בסיקור הטלוויזיוני של מותו ב־CBS ,NBC ו־ABC היה משום רמיסת כבודו ויריקה בפרצופו של כל חייל אמריקאי ששירת במלחמת העולם השנייה, נקצר באש מקלעים גרמניים בחוף אומהה או נטבח על החוף באיוו ג'ימה.

וולטר קרונקייט לבדו, בחדשות הערב של CBS, הצליח להתעלות קצת מעל התיאור היבשושי, וסקר בקיצור טלגרפי את פועלו ודגם את חייו ונסיבות מותו של מי שנחשב עד היום, 70 שנה אחרי הפלישה לנורמנדי, 6 ביוני 1944, החייל האמריקאי המעוטר ביותר.

בשובו הביתה, אחרי שהבינו בפנטגון שמדובר בגיבור האמריקאי הגדול ביותר וכי השליח יכול להפוך לנער־הפוסטר של גיוס הכספים למאמץ המלחמתי, המריא אודי לאון מרפי בן ה־19 מגרמניה ונחת על שער המגזין LIFE בגיליון 16 ביולי 1945, שהוא במקרה היום שבו נערך באלמגורדוס, ניו מקסיקו, הניסוי הראשון המוצלח של הפצצה האטומית.

הוא היה נער יפה תואר במראה כל־אמריקאי, עם בלורית ערמונית, עיניים ירוקות וחיוך שלא הפציע על פניו בהתלהבות; שמשך רגל בשל פציעת קליע בשרירי ישבנו, שלקו בנמק ונכרתו כדי להציל את חייו. כדי להתגייס בגיל 17, שנה לפני גיל הגיוס הרשמי, הוא היה זקוק למסמך חתום על ידי נאדין, אחותו המבוגרת ממנו.

אודי מרפי על שער מגזין LIFE, יולי 1945 (צילום: רשות הציבור)

אימו מתה מסרטן ומאפיסת כוחות, כורעת תחת נטל האחריות לחמשת ילדיה הקטנים, אחרי שבעלה אמט, אלכוהוליסט חסר תקנה, יצא לקנות סיגריות ולא שב. החווה הקטנה של המשפחה בעיירה הזעירה פרמרסוויל, טקסס, נותרה באחריותו של מרפי.

הוא נשר מהלימודים בתחילת התיכון והאכיל את אחיו ואחיותיו בארנבות, סנאים וכל בשר ציד שחלף מול קנה רובה 0.22 שלו. מיומנות הקליעה שלו הייתה פנומנלית ולעיתים נדירות בלבד שב לצריף המשפחה הדל ללא חיה כזאת או אחרת תלויה על כתפו.

המארינס דחו אותו בטענה שהוא נמוך מדי; בחיל הים שלחו אותו הביתה משום שהיה רזה מדי; רק ב־Army הפחות הרואי הסכימו לגייס אותו. סך הכול שירת מרפי בצבא שלוש שנים

המארינס דחו אותו בטענה שהוא נמוך מדי; בחיל הים שלחו אותו הביתה משום שהיה רזה מדי; רק ב־Army הפחות הרואי הסכימו לגייס אותו. סך הכול שירת מרפי בצבא שלוש שנים, פלוגה ב', גדוד 15, חטיבה שלוש שנלחמה באירופה.

עם שובו לאזרחות הוא היה עדיין צעיר מכדי להצביע. הוא נחת באיטליה טוראי וקודם חמש פעמים עד סג"ם ומ"פ. על פי מניין אחרון בצבא המעתיר על חייליו עיטורים וצל"שים, החל מעיטור ארגמן (Purple Heart) עבור כל פציעה, מרפי הוא החייל שזכה ביותר עיטורים מכל חייל במלחמת העולם השנייה או כל מלחמה אמריקאית אחרת.

אודי מרפי מקבל צ'ק בסך אלף דולר ממפקד הלגיון האמריקאי בטקסס, 27 ביוני 1945 (צילום: AP Photo/Carl E. Linde)

על פי הרישום העדכני במשרד ההגנה, זכה מרפי ב־24 עיטורים שונים, כולל העיטור הנחשב מכולם, מדליית הכבוד של הקונגרס. לפחות עיטור אחד או שניים מאותות הכבוד שמעניקה אמריקה על גילוי אומץ לב, צל"ש על הריגת 240 גרמנים בקרב אחד, נוסף על עיטורים ממדינות אחרות.

מרפי ניחן בכישרון לחימה נדיר, בתעוזה על סף יצר התאבדות וברפלקסים שהם אותו יתרון של שבריר שנייה המפריד בין חייל חי לחייל מת.

"הגרמנים השתמשו בכל הכלים שעמדו לרשותם כדי לחסל אותו, אבל הוא המשיך לירות והשמיד כיתה שניסתה לאגף אותו. חיילים הגיעו למרחק של 10 מטר ממנו ונקצרו"

במכתב ההמלצה לקבלת מדליית הכבוד של הקונגרס נכתב:

"סמוך להולזוויר, צרפת, ב־26 בינואר 1945 […] בעת שסג"ם מרפי, שהיה מפקדה של פלוגה ב' שהותקפה על ידי שישה טנקים וכוחות חי"ר […] פקד על אנשיו לסגת […] ונשאר בעמדת הפיקוד הקדמית שלו והמשיך לתת קואורדינטות לארטילריה.

"אחד מהנגמ"שים האמריקאים ספג פגיעה ישירה והתחיל לבעור […] מרפי עלה על הנגמ"ש הבוער שעמד להתפוצץ, והפעיל את ה־0.50 […] הוא היה לבדו, חשוף לאש גרמנית משלושה כיוונים, אבל הירי הקטלני שלו ממכונת הירייה הרג עשרות גרמנים ועצר את הסתערות החי"ר […]

הגרמנים השתמשו בכל הכלים שעמדו לרשותם כדי לחסל אותו, אבל הוא המשיך לירות והשמיד כיתה שניסתה לאגף אותו. חיילים הגיעו למרחק של עשרה מטר ממנו ונקצרו. הוא נפצע ברגלו אך המשיך לנהל קרב יחיד עד שתחמושתו אזלה".

אודי מרפי מצביע על אזור סן טרופה, צרפת, במסיבת עיתונאים בניו יורק לקראת ביקורו החוזר במקום, 2 ביולי 1948 (צילום: AP Photo/Anthony Camerano)

***

צילום השער של מרפי ב־LIFE שבה את עינו של שחקן הקולנוע ג'יימס קאגני, שבאותם ימים הקים חברת הפקה. קאגני הזעיר מיצק את הקריירה שלו בשנות ה־30' בסרטי פשע פופולריים.

סגנון המשחק ההיפראקטיבי, החזה הנפוח והמראה של גיבור המלחמה – ואלף המילים הסתמיות שליוו את צילומיו בעיתון – היוו עבור קאגני עילה מספקת להזמין את מרפי לאחוזתו בהוליווד, לשכן אותו במגורי האורחים, להחתים אותו על חוזה עם חברת ההפקה החדשה שלו ולהשקיע בו כסף בלימודי משחק, ריקוד, דיקציה, סיף ועוד.

אף אחד לא יכול היה לנחש, ודאי לא קאגני, כי מרפי חזר מהמלחמה פגום ללא תקנה. באבחונים מאוחרים יותר השתמשו הפסיכיאטרים במונחים שהיו שגורים בעת ההיא כמו "הלם קרב", "עייפות קרב"

אף אחד לא יכול היה לנחש, ודאי לא קאגני, כי מרפי חזר מהמלחמה פגום ללא תקנה. באבחונים מאוחרים יותר השתמשו הפסיכיאטרים במונחים שהיו שגורים בעת ההיא כמו "הלם קרב", "עייפות קרב" ושאר אפוריזמים שלא היו חדים מספיק כדי לאבחן את היקף הנזק הנפשי שנגרם לחיילים כמרפי שחזרו מהתופת.

סיוטי הלילה התכופים שלו וצעקותיו, שהעירו את קאגני ורעייתו פרנסס, כמו גם הפתיל הקצר שלו ותגובותיו האלימות לכל דבר שהרגיז אותו, קיצרו את הקשר בין השניים. קאגני הבין שהגיבור הנאה לא נועד להיות שחקן, ומרפי טען שנמאס לו להיות ליצן החצר של קאגני.

השחקן ג'יימס קאגני משוחח עם אודי מרפי על מצלמת קולנוע, הוליווד, קליפורניה, 25 בספטמבר 1945 (צילום: AP Photo/Ira W. Guldner)

את האח ביל קאגני, שהעליב אותו בנשף מפואר שמרפי לוהק בו כמלצר, היכה מרפי מכות נמרצות. הוא נטש את האחוזה ועבר להתגורר באולם התעמלות בלוס אנג'לס, אצל מי שהפך לחברו הטוב, וישן בפינה אפלה על מיטת שדה. את הכסף שהשתכר שלח למשפחתו בטקסס.

למתבונן באריזה הנאה שלו קשה היה לשער את החיים המסויטים שחי מרפי מהיום ששב מהמלחמה ועד מותו. ה־PTSD שלו, תסמונת פוסט־טראומטית, היה קשה מסוגו ובלע אותו ללא זכר. מיומו הראשון באזרחות הוא נשא אקדח, לרוב קולט 1911 אוטומטי שניפק הצבא לחייליו. ארסנל הנשק שלו היה גדול דיו להתחיל מלחמת אזרחים שנייה. הוא ישן עם האקדח תחת כריתו.

בסיוטיו הופיעו חבריו ללא פנים וחברו הטוב ביותר לטי טיפטון, שמת בחיקו מירי של צלף גרמני שעה שמרפי ניסה להחזיר את מעיו לבטנו. הוא השאיר את טיפטון שוכב, הרים מקלע כבד, נשא אותו בידיו וקצר כיתה גרמנית

בסיוטיו הופיעו חבריו ללא פנים וחברו הטוב ביותר לטי טיפטון, שמת בחיקו מירי של צלף גרמני שעה שמרפי ניסה להחזיר את מעיו לבטנו. הוא השאיר את טיפטון שוכב, הרים מקלע גרמני כבד, נשא אותו בידיו וקצר כיתה גרמנית עד שנגמרה שרשרת התחמושת.

הגרמני הראשון שהרג לא נתן לו מנוח ומאחוריו ניצבו בשורה ארוכה ותובענית מאות החיילים שהרג. גניחת מפלט מכונית הייתה מעירה אותו בבהלה, אקדחו בידו. במקרים רבים הוא ירה בצללים שנעו בחדר המסוגר שבו עבר להתגורר.

השחקנית ונדה הנדריקס (מימין) לצד רונלד רייגן, קליפורניה, 23 ביוני 1950 (צילום: AP)

אשתו הראשונה הייתה כוכבנית הוליוודית בשם ונדה הנדריקס, יפהפייה אדומת שיער מהדרום בעלת מזג סוער שחשבה שתצליח לאלף ולביית את בעלה הכספיתי. הנישואים שרדו שנה וציידו את הנדריקס בסיפורי אימים על מרפי, כולל מקרים שבהם הצמיד אקדח לראשה או איים להתאבד בנוכחותה.

האנקדוטה החביבה עליו – כיצד התארח בביתן של אם ושתי בנותיה במילאנו הכבושה ושכב בלילה אחד עם שתי האחיות ואחר התפנה לספק את האם – לא נכנסה לספר

תאבונו המיני של מרפי, שכנראה היה סוג של פיצוי ומקלט זמני מהשדים שרדפו אותו, לא תרם לנישואים. כאשר התיישב ב־1949 לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו, "לגיהינום ובחזרה" עם דייוויד "ספק" מק'קלור, עיתונאי שהפך לחברו הקרוב ביותר עד מותו, הוא ניסה להכניס לספר את חוויותיו המיניות מהמלחמה.

האנקדוטה החביבה עליו ביותר – כיצד התארח בביתן של אם ושתי בנותיה במילאנו הכבושה ושכב בלילה אחד עם שתי האחיות ואחר התפנה לספק את האם – לא נכנסה לספר. מק'קלור הסביר לו שתעלוליו המיניים לא ישרדו את מספרי המו"ל.

סילבסטר סטאלון בסרט "רמבו" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסרט "רמבו")

מרפי מיהר להתחתן פעם נוספת לדיילת בעלת נטיות דתיות בשם פמלה ארצ'ר. הם נשארו נשואים עד מותו ונולדו להם שני בנים שהיו כנראה הנוכחים היחידים בחייו כלפיהם חש אהבה ללא תנאים.

בשיחה איתי אמר דייוויד מורל, אביו הספרותי של ג'ון רמבו, כי דמותו של רמבו הייתה מבוססת בהיבטים רבים על אודי מרפי. סיפור על חייל השב הביתה ממלחמה עקובה מדם, שאליה שלחה אותו ארצו אחרי שאיבד את מיטב חבריו בטופוגרפיה זרה ועוינת מעבר לים, אינו מצליח להיקלט באזרחות ולמצוא את מקומו.

מורל אומר שהמלחמות היו שונות. מלחמת העולם השנייה הייתה המלחמה האמריקאית האחרונה שלא הייתה שנויה במחלוקת פוליטית, אבל יש דמיון רב בצלקותיהם של מרפי ורמבו

מורל אומר שהמלחמות היו שונות. מלחמת העולם השנייה הייתה המלחמה האמריקאית האחרונה שלא הייתה שנויה במחלוקת פוליטית, אבל יש דמיון רב בצלקותיהם של מרפי ורמבו.

 ***

בשנותיו הראשונות בהוליווד לוהק מרפי במערבונים דלי תקציב שהפקתם הייתה אז בשיאה. הצעיר הנאה שבא מטקסס, שלף וירה כבכיר הצלפים וחש נוח במחיצת סוסים. במהלך הקריירה שלו השתתף מרפי בכ־50 מערבונים. מעטים בלבד ראויים לתשומת לב גדולה יותר מזו שהוענקה למערבונים סוג ב'.

אודי מרפי משחק בסרט "עשן רובים" מ־1953 (צילום: UNIVERSAL PICTURES / Alamy Stock Photo)

בכמה מהם, בעיקר תחת שרביט הבימוי של דון סיגל וג'ון יוסטון, נתן מרפי הופעות טובות. סרטו הטוב ביותר נחשב "התג האדום של האומץ" של יוסטון. הסרט ממנו היו לו את הציפיות הגבוהות ביותר היה "האמריקאי השקט", המבוסס על ספרו של גרהם גרין.

במקור היו אמורים לככב בו לורנס אוליבייה ומונטגומרי קליפט, אך תאונת דרכים שהשחיתה את פניו של קליפט מנעה את השתתפותו. אוליבייה ניצל את ההזדמנות וברח. הצילומים נערכו בסייגון ב־1957. מרפי גילם סוכן CIA צעיר מול מייקל רדגרייב בתפקיד העיתונאי הבריטי הוותיק שמרפי גוזל ממנו את פילגשו הווייטנאמית אך מוצא את מותו.

מרפי אמר ללאונה כי אינו רואה עתיד למערבונים מדובבים מאיטלקית שיצולמו בספרד ולאונה המאוכזב הציע את התפקיד לקלינט איסטווד

התנאים היו קשים ומרפי טען שלא ידע אם רדגרייב רוצה לשחק מולו או לשכב איתו. הסרט נכשל ואיתו נמוגה תקוותו של מרפי להפוך את הקולנוע לעיסוק שהוא יותר ממשכורת. הקריירה שלו דעכה סופית בשנות ה־60'. בפגישה שאותה יזם סרג'ו לאונה, הציע לו הבמאי האיטלקי לגלם את דמותו של "האיש ללא שם" במערבון הספגטי הראשון "בעבור חופן דולרים".

מרפי אמר ללאונה כי אינו רואה עתיד למערבונים מדובבים מאיטלקית שיצולמו בספרד ולאונה המאוכזב הציע את התפקיד לקלינט איסטווד. חודשים ספורים לפני מותו הציע לו דון סיגל לגלם את הרוצח הפסיכופט "סקורפיו" מול איסטווד ב"הארי המזוהם". כנראה שהשיב בחיוב, אך מת לפני תחילת הצילומים.

השחקן קלינט איסטווד בתערוכה המוקדשת ליוצר הקולנוע האיטלקי סרג'ו לאונה בפריז, 8 באוקטובר 2018 (צילום: ALAIN JOCARD / AFP)

ככל שחלף הזמן, החמירה התסמונת הפוסט־טראומטית של מרפי. בחווה המשפחתית באריזונה הסב מרפי את המוסך לחדר שינה אטום ומרופד בו חי בנפרד מאשתו. הוא לא היה מסוגל לישון וכדור שינה שניתן לו הפך כעבור מספר שנים להתמכרות קשה.

רף האלימות שלו עלה וחלק מהזמן נדמה היה כי הוא מחפש להשתתף בקטטות, אותן מצא בשפע. הוא כמעט היכה למוות מאמן כלבים שנשכר לאמן כלבה של אחת מידידותיו הרבות – ועמד למשפט. הוא נהג להצטרף לשוטרים בערים שונות בהן היה שוטר של כבוד בפשיטות על סוחרי סמים.

"לגיהינום ובחזרה" היה רב מכר גדול ותורגם לשפות רבות, אך גם ההכנסות מהספר נזלו בין אצבעותיו. הוא שיחק את עצמו בסרט שהיה מבוסס על הספר

חיבתו להימורים הפכה להתמכרות קשה והוא איבד את כל כספו ונאלץ למכור את בתיו, מטוסו הפרטי ואת סוסיו האהובים. "לגיהינום ובחזרה" היה רב מכר גדול ותורגם לשפות רבות, אך גם ההכנסות מהספר נזלו בין אצבעותיו. הוא שיחק את עצמו בסרט שהיה מבוסס על "לגיהינום ובחזרה".

מרפי לא אהב את הסרט והצורך לשחזר את מעשי הגבורה שלו במלחמה הסב לו עוגמת נפש גדולה. אחד מסרטיו האחרונים, "מבצע קהיר" (A Trunk to Cairo), לקח אותו לישראל עבור מאה אלף דולר.

במאי הקולנוע מנחם גולן במשרדו בתל אביב, 1 בנובמבר 2007 (צילום: חן לאופולד/פלאש90)

הקופרודוקציה הישראלית–אוסטרית בבימויו של מנחם גולן, הייתה סרט פעולה נחות ומטורלל על סוכן אמריקאי העוזר למוסד לחסל מדען גרמני בכיר (ג'ורג' סנדרס) שעסק בפיתוח טילי קרקע־קרקע לפגיעה בישראל.

מרפי השתכן במלון "אכדיה" בהרצליה פיתוח. לא ברור איזה כדורים נטל, אבל הוא לא הצליח להתייצב בזמן לצילומים. כדי לשמור אותו בתלם הצמיד לו גולן בחורה ישראלית שתפקידיה היו רבים ומגוונים. בשיחה שערכתי עם גולן זמן קצר לפני מותו, הוא סיפר לי שהרעיון ללהק את מרפי היה של שותפו האוסטרי וכי לא היה לו מושג מי היה מרפי ולא חצי מושג על מעלליו במלחמה.

"ראיתי שהוא היה במצב קשה", אמר גולן. "הוא נראה מסומם, התנהל בכבדות, הייתה לו ביקורת על תנאי העבודה, על החום, האוכל והמדבר. היה ברור שאם לא נצמיד לו מישהי, הוא לא יגמור את הסרט"

"ראיתי שהוא היה במצב קשה", אמר גולן. "הוא נראה מסומם, התנהל בכבדות, הייתה לו ביקורת על תנאי העבודה, על החום, האוכל והמדבר. היה ברור שאם לא נצמיד לו מישהי, הוא לא יגמור את הסרט. באחת הסצנות שבה הוא נאלץ לברוח ממצרים על סוס, הוא סיפור לצוות כמה ותיק ובקיא היה במשחק עם סוסים.

"בעת צילומי הסצנה הוא ניסה לעלות על הסוס כמו קאובוי, בקפיצה מאחור. ניסה פעם ופעמיים ולא הצליח. הסוס ברח. מרפי נכנס למכונית ונמלט מהסט. עד שהגענו למלון גילינו שהוא עזב לשדה התעופה, עלה על טיסה לאירופה ולא חזר. נאלצתי לגמור את הסרט בלעדיו". התרשמתי שרק בשיחתי איתו הבין גולן מי היה אודי מרפי, מה עשה וממה סבל.

https://www.youtube.com/watch?v=AXAYm2d6glQ

***

השנים האחרונות של חייו היו מטורללות וסהרוריות, והן יכולות לפרנס ארבעה תסריטים. עם חשיפת הטבח האכזרי בכפר הווייטנאמי מי ליי בידי גדוד מארינס, טבח שבו הרגו חיילים אמריקאים כ־300 זקנים, נשים וטף במיתות שונות ומשונות שהדעת אינה סובלת, בחר מרפי להשמיע את דברו.

עמדתו הייתה שאם סג"ם ויליאם קלי – הנאשם הראשי – ביצע פקודה ישירה, אין הוא אשם ברצח. בהזדמנות אחרת ניסה לתקן את הרושם שהותירו דבריו ומיתן אותם. על רקע מלחמת וייטנאם הלא פופולרית שהגיעה לשיאה, לא היו קליינטים רבים לערכי הגבורה וההקרבה שמרפי ייצג.

ביום גשום וסוער במיוחד עלו מרפי וחמישה משותפיו על טיסה במטוס פרטי מדאלאס לקרולינה. תיקו האישי של הטייס הרמן בטלר היה מלא להתפקע בעבירות רבות על תקנות טיסה ותעבורה אווירית

קל היה להתעלם ממנו ולתייק אותו כשחקן בינוני במערבונים רעים. מרפי נרתם לעזור לקבוצה אינטרסנטית שביקשה מהנשיא ניקסון לחון את יו"ר איגוד נהגי המשאיות ג'ימי הופה שישב בכלא. השדולה הכינה עצומה שעליה החתימה אנשים רבים.

מרפי היה חלק מהמאמץ ההסברתי והוא שלקח את העצומה ומסר אותה אישית לידי ניקסון באחוזתו בסן קלמנטה בקליפורניה. השקעה גדולה שהייתה לו בשדות נפט באלג'יריה הולאמה אחרי מלחמת ששת הימים וכל כספו ירד לטמיון.

נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון נואם בפני המפלגה הרפובליקאית, פלורידה, 23 באוגוסט 1972 (צילום: AP Photo)

התאוששות מסוימת בעסקיו נרשמה ב־1971 כאשר נכנס לעסקים בצפון קרולינה. ביום גשום וסוער במיוחד עלו מרפי וחמישה משותפיו על טיסה במטוס פרטי מדאלאס לקרולינה. תיקו האישי של הטייס הרמן בטלר היה מלא להתפקע בעבירות רבות על תקנות טיסה ותעבורה אווירית.

מצב התחזוקה של המטוס היה רע במיוחד ומרפי עלה עליו רק אחרי שבדק בעצמו את תקינותו. בטלר לא הפקיד בידי מגדל הפיקוח תוכנית טיסה מסודרת, כך שקשה היה לעקוב אחרי המטוס. אחרי כשעת טיסה נעלם המטוס מהרדאר והקשר איתו נותק.

המטוס התרסק ביער עבות, התפרק ונשרף כליל. שלושה נוסעים הושלכו החוצה ושלושה אחרים נשרפו בתוך הריסות המטוס. מרפי היה מוטל בשלג והדרך היחידה לזהות אותו הייתה באמצעות שיניו

סערה גדולה הקשתה על צוותי החיפוש ושרידי המטוס נמצאו על צלע Brushy mountain בווירג'יניה. המטוס התרסק ביער עבות, התפרק ונשרף כליל. שלושה נוסעים הושלכו החוצה ושלושה אחרים נשרפו בתוך הריסות המטוס. מרפי היה מוטל בשלג והדרך היחידה לזהות אותו הייתה באמצעות שיניו.

לפני צוות ההצלה הגיע לאתר ההתרסקות נווד שגנב את ארנקו של מרפי ואת שעונו. 20 שנה לאחר מכן, באמצע שנות ה־90', הגיעה לבנו של מרפי דרישה לתשלום כופר עבור השבת הארנק.

הקבר של אודי מרפי בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, 12 בדצמבר 2015 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

בניגוד מוחלט לצוואה הפרטנית והמנומקת שלו, לפיה היה אמור להיקבר בטקס פרטי בעיירת הולדתו ללא קהל, נקבר אודי מרפי בטקס צבאי ממלכתי מלא בבית הקברות הצבאי ארלינגטון בווירג'יניה, סמוך לקברו של הנשיא ג'ון קנדי.

מותו של מרפי בגיל 46 בנסיבות המזמינות ניחושים ותיאוריות קשר, זכה לפרשנויות רבות. בעבר נשמע מרפי אומר פעמים רבות כי הוא מתכוון לרסק את מטוסו לתוך הר. האם הייתה לו יד בהתרסקות? האם חוסל בשל פעילותו למען הופה? האם היה ה־CIA מעורב בהפלת המטוס בשל חלקו של מרפי בניסיון חובבני לפתור את תעלומת ההתנקשות בנשיא קנדי?

הוא היה אחד מאותם מתים־חיים שיסתובבו בינינו כל עוד יהיו מלחמות מבלי שנדע שהם מתו באנציו, נורמנדי או עיראק – ודופקים שעון בהמתנה להשתחרר מכבלי עולם

מרפי עלה עם רובה צלפים מיושן לקומה השישית של בית המסחר לספרים בדאלאס וניסה לשחרר שלוש יריות ב־6.2 שניות, שהיו משך הזמן שנדרש לאוסוולד להרוג את קנדי. הוא לא הצליח. האם זה מסביר מדוע נראה ראש ה־CIA, ג'ורג' בוש האב, בהלווייתו של מרפי?

דבר אחד היה ברור: גיבור המלחמה הגדול ביותר בתולדות אמריקה שכרע תחת משקל המדליות, לא מצא רגע אחד של מנוחה מהיום שבו שב הביתה. הוא היה אחד מאותם מתים־חיים שיסתובבו בינינו כל עוד יהיו מלחמות מבלי שנדע שהם מתו באנציו, נורמנדי, גוואדלקאנל או עיראק – ודופקים שעון בהמתנה להשתחרר מכבלי עולם.

אודי מרפי מקבל את עיטור לגיון הכבוד הצרפתי מז'אן דה לאטר דה טסיני, מפקד בכיר בצבא צרפת, פריז, 16 ביולי 1948 (צילום: AP Photo/Levy)

פורסם לראשונה ב"מעריב", 2014.