המלחמה הנוכחית פגעה קשות בשנת הלימודים של תלמידי ישראל. חלק מהתלמידים הפסידו חודשי לימודים שלמים ומקצתם הפסיקו, למעשה, ללמוד.
היקף הפגיעה משתנה מאזור לאזור ואפילו בין בתי ספר סמוכים. חלק מהמוסדות נפתחו באופן מלא שבוע אחרי תחילת המלחמה; באחרים למדו מרחוק, או הגיעו לבית הספר יומיים בשבוע, עד ינואר. שגרת הלימודים של הילדים ובני הנוער שנעקרו מבתיהם לא חזרה למסלולה עד עכשיו.
"הרבה תלמידים לא באמת למדו עמוק לתוך החורף", אומרת עו"ד אודליה כהן־שינדורף, אם לשלושה מרעננה, ועד לאחרונה סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית. "חלקם 'למדו' בזום, אבל המחקרים מראים שלמידה בזום לא שווה כלום. והיו כאלה שלא למדו אפילו בזום. הנזק היה גדול מאוד".
הטבח בעוטף עזה והמלחמה הם אירוע טראומתי שכל ילדי ישראל יזכרו, והוא ישאיר צלקות נפשיות אצל ילדים ובני נוער רבים מאוד. אין פלא שהסיקור והדיון על פגיעת האירועים בילדים ובנוער מתמקדים בפגיעה הרגשית והחברתית. אבל נוסף על כך נפגעה גם הלמידה עצמה.
בתי הספר נסגרו בזמן המלחמה לתקופה פחות ארוכה מאשר בזמן מגפת הקורונה (עד כה, בתקווה שלא ייסגרו שוב בשל הסלמה עתידית). בזמן המגפה, כיתות ה'–י' נסגרו, במצטבר, במשך כחצי שנה – יותר מאשר בכל מדינה מפותחת אחרת – ורמת הידע והמיומנות של התלמידים צנחה. חלק מנזקי הסגרים ללימודים טרם תוקנו, וכעת נוספו להם נזקי המלחמה.
מה היקף הנזק? איש לא יודע
חלק מהבעיה היא שלמשרד החינוך עדיין אין נתונים על היקף הפגיעה הלימודית, וככל הידוע לנו, לא קיים אף בסיס נתונים על הנושא. המבחן השנתי של הרשות הארצית למדידה והערכה של המשרד (ראמ"ה), שמאפשר למדוד פגיעה בלימודים, נדחה כדי להקל על התלמידים.
למשרד החינוך עדיין אין נתונים על היקף הפגיעה הלימודית, וככל הידוע לנו, לא קיים אף בסיס נתונים על הנושא. המבחן השנתי של הרשות הארצית למדידה והערכה של המשרד (ראמ"ה) נדחה כדי להקל על התלמידים
ואילו פגיעת סגרי הקורונה נבדקה בשלושה מחקרים של ראמ"ה, לשנות הלימודים תשפ"א (2020–2021), תשפ"ב (2021–2022) ותשפ"ג (2022–2023), וכן במחקר הבינלאומי ההשוואתי "פירלס" (PIRLS) מ־2023.
לדברי יו"ר הנהגת ההורים מירום שיף: "הנזק הכי קשה של המלחמה לתלמידים הוא הפגיעה הרגשית והחברתית. מבחינת הפגיעה בלימודים עצמם, הקורונה הייתה אירוע עוד יותר מורכב. אבל בתקופת הקורונה לפחות עקבו אחרי המצב, אספו נתונים והכינו תוכנית רצינית לצמצום הנזק.
"כיום אין מיפוי, אין מידע, ואני לא חושב שיש אפילו בן אדם אחד שיודע מה היקף הפגיעה. כמה נערים נשרו מהלימודים לגמרי? מה הפער שנוצר בין מקומות כמו, למשל, חיפה, שבה המשיכו ללמוד כמעט כרגיל, לאזור המרכז, שבו חלק מהתלמידים הפסידו חודשים שלמים, ובין המרכז לגבול הצפון והדרום?"
במחקר "פירלס" מתשפ"ג (2023) נמצא כי ממוצע ההישגים של תלמידי כיתות ז' – שהיו בכיתה ב' וג' בזמן סגרי הקורונה – ירד בכ־20% לעומת 2016 וחזר לרמתו הממוצעת ב־2001. במחקר ראמ"ה מתשפ"ב נמצאו תוצאות עוד יותר חמורות. במחקר ראמ"ה מתשפ"ג חל שיפור ביחס לתשפ"ב, אבל התוצאה הייתה עדיין גרועה בהרבה מאשר לפני המגפה. וזה היה המצב עוד לפני תחילת המלחמה.
במחקר מ־2023 נמצא כי ממוצע ההישגים של תלמידי כיתות ז' – שהיו בכיתה ב' וג' בזמן סגרי הקורונה – ירד בכ־20% לעומת 2016. וזה היה המצב עוד לפני תחילת המלחמה
לדברי כהן־שינדורף: "שרת החינוך הקודמת, יפעת שאשא־ביטון, הייתה מודעת לקיום הבעיה בתקופת הקורונה ועקבה אחריה, והיו לה תוכניות להתמודד איתה. אבל היא התחלפה, ואז באה המלחמה. אם וכאשר יעשו סקרים ומחקרים, יגלו שבחלק מבתי הספר המצב הידרדר והמערכת נכנסה לסחרור".
בסוף אוקטובר משרד החינוך הודיע על הקלות בבחינות הבגרות. בגרויות החורף נדחו בחודשיים, מינואר למרץ, ובגרויות הקיץ בשלושה שבועות, מתחילת יולי לסופו. היקף החומרים שעליהם התלמידים נבחנים צומצם בכ־20% עד 30% והם יקבלו תוספת זמן של 15%. יישום הרפורמה בבחינות הבגרות, שכוללת הרחבה מחדש של הלימודים במקצועות ההומניים, נדחה.
"'הקלות בבגרויות' נשמע טוב", אומרת כהן־שינדורף, "אבל אם קצת 'תגרד את הצבע', תראה שיש בתי ספר שלא מספיקים את החומר לבגרות ומגישים את התלמידים ישר למועדי ב'. אני חוששת שכאשר יבדקו את אחוזי הזכאויות לבגרות, תראה צניחה במקומות ש'למדו' בזום במשך חודשים".
הקלות עוזרות לתלמידים לשרוד, ואולי מצמצמות את הפערים העתידיים בכניסה לאוניברסיטאות, אבל בסוף, מי שנאלץ לקבל הקלות לומד פחות.
"נכון. בסוף תלמידים יגיעו לאוניברסיטה ויתקשו להבין את החומר. שלא לדבר על תלמידי היסודי, שהרבה מהם גוררים במשך שנים קושי לקרוא וכתוב".
ב־8 וב־9 באוקטובר אשתקד התלמידים בכל הארץ לא חזרו מחופשת הסוכות, וב־10 באוקטובר הם חזרו ללמידה מקוונת. ב־17 בחודש הופעל מודל "רמזור", שבמסגרתו נפתחו בהדרגה בתי הספר באזור חיפה ומרבית הצפון, השרון, אזור ירושלים, מרכז הנגב, ים המלח, הערבה ואילת.
באזור אשדוד ואשקלון ובצפון הנגב הלימודים נשארו מקוונים, ואילו במרכז הארץ נפתחו רק בתי ספר ממוגנים. בכרבע מבתי הספר באזור המרכז, וכשליש מבתי הספר בתל אביב, לא היה די מיגון כדי לאפשר לכל התלמידים להגיע מדי יום לבתי הספר; כדי להקטין את מספר התלמידים באותם בתי ספר באופן שיאפשר מיגון לכולם, כל כיתה הגיעה פעמיים בשבוע בלבד.
כמו בתקופת הקורונה, משרד החינוך הודיע כי לא יאכוף את חובת הנוכחות ויאפשר לתלמידים שהם, או הוריהם, חוששים להגיע למוסדות, להישאר בבית. כתוצאה מהמדיניות הזאת ומכשלי המיגון, כחצי מהתלמידים במרכז, וכשליש מהם בחיפה, לא חזרו לבתי הספר עם פתיחתם באוקטובר, אך גם לא המשיכו בלמידה מרחוק.
בתי הספר נפתחו באשדוד ובבאר שבע באמצע נובמבר באופן חלקי בלבד. ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי התגאה בסוף נובמבר בעובדה שכ־70% מהתלמידים באשדוד הגיעו לבתי הספר – חלקם רק למספר ימים או שעות מצומצם, בשל היעדר מיגון.
בדצמבר, כשהירי למרכז דעך, חזרו התלמידים בגוש דן ללמידה במתכונת רגילה. באשקלון חזרו לבתי הספר ב־7 בינואר; באשדוד חזרו ללמוד באופן מלא ב־21 בינואר
במהלך דצמבר, כשהירי למרכז דעך, חזרו התלמידים בגוש דן ללמידה במתכונת רגילה. באשקלון חזרו לבתי הספר ב־7 בינואר; באשדוד חזרו ללמוד באופן מלא ב־21 בינואר.
משרד החינוך מעולם לא הודיע על חידוש חובת ההגעה לבתי הספר. בתשובה לשאלתנו, האם ומתי חודשה החובה – נדבך מרכזי בקיום מערכת חינוך מתפקדת – השיבו במשרד: "כיום יש חובת נוכחות" – וסירבו להגיד מתי היא חודשה.
מבדיקה שערכנו עולה כי משרד החינוך לא הוציא שום הוראה גורפת על חידוש חובת הנוכחות, אלא הודיע לרשויות המקומיות שיחליטו בעצמן מתי לחדש אותה. בגבעתיים, למשל, היא חודשה באמצע נובמבר, וברעננה חודש אחר כך, אחרי חופשת חנוכה.
כהן־שינדורף שימשה כסגנית יו"ר התאחדות ההורים במשך ארבע וחצי שנים, עד לבחירות המקומיות האחרונות, בהן נבחרה למועצת העיר רעננה. גם אחרי שנבחרה, המשיכה לקבל תלונות רבות של הורים על המצב.
"הכי הרבה בעיות יש לילדים שפונו מבתיהם. יש תלמידים שפשוט לא מגיעים לבית ספר. וגם מי שמגיעים – לא יכולים להתרכז. נערים שגרים במלון, נערים שעברו את הטראומות שעברו, איך אפשר ללמוד ככה?"
לדבריה: "בזמן הקורונה קיבלנו תלונות מהורים מכל הארץ, בערך במידה שווה ובסגנון דומה. במלחמה, לא קיבלתי כמעט תלונות מאזור ירושלים וחיפה.
"במרכז יש המון תלונות על הברדק סביב החזרה ללימודים, ההבדל בין בתי ספר שונים ובעיית המיגון שלא נפתרה. לא רק שלא מיגנו את רוב בתי הספר והגנים הלא ממוגנים, ממשיכים לבנות בתי ספר חדשים בלי מיגון! באשדוד ההורים התלוננו על לסרי שמשך את הזמן והשאיר את הילדים שלושה חודשים בבית.
"הכי הרבה בעיות יש לילדים שפונו מבתיהם. בשביל חלק מהם זאת פשוט שנה אבודה. הרבה אנשים ניסו לעזור להם: הרשויות, מורים, מתנדבים. אבל יש ביניהם תלמידים שפשוט לא מגיעים לבית ספר. וגם מי שמגיעים – לא יכולים להתרכז בלימודים. נערים שגרים במלון, או שעוברים דירה שוב ושוב, נערים מהעוטף שעברו את הטראומות שעברו, איך אפשר ללמוד ככה?
"יש הבדלים בין המפונים. יש ברעננה מפונים שלומדים בבתי ספר שהקימו להם כאן, כאלה שנרשמו לבתי ספר מקומיים, וכאלה שעד לא מזמן עדיין 'למדו' בזום במסגרות הווירטואליות של היישובים המפונים. אלה שהולכים לבתי ספר משלהם – מצבם יותר טוב. אלה שהתפזרו במצב יותר קשה. אבל כולם רחוקים שנות אור מתלמידים בצפון השרון, למשל".
הממשלה השקיעה כ־700 מיליון שקל במיגון בתי ספר וסיוע לתלמידים. מדובר בכ־0.36% מכלל הוצאות המלחמה, 0.8% מתקציב החינוך, וכעשירית מהתוספת ללימודי דת
הכאוס שבו התנהל פינוי האוכלוסייה חל גם במציאת פתרונות חינוכיים. תושבי הקיבוצים וחלק מהיישובים הקטנים פונו כקבוצה וילדיהם המשיכו ללמוד יחד בבתי המלון ובמתחמי המגורים שאליהם גלו. חלקם נאלצו ללמוד באוהלים או במבנים מאולתרים ורעועים, כמו מכבסה נטושה.
ילדים עקורים מערים שלא פונו במרוכז – אשקלון, אופקים, נהרייה, מעלות – עברו זמנית לבתי ספר בערים המארחות, אם בכלל המשיכו ללמוד. בשדרות, קריית שמונה וחלק מהיישובים הקטנים, המשיכו בהתחלה בלמידה מרחוק בבתי ספר של הרשויות, ואחר כך התפזרו בין מוסדות שנפתחו עבורם למוסדות קיימים. חלק מהמוסדות החדשים נפתחו כבר בנובמבר, אחרים – רק בינואר.
מחקר שנערך עבור הכנסת בנושא מסוף דצמבר מצא כי באותו זמן היו כ־48 אלף תלמידים עקורים, כ־31 אלף מהדרום וכ־17 מהצפון. לפי המחקר, רובם המשיכו ללמוד בבתי הספר שבהם למדו לפני המלחמה, בלמידה פיזית במקום גלותם או בלמידה מרחוק; כ־10 אלף מהם למדו במסגרות ייעודיות שהוקמו עבורם; כ־8,100 במסגרות קיימות בערים המארחות. לגבי כ־8,000 תלמידים עקורים – למשרד החינוך לא היה מידע באיזה מסגרת הם לומדים, אם בכלל.
מאז, מרבית העקורים מהדרום חזרו לבתיהם. מוסדות החינוך במועצות האזוריות של עוטף עזה נפתחו מחדש במהלך פברואר ומרץ (בשדרות ב־3 במרץ). עם פתיחת בתי הספר בשדרות הגיעו ללימודים כ־60% מהתלמידים.
ואילו תושבי גבול הצפון עדיין עקורים מבתיהם. בשיחות בין אנשי ציבור מהצפון ונציגי הממשלה, מתייחסים ליום תחילת הלימודים – 1 בספטמבר – כתאריך יעד לחזרתם, אבל אתמול (שני) פורסם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שאל השבוע בישיבת קבינט: "אני לא מבין, למה כל הזמן מדברים על התאריך הזה כתאריך יעד. ומה יקרה אם יחזרו כמה חודשים אחרי?"
"בתוכנית הלימודים יש הרבה חזרות על החומר והזדמנויות להשלים דברים שהתפספסו. אפשר לסגור את הפערים שנוצרו, אבל צריך תוכנית שתיושם ולא תישאר על הנייר, אחרי שיבדקו ויעשו הערכה של הנזק"
משרד החינוך העניק לתלמידים העקורים הקלה בבגרויות מעבר להקלות שקיבלו כולם: הציונים הפנימיים שהם מקבלים מבתי הספר יקבלו משקל גדול יותר בשקלול ציוני הבגרות, על חשבון ציוני הבחינות החיצוניות. תלמידים שהם, משפחתם הקרובה או אנשים בסביבתם הקרובה נפגעו ישירות בטבח ובמלחמה זכאים להקלות נוספות, בתיאום עם בית הספר.
"אפשר לתקן את הנזק, אבל זה לא יקרה מעצמו"
לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, משרד החינוך השקיע כ־700 מיליון שקל במענה לצרכי המלחמה, מתוכם כ־250 מיליון במיגון בתי ספר קיימים וסיוע לימודי לחלק מהתלמידים וכ־430 מיליון בסיוע ייעודי לתלמידים העקורים, כולל הקמת בתי ספר ייעודיים וחלוקה של כ־10 אלף מחשבים ניידים.
לשם השוואה: תוספת הוצאות המלחמה מוערכת בכ־190 מיליארד שקל (כך שהתוספת לחינוך היא רק כ־0.36% מכלל התוספת); התקציב השנתי של משרד החינוך הוא כ־84 מיליארד שקל (מתוכם רק 0.83% תוספת למלחמה). תוספת התקציבים הקואליציוניים, אחרי שקוצצה, מגיעה לכשמונה מיליארד, רובה הגדול ללימודי דת, בערך פי 10 מהתוספת לצרכי החינוך בשל פגעי המלחמה.
לפני כחודשיים, משרד החינוך פרסם תוכנית חינוכית חדשה, "צומחים מחדש", שנועדה לצמצם את הפגיעה החברתית, הרגשית והלימודית בתלמידים.
קשה לדעת האם התוכנית מיושמת בשטח ומסייעת לתלמידים, ולו בגלל שאיש אינו מבצע מעקב אחרי נזקי המלחמה. בהנהגת ההורים כלל לא ידעו על קיום התוכנית
התוכנית כוללת סיוע ממוקד לתלמידים עקורים; סיוע רגשי־חברתי לילדי הגן וכיתות א'; סיוע בלימוד קריאה וכתיבה לתלמידי א'; סיוע לימודי לתלמידים בכיתה האחרונה של בתי הספר היסודי (ו' או ח', בהתאם לתוכנית הלימודים המקומית) בתחומים שבהם הם מתקשים. התוכנית תוקצבה בכ־90 מיליון שקל, כחלק מ־700 מיליון השקלים שהוקדשו לצמצום פגיעת המלחמה בחינוך.
קשה לדעת האם התוכנית מיושמת בשטח ומסייעת לתלמידים, ולו בגלל שאיש אינו מבצע מעקב אחרי נזקי המלחמה. בהנהגת ההורים כלל לא ידעו על קיום התוכנית, אף כי חברי ההנהגה מקבלים עדכונים שוטפים גם ממשרד החינוך וגם מרבבות הורים.
לדברי שיף: "הנזק גדול, אבל לדעתי שנת הלימודים הזאת לא אבודה. תוכנית הלימודים בנויה כך שלומדים יותר ימים ושעות מהמינימום ההכרחי, יש הרבה חזרות על החומר והזדמנויות להשלים דברים שהתפספסו. אפשר לסגור את הפערים שנוצרו השנה, אבל זה ייקח שנים ולא יקרה מעצמו.
"הנזק מהקורונה עדיין בתהליך תיקון. צריך תוכנית להקטנת פערים לימודיים וגם לטיפול בפגיעות רגשיות, כי מי שפגוע ממילא לא ילמד. צריך שהתוכנית לא תישאר על הנייר, אלא תיושם אחרי שיאספו מידע על הנזק. בשביל זה צריך מדינה ומערכת חינוך מתפקדים".
ואתה סומך, לצורך העניין, על הממשלה ושר החינוך הנוכחי?
"חובת ההוכחה עליהם".
במשרד החינוך סירבו לאשר ראיונות, לתת מידע ו/או למסור תגובה לכתבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו