כן, הפקקים הם מחלה והם לא הולכים להעלם, גם לא אחרי שהקורונה משנה את סדר היום התעסוקתי של רובנו ומאפשרת לנו לעבוד יום אחד מהבית. זה אמור להפחית את הפקקים והלחץ. אבל העובדה שנוסעים פחות בתחבורה הציבורית, פשוט כי היא לא טובה ויעילה מספיק, מקזזת את ההזדמנות הנהדרת הזו שנקרתה על דרכנו.
ובכל זאת מה כן אפשר לעשות. מדברים על נתיבים שיתופיים, על אגרות גודש, על ייקור דמי הביטוח ועל הגברת האכיפה. אבל האם יתכן שאפשר לחשוב על עוד משהו? אז ככה. אתם בטח מכירים את האמרה שכל הפיתוחים הטכנולוגיים הטובים התחילו מזה שבעצם פיתחו אותם עבור הצבא, עבור מלחמות? אני חושב שגם לנושא הפקקים יש פתרון שהכרתי כשהייתי נער. זה היה במלחמת יום כיפור, כשהיה כאן משבר כלכלי, יותר נכון משבר דלק לא קטן. הממשלה החליטה שכל בעל רכב יצטרך להשבית את רכבו יום בשבוע, פשוט כדי לחסוך בדלק.
גם לנושא הפקקים יש פתרון שהכרתי כשהייתי נער. זה היה במלחמת יום כיפור, כשהיה כאן משבר כלכלי, יותר נכון משבר דלק לא קטן. הממשלה החליטה שכל בעל רכב יצטרך להשבית את רכבו יום בשבוע, פשוט כדי לחסוך בדלק
וזה גם הרעיון שלי, בטח תחשבו שזה הזוי, אבל תנשמו עמוק ותחשבו שוב. תארו לכם שכל רכב בישראל יהיה חייב להיות מושבת לפחות יום אחד בשבוע. וכדי שנעשה את זה ריאלי, נגדיר את השבוע לצורך הנושא כימים א-ה. כל רכב יוכל במהלך חמשת הימים הללו לנסוע רק בארבעה. יום אחד בשבוע הוא יצטרך להשאר ליד הבית. יום המנוחה השבועי של האוטו נקרא לזה.
ואיך זה בעצם יכול לעזור לפקקים? נדמה לי שהתשובה די ברורה, אם בהגדרה חוקית רכבים יוכלו לנסוע 20 אחוז פחות מהזמן האפשרי להם, זה אומר שמפחיתים את כמות הרכבים על הכביש. זה כמובן גם יחסוך כסף של דלק. אפשר גם יהיה להפחית בצורה מסויימת את תעריפי הביטוח, כמו שעושים למי שלא נוסע בשבת, או לקחת את החלק היחסי לטובת הקמת קרן שתעסוק בהרחבת התחבורה הציבורית או בהנגשתה למשל לאנשים עם מוגבלויות, באוטובוסים בינעירוניים.
יום חופש לאוטו יסייע גם להגדלת הנסיעות השיתופיות ולקשר בין אנשים או לחילופין יעזור לאנשים לעבוד בצורה יותר טובה מהבית. האם זה יגיד שהם לא יוכלו לקחת את הילדים למערכת החינוך או לחוגים? האם זה ימנע ממישהו להגיע לטיפול רפואי? תמיד יהיו חריגים ויש פתרונות לכל שאלה או בעייה שמתעוררת. וכדי שככל זה יעבוד, ממשלת ישראל תצטרך לאכוף את ההנחייה/חוק בצורה יעילה: קנסות, השבתה של רכבים שהחליטו לא לנוח לתקופה של חודש ימים או יותר ועוד רעיונות יצירתיים כאלה ואחרים.
אי אפשר לחשוב על פתרונות מהסוג הזה ולהתעלם מההתנגדויות הצפויות. אם נבקש הנחה בביטוח יבואו הלוביסטים של המבטחים ויספרו לנו כמה שחברות הביטוח יפגעו. יהיו מי שיבקשו למנוע או להפחית את הכלים שמאפשרים אכיפה יעילה, סנקציות וקנסות. יהיו מי שיגידו זה פוגע בזכויות יסוד כל שהן, למרות שאני כמובן סבור שלא, ובטח יהיו בעלי אינטרסים שונים שמבחינתם יהיה מדובר באסון וכך הם ינסו להציג את הדברים.
אני לעומת זאת חושב שרק בחשיבה יצירתית אפשר להתחיל ולפתור את בעיית הפקקים הנוראה, ואם אנחנו כלכך טובים בלייצר ולמכור כלי נשק, למה שלא ניקח כלי אזרחי שפותח בתקופת משבר מלחמתי ונאמץ אותו כדי לפתור משבר לאומי בתחום התחבורה.
רק בחשיבה יצירתית אפשר להתחיל ולפתור את בעיית הפקקים הנוראה, ואם אנחנו כל כך טובים בלייצר ולמכור כלי נשק, למה שלא ניקח כלי אזרחי שפותח בתקופת משבר מלחמתי ונאמץ אותו לפתרון משבר לאומי תחבורתי
האם זה יספיק ויפתור את כל הבעיות, כמובן שלא. צריך סל של פתרונות אבל גם חייבים להתחיל איפה שהוא ונדמה לי שהפתרון הזה גם זמין גם מהיר וגם זול.
פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית
רוברט אופנהיימר, ראש פרוייקט מנהטן, נחשב לאבי הפצצה האטומית שהוטלה בסיום מלחמת העולם השנייה על הירושימה ואחר כך על נגסקי. אופנהיימר חש רגשי אשמה ופעל אחרי המלחמה למען הקמת פיקוח בינלאומי על המשך פיתוח הנשק הגרעיני.
אופנהיימר המשיך לעסוק עד שנות השישים במחקר מדעי של מבנה גרעין האטום. יחד עם שאר המדענים הוא הופתע לגלות שהפרוטונים והניוטרונים בגרעין, שאותו פוצצו בסוף מלחמת העולם השנייה, אינם חלקיקי יסוד ויש עשרות חלקיקים לא מוכרים שהתקבלו בניסויים של מאיצי חלקיקים אשר נעשו לאחר המלחמה. בשנות השישים עדיין לא היה ברור מי הם החלקיקים הנוספים, גן חיות של חלקיקים קוונטיים.
ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.
יום ראשון בבוקר, נכנס ללמד בכיתה שהיא לא לגמרי כיתה, אלא אולם אכסניה שהוסב לכיתת לימוד. שולחנות מתקפלים מסודרים ב-ח', עטופים מפות לבנות חד פעמיות. סביב השולחנות תלמידות ותלמידי י"ב מתיכון "נופי הבשור", שהתאספו מחדש, ביוזמתם, לסיים יחד את שנת הלימודים האחרונה שלהם – בתנאי פנימייה בעין גדי.
"אמרו לך כבר שאנחנו מהעוטף?", שואל אחד התלמידים, במבט מעט מעורר רחמים.
דניאל טופז הוא מנחה בכיר במכון החינוך דרך כפר, שפעיל בלמעלה מ-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית של ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה על שבוע משמעותי לנוער הנפלא שלנו שמסב לנו גאווה עצומה. הבן שלי חזר מהשבוע הזה עם אור בעיניים. אכן מה שהם עשו מרגש אותנו מאוד ומלמד מאוד אותנו שיעור. ההורים. על תקומה מהאבל. הם דור התקומה ואנחנו גאים בהם על כך כל כך
תודה רבה דניאל על המעשה וסיכומו הכתוב. היטבת.ם להבין את נפש הנוער שלנו.
כבת למורה למקרא, לשמוע דור שלישי חוזרת מהשבוע המרוכז ואומרת "היה מעניין, נהניתי ללמוד"- דייני.
ממש היום שיחה עם בתי שאומרת -" תנו לחזור להיות אנחנו. בשום אופן לא קורבנות מסכנים, אבל גם לא סמל, לא שליחות". ואני מסבירה שקצת מאוחר מדי כי אכן הם נותנים לכולנו כוחות והוכחה שאפשר לצאת מהסיפור הזה אחרת. לפחות ברמה האישית של כל אחד מאיתנו. ושכל המסביב רק לא יפריע…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם