"השלום הוא יפי החיים. הוא זריחת השמש. הוא חיוכו של ילד, אהבתה של אם, חדוותו של אב, היחד של משפחה" (מנחם בגין)

במערכת הבחירות הכלליות בישראל של 1996 המילה "שלום" שיחקה תפקיד מרכזי. סלוגן הבחירות של בנימין נתניהו, שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהיבחר בניגוד לכל סיכוי לאחר שניצח על חודם של 30 אלף קולות את שמעון פרס, היה "עושים שלום בטוח". אולם אלפי נרצחים ישראלים שבאו בעקבות הסכם אוסלו, שהוביל לפריצת אינתיפאדת אל אקצא, גרמו לכך שהמילה שלום לא משחקת יותר תפקיד מרכזי במערכת הפוליטית.

סלוגן הבחירות של נתניהו, שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהיבחר כנגד הסיכויים לאחר שניצח על חודם של 30 אלף קולות את פרס, היה "עושים שלום בטוח"

זה לא שהישראלים ויתרו על שלום. הם הפכו להיות סקפטיים בעיקר משום שהם לא מאמינים שלפלשתינים יש הנהגה שמוכנה לעשות פשרות היסטוריות. לא זו אף זו, ככל שעברו השנים הבינו הישראלים שפרדיגמת "שטחים תמורת שלום" בהקשר הפלשתיני – כלומר שישראל תוותר על שטחים ותקבל תמורת זאת שלום – איננו עובד יותר. הדבר נובע מהעובדה שמכל שטח שישראל פינתה – הוואקום התמלא בפעילויות טרור. ההינתקות מרצועת עזה, עליית החמאס וירי הטילים היומיומי לכיוון דרום ישראל מבטאים זאת בצורה הכי מובהקת.

פרדיגמת "שטחים תמורת שלום" אומצה על ידי מרבית מדינות ערב. יותר מכך, במשך שנים טענו אנשי שמאל בישראל וגורמי שמאל בעולם כולו שישראל לא תוכל להשתלב במרחב כולו אם היא לא תיתן ידה להקמת מדינה פלשתינית. כאשר החל נתניהו לאתגר את הטענה הזאת עוד באמצע שנות ה–90 של המאה הקודמת לא היה אחד שלא התייחס אליו כהזוי. במשך שנים הוא היה מושא ללעג של הפרשנים המדיניים בישראל.

והנה, לאחר שנתניהו הפך את ישראל למעצמה, ועם התגרענותה המואצת של איראן, הבינו מדינות ערביות שבעבר היו אויבות של ישראל שהאינטרס שלהן הוא הפוך. למרות שספק אם מדינה פלשתינית תקום אי פעם, במשך שנים שיתוף הפעולה של ישראל עם מדינות במרחב היה ידוע, אך הן היססו, בצדק רב, לתת לכך פומבי. והנה, בעזרתו הרבה של הנשיא טראמפ החליטה איחוד האמירויות הערביות לשבור את הטאבו ובשבוע שעבר הודיעה כי תחתום על הסכם שלום או הסכם נורמליזציה עם ישראל. התקווה היא שמדינות אחרות יבואו בעקבותיה.

אפשר להביט על ההסכם הזה בכמה צורות: בראש ובראשונה הוא שובר את הפרדיגמה אותה הזכרתי. שנית, הוא ישפר את חייהם של אין ספור מתושבי האזור על ידי פתיחת שווקים. ישראל אפילו יכולה לייצא גז ולייבא נפט.

אולם נדמה לי שאחד הדברים המעניינים ביותר היא המציאות הגיאו פוליטית החדשה שנוצרה כאן. מצד אחד, דמוקרטיה אחת, ומדינות שמשנות את המבט הפוליטי הפילוסופי שלהן: ישראל, מצרים, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ואולי גם עומאן. יש לזכור כי לישראל ולמצרים יש לכל אחת בנפרד הסכמים משותפים עם יוון בים התיכון. ואילו מצד שני, מדינות אשר מממנות טרור ופוגעות באזרחיהן, כאשר המונח דמוקרטיה וזכויות כל כך זרים להן: איראן, סוריה וטורקיה יחד עם הארגונים חיזבאללה וחמאס.

במשך שנים שיתוף הפעולה של ישראל עם מדינות במרחב היה ידוע, אך הן היססו, בצדק רב, לתת לכך פומבי. והנה, בעזרתו הרבה של הנשיא טראמפ החליטה איחוד האמירויות הערביות לשבור את הטאבו

המהלך המדיני האחרון מסדר מחדש את השחקניות באזור. מעצמות העולם החופשי יחד המעצמות המסורתיות ובהן רוסיה וסין מוכרחות לבחור בצד הראשון משום שאם לא יעשו זאת הן ייאלצו להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של הכוחות שהזכרתי בצד השני. אחרי ככלות הכל, הן טעמו מהטעם הרע הזה בעבר.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.

מבצע "עם כלביא" היה הצלחה יוצאת מגדר הרגיל בכל הקשור להשגתה של עליונות אווירית בשמי איראן, שתורגמה לפגיעה חמורה בתשתיות הגרעין; להשמדת חלק ניכר ממערך הטילים הבליסטיים שאיימו על עורף ישראל; לחיסול בכירים במשמרות המהפכה האירניים ומדעני הגרעין; ולניצול ההצלחה להשמדת יכולותיו השיוריות של חיל האוויר האיראני. בנוסף נפגעו תשתיות אזרחיות כמו אוניברסיטאות, מאגרי אנרגיה, בנקים ועוד.

ההישגים הועצמו עם הצטרפותה של ארה"ב למערכה בתקיפה מהאוויר ומהים של מתקני הגרעין בפורדו, אספהאן ונתנז. התקיפה גרמה לנזק משמעותי במתקנים אלו, שללא ספק מעכבים את תכנית הגרעין האיראנית, ומשפרים את עמדת המיקוח האמריקאית במו"מ על הסכם גרעין חדש עם איראן.

פרופסור שאול חורב הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כמפקד שייטת הצוללות, מפקד שייטת ספינות הטילים וסגן מפקד חיל הים. בשנים 2007–2015 כיהן כראש הוועדה לאנרגיה אטומית. כיום עומד בראשות המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז לכלכלה כחולה וחדשנות בחיפה.

לאחר כמעט שנתיים של לחימה, לאחר שהממשלה הזו סירבה לדון ביום שאחרי,
בשעה שהמערכת המדינית כאן רוצה לצמצם את גבולות הגזרה לפתרון נקודתי בנושא עזה, בניסיון מכוון לבלום כל חתירה להסכם שיכלול את הרשות הפלסטינית – מתכנסת בירושלים השדולה לקידום הסדר ביטחוני אזורי.

לכולם ברור, שלדבר על הסכם שלום או על הסדר מדיני כלשהו, ייתקל בהתנגדות אם לא יוזכר ההיבט הביטחוני. לכן הדגש כאן הוא על הסדר ביטחוני אזורי.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

אינדונזיה, המדינה הרביעית בגודלה בעולם, החליטה להעביר את עיר הבירה הממשלתית – מג'קרטה, המציינת השנה 498 שנים להיווסדה, אל עיר חדשה בשם נוסנטארה (Nusantara – "הארכיפלג האינדונזי") במרחק של כ-1300 ק"מ, הנבנית בלב יערות האי קלימנטן (בורנאו).

מפת מיקום עיר הבירה החדשה נוסנטארה באינדונזיה

יוזמה זו הוכרזה לראשונה בשנת 2019 על ידי הנשיא דאז ג'וקו וידודו (Joko Widodo), המכונה ג'וקווי (Jokowi). ב-18 בינואר 2022 אישר בית הנבחרים של הרפובליקה את חוק עיר הבירה הלאומי (IKN). ההחלטה הינה שלב אסטרטגי במימוש חזון "אינדונזיה 2045" ("Indonesia Emas 2045" – Golden Indonesia) – לקראת חגיגות 100 שנות עצמאות, שמטרתו להפוך את המדינה למפותחת, תחרותית ובת-קיימא. העיר נבנית על בסיס עקרונות הפנצ'סילה – שוויון, צדק, קיימות והכלה תרבותית.

גל רונן הוא יועץ אסטרטגי בעל ניסיון של 24 שנים בתחומי מחקר ביטחוני. בעל תואר שני בממשל מאוניברסיטת רייכמן, התמחות בטרור וביטחון, חוקר את הזירה האינדונזית ופועל לפיתוח חיבורים עסקיים בין חברות מישראל לחברות באינדונזיה.