית ובריאותית, המשפיעה באופן ישיר על החוסן הלאומי

בטחון תזונתי לאומי מוגדר כמצב בו קיים מזון בריא ומזין, הזמין לכלל אזרחי המדינה, בדרך שנותנת כבוד לנזקק ולוקחת בחשבון העדפות תרבותיות. בכדי להבטיח בטחון תזונתי במצבי משבר, כמו עכשיו – זמנים של אי-יציבות קשרי הסחר ואספקת מזון הגלובלית – יש לנקוט במספר פעולות חיוניות. אנו קוראים להבטיח את בריאות האוכלוסייה ע"י קביעת המזונות הבסיסיים, הבריאים והחיוניים לשמירה על בטחון תזונתי לאומי ולדאוג לאספקתם הרציפה במחיר שווה לכל נפש.

החוסן הלאומי תלוי, בין היתר, בהקניית ביטחון תזונתי. מדינת ישראל הינה "מדינת אי" שאינה יכולה להיות תלויה בשכנותיה. על כן הינה מחויבת להבטיח חקלאות מקומית וייבוא סדיר שבכוחם לספק למזון באיכות ובכמות ראויה לתקופות ממושכות, וזאת בכדי להתמודד עם תקופות משבר, כמו גם לאפשר הנגשת מזון לכלל תושביה באופן קבוע.

כמה נתונים שצריך לדעת. לפני משבר הקורונה, 33% מאוכלוסיית ישראל סבלו מעודף משקל ו-20% מתת-תזונה. הסקר האחרון שערך הביטוח הלאומי (מ-2016) הראה שכ-14% סבלו מאי ביטחון תזונתי חמור וכ-11% מאי בטחון תזונתי בינוני. סקר חדש יפורסם בקיץ אבל ברור שהיום המספרים האלו הם תת-אומדן.

מי שחי בתקציב מצומצם, מצמצם גם באיכות המזון ובריאותו נפגעת. לפני הקורונה משפחה ממוצעת בשני העשירונים התחתונים (אחד מחמש משפחות) הייתה צריכה להוציא כ-65% מהכנסתה על מזון כדי לרכוש את "סל המזון" הבריא המומלץ ע"י משרד הבריאות. בפועל משפחות אלו מוציאות בממוצע רק 42% מההכנסה על מזון, משום שהם אינם יכולים להרשות לעצמם לצרוך מספיק פירות וירקות יקרים או מקורות חלבון איכותיים (קטניות, בשר ומוצרי חלב). במקום זה מעדיפים מזון זול, מעובד, עתיר קלוריות ודל בערכים תזונתיים. התוצאה היא השמנה, ותחלואה בשיעור גבוה פי כמה מחלקם באוכלוסייה.

לפני משבר הקורונה, 33% מאוכלוסיית ישראל סבלו מעודף משקל ו-20% מתת-תזונה. סקר הבט"ל האחרון (מ-2016) הראה שכ-14% סבלו מאי ביטחון תזונתי חמור וכ-11% מאי בטחון תזונתי בינוני. היום ברור שהמספרים האלו הם תת-אומדן

בעקבות משבר הקורונה המצב רק החמיר: 13% מהאוכלוסייה דיווחו כי הם מצמצמים במזון או בארוחות, ו-45% נזקקים לעזרה בהבאת מזון, תרופות ועוד. בכלל האוכלוסייה נצפתה עליה של 40%-70% בדרישה לסיוע במזון מעמותות; כ-50% אוכלים יותר חטיפים וממתקים, ואילו בין 13%-20% אוכלים פחות וחווים מחסור במזון.

לפי נתונים מעמותת "לתת", כ-656,000 משקי בית (22.6%) חווים כעת אי-ביטחון תזונתי, וזה כולל כ-799,000 ילדים (32%), מתוכם 395,000 (15.8%) חווים אי ביטחון תזונתי חמור. עוד לפני הקורונה, סקר בין לאומי של ארגון הבריאות העולמי ואוניברסיטת בר אילן דיווח שכ-10% מילדי ישראל בכיתות ו'-י' דיווחו שיש שהם הולכים לבית הספר או לישון רעבים משום שאין מספיק כסף לאוכל בבית, ולכן – כן, ילדים הולכים לישון רעבים.

מאז הקורונה, מאות אלפי ילדי גן ובית ספר יסודי, שבשגרה מקבלים ארוחה חמה ומזינה בבית הספר, בין השאר כדי לאבטח את תזונתם, הפסיקו לקבל הזנה בשל הסגירות הממושכות של מוסדות החינוך. ממצאים ראשוניים של מחקר שלנו בקרב הורים לילדי בית ספר מוצאים שעל כל משפחה שמקבלת סיוע בהזנה, יש עו שלא מקבלים משום שלא יודעים כיצד לבקש או שנמנעים מלפנות לסיוע בשל תחושת בושה.

האיוולת היא, שלמרות שקיים תקציב הוא לא יושם, משום שאין מנגנון להפעיל את המיזם כאשר בתי הספר סגורים, ולשון החוק לא מזכירה את מטרתה: מתן ביטחון תזונתי לילדים. ככל שלא מציעים פתרונות, הילדים צוברים פערים בריאותיים התפתחותיים וחברתיים שעלולים להיות בלתי הפיכים.

עוד דיווח כי מאז פרוץ המגפה, 268,000 משקי בית חיים בעוני מחפיר, 30% מהאזרחים חיים בעוני ו50% מדווחים על קשיים כלכליים. 25% מדווחים שמצבם סביר לעומת 45% שדיווחו כך לפני שנה. 24% טענו שרצו לקבל עזרה אך לא קבלו. ידוע לפי חוק אנגל (Engel) שככל שיש ירידה בהכנסות, יש עלייה באחוז התקציב המשפחתית שיוצא לצורכי מזון.

מפרוץ המגפה, 268,000 משקי בית חיים בעוני מחפיר, 30% מהאזרחים חיים בעוני ו-50% מדווחים על קשיים כלכליים. 24% טענו שרצו לקבל עזרה אך לא קבלו

מה הממשלה עשתה להסדיר את בעיית אי-ביטחון תזונתי ורעב של ילדים? מי אחראי על הנושא העגום הזה? ומדוע הוא אינו בראש סדר היום הלאומי? בפועל, המצב מזכיר את ימי השופטים, "איש הישר בעיניו יעשה", כשאין יד מכוונת.

בין המשרדים השונים שמעורבים בטיפול בהבאת מזון לנזקקים יש למנות את הרווחה, הבריאות, החינוך, האוצר, הפנים, הביטחון, החקלאות, הכלכלה, המשפטים, המשרד לקידום קהילתי ועוד היד נטויה. משרדים אלה מקיימים ישיבות רבות משותפות עם הרבה רצון טוב אבל אין מנהיגות.

ולמה? ההיסטוריה מלמדת על תפיסות שונות אידיאלוגיות ומערכתיות. האוצר והרווחה טוענים שאין "בעיה" של אי ביטחון תזונתי – רק של עוני. ולכן הפתרון בידי ביטוח לאומי והבטחת הכנסות. לעומת אלה, אנשי בריאות הציבור והממונים על תזונה במשרד הבריאות דורשים טיפול אסטרטגי – בהובלה של  של משרד ממשלתי אחד. כתוצאה מכך, נושא אי הביטחון התזונתי נותר יתום, ואף גורם לא לוקח אחריות.

מה צריך לעשות? קבוצה רחבה של אנשי אקדמיה וארגונים בחברה האזרחית  מציעים את המסגרת האופרטיבית הבאה:

1

להקים ועדת מנכ"לים המשותפת למשרדי הממשלה הרלוונטיים (כנ"ל) לשם קביעת מדיניות ממשלתית סדורה שתדאג לאבטחת הביטחון התזונתי, לזיהוי מכשולים המובילים לאי ביטחון תזונתי, ולמצוא את הדרכים להתמודד עימם. כמו כן, בדיוני הוועדה ישתתפו, לפי העניין, ראש רח"ל (רשות חרום לאומי) נציגים מהשלטון המקומי והרשויות המקומיות כולל מהחברה הערבית, פיקוד העורף, המרכז לביטחון לאומי, קופות החולים, נציגים מהאקדמיה ומהמגזר השלישי.

האוצר והרווחה טוענים שאין "בעיה" של אי ביטחון תזונתי – רק של עוני. ולכן הפתרון בידי בט"ל והבטחת הכנסות. אנשי בריאות הציבור והתזונה במשרד הבריאות דורשים טיפול אסטרטגי – בהובלת משרד ממשלתי אחד

2

הוועדה תוסמך על ידי הממשלה להציע פתרונות מעשיים לטפל בבעיית הביטחון התזונתי כדלקמן:

א. קביעת מנגנוני מיפוי לקבוצות אוכלוסייה בסיכון וגיבוש המלצות לסיוע להן, ותוכניות מניעה ושיקום במצבי אי בטחון תזונתי.

ב. גיבוש תכנית עבודה לאומית רוחבית שתכלול תקציב ייעודי רב-שנתי. יקבעו אבני דרך ויעדים לצמצום אי הביטחון התזונתי.

ג. פיתוח מנגנוני בקרה ומעקב אחר יישום התוכניות, כולל מדדי הצלחה ותפוקה, כדי להבטיח את ביצוע ההמלצות.

ד. הקמת מנגנון הסברה על בחירה ואכילה מזון בריא, מונגש ומותאם לכלל קבוצות האוכלוסייה , וכן שימוש במחקר מלווה שיסייע בגיבוש ההמלצות ואופן ההסברה, ובפרסום מדדים עדכניים (dashboard).

לכולנו עניין בשינוי המצב הנוכחי. אומה הניזונה היטב היא אומה בריאה, היא אומה משגשגת ובת-קיימא.

פרופ' אהרון טרואן הוא חבר סגל בביה"ס למדעי התזונה ובמכון לביוכימיה מדעי המזון ותזונה, בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' טרואן חוקר את השפעת התזונה והמטבוליזם על בריאות המוח ותפקוד קוגניטיבי ובכלל זה את יישום התובנות ממדעי התזונה הבסיסיים והקליניים במדיניות תזונה, בריאות הציבור וביטחון תזונתי. צילום: לואי וייל Louis Weijl

פרופ' (אמריטוס) אליוט בארי, מנהל לשעבר של בית ספר לבריאות הציבור ע''ש בראון של האוניברסיטה העברית. הוא יועץ ל-FAO של ה-UN רומא, בנושא ביטחון תזונתי.

כמו נפל תחמושת שנשאר בשטח, 11 חודשים לאחר שזוכה בבית המשפט מ-13 אישומים בגין עבירות מין, התפוצץ השבוע על הממשלה הסקוטית פגז העונה לשם אלכס סלמונד. ביום שני ה-22.02 פורסם כי סלמונד, יו"ר "המפלגה הלאומית הסקוטית" — להלן SNP — והשר הראשון של סקוטלנד לשעבר,  מאשים בכירים במפלגתו ומקורבים ליורשתו בתפקידים, השרה הראשונה ניקולה סטרג'ון, בקשירת קשר ובתפירת תיקים נגדו במטרה להפיג את השפעתו הפוליטית.

כמו נפל תחמושת שנשאר בשטח, 11 חודשים לאחר שזוכה בבית המשפט מ-13 אישומים בגין עבירות מין, התפוצץ השבוע על הממשלה הסקוטית פגז העונה לשם אלכס סלמונד

האשמה של סלמונד היא הפיתול האחרון בעלילה סבוכה במילא, אשר תוסיף דלק לתיאוריות קונספירציה קיימות ועשויה להכתים את ה-SNP חודשים ספורים טרם הבחירות הסקוטיות. בחירות שבסופן אם וכאשר ה-SNP תזכה ברוב בפרלמנט, יש בכוונתה לערוך משאל עם שני על עצמאות מהממלכה המאוחדת.

הסיפור מתחיל באוגוסט 2018, כאשר אלכס סלמונד הוא כבר פוליטיקאי בדימוס, לאחר שהתפטר מהובלת ה-SNP ב-2014, לאחר ההפסד במשאל עם שנערך בספטמבר, ולאחר שהפסיד את מושבו קצר הימים בפרלמנט הבריטי בבחירות 2017. לעיתונות מודלף שממשלת סקוטלנד פתחה בחקירה משמעתית בגין שתי טענות להטרדה מינית נגד סלמונד מצד שתי עובדות במשרדו, המתוארכות לשנת 2013, כשהוא היה השר הראשון של סקוטלנד — לצורך העניין תפקיד המקביל למושל בארה"ב.

החקירה פועלת תחת מדיניות חדשה לטיפול בהטרדות מיניות שהשיקה ניקולה סטרג'ון, זכרו את השם, היורשת שלו בתפקיד השרה הראשונה ויו"ר ה-SNP אשר נחשבה לבת טיפוחיו. המדיניות החדשה מאפשרת לממשלה לחקור טענות של הטרדה מינית נגד שרים לשעבר, לרבות שרים של ממשלות קודמות, מדיניות שסלמונד טוען שנכנסה לתוקף במטרה ספציפית לרדוף אותו.

כאשר עצם קיום החקירה מתפרסם, החקירה כבר פועלת מספר חודשים. בעתיד יתגלה שסטרג'ון וגורמים בכירים נוספים, כגון בעלה פיטר מורל מזכ"ל המפלגה וראש הסגל שלה ליז' לויד, היו מעורבים בחקירה וקיימו דיונים לא מתועדים בביתם של סטרג'ון ומורל.

התקנון המיניסטריאלי של סקוטלנד מחייב שכל השיחות הרשמיות עם השרה הראשונה יתועדו בפרוטוקול או בזיכרון דברים, שבהערת צד מעלה שאלות על האם ומתי בני הזוג סטרג'ון ומורל צריכים לדאוג לתיעוד כשהם מדברים ביניהם על עבודה.

שבוע לאחר מכן סלמונד פותח בקמפיין לגיוס כספים להגשת תביעה נגד הממשלה הסקוטית, שלטענתו זיהמה את התהליך ומנעה מצוות ההגנה שלו גישה למידע במטרה להבטיח את אשמתו. תוך יומיים הוא גייס 100 אלף פאונד.

ב-8 ינואר 2019 בית המשפט פוסק לטובת סלמונד וקובע שהממשלה הסקוטית אכן קיימה חקירה מזוהמת ושהיא מינתה חוקר בעל היכרות מוקדמות עם המתלוננות. לסלמונד הוענקו פיצויים בסך חצי מיליון פאונד. במקום סוף הסיפור העלילה מכאן מסתבכת.

החקירה פועלת תחת מדיניות חדשה לטיפול בהטרדות מיניות, שהשיקה ניקולה סטרג'ון, היורשת שלו בתפקיד השרה הראשונה ויו"ר ה-SNP שנחשבה לבת טיפוחיו. מדיניות שלטענת סלמונד נכנסה לתוקף במטרה ספציפית לרדוף אותו

ב-24 בינואר סלמונד נעצר על ידי המשטרה והואשם ב-14 עבירות ביניהן: 9 עבירות של תקיפה מינית, 2 עבירות של תקיפה מגונה — מדרג נמוך יותר של תקיפה מינית, ו-2 עבירות של ניסיון לביצוע אונס. 9 מהעבירות, כולל שני הניסיונות לביצוע אונס, בוצעו לכאורה במעון הרשמי.

המשפט נפתח ב-9 במרץ 2020 וב-23 הוא זוכה בצורה מהדהדת. לאחר הזיכוי הפרלמנט הסקוטי הקים ועדת חקירה פרלמנטרית, במטרה לחקור את תפקודם ומעורבותם של הממשלה הסקוטית, של ניקולה סטרג'ון,  פיטר מורל, ליז' לויד אנשי מטה ועובדי מדינה נוספים, בחקירות סלמונד.

במסגרתה התגלו הדיונים הלא רשמיים בביתם של סטרג'ון ומורל, ובנוסף להם התגלו הודעות ווטסאפ של מורל בהן, לכאורה, הוא היה מעורב בתכלול מאמצים להפעלת לחץ על המשטרה לחתור לכתב אישום, ובשימוש בחומרי חקירה לקמפיין תקשורתי, כשחלק מחומרי החקירה הפלילית הגיעו מהחקירה המשמעתית, ושלכאורה אנשי מנגנון של ה-SNP עסקו בליקוט שמועות ובחיפוש אחר מקרים להבאה למשטרה.

ועדת החקירה הפרלמנטרית עדיין פעילה וגובה עדויות, ובמקביל מנהלת מלחמה עם הממשלה ומערך התביעה, שמתנהלים בכבדות מעוררת חשד בכל הנוגע להעברת חומרים משפטיים.

מצפייה בחלק מדיוני הוועדה אני יכול לומר שלראות פוליטיקאים, אנשי מנגנון ועובדי מדינה בכירים טוענים באופן סדרתי לחוסר זיכרון, מתבטאים בהסתייגות בלי מסויגת, ומסיטים את כובע "מקבל ההחלטות" לאנשים שונים, היא לא פחות ממדהימה.

גם אם לא הייתה קנוניה, ואכן חסרה מסה קריטית של מידע כדי לבסס שהייתה כזו, יש די והותר מידע כדי להסיק שיש משהו רקוב בממלכת סקוטלנד. המעורבות שאיננה שנויה במחלוקת בהקשר לחקירה המשמעתית נגד סלמונד, מציגה מיזוג שגרתי בין התפקידים והאינטרסים המפלגתיים לממלכתיים.

ב-6 במאי תושבי סקוטלנד ילכו לקלפיות ויבחרו פרלמנט חדש, במערכת בחירות שעשויה להיות גורלית. תוצאותיה יקבעו האם פניה של סקוטלנד לחמש השנים הקרובות יהיו לכיוון עצמאות מהממלכה המאוחדת. אין צל של ספק שה-SNP היא הפייבוריטית להיות הסיעה הגדולה ביותר. השאלה היא האם היא תזכה ברוב מוחלט שיאפשר לה לקדם משאל עם שני, או שמא תאלץ להסתפק בממשלת מיעוט ולספוג עיכוב למשך 5 שנים.

ב-24 בינואר סלמונד נעצר והואשם ב-14 עבירות, בהן: 9 עברות תקיפה מינית, 2 עברות של תקיפה מגונהו-2 עברות של ניסיון לביצוע אונס. המשפט נפתח ב-9 במרץ 2020. ב-23 הוא זוכה בצורה מהדהדת

שאלה בה דווקא הפרשה סביב אלכס סלמונד, מי שהפך את ה-SNP ממפלגה שולית ואזוטרית למפלגה מרכזית אשר מטרותיה נלקחות ברצינות גמורה והוביל אותה עד סף הניצחון, עם נראטיב "מלחמת האזרחים" העוטף אותה, עשויה להטות את הכף.

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.