בימים האלה סביב ימי הזיכרון תקוע לי גוש בגרון, גוש של כאב, של פחד, של אימה, של חוסר אונים, של זעם. גוש של כ-1500 קברים חדשים בבתי העלמין, של כ-11500 פצועות ופצועים ושל 132 חטופים.
אורי (שם בדוי) איבד 15 חברים בנובה, ועוד 5 מחבריו חטופים. והוא רק בן 22. רוני (שם בדוי) בת ה-23 לא מסוגלת ללכת לבד ברחוב, היא ישנה שעה או שעתיים בכל לילה, דוחה עוד ועוד את שעת ההליכה לישון כדי לא לפגוש בסיוטים את החברים שנרצחו כשהיא התחבאה בבור, חוסה בצל שורשי העץ. ביום הם קמים לעבודה, מתפקדים כמו אריות. בלילות הם צונחים אל התהום. פוגשים את הפחד למות, את הפחד להשתגע. את הפחד להתמוסס. להיעלם.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
'ביבי/דרעי' בסרט של הסנדק של ההוא המבוגר שבא להוא בכפר ואומר לו: "יש לי קוץ בנעל' והילד שמתבגר זה סמוטריץ ולא גפני כי כשהוא עושה ת'נעירת חמור האבא זה סינוו'אר השרמוטה יותר מנסראללה. וככה זה היה, ביבי ודרעי רוצים עזרה, והם לא יודעים מאין יבוא עזרם. או בקיצור: אך ורק אם ליאור שליין יבין את הלאטמות של עןבדיה יוסף שחינך לא לחשוב שהעולם בחור של התחת שלך! ענווה נדרשת – ומשמעותה: הבנה שיש כח גדול ממך אתה ליאור וממחנה החילוניים היהירים והילדותיים ששוכחים שרק' אתמול היינו על-4 ופחדנו מהטיפוס והכולירע והקורונה ושיקשקנו כמו ילדות קטנות. בקיצור: ביבי ודרעי לכלא, וליאור שליין שיירד מהעץ