נושא
אלמוגים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

האקליפטוסים העתיקים ניצלו

הגלובוס הירוק מוענק השבוע לפקיד היערות הראשי, שהכריע כי שדרת האקליפטוסים העתיקים בכביש בין עכו לבוסתן הגליל לא תיכרת, וחברת נתיבי ישראל תיאלץ למצוא חלופה אחרת למסלול המטרונית ● הגלובוס הרע הולך לישראלי המזהם, שהותיר פי אלף (!) יותר פריטי פסולת בקרקעית מפרץ אילת מאשר בים התיכון ● והטיפ: לכו לטייל ב"שביל יונתן" החדש, בצד הרמת גני של נחל הירקון

עוד 892 מילים

הסכם צינור הנפט עם האמירויות הוא "פצצה סביבתית מתקתקת"

פרסום ראשון בעוד מכליות מתחילות להוביל נפט מים סוף לים התיכון, מאות מדענים מזהירים במכתב לראש הממששלה כי דליפה עלולה להכחיד את החיים התת-ימיים ולהרוס את השונית הנדירה באילת ● "אין תקדים בעולם למכליות שפורקות נפט בצמידות לשמורות טבע, לאתרי תיירות ולחופי רחצה" ● "די בתקלה או חבלה אחת 'קטנה' באחת המכליות כדי לגרום לאסון סביבתי גדול"

עוד 1,381 מילים ו-2 תגובות

תביעה של מיליון שקל נגד אוניה שפגעה באלמוגים באילת

הפרקליטות הגישה את התביעה נגד האוניה מאיי מרשל בשל פגיעה באלמוגים בריף הדולפינים ● האונייה נסחפה לריף במהלך היקשרות לנתב שהוביל אותה לעגינה בנמל אילת ● הפעלת מדחפי האונייה גרמה לכיסוי אלמוגים בחול ולשבירתם

פרקליטות מחוז דרום הגישה תביעה של כמיליון שקלים נגד אונייה ושתי חברות ספנות זרות, בגין נזק לעשרות אלמוגים בריף הדולפינים באילת.

התביעה הוגשה בשם רשות הטבע והגנים, והנתבעות הן שתי חברות ספנות מאיי המרשל, המפעילות את האונייה Supra Star, שנכנסה לאילת כדי לקחת מטען פוספטים.

לפי התביעה, באוקטובר 2015 האונייה נקשרה לסירת נתב כדי לעגון בנמל. בדרך לעגינה סטתה האונייה ונסחפה למזח הצפוני של ריף הדולפינים באילת. לטענת רט"ג, האונייה הפעילה את המנוע שלה בעוצמה גבוהה כדי למנוע את ההיסחפות, נוצר דחף מים בירכתיה. הפעלת המדחף פגעה במערך ההצפה של המתחם הימי והעכירה את המים.

חלק מהאלמוגים נשברו, חלקם כוסו בחול ונגרמו נזקים לבעלי חיים וצמחים בסביבות האלמוגים, שנחשבים "ערך טבע מוגן". את הפרקליטות מייצגים עורכי הדין אנטוניוס מרשי וגלי צימרמן.

עוד 118 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 10 באוקטובר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: במשטרה דורשים לעשות שימוש במעצרים מנהליים כחלק מהמאבק בפשיעה במגזר הערבי

אנגלה מרקל השתתפה בישיבה של הממשלה בירושלים: "יש לעשות הכול כדי למנוע מאיראן גרעין" ● אלעזר שטרן אמר שבתקופתו כראש אגף כח אדם תלונות אנונימיות נגרסו, אך בהמשך הבהיר שלא מדובר היה בפניות בנושא הטרדה מינית ● הסתיימה ללא התקדמות פגישת הורוביץ עם נציגי המתמחים ● בג"ץ הורה למדינה לנמק למה אינה מפרסמת את תמלילי הישיבות של קבינט הקורונה

עוד 44 עדכונים

למקרה שפיספסת

אלה החיים שלנו, לא דיבייט במועדון ג'נטלמנים

פתיחת מושב החורף של הכנסת החזירה לתודעה את המראות המוכרים – ההפרעות החוזרות של חברי האופוזיציה לנאום ראש הממשלה, הקריאות "נוכל", וכדומה. הדברים אמורים בעיקר בחברי הכנסת של סיעת הליכוד מהשורות האחוריות. בחוגים התומכים בממשלה הנוכחית שוב מלינים על גסות הרוח, כביכול, מצד האופוזיציה, על הנראות המבישה, על השפלת כבודה של הכנסת. "אוי לאותה בושה", "אם כך נוהגים נבחרי הציבור שלנו, מה נאמר אנחנו", "מה יאמרו עלינו" – וכדומה.

אני חולק על כך. הבעיה אינה של נימוס או מנהל תקין.

בחוגים התומכים בממשלה שוב מלינים על גסות הרוח, כביכול, מצד האופוזיציה, על הנראות המבישה, על השפלת כבודה של הכנסת. אני חולק על כך. הבעיה אינה של נימוס או מנהל תקין

חייבים לומר: כשלעצמן, הבוטות ואף הצעקות לא אמורות להפריע לנו. זה פרלמנט דמוקרטי, לא מועצת לורדים. הקונפליקט הפוליטי בישראל אינו דיון מעונב במועדון של ג'נטלמנים – שממילא לא חסר להם כלום בחיים. פוליטיקה זה החיים שלנו: מלחמה ושלום, חברה וכלכלה, דת ומדינה.

האם ישראל תהיה מדינת רווחה או חברה של אדם לאדם זאב, עם חסרי בית מתגוללים ברחוב? עוד 70 שנות סכסוך, או הסדר מדיני? זמני או של קבע? שמא ניישם חזון סביבתי נועז, או נותיר את ההחלטות על המים, האוויר והתחבורה לידי כוחות השוק? האם המדינה שואפת לצמצם פערים ולמגר אפליות לפי קווים מגדריים, לאומיים, אתניים, מעמדיים? משטר חילוני, סטטוס קוו, או התקדמות למדינת הלכה?

כל אחת מהשאלות הללו היא שאלת חיים ומוות. ויכוח מנומס או תיאטרון פוליטי צבוע שמסתיר את המצב הקיים – אינם אפשריים. למדינת ישראל אין אפילו חוקה, ובודאי שלא קונצנזוס שהתייצב באף נושא.

הפרלמנט שלנו משקף זאת. אלה שסעים שאסור לכסות עליהם.

הבעיה שלי עם מופעי ה"גסות" של גלית דיסטל-אטבריאן, או מירי רגב עם מה שנשמע כלהג שיכורים בענייני ה"שאוויש", או עם "נאום המניאק" של דוד אמסלם, או עם ח"כ משה גפני שאומר על קורבנות הקורונה כי "נפתלי בנט הוא הרוצח שלהם" – היא מה שעומד מאחורי כל זה.

ה"גסות" הזאת אינה אידיאולוגית. היא לא "מחלוקת לשם שמיים". זה נשק שנועד לשתק ולשבש את פעולת הכנסת. זו מין הרחבה מאולתרת של עיקרון הפיליבסטר. כל דיון, כל הצבעה, כל נוהל פרלמנטרי משובש, מתארך, גורר את הממשלה והקואליציה לקרב בוץ מתוזמר מראש – בלי מטרה להציג אלטרנטיבה.

ה"גסות" אינה אידיאולוגית. זה נשק שנועד לשתק ולשבש את פעולת הכנסת. כל דיון, הצבעה, נוהל פרלמנטרי – משובש, מתארך, גורר את הממשלה והקואליציה לקרב בוץ מתוזמר מראש – בלי מטרה להציג אלטרנטיבה

האידיאל הוא ה-gridlock, השיתוק האסטרטגי שהסיעה הרפובליקאית שקונגרס האמריקאי יישמה לאורך שנות ממשלה אובמה, בעיקר מאז הישגיהם בבחירות אמצע הקדנציה של 2010. המאמץ לשתק את פעולת הממשל האמריקאי התחדש, כמובן, עם השבעתו של ג'ו ביידן.

השימוש של הימין הפופוליסטי והניאו-שמרני בפיליבסטר ובכלים דומים של שיתוק הוא קלאסיקה ידועה מראש: לוקחים נשק של החלש (האופוזיציה הקלאסית, המייצגת את החלשים והמודרים), חלק מכללי המשחק הישנים, וחוטפים אותו (במובן hijack).

לטובת מה? לטובת הפוליטיקה של החזק: העשיר, התאגיד, הממסד הדתי וכדומה. אל תטעו, הגוש הזה עדיין חזק להדהים. הוא מחובר לבעלי הון, הוא שולט ברבנות הראשית, הוא שתל אלפי מינויים בשירות הממשלתי, ונאמנותם של הפקידים הללו לא השתנתה.

קחו למשל את מיטש מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקאי בקונגרס. הישגו הגדול: שיתוק ממשלים של נשיאים דמוקרטיים עם הרבה טריקים ושטיקים, מינוי מקסימום שופטים שמרנים ומניעת מינויים של שופטים ליברליים.

מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט, מיטש מקונל, ב-9 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)
מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט, מיטש מקונל, ב-9 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

הגוש שכולל את הליכוד, הסיעות החרדיות וסיעת הציונות הדתית והפלגים הכהניסטיים והחרד"ליים שנספחו אליה – הופך יותר ויותר טראמפיסטי. התוכן שלו הוא דחייה מוחלטת של "הערכים הפרוגרסיביים" וסירוב מוחלט להידבר איתם, והאמצעי הוא כל האמצעים. קווים אדומים נחצו ועוד ייחצו בעתיד. אין טעם להזדעזע.

השימוש של הימין הפופוליסטי והניאו-שמרני בכלי שיתוק הוא קלאסיקה: לוקחים נשק של החלש (האופוזיציה הקלאסית, המייצגת חלשים ומודרים) וחוטפים אותו לטובת הפוליטיקה של החזק

שווה להתעכב על "הגסות", ומי מביע אותה. מי הצועק ומי "הממלכתי". התפקוד במשבצת "האופוזיציונר הצעקן" של רגב, דיסטל-אטבריאן, מאי גולן, אמסלם, ביטון (בעבר הלא-רחוק גם מיקי זוהר) הוא בחירה גזענית מניפולטיבית של הנהגת הליכוד.

ל"שדה הקרב" נשלחים שוב ושוב הח"כים ממוצא יהודי-מזרחי; לרוב ח"כים מהשורות האחוריות (ובמקרה של דיסטל אטבריאן, ממש מהשורות האחוריות, מפני שהיא שיריון של יו"ר המפלגה, ולא דמות שזכתה לתמיכה מסיבית מהמתפקדים).

ההתגרות שבסופה מוציאים אנשי הביטחון ח"כים מהמליאה או מדיון הוועדה הרי תוזמרה מראש. כפי שכתבתי בעבר, הגסות והאגרסיביות הן חלק מהמסר הפופוליסטי: "אנחנו עממיים, אנחנו נגד האליטות. עיניכם הרואות: יו"ר הכנסת או יו"ר הוועדה מסלקים אותנו, מדירים אותנו, הדעה שלנו מושתקת".

בפועל, כאמור, מדובר בנציגים שמשרתים אליטות חזקות לאין שיעור, בעיקר כלכליות. התוכן האידיאולוגי האמיתי בתעמולה הזאת הוא אנטי-אינטלקטואליזם, אלמנט פשיסטי ותיק מאוד.

*  *  *

לא פעם אומרים לנו "אבל למה לתת להם במה? אל תאכילו את הטרול, אם נתעלם מהם הם ייעלמו". כלומר, הם ניזונים מתשומת לב.

הרכבת הזאת עזבה את התחנה. מזמן. אנחנו כבר לא בשלב שאפשר להחליט לא לתת במה לדוברים האלה (היינו, של הפופוליזם החדש). הם דיברו ישירות לקהל שלהם 10-15 שנים, בערוצים ייעודיים. מקבוצות וואטסאפ וקבוצות פייסבוק סגורות, ועד אתרי חדשות נישתיים (חלקם אינם אלא צהובונים בפרוטה, יותר מעיתונים בעלי צבע אידיאולוגי ימני). הדוברים והערוצים הללו גיבשו את הקהל שלהם היטב, יצרו סטנדרטים חדשים.

שווה להתעכב על "הגסות", ומי מביע אותה. מי הצועק ומי "הממלכתי". התפקוד במשבצת "האופוזיציונר הצעקן" של רגב, דיסטל-אטבריאן, אמסלם, ביטון, הוא בחירה גזענית מניפולטיבית של הנהגת הליכוד

חרף הקמת ממשלה חדשה – החוגים האלה צוברים תאוצה גם בישראל. ערוץ 20 אמנם מדשדש, אבל מאמץ גדול מושקע בימים אלה בהגדלת התפוצה של הוצאת "שיבולת", שמתמחה באינדוקטרינציה פופוליסטית אנטי-אינטלקטואלית. כבר שנה וחצי שברשת צצים עוד "אתרי חדשות" עלומים שמציפים את הרשת בזבל פסוודו-עיתונאי שמסתיר בקושי הזדהות מפלגתית ומחנאית. אפילו "אפוק טיימס" משקיע לא מעט בהתרחבות; מדובר בפרוייקט מוזר מאוד, שמערבב רוחניות ניו-אייג'ית בפרוטה (לצד האג'נדה האנטי-סינית של מייסד מגזין האם האמריקאי) והרבה פסוודו-מדע.

בסופו של דבר יש מסר אחד ויחיד: נגד מדינת רווחה, נגד הסתכלות קולקטיבית מכל סוג שהוא: תדאג לעצמך, הרוח מנצחת את הכל, כל הומלס יכול להיות מיליונר (ולכן לא צריך שום מנגנונים מדינתיים). מעניין, מי מרוויח מהפצת הרעיון הזה?

העוינות לתקשורת המסחרית המסורתית – בעיקר ערוצי הטלוויזיה 12 ו-13, קבוצת "ידיעות אחרונות" וקבוצת "הארץ" – היא תנאי קבלה ממש. מרכז הכובד האידיאולוגי בכל גופי התקשורת הללו נמצא ימינה מהמרכז – לפי כל סטנדרט מקובל; אבל זה לא הסטנדרט הפופוליסטי. בחוגים האלה נחשבת המדיה הוותיקה לשמאלנית ללא ערעור.

כיוון שהגענו לנקודה הזאת, "לא לתת להם במה" זאת פריווילגיה שלא קיימת יותר. צריך לדבר על השרלטנים, על המסיתים, על מאחזי העיניים. להתנגש איתם ולחשוף את השקרים והשיטות – למעשה, לחשוף את הנדסת התודעה, של דוברים שמאשימים את המיינסטרים הישן ב"הנדסת תודעה".

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אמסלם: "סקס זה הכל בחיים" אמת: "בוקר טוב קולומבוס. אבל, אי אפשר לתעתע לאורך זמן" מאי גולן: "אמסלם סקסי, הוא מביט לי עמוק בעיניים ואני מתחרמנת" צדק: "טפו על נוכלים, סופם קרב!" ...אין ספק... המשך קריאה

אמסלם: "סקס זה הכל בחיים"
אמת: "בוקר טוב קולומבוס. אבל, אי אפשר לתעתע לאורך זמן"
מאי גולן: "אמסלם סקסי, הוא מביט לי עמוק בעיניים ואני מתחרמנת"
צדק: "טפו על נוכלים, סופם קרב!"
…אין ספק ש"זמן ישראל" זה הפלמ"ח החדש

עוד 999 מילים ו-1 תגובות

אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

תוכנית החיסול בקפריסין מלמדת לאן איראן פונה

בישראל עוקבים בתשומת לב אחר השתלשלות העניינים בקפריסין, מאז נעצר לפני שבועיים אזרח אזרי בחשד כי עמד להתנקש באנשי עסקים ישראלים ● אחרי הצהרת בנט כי איראן עומדת מאחורי התוכנית - ולמרות הדלפות אנונימיות בקפריסין כאילו הכיוון הוא פלילי דווקא - השתיקה הרועמת של השלטונות שם מעידה כי אכן נקלעו למבוכה דיפלומטית שהשתיקה יפה לה ● פרשנות

עוד 890 מילים

שר המשפטים הודיע כי יפרסם השבוע את תזכיר החוק המבקש להכניס לחוק יסוד הממשלה סעיף המונע מנאשם בפלילים לקבל את המנדט להרכיב ממשלה ● עוד בטרם התזכיר התפרסם, כבר ברור כי גלומים בו אתגרים משפטיים לא פשוטים ● למשל, מה קורה במצב שבו רה"מ מואשם במהלך כהונתו? ● והאם כתוצאה מכך, פקיד אחד יוכל, הלכה למעשה, להחליט על פיזור ממשלה? ● פרשנות

עוד 1,174 מילים ו-2 תגובות

"שכר דירה לשלם הוא רוצה, איך הוא אמור לעשות את זה?"

אמנות הנדל"ן מאז שגלעד כהנא כתב בתחילת העשור על יוקר השכירות בתל אביב, עלו המחירים ב-50% וכמו שחזה - העיר דוחקת החוצה צעירים ועניים ● השבוע כהנא ואמנים אחרים יופיעו בבניינים שמיועדים להריסה בצפון הישן ● ימכרו שם דירות ב-5 ואפילו 18 מיליון שקל ● למרות הכפלת הקומות, לא הוקצו שם יחידות לדיור בר-השגה ● ואחד האמנים המציגים, גר כבר שנתיים באוטו שלו

עוד 1,708 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

לסיים דוקטורט - גם כדי לעבוד בתעשייה

לרצים למרחקים ארוכים יש בדיחה, שהולכת בערך כך: אתה מתחיל את הריצה הכי מהר שלך, ואז, ככל שאתה מתעייף מהריצה, אתה מגביר את הקצב. אבל מי שבאמת מכיר את הריצה למרחקים ארוכים – ואת ריצת המרתון במיוחד – יודע שהגם שרצוי לרוץ את חצי המרתון השני מהר יותר מאשר את חציו הראשון – רק מעטים מצליחים לעשות זאת. ריכוז חומצת חלב בשריר, ההתנגשות בקיר בקילומטר השלושים ועוד. ככה זה גם בקרב דוקטורנטים.

רצוי לרוץ את חצי המרתון השני מהר יותר מאשר את חציו הראשון – אך רק מעטים מצליחים בכך. ריכוז חומצת חלב בשריר, ההתנגשות בקיר בקילומטר ה-30 ועוד. ככה זה גם בקרב דוקטורנטים

רבים מהדוקטורנטים מתחילים את המסלול המחקרי שלהם עם מוטיבציה גבוהה מאוד, ואז – ככל שהם מתקדמים במסלול – הם אמורים להפגין מוטיבציה הולכת ומתגברת להשתלבות במסלול האקדמי. אבל בסוף, כמו המרתוניסטים, רק מעטים מבין הדוקטורנטים שומרים על מומנטום. חלק משמעותי מהם מורידים קצב בסוף ומוותרים על השאיפה הראשונית להפוך לחוקרים באקדמיה.

למה זה? האם זה קשור להזדמנויות המצומצמות להשתלב באקדמיה? האם זו פשוט עייפות, או שמא – ככל שמתקדמים במעלה המסלול התחרותי באקדמיה, רבים מבינים שהם לא העיפרון הכי מחודד בקלמר המדע? ואולי אחרים מבינים שעם הראש שלהם אולי בכלל עדיף להם לעבוד בתעשייה?

אין ספק שמשהו משתנה בעולם ההזדמנויות לאנשים המשכילים ביותר בחברה המודרנית. כך באמריקה, כך בישראל. מספר הסטודנטים והסטודנטיות שממשיכים בלימודים לתואר שלישי הולך ומאמיר. בארצות הברית, למשל, מספר הלומדים לתואר שלישי כמעט והכפיל עצמו בתחומי המדעים וההנדסה בתוך עשור. בישראל, הגידול היה מתון יותר, 15% אחוזים, עם מספר לומדים שעומד כיום על כ-12 אלף דוקטורנטים. זה אומר שבכל שנה מצטרפים כאלפיים נרשמים חדשים ללימודי התואר השלישי בישראל. וזה בניכוי הלומדים בחו"ל.

העלייה הזו אינה מלווה בעלייה במספר התקנים באקדמיה הישראלית והעולמית. כאשר בוחנים את מספר המשרות הפתוחות באקדמיה רואים שבניגוד לגידול במספר הלומדים אין גידול במספר המשרות.

האוניברסיטאות פסקו מלגדול, גם באמריקה, וכך גם בישראל. מרבית המצטרפים למסלול הדוקטורנט לא יזכו בסוף מסלול ההכשרה המדעית שלהם במשרה באקדמיה. בהערכה גסה, אולי חמישה אחוזים יצליחו בכך, וגם זאת לאחר לימודים של שנים בפוסט דוקטורט.

חלקם אף רואים את אנשי הסגל הבכירים באוניברסיטאות מדוכאים ומיואשים בחלקם, וכך אולי רבים מבינים שהמאבק על פרסומים וקרנות מחקר, התחרות הבלתי פוסקת, לא בשבילם. תודה, אבל לא תודה אמרו לי חלק מתלמידיי המצטיינים.

בארה"ב, למשל, מספר הלומדים לתואר שלישי כמעט והכפיל עצמו בתחומי המדעים וההנדסה בתוך עשור. בישראל, הגידול היה מתון יותר, 15% אחוזים, עם מספר לומדים שעומד כיום על כ-12 אלף דוקטורנטים

אבל לא רק הם. מחקר שהתפרסם בשנת 2017 עקב אחר קבוצה של 854 דוקטורנטים אמריקאים בתחומי המדעים וההנדסה לאורך שלוש שנים – משנת התחלת הדוקטורט ועד שנה לפני סיומו. במהלך המחקר נשאלו הדוקטורנטים שאלות בדבר שאיפותיהם להשתלבות באקדמיה.

נתון הפתיחה מלמד שבשנה הראשונה ללימודיהם כשמונים אחוזים מן הלומדים לתואר שלישי מביעים עניין במשרה אקדמית. שמונים אחוזים! שלוש שנים אחר כך – רק חמישים וחמישה אחוזים מהלומדים עדיין מביעים שאיפה לזכות במשרה אקדמית.

המאמר מבקש להבין את הדעיכה הזאת. מה קורה במהלך התואר השלישי שגורם לרבים להרפות מדוושת הגז? מה בחצי השני של המרתון האקדמי קשור בדעיכה כזו?

בתחילת לימודיהם לתואר שלישי, כחמישים אחוזים מן הסטודנטים והסטודנטיות לא רק רוצים אלא גם מאמינים שיוכלו להשתלב במשרה אקדמית. שלוש שנים מאוחר יותר, כשהמציאות כבר קרובה יותר, או אז רק כשליש ומטה מעריכים כי יש להם סיכוי להשתלב באקדמיה.

כשנשאלו כמה שנים יצטרכו לבלות בפוסט דוקטורט כדי להשתלב באקדמיה, העריכו רבים – ובמידה רבה של צדק – כי יאלצו לבלות שלוש שנים לפחות בפוסט כדי לזכות במשרה נחשקת באקדמיה.

בשנה הראשונה ללימודיהם כ-80% מן הלומדים לתואר שלישי מביעים עניין במשרה אקדמית. שמונים אחוזים! 3 שנים אחר כך – רק 55% מהלומדים עדיין מביעים שאיפה לזכות במשרה אקדמית

המחקר גם מראה על התפצלות והתבדלות בתוך קבוצת הדוקטורנטים. מתחיל להיות מרכז המעוניין באקדמיה, אך מתחילה להיווצר פריפריה של דוקטורנטים שפוזלים החוצה. והדוקטורנטים שמתרחקים מן השאיפה למסלול באקדמיה מתחילים ללחוץ על דוושת ההשתלבות בתעשייה.

כך, בעוד המעוניינים באקדמיה מבקשים ידע לשם עצמו, השואפים לתעשייה מעוניינים יותר במסחור ידע, בידע בעל השלכות יישומיות. אדרבה, אלו שבוחרים במסלול אקדמי מתעקשים לשמר על חירויות המחקר שיש באקדמיה. לעומת זאת, אלו שמבקשים להשתלב בתעשייה מאבדים עניין בחופש האקדמי לבחור בנושאי מחקר שמעניינים אותם.

הממצאים גם מראים שסטודנטיות שואפות להשתלב באקדמיה מעט פחות מסטודנטים, אולי בשל הערכה שיש הטיה מגדרית באקדמיה, אולי בשל הצורך לבלות שנים רבות בפוסט דוקטורט.

תהא הסיבה אשר תהיה, אומרים מחברי המאמר, מוטל על האקדמיה לאפשר לסטודנטים לתואר שלישי ללמוד על מסלולים חלופיים למשרה אקדמית. על האקדמיה להיות יותר מחוברת לתעשייה, וגם לאפשר לסטודנטים להבין אילו מסלולי מעבר יש מן האקדמיה לממשלה.

המאמר המציג את הממצאים הללו יוצא מנקודת מוצא מעט מוזרה. "יש בעיה של דעיכת שאיפה להשתלבות באקדמיה", הוא טוען. יש ירידה משמונים אחוזים ששואפים למשרה אקדמית לחמישים וחמישה אחוזים.

אבל נקודת המוצא הזאת מאוד בעייתית, כי עובדת היסוד היא שרק כחמישה אחוזים מן הדוקטורנטים והדוקטורנטיות ישתלבו בסוף במשרה אקדמית. במילים אחרות, אם בתחילת מסלול ההכשרה שלהם כשבעים וחמישה אחוזים מן המחזור צפויים להתאכזב בסוף – האם שיעור של חמישים אחוזים שיהיו מאוכזבים הוא גבוה או נמוך?

נקודת המוצא במאמר: "יש בעיה של דעיכת שאיפה להשתלבות באקדמיה"- בעייתית, כי עובדת היסוד היא שרק כ-5% מן הדוקטורנטים ישתלבו בסוף במשרה אקדמית

וזה מעלה שאלות נוספות, עליהן עדיין אין מענה: האם האקדמיה לא מנפחת את השאיפות של הדוקטורנטים הרבה מעבר לרצוי? האם לא צריך לקרר את השאיפות של מרבית הצעירות והצעירים שממילא לא ישתלבו באקדמיה? אולי אנחנו דווקא כן צריכים לנפח את השאיפות, כי רק באמצעות ניפוחן תהא רמת המחקר בדוקטורט ראויה?

האם האנשים המצטיינים ביותר במחזור שבו למדתם הם שהשתלבו במשרות באקדמיה? ואם לא, מהן התכונות שהיו להערכתכם הקריטיות בבידול בין מי שחתכו החוצה מן האקדמיה למול מי שהתעקשו להתמיד בה? ובדיעבד – האם נראה לכם שהאקדמיה מצליחה לברור את המתאימים ביותר אל שורותיה? באיזה תחומים כן, ובאילו לא? פעם זה היה אחרת? למה?

פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 910 מילים ו-1 תגובות
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

חמאס מנסה להכניס את ירושלים לשיחות התהדיאה עם ישראל

המשא ומתן בין ישראל לחמאס נכנס להילוך גבוה, אך פריצת דרך עדיין אין ● אחרי שהארגון הצליח לכפות על ישראל הפרדה בין שיקום הרצועה והפסקת האש לבין עסקת חילופי שבויים, הארגון לוקח הימור נוסף ומבקש שוב לקשור בין עזה ואל-אקצא ● פרשנות

עוד 788 מילים

משרד החינוך: המתווה למניעת בידוד יחל רק בשלישי או רביעי

השבוע: פגישה של בלינקן, לפיד ושר החוץ של האמירויות ● סער: מנסים לסתום לגאולה את הפה כדי לפגוע בי ● קרעי: בכיין, אם היה מקרה הפוך היית בראש הזועקים ● דיווח: לפיד ושקד שוחחו ויישרו את ההדורים ● עודה: מנסור עבאס מכר את כל העקרונות שלו - אין לו ערכים בכלל ● המתמחים הפגינו בת״א במחאה על שעות העבודה הארוכות ● אנגלה מרקל נחתה בישראל

עוד 13 עדכונים

העולם מעדיף יהודים מתים

בספר המאמרים החדש שלה, "אנשים אוהבים יהודים מתים", מנסה הסופרת דארה הורן להסביר את מגוון הדרכים שבהן נאלצים יהודים למחוק או לטשטש את זהותם בתפוצות ● בריאיון לזמן ישראל היא מסבירה למה "בתי מורשת" הם בעצם "נכסים שנלקחו מיהודים שנרצחו או גורשו" ● ואיך הפרשנות שהכירה ל"הסוחר מוונציה" הייתה לא יותר מניסיון גזלייטינג תרבותי

עוד 1,220 מילים

האומן שעיצב לעצמו ביוגרפיה

ארתור לובו חוקר בספרו, "מאן ריי: האמן וצלליו", את הקשרים שניהל אומן הדאדא הסוריאליסט המסתורי כדי לאתר רמזים לביוגרפיה שהושפעה מאנטישמיות, מלחמות ואהבה סוערת ● בריאיון לזמן ישראל מספר לובו: "ריי לא היה אדם של התבוננות עצמית. הוא ראה את חייו כמשהו שהוא יכול לעצב במו ידיו כאילו היו יצירת אומנות"

עוד 1,268 מילים

12 מיליון קבצים המציגים את ענייניהם הכלכליים החשאיים של מנהיגים בעולם דלפו – וזה לא מפתיע אף אחד ● כוחות הביטחון במרוקו חשפו תא דאע"ש חדש במדינה ● בלבנון עושים הכול כדי להכשיל את חקירת הפיצוץ בנמל ביירות ● במצרים מתכוננים לחדש את האזור ההיסטורי בקהיר ● לפני 40 שנה נרצח נשיא מצרים סאדאת ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,141 מילים

בית מכירות וינאי, אים קינסקי, ניצב במרכזה של מחלוקת בין נכדיו של זוג שנרצח בשואה לבין קונה מ־2008 – שמסרב לחשוף את שמו ● יצירה של לוביס קורינת מהאוסף הפרטי של פריץ ותיאה גולדשמידט, שנבזזה על ידי הנאצים, נמכרה תמורת 60 אלף אירו ● מאז המשפחה נלחמת כדי להשיב את מה שהם מגדירים שהוא עבורם "הכול"

עוד 1,840 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הפגנה בהכחדה

הרע: משטרת ישראל מפגינה נחישות מוגזמת במניעת מחאה סביבתית ● הטוב: שבוע רצוף החלטות חשובות של שרת התחבורה שמבשרות על שינוי כיוון, אבל עיקר העבודה עוד לפניה ● והטיפ: אל תשליכו מגבונים לאסלה, הם סותמים את תשתיות הביוב ועולים לנו ביוקר - כן, גם אלה שלכאורה מתפרקים במים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 913 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
פֶייסְבּוּק 102

קריאה מודרכת ב"מסמך צוקרברג", מכתב ההגנה של מנכ"ל פייסבוק על דברים שנבלים בסרטי ג'יימס בונד נרדפו על פחות מהם - והוא בכלל מעז לטעון שהוא לא הנבל, אלא בונד עצמו

עוד 1,979 מילים ו-2 תגובות

דיווח: מסתמנת פגישה בין ראשי משרד הבריאות לנציגי המתמחים בתחילת השבוע הבא

הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה קבעה שאין מניעה למנות את ר' לראש שירות הביטחון הכללי ● אבי ניסנקורן צפוי להתמודד לתפקיד נשיא התאחדות המלונות ● דיווח: אם ייערכו בחירות לראשות הליכוד, ונתניהו לא יתמודד בהן - ארדן יתפטר מתפקידו כשגריר באו"ם וירוץ לראשות התנועה

עוד 38 עדכונים

גלעד קריב עצבן את הח"כים מימינה ● גדעון סער עדיין מתחשבן עם בני גנץ על בחירות מרץ 2021 ● אביגדור ליברמן מאיים לפרוש אם החרדים יצטרפו ● ומרצ כבר הובילה לעימות סביב המפגש עם אבו מאזן ● חברי הקואליציה עושים פרובוקציות ומשחררים הצהרות כאילו החלה המלחמה על קול הבוחר ● אבל הממשלה הזו תחזיק מעמד, כי כולם יודעים מה האלטרנטיבה ● פרשנות

עוד 679 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה