בשנים האחרונות עולה שוב ושוב הטענה כי אם מערכת המשפט לא תהיה חזקה הרי שישראל תצעד אל עבר דיקטטורה, כמו בגרמניה הנאצית. אלא שהטיעון הזה לחלוטין מנותק מהמציאות.
מי שמביא אותנו אל סיפה של דיקטטורה הוא דווקא בית המשפט העליון, משום שהוא מפר בצורה בוטה את עקרון הפרדת הרשויות. מאז המהפכה השיפוטית שהנהיג אהרן ברק לפני כ-25 שנה, צועדת ישראל בכיוון אוליגרכיה משפטית. שכן, לאור הצעדים הללו כבר אין מדובר רק ברשות שופטת אלא גם – ומאוד קל להבחין בכך בפסקי הדין שלו – ברשות מבצעת וגם ברשות מחוקקת.
אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.
מוקדש לזכרם של דניאל יעקב ויעל
אחת מפרשות השבוע האחרונות, פרשת מצורע (אפריל 2024), מתארת את הכניסה האחורית לתפקיד הכהנים ושבט לוי. בעוד שהעבודה בבית המקדש (הקרבת הקורבנות, המנחה ועשבי הריח) נעשית בכניסה הקדמית, המקום שבו העם הנמצא בעזרה מביט בכהנים ובלוויים בהשתאות – הרי שהפרשה מתארת את הדרך שבה הלוויים מתעסקים במצורעים ובזבים. אנשים שהקהילה אינה חפצה להכיר ולראות אותם, והתורה מצווה להוציאם אל מחוץ למחנה.
ד"ר יקיר אנגלנדר הוא מנהל תוכנית המנהיגות "גוונים" בארגון IAC (Israeli-American Council), מלמד בבית הספר לרבנות AJR בניו יורק ומתגורר בקהילה בפילדלפיה. יקיר גדל בחסידות ויז'ניץ, היה בין המקימים והמנהלים של תנועת הנוער הבין-דתית Kids4Peace בירושלים, ומקדיש את עצמו למיסטיקה, למגע וליצירת חיבורים בין עולמות ותרבויות. שני ספריו עוסקים בשאלות סביב מקום הגוף והמיניות בשיח הציוני-דתי והחרדי. הוא חקר באוניברסיטאות Northwestern, Harvard ובמכון שלום הרטמן.
לאחר ליל הסדר, שרה נתניהו העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה בה היא עומדת לצד בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כששניהם אוחזים בתמונה לא גדולה עליה מוצגים פניהם של 133 החטופים בעזה.
את אותה תמונה העלה לעמוד הטוויטר ראש הממשלה נתניהו, מה שחשף את הפוטושופ חסר העכבות בו השתמשו בתמונה ש"כיכבה" בעמוד האינסטגרם של שרה. הצופה הממוצע ב"תצלום" שהעלתה "רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו", כפי שהיא רוצה שתקראו לה, עלול לחשוב ששרה נתניהו היא סטודנטית שנה א' באוניברסיטת רייכמן ולא אישה בעשור השביעי לחייה.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גם את הטוב יכולים המשפטנים לשרת על ידי פרשנות יצירתית. השאלה היא לא איך הם עושים את זה, אלא את מי הם משרתים, את הטוב או את הרע; את הדיקטטור או את העם. ואת זה כמובן צריך לשאול בכל נקודת זמן.
ההשוואה בין גרמניה הנאצית למצב שבו אנחנו נמצאים כיום, למיטב דעתי, מתמקד דווקא בנקיטה תכופה של "פעולות חירום" המאפשרות דווקא הן להתעלות מעל החוק ומרכזות סמכויות עצומות בידי הרשות המבצעת. הפרלמנט בשנים שקדמו לוויימאר היה פרלמנט לקישוט, כאשר משרדי הממשלה לקחו על עצמם סמכויות חקיקתיות כדי "להציל את המצב". בזה, כמדומני, ישראל של היום דומה לגרמניה דאז.