האלוף במילואים נועם תיבון יחקור את אירוע ירי כוחותינו על כוחותינו ביחידת אגוז, שם הרג קצין מהיחידה שני קצינים אחרים בדרגת מ"פ, בעת שכולם חיפשו גנבי נשק בשטח אימונים בבקעת הירדן. אירוע קשה, טרגי, אכזרי, קורע לב. כבר למחרת האירוע שוב הופיעו משפחות מתוסכלות ודרשו לחקור את הצבא וקוננו על שלא "שמרו להם" על הבנים.

האלוף במיל' נועם תיבון יחקור את ירי כוחותינו על כוחותינו ביחידת אגוז כבר למחרת האירוע הופיעו משפחות מתוסכלות ודרשו לחקור את הצבא על שלא "שמרו להם" על הבנים

ראש המטה הכללי, רב-אלוף אביב כוכבי, הורה על הקמת צוות מומחים בראשות אלוף במיל', נעם תיבון, בעקבות תקרית הירי בה נהרגו אמש רב-סרן איתמר אלחרר ז"ל ורב-סרן אופק אהרון ז"ל, מפקדי פלגות מיחידת אגוז>>

— צבא ההגנה לישראל (@idfonline) January 13, 2022

משפחות אחרות מתוסכלות בשל ממצאי תחקיר לא מקצועיים, או אי מציאת אשמים באירועים קודמים, בהם בניהם קיפחו את חייהם בתאונת אימונים או תאונה מבצעית. לוחם נהרג בגיבוש צנחנים כתוצאה מאוטובוס שהתדרדר לתוך מאהל, לוחם נספה בשיטפון בנחל חילזון בעת אימון ניווטים למרות התרעות על שיטפונות, לוחמי צוות מסיירת גולני נהרגו בתאונת דרכים בכביש 6 והצוות עצמו, כך פורסם, חדר ללא רשות לסוריה ופשט על מבנה בו היו סורים שלא נשקף מהם שום איום. אלה מקצת מזיכרונות הארכיון.

הנקודה החשובה היא שכל האירועים הללו נחקרו בידי אנשים שונים בעלי הכשרה שונה ולעיתים ללא הכשרה כלל, תוצאות התחקיר לא הצביעו על "אשמים" והמעורבים אף זכו לקידום בצה"ל.

הנקודה החשובה היא שכל האירועים הללו נחקרו בידי אנשים שונים בעלי הכשרה שונה ולעיתים ללא הכשרה כלל, תוצאות התחקיר לא הצביעו על "אשמים" והמעורבים אף זכו לקידום בצה"ל

קשה להשוות בין תאונה שהיא מחדל בטיחותי, הפרת משמעת או נוהל, לבין תאונה שמתרחשת בגלל גורם בלתי צפוי כמו כשל במנוע המסוק, מארב אויב או בשל כישורים לא מתאימים של הלוחמים, כמו בטעות ניווט שהביאה בשנות ה-80 לירי דו צדדי בין חיילי אותו צוות מארב בלבנון שטעו בניווט וזיהו את חבריהם כאויב.

כל האירועים הללו מצטרפים יחד תחת מכנה משותף אחד – לצה"ל אין גוף חקירות מקצועי הפועל לאורך זמן, מעסיק אנשי מקצוע בתחומי החקירה המגוונים ולומד ומטמיע לקחים בצבא כדי למנוע את התאונות והכשלים העתידיים. לצה"ל אין תרבות תחקירים.

האם מישהו יכול לדמיין מצב שלצה"ל אין רופאים מקצועיים? טייסים מקצועיים על מטוסים שעולים עשרות מיליונים? האם לצה"ל אין מערכת משפטית מקצועית, מערכת פיקודית מקצועית? יש. אבל למרבה האבסורד דווקא לנושא הקריטי שבו מקפחים חיילים את חייהם בשל אסון, תאונה, כשל מבצעי או פיקודי, אין גורם מקצועי שיחקור את האירועים.

לפני ארבעה חודשים כתבתי כאן על "הפתולוגיה של הכישלון". הצבעתי שם על הפתולוגיה של הכישלון ועל הפתרון שהציע צוות של פורום מג"דים מח"טים וטייסים במילואים (הקורא מוזמן לקרוא את הפוסט ההוא לפני הפוסט הנוכחי).

לצה"ל אין גוף חקירות מקצועי הפועל לאורך זמן, מעסיק אנשי מקצוע בתחומי החקירה המגוונים, לומד ומטמיע לקחים בצבא כדי למנוע את התאונות והכשלים העתידיים. לצה"ל אין תרבות תחקירים

נושא חקירת אימונים ומבצעים בצה"ל נמצא כבר שנים בידיהם של קצינים מתחלפים, ונועם תיבון הוא עוד אחד בשרשרת. מהיכן יודע נועם תיבון לחקור תאונה? לא כל רופא הוא פתולוג למרות ששניהם למדו רפואה. לא כל אלוף הוא חוקרי מקרי מוות ותאונות קטלניות.

המקרה של ירי דו צדדי באגוז דומה לעשרות מקרים שבהם כוחותינו ירו על כוחותינו. במלחמת לבנון הראשונה נהרגו מירי ידידותי יותר ממאה וחמישים חיילים. אסון הפנטום הוא הזכור מביניהם, בו הפציץ פנטום של חיל האוויר גדוד חרמ"ש של צה"ל וגרם ל-25 הרוגים וכמאתיים פצועים.

אולם זוהי מלחמה ולכאורה החללים באירועים אלה מתערבבים בחללי המלחמה כולם. תשומת הלב הציבורית מתעוררת באירוע שבו נהרגים חיילים בשטח אימונים, לא במבצע מעבר לקווי האויב ולמעשה סתם.

מסג״מ יפתח אוטולנגי ב1992, דרך הדו״צ של 101 ברצועת הביטחון בלבנון ב1993, ועד סגן דוד גולובנצ׳יץ ב2017, חברון. תזכורת קצרה מכמה תקריות ירי דו״צ pic.twitter.com/2RJgZluFul

— רועי שרון Roy Sharon (@roysharon11) January 13, 2022

הבעיה היא שצה"ל לא לומד. אחרי כל אירוע הדינמיקה דומה כמתואר. עצירת אימונים, חידוד נהלים , מינוי קצין תורן לבדיקת האירוע והצבא ממשיך בשגרה. בדרך כלל גם משתדל לא להעמיד לדין או להדיח את האחראים. גם הלקחים לא מפורסמים ובעיקר הארגון מנסה לשכוח ולהשכיח.

הבעיה היא שצה"ל לא לומד. אחרי כל אירוע הדינמיקה דומה: עצירת אימונים, חידוד נהלים, מינוי קצין תורן לבדיקת האירוע והצבא ממשיך בשגרה. לרוב גם משתדל לא להעמיד לדין או להדיח את האחראים

העשייה הצבאית לא דומה לעשייה במערכות אזרחיות. העיסוק היומיומי בסכנת חיים, הן באימונים והן במבצעים, גורם לכך שלא תמיד יש אשמים ולעיתים האשמים כבר לא בחיים.

איש לא יכול לחקור את הקצינים שנפלו באירוע האחרון באגוז. הם כבר שילמו את מחיר הטעויות. אולי טעויות שלהם עצמם. בתאונות רבות הגורם האנושי הוא הגורם העיקרי. חוסר יכולת, או אי עמידה בהוראות בטיחות או זלזול בפקודות. יש מקרים של כוח בלתי צפוי כמו כנראה התקלה במנוע של מסוק חיל הים לאחרונה.

אלא שהטרגדיה היא גם הסיבה לכך שהאסונות הבאים לא נמנעים. קשה מאוד לדבר על טעויות שביצע מי שנהרג. קל יותר לדרוש חקירה, או להאשים את "הצבא" במעין אמירה כוללת של גוף אמורפי שהיה אמור לגרום לקצינים לשמור על עצמם. לדווח על היציאה מהבסיס, לקחת מכשיר קשר ולוודא איזה כוח נוסף נמצא שם ולזהות את עצמם, לבצע הוראות פתיחה באש ולזהות את הגורם שעליו פותחים באש גם ללא סכנת חיים מיידית.

הרבה נהלים ופקודות יכלו למנוע את המוות המיותר הזה. נראה שלפחות לחלק מהסיבות אחראים מי שנפלו ונהרגו באירוע. אבל אי אפשר לומר זאת למשפחות. כך נזרע למעשה זרע הפורענות של האירוע הדומה והקשה הבא.

כזכור משפחת שמואלי, שבנה בראל ז"ל נהרג בגבול עזה בעימות עם מפגינים פלסטינים, דרשה להקים ועדת חקירה חיצונית לצבא לבדיקת נסיבות נפילתו, דרישות דומות להוצאת החקירות של אירועים מבצעיים כושלים ותאונות אימונים מידי הצבא אירעו גם באסונות קודמים.

הטרגדיה היא גם הסיבה שהאסונות הבאים לא נמנעים. קשה לדבר על טעויות שביצע מי שנהרג. קל יותר לדרוש חקירה, או להאשים את "הצבא", באמירה כוללת על גוף אמורפי

אולם עם כל הצער שבדבר צריך לומר לפעמים לציבור את האמת – האשמים לפעמים כבר מתים. אולי הם לא האשמים היחידים, אולי שרשרת פיקוד מעליהם אחראית לאי העברת פקודות, למשמעת לקויה ונהלי פתיחה באש לקויים.

מעמדת המבקר קשה לדעת מה בדיוק קרה ביחידת אגוז למעט תיאור האירועים שפורסמו בתקשורת. שלשה קצינים יוצאים בלי לדווח, לחפש גנב נשק בשטח האימונים, במקביל אליהם יוצא קצין אחר ממקום אחר באותו בסיס, ללא תיאום, לאותה מטרה – לחפש גנבי נשק. כשהוא נתקל בהם בלילה בחושך הוא פותח מיד באש והורג את חבריו. רק אחרי הטרגדיה הם מבחינים שמדובר בכוחותינו. ואולי הם אלה שפתחו ראשונים באש. הקצין החוקר יצטרך לקבוע.

הלוחמים המומים ובדיכאון, המשפחות המומות והרוסות ובעיקר מתוסכלות, והצבא ממהר דווקא "לחבק את היורה" וכמובן לתמוך במשפחות החללים.

השבוע עצר הרמטכ"ל את האימונים כדי לחדד נהלים.

אבל כל הצעדים הללו לא פותרים את הבעיה. חקירת תאונות אימונים ומבצעים אינה אירוע רגיל ואף לא תחקיר מבצעי של אירוע מבצעי.

ההיסטוריה הארוכה של חקירת כישלונות, תאונות אימונים ומבצעים מעידה על התהליך הבא – ממנים אלוף כלשהו, אד הוק לחקירת מקרה מסוים. האלוף מרכז עבודה למשך פרק זמן קצר, ולאחר השלמת הדו"ח הצוות מתפזר והאלוף פונה לעיסוקיו. במקרה הבא, כבר עוסקים בחקירה אנשים אחרים.

היסטוריית חקירת הכישלונות והתאונות מעידה על התהליך הבא – ממנים אלוף לחקירת המקרה. הוא מרכז עבודה לזמן קצר, ובהשלמת  הדו"ח הצוות מתפזר והאלוף פונה לעיסוקיו. את המקרה הבא חוקרים אחרים

האלוף (מיל') יוסי פלד חקר את אירוע חטיפת החיילים בהר דב בשנת 2000. גם אלוף פיקוד הצפון וראש אמ"ן חקרו את האירוע באותם ימים.

האלוף (מיל') יורם יאיר חקר את כישלון החילוץ בקבר יוסף בשכם בשנת 2000 ואת הסתבכות חילוץ הטיול בהר עיבל.

האלוף שי אביטל חקר את כישלון יחידת דובדבן במבצע ללכידת אבו הנוד בו הרגו כוחותינו שלושה מחיילינו 2000.

האלוף גבי אופיר חקר את כישלון פעולת השייטת בלבנון 1997.

האלוף (מיל') דוד עברי חקר את אסון המסוקים 1997.

מי יחקור, אם כן, חלילה, את אסון המסוקים הבא? איתן בן אליהו (שבתקופתו כמח"א אירע אסון המסוקים)? והאם כל האלופים החוקרים כיום יודעים את מה שלמדו קודמיהם? כיצד מתחבר הידע של כל הוועדות והאלופים הנ"ל לידי מקצוענות של חקירת אסונות וכישלונות, תוך שמירה על אמון הציבור במערכת הצבאית וביחד עם הפקת הלקחים הנדרשת למניעת כישלונות בעתיד?

מי יחקור, אם כן, חלילה, את אסון המסוקים הבא? האם כל האלופים החוקרים כיום יודעים את מה שלמדו קודמיהם? כיצד מתחבר הידע של כל הוועדות והאלופים הנ"ל לידי מקצוענות של חקירת אסונות וכישלונות?

צה"ל והרמטכ"ל בראשו ושר הביטחון והממשלה האחראית חייבים להקים גוף חקירות מקצועי בתוך הצבא. למנות לו מפקד בדרגת אלוף ולהכפיף אותו לפיקוח של שופט עליון אזרחי. את ממצאי החקירה יעביר הגוף החוקר לרמטכ"ל, וככל שימצאו זדון או רשלנות פושעת יועמדו האחראים לדין.

ככל שהכשל פיקודי או מערכתי, יקבל הרמטכ"ל החלטות פיקודיות. אבל אמון הציבור בחקירות הצבאיות לא ישתקם אם לא ייעשה כאן מהלך בונה אמון שקוף לציבור, אמיץ ובעיקר מקצועי.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

חשוב לא להתבלבל: האלימות העצומה בגדה טמונה בעצם קיומו של משטר צבאי נוקשה וקבוע לאורך 55 שנים, שמגן על משטר משפטי נורא של 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה. אלימות הזוועות של אנשי המיליציות רעולי הפנים היא זוועה מפלצתית חוזרת ונשנית כי מאפשרים אותה.

חשוב לא להתבלבל: האלימות העצומה בגדה טמונה בעצם קיומו של משטר צבאי נוקשה וקבוע לאורך 55 שנים, שמגן על משטר משפטי נורא של 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה

הרוב המכריע של המתנחלים רחוקים שנות אור מאלימות הזוועות של אנשי המיליציות. אך מדינת ישראל מקיימת מתוך בחירה ובצורה קבועה הן את קיומו של המשטר המשפטי המפלה, הן את הדיקטטורה הצבאית האיומה, הן נישול נבזי של רבים מנתיני הדיקטטורה הזו והן את מפעל ההתנחלויות שמשמעותו הנצחת משטר משפטי מפלה: חוק אחד למתנחלים וחוק אחר לפלסטינים.

להזדעזע ממיליציה פשיסטית ואלימה זה חשוב ובסיסי. לפעול מול מיליציה זו, לעצור את אנשיה, לשפוט אותם ולשלוח אותם לכלא – זה חשוב ובסיסי עוד יותר (עתידות: זה לא יקרה). לזכור שהרוב המכריע של המתנחלים אינם כאלה – זה המובן מאליו. ולהבין שהפשע הגדול, הרשמי, הממוסד והקבוע הוא עצם קיומו של המשטר הצבאי המפלה – זה אמור היה להיות המובן מאליו.

אירוע קשה בבורין, לפחות שני פעילים פצועים במיתקפה של נוער גבעות על פעילים ששתלו עצי זית. https://t.co/fmrWSf8Ju9 pic.twitter.com/gNi996sCFR

— Matan Golan (@MatanGolanPhoto) January 21, 2022

אבל זה אינו המובן מאליו. מרבית הישראלים תומכים במשטר זה. לא מעטים מהם, כפי שעולה מהתגובות לכתבות על זוועת תקיפת אנשי רבנים לזכויות אדם, תומכים בפה מלא גם במעשי הזוועות.

להזדעזע ממיליציה פשיסטית ואלימה זה חשוב ובסיסי. לפעול מול מיליציה זו, לעצור את אנשיה, לשפוט אותם ולשלוח אותם לכלא – זה חשוב ובסיסי עוד יותר (עתידות: זה לא יקרה)

ישעיהו ליבוביץ' שב ודיבר בפשטות על הדברים מאז 1967 ועד יום מותו ב-1994. כולל קביעתו שמדינת ישראל תהפוך למדינת ש"ב (פגסוס בשירות המשטרה כלפי אזרחים? חמור מאין כמוהו אך מדובר בקטנה לעומת משטר הפגסוס בגדה ובהשוואה למכירת מערכות נשק וטכנולוגיה לדיקטטורות איומות).

כלומר: 27 שנים הוא שב וניסה להסביר לנו. ואז נפטר. ומאז? חלפו 28 שנים נוספות בלעדיו. 55 שנות שליטה צבאית אכזרית בגדה.

ראש הממשלה הקודם דרש מהפלסטינים הכרה במדינה יהודית. אהה. מעניין שלא דרש זאת מאיחוד האמירויות ובחריין. כפי שאיש לא דרש זאת מירדן ומצרים. זו סתם הייתה עילה נוספת למניעת התקדמות במשא ומתן. הוא גם התגאה בכך.

אפשר להעלות תמיד דרישות בלתי אפשריות. אפשר להאשים תמיד את הצד השני – ואכן, חלקים מהנהגת הצד השני ידעו גם הם לברוח מנטילת אחריות לאורך שנים רבות. אבל בסופו של דבר צריך לבחור. בחירה מדינית, אנושית ומוסרית.

רה"מ הקודם דרש מהפלסטינים הכרה במדינה יהודית. אהה. מעניין שלא דרש זאת מאיחוד האמירויות ובחריין. כפי שאיש לא דרש זאת מירדן ומצרים. זו סתם הייתה עילה נוספת למניעת התקדמות במו"מ

תמיד ישנה אפשרות בחירה מדינית, אנושית ומוסרית. בחירתם של ראש הממשלה הקודם וגם של ראש הממשלה הנוכחי היא בחירתם של מרבית אזרחי מדינת ישראל. 70 מנדטים לפחות תומכים בהמשכו של משטר העליונות היהודית הרשמית בגדה. זוועת מיליציות רעולי הפנים היא אחת התוצאות של הבחירה הזו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.