אישיות
רון חולדאי

דעה חנייה בתל אביב זה לא מוצר צריכה בסיסי

עיריית ת״א נתונה בזמן האחרון תחת מתקפה בגלל שהעזה לגעת בקודש הקודשים: הסטטוס קוו של החנייה ● זה לא קורה לו הרבה, אבל אביב לביא דווקא מזדהה הפעם עם העירייה ● כשרבבות רכבים חדשים נוספים בכל שנה, מוכרחים להתחיל להיפרד מהפריבילגיה של חנייה בחינם ובתור התחלה, להחזיר את המדרכות להולכי הרגל

עוד 752 מילים

להעיר את הדוב ניסיון אחרון להציל את שדה התעופה של ת"א

בדיון בוועדת הכספים בכנסת הסתמנה הסכמה גורפת לדחות את פינוי השדה ● היו"ר משה גפני זעם על נציגי בעלי הקרקעות שלא הגיעו: "זה פיקוח נפש, אתם הורסים את המדינה, לדחות מינימום עד ינואר" ● מיקי זהר: "אי אפשר להפקיר את תושבי אילת, גם רוה"מ חושב שפינוי מיידי לא סביר" ● נציג האוצר: "8 מיליארד שקל מהפינוי אמורים לממן את העברת צה"ל לנגב" ● הטיסות לאילת כבר נחתכו בכ-25%

ועדת הכספים של הכנסת קיימה היום (חמישי) דיון מיוחד על הפינוי הצפוי של שדה דב, והסתמנה הסכמה גורפת של כל סיעות הבית לנסות לדחות אותו. היו"ר, ח"כ משה גפני, הודיע שהוועדה תתכנס שוב בשלישי הקרוב וסיכם את הדיון בדרישה מראש הממשלה לדחות את הפינוי לפחות עד ינואר.

"זה פיקוח נפש, אתם הורסים את המדינה", אמר. שר התחבורה החדש, בצלאל סמוטריץ', כבר הודיע שינסה ליזום חקיקת בזק שתדחה את הפינוי וכי יש לכך  שותפים רבים בכנסת. במקרה של דחיית הפינוי, שנקבע לעוד שבוע וחצי, הפיצוי לבעלי הקרקע יעלה למדינה מיליארדים.

במהלך הדיון יו"ר הוועדה משה גפני התעצבן על כך שמנהלי הגוש הגדול לא מגיעים, "אני רותח מזעם … הם מקבלים כסף בשביל להתייצב כאן!". ח"כ מיקי זהר מהליכוד אמר שפינוי מיידי הוא הפקרה של תושבי אילת ו"גם ראש הממשלה חושב שזה לא סביר". זהר הציע פינוי הדרגתי ופתרון קבע לתושבי אילת ביום שאחרי הפינוי, כך שיוכלו לטוס למקום קרוב לשדה דב, או לנתב"ג.

גם אורית פרקש מכחול לבן הביעה עמדה דומה: "איפה הממשלה עם ההליכה הזאת ראש בקיר? יקוב הדין את ההר, לפגוש את הכסף עכשיו ומיד בלי פתרון לטווח הקצר". מיכל שיר מהליכוד אמרה שפינוי עכשיו הוא "תכנית חלם … מנתקים את אילת מהמרכז". נציג האוצר בדיון, אמר שהכסף מפינוי השדה מסתכם ב-8 מיליארד שקל בסך הכל וחלקו אמור להיכנס בשנה הבאה, כדי לממן את העברת בסיסי צה"ל לנגב. טל רוסו מהעבודה אמר שאפשר לפנות 70% מהשדה ולשמור על מסלול הטיסה האזרחי. גפני אמר בסיכום, שהדרישה היא לדחות את הפינוי לפחות עד ינואר, או סוף השנה, לפי החלטת ראש הממשלה: "הדחייה היא קריטית, זה יהיה במשמרת שלנו … המנהלים מטעם ביה"מ יבואו לכאן בסוף, לא נשחק איתם … צריך לאפשר הפעלה של השדה עד שמתחילים לעבוד שם כמו בהרצליה".

מי מתנגד לפינוי?

הבליץ של סמוטריץ' היא ניסיון אחרון במאבק מתוקשר נגד פינוי שדה דב: ראש העיר אילת, מאיר יצחק-הלוי, התריע ממכת מוות לעירו, בעקבות הירידה הצפויה בהיקף הטיסות לעיר, ביטל את חברותו בליכוד, שבת רעב והקים והקים אוהל מחאה ליד הכנסת; ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, מציע להשהות את הפינוי, ולקדם במקביל הקמת שדה חדש בלב ים, למרות הכסף שהבנייה על הקרקע אמורה להניב לעיריית תל אביב; המלונאים באילת שכרו את הקמפיינר אבי בניהו; וגם התושבים – הן באילת והן בצפון תל אביב – מתנגדים ברובם לפינוי הצפוי.

טענות המתנגדים לפינוי

צניחת היקף הטסים לאילת ב-40%
הגדלת העומס בכביש 90 – מתחילת השנה נהרגו 7 אנשים בכביש ואשתקד נהרגו שם 20 איש
פגיעה בתיירות הפנים לאילת בהיקף של 20%-30%, שהיא 85% מסך התיירות לעיר
סגירת מלונות ואי בניית מלונות חדשים שתוכננו באילת, 20 שנה לא נבנה מלון חדש בעיר. דוד פתאל: "זה יוריד אותנו מתחת לסף הרווחיות"
"סוגרים תשתית חיונית בעבור חופן דולרים. יש לי את כל הסיבות לתמוך בסגירת השדה … כ-5,000 יחידות דיור בשטח של השדה כבר אושרו להפקדה, אבל התכנית נעדרת ראייה אסטרטגית" (ראש העיר תל אביב)
״אפשר לבנות 8,500 יחידות דיור ולהשאיר מסלול אחד וטרמינל קטן. הממשלה מתנהגת כמו כריש נדל"ן. כביש 90 יהפוך למלכודת מוות" (ראש העיר אילת)
"זמן ההגעה יוכפל וצוותים רפואיים כבר הודיעו שיפסיקו להגיע (מנהל בי"ח יוספטל)

בשיחה עם "זמן ישראל", בניהו שולף את נשק יום הדין הביטחוני: "בכל מדינה שדה תעופה הוא נכס אסטרטגי. זה המנחת היחידי בגוש דן שמשרת אינטרס בטחוני, אם וכאשר יצטרכו להוביל פצועים או חברי קבינט או לצאת לים. הצבא רצה להישאר, אבל עובד לפי החלטת הממשלה. איך רשות שדות התעופה תומכת בסגירת השדה? רשות מקרקעי ישראל נתנו להם מאות מיליונים כ'דמי שתיקה', ואם השדה לא יפונה הם יצטרכו להחזיר את הכסף, בגלל זה הם שותקים".

ברשות אומרים שדעתם בנושא כלל לא רלוונטית, שכן הם פועלים בהתאם להחלטת ממשלה. מעבר לכך, ברשות מסבסדים את שדה דב ב-30 מיליון שקל בשנה, מאחר שאין אגרות נוסעים בטיסות פנים. בנוסף, הרשות כבר השקיעה 200 מיליון שקל בשדרוג טרמינל 1, כהכנה לקליטת הפעילות מהשדה שייסגר.

מי תומך בפינוי?

אלה שתומכים בפינוי מעטים יותר, אבל יש להם הרבה משאבים. מדובר בחלק מתושבי שכונת נופי ים, וכמובן ב-1,500 בעלי הקרקעות של מה שנקרא "הגוש הגדול". הם מעוניינים לממש את הכסף הגדול הטמון בקרקע הכל כך יקרה הזו, ולשם כך הקימו אתר אינטרנט מושקע ושכרו את משרד היח"צ שרף תקשורת.

תושבי נופי ים אף קיימו בסוף השבוע שעבר הפגנת מחאה בדרישה לקיים את החלטת הממשלה ולסגור סוף-סוף את השדה, שנושק לשכונה. "אני מדבר קודם מהלב, לא מהכיס", אומר אחד מהם. "על הדלק שאנחנו נושמים והרעש באמצע היום. לא מזמן התקיים טקס שבועות בבית ספר של הילדים שלי. באמצע הטקס המריא מטוס ולשתי דקות לא שמעת כלום ואחרי זה אתה מקבל אדי דלק".

אבל לאותו תושב, יש עוד סיבה טובה לחכות לפינוי: גם הוא יורש של שטח גדול בשדה דב. כמוהו, יש עוד 1,500 בעלי קרקעות ב״גוש הגדול״, הכלוא בין רמת אביב ממזרח, שיכון ל' מדרום, חוף תל ברוך ושדה דב במערב ואזורי חן בצפון.

בגלל שהמאבק לאורך השנים היה כל כך מיליטנטי ויצרי, רוב בעלי הקרקעות חוששים להיחשף ולכן הם מיוצגים על ידי כמה עורכי דין, אך לפי דוברת נציגי "הגוש" ממשרד שרף, "לא תמצא ביניהם את תשובה ואקירוב. אלה אנשים רגילים שהם יורשי הרוכשים של הקרקע משנות ה-40 ואילך", היא מסבירה.

טענות התומכים בפינוי

הפסקת זיהום האוויר והרעש ליד גני ילדים, בתי ספר ובתי מגורים בצפון ת"א
פינוי תוואי קו הרכבת הקלה בעיר
יצירת 25,000 מקומות עבודה חדשים בגוש הגדול, פיתוח תיירותי וכלכלי
הקמת פארק חופי גדול בת"א ופתיחת הגישה לים
מנוע כלכלי וחברתי אדיר לנגב: העברת 12 מיליארד שקל מהתמורה לפרויקטים ציבוריים והעברת בסיסי צה"ל
הקמת 16 אלף יחידות דיור בגוש הגדול, מתוכן 7,000 לזוגות צעירים ודיור מוגן. חצי מהדירות בפרויקט יהיו של 2-3 חדרים

בינתיים, מי שמפנים כתף קרה לשכנים מנופי ים הם תושבי שיכון ל' הסמוך, שפעלו בעבר בהצלחה להעברת רחבת התדלוק של השדה לכיוון נופי ים – שאז עוד לא הוקמה. "מי שנכנס לגור שם ידע שהוא הולך לגור ליד שדה תעופה שקיים מלפני קום המדינה", אומר רועי מימרן, פעיל במאבק למניעת הפינוי. לדבריו, הוא מצא שותפים למאבק גם בקרב תושבי נופי ים: "הם מפוצלים. חלק מאלה שבעד אפילו נותנים לנו כסף לקמפיין, וכך הוספנו 60 אלף שקל למימון הפעילות נגד הסגירה".

בינתיים, באילת

כך או כך, את ההשלכות של סגירת שדה תעופה קטן ועירוני המשמש בעיקר לטיסות פנים, ניתן לראות כבר עכשיו באילת – היעד המרכזי לטיסות משדה דב.

עם סגירת שדה התעופה בעיר, ופתיחת נמל התעופה "רמון" במרחק 20 ק"מ משם, נחתכו טיסות הפנים לעיר השמש הנצחית ב-25% (במאי, בהשוואה לחודש המקביל ב-2018). סגירת שדה דב צפויה להוביל לירידה נוספת, שכן כל טיסות הפנים לעיר יעברו בנתב"ג, העמוס ממילא ב-25 מיליון נוסעים נוספים בשנה.

ישראלים שכבר ביקרו ב"רמון" סיפרו לנו – ולכלי תקשורת אחרים – כי הוא אינו עונה על צורכיהם, הן מבחינת המיקום והן מבחינת התכנון. נוסעת שביקשה להישאר בעילום שם, וטסה לאילת משדה דב כדי ללמד סטודנטים, אמרה לנו: "יש שם קילומטרים של שיש לא נחוץ, וזה ענק כמו נתב"ג, לעומת הצריף בשדה באילת, שתפור למידות בני אדם. אתה שואל את עצמך מה הם מתכננים שם? ווגאס באמצע המדבר? להגיע לעיר לוקח 20 דקות במונית, כשאין פקקים, ואוטובוס מגיע אחת לחצי שעה, אבל אין צל בתחנת אוטובוס, ועוד באקלים של אילת".

מה תעשי אחרי סגירת שדד דב, כשהטיסות יהיו מנתב"ג?
"הטיסות מנתב"ג לא ייצאו מטרמינל 3, אלא מטרמינל 1, אז אנשים יצטרכו לקחת אוטובוס מהבית לרכבת, ואז לרדת בטרמינל 3, ומשם לנסוע בשאטל עד לטרמינל 1. אין לי מושג איך אנשים יוכלו להגיע ככה לאילת בזמן סביר".

וכרגיל, כולם מחכים לרכבת

עו"ד נרי ירקוני, לשעבר ראש מינהל התעופה האזרחי וכיום עורך דין ויועץ לענייני תעופה, מציג חוות דעת מקצועית מורכבת יותר. לדבריו, הוא טרם ביקר במקום, אך "השדה בסדר, אלא שהוא מפוספס בגלל היעדר תחבורה קרקעית".

ירקוני: "מבחינת אילת, השדה בתמנע קצת רחוק אבל זה בסדר, לא חייבים שהשדה יהיה בתוך העיר. מבחינה בינלאומית, השדה נכה, כל עוד אין רכבת מהירה משם לאזור המרכז. המרחק לתל אביב נטו הוא בערך 300 קילומטר.

"רכבות בעולם עושות את המרחק הזה בשעתיים. אם הייתה רכבת למרכז, היה פתח לטיסות בלילה, מאחר שהעלויות והאגרות לאילת יותר נמוכות. היו מגיעות לשדה טיסות לילה וטיסות זולות יותר, הנוסעים היו באים ברכבת וטסים משם".

אבל הטסים לאילת נאלצים להגיע לשדה "רמון", ובשעות העומס הם נתקעים בפקקים מתסכלים בכניסה לאילת, במקום לנחות ישר בתוכה. לפי שר התחבורה היוצא, ישראל כ"ץ, גם זה ייפתר בעזרת רכבת קלה מהשדה לעיר.

הסיפור האמיתי, לדברי ירקוני, הוא לא הרכבת הקלה שתקום או לא תקום בין תמנע לאילת, אלא קו הרכבת תל אביב-אילת, עליו חלם דוד בן גוריון כבר  בשנות ה-50, ועליו הכריז בנימין נתניהו ב-2004, בשבתו ככשר אוצר.

"טיסות הפנים בארץ הן תולדה של היעדר תשתיות קרקעיות, ובראשן הרכבת", אומר ראש מינהל התעופה האזרחי לשעבר. "בחו"ל לא טסים מרחקים כאלה, נוסעים ברכבת או ברכב. כך גם לגבי הצפון: מאז הקמת כביש 6, אין מה לטוס מתל אביב לנהריה, כי באוטו זה לוקח שעה ו-45 דקות. עד שאתה מגיע לשדה, נכנס, עובר בידוק, ממריא ונוחת, כבר עדיף לנסוע באוטו. להערכתי, אם תהיה רכבת, או תשתית יבשתית טובה, לא יהיה יותר טעם לטוס לאילת".

עוד 1,208 מילים

לנפגעים הוותיקים מהעבודות על הרכבת הקלה בירושלים ועל הקו האדום בדרך בגין בתל אביב, מצטרפים גם בעלי עסקים בשדרות ירושלים ● עורק החיים הראשי של יפו ייסגר ל-28 חודשים ● תושבי יפו יצטרכו לחיות – או להיחנק – עם המציאות שנכפתה עליהם ● פרשנות

השבוע ייסגרו לתנועת כלי רכב גם הקטעים הצפוניים של הנתיב המזרחי בשדרות ירושלים, ובכך תושלם נעילת עורק החיים הראשי של יפו ל-28 החודשים הקרובים. התנועה בשדרה תתאפשר רק ברגל על המדרכות, ובאופניים במרכז השדרה, בנתיב צר שתחום בין גדרות ברזל.

מחר (שני) בשעות אחר הצהריים מתוכננת הפגנה של התושבים במהלך ישיבה של מועצת עיריית תל אביב (-יפו…), ואילו הדיון בעתירה שהוגשה לבית המשפט נדחה לספטמבר. בשלב הזה קשה להאמין שהמהלך הפיך, ונראה שתושבי יפו יצטרכו לחיות – או להיחנק – עם המציאות שנכפתה עליהם. בעיתוי המורכב הזה, להלן כמה הערות על המחלוקת שמאיימת לסדוק את המקף שמחבר בין תל אביב ליפו:

1. תתפלאו, אבל זה הרע במיעוטו

חלק מהיפואים בוודאי לא יאהבו את ההנחה הבאה, אבל נראה שבמצב שנוצר ההחלטה על סגירה מלאה של השדרה היא הרע במיעוטו. החלופה – סגירה לסירוגין של נתיבי השדרה, היתה עולה, ככל הנראה, בדחייה של כשנה במועד סיום העבודות.

אם תושבי יפו היו צריכים לבחור בין סגירה מלאה עד אוקטובר 2021 (תאריך היעד הנוכחי לנסיעת הבכורה של הרכבת), לבין סגירה לסירוגין וחיים בתוך אתר בנייה ענק עד סוף 2022, נדמה שרובם היו בוחרים באפשרות הראשונה, ובצדק.

2. הפרת הבטחה וכשלון בהעברת המסר

אם ככה, מה הבעיה? או, יש הרבה.

גם אם מהותית התקבלה ההחלטה הנכונה, האופן שבו היא התקבלה, ובעיקר הדרך שבה תווכה לציבור ושבה העירייה והעומד בראשה התנהלו ומתנהלים מול התושבים, היא כישלון מתמשך.

זה התחיל בהפרת הבטחה. התוכניות המקוריות היו לסגור את נתיבי השדרה לסירוגין. זה מה שהתושבים ובעלי העסקים בשדרות ירושלים ידעו. כבר לפני כשנה התברר שהתוכנית הזו בעייתית: בבדיקות מקדימות שבוצעו על ידי נת"ע, התברר שמוביל המים המיושן, שעובר מתחת לכביש, נמצא במצב ירוד ושחייבים לחזק אותו בשכבה עבה של בטון, כדי שישרוד את העבודות והקידוחים.

רק ערב פסח (ופסחא, והרמדאן), שבועות ספורים לפני תחילת העבודות, נודע לתושבים שהתוכניות שונו ושהשדרה תיסגר לחלוטין

היה ברור שהטיפול הזה יאריך את משך העבודות ויחייב לשנות את לוחות הזמנים. לפי גורמים המעורבים בפרויקט, בעירייה לא מיהרו לחלוק את המידע הזה עם התושבים. רק ערב פסח (ופסחא, והרמדאן), שבועות ספורים לפני תחילת העבודות, נודע לתושבים שהתוכניות שונו ושהשדרה תיסגר לחלוטין.

לא ברור אם מדובר ברשלנות הסברתית או בכוונת מכוון שנועדה לצמצם את מרחב התמרון והמחאה של התושבים; מה שבטוח – הפרויקט יוצא לדרך עם תחושה של רבים מתושבי יפו שעבדו עליהם בעיניים ועם אובדן אמון מוחלט בעירייה.

לאור ההתפטרות של המנכ"ל המוערך של נת"ע, יהודה בר-און, רבים גם מפקפקים עכשיו ביכולת של החברה – שעד כה עמדה בלוחות הזמנים והתנהלה ביעילות יחסית למקובל בעולם התשתיות הישראלי – לסיים את העבודות בזמן. ואם הרכבת לא תיסע באוקטובר 2021, אזי היפואים ייצאו קרחים מכל הצדדים.

בהקשר של לוחות הזמנים, אגב, קיבלתי מהעירייה את ההתייחסות הרשמית הבאה:

"העירייה קיימה מספר רב של פגישות בנושא עם אנשי המקצוע של נת"ע והנושא נבחן מכל היבטיו.
לצערנו, עמידה בלוח הזמנים שהכתיבה המדינה – פתיחת הקו האדום באוקטובר 2021 מחייבת את סגירת הרחוב.
העירייה מכירה בקשיי התושבים ומספקת פתרונות כדוגמת שאטלים חינמיים".

3. אחרי הפרת ההבטחה, הגיע ניתוק המגע

פניות של תושבים ושל עיתונאים לעירייה בנושא העבודות ביפו נענו בתשובה לקונית – 'פנו לנת"ע, זה פרויקט שלה'. הרכבת הקלה/תחתית היא אכן פרויקט לאומי/ממשלתי, ונת"ע היא הזרוע המבצעת של משרד התחבורה, אבל עירייה, בוודאי עירייה רבת עוצמה כמו תל אביב, לא יכולה להתנער מכל אחריות לנעשה בשטחה וכשתושביה מביעים מצוקה לשגר אותם באדישות אל החברה שמבצעת את העבודות.

כשעיריית תל אביב רוצה, כידוע, היא יודעת לעמוד על שלה ולהיאבק בהנחתות ממשלתיות ואף למנוע אותן. האמת היא, שההחלטה על הסגירה המלאה של השדרה היא על דעת עיריית תל אביב (וכאמור – לגופו של עניין בצדק), אבל ההתחמקות שלה ושל רון חולדאי מלהתייצב מול התושבים, לתקשר איתם ולהקשיב למצוקותיהם – מביכה. יש הרבה דברים שעיריית תל אביב בעידן חולדאי מצטיינת בהם (לצד לא מעט טעויות שנעשו); יחסי אנוש ורגישות כנראה לא יככבו בראש הרשימה.

שדרות ירושלים (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
שדרות ירושלים (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

4. מי יפצה את הנפגעים

בסוף חודש מרץ, כזכור, נחת במפתיע טיל במושב משמרת בשרון והרס בית מגורים. למחרת סיפר לי עמיר ריטוב, ראש מועצת לב השרון, על ההתרשמות שלו ממהירות התגובה של הביורוקרטיה הממשלתית: "הטיל נפל לפנות בוקר, ולפני שבע בבוקר כבר הסתובבו שם אנשי מס רכוש והתחילו לדאוג לבית שהמשפחה תקבל במקום זה שנהרס".

מדינת ישראל מתייחסת לפגיעה כלכלית באזרחים כתוצאה מאירועים מלחמתיים כאל עניין לאומי ולוקחת עליה אחריות. כך גם בסבבי הלחימה בעוטף עזה. כשמדובר, לעומת זאת, בפגיעה אנושה באזרחים ובעסקים קטנים בגלל פרויקטים של תשתיות לאומיות, המדינה מתעלמת לחלוטין ומפקירה את האזרחים לנפשם.

כך היה בעבודות על הרכבת הקלה בירושלים, כך קרסו עסקים קטנים רבים באיזור החפירות בקרליבך/דרך בגין בתל אביב, וכך עכשיו בשדרות ירושלים. נכון שבעוד כמה שנים, כשהרכבת תצא לדרך והמדרחוב היפואי, בתקווה, יהיה שוקק חיים וקונים, בעלי העסקים בשדרה ייצאו נשכרים; אבל לרובם אין אפשרות ונזילות להחזיק מעמד עד אז. כבר עכשיו יותר ויותר חנויות בשדרה נראות מוגפות ונטושות.

גורם בכיר בפרויקט אומר שמדובר בכסף קטן לעומת העלות הכוללת של הרכבת הקלה שעומדת על מיליארדים רבים, אבל ידו של האוצר קפוצה וגם קולו של שר התחבורה לא נשמע; בכל הנוגע למרכז תל אביב, אחרי עיכוב ממושך הקימה עיריית תל אביב קרן לפיצוי העסקים הקטנים, אבל מדובר בסכומים מגוחכים ביחס להיקף הפגיעה הכלכלית.

ביפו המצב קשה עוד הרבה יותר, ובעלי העסקים – שיעבירו את השנתיים הקרובות מול כביש חסום, ותפאורה של בורות ואבק – אפילו לא מקבלים הנחה בארנונה.

אחר כך מתפלאים למה בכל מקום שבו מתוכנן פרויקט תשתיות בעל חשיבות לאומית, התושבים מערימים קשיים ועושים הכל כדי לחסום אותו בגופם. הם יודעים שמהפרויקט הזה מדינה שלמה תיהנה – ואילו הם היחידים שישלמו את המחיר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מסכנים. מקבלים רכבת קלה/תחתית בחינם - ובוכים. במקום הבכי יש לפעול שהעבודה תתנהל 24/7 ולא לא כיום שביום ו מפסיקים עד יום א ובלילה לא עובדים. עבודה 24/7 תיעל את העבודה ועשויה לקצר... המשך קריאה

מסכנים. מקבלים רכבת קלה/תחתית בחינם – ובוכים.
במקום הבכי יש לפעול שהעבודה תתנהל 24/7 ולא לא כיום שביום ו מפסיקים עד יום א ובלילה לא עובדים.
עבודה 24/7 תיעל את העבודה ועשויה לקצר את העבודה בחצי לרווחת התושבים.
תושבי יפו – עשו משהו נכון.

עוד 855 מילים ו-1 תגובות

ראש עיריית אילת: "אני מחזיר את כרטיס חבר הליכוד"

במסיבת עיתונאים נגד סגירת שדה דב אמר מאיר יצחק הלוי, ש"יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע" ● רון חולדאי: "סוגרים את שדה דב עבור חופן דולרים, משמידים תשתית חיונית למדינה" ● מנהל בי"ח יוספטל: "רופאים ואחיות לא יגיעו לאילת אם זמן ההגעה יוכפל"

"תנועה שלוקחת עיר ומחסלת אותה לא ראויה לתמיכה שלי. זה ישפיע גם על קולגות וראשי רשויות אחרות שמזדהים איתי. תם הפרק של תנועת הליכוד מבחינתי, ולכן אני מחזיר את כרטיס החבר שלי", כך אמר היום ראש העיר אילת מאיר יצחק הלוי במסיבת עיתונאים בתל אביב, במסגרת הדרישה לדחות את סגירת שדה דב.

השדה בתל אביב אמור להיסגר ב-1 ביולי והטבים דרומה יצטרכו להגיע לנתב"ג. זאת, לאחר שלפני כ-3 חודשים נסגר השדה באילת ונפתח שדה התעופה ברמון, שההגעה אליו מאילת לוקחת לפחות כ-20 דקות לכל כיוון, במכונית. בשורה תחתונה, שני המהלכים האלה מכפילים את זמן ההגעה ל-4 שעות לכל כיוון.

לפי הלוי, הסיבה לכך שהשדה אמור להיסגר היא רק בצע כסף וממילא אפשר להתחיל לבנות יחידות דיור בשטח שליד השדה מבלי לפנות אותו: "הקרקע מסופסרת, ועושים עליה עסקים, שלא נתבלבל, אין פה שום סיפור אחר. אפשר לבנות בשלב ראשון 3,000 עד 4,000 יחידות דיור מבלי לפנות את השדה, אבל אנשי המנהל מעודדים את מנהלי הגוש הגדול לצעוק. זה שיח של הסכמות אינטרסים שראוי שייבדק. כמו שאומר השיר, 'יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע'".

במפגש השתתפו מלונאים, הקמפיינר אבי בניהו וכן ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שמזדהה עם הדרישה לדחיית הסגירה, וטוען שזו איוולת שתוצאותיה ידועות מראש.

"לכאורה הייתי צריך לברך על המהלך שכן זה שטח ליד הים שאפשר לתכנן כמו שצריך ולבנות בו, אלא שאני עדיין אזרח מדינת ישראל והפינוי מתעלם מהתרומה של השדה לחיבור בין מרכז הארץ לדרום. שדה התעופה בנתב"ג עמוס ושדה דב משמש כשדה בינלאומי, אז למה ממהרים לסגור? בעבור חופן דולרים. העירייה מאפשרת חלופה של בניה מזרחית לשדה וזה יאפשר פיצוי לבעלי הקרקע. זו תשתית חיונית שמשמידים אותה וממילא חסרים 250 מיליארד שקל לתשתיות. אפשר לבנות שדה תעופה בים ורק אחר כך להשתמש באדמות כרזרבה של כסף".

דוד פתאל, הבעלים של רשת מלונות הנושאת את שמו, אמר כי "באילת לא נבנו מלונות חדשים ב-20 שנה האחרונות. 85% מהתיירות לאילת היא תיירות פנים וסגירת השדה תוריד את המלונות הקיימים מתחת לסף הרווחיות, על כל המשתמע מכך".

גם מנכ"ל ישרוטל ליאור רביב אמר כי אם השדה ייסגר, הרשת תבטל הקמה של שני מלונות חדשים שהיו בתכנון מתקדם. מנכ"ל רשת מלונות דן, רונן ניסנבאום, אמר כי "סגירת השדה תגדיל את זמן ההגעה לאילת ל-4 שעות במקום שעתיים, והתיירים עלולים לבחור בקפריסין או ביוון או שיסעו על הכביש הלא בטוח לאילת וזה מסוכן ויוסיף עוד לקוחות לבית חולים יוספטל. מה הסכנה לדחות את ההחלטה ולתת עוד קצת זמן להתכונן במיוחד שאנחנו לפני עונת השיא של יולי אוגוסט? יש בעלי אינטרסים שדוחפים את המהלך הזה".

לפי מנהל בית חולים יוספטל, ד"ר אלדר ברקוביץ', "הסגירה תגרום לפגיעה אנושה בבריאות של התושבים, שכן מחצית מכוח העבודה הרפואי מגיע לבית החולים בטיסות כמעט כל יום או פעם בשבוע, והם הצהירו שלא יהיו מסוגלים להגיע אם זמן ההגעה יוכפל. אין לזה חלופה ואין דרך להשלים את החסר. חולים יבלו 4 שעות כדי לקבל טיפול של חצי שעה במרכז הארץ. חלק מהם יימנעו מזה".

אבי בניהו, המנהל את הקמפיין נגד הסגירה, טען שהאוצר ורשות מקרקעי ישראל תיאמו את הסגירה והביע תמיהה על כך שגם רשות שדות התעופה לא התנגדה לכך והסתפקה בקבלת 230 מיליון שקל. "הם יודעים שנתב"ג עמוס ולא יכול להכיל יותר טיסות. רק לאחרונה העבירו טיסות מיוון וקפריסין לשדה דב."

עוד 509 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 17 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ראשי מפלגות הימין התחייבו שלא להצטרף לממשלה צרה בראשות גנץ, אם וכאשר תוקם

ח"כים בכחול-לבן מסרבים לשבת בממשלה כזאת ● ליברמן מסרב להצהיר שלא יעשה כן ● שקד ובנט לא הצטרפו להתחייבות של הבלוק ● לדברי מקורבים, גנץ לא שולל את מתווה הנבצרות והרוטציה ● יו"ר כחול-לבן והרמטכ"ל נפגשו היום לאור האתגרים הביטחוניים ● השופט מלצר דורש חקירה פלילית של אי סדרים בעשרות קלפיות

עוד 35 עדכונים

למקרה שפיספסת

עשיתי את ניו יורק ואת דויד לה שאפל

אבא ז״ל היה לו מנהג. היה לוקח מפתח וחורץ על הקיר סימן של איקס. סוג של  חותמת שעם. היום בו עברתי לגור לבד קיבל גם הוא חריץ שכזה. ״אתה עושה טעות ותחזור הביתה בלי כלום כמו שאתה עוזב״, אמר לי. אבא צדק. ההורים תמיד צודקים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר.

לא קינאתי בבני הדודים כשרכבו על האופניים החדשות שקיבלו. זה לא עניין אותי. אני לא אדם של שופינג. יריב שלי ממש מכריח אותי לקנות בגדים. אהבתי מאוד לצייר. תמיד ציירתי וכתבתי. להיות צייר היה תמיד במחשבות שלי. הציור היה חיים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר

עד שהגעתי לצבא לא הכרתי הומואים. בחטיבה הייתה לי חברה. הייתי בן 15. זה לא החזיק. בצבא הכרתי בחורה. קיבוצניקית. היה לנו רומן קצר. שירתתי בצריפין. בה״ד 6. בית ספר לתחזוקה, לשם הגעתי אחרי טירונות אי שם בדרום. תחזוקה זה אפסנאות. עברתי קורס בנושא. מרתק (סתם). בבסיס זה למדו חיילים להיות נהגים של, ולהפוך טבחים של סירי ענק.

נשארתי בבסיס כחלק ממחלקות ההדרכה. בשל לימודי האמנות והגרפיקה בתיכון שילבו אותי כשרטט בהוצאה לאור. סיפקנו שקפים וחומרים מודפסים למחלקות ההדרכה בבסיס. את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס.

היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר ומילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים. את סיכת חיל תחזוקה אני עיצבתי. נדמה לי שיש כבר אחרת במקומה.

בהוצאה לאור הכרתי את מי שיהיו חברים שלי וילוו את חיי בעשורים הבאים. היינו רביעייה. נותרתי עם אחת, את השניים האחרים שיחררתי מחיי. השתחררה המועקה שלא רצתה לצאת. בסוף יצאה והיום אני משוחרר, בעיקר מביקורת

את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס. היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר והם מילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״. למ׳ לקח הרבה מאוד זמן לצאת מהארון. אני תמיד אומר שצריך לתת לכל אדם את הזמן שלו להיפתח. לכל אחד התפרחת שלו.

דרך א׳ ידעתי שיש דבר כזה מועדונים. קודם לכן לא יצאתי לבלות. גם לא כשהייתי בתיכון. עם חברים בחטיבה שהיתה בשכונה הקרובה אלינו נהגנו ״להסתובב״ בדיזנגוף, ואולי הייתה גם גלידה אמריקאית על הדרך.

לא יצאתי קודם לכן למועדון גם לא כשלמדתי בתיכון הצפונבוני. א׳ מסתבר הכיר את עולם הבנים כבר מגיל 15. לי היה זה עולם חדש. לא היו לי הרבה עולמות מלבד ספרים וכן ציור. גם ״כן״ לא בטוח שהיה לי. אחרי הצבא כן.

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״

״דיווין״, מועדון ריקודים להומואים, היה אז מקום מפגש יחיד. חיים כהן (הזמר אדם) היה התקליטן. אחרי הצבא הכרתי את ״גן העצמאות״ שהיה ה״מקום״ למצוא בו זיון, ואם התמזל המזל יותר מסקס.

ב״דיווין״ הכרתי את האהבה הראשונה שלי. קראו לו ג׳קי. יעקב טלבי. מעולם קודם לכן לא התרגשתי בבטן כמו עם היפה הזה. היו עוד יפים. תמיד אזכור לו את הרגשות הראשונים שלי.

תמיד ידעתי שאני נמשך לגברים. בנעורי היו התנסויות. מעולם לא שאלתי את עצמי יותר מדי שאלות על הזהות המינית שלי. התמזל מזלי וניחנתי באופי אדיש, שקיבל את החיים כי שהם בלי התפלספויות.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור עם א׳ ומ׳ בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. יריקה מהים והליכה קצרה מבן יהודה וממועדון ״התיאטרון״. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בתל אביב בדרכו ממצרים. אז צילם עבור הנשיונל גי׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו.

עבדתי במלצרות, הייתי ברמן, מנהל משמרת״. תמיד פיטרו אותי. אהבתי את אורח החיים החדש. עבודה בשעות שמאפשרת לחוות לעתים את היום לרב את הלילה והייתי איש של לילה.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בת"א בדרכו ממצרים. אז צילם לנשיונל ג׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו

לא פעם מצאתי עצמי חוזר (אחרי משמרת בקפה בו עבדתי) עם האופניים מ״גן העצמאות״ אחרי סקס או בלי סקס. היו לילות שהבאתי לדירה השכורה בחורים והיו לילות לבנים של ציור. הרבה לילות לבנים של ציור.

בלי שרציתי או תכננתי, מצאתי עצמי בזוגיות מוזרה עם עולה חדש מאמריקה, צעיר ממני בכמה שנים. הייתי אז בן 23.

אחרי שנפרדנו הוא שב לארצו והתגורר קרוב לבוסטון בעיירה של הומואים מזדקנים. אמנים ומשוררים. פרובינסטאון קראו לה. הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה.

הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה

אני זוכר את הלילה הראשון. הייתי רשום במועדון הלוהט באותם ימים ״ליים לייט״. רשם אותי מעצב תפאורות שהכרתי בעיירה ההיא. לקחתי איתי את האיש הנחמד שנתן לי לישון בדירתו. הבחור הכי יפה, מוקף בנות, הביט לעברי.

בשירותים מול המראה כבר הבטנו אחד לשני בעיניים. והיו לי עיניים. שלחתי את הנחמד הביתה ומצאתי את עצמי נוסע בארבע לפנות בוקר בסאבווי ל״ברונקס״ עם היפיוף האיטלקי שהדבר הראשון שעשה כשירדנו מהרכבת היה לקנות דלי ענק של קנטאקי פרייד צ׳יקן.

הקשרים שיצרתי בעיירה הציורית חיברו אותי לצלמים והפכתי חבר של הצלם דויד אמסטרונג ז״ל ונאן גולדין, היום צלמת מאוד ידועה בעולם, אז היתה מורה באוניברסיטת ניו יורק. היא היתה המורה הרוחנית של דויד. שניהם צילמו אותי הרבה. אני מופיע במספר ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה.

אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)
אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)

כשהזכרתי את השם דויד לה שאפל שהכרתי בלילה תל אביבי, דחקו בי כולם לחדש את הקשר עימו וכך עשיתי. לה שאפל, מגדולי הצלמים של דורנו, ניהלנו רומן קצר. אפילו עבדתי איתו. זה נמוג כמו שזה בא. הייתי קישוט לא יותר.

הצלם דויד אמסטרונג ז״ל והצלמת נאן גולדין צילמו אותי הרבה. אני מופיע בכמה ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה

איזה כיף שמגדת עתידות צועניה וקשישה שישבה בחלון ראוווה בוילג׳ של מנהטן, אמרה לי לחזור לישראל, שם מחכה לי אהבה גדולה. היא צדקה. יריב ואני בזוגיות בריאה כבר כמעט 27 שנים. אנחנו מגדלים את רואי (20) ואת יאן (מכשפה בת 13). בסוף בסוף אין כמו הבית. אין כמו משפחה. למזלי היא טובה. לא לכולם יש המזל הזה ועדיין, תעשו הכל כדי להיות מאושרים. חגים שמחים.

אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,037 מילים
גיא זהר גיא זהר

תקווה חדשה-ישנה למאבק במלריה: קוטל חרקים מימי הנאצים

חוקרים אמריקאים גילו מחדש קוטל חרקים יעיל במיוחד, שהיה בשימוש הנאצים ונעלם לאחר מלחמת העולם השנייה ● למרות יעילותו, השימוש בדי-אף-די-טי הופסק מסיבות פוליטיות - והעולם אימץ את הדי-די-טי ● לפי ארגון הבריאות העולמי, בכל שתי דקות מת בעולם ילד ממלריה

עוד 621 מילים

תגובות אחרונות

הכנסייה האתיופית בירושלים נסגרה למתפללים

פרסום ראשון הכנסייה המפורסמת בירושלים נסגרה למבקרים ומתפללים, לאחר שאירעו בה עימותים אלימים בהם עורבו מאבטחים ושוטרים ● ברקע למאבק על המוסד הוותיק עומד הקרע האתני-דתי המחריף באתיופיה, שראש ממשלתה זכה לאחרונה בפרס נובל לשלום

עוד 764 מילים

ככה עובדת אלימות משטרתית

בכל מקום שהיס"מ מופיע בו – תדע שמישהו הולך לספוג אלימות. מי? פשוט מאד: מי שבצד הלא-נכון. איך יודעים איפה הצד הלא-נכון? הצד שעומדים בו מפקדי המשטרה הבכירים באירוע.

במוצאי-שבת האחרונה עמדו מפקד מחוז מרכז של המשטרה, עמי אשד; מפקד משטרת פתח-תקווה, ברק מרדכי, וסגנו, שי גז; והתובע במשטרת פתח-תקווה, גרגורי פוקס  – בצדה המערבי של כיכר גורן בפתח-תקווה. הצד בו מתנהלת כבר שלוש שנים בקביעות המחאה נגד השחיתות השלטונית והרס הדמוקרטיה. מנגד, ביציע המזרחי, היתה ההפגנה בהזמנת הליכוד, למען ראש-הממשלה, בהשתתפות ראש מערך ההסברה בליכוד ואחרים.

ככה זה נראה בפועל: אדם מעוכב בידי המשטרה. איש יס"מ אוחז בו. הוא אזוק. הוא לא מנסה להשתחרר. הוא לא מביע התנגדות. הוא לא מוציא מילה. מגיע איש יס"מ מימינו ומאגרף לו את הפרצוף, כמו שרואים בסרטים

ככה זה נראה בפועל: אדם מעוכב בידי המשטרה. איש יס"מ אוחז בו. הוא אזוק. הוא לא מנסה להשתחרר. הוא לא מביע התנגדות. הוא לא מוציא מילה. מגיע איש יס"מ מימינו ומאגרף לו את הפרצוף, כמו שרואים בסרטים.

אדם אחר, איש שקט ומהוגן, מוחזק בידי שוטרים כשהוא שכוב על הכביש ופניו לאספלט. הוא לא מנסה להתנגד, הוא לא הפעיל אלימות. הוא מנוטרל. עוברות כמה שניות. ראשו מוטח באספלט. השניים נוטרלו מלכתחילה, כי נשאו שלט ענק "CRIME MINISTER". המשטרה קבעה שאסור להניף את השלט, רק לפרוש אותו על הכביש.

קרוב לחודשיים אני עם דלקת חריפה בשריר הכתף. שוטר הגיע מאחורי הגב שלי בהפגנה שקיימנו בבת-ים מול רדיו בלה-בלה-רגב מארח את שרה נתניהו, העבריינית המורשעת, עיקם אותה מאחורי הגב שלי (נוהל משטרתי ידוע). בכח, בסיבוב. לא הפעלתי אלימות על איש, לא החלפתי דברים קשים עם אף-אחד. למעשה, להיפך: איש ליכוד, ממארגני האירוע בבת-ים, ואני, דיברנו בינינו. בכבוד וברוח טובה. הבהרנו שמה שלא יהיה – אלימות משני צדדי הנוכחים (ליכוד ואנחנו) לא תהיה.

לא הפעלתי אלימות על איש, לא החלפתי דברים קשים עם אף-אחד. למעשה, להיפך: איש ליכוד, ממארגני האירוע בבת-ים, ואני, דיברנו בינינו. בכבוד וברוח טובה

הנסיון העשיר שיש לי עם המושג "משטרת ישראל: אבטחת שלום הציבור" לימד אותי שעל המשטרה אסור לסמוך. אז אני מסתובב באירועים מסוימים עם אמצעי הגנה עצמית. כדי לא להבהיל את איש הליכוד או ליצור תחושת איום כלפיו, החזקתי אותו מאחורי הגב. זה לא היה דיאלוג ראשון שלנו באירוע. השוטרים שחצצו בין שתי הקבוצות ראו את זה. יש היגיון ששוטר יבקש לדעת מה פתאום בנאדם מחזיק אמצעי הגנה עצמית באירוע עם פוטנציאל רגיש. אבל ההיגיון אומר שהגיוני שאזרח יחזיק ברשותו אמצעי כזה באירוע כזה. אפשר לברר, אפשר לבקש. לא חייבים לקרוע שריר בכתף.

באירועים מהסוג הזה, המשטרה חוצצת בין קבוצות המפגינים. הגיוני. איש ליכוד חצה את קו השוטרים והגיע אלינו. "אם לא תסתלקו תוך דקה…", הוא לחש באוזנו של חברי להפגנה, ישי הדס, שבאותו רגע היה עם מיקרופון הגברה ביד. "אם לא נסתלק תוך דקה, יקרה מה? ספר לנו", חזר אחריו הדס למיקרופון.

ההיגיון אומר שאחד כזה צריך להרחיק מיידית מהזירה. אולי אפילו לעכב אותו. ודאי לא להתיר לו להסתובב אחר-כך שוב ושוב בשטח ההפגנה שלנו. אז ההיגיון אומר, אז מה. ההיגיון הרי חייב להיעצר איפה שהוא. והוא לעולם נעצר איפה שאזרחים שומרי חוק מאוימים בו.

יש היגיון ששוטר יבקש לדעת למה בנאדם מחזיק אמצעי הגנה עצמית באירוע עם פוטנציאל רגיש. אבל הגיוני שאזרח יחזיק ברשותו אמצעי כזה באירוע כזה. אפשר לברר, אפשר לבקש. לא חייבים לקרוע שריר בכתף

בכלי-נשק אוטומטי שלופים, אחד עם אצבע על ההדק, עמדו השוטרים ואנשי היס"מ שחצצו בין הצדדים באירוע בבת-ים. עם הפנים אלינו, עם הגב לאנשי הימין.

סוף יולי האחרון. הפגנת מחאה קבועה ביום שישי שעה שהיועץ-המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, עושה דרכו לבית-הכנסת. מפגין מוכנס בידי שוטר לניידת וממנה לתחנה.

הוא סירב להזדהות בפני השוטר, כיוון שלא התקיימה עילה בדבר חשד סביר לביצוע עבירה, כמתחייב בחוק. מאחר והמפגין שידר לייב לפייסבוק תוך כדי הליכה ברחוב, אפשר להיווכח שהסירוב להזדהות מוצדק.

מפגין אחר שהגיע למקום ותיעד במצלמת הטלפון את השתלשלות האירוע, מעוכב גם הוא. מופעל עליו כח רב, כדי אלימות, בידי מספר שוטרים, הוא מוכנס לניידת. הוא מתנדב במשטרה, למרבה האירוניה. הוא נושא אקדח. אבל כשאין שיקול דעת או היגיון – זו עילה לאלימות חסרת פרופורציה ומעצר מיותר. מה זו אלימות חסרת פרופורציה? זעזוע מוח, כאבים עזים, בחילות וסחרחורות, יום בבית-חולים.

מפגין אחר מעוכב, ומופעל עליו כח רב, כדי אלימות, בידי מספר שוטרים. הוא מתנדב במשטרה, למרבה האירוניה. מה זו אלימות חסרת פרופורציה? זעזוע מוח, כאבים עזים, בחילות וסחרחורות, יום בבית-חולים

הלאה. שבע שנים אחורה. קיץ 2012. מוצאי-שבת, שעת לילה מאוחרת. צומת עזריאלי חסום במסגרת הפגנה נגד השחיתות ויוקר המחייה. הצומת חסום כמה שעות במסגרת נוהל לא-כתוב שנוצר בין המשטרה למוחים: מאפשרים לשחרר קצת לחץ באמצעות חסימת צומת.

עמדנו כחמישה אנשים בלב הצומת. לידינו שוטר. אווירה רגועה, אין עימותים. השוטר מדבר עם אחד מהחמישה. אחרי רגע הוא שולף תרסיס גז ומתיז על כולנו. סתם ככה. בנונשלנטיות. כאילו מדובר בעניין טבעי.

שישי. 16 אוגוסט, לפני כחודשיים. שעת לילה מאוחרת. שישה אנשים מוחזקים בכלוב העצורים במשטרת פתח-תקווה, נעולים מאחורי סורג ובריח. הרקע: עיכוב אחד מפעילי המחאה נגד השחיתות והרס הדמוקרטיה, והובלתו למעצר בתחנה.

הפעיל לא עבר על החוק. גם לא על הוראות מפקד מחוז מרכז, אשד. דווקא הוראות מפקד המחוז הן אלה שבמובהק מנוגדות לחוק ולפסיקת בג"צ. הפעיל הלך ברחוב. הוא "נשלף" ממנו למעצר כי ככה בא לה, למשטרה.

אחריו מעוכבת ונלקחת פעילה אחרת. בעקבות מעצר השניים, כבר הגיעו עשרות פעילים למחות מחוץ לתחנת משטרת פתח-תקווה. אז כבר עלה מניין המעוכבים והעצורים לעשרים. אנשים הוטחו לכביש, אחרים הורמו ממנו כאילו הם סחבות. הפעיל שעוכב? הוא אני. זאת לא עדות שמיעה; אני יודע מה היה שם.

עמדנו כחמישה אנשים בלב הצומת. לידינו שוטר. אווירה רגועה, אין עימותים. השוטר מדבר עם אחד מהחמישה. אחרי רגע הוא שולף תרסיס גז ומתיז על כולנו. סתם ככה. בנונשלנטיות. כאילו מדובר בעניין טבעי

ניגש שוטר לכלוב, מצביע על אחד העצורים ובקול רם ומאיים אומר לו:

"אתה צילמת אותי. אתה העלית לפייסבוק את התמונה. אתה עוד תשלם על זה. אתה עוד תראה מה יקרה לך".

אני נצמד לסורג ואומר לשוטר, "מה אתה עושה?! אתה מאיים על עצור ועוד לפני חקירה. אתה לא יכול לעשות את זה!"

"סתום ת'פה, מי דיבר אליך?!", הוא עונה. עצור נוסף, יוסף זרניק, מצטרף לוויכוח. הוא אומר לשוטר, "מה זה צריך להיות? זה איום על עצור!"

"בוא אתה לחיפוש", אומר מייד השוטר לזרניק.

הוא פותח את התא ומוציא אותו משם לחיפוש. לא חודרני, לשם ההבהרה. אגב, כל העצורים, איש בתורו, נלקחו לחיפוש. מגיעים שני שוטרים, האדיב והקשוח, שמים על הידיים כפפות לייטקס, מתייצבים מחוץ לכלוב. המסר מהכפפות ברור לעצורים. הם לא יודעים בשלב זה שהחיפוש לא יהיה חודרני.

החיפוש נעשה בתא שירותי נכים. שואלים את השוטרים למה בשירותים. השוטר האדיב אומר שזה כדי לשמור על הפרטיות שלהם. "לא", ענינו בחיוך, כל אחד בתורו, "זה בגלל שזה החדר היחיד בלי מצלמות"

אחד-אחד מוציאים אותנו משם. החיפוש נעשה בתא שירותי נכים. זרניק ואני, כל אחד בתורו (ייתכן וגם אחרים), שואלים את השוטרים למה בשירותים. השוטר האדיב אומר שזה כדי לשמור על הפרטיות שלהם. "לא", ענינו בחיוך, כל אחד בתורו, "זה בגלל שזה החדר היחיד בלי מצלמות".

יוני 2017. עוד הפגנה בכיכר גורן יוצאת לדרך. הצעדה מתקדמת במעלה אחד הרחובות. המשטרה כבר נערכה מראש: היא הביאה איתה אוטובוס לאסוף משם עצורים. מי אמר שיהיו עצורים? מי אמר שבכמות שתצריך אוטובוס(!)? אבל הביאו. ואוטובוס שמגיע ריק במערכה הראשונה להפגנה, יעזוב מלא במערכה האחרונה. כי צריך למלא מכסות.

המשטרה כבר נערכה מראש: הביאה איתה אוטובוס לאסוף משם עצורים. מי אמר שיהיו עצורים? מי אמר שבכמות שתצריך אוטובוס(!)? אבל הביאו. ואוטובוס שמגיע ריק במערכה הראשונה להפגנה, יעזוב מלא במערכה האחרונה

סגן-מפקד משטרת פתח-תקווה אז, סהר שיין, ניגש לאחד המפגינים בצעדה, חוסם אותו ושואל:

"תגיד, אתה אמרת לי קודם 'עוד פעם אחת אתה קורא לי זרניק ואני נותן לך…'?" אני לא זוכר בוודאות מה הקצין אמר שההוא איים שייתן לו, אבל לצורך העניין נניח שמדובר ב"סטירה". כלומר, קצין המשטרה פנה למפגין בשם של מישהו אחר והמפגין ענה לו שלא יקרא לו ככה. הגיוני.

עונה המוחה: "כן, אני אמרתי. אני באמת לא זרניק".

עונה השוטר: "אז למה אמרת את זה? בשביל מה הפרובוקציה?"

מתנהלים חילופי דברים קצרים ביניהם שבשפת הכדורסל קוראים לזה, השוטר נעמד לסחוט "עבירת תוקף" (אני אוציא ממך עבירה בזמן שאני שומר עליך), ניגש מפגין אחר ושואל את שיין:

"רגע, הוא (קרי מי ש"נחשד" כזרניק) מעוכב או עצור?"

"לא", עונה השוטר.

"אה", אומר המפגין שאיננו זרניק, "אז אני יכול ללכת", והולך.

אומר השוטר למפגין שהתערב והכניס היגיון לשיגעון: "הוא לא, אבל עכשיו, אתה מעוכב",

ומפקיד אותו בידי שוטרים שהפקידו אותו באוטובוס העצורים. מספר דו-ספרתי של מפגינים עזב את אזור כיכר גורן באותו ערב באוטובוס שהביאה המשטרה.

כל הסיפורים כאן, לא יותר מדוגמיות, מייצגות אמנם, אבל דוגמיות ספורות, הם המחשות להתנהלות המשטרה והיס"מ, מי הפרובוקטור האמיתי, ועל מי (ליתר דיוק, על מה) באמת מגנה המשטרה בישראל.

כל הסיפורים כאן, לא יותר מדוגמיות ספורות, הם המחשות להתנהלות המשטרה והיס"מ, מי הפרובוקטור האמיתי, ועל מי (ליתר דיוק, על מה) באמת מגנה המשטרה בישראל

אף לא אחד מהם הוא במסגרת "התנגשויות אלימות" עם משטרה. "התנגשויות אלימות" עם משטרה הן עניין נפרד. הכלל "כשלוקחים סיכון, עלולים לחטוף", שרלוונטי ל"התנגשויות אלימות" עם המשטרה, לא מתקיים כאן.

לילה במעצר, שחרור בערבות, הליכים משפטיים, העמסה על אוטובוסים כמו גרעינים במשקל. בימוי הגבלות שלא מתיישרות עם החוק (אסור להניף שלט; אבל לפרוש מותר! אותו שלט, אגב, הונף ללא הפרעה בפתח-תקווה ובערים רבות אחרות בארץ עד אותו יום). זו אלימות. אלימות חמורה. היא כזו כיוון שהיא שוללת בהינד עפעף עצמאות מאזרחים שלא עברו על חוק, שהופכת את החופש שלהם לבן-ערובה. הטחת ראש באספלט, אגרוף לפרצוף, זעזוע מוח, עיקום יד. זה כבר נגזרת. מובן מאליו, דבר של מה בכך.

לילה במעצר, שחרור בערבות, הליכים משפטיים, העמסה על אוטובוסים כגרעינים במשקל – זו אלימות, השוללת חופש מאזרחים שומרי חוק. הטחת ראש באספלט, אגרוף לפרצוף, זעזוע מוח, עיקום יד – זה כבר נגזרת

משטרה פועלת על-פי חוק. למשטרה יש מרחב מסוים שנקרא "שיקול דעת". שיקול דעת מופעל לעולם לטובת האזרח. הוא מתקיים במקרים שבהם אזרח עשה מעשה שלא עולה בקנה אחד עם החוק, אבל הנסיבות (אי-ידיעה, "חוסר דרמה", פעם ראשונה, וכדומה) מצדיקות את הפעלתו. אחרת זה לא היה "שיקול דעת", אלא היצמדות להוראות החוק.

גם בתי-משפט מפעילים שיקול דעת. למעשה, כל גוף ציבורי או ממשלתי בעל סמכויות ענישה ואכיפה פועל ככה. בישראל, המשטרה פועלת שלא על-פי חוק ואת שיקול הדעת מפעילים לרעת האזרח. היגיון הפוך.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט מחבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
הכי גרוע , הכל אמת פה משטרת ישראל מליציית מנדלבליט , עובדת קשה מאוד כדי לכתוב ספר חוקים חדש. למזלי , אני אשכנזי , טיפה מגודל , יודע לדבר , חייכן , והכי חשוב , תמיד הידיים שלי מונפו... המשך קריאה

הכי גרוע , הכל אמת פה
משטרת ישראל מליציית מנדלבליט , עובדת קשה מאוד כדי לכתוב ספר חוקים חדש.
למזלי , אני אשכנזי , טיפה מגודל , יודע לדבר , חייכן , והכי חשוב , תמיד הידיים שלי מונפות בגובה 2,40 , הרבה מעל כולם , שהמצלמות יראו שאני לא "מתעמת" עם השוטרים .
אין הפגנה שאני לא מקבל לפחות 4 איומי מעצר עיכוב לתחנה ושאר ירקות .
אני מחייך , מושיט ידיים לאזיקים , אבל הם יודעים שזכותי לשוטט שם , זה נכתב בפסק דין בהחלטת שופטת שראתה את האיוולת המשטרתית .
אני לא רואה את האור שבקצה המנהרה .
בעתיד יאלצו לעשות המון סמינרים כדי ללמד את פיקוד המשטרה לכבד את האזרחים , לתת להם את הכבוד , כי המשכורת של השוטרים מגיעה מהכיס שלנו

במדינה דמוקרטית מתוקנת השלטון מגן על האזרח והמשטרה מגנה על האזרח. רק במדינות דיקטטוריות ובמדינת ישראל השלטון מתעמר באזרח והמשטרה מגנה על השלטון. מדינת ישראל היא מזמן כבר לא דמוקרטיה. כא... המשך קריאה

במדינה דמוקרטית מתוקנת השלטון מגן על האזרח והמשטרה מגנה על האזרח.
רק במדינות דיקטטוריות ובמדינת ישראל השלטון מתעמר באזרח והמשטרה מגנה על השלטון. מדינת ישראל היא מזמן כבר לא דמוקרטיה. כאשר אזרח הגון פוחד משוטר, משהו רע וגרוע קיים הן בשלטון והן במשטרה. ולא אמרנו כלום על רמת השוטרים והמפקדים והיסמניקים שמגוייסים למשטרה.

עוד 1,584 מילים ו-4 תגובות
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הקהילה היהודית הקטנה של האלה, גרמניה, מורכבת ברובה מיוצאי בריה"מ לשעבר ● אחרי ניסיון הפיגוע בבית הכנסת שלהם ביום כיפור, שבמהלכו נורו למוות שני אנשים שאינם נמנים עם חברי הקהילה, הפך המקום לאתר עלייה לרגל ● יעקב שוורץ השתתף בתפילות הראשונות בבית הכנסת שהיה היעד למתקפה

עוד 1,163 מילים

מיהו יהודי? גרסת המעבדה

חשיפה הרבנות הראשית מבצעת בדיקות דנ"א שנויות במחלוקת, בחיפוש אחר דם יהודי כאישור ליהדותו של אדם ● השיטה החלה במוסקבה כיוזמה פרטית שנועדה להוכיח את יהדותם של יוצאי ברית המועצות לשעבר ● כעת, תומכיה של השיטה מתמודדים עם תביעה בבג"ץ ועם ביקורת חריפה

עוד 4,918 מילים

דרוש מנהיג ספר חדש משווה את נתניהו לקודמיו - וזה לא מחמיא לו

האם ישראל תוכל לחזור לעידן המנהיגים ההרואיים? ● בספר חדש, נזכרים דניס רוס ודייויד מקובסקי ברגעים איקונים של קבלת החלטות בישראל, ושואלים אם יש לישראלים את מה שצריך בשביל להיפרד מהפלסטינים

עוד 2,218 מילים

טיול לחג מסע בעקבות ליידי טונשוק והמלכה רוקסלנה

הטיול הקצר בעקבות חגיגות נבי מוסא יוצא מרחוב הדגל הזעיר ברובע המוסלמי ● בדרך אפשר לפגוש את עקבותיהם של נביאים, ממלכים, מצביאים ופילגשים ● טיול לירושלים - חלק חמישי

עוד 749 מילים

רגע לפני החגים, כניסת התיירים לישראל זינקה לגבהים חדשים ● בממשלה מתמוגגים, אבל אם התיירים ימשיכו לנהור לכאן בלי היערכות חדשה, תל אביב וירושלים ייפרדו מעוד דירות לטובת airbnb, נתב"ג יקרוס תחת העומס והפריפריה לא תיהנה מהשגשוג ● בתעשייה מזהירים: "ישראל יכולה למשוך 10 מיליון תיירים בשנה, אבל צריך לשאול אם זה טוב ומשרת את כולם"

עוד 1,740 מילים

נתניהו העביר לפוטין בקשה רשמית לחנינה לנעמה יששכר

יו"ר ישראל ביתנו: "היחיד שחתם על הסכמים עם הערבים זה נתניהו, אנחנו עדיין מחכים לתשובה מצוות המו"מ של הליכוד, יש לנו סבלנות" ● לפיד: על ישראל לסייע לכורדים "בכל דרך" ● מטה המאבק למען שחרור נעמה יששכר יקיים הפגנה מול שגרירות רוסיה בישראל ● שר החינוך פרץ: אין מקום לשוברים שתיקה ולמחסום ווטש בבתי הספר

עוד 24 עדכונים

מחקר ענק טוען: הקהילה היהודית בארה"ב היא עדיין הגדולה בעולם​

בניגוד לשמועות, הקהילה היהודית בארה"ב חיה, בועטת - ואפילו מתרחבת ● על פי מחקר רחב היקף, יהדות ארה״ב גדלה בשבע השנים האחרונות ב-10% ומספר היהודים שם מוערך ב-7.5 מיליון, לעומת 6.74 מיליון בישראל ● ניו יורק היא עדיין המרכז היהודי הגדול ביותר בעולם

האוכלוסייה היהודית בארצות הברית גדלה ב-10% ב-7 השנים האחרונות והיא הגדולה בעולם, כך עולה מפרויקט מחקר שאסף מידע מ-150 סקרים נפרדים.

המחקר, שערך המכון למחקרים חברתיים על שם סטיינהרדט באוניברסיטת ברנדייס, בחן את האוכלוסייה היהודית ב-48 מדינות ארה"ב (הוואי ואלסקה לא נכללו בסקר) וכלל השוואות למחקרים דומים שערך המכון ב-2012 וב-2015.

הנתונים מראים כי ארצות הברית היא כיום המדינה בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בעולם, ובה כ-7.5 מיליון יהודים. בישראל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים כעת 6.74 מיליון יהודים.

"הציניות בנוגע ליהדות ארה"ב והסברה שאנחנו אוכלוסייה שהולכת ומתכווצת, שאנו אוכלוסייה שהולכת ונעלמת, אינה נכונה", אומר לאונרד סאקס, מנהל מרכז סטיינהרדט. "הנבואה של יהדות ההולכת ונעלמת עדיין לא התגשמה".

המחקר אינו קובע מספר מוחלט לגבי מספרם של היהודים בארצות הברית, זאת מכיוון שבניגוד לישראל, מרשם האוכלוסייה אינו כולל שאלות לגבי השתייכותם הדתית של האזרחים ולכן הנתונים מתבססים על סקרים והערכות.

לפי המחקר האחרון, מספר היהודים בארה"ב עשוי לנוע בין 7.1 מיליון ל-7.8 מיליון. יהודים מהווים כ-2% מהאוכלוסייה בארה"ב. ההגדרה בה השתמשו החוקרים לשאלת מיהו יהודי היא גמישה יותר מכפי שמקובל בישראל.

כ-4.4 מיליון מבוגרים בארה"ב מגדירים את עצמם כיהודים. בנוסף יש כ-1.5 מיליון מבוגרים נוספים "הרואים עצמם כבעלי רקע יהודי, או יהודים על פי קריטריונים אחרים". כמו כן, ישנם 1.6 מיליון ילדים שגדלים כיהודים בארה"ב.

מיהם האמריקנים הרואים עצמם בעלי רקע יהודי אך לא מזדהים עם דת משה?

"יותר מקובל כיום לומר, אם אינך יהודי דתי, שאתה יהודי חסר דת", אומר סאקס. "יותר אנשים, במיוחד צעירים שאינם שומרי מצוות, הינם חסרי דת, אבל אין זה אומר שהם אינם מעורבים או שהם אינם הופכים למעורבים יותר בתור מבוגרים".

הבדל מרכזי נוסף שעולה מהמחקר בין הקהילות היהודיות בישראל ובארה"ב נוגע לפוליטיקה. בעוד בישראל רוב הציבור היהודי נוטה לימין ולשמרנות, הרי שבארה"ב, לפי המחקר, היהודים היו ונותרו מבצר של ליברליזם פוליטי.

המחקר מצא ש-51% מיהודי ארה"ב מזדהים כדמוקרטים (לעומת 34% מכלל האמריקאים). רק 17% מהם מזדהים עם הרפובליקנים. יש יותר מפי שניים יהודים ליברלים (42%) לעומת יהודים שמרנים (20%). כל הנתונים מעידים כי הקהילה היהודית שם נוטה שמאלה באופן מובהק ביחס לכלל האוכלוסייה האמריקנית.

נתונים אחרים שנבדקו במחקר חיזקו את ההנחה שיהודי ארצות הברית נותרו כשהיו תמיד: ליברלים, משכילים ולבנים.

בנוסף, המספרים מראים כי הקהילה היהודית האמריקנית מוסיפה להיות מבוגרת יותר מהאוכלוסייה הכללית. 26% מיהודי ארצות הברית הם בני 65 ומעלה, בהשוואה ל-20% בלבד בקרב כלל הציבור. שיעור היהודים המבוגרים הגבוה ביותר נמצא, באופן לא מפתיע, בפלורידה, שם שליש מהיהודים הם מעל גיל 65.

בהסתכלות על הפיזור הגאוגרפי של היהודים בארצות הברית, נמצא כי ניו יורק היא עדיין המרכז היהודי הגדול בארצות הברית, ובעולם כולו.

באזור המטרופולין של ניו יורק, הכולל את העיר והפרברים סביבה ובניו ג'רזי, חיים כ-1.8 מיליון יהודים. בתוך העיר ניו יורק, היהודים מתרכזים בברוקלין ובמנהטן, שבהם נמצאים 678,000 יהודים המהווים 16% מהאוכלוסייה.

המדינה בעלת מספר היהודים הקטן ביותר בארצות הברית היא וויאומינג, שם מתגוררים לפי המחקר רק 2,200 יהודים.

עוד 445 מילים

בלי סודות "בגיל 18 גיליתי שאבי הביולוגי הוא אפרו-אמריקאי"

לייסי שוורץ דלגאדו תמיד נראתה שונה, ובבית הכנסת שאלו אותה אם היא ממוצא אתיופי ● אבל רק בגיל 18 גילתה שאמה ניהלה רומן עם גבר אפרו-אמריקאי ● היום היא מסתובבת בארה"ב עם הסרט התיעודי שעשתה על סיפור חייה ● ובחתונה שלה השמיעו מוזיקת סול והורה

עוד 641 מילים

טיול לחג שווה לגלות את המקומות המונגשים בעיר העתיקה

מתגלגלים בעיר הקודש: אתרים בעיר העתיקה נגישים כעת למטיילים בכיסא גלגלים ● לאחר פרויקט שיפוץ בן 9 שנים, מטיילים עם מוגבלות יכולים להגיע לרוב האטרקציות המפורסמות של הבירה, ועשויים למצוא הפתעות נוספות בדרך ● טיול לחג בירושלים - חלק רביעי

עוד 824 מילים

מסעות טיפוליים בחו"ל הפכו ללהיט בקרב חיילים משוחררים שחוו טראומה בעת שירותם הצבאי ● בליווי מקצועי, יוצאים עשרות משלחות בשנה לטיול מגבש ● "כדי למצוא ריפוי, הם צריכים לחבור לעוד אנשים שראו את מראות הקרב לשבוע ברומניה, רק כדי שהם יוכלו להיות האחד עם השני ולא יחושו שמסתכלים עליהם כתמהוניים" ● טיול אחרי צבא מסוג אחר

עוד 2,883 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה