גם משק המים עובר טלטלה באדיבות הקורונה. ברוב הארץ הסגר גרם לעלייה של כ-5% בצריכת המים הביתית; לעומת זאת באילת, שבימי שגרה המלונות הם צרכני המים הגדולים בה, נרשמה צניחה חדה של כ-30% בשימוש במים.

לכאורה אלה חדשות טובות, בפועל ברשות המים ובתאגיד המים של אילת מודאגים מאוד מההשלכות של הירידה בביקוש למים בעיר הדרומית, שמתמודדת בימים אלה עם גל של מובטלים חדשים.

במישור הארצי, אומרים ברשות המים שלא צריך להתרגש מהעלייה המסוימת בצריכה. ההשוואה לאביב אשתקד לא נותנת תמונה מדויקת מפני שפסח חל השנה מוקדם יותר, וממילא לפני החג ניכרת עלייה בצריכה בגלל הניקיונות.

צריך לזכור גם את הגידול באוכלוסייה ואת העובדה שאמנם יש עלייה מובהקת בצריכה בצהריים ובערב, אבל במקביל יש ירידה בשימוש במים בבוקר (פחות אנשים קמים לעבודה). כמו כן, במקביל נרשמה ירידה בצריכת המים בעסקים.

יחד עם זה, ברשות המים מודאגים משינוי הרגלים לאורך זמן בגלל הקורונה, כמו למשל ההמלצה להרבות בשטיפת ידיים עם סבון. ברשות המים מבקשים להזכיר שבזמן שמסבנים את הידיים אין צורך שהמים ימשיכו לזרום ויש לסגור את הברז.

ברשות המים מודאגים משינוי הרגלים לאורך זמן בגלל הקורונה, כמו למשל ההמלצה להרבות בשטיפת ידיים עם סבון. הם מבקשים להזכיר שבזמן שמסבנים את הידיים אין צורך שהמים ימשיכו לזרום ויש לסגור את הברז

הסלוגן של אילת בשנים האחרונות הוא "אין עוד מקום כזה", וזו הגדרה מדויקת גם לגבי ההתנהלות של משק המים. "אנחנו עיר של 51 אלף תושבים", אומרת חן סלטי, מנכ"לית תאגיד המים העירוני "עין נטפים", "אבל מבחינת צריכת מים מתנהגים כמו 120-150 אלף תושבים. 36% מהמים שלנו הולכים למלונות, ועוד כ-10% לכל העסקים שסובבים את ענף התיירות – ברים, מסעדות, אטרקציות.

"לכן, ברגע שהכל נסגר, הצריכה בבתים עלתה כמו בכל הארץ אבל זה לא מתקזז עם הירידה במלונות ובתיירות, ובסך הכל צריכת המים בעיר נחתכה בכ-30%".

בריכת מלון הרודס פאלאס באילת, ארכיון, אוקטובר 2019 (צילום: משה שי, פלאש 90)

לכאורה זה נשמע נהדר, שנים אנחנו מדברים על הצורך לחסוך במים, בוודאי בעיר מדברית כמו אילת.

"כן אבל זה רק לכאורה. נכון שתאגידי המים הם לא עסק למטרת רווח, אבל אנחנו משק סגור ובהכנסות שלנו אנחנו משתמשים כדי להשקיע בתשתיות, למנוע פחת ובזבוז מים, למנוע תקלות שמתבטאות בהזרמה של שפכים לים וכו'. ברגע שההכנסות שלנו יורדות בצורה דרמטית אנחנו צריכים לשנות גם את כל תכנית ההשקעות ובטווח הארוך עלול להיות לזה מחיר.

"מעבר לזה, אחרי שהביוב של אילת עובר טיהור הוא מוזרם לערבה לטובת החקלאות. אם אין ביוב באילת, אין מי קולחין לחקלאות בערבה, ואז החקלאים צריכים להשתמש במים שפירים שהם גם יותר יקרים כך שבעצם לא חסכנו כלום.

"הישראלי הסביר שמגיע לאילת כתייר לא חושב על זה, אבל כשהוא לא עושה פיפי במלון, יש פחות מים לחקלאות".

סלטי אומרת שהחששות לעתידו של משק המים באילת קשורות קשר הדוק למצב הכללי בעיר, שחווה משבר תעסוקתי וכלכלי עמוק.

"זו שרשרת שלמה, ברגע שחלק מהאנשים לא יוכלו לשלם חשבונות תהיה בעיה בגבייה והעירייה תתקשה להשקות גינות ולטפח שטחים ירוקים. אנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו יודעים שהתיירות תחזור אחרונה וזה מאוד מטריד".

ועדת הכספים של הכנסת קיימה היום (חמישי) דיון מיוחד על הפינוי הצפוי של שדה דב, והסתמנה הסכמה גורפת של כל סיעות הבית לנסות לדחות אותו. היו"ר, ח"כ משה גפני, הודיע שהוועדה תתכנס שוב בשלישי הקרוב וסיכם את הדיון בדרישה מראש הממשלה לדחות את הפינוי לפחות עד ינואר.

"זה פיקוח נפש, אתם הורסים את המדינה", אמר. שר התחבורה החדש, בצלאל סמוטריץ', כבר הודיע שינסה ליזום חקיקת בזק שתדחה את הפינוי וכי יש לכך  שותפים רבים בכנסת. במקרה של דחיית הפינוי, שנקבע לעוד שבוע וחצי, הפיצוי לבעלי הקרקע יעלה למדינה מיליארדים.

במהלך הדיון יו"ר הוועדה משה גפני התעצבן על כך שמנהלי הגוש הגדול לא מגיעים, "אני רותח מזעם … הם מקבלים כסף בשביל להתייצב כאן!". ח"כ מיקי זהר מהליכוד אמר שפינוי מיידי הוא הפקרה של תושבי אילת ו"גם ראש הממשלה חושב שזה לא סביר". זהר הציע פינוי הדרגתי ופתרון קבע לתושבי אילת ביום שאחרי הפינוי, כך שיוכלו לטוס למקום קרוב לשדה דב, או לנתב"ג.

גם אורית פרקש מכחול לבן הביעה עמדה דומה: "איפה הממשלה עם ההליכה הזאת ראש בקיר? יקוב הדין את ההר, לפגוש את הכסף עכשיו ומיד בלי פתרון לטווח הקצר". מיכל שיר מהליכוד אמרה שפינוי עכשיו הוא "תכנית חלם … מנתקים את אילת מהמרכז". נציג האוצר בדיון, אמר שהכסף מפינוי השדה מסתכם ב-8 מיליארד שקל בסך הכל וחלקו אמור להיכנס בשנה הבאה, כדי לממן את העברת בסיסי צה"ל לנגב. טל רוסו מהעבודה אמר שאפשר לפנות 70% מהשדה ולשמור על מסלול הטיסה האזרחי. גפני אמר בסיכום, שהדרישה היא לדחות את הפינוי לפחות עד ינואר, או סוף השנה, לפי החלטת ראש הממשלה: "הדחייה היא קריטית, זה יהיה במשמרת שלנו … המנהלים מטעם ביה"מ יבואו לכאן בסוף, לא נשחק איתם … צריך לאפשר הפעלה של השדה עד שמתחילים לעבוד שם כמו בהרצליה".

מי מתנגד לפינוי?

הבליץ של סמוטריץ' היא ניסיון אחרון במאבק מתוקשר נגד פינוי שדה דב: ראש העיר אילת, מאיר יצחק-הלוי, התריע ממכת מוות לעירו, בעקבות הירידה הצפויה בהיקף הטיסות לעיר, ביטל את חברותו בליכוד, שבת רעב והקים והקים אוהל מחאה ליד הכנסת; ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, מציע להשהות את הפינוי, ולקדם במקביל הקמת שדה חדש בלב ים, למרות הכסף שהבנייה על הקרקע אמורה להניב לעיריית תל אביב; המלונאים באילת שכרו את הקמפיינר אבי בניהו; וגם התושבים – הן באילת והן בצפון תל אביב – מתנגדים ברובם לפינוי הצפוי.

בשיחה עם "זמן ישראל", בניהו שולף את נשק יום הדין הביטחוני: "בכל מדינה שדה תעופה הוא נכס אסטרטגי. זה המנחת היחידי בגוש דן שמשרת אינטרס בטחוני, אם וכאשר יצטרכו להוביל פצועים או חברי קבינט או לצאת לים. הצבא רצה להישאר, אבל עובד לפי החלטת הממשלה. איך רשות שדות התעופה תומכת בסגירת השדה? רשות מקרקעי ישראל נתנו להם מאות מיליונים כ'דמי שתיקה', ואם השדה לא יפונה הם יצטרכו להחזיר את הכסף, בגלל זה הם שותקים".

ברשות אומרים שדעתם בנושא כלל לא רלוונטית, שכן הם פועלים בהתאם להחלטת ממשלה. מעבר לכך, ברשות מסבסדים את שדה דב ב-30 מיליון שקל בשנה, מאחר שאין אגרות נוסעים בטיסות פנים. בנוסף, הרשות כבר השקיעה 200 מיליון שקל בשדרוג טרמינל 1, כהכנה לקליטת הפעילות מהשדה שייסגר.

מי תומך בפינוי?

אלה שתומכים בפינוי מעטים יותר, אבל יש להם הרבה משאבים. מדובר בחלק מתושבי שכונת נופי ים, וכמובן ב-1,500 בעלי הקרקעות של מה שנקרא "הגוש הגדול". הם מעוניינים לממש את הכסף הגדול הטמון בקרקע הכל כך יקרה הזו, ולשם כך הקימו אתר אינטרנט מושקע ושכרו את משרד היח"צ שרף תקשורת.

תושבי נופי ים אף קיימו בסוף השבוע שעבר הפגנת מחאה בדרישה לקיים את החלטת הממשלה ולסגור סוף-סוף את השדה, שנושק לשכונה. "אני מדבר קודם מהלב, לא מהכיס", אומר אחד מהם. "על הדלק שאנחנו נושמים והרעש באמצע היום. לא מזמן התקיים טקס שבועות בבית ספר של הילדים שלי. באמצע הטקס המריא מטוס ולשתי דקות לא שמעת כלום ואחרי זה אתה מקבל אדי דלק".

אבל לאותו תושב, יש עוד סיבה טובה לחכות לפינוי: גם הוא יורש של שטח גדול בשדה דב. כמוהו, יש עוד 1,500 בעלי קרקעות ב״גוש הגדול״, הכלוא בין רמת אביב ממזרח, שיכון ל' מדרום, חוף תל ברוך ושדה דב במערב ואזורי חן בצפון.

בגלל שהמאבק לאורך השנים היה כל כך מיליטנטי ויצרי, רוב בעלי הקרקעות חוששים להיחשף ולכן הם מיוצגים על ידי כמה עורכי דין, אך לפי דוברת נציגי "הגוש" ממשרד שרף, "לא תמצא ביניהם את תשובה ואקירוב. אלה אנשים רגילים שהם יורשי הרוכשים של הקרקע משנות ה-40 ואילך", היא מסבירה.

בינתיים, מי שמפנים כתף קרה לשכנים מנופי ים הם תושבי שיכון ל' הסמוך, שפעלו בעבר בהצלחה להעברת רחבת התדלוק של השדה לכיוון נופי ים – שאז עוד לא הוקמה. "מי שנכנס לגור שם ידע שהוא הולך לגור ליד שדה תעופה שקיים מלפני קום המדינה", אומר רועי מימרן, פעיל במאבק למניעת הפינוי. לדבריו, הוא מצא שותפים למאבק גם בקרב תושבי נופי ים: "הם מפוצלים. חלק מאלה שבעד אפילו נותנים לנו כסף לקמפיין, וכך הוספנו 60 אלף שקל למימון הפעילות נגד הסגירה".

בינתיים, באילת

כך או כך, את ההשלכות של סגירת שדה תעופה קטן ועירוני המשמש בעיקר לטיסות פנים, ניתן לראות כבר עכשיו באילת – היעד המרכזי לטיסות משדה דב.

עם סגירת שדה התעופה בעיר, ופתיחת נמל התעופה "רמון" במרחק 20 ק"מ משם, נחתכו טיסות הפנים לעיר השמש הנצחית ב-25% (במאי, בהשוואה לחודש המקביל ב-2018). סגירת שדה דב צפויה להוביל לירידה נוספת, שכן כל טיסות הפנים לעיר יעברו בנתב"ג, העמוס ממילא ב-25 מיליון נוסעים נוספים בשנה.

ישראלים שכבר ביקרו ב"רמון" סיפרו לנו – ולכלי תקשורת אחרים – כי הוא אינו עונה על צורכיהם, הן מבחינת המיקום והן מבחינת התכנון. נוסעת שביקשה להישאר בעילום שם, וטסה לאילת משדה דב כדי ללמד סטודנטים, אמרה לנו: "יש שם קילומטרים של שיש לא נחוץ, וזה ענק כמו נתב"ג, לעומת הצריף בשדה באילת, שתפור למידות בני אדם. אתה שואל את עצמך מה הם מתכננים שם? ווגאס באמצע המדבר? להגיע לעיר לוקח 20 דקות במונית, כשאין פקקים, ואוטובוס מגיע אחת לחצי שעה, אבל אין צל בתחנת אוטובוס, ועוד באקלים של אילת".

מה תעשי אחרי סגירת שדד דב, כשהטיסות יהיו מנתב"ג?
"הטיסות מנתב"ג לא ייצאו מטרמינל 3, אלא מטרמינל 1, אז אנשים יצטרכו לקחת אוטובוס מהבית לרכבת, ואז לרדת בטרמינל 3, ומשם לנסוע בשאטל עד לטרמינל 1. אין לי מושג איך אנשים יוכלו להגיע ככה לאילת בזמן סביר".

וכרגיל, כולם מחכים לרכבת

עו"ד נרי ירקוני, לשעבר ראש מינהל התעופה האזרחי וכיום עורך דין ויועץ לענייני תעופה, מציג חוות דעת מקצועית מורכבת יותר. לדבריו, הוא טרם ביקר במקום, אך "השדה בסדר, אלא שהוא מפוספס בגלל היעדר תחבורה קרקעית".

ירקוני: "מבחינת אילת, השדה בתמנע קצת רחוק אבל זה בסדר, לא חייבים שהשדה יהיה בתוך העיר. מבחינה בינלאומית, השדה נכה, כל עוד אין רכבת מהירה משם לאזור המרכז. המרחק לתל אביב נטו הוא בערך 300 קילומטר.

"רכבות בעולם עושות את המרחק הזה בשעתיים. אם הייתה רכבת למרכז, היה פתח לטיסות בלילה, מאחר שהעלויות והאגרות לאילת יותר נמוכות. היו מגיעות לשדה טיסות לילה וטיסות זולות יותר, הנוסעים היו באים ברכבת וטסים משם".

אבל הטסים לאילת נאלצים להגיע לשדה "רמון", ובשעות העומס הם נתקעים בפקקים מתסכלים בכניסה לאילת, במקום לנחות ישר בתוכה. לפי שר התחבורה היוצא, ישראל כ"ץ, גם זה ייפתר בעזרת רכבת קלה מהשדה לעיר.

הסיפור האמיתי, לדברי ירקוני, הוא לא הרכבת הקלה שתקום או לא תקום בין תמנע לאילת, אלא קו הרכבת תל אביב-אילת, עליו חלם דוד בן גוריון כבר  בשנות ה-50, ועליו הכריז בנימין נתניהו ב-2004, בשבתו ככשר אוצר.

"טיסות הפנים בארץ הן תולדה של היעדר תשתיות קרקעיות, ובראשן הרכבת", אומר ראש מינהל התעופה האזרחי לשעבר. "בחו"ל לא טסים מרחקים כאלה, נוסעים ברכבת או ברכב. כך גם לגבי הצפון: מאז הקמת כביש 6, אין מה לטוס מתל אביב לנהריה, כי באוטו זה לוקח שעה ו-45 דקות. עד שאתה מגיע לשדה, נכנס, עובר בידוק, ממריא ונוחת, כבר עדיף לנסוע באוטו. להערכתי, אם תהיה רכבת, או תשתית יבשתית טובה, לא יהיה יותר טעם לטוס לאילת".