נושא
מחנה המרכז שמאל

האגו חזק מכל סקר

השלם קטן מסך חלקיו? הסקרים מראים בבירור כי איחוד כל המפלגות הקטנות, גם בשמאל וגם בימין, דווקא גורע מסך המנדטים בכל גוש ● זה לא מפריע לאנשי ברק להפעיל לחץ על פרץ להתאחד עם ״המחנה הדמוקרטי״, או לשקד וסמוטריץ׳ להילחם על איחוד מימין ● פרשנות

אהוד ברק (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90

השלם קטן מסך חלקיו? הסקרים מראים בבירור כי איחוד כל המפלגות הקטנות, גם בשמאל וגם בימין, דווקא גורע מסך המנדטים בכל גוש ● זה לא מפריע לאנשי ברק להפעיל לחץ על פרץ להתאחד עם ״המחנה הדמוקרטי״, או לשקד וסמוטריץ׳ להילחם על איחוד מימין ● פרשנות

מעט מוקדם להיכנס לאופוריה על החיבור בשמאל, כשזוכרים שלפי מכון Pew, רק 8% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כאנשי שמאל מובהק. אלה הם עשרה המנדטים שקיבלו העבודה ומרצ בבחירות האחרונות.

נראה שהתגובות הנלהבות והחיוכים הגדולים נובעים בעיקר מהצטרפות סתיו שפיר למהלך – באמצעות מפלגת "התנועה הירוקה" – ומהעונג שבתקיעת אצבע בעין לעמיר פרץ.

במפלגת העבודה ניסו הבוקר למסגר את המפץ באופן שימזער נזקים: ״אנו שמחים על הצטרפותו של אהוד ברק לרשימת מרצ. המהלך ימנע אבדן קולות במחנה". אלא שרשימת השמאל החדשה, שעל הפתק שלה בקלפי אכן ייכתב "מרצ", עשויה לקחת מנדטים מרשימת העבודה-גשר, ולהביא אותה אל אזור גבול החסימה. אם יש כאן אחדות, היא בעוינות של ברק, הורוביץ ושפיר לפרץ. ספק אם האחדות הזאת מקדמת את טובת הגוש.

ניצן הורוביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר בעת ההחלטה על איחוד ביניהם (צילום: דוברות מרצ)
ניצן הורוביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר בעת ההחלטה על איחוד ביניהם (צילום: דוברות מרצ)

כבר בסקר "כאן 11" מיום שלישי השבוע, הסתמן שרשימת מרצ-ברק מקבלת 9 מנדטים לעומת 7 לעבודה-גשר. הצטרפות שפיר עשויה לשנות את המאזן עוד יותר לכיוון מרצ ושותפיה החדשים, ולגרום לפרץ ולוי להזיע. במקרה כזה הם יעמדו בפני אתגר לא פשוט של מיתוג הרשימה. לא בטוח שהפיכתה לרשימת נישה חברתית תספיק.

אתמול הגיע הקרב בין אהוד ברק לעמיר פרץ לשיא שלילי חדש. בשעות שקדמו להדלפות הראשונות על הסיכום העקרוני להקמת "המחנה הדמוקרטי", הופצו סמסים המפנים לחשבון יוטיוב עלום בשם "חברים מספרים על אהוד ברק". לחשבון הועלו כמה סרטונים קצרצרים, שבכל אחד מהם ציטוט של עיתונאי נגד ברק, מלווה בשפה הגרפית של ישראל דמוקרטית. לא ברור מי אחראי לחשבון, אך לפחות חלק ממקבלי המסרים מנויים על הודעות מפלגת העבודה.

אחד הסרטונים מציג ציטוט עדכני של גיא לרר: "אהוד, חזור הביתה לאקירוב ושחרר אותנו מתעתועים של פוליטיקה רעננה". בן כספית צוטט מתוך ספרו "חמקן": "בכל אשר פנה הביא איתו ברק רק חידלון והרס. אהוד ברק הוא הסמל המובהק לקלקול שחל בצמרת הישראלית, לבלבול היוצרות בין הטובה האישית ללאומית".

בערב ביצע ברק פעולה בעורף האויב, ולאחריה רץ לספר לחבר'ה בטוויטר, תוך שהוא משגר האשמות לעבר פרץ. ברק סיפר כי שב ממפגש עם מאות מחברי "החברים של תלמה", חוג רעיוני מהגדולים במפלגת העבודה, המונה אלפי חברי מפלגה, ותומך באיחוד המשולש: העבודה-מרצ-ברק.

ברק צירף תמונה בה נראה קהל גדול בביתה בסביון של תלמה אליגון-רוז, והוסיף: "עמיר פרץ בלחץ. שלח אנשים לקרוא קריאות גנאי מחוץ לאירוע. מפיץ סרטוני השמצה מכוערים, במקום להתאחד כפי שרוצים 85% מבוחריו, ומסרב להתחייב להסרת משטר נתניהו. עיוור מי שלא רואה שהוא הולך לנתניהו. עצוב".

הבוקר הביעה אליגון שמחה על האיחוד בשמאל, אך גם דאגה למפלגת העבודה. "צריך לשמור עליה", אמרה, והביעה תקווה שפרץ יתרצה ויצטרף לאיחוד הגדול. על מה שהתרחש אמש אמרה: "עמיר הבקיע גול עצמי. 450 האנשים שהיו כאן הם סלעים בעבודה, לא חלוקי נחל, אבל האנשים של פרץ עשו רעש והפריעו, ולכלכו את כל הרחוב בשטרות כסף של מונופול, עם תמונות של ברק ושל ג'פרי אפשטיין".

השלם קטן מסך חלקיו

לנוכח האריתמטיקה הפוליטית, המהומה שחולל ברק בשבוע האחרון היא במידה לא מבוטלת מהומה רבה על לא דבר – מלבד על מעמדו. הוא לא מוותר על חזונו להוביל כמה שיותר ח"כים בכנסת הבאה, ומבחינתו הוא בעמדת הנהגה גם מהמקום ה-10.

אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)
אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)

"אין לנו זמן לבזבז על משחקי אגו ועל פנטזיות אלקטורליות", כתב ברק אתמול. "אנחנו חייבים להתאחד. השאלה היא לא מי מאיתנו יעמוד בראש הרשימה, אלא האם נתניהו ימשיך לעמוד בראש המדינה".

חברי רשימתו העבירו בימים האחרונים את אותו מסר כאילו מדובר באקסיומה, בתוספת לא מעט פאתוס. יאיא פינק דיבר על "הזדמנות היסטורית להקים מחדש את השמאל הציוני, שייתן אלטרנטיבה אידיאולוגית – אחרי עשרות שנים שאין – למחנה הימין".

מהי אותה חלופה אידיאולוגית חדשה? ובכן, בצמרת ישראל דמוקרטית מתקשים להסביר. אומרים שם רק שמדובר ב"רענון בהרבה מובנים, או הגשה שונה של רעיונות שנכון שהגרעין שלהם דומה".

לזכותו של ברק ייאמר שהוא אינטלקטואל מבריק, היודע להבחין בין עיקר לטפל ולנסח מסרים חדים כתער. סדרת ההבטחות שלו, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר. קציבתן של ההתחייבויות בזמן, כפי שעשה בעניין הנסיגה מלבנון, הופכת אותן למעניינות עוד יותר.

סדרת ההבטחות של אהוד ברק, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר

אלא שאלה התחייבויות של מועמד לראשות ממשלה, וברק רחוק משם. זה מעט חבל, משום שלברק יש עוד תכונה יקרת ערך ונדירה למדי – הוא בעל אומץ ציבורי ולהט לחולל שינויים. בכהונתו הקודמת האומץ הזה הביא ליציאה המבורכת מלבנון, אך היתרגם גם לחוסר זהירות בזירות אחרות, בעיקר מול הפלסטינים.

כך או אחרת, אפשר להאמין לברק שאם היה חוזר לעמדת הכוח הנכונה, הוא לא היה מהסס לשלוח את ידיו אל האש כדי לגעת בנושאים הלוהטים ביותר. אלא שהמציאות, כאמור, שונה. רשימה משותפת של שלוש מפלגות השמאל לא רק שלא תגדיל את הגוש, אלא תשפר את סיכוייו של נתניהו להמשיך ולשלוט.

סקר ״חדשות 12״ מיום שלישי, שבו נבחנה הריצה המשותפת של כל מפלגות השמאל, הניב להן 15 מנדטים לצד 28 של כחול לבן, ובסך הכל 43 מנדטים – שניים פחות ממה שקיבל המרכז-שמאל היהודי בבחירות האחרונות.

הריצה בשני ראשים בשמאל, כפי שהראה סקר ״כאן 11״, מניבה תוצאה טובה יותר, ומביאה לגוש 45 מנדטים. אם פרץ ולוי-אבקסיס ינהלו קמפיין אפקטיבי ויצליחו למשוך מנדט או יותר מהמרכז-ימין, גוש השמאל-מרכז יגדל עוד יותר. הבחירות האחרונות הוכיחו כמה גורלי כל מנדט.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור. אז מהו הרציונל בכך? התשובות לכך במחנה ברק, הורוביץ ושפיר, הן החזרת הלגיטימציה למותג שמאל, יצירת התלהבות במחנה, והעלאת אחוזי ההצבעה.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור

הנימוקים האלה חזקים וראויים, אבל ספק אם יביאו לשינוי משמעותי במפת הגושים. וכך, אחרי שהרעש וההתלהבות הראשוניים יחלפו, ניזכר שמי שיקבע בסופו של דבר את זהות ראש הממשלה הבא יהיה ככל הנראה אביגדור ליברמן, שהתחייב להמליץ על ראש המפלגה הגדולה יותר.

אם אכן ינהג כך, ברק ושפיר עשויים להיות אלה שישאירו את נתניהו על כסאו, משום שהרשימה החדשה, דווקא בגלל חוזקותיה, עשויה להרחיק במספר המנדטים את כחול-לבן מהליכוד, ואת בני גנץ מכס ראש הממשלה.

בימין הפילוג לא יותר נוח

למזלם של אנשי המרכז-שמאל, בימין עושים את אותה טעות בדיוק. רשימה משותפת לימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי משרתת בעיקר את איילת שקד באופן אישי – היא הופכת אותה למנהיגת מפלגה גדולה, ומגדילה את סיכוייה לקבל שוב את תיק המשפטים, או אולי תיק בכיר אף יותר.

איילת שקד השבוע, מקיימת מסיבת עיתונאים באפרת (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)
איילת שקד השבוע, מקיימת מסיבת עיתונאים באפרת (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

המניע המיוחס לניסיונות נתניהו להשפיע על רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' להימנע מהאיחוד הוא התיעוב בביתו לשקד, וחוסר הרצון לבנות אותה כיריבה בכירה בקואליציה האפשרית הבאה.

אלא שנתניהו מגובה גם במספרים: האיחוד הגדול בימין מבריח מצביעים ליברלים, חילונים ברובם, לזרועות ליברמן הלא צפוי. סקר ״כאן 11״ הראה השבוע שגם בימין, איחוד כל המפלגות דווקא מקטין את הגוש מ-57 מנדטים ל-55.

אבל כמו בשמאל, גם בימין, האגו חזק מכל סקר – בגלל שאיפות ההנהגה של שקד, או משאלת ההישרדות של סמוטריץ׳.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,075 מילים

פרשנות מתחילה את תפקידה ההיסטורי

סתיו שפיר תחטוף בימים הקרובים לא מעט ביקורת ועקיצות מכיוון מפלגת העבודה, אותה עזבה אמש לטובת המחנה הדמוקרטי ● אבל היא לא צריכה לדאוג יותר מדי: ההיסטוריה מלמדת שהזיכרון הפוליטי קצר, וח״כים שעורקים בתוך המחנה לרוב מוצאים עצמם מאוחדים שוב ובעמדה טובה יותר

סתיו שפיר (צילום: Flash90)
Flash90
סתיו שפיר

סתיו שפיר מיקמה את עצמה הבוקר בשורה הראשונה של הפוליטיקאים הממולחים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, כשהיתה השושבינה לחיבור בין מרצ וישראל דמוקרטית, והתמקמה במקום השני ברשימה המאוחדת.

חברת הכנסת הנמרצת, שנכנסה לפוליטיקה בעקבות המחאה החברתית ב-2011, והפכה עד מהרה לדמות בולטת בוועדות הכנסת, תחטוף בימים הקרובים לא מעט ביקורת ועקיצות מכיוון מפלגת העבודה, אותה למעשה עזבה אמש לטובת המחנה הדמוקרטי.

שפיר לא צריכה לדאוג יותר מדי: ההיסטוריה מלמדת שהזיכרון הפוליטי קצר, וח״כים שעורקים בתוך המחנה לרוב מוצאים עצמם מאוחדים שוב ובעמדה טובה יותר.

יו״ר העבודה עמיר פרץ נשמע אתמול אומר כי הצעד של שפיר הוא ״פוטש לאור יום״. אבל פרץ הוא דווקא ההוכחה ש״פוטש״ שכזה משתלם בטווח הארוך: כשפרץ הפסיד לשלי יחימוביץ בהתמודדות על ראשות העבודה לפני בחירות 2013, הוא קם ועזב את מפלגתו בטריקת דלת, והצטרף אל ציפי לבני בהקמת ״התנועה״.

עמיר פרץ (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
עמיר פרץ (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

יו״ר העבודה, עמיר פרץ, נשמע אתמול אומר כי הצעד של שפיר הוא ״פוטש לאור יום״. אבל פרץ הוא דווקא ההוכחה ש״פוטש״ שכזה משתלם בטווח הארוך

שנתיים אחר כך, התנועה והעבודה התאחדו, כזכור, ופרץ שוב רץ עם חבריו לשעבר-לעתיד, ברשימת ״המחנה הציוני״. ארבע שנים אחר כך, ופרץ הוא שוב יו״ר העבודה ונאלץ להתמודד עם המציאות המפלגתית שבה המפסידים בוחרים בין שליפת סכינים או פרישה למחוזות טובים יותר.

שפיר יכולה להיות בטוחה, אם כך, כי אלו שהיום רואים בה בוגדת, מחר יבחרו בה לעמוד בראש המפלגה – יהיה שמה אשר יהיה.

״סיימה את תפקידה ההיסטורי״

אם יכול לצמוח משהו טוב מהשינויים הטקטוניים שמתרחשים במפת המפלגות בישראל, הוא מחיקה של מותגים שעבר זמנם ונושאים עמם היסטוריה לא רלוונטית, אשר לרוב מזיקה למוניטין – ובמקרים נדירים מועילה.

כשנפתלי בנט מחק את המותג המפד״ל לטובת הבית היהודי, הוא בבת אחת רענן והצעיר את מפלגת הציונות הדתית. מרצ צריכה ללכת בדרכו של המפד״ל. הביטוי, ״סיימה את תפקידה ההיסטורי״ מלווה את השם הזה כבר כמה שנים. במציאות, אין דבר כזה לסיים את התפקיד ההיסטורי – בכל רגע נתון, נחוצה לישראל מפלגת שמאל אמיתית, לא מתנצלת (כמאמר בנט).

כשם שהמפד״ל לקחה עמה לספרי ההיסטוריה את הדימוי של חתן חידון תנ״ך בסנדלים עם גרביים, כך צריך לקוות עתה שמרצ תיעלם יחד עם דימוי ההיפסטר על קורקינט, שמדבר על אכיבוש, מפגין למען בעלי חיים, אבל אטום לגמרי לנעשה דרומה משכונתו

הבעיה היא שמרצ הפכה, בשלב מסוים, מזוהה יותר עם קייל ותל אביב מאשר עם השמאל – עד כדי כך שהשמאל הפך להיות מזוהה בלעדית עם קייל ותל אביב.

וכשם שהמפד״ל לקחה עמה לספרי ההיסטוריה את הדימוי של חתן חידון תנ״ך בסנדלים עם גרביים, כך עתה צריך לקוות שמרצ תיעלם ביחד עם דימוי ההיפסטר על קורקינט שמדבר על אכיבוש, מפגין למען בעלי חיים, אבל אטום לגמרי לנעשה דרומה משכונתו.

״המחנה הדמוקרטי״ מתיישבת היטב על משבצת חורבות מרצ – והעבודה. היא מייתרת את מפלגת העבודה כמפלגת שמאל, אבל לא בהכרח מייתרת אותה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית. פרץ, יחד עם אורלי לוי-אבקסיס, צריכים לבדל את מפלגתם באופן נחרץ מכחול-לבן ומהמחנה הדמוקרטי ולהיכנס לוואקום שהשאירה ״כולנו״ של משה כחלון.

אם פרץ-לוי ישכילו להתמקד אך ורק בקהלים האלו, במסרים הללו, ולא יבזבזו אנרגיה על מריבות וחשבונות עם שפיר ואחרים שיעזבו – יש לעבודה תוחלת. לא בטוח שהשם צריך להישאר. אם אפשר להציע, מה לגבי ״מפלגת פועלי ארץ ישראל״?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
עוד 488 מילים ו-4 תגובות

אהוד, תברח

הסקרים לא טובים לאהוד ברק וישראל דמוקרטית ● המפלגות האחרות במרכז-שמאל מעדיפות שיפרוש מהמירוץ ● נתניהו והליכוד נהנים להתנגח בו ● וכך, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, שהיה עד לפני זמן קצר התקווה הגדולה של המחנה, מוצא את עצמו נאבק על מקומו בצמרת מרצ ● שבוע לסגירת הרשימות, הסיכויים שנראה את ברק בכנסת הבאה קטנים מיום ליום ● פרשנות

אהוד ברק (צילום: AP Photo/Charles Krupa)
AP Photo/Charles Krupa

הסקרים לא טובים לאהוד ברק וישראל דמוקרטית ● המפלגות האחרות במרכז-שמאל מעדיפות שיפרוש מהמירוץ ● נתניהו והליכוד נהנים להתנגח בו ● וכך, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, שהיה עד לפני זמן קצר התקווה הגדולה של המחנה, מוצא את עצמו נאבק על מקומו בצמרת מרצ ● שבוע לסגירת הרשימות, הסיכויים שנראה את ברק בכנסת הבאה קטנים מיום ליום ● פרשנות

אהוד ברק הפעיל אתמול שוב את שירות סליחה ממתינה. הפעם הוא חזר והתנצל על האחריות שלו למאורעות אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 12 אזרחים ערביים תחת כהונתו כראש ממשלה.

בפעם הקודמת, לפני 20 שנה, ברק ביקש סליחה מעדות המזרח בשמם של כל ממשלות מפא"י לדורותיהן, שאת חטאי הקיפוח שלהן הוא נשא על גבו. בשני המקרים המטרה היא פוליטית שקופה – גיוס קולות בתקופת בחירות – ועל כך ברק אפילו לא מתנצל.

ברק הגיע לזמן הפוליטי הזה במטרה אחת: לגבש כוח מאוחד במרכז-שמאל שיתמודד ברצינות ובדרכים אחרות מול בנימין נתניהו והימין. אין טעם לעסוק שוב בכל הגלגולים והרעיונות של ברק בחצי השנה האחרונה, וגם במהלך הבחירות הקודמות. בשורה התחתונה, ברק נשאר לבד. כולם הפנו לו כתף קרה. אין לו חיבור עם כחול-לבן, העבודה או מרצ. הנרטיב המאחד הלך לאיבוד באמצע הדרך, ולא מעט באשמתו של ברק ובאשמת חברו המפוקפק מעבר לים.

בשורה התחתונה, ברק נשאר לבד. כולם הפנו לו כתף קרה. אין לו חיבור עם כחול-לבן, העבודה או מרצ. הנרטיב המאחד הלך לאיבוד באמצע הדרך, ולא מעט באשמתו של ברק

וכך, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, שהיה עד לפני זמן קצר התקווה הגדולה של המחנה, מוצא את עצמו נאבק על מקומו בצמרת מרצ. כדי להגיע לשם הוא נענה אתמול לקריאה של ח"כ עיסאווי פריג' ושיגר התנצלות על אירועי אוקטובר, בדיוק בנוסח הנדרש.

במרצ יבחנו עכשיו את הדברים. קרוב ל-40 אלף מצביעים יש למרצ במגזר הערבי, והשאלה היא האם הם יישארו שם עם ברק, או שיעברו לרשימה הערבית המשותפת. סקרים יגידו, גם בעניין הזה.

ב"ישראל דמוקרטית" של ברק וגם במרצ יודעים היטב כי החיבור עשוי להציל את שתי המפלגות מפני אחוז החסימה המאיים עליהן. בנוסף, ההצטרפות של ברק עשויה לקלוט אלפי מאוכזבים של מפלגת העבודה שלא רוצים את עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס ביחד.

ברגע זה מצבה של מרצ טוב יותר, לפחות בסקרים האחרונים. השאלה היא האם ברק יהיה מוכן להתכופף ולרוץ בבחירות בספטמבר תחת ההנהגה של ניצן הורוביץ. אמש כבר ניפחו שרירים במרצ מול ברק.

"אם הוא בא אלינו, צריך להיות ברור לו שהורוביץ מוביל, ושאנחנו הדומיננטיים ורוב חברי הכנסת יהיו של מרצ. אנחנו מובילים עליו בסקרים חמש-אפס", אמר אמש לזמן ישראל אחד מראשי התנועה.

"אם הוא בא אלינו, צריך להיות ברור לו שהורוביץ מוביל, ושאנחנו הדומיננטיים ורוב חברי הכנסת יהיו של מרצ. אנחנו מובילים עליו בסקרים חמש-אפס"

בכחול-לבן ובמפלגת העבודה קראו אתמול לברק להודות בכישלונו ולצאת לגמרי מתמונת הבחירות. ברק הודיע שירוץ עד הסוף, גם אם לא יהיה חיבור עם מרצ. אפשר להאמין לו, אבל צריך לקחת בחשבון כי ברק עשוי לפרוש עם מפלגתו העצמאית גם יום או יומיים לפני הבחירות. בהיסטוריה הפוליטית שלנו נרשמו מקרים שבהם גנרלים פופולריים פרשו לפני קו הסיום, כדי שלא להפריע לאחרים (חיים בר לב ב-1981, יצחק מרדכי ב-1999).

אבל ברק לא מתייאש כל כך מהר. גם הגיל לא מטריד אותו. לא מזמן הוא סיפר לי את הסיפור על יוסף בורג, שהתעקש להישאר בראשות המפד"ל עד גיל מופלג.

"מתי תפנה את המקום לזבולון המר?", הוא נשאל פעם על ידי אחד העסקנים במפלגה.

"בגיל 80", ענה בורג.

"מה, רק בגיל 80?" תמה העסקן.

"בוודאי", ענה בורג. "כשזבולון יגיע לגיל 80, אפנה לו את מקומי בשמחה".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 483 מילים

איחוד לשם פיצול

עמיר פרץ קיבל אמש שתי בחירות מהותיות עבור מפלגת העבודה ומחנה השמאל: הוא חבר אל אורלי לוי-אבקסיס, וסגר כל אופציה לאיחוד עם אהוד ברק או מרצ ● ההימור של פרץ למתג את העבודה כמפלגה מזרחית-חברתית מול השמאל האשכנזי-מדיני של גנץ, ברק והורוביץ יכול להיות הסיפור הגדול של הבחירות בספטמבר ● איך זה ייגמר? סקרים יגידו ● פרשנות

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מכריזים על איחוד (צילום: רועי אלימה/פלאש90)
רועי אלימה/פלאש90

עמיר פרץ קיבל אמש שתי בחירות מהותיות עבור מפלגת העבודה ומחנה השמאל: הוא חבר אל אורלי לוי-אבקסיס, וסגר כל אופציה לאיחוד עם אהוד ברק או מרצ ● ההימור של פרץ למתג את העבודה כמפלגה מזרחית-חברתית מול השמאל האשכנזי-מדיני של גנץ, ברק והורוביץ יכול להיות הסיפור הגדול של הבחירות בספטמבר ● איך זה ייגמר? סקרים יגידו ● פרשנות

בפרפראזה על שורה מפורסמת בשיר של שלמה ארצי, הרי שהאושר על צירופה של אורלי לוי-אבקסיס בא בזעם על אהוד ברק. ההתלהבות הגדולה מהחיבור המפתיע אמש (חמישי) השתלבה בכעס במפלגת העבודה על ברק, ועצם הנוכחות שלו במערכת הבחירות הזו.

"מה יצא לנו מהמפלגה הזו של ברק?", שאל אתמול בכיר במפלגה, "ברק לא הביא איזה ערך מסף לגוש. הוא לא טלטל את העסק. הוא לא מביא 15 מנדטים. ברק בקושי עובר את אחוז החסימה, אבל הקולות שהוא לוקח הורסים אותנו ואת מרצ.

"באחד הסקרים בשבוע שעבר ראינו שהוא מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש". במלים אחרות, מפלגת העבודה מצאה לה כוכב אחר ובעטה בברק (שדחה אותה קודם).

"באחד הסקרים ראינו שברק מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש"

עם לוי-אבקסיס, מקווים בעבודה למלא את החלל החברתי שנוצר עם חזרת משה כחלון לליכוד, ולקחת משם מנדטים. מפלגת השמאל החברתי החדשה שבאה לתפוס את מקומה של מפלגת הימין החברתי שעברה מן העולם. אם כך יקרה, פרץ יוכל להוכיח כי אכן הביא מנדטים מהימין, כפי שהתחייב.

אגב, פרץ אולי לא רוצה את ברק, אבל הוא נוהג בדיוק כמו ברק, שצירף ב-1999 את דוד לוי וגשר ואת הרב המתון יהודה עמיטל ממימ"ד, והקים יחד איתם את "ישראל אחת". הצירוף הזה היה שווה אז 26 מנדטים בקלפי וברק ניצח בבחירות הישירות את בנימין נתניהו והקים את הממשלה. היעד הבא של פרץ יהיה קרוב לוודאי הרב מיכאל מלכיאור, סגן שר החוץ לשעבר, גם הוא איש מימ"ד.

דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)
דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)

ברק בינתיים עושה רעש עצום ברשתות החברתיות, אבל בקמפיין שלו הוא בעיקר הודף מתקפות וסימני שאלה באמצעות מתקפות שכנגד. השאלה שעומדת על הפרק כרגע היא האם יש לו אופציות חיבור אחרות, כי הרי זו מטרת העל האסטרטגית בגללה נכנס לכל העסק. אחרי כתף קרה שקיבל מכחול-לבן והעבודה, אתמול הוא קיבל מרפק גם ממרצ.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה. זה אומר הכל.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה

ברק מרתיע את ראשי מרצ משתי סיבות: הקשר הפסול עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין, והחשש מאיבוד 40 אלף קולות ערביים אם ברק יחבור למפלגה. נכון לאתמול בערב – פחות משבועיים עד לסגירת הרשימות – השמאל-מרכז ירוץ בבחירות בספטמבר בארבע מפלגות נפרדות.

וזו דרמה אמיתית. יש כאן פיצול שמנוגד לכל מגמות האיחוד. השמאל רץ לפתע בשני כיוונים שונים ומרתקים: שמאל מזרחי-חברתי, כאמור, בראשותם של פרץ ואורלי לוי; ושמאל אשכנזי, מדיני ואזרחי, שאותו מובילים בשתי זרועות נוספות ברק וניצן הורוביץ.

במצב הזה, לא מפליאה ההתכתשות הרבתי שהחלה אתמול בשמאל ומטח ההאשמות שנורה לכל הכיוונים. פרץ כבר נאלץ להכחיש בחצות הלילה את כל הטענות כאילו רקם דיל עם בנימין נתניהו על הצטרפות לממשלה שלו תמורת תפקיד נשיא המדינה שבו הוא חושק.

וזו גם השאלה שתלווה את השמאל עד הבחירות ולאחריהן: מי אשם בפיצול? איך הנרטיב הזה התפרק לרסיסים, כפי שהגדיר הורוביץ? או שאולי ההימור הגדול של פרץ טוב, והפירוק הוא הדבר הכי שלם שיש היום לשמאל להציע? סקרים יגידו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 486 מילים

פרשנות יותר משהורוביץ ניצח, זנדברג הפסידה

זנדברג מחזיקה בהישג מפוקפק: היא הראשונה בתולדות מרצ שסולקה מתפקיד היו״ר בבחירות פנימיות ● הטינה המצטברת כלפי זנדברג שיחקה לטובת הורוביץ, שינווט עכשיו את מרצ למחוזות אחרים: יותר דת ומדינה, פחות כיבוש ושלום ● ולאהוד ברק יש סיבות להיות מרוצה מהתוצאות

תמר זנדברג וניצן הורוביץ בעת היוודע תוצאות הבחירות לראשות מרצ (צילום: גילי יערי/פלאש90)
גילי יערי/פלאש90
תמר זנדברג וניצן הורוביץ בעת היוודע תוצאות הבחירות לראשות מרצ

המהפך במרצ אמש (חמישי) לא ממש מפתיע. גם ההיסטוריה המפלגתית וגם החיבורים האחרונים בוועידה שמונה 1,043 חברים רמזו על הניצחון של ניצן הורוביץ והדחת היו"ר המכהנת תמר זנדברג.

לאורך השנים, איש ממנהיגי מרצ לא החזיק מעמד זמן רב, והלך הביתה עצוב ומושפל. זה קרה עם שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים אורון (ג'ומס) וזהבה גלאון. כולם הרגישו בשלב מסוים שהם לא רצויים ועזבו את המפלגה לפני שהודחו בהצבעה.

זנדברג מחזיקה בהישג מפוקפק. היא הראשונה בתולדות מרצ שסולקה מתפקיד היו״ר בבחירות פנימיות. אילו הייתה עירנית יותר למה שקורה סביבה, ייתכן והייתה מוותרת על המאבק ועל התבוסה.

זנדברג עוררה הרבה כעס בקרב הפעילים מאז שנבחרה בפריימריז לראשות מרצ לפני שנה ורבע בלבד. רבים זכרו לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. בקרב הפעילים, הסיפור הקשה הזה לא שכך לרגע.

גם הכישלון בבחירות באפריל (ארבעה מנדטים למרצ) הדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג טענה כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015. זה לא עזר. אפשר להוסיף לכל אלה גם טענות נגד זנדברג על התנשאות ויחס קר לאנשים.

רבים זכרו לזנדברג את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט. בקרב הפעילים, הסיפור הקשה הזה לא שכך לרגע

ניצן הורוביץ נכנס לתוך מצב נוח. הטינה המצטברת כלפי זנדברג שיחקה לטובתו. הורוביץ הוא איש חביב, מוכשר וחסר אויבים, וברגע שחברו אליו הכוחות האדומים – כך נקראים הכוחות המאורגנים במרצ – הוא החזיק במפתחות לניצחון.

האיש החזק היום במרצ, ועל זה כבר מסכימים עכשיו כולם, הוא תומר רזניק, המזכ"ל האלמוני של המפלגה. רזניק, רק בן 28, היה יו"ר צעירי מרצ והפך מזכ"ל המפלגה רק לפני שנה. הוא מחובר לאילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא התמודד על ראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. השניים החליטו לתמוך בהורוביץ. בכירים במרצ טוענים כי הורוביץ לא יפריע לרזניק להמשיך ולשלוט במפלגה ולעשות בה כרצונו, ולכן הוא זכה בתמיכתו.

למחנה של גילאון-רזניק הצטרפה בשבוע שעבר ח"כ מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג. לרוזין יש השפעה רבה בוועידה. בהורוביץ תמכו גם אנשים בקיבוץ הארצי וכמה מוותיקי מרצ הידועים, יאיר צבן ואבשלום (אבו) וילן.

זנדברג החזיקה בוועידה כוח מאורגן לא גדול שתמך בה. גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תמכו בה. זה לא הספיק. זנדברג תנסה עכשיו את מזלה בבחירות הפנימיות בוועידה לבחירת חברי הכנסת, שיתקיימו ב-11 ביולי. סיכוייה נחשבים טובים.

כיו"ר התנועה, הורוביץ יביא הדגשים חדשים למפלגה. את השיח על הכיבוש ועל שלום יחליף דיאלוג בענייני דת ומדינה וזכויות הפרט

ניצן הורוביץ חוזר למרצ אחרי ארבע שנות היעדרות, הפעם כיו"ר התנועה, והוא יביא הדגשים חדשים למפלגה, פוליטיים ופרקטיים. את השיח על הכיבוש ועל שלום עם הפלסטינים יחליף דיאלוג בענייני דת ומדינה וזכויות הפרט, נושאים שמעסיקים את הורוביץ מאז ומעולם.

הורוביץ הקים את עמותת "ישראל חופשית" למלחמה נגד כפייה דתית. בקדנציה הקודמת שלו בכנסת הוא נלחם לטובת נישואים אזרחיים, לימודי ליבה לחרדים ונושאים אחרים.

אבל מה שיותר חשוב בימים אלה – הבחירה של הורוביץ תגביר את מאמצי האיחוד של מרצ עם מפלגות אחרות. הורוביץ וגילאון רוצים להתחבר עם כל מפלגה שזזה במתחם המרכז-שמאל. זו בשורה גדולה לאהוד ברק, שרוצה להקים גוש עם העבודה ומרצ, וגם לכל מי שתומך בגוש כזה במפלגת העבודה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 502 מילים
כל הזמן // יום שני, 19 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

למקרה שפיספסת

יאיר לפיד ואביגדור ליברמן ב-2016 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
המהלך שאמור היה לזעזע את כל מערכת הבחירות

בלעדי יש עתיד תכננו לפרוש מכחול-לבן ולחבור אל ליברמן

ימים ספורים לפני סגירת הרשימות, בחודש שעבר, רקמו בכירים ביש עתיד מהלך פוליטי דרמטי: פרישה מכחול-לבן וחבירה אל אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, תחת דגל הרשימה החילונית ● מוביל המהלך היה הלל קוברינסקי, האיש המקורב ביותר ליאיר לפיד ● לפיד עצמו הוא שבלם את המהלך, והוא אומר היום לזמן ישראל: "בחיים לא הייתי שובר הסכם, בטח לא עם גנץ"

פרסום ראשון: בכירים ביש עתיד רקמו מהלך דרמטי בחודש שעבר, לפרוש מרשימת כחול-לבן ולרוץ במשותף עם אביגדור ליברמן וישראל ביתנו תחת הדגל של הרשימה החילונית.

לפי הסקרים שהזמינו הבכירים ביש עתיד, רשימה משותפת של יש עתיד וישראל ביתנו היתה עשויה לזכות בקלפי ב-26-27 מנדטים – יותר מאשר כל מפלגה לחוד. ליברמן, טוענים אותם מקורות, היה בסוד העניין ולא דחה את הרעיון על הסף.

המהלך, שנרקם ימים ספורים לפני תאריך הגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, ב-31 ביולי, אמור היה לזעזע את כל מערכת הבחירות ויכול היה לשנות את מפת המפלגות בישראל.

אלא שהתוכנית טורפדה על ידי יאיר לפיד עצמו, שאמר לחבריו במפלגה: "אני חתמתי על הסכם עם בני גנץ ועם בוגי יעלון ואני לא יכול להפר אותו. זה גם ייראה מאד רע בעיני הציבור".

יאיר לפיד: "אני חתמתי על הסכם עם בני גנץ ועם בוגי יעלון ואני לא יכול להפר אותו. זה גם ייראה מאד רע בעיני הציבור"

מקורות המקורבים לראשי יש עתיד סיפרו לזמן ישראל כי את המהלך כולו בישל הלל קוברינסקי, האיש המקורב ביותר ליאיר לפיד.

הלל קוברינסקי (צילום: Drivenets)
הלל קוברינסקי (צילום: Drivenets)

קוברינסקי, תא"ל במילואים ויזם הייטק, הוא האיש שהביא את לפיד לפוליטיקה בתחילת 2012 והוא זה שעומד מאחורי ההישג הגדול של יש עתיד בבחירות 2013, אז זכתה מפלגתו של לפיד ב-19 מנדטים. קוברינסקי שימש במשך השנים ראש המטה של יש עתיד ויועצו של לפיד כאשר כיהן כשר האוצר, והוא עדיין המוציא והמביא ביש עתיד.

המהלך של קוברינסקי נולד וצבר תאוצה על רקע הקרע בין השותפים בתוך כחול-לבן, אשר לפי  המקורבים הינו עמוק ורציני הרבה יותר ממה שנראה בעין ובשטח. החשדות בין הגורמים השונים עצומים, למרות חיבוקי האחווה על הבמות, ההצהרות בגבול עם עזה והארוחות המשותפות בכל פעם בבית אחר. גם פרשיות ח"כ עומר ינקלביץ, ההדלפות והחפרפרות השונות לא מוסיפות לאמון בין הצדדים.

לפי המקורבים, לפיד ואנשיו יודעים שאין להם סיכוי להקים ממשלה אחרי הבחירות עם הקואליציה במרכז ובשמאל, שנשענת על המפלגות הערביות. הם גם מניחים שבני גנץ יפצל את כחול-לבן וירוץ עם נתניהו אחרי הבחירות. המהלך נועד לטרוף את הקלפים ולהפוך את הפירמידה.

"גנץ לא הולך לשום אופוזיציה", אומר מקור ביש עתיד. "זה ברור לכולם. הוד בצר (ראש המטה של בני גנץ, ש"י) מדבר כמעט בגלוי על האפשרות הזו. אתה שומע איך גנץ מתבטא כלפי נתניהו. אין לו שום חשבונות קודמים אתו. להיפך, נתניהו מינה אותו לתפקיד הרמטכ"ל ונתן לו את השנה הרביעית, והוא יהיה אצלו שר הביטחון".

"התנאי של גנץ יהיה שהוא לא יתמוך בשום חוקי חסינות. זה יהיה מבחינתו מרחיק לכת. חוץ מזה לא תהיה לו שום בעיה", מסכם מקור נוסף בשיחה עם זמן ישראל.

בינתיים, אנשיהם של גנץ ומשה (בוגי) יעלון בכחול-לבן ממשיכים לטעון כי לפיד הורס להם את כל הסיכויים, בגלל ההתעקשות שלו על הסכם הרוטציה לראשות הממשלה, שחתם עם גנץ.

לפני שבועיים דיווחנו כאן על הבכירים שטוענים כי "לפיד עומד בינינו ובין הניצחון בבחירות". אתמול טענו גורמים בכחול-לבן שאיתם שוחחנו כי לפי הסקרים שיש בידיהם, כחול-לבן תקבל עוד שישה מנדטים אם לפיד יוותר על הרוטציה, וכי הלחצים על לפיד ממשיכים ויימשכו עד יום הבחירות עצמו.

יאיר לפיד מסר בתגובה לזמן ישראל: "היו אלף איש שדיברו והעלו אלף רעיונות, יש בלי סוף שמועות, אבל אני בחיים לא הייתי שובר מילה או הסכם, בטח לא עם בני גנץ שאני מאמין לו וחבר שלו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 499 מילים

המבט שלו היה מבריק וקשה, והוא נצמד לי לבגד הים

 (צילום: iStock-bennymarty)
iStock-bennymarty

גופי היה חכם ממני
כוח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחרי. 

(גופי היה חכם ממני / יונה וולך)  

את שומעת, יונה, הגוף שלי לא היה חכם כמו שלך, הוא לא היה חכם ממני.  איך זה יכול להיות, תגידי, שגופי, גופי החזק, גוף של שחיינית, ששנים אימנתי אותו לציית לי, דווקא הוא בגד?

אולי  האימונים היו קשים מדי, כי עובדה, הוא מסוגל לשאת כמעט הכל והוא גם לא חושב, הוא כל כך רגיל להשמע לי עד שהוא לא עושה שום דבר מעצמו.

הוא נשאר ונשאר, עד שכמעט מאוחר מדי.

*  *  *

הבגידה החלה כשנאלצתי לצאת מהמים, הברכיים שלי לא עמדו בעומס האימונים, קרה לי מה שקורה להרבה ילדים ספורטאים, אף אחד לא מספר לנו שאסור לדחוק בגוף עד כדי כך, אנחנו לא יודעים שבכלל יש לו גבול, לגוף, אנחנו מרגישים אשמים כשאנחנו קורסים ואף אחד לא מספר לנו שלא בנו האשמה.

מי שקורע רצועה בברך לא יכול לחזור לנבחרת.

הוא מגורש לחיים האמיתיים.

הבגידה החלה כשנאלצתי לצאת מהמים. קרה לי מה שקורה להרבה ילדים ספורטאים. לא מספרים לנו שאסור לדחוק בגוף ככה. אנחנו מרגישים אשמים כשאנחנו קורסים

שנים הייתי במים, הגוף שלי חלק וחזק וטוב, כמו דולפינה חומה יצאתי לבסוף החוצה ופתאום הייתי פצועה. פעמיים בשבוע הוסעתי לפיזיותרפיסטית, והיא לימדה אותי להפעיל את השרירים הפגועים בחזרה.  בהתחלה בכלל לא הלכתי, אחר כך הלכתי עם קביים, ואחר כך למדתי ללכת שוב.

כשיכולתי ללכת שוב היה קיץ, והייתי בת חמש עשרה.

*  *  *

מה בכלל עושים עם הגיל הזה? הרי אני דג, אני במים. כשכל הבנות הלכו למסיבות, אני הייתי במים, וכשכל הבנות נתנו יד לבנים, או התנשקו נשיקה מהוססת בשביל שליד הבית, אני הייתי במים ולא חשבתי על דברים כאלה. הגוף שלי הוא מכשיר, מכשיר חזק שעומד לרשותי, והתנועה במים היא כמו סכין של קצף ויש מוזיקה לתנועה, ומדובר בדיוק ובקור.

*  *  *

ופתאום אמצע הקיץ, ונורית באה אלי כולה זוהרת, עם שמלת פסים בצבע גלידה ותלתלי זהב מפוזרים. לא חם מדי? אני רוטנת כשהיא מציעה לי לבוא איתה לבריכה. בכל זאת אני מתרוממת מהמיטה ומוציאה, כאילו באגביות, את בגד הים מהמגירה האמצעית. לא נגעתי בו כבר חודשיים, מאז שגורשתי מהנבחרת, אני מריחה את ריח הכלור הנהדר שלו לפני שאני פורשת אותו על המיטה. מתחשק לי לבכות כשאני שואלת אותה, את חושבת שאני צריכה גם את המשקפת?

אני כבר לא זוכרת מתי הייתי בבריכה סתם כך, ואני לא יודעת את החוקים.

את לא יכולה ללכת לבריכה עם זה, נורית מסתכלת על בגד הים שלי שמונח על המיטה, היא אומרת 'זה' כאילו שהיא מדברת על משהו איום ונורא.

למה, מה רע בו?

היא אפילו לא נוגעת בו, מפריע לי שהיא מביטה בו בזלזול.

נדמה לי שכל החיים לבשתי בגד כזה, בגד הים הזה הוא חלק ממני, הוא כחול ויש לו פסים בצדדים, יש לו כתפיות נוחות, וזהו.

נורית מצקצקת בלשונה כמו דודה בת חמישים, הכל, הכל אני צריכה ללמד אותך… והיא מלמדת אותי לבקש צ'ק פתוח מאבא שלי, והיא לוקחת אותי איתה לחנות בגדי ים שלא הכרתי בכלל.

*  *  *

על הקולבים תלויות חתיכות בד צבעוניות, אדום וורוד וצהוב, פסים ונקודות, אני קופאת בקור הפלורסנטי, עד שנורית דוחפת לי משהו ליד ודוחקת בי להכנס לחדר ההלבשה. אני מתלבשת בלי להסתכל.

אני מרגישה מגוחכת.

מה את מדברת, זה מדליק.

את נראית נהדר, מחרה מחזיקה אחריה המוכרת, שתיהן מעוות את פניהן אלי.

בגד הים החדש שלי ורוד.

*  *  *

למחרת אנחנו יושבות בבריכה האיזורית.

יושבות בחוץ, סתם, כמונו יושבים עוד נערים ונערות, סתם, יושבים בצידי הבריכה ומסתכלים אחד על השני, אני לא מבינה את זה. את באה למים? אני שואלת את נורית. השתגעת, היא אומרת ומורחת לעצמה את הבטן בשמן מבריק וכתום. הבריכה כמעט ריקה, אין בה מסלולים ואין בחוץ שעון גדול עם מחוגים בצבעים שונים.

הוא מסתכל עלי כל הזמן. הפנים שלו חומות והתלתלים שלו יפים וקשים, בלי לטעום אני יודעת שיש להם טעם של מלח

חם לי.

את כל הזמן מתלוננת, תמרחי לי את הגב.

פתאום אני רואה אותו. 

הוא מסתכל עלי כל הזמן. הפנים שלו חומות והתלתלים שלו יפים וקשים, בלי לטעום אני יודעת שיש להם טעם של מלח, והגוף שלו חום וקשה, כמעט ואגיד גורי אבל בגור יש רכות, ולגור יש מגע קטיפה והוא נראה כמו פסל. גם המבט שלו קשה, מבריק וקשה, והוא נצמד לי לבגד הים.

אני אפילו לא יודעת אם אני אוהבת את בגד הים החדש הזה, הורוד, כולו מחשופים ושסעים, אני יודעת שאני יושבת אחרת פתאום, ואני לא יודעת מה לעשות עם גוף השחיינית שלי, אני יודעת שחם לי יותר ויותר כי הנער הקשה הזה מסתכל עלי ואני לא יודעת מה לעשות עם החום הזה.

המים הם קרים וצלולים, מסודרים כמו קריסטל, וההרגשה שלי עכשיו היא חמה ומלוכלכת ואין בה סדר וקשה לי לנשום. ליד הנער הקשה יושב נער אחר, נמוך ורחב כתפיים, יש לו עיני קטיפה רכות ואני יודעת שהעור שלו חמים ונעים, אבל העיניים הקשות של הנער הקשה הן כמו מסמרים ואני נצמדת למקומי.

*  *  *

אחר הצהריים, כשאחי קורא לי בקול מלגלג לגשת לטלפון אני שואלת את עצמי מי זה מבין השניים. הקול המתכתי שמדבר אליי לא מפתיע אותי, הגורל שלי נקבע כבר בצהריים, בבריכה.

 השמש היתה שורפת, האור שלה היה בהיר מדי ולא היתה לי ברירה.

*  *  *

באותו ערב אנחנו נוסעים לתל אביב, החבר הטוב, רחב הכתפיים, נוהג, לידו יושבת נערה אחרת שהיא לא נורית, לנער הקשה יש ירכיים קשות כמו חרבות, קשה לי לנשום כשאני יושבת לידו. אני רוצה לבקש שיפתח את החלון אבל אין לי קול. בקולנוע, בתל אביב, אנחנו רואים סרט על דובים לבנים בקוטב, בזכרון שלי גם להם אין קול.

באותו לילה כבר באתי אליו, הוא גר בצריף עץ, צמוד לבית ההורים, עמדנו בגינה, כל הפרחים פרחו בכוח, הגינה היתה מלאה בריח של דבש, התנשקנו.

את לא יודעת להתנשק עם הלשון? השיניים שלו צחורות בחושך.

הלשון שלו קטנה ומחודדת והיא דוקרת לי בפה.

"שכבנו", "מישהו", אפשר לומר את המילים האלה כמעט באדישות, זה טוב, אני זוכרת את התחושה בעיניים שלי רגע לפני שהן מתרוקנות מכל הבעה

אני שונאת את הריח הזה, הוא מתוק מדי, גם בגינה של ההורים שלי יש ריח כזה בקיץ, איזה ריח, אומרת אמא שלי תמיד ונאנחת, ממש גן עדן. אני זוכרת שנכנסנו לחדר שלו, אני יודעת שבאותו לילה שכבתי עם מישהו בפעם הראשונה. באילו מילים לתאר את מה שקרה שם? "שכבנו", "מישהו", אפשר לומר את המילים האלה כמעט באדישות, זה טוב, אני זוכרת את התחושה בעיניים שלי רגע לפני שהן מתרוקנות מכל הבעה.

*  *  *

איך אקרא למה שקרה שם יונה. שנים רבות כל כך כעסתי על הגוף שלי, למה הוא לא אמר די, למה הוא לא היה חכם יותר וקרס מיד. כמו כלב נאמן וחום הוא הלך לאן שהלכתי, מוכן להגן עלי אם אגיד לו, הו כן, אם רק הייתי אומרת לו. אבל אני לא אמרתי כלום, את חושבת שזה רק מתמימות?

באמת?

זו תהיה תמימות לחשוב שנקלעתי לשם רק בשל תמימותי, אני אומרת לך. ואם תתווכחי איתי, ותגידי שהייתי רק בת חמש עשרה, אספר לך עוד דבר, אספר לך שנשארתי שם שנה שלמה. 

איפה ההתחלה של הסיפור הזה, זו השאלה האמיתית.

*  *  *

אני רוצה לספר לך יונה על הצריף של הנער הקשה,  הגיע הזמן. אספר לך שלא חזרתי לשם מאז שהסיפור נגמר, שנים ארוכות, ובפעמים הבודדות שניסיתי להיזכר במקום לא הצלחתי, לא הצלחתי להיזכר במקום, לא בו ובעיקר לא בי.

רוב הזמן בכלל לא רציתי.

*  *  *

אני פותחת את הדלת, אני עושה את זה לאט, מזל שהתריסים מוגפים. עכשיו אני נזכרת, הם תמיד מוגפים, לפחות בזמן שאני באה, לכן צבע המיטה ארגמן ורצפת העץ נראית שחורה, החפצים נראים כמו צל, אני רואה את הגוף שלו, דק וקשה כמו מקל על המיטה, אבל איפה אני?

איפה הגוף שלי?

הוא אמור להיות שם.

אני רואה משהו, זה כמו ענן, הגוף הבוגדני שלי הפך לבן ורפוי, אלוהים, לו לפחות היה נעלם לגמרי, קווי המתאר שלו מטושטשים, אני נראית כמו הבובה הזו, שאמא שלי קנתה לי, אני ממולאה בגרגירים לבנים, אני כבדה ורכה, העיניים שלי הן כפתורים ריקים.

*  *  *

הגוף של הנער הקשה מלא בשמש, הוא שורף, התלתלים היפים שלו קשים, הידיים שלו קשות, אין מה לחפש עדינות במגע שלו, אם העיניים שלו נחות עלי אני מתבלבלת, אני חייבת להישמע לו, אני חייבת לעשות מה שהוא אומר, אני חייבת להתהפך, או להסתובב או לעשות מעשים אחרים שאני מתביישת להגיד, אני צריכה להתאמן חזק יותר לא להרגיש, אני צריכה לשכוח את עצמי בתוך הפעולה הקשה הזו, אם תשאלו את הילדה הזו, על המיטה, היא גם תגיד בקול חלול שזו האהבה.

הגוף של הנער הקשה מלא בשמש, הוא שורף, התלתלים היפים שלו קשים, הידיים שלו קשות, אין מה לחפש עדינות במגע שלו, אם העיניים שלו נחות עלי אני מתבלבלת, אני חייבת להישמע לו

סביר להניח שהיא לא תדבר איתכם.

היא לא דיברה עם אף אחד בתקופה הזו, אפילו לא עם נורית.

*  *  *

אני זוכרת לילה אחד, מאוחר מאוד, שברחתי. שנים רבות שמרתי את הצריף הזה בחושך, אם הוא היה עולה בזכרוני הייתי בורחת מיד, לא נשארת שם מספיק זמן כדי שהעיניים שלי יתרגלו, הסדין אדום כהה, הרצפה שחורה, אני זוכרת את הלילה ההוא, שקמתי וברחתי, הגוף שלי נבהל פתאום, מאוד, אבל ממה? את זה אני לא זוכרת.

אני זוכרת היטב את השביל שיוצא מהבית שלו, ואת החושך, לא פחדתי מהחושך  שבחוץ, ממנו אני צריכה לפחד? אתם יודעים איזה דברים מפחידים אני מתאמצת לשכוח? בחושך שבחוץ אני נרגעת, החושך הזה הוא חבר שלי. אני הולכת על השביל, אני הולכת על הכביש השחור, הפנים שלי יבשות.

אחרי כמה דקות אני מרגישה שמכונית נוסעת בעקבותיי, המכונית נעצרת לידי והפנים של האבא של הנער הקשה מסתכלות עלי. 

תיכנסי, הוא אומר בקול רך, אני אקח אותך הביתה. אנחנו נוסעים בשתיקה, יש לו פנים רחבות ועייפות ושיער חלק ואפור שמסורק אחורה. הוא נוסע לאט מאוד ונדמה לי שהוא רוצה לדבר איתי. אני מחכה, אבל הוא לא אומר כלום. אני גם לא אומרת כלום, אבל אני מרגישה רכות בחלל האוטו, נדמה לי שאם ידבר איתי, ולו מילה אחת, אתחיל לבכות.

זה לא קורה.

הוא נוסע לאט, אני מציצה בו מהצד, הוא נראה עצוב, אני שמה לב שהוא נעול בנעלי בית מקורדרוי, ופתאום אני מרחמת עליו מאוד, מאוד מאוד.

איש עם עיניים עייפות כל כך, בנעלי בית, אני מרחמת עליו שיש לו בן כזה שמתנהג כל כך באכזריות לנערות, הוא בטח מתבייש בו, הוא נראה אדם כל כך הגון. אני מרחמת עליו על שקם באמצע הלילה, נעל את נעלי הבית הישנות שלו ויצא לאוויר הקריר רק כדי להביא אותי הביתה. הוא בטח צריך לקום מוקדם לעבודה. 

אני כל כך מרחמת עליו, אני כמעט ומבקשת ממנו סליחה, אנחנו נוסעים בשתיקה עד הבית שלי, כשהוא מוריד אותי אני מחייכת אליו, והוא מחייך בחזרה.

אני אסירת תודה.

*  *  *

כשאני נכנסת הביתה באמצע הלילה אף אחד לא מחכה לי במבט מודאג או כועס, אף אחד לא מתעורר לכבודי, אני לא צריכה ללכת על קצות האצבעות.

אחרי יומיים חזרתי אליו.

*  *  *

לפעמים הנער הקשה בא אליי הביתה, אנחנו נכנסים לחדר שלי וסוגרים את הדלת. החדר שלי צמוד למטבח, כדי לעבור לחדר השינה של הדוקטור, לחדר השינה של ההורים, לשירותים או למקלחת צריך לעבור על פניו, בכל זאת אני לא שומעת צעדים אף פעם.

אף אחד לא דופק על הדלת שלי, לא שואלים שאלות. אצלנו דוגלים בחינוך מודרני, סומכים על הילדים ונותנים להם חופש

אף אחד לא דופק על הדלת שלי, לא שואלים שאלות. אצלנו דוגלים בחינוך מודרני, סומכים על הילדים ונותנים להם חופש.

בעיקר עלי סומכים.

עובדה.

הייתי ילדה בת חמש עשרה, אני מדמיינת איך הפנים שלי הפכו אפורות כשהעיניים שלי התרוקנו, כמעט ולא הרגשתי כלום כבר, כמעט שהצלחתי.

ואז הגוף התעורר, ברגע האחרון, ועשה את מה שהיה צריך לעשות כבר מזמן.

*  *  *

בהתחלה הוא הפך נפוח וחלש מאוד כי אכלתי כמו דב לבן, עד שהקאתי, אחר כך הוא הפך רזה וחלש עוד יותר, כי הפסקתי לאכול, אחר כך כמעט ולא קמתי מהמיטה. ההורים שלי נכנסו לתמונה ואבא שלי אפילו לקחת אותי לדיאטנית בבית החולים, כדי שתגיד לי מה לאכול. לא היתה להם ברירה, להורים שלי, רסיסי הסיפור פגעו בהם בעל כורחם, דלת החדר שלי נפתחה והנער הקשה לא בא יותר.

ערב אחד אפילו ישבנו בסלון, שלושתינו, זה היה בחורף והאח בערה והפיצה ריח שריפה נעים, הסתכלתי על הלהבות הכתומות. 

גם אני אוהב להסתכל על האש, אמר אבא שלי.

אמא שלי נאנחה, לא הדלקנו את הטלוויזיה, אפשר היה לחשוב לרגע שאנחנו משפחה מושלמת, כזו שרואים בסדרה אמריקאית.

המשכתי להסתכל על האש, לא סיפרתי הרבה, גם לא שאלו אותי הרבה, מה שידעו וניחשו היה מספיק כנראה, עובדה שאבא שלי אמר פתאום, וקולו כועס, אף פעם לא סבלתי אותו, מההתחלה.

כנראה שהייתי צריכה להגיד משהו אבל באותה תקופה לא דיברתי כמעט ואבא שלי המשיך בקול נחרץ, להעיף אותו מהבית, זה מה שהתחשק לי, בכל פעם שראיתי אותו זה מה שרציתי לעשות, בחיי.

אני מקרבת את היד ללהבות, עוד ועוד, אני לא מרגישה כלום, אני נוגעת באש בקצות אצבעותיי

האש כתומה לגמרי, אני יודעת שיש בה עוד צבעים אבל אני לא רואה אותם עכשיו, האש חמה, אפילו תינוק יודע את זה, אני מקרבת את היד ללהבות, עוד ועוד, אני לא מרגישה כלום, אני נוגעת באש בקצות אצבעותיי, כשאני ממש נוגעת אני מרגישה. אם חשבתם שאמא שלי נחרדת, מה את עושה? או שאבא שלי שם לב אז אתם טועים.

 בעצמי הזזתי את היד מהאש, אני כבר לא תינוקת, אני יודעת לדאוג לעצמי יפה מאוד.

*  *  *

נכון, אומרת לי יונה, ובסך הכל אני מבינה שהגוף שלך לא בגד בך בסוף, דווקא הוא זה שהציל אותך, מכולם.

אני לא עונה לה מיד, אני חושבת על זה.

אני בוחרת לענות כך

אני כבר לא מסוכסכת איתו, עם הגוף, זה לקח הרבה שנים עד שהסכנו זה לזו,  אני הפסקתי לנקום והוא הפסיק להתנהג כמו לוליין, אפשר לומר שאנחנו כמעט נחמדים, בדרך לנחמדים, רק שלפעמים אני כל כך מתגעגעת.

למה, את שואלת, אדמיין שאת שואלת.

לימים שלפני הסיפור הזה, אני מתגעגעת.

אני רוצה ללבוש בגד ים כחול, פשוט, כזה עם פסים בצדדים וכתפיות נוחות, ללבוש את העור השני שלי, אני רוצה לקפוץ למים צלולים וקרירים, תראי איך המים משתנים לכבודי, יונה, רק לכבוד התנועות שלי, הם גם מלטפים אותי קרוב קרוב לגוף ואין בזה שום דבר מאיים.

או בוגדני.

מי אמרה את זה, אני או את? אני מסתכלת עליה, היא מחייכת, אחר כך היא אומרת לי שהתנועה במים היא כמו סכין של קצף ויש מוזיקה בתנועה.

בתנאי שהתנועה מדויקת, אני מחרה, מחזיקה אחריה.

תחייכי אלי שוב.

 

 

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה, ובארץ עוסקת בתרפיה בדמיון מודרך. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 2,204 מילים

איילת שקד ומירי רגב בהתנצחות מתמשכת

רגב: "שקד מביכה בראיונות". שקד: "רגב משקרת ומסכסכת" ● רגב ממשיכה להתעקש ש"הקב"ה יחליט מי יהיה ראש הממשלה" ● בכירים ביש עתיד תכננו לפרוש מכחול-לבן ולעבור לליברמן ● יאיר לפיד: "חברי הליכוד כועסים על נתניהו ומתכוונים לנקום בו" ● 37 מרצים במכתב בהול למנדלבליט: "אל תתיר אירועים בהפרדה"

מירי רגב ואיילת שקד (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
מירי רגב ואיילת שקד
עוד 54 עדכונים

תגובות אחרונות

עכשיו זה רשמי: המתנחלים מקבלים הכי הרבה כסף

הפריבילגים החדשים דוח מרכז אדווה: ההשקעה הממשלתית לנפש בהתנחלויות מגיעה ל-8,548 שקל לתושב, בתקציבי חינוך, רווחה, תרבות ובריאות ● ב-15 הערים העשירות בישראל הסבסוד נמוך יותר ומסתכם ב-8,291 שקל ● בתחתית הרשימה נמצאים היישובים הערביים, ההתנחלויות החרדיות ועיירות הפיתוח ● הנתונים נאספו במשך 20 שנה

ההתנחלות יקיר בשומרון (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
ההתנחלות יקיר בשומרון

מי שגר בהתנחלויות בשני העשורים שהסתיימו ב-2017, נהנה מהסבסוד הממשלתי הגבוה ביותר לתקציבי חינוך, רווחה, תרבות ובריאות. הכוונה להתנחלויות האידאולוגיות, שמזוהות עם הימין ושאינן חרדיות. כך עולה מדוח מרכז אדוה, שבדק את נתוני האי שוויון בהשקעה הממשלתית ברחבי המדינה.

האוכלוסייה בהתנחלויות אלה הכפילה את עצמה בשני העשורים שנבדקו, אך הן שמרו על המקום הראשון בהשקעה הממשלתית לנפש – 8,548 שקל לכל תושב.

את המקום השני בדירוג ההשקעה הממשלתית תופסות הערים העשירות בישראל, המכונות גם "פורום ה-15", שכל תושב בהן מקבל 8,291 שקל. הכוונה לערים עצמאיות שלא מקבלות מענקי איזון ופיתוח, וחברות בהן בין היתר, ת"א, חיפה, באר שבע, אשדוד, חדרה, חולון, רעננה, כפר סבא ועוד. שיעור הגידול באוכלוסייה של ערים אלה גדל בשני העשורים שנבדקו ב-31%.

"על פני 20 השנים האחרונות אמנם חלו תזוזות במימון הממשלתי של הרשויות , אולם לכל אורך התקופה התקציבים הגבוהים ביותר הופנו להתנחלויות הלא-חרדיות"

אחר כך מדורגות עיירות הפיתוח, עם 7,496 שקל, ובמרחק רב מאחור ממוקמים היישובים הערבים, שמקבלים תקציב של 5,888 שקל לנפש בלבד.

למרות הדירוג הנמוך של הרשויות הערביות, הייתה תקופה אחת שבה הן נהנו מהשקעה נדיבה יחסית. בין 1997 ל-2007, יושמה תכנית חומש לקידום חינוך ערבי, כך שבסך הכל ההשקעה ברשויות שם עלתה ב-45% בעשורים שנבדקו.

ההתנחלויות החרדיות מדורגות בתחתית הרשימה, וההשקעה בהן אף ירדה בחישוב לנפש, אלא שייתכן כי השינוי נובע מהצמיחה המואצת במספר התושבים שם: מ-21 אלף תושבים ב-1997 ל-128 אלף תושבים ב-2017.

הכוונה להתנחלויות עמנואל, בית"ר עלית ומודיעין עלית, שממוקמות קרוב יחסית לקו הירוק ולא צפויות להוות מכשול בפני הסדר מדיני, אם וכאשר יתהווה כזה.

הדוח שמציג את המימון הממשלתי לרשויות מקומיות, מבחין, כאמור, בין ארבע קבוצות יישובים, ובין היתר מנתח את ההשתתפות הממשלתית למימון שירותי חינוך ורווחה, וכן את מענקי האיזון לרשויות עם הכנסות נמוכות במיוחד.

"ב-20 השנים האחרונות חלו תזוזות במימון הממשלתי של הרשויות המקומיות, אולם לכל אורך התקופה התקציבים הגבוהים ביותר הופנו להתנחלויות הלא-חרדיות״, אומר ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של אדוה.

מבט על ההתנחלות עפרה (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)
מבט על ההתנחלות עפרה (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)

"גובה ההשתתפות הממשלתית ברשויות גוזר בסופו של דבר את איכות השירותים הניתנים לתושבים. התקציבים העודפים המופנים להתנחלויות הלא-חרדיות משקפים העדפה ממשלתית ברורה והשפעת לובי חזק של חברי כנסת".

הממשלה הגדילה את השקעתה בעיירות הפיתוח רק ב-31%, וזהו שיעור הצמיחה הנמוך ביותר בארץ. עיירות אלה נשענות באופן מסורתי על תעשיות מעוטות טכנולוגיה

עוד מציין הדוח, כי ההתנחלויות הלא חרדיות מקבלות יותר תקציבים מאשר חלק מהיישובים המבוססים ב"פורום ה-15". בסך הכל צמחה ההשתתפות הממשלתית ביישובי הארץ בכ-160% לכ-21 מיליארד שקל בסוף התקופה שנבדקה.

עם זאת, בעיירות הפיתוח גדלה השקעת הממשלה רק ב-31% במהלך העשורים שנבדקו, וזהו שיעור הצמיחה הנמוך ביותר בהשוואה לשאר חלקי הארץ.

עיירות אלה ממוקמות בדרך כלל רחוק מהמרכז ונשענות על תעשיות מעוטות טכנולוגיה. עיירות הפיתוח קלטו עד היום כ-850 אלף עולים מברה"מ לשעבר, הן מדורגות באשכולות חברתיים נמוכים וסובלות מיציבות פיננסית נמוכה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 425 מילים

חנוך לוין חסר לי כידיד וכאושיית קיום

avraham
משמאל לימין: הפסנתרן מישה בלחרוביץ, (המלווה המוסיקלי של ההצגה), זהרירה חריפאי, אברהם עוז, חנוך לוין, אלברט כהן, יונה אתינגר (נדבן, שעל שמו אולמות באוניברסיטת ת"א וקרן שמסייעת לקאמרי), מירה בלחרוביץ. התמונה באדיבות אברהם עוז

את הציבורי יאמרו רבים ויגידו היום, אבל אני, כמו עוד כמה חברים קשישים במועדון הזה, חוֹוה ביתר שאת את העצב האישי.

בגילנו המתקדם אין זה חיזיון נדיר להיפרד מבני דורנו, המסתלקים אט אט ובחשאי מעל במת חיינו האוזלת. חנוך לוין היה מאז ומעולם בוגר ממני בשנה, על כל המשתמע מכך, וכך נשאר עד עצם היום הזה, בדבריו ושתיקותיו. אלא שלדידי, מזה עשרים שנה בדיוק, הוא חוטא לתפקידו הזה.

הוא חסר כידיד וכאושיית קיום. כמי שהיה אמור להתבונן אל הזירה הזאת, שעזב בחוסר אחריות משווע היום לפני עשרים שנה – ולומר דברים, אם ישירות ואם על דרך הכתיבה – שהיו חזקים מכל המילים הנישאות ברוח, של אותם המוחזקים בעיניהם כאורים ותומים.

הוא חסר כידיד וכאושיית קיום. כמי שהיה אמור להתבונן אל הזירה הזאת, שעזב בחוסר אחריות משווע היום לפני עשרים שנה – ולומר דברים

ואולי לא. כי רק הקליפה הגופית נסתלקה. והוא, שהגוף היה בראש מעייניו, ידע לדבר גם מעֵבר לגוף. גם סתם מלים שלו, גם כאלה שנקראו בדיעבד, שמורות בכספת האישית כאוצרות נדירים שלא ניתן לממש, אבל עצם קיומן שם יש לו ממשות איתנה, כמו קיר תומך, כמו רוח מבדרת בימי החום המעיקים.

המון נימים ומיתרים מתקשרים למארג הסבוך והאוורירי הזה. עירונית אלף מול עירונית אלף ערב, מעין הפרדה מעמדית, שלמרות הסינכרוניות בזמן לא התממשה בינינו בזמן אמת.

וטוב שכך, כי במבט לאחור התקיים הזיכרון המשותף מבלי שיעלה העוקץ המעמדי המזויף; והאוניברסיטה, בקישורים הלא הגיוניים של מי שלא למד רשמית בחוג לתיאטרון, והיה איש התיאטרון הגדול שבכולנו; ומערכת עיתון הסטודנטים "דורבן", בו השיק המדור הספרותי שלי לדף האחוריים שלו; ומסיבות ימי ששי בעיר, שבהן שתי מסיבות, כפי שאמר לי פעם, הכילו את כל הפקולטה למדעי הרוח; והחבורות הספרותיות, ובנימין תמוז במוסף הספרותי של "הארץ"; והמפגש במילואים במלחמה הארורה היא שכל הבאות אחריה השתרגו מן העצב שחווינו בה מול אופוריה משתוללת; וימי הקברטים של הפרינג' וסולומון גריפ בבוסתן; ואחר כך ברית התיאטרון הקאמרי, כשכל מילה דרמטית שנכתבה ונשלמה הוסגרה לידי, כחבר במעין מסדר של נזירים בשולי המזבח הבתולי של הבמה, שטרם ידעה את הטקסט ההולך ונכתב.

ואיך נשלחתי ללונדון להביא סכינים מעוצבות במיוחד למעננו על ידי חרש אמן בתיאטרון הלאומי: סכין דוקרת וסכין שוחטת, ושקיות של דם, ואת כל זה להעביר בביטחון של "אל על"

כמה סיפורים: מעורבותי שלא מדעת בחטיפת הבן ישראל מאמו לארץ, והקשר שקשר מאחרי גבי לשדך לי עוזרת הפקה מאיטליה, בעיצומם של צילומי "פלוך" הקדחתניים; ואיך נשלחתי ללונדון להביא סכינים מעוצבות במיוחד למעננו על ידי חרש אמן בתיאטרון הלאומי: סכין דוקרת וסכין שוחטת, ושקיות של דם, ואת כל זה להעביר בביטחון של "אל על"; והישיבות על ייסוד מרכז הפרינג' הראשון, עם שטרנפלד וטלי רעייתי והספרי; ואיך חיזרנו על פתחי התיאטרונים עם פולדי שצמן ועוד למצוא במה ל"ילד חולם"; כמה נדבכים; וכמה מילים שנאמרו וכמה מילים שותקות.

וזו התמונה: אחת מני רבות. 1981. עונת השנה – עכשיו בערך, בשיפולי הקיץ. קיץ אחד לאחר שהפרכנו בפעם הראשונה, לאור חזונו המסור של אורי עופר, בלונדון ובאדינבורג, את המיתוס השקרי שהתגלגל שנים – שיצירתו של חנוך כה נטועה במחוזותינו שאיש בעולם שמחוצה להם לא ישכיל להבינה.

בקיץ שלאחר ה"יאנג ויק" והתיאטרון הדחוס בהולירוּד רוֹד, כשהתראיינתי בשמו ברדיו הסקוטי והוא כיוון את דבריי בעיניים טלפטיות מן העבר השני של המיקרופון, נסענו ל"לה מאמה" בניו יורק, שעוד זהר בקיסמם של אלן סטיוארט, הכספית המתגלגלת, רוברט פטריק של "ילדי קנדי" ששתה בבר, ועוד רבים משנות הזוהר של העשור המיתולוגי שלפני כן.

כל כך הרבה עמלנו, חנוך ואני, כשעבדנו על התרגום הראשוני לפני הנסיעה הבריטית, למצוא מקבילה נאותה ל"ביג תוכעס"

"יעקובי וליידנטל" כבשו את הקהל הניו יורקי עוד רב יתר מאשר באי הבריטי, בשל ריבוי האוכלוסיה היהודית. כל כך הרבה עמלנו, חנוך ואני, כשעבדנו על התרגום הראשוני לפני הנסיעה הבריטית, למצוא מקבילה נאותה ל"ביג תוכעס", ובלב לא שלם סיכמנו על "ביג באם"; ורק כשישבנו עם חבריי הפרופסורים האמריקאים היהודים לאחר ההצגה ב"לה מאמה" שאלו אותנו, באנגלית צחה: "ולמה לא חשבתם על 'ביג תוכעס'? כל ניו יורקי יבין את זה!"

חָלַקנו חדר במלון "בִּיקוֹן" בברודווי, הוא ואני, בימי ההצגות ב"לה מאמה". אני קמתי בבוקר ושעטתי לתערוכות, ובלעתי הצגות מאטינֶה בטרם הגיע הזמן ללכת לתיאטרון להצגות הערב שלנו. חנוך נתן לי את ברכת הדרך, אבל נשאר ישוב במיטתו מרבית היום ומילא מחברת בכתב ידו הצפוף. לימים יצאו מזה "הנשים האבודות מטרויה".

הנה תיעוד חזותי קטן מן הקיץ ההוא. אנחנו בחזית "לה מאמא", עם זהרירה וברטו, ומישה בלחרוביץ המלווה המוסיקלי ורעייתו, ויונה אתינגר, איש רב אמצעים שסייע לחזון המסע להתגשם. אינני זוכר איפה היו קורמן, השלישי בחבורת השחקנים, ואורי עופר. אחד מהם אולי צילם את התמונה? והאחר נשאר בתוך התיאטרון?

מה הייתי אומר לו, אילו הופיע לפתע ולא בחלום? בימים האלה, בנסיבות פוליטיות ואחרות, אני מתחיל לחוות סופָניות

מה הייתי אומר לו, אילו הופיע לפתע ולא בחלום? בימים האלה, בנסיבות פוליטיות ואחרות, אני מתחיל לחוות סופָניות. לא בבשרי וברקמות הגוף, כמוהו בשנים האחרונות, לפני הנסיגה המשמחת ולאחריה, אלא בתחושת הנפש.

והייתי שואל אותו משהו על זה, את החבר הזה שהִתמיד להיות בוגר ממני בשנה, גם בימים שאני הובלתי מהלכים פרגמטיים הקשורים בהעלאת יצירתו. אותו, שכל חיי יצירתו נָעו בין כולם רוצים לחיות ובין רצח.

אותו, שכל כך הגיוני, וכל כך עצוב, שנטל על עצמו ללַמד אותנו את לקח ההֶעדר, כאילו רצה שנחוש, אנחנו כולנו שרוצים לחיות, כמה חי בתוכֵנו המוות, והוא דובר בנו באלף לשונות, שאת כולן הכיר והיטיב לדעת.

אברהם עוז הוא פרופסור אמריטוס לדרמה וספרות באוניברסיטת חיפה ובמאי בתיאטרון אלפא, ת"א. הוא חוקר שקספיר בעל שם בינלאומי, וספריו ומאמריו פורסמו בארץ ובעולם. תרגם מחזות רבים, אופרות ושירה; שימש בין השאר ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטאות ת"א וחיפה, חבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי, וערך כתבי עת ותכניות בטלוויזיה וברדיו. יביים בקרוב את מחזהו "הר תפארת" על העלייה הראשונה ושורשי הציונות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 824 מילים
עודכן לפני שעה
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
  • רשידה טליב ממישיגן ואילהן עומאר (מימין) ממינסוטה (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite, File)
    AP Photo/J. Scott Applewhite, File
  • בנימין נתניהו ודונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Manuel Balce Ceneta, File))
    AP Photo/Manuel Balce Ceneta, File)
  • בנימין נתניהו וברק אובמה (צילום: AP Photo/Pablo Martinez Monsivais, File)
    AP Photo/Pablo Martinez Monsivais, File

פרשנות סטירת לחי לאמריקה

למרות הזלזול המופגן של נתניהו, רבים מחברי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב תמכו בעקביות בישראל ● ואז הגיעה פרשת עומאר-טליב ● הרבה אחרי עידן טראמפ ונתניהו, המחוקקים בארה"ב לא יסלחו לישראל על מניעת הביקור ● וההשלכות עלולות להיות מרחיקות לכת

עוד 790 מילים
אהוד ברק נואם בכנס המועצה לשלום וביטחון, ב-13 באוגוסט 2019 (צילום: פלאש90)
פלאש90

חילוקי דעות במחנה הדמוקרטי סביב התוכנית המדינית של ברק

התוכנית המדינית שהציג אהוד ברק בשבוע שעבר, הכוללת סיפוח גושי התנחלויות, מעוררת מחלוקת בקרב שותפיו במחנה הדמוקרטי ● "דברי ברק לא משקפים את עמדת מרצ, רחוק ממנה״ אומר בכיר במרצ ● מנגד, מדגיש מוסי רז, בראיון לזמן ישראל: "אם ברק מבין שהכיבוש הוא הבעיה המרכזית של ישראל, הוא כבר קרוב אליי יותר מ-110 חברי כנסת"

עוד 891 מילים

המשטרה החזירה את המפגינים לפתח תקווה

המעצרים השערורייתיים בפתח תקווה ביום שישי, החזירו את הברק לעיניים של המפגינים במוצ״ש ● וגם הביאו לשם בפעם הראשונה את אהוד ברק ● אמיר בן-דוד חזר מההפגנה ה-141 בכיכר גורן, שהייתה הפעם מלאה - דווקא בזכות המשטרה שביקשה לדכא אותה

  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • שושקה (אנגלמאייר) ויעל כהן-פארן בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ניצן הורוביץ בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד

המעצרים השערורייתיים והשרירותיים של תשעה אזרחים בפתח תקווה, רק כי "הפרו את ההנחיות באופן בו צעדו בציר ההליכה של היועץ המשפטי לממשלה לבית הכנסת" (קשה להאמין, אבל זה הניסוח בהודעה שהוציאה המשטרה בעקבות המעצרים בשישי בצהריים), החזירו את הברק לעיניים של מפגיני פתח תקווה. וגם הביאו לכיכר גורן בפתח תקווה בפעם הראשונה את אהוד ברק.

כאלף מפגינים התכנסו הערב (מוצאי שבת) בכיכר. מאות מהם חזרו אליה אחרי היעדרות ארוכה. זו השבת ה-141 שההפגנה הזו נערכת – בלי ספק שיא של התמדה בתולדות המחאה בישראל.

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

היא כבר ידעה עליות ומורדות. היו הפגנות שרק הגרעין המייסד השתתף בהן, היו הפגנות של מאות ושל אלפים. ובימי השיא, כשתיקי החקירה נגד בנימין נתניהו היו במוקד תשומת הלב הציבורית, צעדו עשרות אלפי מפגינים בתל אביב.

בינתיים חזרו ההפגנות לפתח תקווה ומספר המפגינים קטן בהדרגה, כשממוצע הגיל נותר כל הזמן גבוה. זה אחד הנושאים שמעסיקים ומתסכלים את המפגינים לאורך חודשי ההתמדה הארוכים: הצעירים כמעט ולא באים.

האגרסיביות המשטרתית כלפי הגרעין המייסד, מילאה שוב את הכיכר, וצירפה למפגיני פתח תקווה הקבועים גם נציגים חדשים, ממחאת האתיופים וממחאת הנכים, במה שעוד עשוי להתברר כאירוע מכונן, שהצליח לחבר בין קבוצות המחאה השונות שפועלות בנפרד בארץ.

עו"ד סיגלית קסלר, ממייסדות מחאת פתח תקווה ומעצורות שישי בערב, הנחתה את ההפגנה והתקבלה בכבוד השמור לגיבורים. לקול צהלות המפגינים היא חזרה על משפט המפתח שכתבה אתמול בפוסט לזמן ישראל: "ילדתי ארבעה ילדים בלי אפידורל, המשטרה לא יכולה להפחיד אותי".

למעצרים בשישי קדמה הנחיה תמוהה שהוציא ביום רביעי ניצב עמי אשד, מפקד מחוז מרכז של המשטרה. תחת הכותרת "תנאים למחאות בשכונת כפר גנים בפתח תקווה", כתב אשד: "חל איסור לקיים מחאות  ברחובות הסמוכים לביתו של היועמ"ש לממשלה, המחאות תתקיימנה בכיכר גורן. על אף האמור, ניתן לקיים מחאה שקטה של עד חמישה אנשים ברחוב מייזנר פינת בן גוריון".

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

עו"ד קסלר הודיעה למפגינים על הכוונה לעתור השבוע לבג"צ נגד הנחיות המשטרה, שהוצאו לטענת המפגינים ללא סמכות, וחורגות מההנחיות שנקבעו בפסקי דין של בית המשפט העליון שדנו בעתירות קודמות. עו"ד דניאל חקלאי, שדיבר אחרי קסלר, אמר למפגינים: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק".

עו"ד דניאל חקלאי: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק"

אהוד ברק הגיע לכיכר גורן מלווה בניצן הורוביץ, יו"ר המחנה הדמוקרטי, במוסי רז, ערן עציון ופעילים נוספים של המפלגה. ברק פרסם ביום שישי פוסט בפייסבוק שבו כתב, בין השאר, "ארדן, פתח תקווה זה לא אום אל חיראן, לאזרחים מותר להפגין" – הצליח לקומם נגדו מחדש את חברי הכנסת הערבים, ואז נאלץ להתפתל ולהסביר: "באום אל חיראן טוייחה החקירה, לא ניתן שזה יקרה שוב. ניצול אי הבנה לחרחור ריב בין יהודים לערבים – זה לא שותפות. זה המשך שיתוף הפעולה הבזוי עם נתניהו".

אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

הערב ברק יצא לסיבוב לחיצות ידיים וצילומי סלפי בין המפגינים. "לא באנו לנאום פה", אמר לי הורוביץ, "המפגינים מעדיפים שלהפגנות לא יהיה אופי פוליטי ואנחנו מכבדים את זה. באנו להביע תמיכה".

דקות מאוחר יותר קראו לברק והורוביץ מהבמה ("ראש הממשלה לשעבר ברק פה ואנחנו מבקשים שיעלה ויברך אותנו"), אבל התברר ששניהם כבר עזבו את המקום והמשיכו הלאה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
"בבוקר לח בשנת תרל"ח עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים שטמפפר בא ,וגוטמן בא וזרח ברנט ויואל משה סלומון עם חרב ואבנט........ ליד אומלבס הם חנו........" . ... המשך קריאה

"בבוקר לח בשנת תרל"ח עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים שטמפפר בא ,וגוטמן בא וזרח ברנט ויואל משה סלומון עם חרב ואבנט…….. ליד אומלבס הם חנו…….." . כשהייתי בכיתה ו' בבית ספר "ריאלי הדר" שבחיפה- נורית , המורה הנפלאה למוסיקה – לימדה אותנו למופע סיום השנה את ה"בלדה על יואל משה סלומון"- בהופעה שרנו מגוון שיריי" אנו באנו ": "ראשון לציון מארש" שיר על היקב בזכרון יעקב ועוד ועוד…. שירי חלוצים שלא נס ליחם . אני זוכרת את הסיפורים המרתקים על החלוצים ששורבבו בין שיר לשיר, את הריקודים,אני זוכרת כמעט הכל… אני זוכרת את ההתפעלות הילדותית: לא הבנתי איך הם,החלוצים, הצליחו כנגד כל הסיכויים: קדחת,מלאריה,ביצות ,ועוד הרבה אתגרים. היו במהלך החזרות רגעים שהצטערתי שלא נולדתי אז… בשנות "תרפפו", הצטערתי שפיספסתי את ההזדמנות להיות חלוצה. חלילה אני לא מתלוננת- נולדתי להורים ניצולי שואה שהגיעו לישראל סמוך לפתיחת השערים ,נולדתי לתוך מציאות עם מדינה ,דגל ,לאום,נולדתי למציאות עם ביטחון כלכלי,עם חוויה שאני בבית שלי . לא הייתי צריכה לייבש ביצות 😉 האתגר שלי היה לעשות בגרות,צבא,אוניברסיטה. אומלבס( המקום בו היו יואל משה סלומון וחבריו) היא היום פתח תקווה: עיר שביקרתי בה פעמים ספורות :אחת מהן היא כשחיפשתי ריהוט פלסטיק ל"מרפסת כוס קפה" 🙂 וגם… כשהלכתי להפגין בעד הדימוקרטיה – נגד ההתנהלות השלטונית שמתקיימת כיום. אתמול בערב באומלבס/פתח תקווה קרה משהו שעד עכשיו קשה לי לעכל: מפגינים ,רובם סבים וסבתות , הוכו ונאסרו : אזרחים שומרי חוק, אזרחים שמחו בעד הדימוקטיה- ספגו מכות רצח משוטרי משטרת פתח תקווה. צפיתי בסירטונים,בתמונות וצבטתי את עצמי………… מה פה קורה פה? האם אני מרגישה פייק בטחון? אם הייתי מגיעה אתמול יכולתי להיות אחת מהם… האם הבן שלי יכול לחוש את אותו בטחון שאני הרגשתי בגילו? ובעתיד? האם יוכל לחוש בטחון בעצמו,במדינה?……………… האם ההישגים שאני כישראלית כל כך גאה בהם – האם הם הולכים ומתפיידים? מה שאני כן יודעת- שאני אצא לשמור,להלחם עליהם-לפתח תקווה ולאיפה שצריך…. ואתם????

עוד 489 מילים ו-3 תגובות
ד"ר יעקב רוזנפלד ב-1946 עם חיילי צבא השחרור העממי ששומרים על ביטחונו במהלך מלחמת האזרחים עם הקוומניטנג (צילום: באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה)
באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה
סיפורו של ניצול השואה שהקים את מערכת הרפואה הסינית

"הרופא הענק עם האף הגדול"

ד"ר יעקב רוזנפלד מת ונקבר בישראל מבלי להותיר כאן חותם, אך הוא שינה לעד את פניה של הרפואה הסינית, ושגריר סין עולה לקברו בכל שנה ● "הוא היה רופא וחייל גדול, שהציל חיים רבים במסגרת שירותו בצבא סין" ● בזמן שהסינים משגרים רמזים מאיימים להונג קונג, הם מבקשים להעלות את דמותו על נס, ולהציג פנים אחרות של מדינתם

עוד 815 מילים

מאות הפגינו בפתח תקוה: "נתניהו למעשיהו"

ברק הגיע להפגנה ה-142 בככר גורן: "זו לא דמוקרטיה" ● אמיר אוחנה למפגינים: "הגבלות המשטרה מאוזנות" ● עמיר פרץ: "בהוראה מבלפור מרסקים את הדמוקרטיה" ● איימן עודה תקף את ברק שהישווה את הפגנות פ"ת לאום אל חיראן ● ישראל כץ הכחיש שנתניהו ביטל את נסיעתו לברזיל, וטען שמניעת הכניסה של חברות הקונגרס לא קשורה ללחץ של טראמפ

  • עו"ד דניאל חקלאי בהפגנה היום (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • ברק בהפגנה בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בככר גורן, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
עוד 30 עדכונים
צבר מצוי נגוע בכנימה (צילום: באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני))
באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני)

הבננות לא לבד כנימה קטלנית מאיימת להשמיד את הסברסים

דרמה בגבול הצפון: חוקרים ממכון וולקני ייבאו שני מינים של טורפי חרקים שניזונים מהכנימה המזיקה ● אלפי מושיות מקסיקניות כבר שוחררו בגליל, ולאחרונה הצטרפו אליהן נחילי זבובים מקסיקניים ● "אנחנו בעיצומו של התהליך, אז זה קצת כאוטי, אבל יש סיבה לתקווה" ● ובלבנון, שם גם נפגעים שיחי הצבר, מאשימים את ישראל

עוד 886 מילים
אילוסטרציה (צילום: istockphoto)
istockphoto

בריאות מי שמנמן של סבתא

פרופ' מארי רודולף (68) הצליחה להפחית את השמנת היתר בקרב ילדים בבריטניה ● אחרי שעלתה לישראל, היא חולמת לעשות כאן את אותו הדבר, בדגש על עזרה לאוכלוסיות מוחלשות ● בין לבין היא מטפלת בנכדים התאומים שלה, ואין שום סיכוי שהיא תיתן להם שוקולד ● ראיון

עוד 1,417 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גֵּירוּשׁ

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים - ובצדק - נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של נתניהו והימין בחרדות השואה, עשו בדיוק את אותו הדבר השבוע במסגרת המאבק בגירושם של העובדת הזרה ובנה ● כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו

עוד 1,072 מילים

בעקבות כתב האישום: השר חיים כץ הגיש את התפטרותו

כץ במכתב ההתפטרות: "הניסיון להטיל דופי בניקיון כפי הוא חסר יסוד ונועד לכישלון" ● על אף האישור שניתן לה, חברת הקונגרס טאליב הודיעה כי "ביקור בישראל תחת התנאים שהוצבו נוגד את ערכיי", דרעי: "פרובקציה. שנאתה לישראל גוברת על אהבתה לסבתה"

חיים כץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
חיים כץ
עוד 18 עדכונים

חודש לבחירות כיצד הפך נתניהו את עצמו לאימפריה

בזמן שגנץ מותקף על עילגותו ועל האנמיות שבה מתנהל קמפיין כחול-לבן, ראש הממשלה ממשיך להתעלם מרעשי הרקע ולבנות את עצמו כדמות גדולה מהחיים ● אבל בכיר בליכוד מדווח על דאגה אמיתית במפלגת השלטון: "המצב כרגע מבחינתנו לא טוב" ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
בנימין נתניהו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 954 מילים
סגירה