זה התחיל לפני כמה שבועות, אחרי שהתחילו לצאת הסיפורים מאוקראינה על אונס ופגיעות מיניות. אחרי כל הדיווחים האלה ושאר זוועות המלחמה, לצד הדיווחים שאני כבר רואה בישראל על כל מיני הצעות בנוסח "חסות תומכת" שקיבלו פליטות מאוקראינה, היה קשה לשתוק מול זה. לא ידעתי מה לעשות.

כשהתחילו לצאת הסיפורים מאוקראינה על אונס ופגיעות מיניות ושאר זוועות המלחמה, לצד הדיווחים מישראל מיני הצעות "חסות תומכת" שקיבלו פליטות מאוקראינה, היה קשה לשתוק

Globally, sexual and gender-based violence has been used as a weapon of war and repression. As the conflict in Ukraine continues, women and girls face increased violence. https://t.co/5Y8Y7sRvhj

— MADRE (@MADREspeaks) April 29, 2022

ואז ראיתי פוסט של חברה בשם אלינור ארזי בפייסבוק, עם תמונה של מחאת נשים בטאלין, אסטוניה, נגד האונס במלחמה, לצד השאלה: "מי מצטרפת אלי למחאה דומה בתל אביב?"

וחשבתי על זה. היססתי. כי הדחף הראשוני היה להגיד "כן", בדיוק חיפשתי משהו לעשות, אבל אז הסתכלתי על התמונה וידעתי בדיוק מה יהיה המחיר הפיזי ואולי הנפשי. ויותר מהכל, שקית על הראש. רק מלהסתכל על זה אני כבר מרגישה שאין לי אוויר, שאני רוצה לנשום. ופחדתי איך זה יהיה, אם אני יכולה.

У Талліні під посольством росії влаштували акцію у знак протесту проти масових згвалтувань російськими військовими українських жінок.

Моторошно і сильно — одночасно. pic.twitter.com/FSb4DVjWLx

— Телеканал "Прямий" (@prm_ua) April 13, 2022

כהרגלי, החלטתי לברר עוד פרטים ואולי להרגיע קצת את החרדה שבדרך. שאלתי מה אמצעי הבטיחות, איך נוודא שכולנו נהיה בסדר? והגעתי למסקנה שאפשר.

היססתי. הדחף הראשוני היה להגיד "כן", אבל אז הסתכלתי על התמונה וידעתי בדיוק מה יהיה המחיר הפיזי ואולי הנפשי. ויותר מהכל, שקית על הראש. רק מלהסתכל על זה אני כבר מרגישה שאין לי אוויר

אלינור הייתה סבלנית ותיארה לי הכל – השקית לא תהיה סגורה לגמרי, רוב הזמן תהיה פלנלית, והידיים שלנו יהיו קשורות אבל זה יהיה פתוח יחסית, אפשר יהיה להוציא אותן אם קורה משהו. ואפשר גם תמיד להגיד די, יהיה מישהו שיהיה לידנו ויוריד. יהיה בסדר. יהיה שמור.

ואני עדיין קצת פוחדת כי החשש שלי הוא שלא אצליח לבקש סיוע. המחשבות רצות בראש. אולי לא אשים לב לפני שכבר יהיה מאוחר מדי? אולי אהיה משותקת? אולי לא אצליח לדבר? מה אם אני בכל זאת איחנק? מה אם אני אכנס לפניקה ואהרוס את המיצג בגלל זה?

שקלתי את ההיסטוריה שלי ואת מה שצריך והחלטתי שאני יכולה. יש לי מספיק הכנה מראש, אפשר להתמודד.

הבנתי שהולכת להיות חוויה קשה, לפחות פיזית, אבל אם זו חוויה קשה שלא בהפתעה – זה ההבדל בין טראומה או לשחזור שלה לבין תיקון לפעמים. ויכולה להיות כאן חוויה מתקנת, למדתי מספיק. אז התנדבתי.

הכל התארגן, המיקום, השעות. לכל אחת הייתה שקית שחורה לראש מוכנה מראש, פלנלית אחת, גופיה לבנה, זוג אזיקונים ובקבוק מים. ביקשו מאתנו לבוא עם נעליים שחורות וגרביים, ועם תחתונים בהירות אם אפשר, כמה שיותר דומה לתמונה המקורית.

אני עדיין קצת פוחדת. חוששת שלא אצליח לבקש סיוע. המחשבות רצות בראש. אולי לא אשים לב לפני שיהיה מאוחר מדי? אולי אהיה משותקת? לא אצליח לדבר? מה אם בכל זאת איחנק? או אכנס לפניקה ואהרוס את המיצג?

הדרך לשם קשה משצפיתי, לכאורה קו ישיר אחד בתוך תל אביב, ללכת אולי מאה מטרים. אבל האוטובוס עמוס עד עייפה, לא רק שאין מקום לשבת, אין מקום להישען ואני צריכה ביד אחת להחזיק את הקב הזמני שהולכת אתו וביד השנייה ברצועה. והכתף שמחזיקה גם ככה כואבת, אני מנסה לנשום לכאב ולהתייצב דרך הקב במקום דרך הרגל.

לא נראה לי שאפילו שמו לב בצפיפות שלא רק הרגל שלי מחזיקה אותי. בסוף מצליחה להידחק למושב אחרי כמה תחנות, יכולה להרגיע את הגוף לפני שאפגוש את האחרות במקום שהדגש יהיה לא ליפול.

הגעתי. קיבלנו שקית כל אחת, הכל אמור להיות מתוקתק ומתואם. התחלנו להתארגן, וכבר שם התחילו הבעיות. כי רחוב, ואנשים עוברים, ורעש וצפירות. וביום רגיל עוד יכולה להכיל, אבל אחרי הנסיעה והשבוע שהיה, הכל מציף.

שי לעדן בצילומי המיצג מול שגרירות רוסיה בתל אביב (צילום: באדיבות המצולמת)

פתאום הכריזו שאסור שנצלם ישירות מול השגרירות, דרשו שנעבור לצד השני. ואנחנו כבר עם הכל, הגואש והציוד עלינו והפלנלית על הראש.

והביטוי שעולה לי הוא חוסר אונים, כי אני רואה קצת דרך הפלנלית, אבל אין לי את המשקפיים שלי והכל בוהק והכל מסנוור. ואני לא באמת רואה טוב. ואני צריכה לסמוך על האחרות. מזכירה לעצמי שאני שמורה, וחוסר האונים והשחרור מתחילים להתחרות.

קיבלנו שקית כל אחת, הכל אמור להיות מתוקתק ומתואם. התחלנו להתארגן, וכבר שם התחילו הבעיות. כי רחוב, ואנשים עוברים, ורעש וצפירות. וביום רגיל עוד יכולה להכיל, אבל אחרי הנסיעה והשבוע שהיה, הכל מציף

בשלב הזה, צילום, אני מניחה את הקב בצד. זה כבר יחסית סביר, אני יכולה לעמוד וזה כמעט ולא כואב. עומדת עם האחרות בשורה, צמוד לשגרירות רוסיה, לצילום הראשוני.

מנסה לשים את כל המשקל על רגל ימין, הפלנלית על הראש שלי, הידיים שלי מאחור, מרגישה נוקשות, שומעת מסביב את השוטרים באזור מנסים להתחיל מהומה, אולי כן, אולי לא, אולי תזוזו. ומקווה לטוב. מקווה שיהיה בסדר. אנחנו עושות משהו חוקי, זה אמור להיות חוקי. משמרת מחאה. מיצג מחאה.

ניסינו למצוא פשרה, לא צמוד לשגרירות, אולי המדרכה צמוד לגדרות מעבר לשגרירות, לא בצד השני מעבר לכביש אלא קרוב לגדר השגירות ולכביש עצמו. הרי בין לבין עוברים אנשים. ועוברות דרך כביש כמעט, כי יש גדרות והמדרכה מעבר לגדר היא רק כמה סנטימטרים מהכביש ומכוניות צופרות. והרבה רעש.

הידיים שלי מאחור, שומעת מסביב את השוטרים באזור מנסים להתחיל מהומה, אולי כן, אולי לא, אולי תזוזו. ומקווה לטוב. אנחנו עושות משהו חוקי, זה אמור להיות חוקי. משמרת מחאה. מיצג מחאה

מתחילה להרגיש בלבול וקצת ורטיגו, אבל רואה את האחרות ועוקבת אחריהן, סומכת עליהן ויודעת ששמורה שם. בניגוד לכל המצב של נשים באמת במלחמה, אני יכולה לעצור בכל רגע שאני אבחר.

אני נעמדת ומחזיקה את הגדר, נשענת עליה, הידיים מאחורה. ובשלב הזה בשביל הצילום שמים לי את השקית על הראש. אני יודעת מראש שלא יסגרו אותה, היא פתוחה מקדימה, אני יכולה פשוט לנשוף ויהיה אוויר. אני יכולה להוציא את היד מאחורה ואני לא קשורה חזק, אני יכולה להזיז אותה. אני יכולה לצעוק, אני יכולה הכל.

ופתאום השקית על הראש, והריח מחניק אותי, כי את זה לא צפיתי. הייתי צריכה, אבל הריח הזה של הפלסטיק מכל מקום, מכל חוש ואינסטינקט של לסתום את הפה ולא לנשום את הריח הנורא הזה.

אני רוצה לצעוק ובתוך הראש צועקת "לנשום!". בשלב הזה לא מודעת יותר למה שקורה מסביב, לא בטוחה כמה זמן הצילום, כמה זמן זה לוקח. עסוקה בלנשום, עסוקה בלנשוף קדימה, עסוקה בלחקוק לעצמי "את יכולה להוציא את הידיים, אל תיפלי על הכביש".

והשניות האלה מרגישות כמו נצח. ואולי דקות. ויש מהומות שוב בחוץ, קריאות "תעברו, תסיימו, צילמו, הם לא צילמו, אפשר כבר להפסיק? אפשר להוריד?"

והשקית יורדת מהראש… ונושמת. נושמת ממש באמת עד הסוף. ומרגישה את הרעד אבל לא, עדיין צילומים. אז לא. ומחזיקה אותו עדיין. חושבת על הנשים שבמלחמה, על כל מי שאין להן אפשרות לומר "עכשיו לא", שלא שמורות.

אחרי כל זה מתארגנות, מתלבשות, שוטפות את הצבע האדום. מקוות שעשינו מספיק, מקוות שההכחשה הזאת, אנשים שאומרים שבכלל אין את האונס הזה – לא תקרה יותר.

מתחילה להרגיש בלבול וקצת ורטיגו, אבל רואה את האחרות ועוקבת אחריהן, סומכת עליהן ויודעת ששמורה שם. בניגוד לכל המצב של נשים באמת במלחמה, אני יכולה לעצור בכל רגע שאני אבחר

אני לוקחת את הקב שלי ומתחילה ללכת. צריכה להגיע להרצליה. יש לי פגישה אחרת היום. וזה שלב שמתרחקת, מתחילה לתת לעצמי לרעוד, כי הגוף צריך לשחרר. זה לא משנה שאני ידעתי, הגוף היה בפניקה. הוא עדיין. וצריך לתת לו לשחרר את הרעידות האלה. להרגיע, עכשיו זה בסדר, עכשיו לא צריך להחזיק. ונושמת שוב.

הולכת בתל-אביב, משאירה את הקולות של המשטרה ושל הכל מאחוריי. מקווה שהתמונות יצאו טוב. מקווה שעשינו משהו שישנה.

שי לעדן בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ותואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה (בהצטיינות) באוניברסיטת תל אביב. עבדה כמדריכה שיקומית וכחונכת בהוסטלים המקושרים למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה וניהלה במשך מספר שנים את "הקואליציה הארצית להעסקה ישירה". שי היא אחת ממנהלות "פוליאמוריה ויחסים פתוחים – הקבוצה המאוחדת", שנבחרה ב2018 על ידי מגזין Profile לאחת מקהילות הרשת המשפיעות בישראל. וחברה בצוות העמוד "מרוצפות-אוטיסטיות כותבות".

ארגון החזית העממית בחר מחדש באחמד סעדאת, מתכנן רצח השר רחבעם זאבי ז"ל, למנהיגו, ובג'מיל מוזהר לסגנו. יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס וחוסיין א-שיח' התקשרו לברך, אבל הפערים בינם לבין ארגון החזית העממית גדולים ואינם ניתנים לגישור.

ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין קיים בשבוע שעבר בחירות פנימיות חשאיות, הרחק מהעיניים של השב"כ הישראלי ושל מנגנוני הביטחון של הרש"פ. הבחירות התקיימו בשטחי הגדה, ברצועת עזה, בבתי הכלא בישראל ובחו"ל, בתום כינוס הועידה השמינית של הארגון.

החזית העממית לשחרור פלסטין קיים בשבוע שעבר בחירות פנימיות חשאיות, הרחק מעיני השב"כ הישראלי ומנגנוני הביטחון של הרש"פ. הבחירות התקיימו בשטחי הגדה, ברצועה, בבתי הכלא בישראל ובחו"ל

ארגון החזית העממית הינו ארגון ממודר מאוד. אין פרטים כיצד בדיוק נערכו הבחירות, אך התוצאות שלהן פורסמו ממש בקצרה באמצעי התקשורת הפלסטינים.

למזכ"ל הארגון נבחר מחדש אחמד סעדאת האסור בכלא הישראלי. הוא הורשע בשנת 2008 בתכנון רצח השר רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל ונגזר עליו עונש מאסר של 30 שנה.

לסגנו נבחר ג'מיל מוזהר וכן נבחרו גם חברי הלשכה המדינית של הארגון.

ג'מיל מוזהר הוא הדמות המובילה של הארגון ברצועת עזה.

ארגון החזית העממית הוא הפלג השני בגודלו באש"ף והוא הוקם ב-11 בדצמבר 1967 כהרחבה של הסניף הפלסטיני של התנועה הלאומית הערבית. הוא נוסד על ידי קבוצת מנהיגי התנועה וחלק מהארגונים שהיו נפוצים באותה תקופה, בעיקר ג'ורג' חבש ומוסטפא אל-צברי (אבו עלי מוסטפא) וודיע חדאד.

יו"ר הרש"פ אבו מאזן התקשר שלשום לג'מיל מוזהר ובירך אותו על הצלחת הועידה השמינית של הארגון ובחירתו לתפקיד סגן המזכ"ל.

תוצאות הבחירות בארגון החזית העממית

יו"ר הרש"פ אבו מאזן התקשר שלשום לג'מיל מוזהר, סגנו של אחמד סעאדאת ובירך אותו על הצלחת הועידה השמינית של הארגון ובחירתו לתפקיד סגן המזכ"ל.
גם חוסיין א-שיח', יורשו האפשרי של אבו מאזן, פירסם הודעת ברכה לארגון החזית העממית בחשבון הטוויטר שלו. pic.twitter.com/JyX1de4Y3l

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 22, 2022

גם חוסיין א-שיח', יורשו האפשרי של אבו מאזן, פרסם הודעת ברכה לארגון החזית העממית בחשבון הטוויטר שלו.

למזכ"ל הארגון נבחר מחדש אחמד סעדאת האסור בכלא הישראלי. הוא הורשע בשנת 2008 בתכנון רצח השר רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל ונגזר עליו עונש מאסר של 30 שנה

למרות שארגון החזית העממית הינו חלק מאש"ף, היחסים בינו לבין תנועת פת"ח והרש"פ הם גרועים מאוד מאז החתימה על הסכמי אוסלו ב-1993. ארגון החזית העממית תומך בעיקרון המאבק המזויין נגד ישראל ומתנגד להסכמי אוסלו והתיאום הביטחוני והכלכלי בין ישראל לרש"פ.

לארגון החזית העממית יש זרוע צבאית ברצועת עזה הנקראת "גדודי עלי מוצטפא" על שם בכיר הארגון שחוסל על ידי ישראל באינתיפאדה השנייה. בשטחי הגדה יש לארגון תשתית צבאית חשאית שפועלת לערעור יציבות שלטון הרש"פ ומבצעת פיגועים נגד ישראל.

פעילי הארגון בשטחי הגדה נתונים למעצרים וחקירות מצד השב"כ הישראלי ומצד הרש"פ.

גורמים בתנועת פת"ח אומרים כי יו"ר הרש"פ אבו מאזן ומקורבו חוסיין א-שיח' מנסים כעת לחזר אחרי ארגון החזית העממית, כדי לנסות ולהפחית את ההתגדות באש"ף וברחוב הפלסטיני למהלכים שעושה אבו מאזן לביסוס מקורביו בתפקידי מפתח באש"ף, לקראת ירידתו מהבמה הפוליטית.

גורמים בתנועת פת"ח אומרים כי יו"ר הרש"פ אבו מאזן ומקורבו חוסיין א-שיח' מנסים כעת לחזר אחרי ארגון החזית העממית כדי לנסות ולהפחית את ההתנגדות באש"פ וברחוב הפלסטיני למהלכים שעושה אבו מאזן כדי לבסס את מקורביו בתפקידי מפתח באש"פ לקראת ירידתו מהבמה הפוליטית. pic.twitter.com/WEFqvrh7A7

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 22, 2022

בתנועת פת"ח מעריכים כי אבו מאזן ינסה לשכנע את ישראל לשחרר את אחמד סעדאת בעסקת חילופי השבויים הבאה עם חמאס בטענה כי שחרורו "ימתן" את פעילות הארגון נגד ישראל ונגד הרש"פ.

למרות שהחזית העממית הם חלק מאש"ף, יחסיהם עם פת"ח והרש"פ גרועים מאז הסכמי אוסלו. בחזית העממית תומכים במאבק המזויין נגד ישראל ומתנגדים לתיאום הביטחוני והכלכלי עם ישראל

לארגון החזית העממית יש השפעה על הרחוב הפלסטיני. למרות שהיא מעטה, אבו מאזן זקוק לכל גרעין של תמיכה. בשבוע שעבר זכה ארגון החזית העממית ב-5 מושבים בבחירות למועצת הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית. הארגון עושה פעילות רבה בתחום זכויות האדם בשטחים והיה ממובילי ההפגנות נגד הרש"פ לאחר הרצח של פעיל זכויות האדם ניזאר בנאת בידי אנשי הביטחון של הרש"פ.

בתנועת פת"ח מעריכים כי אבו מאזן ינסה לשכנע את ישראל לשחרר את אחמד סעאדאת מנהיג ארגון החזית העממית בעסקת חילופי השבויים הבאה עם חמאס בטענה כי שחרורו "ימתן" את פעילות הארגון נגד ישראל ונגד הרש"פ. pic.twitter.com/lIYNVbVH0e

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 22, 2022

מכה לארגון החזית העממית

לפני כמה חודשים הנחיתה ישראל מכה על ארגון החזית העממית בגדה כאשר שר הביטחון בני גנץ הכריז על 6 ארגונים שלו  כ"ארגוני טרור".

מדובר ב"ארגוני קש" שמציגים את עצמם כארגונים אזרחיים לכל דבר. ארגון "אל-חק" לזכויות האדם, מרכז "ביסאן", התאחדות ועדות האישה הפלסטינית, ארגון "א-דמיר", התאחדות ועדות העבודה החקלאית ו"התנועה העולמית להגנה על ילדים-סניף פלסטין".

על פי גורמי הביטחון בישראל, הארגונים האלה מציגים את עצמם כלפי חוץ כארגונים של החברה האזרחית הפלסטינית אך למעשה הם מהווים זרוע חשאית של הנהגת הארגון. בנוסף לזרוע הצבאית הנקראת "גדודי אבו עלי מוצטפא", הם נשלטים על ידי בכירי החזית העממית ומעסיקים פעילים רבים של הארגון, כולל כאלה שמעורבים בפעילות טרור, בתפקידי שטח וניהול.

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ניסה לעזור לארגון החזית העממית מול ישראל ומול הקהילה הבינלאומית כדי לבטל את ההכרזה של שר הביטחון, אך נכשל במאמציו. ישראל לא ויתרה ועמדה על עמדתה.

אבו מאזן ניסה לעזור לחזית העממית מול ישראל ומול הקהילה הבינלאומית כדי לבטל את ההכרזה של שר הביטחון, אך נכשל במאמציו. ישראל לא ויתרה ועמדה על עמדתה

בחודש דצמבר 2019  הצליח השב"כ הישראלי להנחית מכה חשובה על ארגון החזית העממית בגדה.

השב"כ הצליח לחשוף תשתית טרור גדולה של הארגון שפעלה תחת אפה של הרש"פ, ביצעה את רצח רנה שנרב ז"ל ותכננה פיגועים נוספים.

החקירה חשפה את הנהגת הארגון בגדה, בראשה עומדת חברת הפרלמנט הפלסטיני ח'אלדה ג'ראר שהינה גם ראש ארגון לזכויות אדם.

השב"כ הצליח לעצור את חברי חוליית הטרור שאחראית לרצח הנערה הישראלית רנה שנרב ז"ל בפיגוע מטען החבלה במעיין עין בובין בחודש אוגוסט האחרון ולחקור ולעצור כ-50 מחבלים.

במסגרת החקירה הצליח השב"כ לאתר ולתפוס אמצעי לחימה רבים וקטלניים ובכך מנע ללא ספק פגיעה באזרחים ובחיילים ישראלים בגדה. בין היתר נתפסו סוגים שונים של רובים, אקדחים, משתיקי קול, תחמושת, מכשירי קשר וחומרי דשן לבניית מטעני חבלה.

חברי התשתית של החזית העממית ניסו לפגוע גם בכלי רכב ישראלים הנוסעים בצירים ביהודה ושומרון וביצעו ירי לעבר אוטובוס ישראלי סמוך לישוב עופרה בדצמבר 2017 ולעבר רכב ישראלי סמוך לעיר אריאל במרץ 2019.

השב"כ הצליח בלכידת התשתית הגדולה של ארגון החזית העממית שפעלה גם מתחת לאפם של מנגנוני הביטחון של הרש"פ. חברי התשתית הזו מתגוררים באזור רמאללה ופעלו מתוך משרד בעיר רמאללה שהינה תחת שליטתה של הרש"פ. העובדה שהם לא נחשפו מעידה על יכולות מבצעיות גבוהות.

ארגון החזית העממית משתייך לאש"ף והוא שומר על מידור גבוה מאוד ומתמחה בהפעלת תשתית חשאית. את קצה החוט לחשיפת התשתית החבלנית הביא השב"כ בעקבות הפיגוע שבו נרצחה רנה שנרב ז"ל.

השב"כ הצליח בלכידת התשתית הגדולה של החזית העממית שפעלה גם מתחת לאפם של מנגנוני הביטחון של הרש"פ. הם מתגוררים באזור רמאללה ופעלו ממשרד בעיר שנשלטת ע"י הרש"פ

על פי גורמי ביטחון, אחמד סעדאת מפעיל את הארגון במגבלות מתוך הכלא הישראלי באמצעות שליחים וטלפונים סלולרים, אולם לגורמי הביטחון לא היה זמן רב מידע בדוק מי ממלא את מקומו בשטחי הגדה. מהחקירה האינטנסיבית של השב"כ עלה כי חברת הפרלמנט הפלסטיני ח'אלדה ג'ראר, בת 56 מאזור רמאללה, היא שעומדת בראש הארגון בגדה המערבית ובמסגרת הזו אחראית על כלל הפעילות שלו, כולל פיגועי הטרור.

ח'אלד ג'ראר, אם לשתי בנות ברמאללה, הינה עורכת דין במקצועה, ראש ארגון זכויות האדם "א-דמיר" הפועל בגדה והיא נטלה חלק בולט בפעילות הרש"פ בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

בשנת 2015 היא נעצרה במעצר מנהלי ואחר כך הורשעה בחברת בארגון החזית העממית ובעבירות ביטחוניות בבית דין צבאי ונגזר עליה עונש של 15 חודשי מאסר, מעצרה עורר מחאה בינלאומית של ארגוני זכויות אדם.

מעצרה של ח'אלדה ג'ראר הקל גם על יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס שכן היא הייתה מהמבקרות החריפות של הרש"פ ושיתוף הפעולה הביטחוני שלה עם ישראל.

ח'אלדה ג'ראר שוחררה בינתיים מהכלא הישראלי אולם עד כה לא ברור האם נבחרה לתפקיד כלשהו במסגרת הבחירות הפנימיות החדשות בארגון.

לאן נעלמה ח'אלדה ג'ראר?

ח'אלדה ג'ראר, חברת הפרלמנט הפלסטיני, הייתה עד לפני שנתיים מנהיגת ארגון החזית העממית בגדה, היא נעצרה על ידי השב"כ הייתה בכלא ושוחררה , אולם עד כה לא ברור האם נבחרה לתפקיד כלשהו במסגרת הבחירות הפנימיות החדשות בארגון. pic.twitter.com/bPjAvmREJZ

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 22, 2022

הברית הפוליטית בין חמאס לחזית העממית

בין ארגון החזית העממית לתנועת חמאס יש שיתוף פעולה הדוק ברצועת עזה נגד ישראל ונגד הרש"פ.

באחרונה התהדק הקשר בין שני הארגונים האלה גם בשטחי הגדה והם החליטו על ריצה ברשימה משותפת בבחירות המוניציפליות בשטחי הגדה לפני כחודשיים.

ברש"פ היו מודאגים מהכוונה להחליש את תנועת פת"ח בגדה ולערער את יציבות הרש"פ, ישראל חששה ששני הארגונים האלה ישתפו פעולה בתחום הטרור נגדה.

חמאס והחזית העממית כבר שיתפו פעולה בבחירות לאגודת המהנדסים בגדה בחודש אוגוסט שעבר, דבר שהביא לניצחונן.

ח'אלד ג'ראר, אם לשתי בנות ברמאללה, עו"ד במקצועה, היא ראש ארגון זכויות האדם "א-דמיר" הפועל בגדה, ונטלה חלק בולט בפעילות הרש"פ בביה"ד הפלילי הבינלאומי בהאג

בחמאס אומרים כי התיאום בין התנועה לבין ארגון החזית העממית ברצועת עזה הוא מצוין וכי הוא תוצאה של המצב הקשה שבו נתונה הבעיה הפלסטינית בעקבות הירידה במעמדו של אש"ף ואי יישום החלטות המועצה המרכזית של אש"ף בדבר השעיית הסכמי אוסלו וביטול השת"פ הביטחוני של הרש"פ עם ישראל.

ברור שהשת"פ  הזה בין חמאס לארגון החזית העממית מגביר את הפיצול בחברה הפלסטינית, אבל הוא גם מגדיל את המחנה המתנגד לפתרון מדיני עם ישראל.

בישראל וברש"פ מודאגים משיתוף הפעולה בין חמאס לארגון החזית העממית, שני ארגונים שאינם מכירים בישראל, מתנגדים להסכמי אוסלו ודוגלים ב"מאבק המזויין" נגד מדינת ישראל. מדובר בברית פוליטית בין תנועה אסלאמית דתית קיצונית לבין ארגון שמאל בעל אידיאולוגיה מרקסיסטית. הברית הזו יכולה להתגלגל מהר מאוד לברית צבאית בתחום הטרור נגד ישראל וגם נגד הרש"פ, לשני הארגונים האלה יש מטרה משותפת להפיל את שלטונו של מחמוד עבאס בגדה.

בין ארגון החזית העממית לתנועת חמאס יש שיתוף פעולה הדוק ברצועת עזה נגד ישראל ונגד הרש"פ.
שני ארגונים שאינם מכירים בישראל, מתנגדים להסכמי אוסלו ודוגלים ב"מאבק המזויין" נגד מדינת ישראל, מדובר בברית פוליטית בין תנועה אסלאמית דתית קיצונית לבין ארגון שמאל בעל אידיאולוגיה מרקסיסטית. pic.twitter.com/hRusVWayUS

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 22, 2022

לכן, בכירים בתנועת פת"ח מעריכים שיו"ר הרש"פ אבו מאזן יודע היטב שהסיכויים קלושים "למתן" את ארגון החזית העממית אבל אין לו מה להפסיד. בתןקף היותו ראש אש"ף הוא חייב לשחק את המשחק מכיוון שארגון החזית העממית עדיין חלק מאש"ף ולא פרש ממנו. אבו מאזן קיצץ בתקציב הארגון שמקבל עדיין תקציב שנתי ממוסדות אש"ף כדי לכופף אותו פוליטית אך נכשל.

הברית בין החזית העממית לחמאס יכולה להתגלגל מהר מאוד לברית צבאית בתחום הטרור נגד ישראל ונגד הרש"פ. לשני הארגונים האלה יש מטרה משותפת, הפלת שלטון אבו מאזן בגדה

גם גינוני הכבוד הפעם של אבו מאזן וחוסיין א-שיח' לא יועילו. בכירי החזית העממית לא מתרשמים מהחנופה הזו. המשחק מוכר להם היטב והם משחקים אותו גם, אבל הפערים בינם לבין בכירי הרש"פ גדולים מאוד ולא ניתנים לגישור.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

אני מבין ממספר ציטוטים שפורסמו מספרו של הפילוסוף הדגול אבישי בן חיים, שהוא טועה טעויות עובדתיות מביכות במסגרת התאוריה הפלקטית שלו, שנועדה להצדיק את האפרטהייד, את הפשיזם המתקרבן, את פולחן האישיות ואת התמיכה במדיניות כלכלית מחרידה שעוצבה בידי נתניהו: מדיניות שפוגעת בשכבות המוחלשות, מרסקת את מעמד הביניים, מרוקנת את רוב הישראלים מכספם ומעצימה פערי ענק.

אני מבין מציטוטים שפורסמו מספרו, שאב"ח טועה טעויות עובדתיות מביכות בתאוריה הפלקטית שלו, שנועדה להצדקת האפרטהייד, הפשיזם המתקרבן, פולחן האישיות והתמיכה במדיניות כלכלית נוראה

לא הופתעתי ככה מאז שהשמש החליטה להפתיע ולצוץ הבוקר בשמים.

ספרו של אבישי בן-חיים נפתח בדוגמאות לשירים שמוכיחים את תאוריית ישראל השניה. הדוגמא הראשונה: "ב-1978, שנה אחרי המהפך, מתחילים לשיר בכוונה גדולה" את שירו של אריק איינשטיין שבו הוא מחד אומר שהוא אוהב את ארץ ישראל, ומצד שני – שהוא "עצוב כל כך". "אי אפשר שלא לתהות", כותב אבישי, "למה>

— איתי רום itay rom (@itayr2) May 20, 2022

דיור ציבורי? מחירי דיור אנושיים? זכות לקורת גג? חלוקת קרקעות מדינה שונה ושוויונית? הזכות הבסיסית לרפואה ראויה? מערכת חינוך ממנה בורחות המורות בשל שכר הרעב המשפיל? מערך רווחה קורס שמעניק שכר רעב משפיל לעובדות הסוציאליות והפסיכולוגיות? מתמחות ברפואה שעדיין נאנקות תחת עול 26 שעות המשמרת? עובדי קבלן משוללי זכויות סוציאליות? לא, לא ראיתי את אב"ח כותב על כל אלה.

אני זוכר ששאלתי את עצמי היכן היה אב"ח כשאחת ממפגינות גבעת עמל פנתה אליי לקבלת ייעוץ בטרם הוחרבו שם הבתים, שחלק מדריהם לא קיבלו פיצוי ראוי, או כשאנשי כפר שלם פנו אליי לקבלת ייעוץ משפטי בטרם הפגינו בשל ההתעלמות ממצוקותיהם מול ביתו של ראש עיריית ת"א בצפון העיר.

מעולם גם לא ראיתי אותו מתייצב לצד ישראלים רבים שנעצרו על לא עוול בכפם או ספגו אלימות שוטרים, או לצדם של ישראלים מוחלשים שהפכו לנאשמים חרף חפותם והתמודדו עם לקויות במלאכת המשטרה ועם היבטים בעייתיים במלאכת הפרקליטות. הנאשם הכי חזק ומקושר, לעומת זאת, שזכה בהנחות סלב בחקירותיו והועמד לדין פלילי בצדק גמור, הפך אצלו לנרדף בדיוני מטעם אליטה מסתורית.

אב"ח כותב זאת מבלי שיש לו מושג קלוש בתחום המשפט הפלילי ומסייע בבורותו ובשרלטנותו למתקפת ההסתה הכוזבת והנפשעת של הנאשם נתניהו נגד שלטון החוק ושאריות הדמוקרטיה הישראלית.

מעולם לא ראיתי אותו מתייצב לצד מוחלשים שהפכו לנאשמים חרף חפותם. רק הנאשם החזק והמקושר, שזכה בהנחות סלב בחקירותיו והועמד לדין בצדק, הפך אצלו לנרדף מטעם אליטה מסתורית

מיותר לציין, שמעולם לא בקעה מפי הוגה הדעות ואיש המוסר הזה אף מילה על מצוקות האזרחים הערבים. להפך: קואליציה עימם נראית לו כמו בגידה בישראל השנייה. לעומת זאת, את ההתנחלות הבלתי חוקית והבלתי מוסרית שמנוגדת למשפט הבינלאומי ואשר כוננה משטר אפרטהייד ברצועת עזה (משטר צבאי למיליון וחצי נתינים פלסטינים משוללי אזרחות ואזרחות דמוקרטית למתנחלים הישראלים), כינה אב"ח "עיירת פיתוח מזרחית קסומה". מדהים.

גם תמיכתו של אב"ח במשטר האפרטהייד בגדה מחפירה באמת: שירה של נורית גלרון על תינוקת פלסטינית שאיבדה את עינה מירי צבאי באינתיפאדה הראשונה, למשל, ממוקם אצלו במתחם השירים שפוגעים במאבק הציוני. אני מתעכב על ההיבטים הללו, מפני שמי שמתהדר בפוזה מוסרית, חייב להבין שתמיכתו בזוועות מוסריות היא אות קלון.

מה שכן, אלמלא היה מדובר בחלק ממנגנון תעמולה מסוכן, היה אפשר להתענג קצת על הקאלט הזה: למשל, טענתו המצחיקה של הפילוסוף לפיה חוק שירות הציבור (מתנות) שאוסר על עובדי ציבור לקבל מתנות (שניתנו להם מפני שהם עובדי ציבור), נחקק דווקא לאחר עליית הליכוד לשלטון מטעם אליטה מסתורית שרצתה להקשות על שלטון הליכוד ולהציגו כבלתי לגיטימי או משהו כזה.

בקיצור: חוק מטעמו של ממסד מפאיניקי מסתורי ששלט כנראה בכנסת לשיטת אב"ח על אף שהיה במיעוט מספרי באופוזיציה.

את ההתנחלות הבלתי חוקית, שמנוגדת למשפט הבינ"ל וכוננה אפרטהייד ברצועת עזה (משטר צבאי לנתינים משוללי אזרחות, לעומת אזרחות למתנחלים), כינה אב"ח "עיירת פיתוח מזרחית קסומה"

אז חוץ מהטמטום המביך שטמון בטענה שמיעוט פרלמנטרי הצליח להעביר חוק שמטרתו לפגוע בשלטון הרוב הפרלמנטרי (איך הוא בדיוק יכול לעשות זאת?), יש כאן עוד בעיה קטנה:

החוק הזה נחקק ביוזמת ממשלת בגין.

בספרו דן אבישי בן-חיים בחוק שמטיל איסורים על קבלת מתנות מצד עובדי ציבור, וכותב כך: "גם החוק הזה נדמה כתגובה למהפך 77'…אי אפשר שלא להרהר בשאלה אם חלק ממה שעומד מאחורי חוק המתנות זו גם עמדה תרבותית של ישראל הראשונה".

פרט חשוב שלא נכתב בספר: הצעת החוק הוגשה ע"י ממשלת בגין.

— איתי רום itay rom (@itayr2) May 20, 2022

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.