אריה דיין
הזמן של
אריה דיין

סופר ועיתונאי, כתב על נושאים פוליטיים במוסף "הארץ" ובשבועונים "כותרת ראשית" ו"כל העיר", והיה כתבו המדיני של "דבר".

המאמר המוזר של נתן אשל ב"הארץ"

נתן אשל במהלך המו״מ הקואליציוני, ב-20 במאי 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90
נתן אשל במהלך המו״מ הקואליציוני, ב-20 במאי 2019

נתן אשל, המוציא והמביא של בנימין נתניהו במשאים ומתנים קואליציוניים ובעניינים פוליטיים ומפלגתיים רגישים אחרים, אינו נחשב לאחד ממתווי הדרך האידיאולוגית של המחנה הפוליטי שראש הממשלה עומד בראשו. אם לשפוט על פי פעילותו ארוכת-השנים בסביבת נתניהו, נראה כי אשל קרוב הרבה יותר לדמותו של המאכער מאשר לדמות האידיאולוג.

גם מי שינבור בקפדנות בכל מה שיצא בעבר ממקלדתו של האיש שכיהן כראש הסגל בלשכת ראש הממשלה עד שבית-דין משמעתי של נציבות שרות המדינה אסר עליו למלא תפקידים במנגנון המדינה, יתקשה מאוד לאתר שם כתבים בעלי מסרים אידיאולוגיים או אפילו תכנים פוליטיים בעלי מעוף.

דווקא משום כך יש עניין לא-מועט במאמר שאשל פרסם ב-17 ביוני – תחת הכותרת "להפסיק להתפצל, ולפנות לערבים" – בעמוד הדעות של עיתון "הארץ". זהו מאמר שטמונה בו הפתעה כפולה, אולי אפילו משולשת.

ההפתעה הראשונה קשורה בעצם עיסוקו הפומבי של אשל בנושאים פוליטיים הנושקים לתחום האידיאולוגי; עד עכשיו הוא נודע ברבים בעיקר בזכות מעורבותו במגעים פוליטיים המתנהלים בחשאי ומאחורי הקלעים וגם בחיבתו כלפי מעקבים, עם מצלמות ובלעדיהן, אחרי עובדות הכפופות לו.

ההפתעה השנייה טמונה באכסנייה שבה בחר לשם פרסום מאמר הפונה, על פי מה שכתוב בראשית המאמר, אל "הבוחר שמגדיר עצמו כמרכז-ימין"; היות ועיתון "הארץ" איננו מקור מידע נפוץ בקרב הבוחרים הללו, מתעורר כבר בתחילת הקריאה החשד שמא עוסק אשל, גם הפעם, במניפולציה אפלה כלשהי.

אך ההפתעה הגדולה והחשובה מכולן היא זו הטמונה בתוכנו של המאמר או, ליתר דיוק, בתוכן החלק השני שלו.

מאמרו הקצר של אשל מחולק לשני חלקים, ובכל אחד מהם הוא משיא עצה אחרת לבוחרי ה"מרכז-ימין". העצה הכלולה בחלק הראשון של המאמר היא חבוטה, נדושה, מוכרת-עד-לעייפה ואין בה כל הפתעה: אשל קורא שם למפלגות הציונות הדתית להתאחד לקראת הבחירות הקרבות לרשימה מאוחדת אחת. "אין לציונות הדתית יותר כוח לשלם על גחמות אישיות ואגו", הוא כותב מה שכבר נכתב עשרות פעמים על ידי עשרות כותבים ב"ישראל היום", ב"מקור ראשון" ובשאר כלי התקשורת של הציונות הדתית.

העצה השנייה של אשל חורגת ממה שבדרך כלל נהוג להטיף למרכז-ימין בכלל ולציונות הדתית בפרט. "עלינו", כתב שם אשל בלי לפרט אם הוא מתכוון רק לציונות הדתית או גם לליכוד, "לקשור את גורלנו עם ערביי ישראל". זו, לדעתו, עצה מעשית לחלוטין כי לדעתו קיים בקרב הערבים אזרחי ישראל ציבור גדול שאכן מעוניין להתחבר לליכוד ולציונות הדתית ולקשור את גורלו בגורלם.

הנמקתו פשוטה, ולמעשה גם פשטנית. "רוב הציבור הערבי", כתב, "מעוניין בשלושה דברים: חינוך, כלכלה וביטחון פנים. סביב המכנה המשותף הזה אנחנו חייבים לבנות חיים משותפים, ולהניח בצד נושאים שאין להם פתרון בטווח הנראה לעין".

ההנמקה הפשטנית הזאת ממחישה היטב את המרחק הרב הקיים בין שטחי התעניינותו ועיסוקו הקבועים של אשל לבין ההגות האידיאולוגית. אם אשל אכן מתייחס ברצינות לעצה שהוא משיא כאן למצביעי הימין-מרכז, כי אז אין מנוס ממסקנה לא-נעימה: למרות קרבתו האינטימית רבת-השנים לנתניהו ולציונות הדתית, האיש כלל לא מבין את מטרות המדיניות שנתניהו, בתמיכתה הנלהבת של הציונות הדתית, מקדם מזה כעשור בכל הנוגע לאזרחי ישראל הערבים. מדיניות זאת הרי חותרת להדרת הערבים מכל אחד ואחד מתחומי העשייה הציבורית בישראל – דהיינו להיפך הגמור ממה שאשל מציע במאמר.

חוק הלאום, המדיר מהקולקטיב הישראלי את כלל האוכלוסייה הערבית וקודם על ידי הליכוד בתמיכתה הטוטאלית של הציונות הדתית, הוא רק הדוגמה הבולטת ביותר לכך. דוגמאות נוספות מצויות בשפע.

חוק המואזין, הפוגע פגיעה קשה בזכויות הדתיות של האוכלוסייה המוסלמית בישראל, נתמך בהתלהבות על ידי הבית היהודי ותהליך חקיקתו נבלם רק בזכות הברית יוצאת-הדופן שח"כ אחמד טיבי השכיל לכרות עם ח"כ משה גפני ואחדים מחבריו לסיעות החרדיות.

חוק הנכבה, האוסר להזכיר בבתי ספר ערביים את עצם התרחשותם של אירועים היסטוריים שעיצבו ומעצבים את חיי הערבים בישראל, פוגע קשות בזכותם של הורים ערבים להנחיל לילדיהם את זיכרונם ההיסטורי הקולקטיבי.

מלחמתה של שרת התרבות מירי רגב בכל ביטוי לאומי-ערבי בכל אחד מתחומי האמנות, מלחמה הנתמכת על ידי כל נציגי הציונות הדתית, מבקשת להפוך את חיי התרבות של הערבים בישראל לשממה.

דרישת מנהיגה החדש של הציונות הדתית, ח"כ בצלאל סמוטריץ', להפריד בין יולדות יהודיות וערביות בבתי-חולים היא פגיעה קשה בכבודה של כל אישה ערבייה בישראל.

תמיכת פוליטיקאים בליכוד ובמפלגות הדתיות בהפגנות נגד מגורי ערבים בעפולה היא יריקה ישירה בפרצופה של כלל האוכלוסייה הערבית בישראל.

אם נתן אשל התכוון לומר שעל הליכוד ועל הציונות הדתית לסגת מכל היוזמות המכוערות והפסולות הללו – היה עליו לכתוב זאת במפורש. אם, לעומת זאת, הוא סבור שמחנה "המרכז-ימין" יכול "לקשור את גורלו עם גורלם של ערביי ישראל" מבלי לוותר על קידומן של היוזמות הגזעניות הללו – כי אז הוא מוכיח לא רק חוסר-הבנה מוחלט באשר למהות היחסים בין יהודים וערבים בארץ אלא גם זלזול תהומי ברגשותיהם ומאווייהם של הערבים בישראל.

רק אדם המזלזל בערבים ובז להם יכול לחשוב שניתן למנוע מהם לרכוש דירות בעפולה, לאסור עליהם כל ביטוי תרבותי-אמנותי, לפגוע בזכויותיהם הדתיות, להדיר אותם מהקולקטיב הישראלי וגם "לקשור את גורלנו בגורלם". רק אדם הבז לערבים יכול לצפות מהערבים "להניח בצד" את כל הסוגיות הללו ולהתייחס אליהן כאל "נושאים שאין להם פתרון בטווח הנראה לעין".

ייתכן מאוד, עם זאת, שהמאמר התמוה וחסר-ההיגיון שאשל פרסם ב"הארץ" הוא, בכל זאת, פחות מופרך ממה שנראה על פניו.

מי שמכיר את מערכת היחסים שבין נתן אשל לבנימין נתניהו יתקשה להאמין שאשל כתב את מאמרו ללא ידיעתו והסכמתו של ראש הממשלה. ואם אכן נתן ראש הממשלה את הסכמתו למאמר הזה, כי אז ניתן להסיק מכך שתי מסקנות חשובות.

הראשונה – והלא מפתיעה – היא שגם נתניהו, כמו אשל, בז לערבים ולרגשותיהם. השנייה – המפתיעה קצת יותר – היא שלקראת בחירות ספטמבר 2019 נתניהו חש הרבה פחות בטוח וזחוח משחש לקראת בחירות אפריל 2019, ושאיומיו של אביגדור ליברמן מתחילים לתת את אותותיהם על התנהגותו. זה מביא אותו לנסות ולקושש למחנהו כל קול אפשרי.

ואם לא קולות של ערבים, אז לפחות קולותיהם של כמה יהודים ליברלים, קוראי עמוד-הדעות של עיתון "הארץ", שעשויים אולי להתרשם מהקריאה המתנשאת וחסרת-השחר הכלולה במאמרו של נתן אשל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 891 מילים. מחכים לתגובתך.

איימן עודה הפגין גם אומץ לב ציבורי וגם תבונה פוליטית

איימן עודה נואם בהפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
איימן עודה נואם בהפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב

עימות פנימי מכוער התרחש בסיעת כחול-לבן בזמן ההכנות לקראת ההפגנה שהיא קיימה, יחד עם מפלגות אופוזיציה אחרות, במוצאי-שבת ברחבת מוזיאון תל-אביב ושהתבררה, בסופו של דבר, כהישג מרשים.

כבר בשלב הראשון של הכנותיהם החליטו מארגני ההפגנה כי רשימת הנואמים בה תכלול את ראשי המפלגות המתנגדות לתכניותיו של בנימין נתניהו בכל הקשור למערכת המשפט.

הרשימה שהוכנה כללה לכן את בני גנץ, יאיר לפיד ומשה יעלון – שהם ראשיהן של שלוש המפלגות המרכיבות את כחול-לבן – ולצידם גם את אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה, ותמר זנדברג, יו"ר מרצ.

העימות הפנימי בסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר נסוב סביב השאלה האם לשתף, כנואמים בהפגנה, גם נציגים מטעם מפלגות האופוזיציה המייצגות את האוכלוסייה הערבית בישראל.

ח"כ עופר שלח, מראשי חטיבת יש עתיד בסיעת כחול-לבן, סבר שיש להזמינם. הוא שוחח עם  ח"כ איימן עודה, יו"ר חד"ש, והזמינו לנאום בהפגנה. עודה התייעץ על כך עם חבריו ולאחר זמן-מה השיב להזמנה בחיוב.

אלא שבינתיים נתקלה יוזמתו של שלח בהתנגדותו הנחרצת של ח"כ משה יעלון, העומד בראש חטיבת תל"ם בכחול-לבן. ראש הסיעה המאוחדת, ח"כ בני גנץ, קיבל בשלב הזה את דעתו של יעלון, והדבר אילץ את שלח להשתמש בתירוץ ילדותי ומופרך ("תשובתו החיובית של עודה התקבלה אחרי שרשימת הנואמים כבר נסגרה") כדי לבטל את השתתפותו בהפגנה של יו"ר חד"ש.

בשלב הזה קרה משהו בלתי-צפוי וחלקים גדולים מהציבור שאמור היה להשתתף בהפגנה הגיב על ההתפתחויות הללו בצורה שונה מזו שראשי כחול-לבן ציפו לה.

ביקורת מפתיעה על החלטתם לשוב ולהדיר, פעם נוספת, את הציבור הערבי החלה לפתע להישמע מכיוונים שונים. יותר ויותר אישים ופרשנים החלו להזכיר לראשי כחול-לבן עובדה פוליטית פשוטה –  בלי שיתופם של נציגי הציבור הערבי אין למתנגדי נתניהו כל סיכוי להביא לשינוי במציאות הפוליטית בישראל.

וכך קרה כי במהלך השבת, ברגע האחרון ממש, הבין גנץ שהפעם, הדרת הערבים תהיה טעות קשה. שעות אחדות לפני תחילת ההפגנה הוא טילפן לעודה והזמינו לנאום. עודה נענה מייד.

לכאורה, היה זה צעד אמיץ מצידו של הרמטכ"ל לשעבר, שבכל צעדיו הקודמים בפוליטיקה בחר להתעלם, באופן כמעט מופגן, מקיומה של אוכלוסייה ערבית בישראל. אלא שגנץ קיבל בסך הכל החלטה מתבקשת ומובנת-מאליה, שלא נדרש עבורה אומץ לב רב במיוחד.

בדיעבד, ולאור האופי שלבשה ההפגנה ברחבת המוזיאון, לא קשה להגיע למסקנה שלא בני גנץ אלא איימן עודה היה זה שנקט בצעד אמיץ ביותר.

גנץ, שהיה ראשון הנאומים בהפגנה, אמר למאזיניו שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא משתתף בהפגנה. עודה, שנאם מייד אחריו, אמר שהוא השתתף בחייו כבר "באלף הפגנות" והגדיר עצמו, בחיוך, כ"מפגין סדרתי".

קרוב לוודאי, עם זאת, שאף אחת מבין אלף ההפגנות בהן השתתף בעבר לא הייתה דומה, ולו במשהו, להפגנה שהשתתף בה במוצאי שבת בתל-אביב, שהתבררה בסופו של דבר כמרשימה ביותר.

המאפיינים שייחדו אותה בין אלף ההפגנות שלו הם שהפכו את החלטתו של יו"ר חד"ש להשתתף בה להחלטה אמיצה, הראויה למידה רבה מאוד של הערכה.

ראשית – בגלל הרכב הנואמים שלה. שניים מבין הנואמים בהפגנה, גנץ ויעלון, הם רמטכ"לים לשעבר (ויעלון גם שר ביטחון לשעבר) שהובילו את צה"ל לכמה וכמה מתקפות, במיוחד בעזה, בהן נהרגו מאות ואולי אף אלפי אזרחים פלסטיניים חפים מכל פשע. נואם שלישי בהפגנה, יאיר לפיד, הוא האיש שלפני שנים מעטות החיל על עודה וחבריו את כינוי הגנאי המכוער והמעליב "הזועביז".

מנהיג פלסטיני בישראל זקוק למנות גדושות מאוד של אומץ-לב ציבורי כדי להתייצב לצדם של גנץ, יעלון ולפיד על במה אחת, תוך התגברות על הידיעה כי הדבר יעורר עליו ביקורת בסביבתו הקרובה, ואולי גם בקרב מצביעיו. ח"כ עודה ניחן כנראה באומץ הלב הזה.

שנית – בגלל "חומת מגן לדמוקרטיה", הסיסמה הקשה-מאוד-לעיכול שעיטרה את במת הנואמים. סביר להניח שבטנו של עודה התהפכה מספר פעמים כשעלה לבמה המעוטרת בסיסמה מיליטריסטית הגוזרת גזירה שווה בין ההגנה על המרחב הדמוקרטי בישראל לבין מבצע צבאי ברוטלי, באמצעותו חיסל ראש הממשלה אריאל שרון ב-2002 את מעט העצמאות ממנה נהנתה עד אז הרשות הפלסטינית.

שלישית – בגלל ים דגלי הכחול לבן שהתנופפו מול עיניו של מי שרגיל להפגין, בדרך כלל, מול ים של דגלים פלסטיניים.

ורביעית – גם בגלל התרבושים המגוחכים שרבים מהמפגינים החליטו, באקט של אוריינטליזם עלוב, לחבוש על ראשם.

החלטתו של איימן עודה לנאום בהפגנה, למרות כל ארבעת מאפייניה אלה, הקרינה לא רק אומץ-לב ציבורי אלא גם, ואולי בעיקר, תבונה פוליטית.

מאז נודעו תוצאות הבחירות לכנסת מרבים ראשי מרצ המוכים – וגם כמה משרידי מפלגת העבודה המובסת – להרהר בקול רם על ההכרח לכונן ברית פוליטית אמיתית בין החלק הליברלי של הציבור היהודי לבין הציבור הערבי בישראל.

בהחלטתו להתייצב במוצאי שבת על הבמה בתל-אביב הוכיח איימן עודה עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת כדי שאפשר יהיה ליצור את הברית הזאת, שבלעדיה לא ניתן יהיה להציל את מה שנותר מהדמוקרטיה בישראל. עכשיו הגיע תורם של מנהיגי מרצ להוכיח לציבור הערבי שהם מוכנים להרחיק לכת במידה שווה.

התגובה החיובית הנלהבת בה קיבלו רבים ממשתתפי ההפגנה את איימן עודה ואת דבריו הוכיחה, אגב, שלברית הזאת יש יותר תומכים בקרב הציבור הליברלי מאשר בקרב מנהיגיו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 740 מילים. מחכים לתגובתך.

צעד מסוכן של אוניברסיטת חיפה

בעוד שרבים מהכותבים ברשתות החברתיות האקדמיות מתחרים זה בזה בחריפות הביטויים שבוחרים להשתמש בהם כדי להתריע נגד הסכנות הטמונות לדמוקרטיה הישראלית בתכניות החקיקה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מבצעת אחת האוניברסיטאות החשובות בישראל צעד שהסכנה הטמונה בו למעמד האקדמיה בישראל גדול בהרבה מזו המאיימת על הדמוקרטיה הישראלית מכיוונה של לשכת ראש הממשלה.

בעוד שמרצים למשפטים ממרבית האוניברסיטאות והמכללות הישראליות מתארגנים נגד החקיקה הצפויה ומאיימים לסכלה גם בדרכים לא-קונבנציונליות כמו חסימת כבישים, חונכת אוניברסיטת חיפה תכנית לימודים חדשה שעלולה לפגוע פגיעה קשה במעמדה של האקדמיה הישראלית ברחבי העולם. למרבה הפלא, איש באקדמיה לא השמיע, עד לרגע זה, מחאה כלשהי נגדה.

התכנית החדשה, שהושקה בשבוע שעבר ותתחיל לפעול החל משנת הלימודים הבאה, מבקשת להכשיר סטודנטים לתואר שני "למאבק נגד האנטישמיות, נגד תנועת ה-BDS ונגד הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל".

נשיא אוניברסיטת חיפה, הפרופסור רון רובין, אמר בטקס ההשקה של התכנית ש"אוניברסיטת חיפה היא חוד החנית במאבק באנטישמיות ובתנועת החרם על ישראל" והסביר שהתכנית החדשה, המיועדת לתלמידי תואר שני בחוג ללימודים רב-תחומיים, תעסוק ב"פיתוח מתודות מניעה להתמודדות תקיפה" נגד האנטישמיות ונגד תנועת ה-BDS ו"תייצר סדר-יום אקדמי-מחקרי עבור סטודנטים, שיוכלו לרכוש בה כלים תודעתיים לטובת המאבק בתופעת החרם".

מהדרך בה תיאר פרופ' רובין את תכנית הלימודים החדשה של האוניברסיטה בראשה הוא עומד מזדקרות לעין לא פחות משלוש בעיות קשות המסכנות, בצורה ממשית ומוחשית, את מעמדה האקדמי של אוניברסיטת חיפה.

הסכנה הראשונה נובעת מהעובדה שהתכנית אינה עוסקת במה שתכנית לימודים אקדמית אמורה לעסוק – דהיינו במחקר אמפירי של תופעות חברתיות, מבלי שהחוקרים קובעים מראש את מסקנותיהם לגבי התופעות הנחקרות; תכנית המכשירה סטודנטים למאבק ב-BDS ומעניקה להם "כלים תודעתיים" להתמודדות עמה מספחת את האוניברסיטה, הלכה למעשה, אל שלל המוסדות הממשלתיים והממלכתיים העוסקים בקידום סדר יומה הפוליטי של ממשלת ישראל. אוניברסיטת חיפה משמיטה בכך את העצמאות הארגונית והאידאולוגית עליה אמור להתבסס מוסד מחקרי ולימודי כמוה.

הסכנה השנייה נובעת משתי קביעות אידאולוגיות בעייתיות הגלומות בשמה של התכנית ובהגדרת מטרותיה.

ההנחה שתנועת ה-BDS היא תנועה בלתי-לגיטימית ושמותר למוסד אקדמי להתגייס למאבק נגדה היא קביעה אידאולוגית שנויה במחלוקת, שקרוב לוודאי שלפחות חלק ממרציה, חוקריה ותלמידיה של אוניברסיטת חיפה חלוקים עליה. רבים עוד יותר חלוקים מן הסתם על הקביעה האידאולוגית השנייה העולה מתוך הגדרת התכנית – זו הכורכת את תנועת ה-BDS עם תופעת האנטישמיות, מעמידה תופעה גזענית נאלחת בשורה אחת עם חרם פוליטי ומעניקה בכך לאנטישמיות מידה מסוימת של לגיטימציה. הנהגתה של תכנית לימודים המבוססת על קביעות אידאולוגיות כאלה פוגעת פגיעה קשה הן בתלמידי אוניברסיטת חיפה והן במרציה. סטודנטים ומרצים, יהודים וערבים, שהקביעות האידאולוגיות הללו אינן מקובלות עליהם, יהיו מעכשיו מודרים מאחת מתכניות הלימודים של המוסד בו לומדים ומלמדים.

אך הסכנה השלישית הנובעת מהתכנית היא החמורה מכולן.

בכך שהיא מנהיגה תכנית לימודים בלתי-אקדמית (ואולי אפילו אנטי-אקדמית) בעליל, ובכך שהיא מתייצבת באמצעותה בצורה  פורמלית וגלויה לימין מדיניותה של ממשלת ישראל באחד הנושאים שמספר המתעניינים בו בקמפוסים בארצות-הברית ובאירופה גדל בהתמדה מדי יום, אוניברסיטת חיפה מסכנת את מעמדה הבינלאומי של כלל האקדמיה הישראלית. תכנית הלימודים החדשה לא תצליח לבלום, ואפילו לא להאט, את תהליך הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ברחבי העולם; היא תגרום, לעומת זאת, להחלת הדה-לגיטימציה לא רק על מוסדותיה הממשלתיים והממלכתיים של ישראל אלא גם על כל מי שקשור במוסד אקדמי ישראלי כלשהו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 491 מילים. מחכים לתגובתך.
כל הזמן // יום רביעי, 19 ביוני 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
גיא זהר גיא זהר
פרסום ראשון

מאבקה של משפחת גולדין בצינור הגז לעזה

כבר תקופה ארוכה שההכרעה על התקנת צינור גז לרצועת עזה מועברת מיד ליד כמו תפוח אדמה לוהט ● אתמול הגיע לדיון שקיימה המועצה הארצית לתכנון ובנייה בעניין, אחיו של סגן הדר גולדין ז״ל, וביקש: להימנע מאישור הפרויקט עד שהחמאס יעביר את גופות החיילים

ילדים בעזה ממלאים מיכלי מים, 2015 (צילום: Abed Rahim Khatib / Flash 90)
Abed Rahim Khatib / Flash 90
ילדים בעזה ממלאים מיכלי מים, 2015

חברי המועצה הארצית לתכנון ובנייה הופתעו אתמול (ג׳) מנוכחותו של אורח לא צפוי שביקש להשתתף בדיון: עו"ד חמי גולדין, אחיו של סגן הדר גולדין ז"ל, שנהרג ברצועת עזה וגופתו מוחזקת בידי החמאס יחד עם גופתו של אורון שאול.

הדיון נערך במסגרת הולנת"ע – ועדת משנה של המועצה הארצית שעוסקת בנושאים תכנוניים עקרוניים – והוקדש לאישור צינור גז, שעתיד להוביל גז טבעי ממאגר לוויתן לרצועת עזה, ולהיכנס לרצועה לא רחוק מקיבוץ בארי.

בשלב הפתוח של הדיון ביקש גולדין את רשות הדיבור, ופנה אל חברי הוועדה בבקשה להימנע מאישור העברת הגז לעזה, כל עוד החמאס מסרב להעביר לישראל את גופות החיילים.

שמחה גולדין (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
שמחה גולדין (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

"השיח היה ענייני ומכבד", אומר אחד הנוכחים בדיון, "אבל גם בהחלט טעון ורגיש. אנחנו מוסד תכנון שרגיל לדון בשאלה אם עדיף להעביר את הצינור מימין או משמאל, בתוך מטע החוחובה או מתחת לכביש.

"זה גם מה שחברי הוועדה אמרו, שההחלטה במישור הפוליטי והביטחוני צריכה להתקבל על ידי הממשלה ומערכת הביטחון, לא אצלנו.

בתגובה אמר עו"ד גולדין בתסכול: 'כל גורם אומר לי שזה לא אצלי, לא בחדר שלי. אף אחד לא רוצה לקחת אחריות'".

ואכן, ההכרעה לגבי הובלת הגז לרצועת עזה מועברת כבר תקופה ארוכה מיד ליד כמו תפוח אדמה לוהט. ביוזמה להקמת הצינור שותפים כל השחקנים הרלוונטיים – בראשם הקוורטט הבינלאומי, מצרים וישראל.

"אמרנו שההחלטה במישור הפוליטי והביטחוני צריכה להתקבל על ידי הממשלה ומערכת הביטחון, לא אצלנו. בתגובה אמר עו"ד גולדין בתסכול 'כל גורם אומר לי שזה לא אצלי, לא בחדר שלי. אף אחד לא רוצה לקחת אחריות'"

גם באתר הרשמי של מתאם הפעולות בשטחים מצוין ש"בימים אלה מקדם המשרד את היוזמה להנחת צינור גז טבעי מישראל לרצועת עזה, על מנת לשדרג את עבודת תחנת הכוח ברצועה ולסייע בפתרון מצוקת החשמל".

יפתור את מצוקת מי השתייה ברצועה

הצינור נתפס על ידי כל הצדדים כפרויקט של win-win: הוא יאפשר הגדלה משמעותית של היקף החשמל שיסופק לתושבי עזה ולתעשייה, הקמה של תחנות כוח גזיות מקומיות ואולי גם של מתקני התפלה וטיהור שפכים. תחנות אלה צפויות לפתור את מצוקת מי השתייה ברצועה וכן להביא להפסקת הזרמת מי הביוב של הרצועה לים – מפגע סביבתי שמטריד מאוד גם את ישראל.

ואולם, משפחת גולדין, כחלק מתפיסת עולמה ביחס לגזרים ולמקלות מול הנהגת החמאס, רואה בצינור אמצעי להפעלת לחץ על החמאס, ומפרשת את הקמתו כפרס למי שמסרב לשחרר את גופות החיילים.

למעשה, כבר לפני כחצי שנה נמנעה המועצה הארצית לתכנון ובנייה מקבלת החלטה בעניין, וזאת עקב הרגישות, והעבירה את סוגיית הצינור להתייעצות עם הדרג הפוליטי והביטחוני. כפי שמתברר עתה, הדרג הפוליטי בחר להחזיר את הכדור אל שולחנם של מוסדות התכנון.

מאגר לוויתן (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
מאגר לוויתן (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

בשורה התחתונה, חברי הוועדה החליטו לדחות את ההתנגדות של נציג משפחת גולדין והמליצו למועצה הארצית לאשר את הקמת הצינור. בדברי ההסבר הם מוסיפים – אולי כדי לרכך את הביקורת הצפויה – התייחסות לכך שהקמת הצינור תניב תועלת רבה גם ליישובים הישראלים בעוטף עזה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 433 מילים. מחכים לתגובתך.

"אונס בת ה-7": מחשבות על מערכת ה"צדק"

בית הסוהר עופר (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
בית הסוהר עופר

מרגע שפרצה לחיינו פרשת ה"אונס בת ה-7" קרו כל כך הרבה דברים, שהחיים האמיתיים נראו כמו צפיית בינג' בסדרה מרתקת, ועדיין לא הגענו לפרק האחרון. כל מהדורת חדשות עדכנה בפרטים חדשים, ומהיום למחר השתנתה העלילה והשתכללה, עד שרבים הלכו לאיבוד. מבולבלים? אתם לא לבד.

למה הסיפור הזה תפס תאוצה כמו של טיל ששוגר לחלל? כי הוא מכיל בתוכו חומרים נפיצים. קודם כל המילים "אונס בת ה-7" לא נתפסות. כל אחד מבין שזה נורא. לא צריך להיות לא שמאל ולא ימין בשביל להזדעזע.

הדמויות כמו לקוחות מספר מתח. משפחה חרדית החיה בתוך חברה סגורה. מי יודע מה קורה בתוך הקהילה? לא חסרים סיפורים שצצו לאורך השנים על העבירות שבוצעו במגזר ושטופלו שלא במסגרת מוסדות המדינה. וכמובן אלה שכן הגיעו לבית משפט ולתקשורת.

אל החברה הסגורה נכנסה דמות חיצונית. הערבי מהכפר השכן. מעצם היותו ערבי הוא כבר חשוד, שלא לומר אשם ודינו מוות.

וכל זה מתרחש בשטחים. מקום בו החוק נזיל. ליהודים יש את מערכת המשפט הישראלי ואילו הפלסטינים נשפטים בבית משפט צבאי במחנה "עופר".

כולם ניזונים מרסיסי מידע

אף אחד לא יודע מה היה שם. אפילו עולות תהיות אם בכלל התרחש האירוע שנקרא "אונס". יש הבטוחים שכן, יש המפקפקים ויש שבטוחים שלא. כולם ניזונים מרסיסי מידע שמפיצים כל מיני אינטרסנטים ושאין לשומע שום יכולת לדעת אם מדובר בניוז או בפייק ניוז.

גם אני כמובן לא יודע מה היה שם, ולכן זה לא נושא להתעסק בו.

בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)
בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)

אז מה מיוחד כאן?

הפרשה הזו מעניינת כי היא מאירה באור בוהק את מערכת ה"צדק" בשטחים. זה לא עוד אירוע של זריקת אבנים או בקבוקי תבערה או פריצה או גניבה. הפעם נפלה המשטרה המקומית על מקרה שגדול עליה בכמה מידות.

ה"תקלה" שלהם היא שהם חקרו את המקרה, כמו שהם רגילים ומכירים. המתנחלים או הצבא או השב"כ מביא להם את החשוד, די מהר הוא הופך לנאשם ותוך זמן קצר מורשע ב"עופר" ומושלך לכלא.

פעולות חקירה פשוטות ובסיסיות לא בוצעו, כי בבית משפט צבאי לא צריך את כל הפרוצדורות הללו. השופט ב"עופר" הוא סחבק של רכזי המודיעין של השב"כ והמשטרה וממלא את בקשותיהם בלי להתעקש. מגישים לו את המסמכים הסודיים והופ, יש הרשעה.

בצורת התנהלות זו אין בעיה לעדכן את התביעה תוך כדי תנועה.

זה קרה באפריל. אה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה מתישהו.

זה התרחש בכפר של החשוד. מה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה בבית בו עבד.

הוא גרר אותה ברגל. אהה, לא ייתכן? סורי. תכתוב שהסיע אותה ברכב.

לא בדק אותה רופא מומחה, לא נורא – גם רופאת משפחה זה מספיק טוב. למה בכלל צריך רופא מומחה?

קשה להבין מדלות העדות של הילדה מה עבר עליה, לא נורא – תרשום אונס בנסיבות מחמירות פלוס עוד שניים שהיו בזירה. איפה הם השניים? עזוב נו, למה להתעסק בשטויות.

אין DNA בזירה, לא נורא – תרשום אונס.

אין פציעות עמוקות, לא נורא – אונס.

אין ראיות פורנזיות, צריך?

הקודקודים נתפסו במערומיהם

אז ככה זה מתנהל בשטחים? ככה זה קורה? ככה בדיוק!

כמה ערבים מורשעים על סמך חקירות ברמה כזו? לעולם לא נדע. אבל טוב לדעת שככה זה עובד.

ה"מערכת" מזדעקת כאילו הם לא חיים כאן כבר חמישים שנה. לפתע פתאום פגישה דחופה עם הפרקליטות והתובע הצבאי הראשי וכל הקודקודים שנתפסו במערומיהם.

אבל לאן הם יחתרו? לאמת? למציאת האשם האמיתי? מה פתאום.

הם יחתרו להעמיק את הבור. הם ימנו צוותים שיחפשו בנרות ו"ישכנעו בנועם" ערבים אחרים להעיד על הערבי המסכן שהוא אנס את הילדה. הם ישליכו אותו לכלא כי אין מחילה למי שמנסה להתנגד לשיטה. אי אפשר להתנגד למכבש הכיבוש ול"צדק" של בית המשפט הצבאי ב"עופר".

נטחנים דק דק עד שנשברים

אפשר להיות אופטימיים. הפרקטיקות שעובדות בשטחים, זולגת בגדול לתחומי הקו הירוק.

מה שווה המשטרה אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה הפרקליטות אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה בית המשפט אם אי אפשר לשלוט בו?

אזרחים שנכנסים מתחת למכבש של מערכת ה"צדק" הישראלי, כבר לא יוצאים אותו הדבר. נטחנים דק דק עד שנשברים. אנשים פצועים ומרוששים לחלוטין. מן ה"צדק" הישראלי ישחרר רק המוות.

עוד 597 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.

פוסטים אחרונים

יעלון בשיחות סגורות: "הרוטציה גורמת נזק"

ח"כ מכחול לבן משה בוגי יעלון אמר היום: "עדיף היה שלפיד היה מוותר על הרוטציה" ● גם השר לשעבר, בנט, תוקף על לפיד, הפעם בסוגיית הגיוס: "החוק שלך יגייס קולות לבחירות, אך לא יגייס אף חרדי"

בני גנץ ויאיר לפיד במושב הפתיחה של הכנסת ה-21 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)
נועם רבקין פנטון/פלאש90
בני גנץ ויאיר לפיד במושב הפתיחה של הכנסת ה-21
20:04 עריכה

ח"כ דודי אמסלם מהליכוד תוקף את לפיד: "יואיל בטובו כתב עיתון 'במחנה' בדימוס לספר לבוחריו את האמת – חוק הגיוס לא מעניין אותו כלל".

 

19:59 עריכה

צרות בכחול לבן? ח"כ משה בוגי יעלון, מספר 3, אמר היום בשיחות סגורות עם גורמים פוליטים: "הסיפור של הרוטציה גורם לנו נזק, עדיף היה שלפיד יוותר עליה".

17:10 עריכה

בנט משיב ללפיד: "החוק שלך יגייס קולות לבחירות, אך לא יגייס אף חרדי"

‏יאיר, פשוט לא נכון. עובדתית. ‏החוק שלך יגייס (אולי) קולות לבחירות אך לא יגייס אף חרדי,‏וישמר רבבות חרדים כנזקקי…

פורסם על ידי ‏נפתלי בנט – Naftali Bennett‏ ב- יום רביעי, 19 ביוני 2019

15:43 עריכה

הבחירות לראשות מפלגת העבודה: עמיר פרץ מזמין את סתיו שפיר ואת איציק שמולי לארוחת בוקר אצלו בבית – ומתנדב לבשל. סוג של פאסיב אגרסיב?

14:19 עריכה
"הליכוד וראש הממשלה אינם עומדים מאחורי החלטותיו של רון קובי שפועל באופן עצמאי", כך נמסר היום מדוברות הליכוד. ההתייחסות הזו מגיעה לאחר שח"כ עודד פורר מישראל ביתנו, טען מוקדם יותר היום כי "נראה שראש הממשלה היסטרי עד כדי כך שישנו חשש שהוא מוכן אפילו לעבור על החוק ולהריץ מועמדי קש דוגמת קובי".
14:00 עריכה

מוטי יוגב הבהיר היום כי הרב רפי פרץ יעמוד בראש איחוד מפלגות הימין גם אם יחברו אל מפלגות נוספות, למשל הימין החדש של נפתלי בנט, או במקרה של צירופה של איילת שקד לרשימה. בראיון אצל יעל דן בגלי צה"ל הבהיר יוגב: "בראש כל רשימה או איחוד יעמוד הרב רפי פרץ. זוהי אבן יסוד".

12:02 עריכה

"קפטן ג'ורג'" (גיורא עזרא) התנצל בפני יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן על כך שצייץ כי ליברמן נפגש בווינה עם יאיר לפיד, וכי השניים תכננו  את מהלך הפלת הקואליציה של נתניהו. זאת, לאחר שליברמן מימש את איומיו והגיש נגד הקפטן תביעת דיבה על הציוץ.

עזרא, שמסר את התנצלותו בראיון בתוכניתו של אראל סגל ברדיו 103 FM, הסביר: "צייצתי דברים שפורסמו בתקשורת". מ"ישראל ביתנו" נמסר לכתבת ״זמן ישראל״ אירה טולצ'ין אימרגליק כי הם קיבלו את ההתנצלות בברכה והודיעו שימשכו את התביעה.

11:25 עריכה

במפלגת "ישראל ביתנו" של ליברמן פותחים חזית מול מפלגת "הימין החילוני" שהקים ראש עיריית טבריה רון קובי, המתחרה הישירה החדשה של ליברמן על טיקט המפלגה הימנית האנטי חרדית.

קובי נכשל אתמול בהעברת תקציב עיריית טבריה, מה שיכול להביא לכך ששר הפנים אריה דרעי ידיח אותו וימנה במקומו ועדה קרואה. אלא שח"כ עודד פורר מ"ישראל ביתנו" מאמין כי המדובר במזימה של דרעי ונתניהו כדי לעזור לקובי לקבל חשיפה תקשורתית, "שממילא לא יעבור את אחוז החסימה" לקחת קולות מליברמן.

7 חודשים, זה הזמן שלקח לרון קובי להעביר את השליטה בעיר טבריה לחרדים. האיש חייב לתת הסבר לתושבי העיר על מעשיו, בראש…

פורסם על ידי ‏עודד פורר – Oded Forer‏ ב- יום רביעי, 19 ביוני 2019

10:58 עריכה

שר החינוך החדש, יו"ר איחוד מפלגות הימין רפי פרץ רק נכנס לתפקיד וכבר טבע מונח חדש: "החלנה".

בראיון ב"ישראל היום" אמר פרץ: "שמעתי שמדברים על הדתה. זו כמעט פיקציה, אין הדתה. אני מכבד כל אחד, אני לא מתכוון לכפות על אף אחד שום דבר. אם כבר, בחברה הישראלית יש קצת החלנה. כשברמת גן יש ביום העצמאות כמה במות לקהל הכללי ובמה לציונות הדתית וראש העיר אומר שלא יהיה דבר כזה יותר, זו החלנה ולא הדתה. זה לא נותן כבוד".

10:47 עריכה

ניצני ביקורת עצמית בכחול-לבן: ח"כ חילי טרופר אמר הבוקר בתוכניתו של רינו צרור: "היו כשלים בקמפיין הבחירות שלנו. השגיאות ברורות לנו ואנחנו מפיקים לקחים".

ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)
ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)

טרופר פעיל בצוותי עבודה של כחול-לבן שמנסים לגבש את הקמפיין של המפלגה לבחירות הקרובות (בספטמבר) על בסיס לקחי הבחירות האחרונות (באפריל).

לפני כמה ימים פורסם כי בני גנץ פנה לחברי המפלגה וביקש מהם "לשמור על פרופיל נמוך עד שיתברר אופי הקמפיין". 

10:01 עריכה

בתחילת השבוע, כאשר פורסם שפלסטיני אנס ילדה בת שבע ושנבדק חשד שהמניע למעשה הזוועה היה לאומני, כיכב האירוע במערכת הבחירות. כל הפוליטיקאים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, גינו את המעשה והתחרו ביניהם מי יוקיע אותו במלים החריפות ביותר.

ניסינו לבדוק מה אומרים הפוליטיקאים היום, כשכל הכותרות עוסקות בפאשלות שעשתה המשטרה בחקירה הזאת, ובסימני השאלה שעולות ממנה, ולא ממש הצלחנו. בעמודי הפייסבוק והטוויטר של פוליטיקאים משמאל ומימין לא הצלחנו למצוא ולו ציוץ אחד על השתלשלות הפרשה והתנהלותה של משטרת ישראל.

08:30 עריכה

שר הפנים דרעי עשוי לפטר את ראש עיריית טבריה ומייסד "הימין החילוני" רון קובי, אבל לפי קובי דווקא דרעי הוא זה שצריך ללכת הביתה.  בראיון לגלי צה"ל הבוקר אמר קובי: "מועצת טבריה נבחרה בבחירות, אבל חברי האופוזיציה במועצה (של טבריה) מנוהלים על ידי שרים, חברי כנסת ורבנים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תשאיר את אריה דרעי מחוץ למעגל ההשפעה".

07:42 עריכה

בשבוע הבא יתקיימו בחירות פנימיות במרצ, ואם חשבתם שבמפלגת השלום ואחוות העמים יש גם שלום בית, אתם לא מכירים את הפוליטיקה הפנימית שלה. שלום ירושלמי חשף הבוקר בזמן ישראל את הבלגן הפנימי רווי היצרים של מפלגת השמאל ואת אחד האנשים הפחות מוכרים שמנווטים אותה מאחורי הקלעים – מזכ"ל המפלגה הצעיר תומר רזניק.

תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
07:33 עריכה

מועצת עיריית טבריה הגשימה אמש חלום לראש העירייה רון קובי: המועצה לא אישרה את תקציב העירייה לשנת 2019. המשמעות היא שבסוף החודש הזה לשר הפנים, אריה דרעי, תהיה סמכות לפטר את כל חברי המועצה, ולאחר מכן גם את רון קובי עצמו ולמנות במקומם ועדה קרואה. תחשבו איך ייראו במהדורות החדשות פיטוריו של ראש עיר שהקים מפלגה חדשה נגד הכפייה הדתית ("הימין החילוני") בידי דרעי ותנסו לחשב כמה קולות זה שווה לו. השאלה היא האם דרעי, מסיבותיו שלו, יעשה בשבילו את העבודה הזאת.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

למקרה שפיספסת

אני מוחמד, והראש שלי מורם

עלי מוחמד במדי מכבי נתניה (צילום: Roy Alima/Flash90)
Roy Alima/Flash90
עלי מוחמד במדי מכבי נתניה

מזה כשבוע התקשורת הישראלית מתדיינת בנושא מוזר. לכאורה, התחושה היא שאתה חי בימי הטינה, השנאה ובתקופת החושך.

נתקעתי במקומי בעודי יושב מול מסך הטלוויזיה ומקשיב לדעותיהם של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. נדהמתי, במיוחד, לשמע דבריה של אוהדת ששמה אביגיל שרעבי, שבסוף השבוע החולף עברה מערוץ לערוץ כדי לבטא את עמדתה.

היא ציינה שאין לה בעיה לצרף את השחקן שחום העור, עלי מוחמד, לקבוצת בית"ר ירושלים. לדבריה, הוא שחקן מצטיין ויכול לסייע בידי הקבוצה הירושלמית לכבוש את המקום הראשון בליגת העל בעונה הבאה.

עם זאת, קיימת בעיה אחת והיא – שמו, "מוחמד". שם זה אינו יכול להתקבל באצטדיון טדי, מגרש הכדורגל של בית"ר ירושלים. "נמצא לו כינוי חדש, וכינויו זה יעלה בקריאות שתושמענה ביציעים של טדי. לא יעלה על הדעת שהשם מוחמד יהיה נושא לשיחתנו ויהי שגור על לשוננו כשנעודד ונברך אותו", הוסיפה שערבי.

מה חושבת אביגיל שרעבי על סערת עלי מוחמד?

"אולי הוא יאהב את הכינוי שניתן לו יותר מהשם שלו?" זה מה שחושבת אוהדת בית"ר ירושלים, אביגיל שרעבי, על סערת השחקן עלי מוחמד

פורסם על ידי ‏החדשות‏ ב- יום שלישי, 11 ביוני 2019

גברתי הנכבדה, הנני להביא בפנייך כמה מכינויו של "מוחמד", שבאמצעותם יכול הקהל המתנשף ביציעים של אצטדיון טדי לעודד את השחקן: "האמין", "דובר האמת", "הנבחר" והרשימה ארוכה.

גברתי הנכבדה, האם את יודעת, כי השחקן הנאה, שחום העור, "עלי מוחמד" הוא בן לדת הנוצרית, אך גם השתייכות זו אינה עומדת לימינו מול משפחת הטינה הירושלמית, "לה פמיליה".

מיום שנכבשה מזרח ירושלים ועד היום מנסים המוסדות הישראליים לספח את תושבי ירושלים כדי שיהיו חלק מירושלים רבתי.

גברתי הנכדה, את יודעת שהשם הנפוץ ביותר בעולם בכלל, ובירושלים בפרט, הוא השם "מוחמד". האם משפחת הטינה "לה פמיליה" תחתור למצוא חלופה לכל ערביי ירושלים הנושאים את שמו של מוחמד?

גברתי הנכבדה, מעשה בנביא הערבי מוחמד, עליו השלום, ושכנו היהודי. השכן היהודי היה נוהג לעקוב אחר צאת הנביא מביתו ולהשליך בדרכו טינופת, כדי שיורע לנביא והטינופת תזהם את בגדו הטהור.

מעשה ההתנכלות נמשך כמה שבועות ופתאום נפסק. הנביא מוחמד, אשר שם לב, כי שכנו היהודי נעלם כבר שלושה ימים, שאל עליו, ונענה: הוא חולה ומוטל על מיטתו. או-אז החליט הנביא לקחת עמו מתנה והלך לבקרו בביתו.

מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)
מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)

גברתי הנכבדה, אבי, זכרונו לברכה, היה אנאלפביתי, והוא דאג לקרוא לחלק מבניו על שמות הנביאים: בנו הבכור – שמו מוסא, הוא משה נביא היהודים, עליו השלום; בנו האחר מכונה על שם נביא הנצרות, עיסא, עליו השלום; ובן נוסף קרוי על שם מוחמד, עליו השלום.

בשמותינו, אביו, קיבץ את התהילה על כל גווניה – פאר היהדות, רוח הנצרות ותפארת האסלאם.

גברתי הנכבדה, אני פרופסור מוחמד חוג'יראת, למדתי, חונכתי, עבדתי ולימדתי במוסדות יהודיים וישראליים, שלא התעניינו בחיפוש חלופה לשמי, כדי להימנע מאזכור שמי.

נכון שסבלתי וממשיך לסבול בגלל שמי, "מוחמד", שהיה בשבילי כמו הפרפרים של מולייר, אך יחס זה לא הוסיף לי אלא גאווה וזקיפות קומה.

אומר לך גברתי, ואומר לכל אוהדי בית"ר ירושלים ולכל חולה נפש שיש לו בעיה עם השם "מוחמד", אני מתגאה, מתפאר ומתהלל בעובדה ששמי "מוחמד".

הנני יהודי באורח החיים שלי, נוצרי ברוחי, דרוזי בעוז רוחי ומוסלמי ביצרי, והעיקר בן-אדם וקוראים לי "מוחמד".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 433 מילים. מחכים לתגובתך.

במעריב מצאו סוף סוף מודל כלכלי

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ולא להבריח מאהבות בנתב"ג

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

אם אפשר לראות אותו זה לא חמקן

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

כמה קטנה ככה מסוכסכת

ועידת מרצ תבחר בשבוע הבא בין היו״ר המכהנת תמר זנדברג לח״כ לשעבר ניצן הורוביץ לראשות הרשימת לבחירות הקרובות, ומסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה הזו יצרים ותככים למכביר ● פרשנות

הבחירות לראשות מרצ ב-2018 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90
הבחירות לראשות מרצ ב-2018

העובדה שיש בחירות בפתח לא מעידה על כך שיש גם בחירות פנימיות. רוב המפלגות מעדיפות לצלם את מצב הרשימה לכנסת ולהישאר גם עם אותם המנהיגים. את הדמוקרטיה האמיתית נמצא הפעם בשתי מפלגות קטנות, העבודה ומרצ, שהולכות אל הקלפי כדי לבחור גם את היו"ר וגם את חברי הכנסת. מבין השתיים, מפלגת העבודה היא הדמוקרטיה האמיתית, כיוון ששם ייבחר יושב הראש בקרב כל חברי המפלגה.

אנחנו בעניין של מרצ. בשבוע הבא, ב-27 ביוני, ילכו 1,043 חברי הוועידה לבחור את יו"ר המפלגה. שבועיים לאחר מכן יבחרו שם את חברי הכנסת. על ראשות המפלגה מתמודדים ברגע זה היו"ר המכהנת תמר זנדברג וחבר הכנסת לשעבר, ניצן הורוביץ. מסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה היהודית-ערבית הזו יצרים ותככים למכביר. כמה קטנה ככה מסוכסכת.

כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה

מה שמפתיע במרצ הם לא המועמדים המוכרים לציבור, אלא האיש שמנענע את העריסה. כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו על הבחירות הדו-שלביות הללו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה. רזניק היה במשך שנים יו"ר צעירי מרצ, צבר כוח, למד היטב את המנגנון ועכשיו, לפי ההערכה, מחזיק כוחות מגובשים בוועידה שסרים למרותו.

תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)

אז במי תומך רזניק? בהורוביץ או בזנדברג? רזניק מחובר לחבר הכנסת אילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא יכול להתמודד לראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. זו חבורת האדומים של המפלגה, על פי כינוייה. השניים תומכים בהורוביץ, למרות שזנדברג תמכה ברזניק כמזכ"ל, והוא תמך בה בפעם הקודמת במרוץ לראשות מרצ.

רזניק שינה בינתיים את טעמו. לפי הבכירים במרצ, הוא תומך בהורוביץ רק כדי לשמור על עמדות הכוח והיכולת להמשיך ולנווט את כל המפלגה כרצונו. הורוביץ הוא איש נוח, שאין לו כוחות מסודרים. לזנדברג עדיין יש, והיא מצמצמת את מרחב הפעולה של רזניק השאפתן.

התמיכה של גילאון-רזניק בהורוביץ נותנת לו מקדמה על פני זנדברג. אתמול (שלישי) הצטרפה למחנה חברת הכנסת מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג וטענה שהיא הובילה את מרצ אל סף הכחדה.

יש גם פעילים בקיבוץ הארצי שתומכים בהורוביץ, פלוס אנשים שטפחו טינה כלפי זנדברג בגלל פרשת נמרוד ברנע, שתיכף ניגע בה. לפי הערכות המומחים במרצ, הורוביץ מחזיק 40 אחוזי תמיכה בוועידה, קופה רצינית שאולי מסמנת מהפך.

לזנדברג יש בוועידה כוח מאורגן שתומך בה, שמונה קרוב ל-150 איש (בסביבות 15 אחוזים). גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תומכים עכשיו בזנדברג, ומעניקים לה עוד 12 אחוזים מהקולות. בסך הכל זנדברג מגרדת 30 אחוזים מהקולות על הפתיחה.

בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

זנדברג הצליחה לפתח כלפיה טינה מאז שנבחרה לראשות מרצ לפני למעלה משנה. רבים זוכרים לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. גם הכישלון בבחירות באפריל מהדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג מצדה טוענת כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015.

גם סיפור נמרוד ברנע לא מוסיף לזנדברג. הפרשה, שבה סולק ברנע, חבר הנהלת מרצ, מתפקידיו השונים בגלל טענות על הטרדות מיניות שעומדות כעת בספק, מעיבה על כל המעורבים בקמפיין. זנדברג ספגה מכל הכיוונים, בעיקר התקשורתיים. מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות. מטבע הדברים, התחקיר האחרון יוצר את הרושם הטרי והחזק יותר, ועובד נגד זנדברג.

מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות

ניצן הורוביץ לא התבטא בפרשת ברנע עד לרגע זה, אבל יש פעילים במרצ שדעתם לא נוחה ממנו מסיבות אחרות. העיתונאי תומר אביטל פרסם לפני כמה ימים סיפור משונה על טיול בן חודשיים שעשה הורוביץ בדרום אמריקה כאשר כיהן עדיין כחבר בכנסת ה-19. ויש כאלה שטוענים כי הורוביץ נעלם במשך ארבע השנים האחרונות ורק עכשיו צץ כדי לרוץ לראשות המפלגה בלבד.

הבוחרים מתפלגים גם על בסיס תכניות האיחוד של מרצ והעבודה. הורוביץ תומך נלהב באיחוד כזה. זנדברג שומרת על אופציות אחרות, ושמעו אותה מדברת גם על איחוד עם חד"ש-תע"ל – וגם זה לא מוצא חן בעיני כולם, גם במרצ.

מצד שני, במפלגה שתמיד נדמה כי יש בה יותר מאבקים אישיים מחברי כנסת, מה כן מוצא חן שם בעיני כולם?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 683 מילים. מחכים לתגובתך.

זו דחייה של 5 שנים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

מה הבעיה תיכנס איתם שותף

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

רוצחת הבננות

בדיקת זמן ישראל: פטריה רוצחת קשוחה וערמומית הגיעה לארץ ומאיימת להשמיד את אחד מענפי החקלאות היציבים והרווחיים בישראל ● צוותי חוקרים מנסים כעת למצוא פתרון, ללא הועיל ● "בסופו של דבר, כל הארץ תהיה מכוסה בזה. אי אפשר באמת לעצור את זה“ ● תגידו שלום לנה נה בננה

בדיקת זמן ישראל: פטריה רוצחת קשוחה וערמומית הגיעה לארץ ומאיימת להשמיד את אחד מענפי החקלאות היציבים והרווחיים בישראל ● צוותי חוקרים מנסים כעת למצוא פתרון, ללא הועיל ● "בסופו של דבר, כל הארץ תהיה מכוסה בזה. אי אפשר באמת לעצור את זה“ ● תגידו שלום לנה נה בננה

עוד 2,610 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.

חצי מהנשים שינו מקצוע לאחר הלידה - 24% פרשו

54% מהנשים בישראל עשו שינוי תעסוקתי בעקבות לידה, לעומת 18% מהגברים, כך עולה מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ● ״הנתונים מפריכים את הניסיון לספר לעצמנו את הסיפור שאנחנו כבר חברה שוויונית״

24% מהנשים הפסיקו לעבוד עקב לידה, 19% הפחיתו את מספר שעות עבודתן, 3% מהנשים יצאו לחופשה ללא תשלום, 3% מהנשים עברו למקום עבודה אחר ו-2% שינו מקצוע או תפקיד. כך עולה מנתונים שפרסמה היום (ג׳) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתונים מבוססים על הסקר החברתי שנערך בישראל במהלך 2018 ושבו נבדקו הדפוסים של ישראלים בנושא משפחה, מגורים וקריירה.

עוד נמצא בסקר כי יותר ממחצית מהנשים בישראל (54%) עשו שינוי תעסוקתי בעקבות לידה, זאת לעומת 18% מהגברים.

"מדובר בנתון עצוב ומטריד", אומרת פרופ' רות הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן. "הנתונים מעידים על כך שדפוסי חלוקת העבודה המגדרים בין אבות לאמהות אינם משתנים, וכי הפערים אפילו הולכים ומעמיקים. ברור שזה אומר שהמדינה אינה נותנת מענה מספק, ולא עושה די התאמות של עולם העבודה והתעסוקה לאמהות ולחיי משפחה״.

הלפרין קדרי מציינת כי הופתעה לגלות ששיעור הנשים שמפסיקות לעבוד כל כך גבוה. ״חשבתי ששיעור של נשים שמפסיקות לעבוד, גם אם באופן זמני נמוך יותר. ברור שהמחיר שהן ישלמו כאשר יבקשו לחזור לעולם התעסוקה יהיה גבוה, למשל עיכוב באפשרויות הקידום, או הישארות בסולם שכר נמוך״.

להלפרין קדרי אין אשליות ביחס לממצאים האלה. ״אני חושבת מה הנתונים האלה מעידים על העתיד. הנתונים מפריכים את הניסיון לספר לעצמנו את הסיפור שאנחנו כבר חברה שוויונית, שבה פערים מגדריים הולכים ומצטמצמים, ושדפוסי ההורות שוויוניים לגמרי. הנתונים האלה מתפוצצים לנו בפרצוף".

נשים לא מפסיקות לעבוד לאחר החתונה

מיתוס נוסף שהנתונים החדשים מפוצצים הוא שנשים מפסיקות לעבוד מיד לאחר החתונה והופכות את הבעל למפרנס העיקרי.

הפערים בין גברים לנשים בשינוי התעסוקתי בעקבות נישואים אינם גדולים. 17% עשו שינוי תעסוקתי בעקבות נישואים ו-12% מהגברים. רק 4% מהנשים הפסיקו לעבוד עקב נישואיהן, שיעור זהה מהנשים (4%) התחילו לעבוד עקב הנישואין, 3% מהנשים הפחיתו את שעות העבודה שלהן, ו-2% מהנשים עברו למקום עבודה אחר.

שינוי בתעסוקה עקב הנישואין, בולט בעיקר בקרב נשים ערביות. כשליש (34%) מהנשים הערביות בגילאי 44-20 שהיו מועסקות, שינו את מצבן התעסוקתי עקב נישואיהן, רובן – לא פחות מ-82% הפסיקו לעבוד כליל או הקטינו את היקף משרתן.

לידה (צילום: Kobi Gideon / Flash90)
לידה (צילום: Kobi Gideon / Flash90)

באיזה גיל נולד הילד הראשון? 60% מכלל ההורים בני 20 ומעלה, הביאו לעולם ילד ראשון עד גיל 27. רבע (25%) הולידו בגיל 30 או יותר.

כמה שנים גרו זוגות יחד לפני החתונה? 23% מהנשואים גרו יחד עם בן/בת הזוג לפני שנישאו: 9% גרו יחד במשך שנה, 7% גרו יחד שנתיים ו-7% נוספים גרו יחד 3 שנים ומעלה לפני הנישואין. 72% מהנשואים לא גרו יחד עם בן/בת הזוג לפני שנישאו (5% לא ידוע).

30% מהיהודים הנשואים גרו יחד לפני שנישאו, לעומת פחות מ-1% מהזוגות הערבים. 48% מהיהודים החילונים גרו עם בן/בת הזוג לפני הנישואין.

באיזה גיל מתחתנים? בקרב בני 20 ומעלה שנישאו אי פעם: 26% נישאו לראשונה עד גיל 21, 35% נישאו בגיל 25-22, 23% בגיל 29-26, ו-14% נישאו לראשונה בגיל 30 ומעלה.

35% מהנשים היהודיות נישאו עד גיל 21 לעומת 59% מהנשים הערביות. 10% מהנשים היהודיות ו-4% מהנשים הערביות נישאו בגיל 30 ומעלה.

רוב הגברים הרווקים גרים עם ההורים

בקרב בני 24-20, 79% אינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם.
בקרב בני 34-25 אחד מכל שלושה צעירים (32%) גר עם ההורים: 27% אינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם, 5% נשואים ומתגוררים עם ההורים. 68% אינם גרים עם הוריהם.

שיעור הצעירים בגיל 34-25 שאינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם, גבוה במיוחד בקרב גברים ערבים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 501 מילים. מחכים לתגובתך.

ליברמן לא מרפה: שוב תובע דיבה על ציוץ בטוויטר

פרסום ראשון "ליברמן ולפיד ישבו ודיסקסו בבית קפה בת"א״, צייצה רות קרייתי בחשבון הטוויטר שלה לפני כחודש בצירוף תמונה ● היום הגיש נגדה יו״ר ישראל ביתנו תביעת דיבה ב-140 אלף שקל

אביגדור ליברמן (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
Tomer Neuberg/Flash90
אביגדור ליברמן

תביעת דיבה נוספת, על סך 140,000 שקלים, הוגשה היום (ג') על ידי אביגדור ליברמן נגד רות קרייתי, שמנהלת חשבון טוויטר של 2,410 עוקבים.

על פי התביעה, ב-29.05.2019 פרסמה קרייתי את הציוץ: "שבועיים אחרי שנפגשו בווינה אצל האוליגרך, הבוס של ליברמן, מרטין שלאף ליברמן ולפיד ישבו ודיסקסו בבית קפה בת"א… עכשיו זה כבר לא מוזר", ולו צורפה תמונה אשר, על פי התביעה, "עלולה לגרום לקורא התמים לסבור כי מדובר ב׳הוכחה בלתי אמצעית׳ לקיומה של הפגישה הנטענת בין התובע לבין חה"כ יאיר לפיד בוינה".

מרטין שלאף (צילום: AP Photo/Ronald Zak)
מרטין שלאף (צילום: AP Photo/Ronald Zak)

על פי כתב התביעה, המדובר בתמונה שצולמה לא בבית קפה בתל אביב, אלא בכלל במזנון הכנסת. תמונה זו פורסמה בכלי התקשורת כשנה קודם למועד הציוץ של קרייתי, ולא כ"שבועיים" לאחר פגישה שלא התקיימה בווינה.

נכון למועד כתיבת ידיעה זו והגשת התביעה, הציוץ עדיין מופיע בעמוד הטוויטר של קרייתי.

צילומסך מחשבון הטוויטר של רותי קרייתי
צילומסך מחשבון הטוויטר של רותי קרייתי

המיליארדר היהודי האוסטרי מרטין שלאף, שמוזכר בציוץ של קרייתי, מוכר בישראל בשל קשריו עם מנהיגי המדינה, ביניהם ליברמן. יום לפני פרסום הציוץ של קרייתי, פורסם ב"ישראל היום" כי שלאף ניסה לתווך בין ליברמן לנתניהו במו"מ הקואליציוני.

ב״ישראל ביתנו״ טוענים שהדברים אינם נכונים, אך לא ידוע על כוונת ליברמן לתבוע דיבה גם את עיתון "ישראל היום".

יצוין כי קרייתי פרסמה לאחרנה תמונה של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, לכאורה בפתח בית החולים הפסיכיאטרי אברבאנל. אחרי שהתגלה כי התמונה שפרסמה ערוכה, הסירה את הציוץ הזה וטענה כי היה מדובר בבדיחה.

בתמונה המקורית אני באבן גבירול לפני מספר שנים. הטרולים של הימין כבר מבוהלים. ניתן להם לחשוב שאני בדרך לחלק קנאביס רפואי באברבנאל. צחוקים.צילום: מוטי לבטון

פורסם על ידי ‏Ehud Barak – אהוד ברק‏ ב- יום שישי, 7 ביוני 2019

קרייתי מעידה על עצמה בעמוד הטוויטר שלה כי היא ״עיתונאית, בעלים ועורכת של ישראל ניוז, אילת ניוז ונתניה ניוז״.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 230 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.

בימין מברכים: "עד 120"!

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
סגירה