ילד. ראש חודש אדר מגיע, כולי נרגש, מחכה לרגע שמזוודת התחפושות תישלף מהבוידעם. המזוודה החומה מלאה אבק ומריחה ריח שריגש אותי תמיד, ריח של חופש, מסיבות, שמחה.

חודש אדר הוא החודש ההפוך ביותר מחודש אלול, הקרוי ״הימים הנוראים״ – שהם ממש נוראים ומלאי התייסרות ווידוי של ״אשמנו בגדנו״ לקראת היום הנורא ביותר, יום כיפור. חודש אדר, לעומת זאת, הוא השמח ביותר בחודשי השנה. החודש בו הכל מותר, ולא רק מותר, אלא זו כאילו חובה – ״ונהפוך הוא״, נאמר במגילה; הכל הפוך.

חודש אדר הוא החודש ההפוך ביותר מחודש אלול, הקרוי ״הימים הנוראים״. חודש אדר הוא השמח ביותר בחודשי השנה. החודש בו הכל מותר, ולא רק מותר, אלא זו כאילו חובה – ״ונהפוך הוא״, נאמר במגילה; הכל הפוך

לא סתם אסתר נקראה בשם ״אסתר״ ושם האלוהים לא מוזכר במגילה, כי כמו בסיפור המגילה שהיה ניסי אך בהסתרה, כך ביום יום האלוהים קיים ומלווה אותנו והכל מידו. ואיך נזכור ונביע זאת? נקיים את ״ונהפוך הוא״. מה שאסור – מותר.

כך פורים הפך בעצם להיות החג שאלוהים בדמות הרבנים לא מפריע לנו עם חוקים ונוקשות, אפשר קצת לפרוק עול, להשתכר, להתחפש לחייל, שוטר, אפילו לבת ועוד היד נטויה. ביטוי עצמי פעם אחת בשנה.

כבר מכיתה ג׳ היינו כמובן מכינים מצבור של פאנלים וקפצונים ודינמיט ומה לא, והכי חשוב היו הסיגריות. כן, בפורים הייתי מעשן סיגריות עם החברים ברחוב בהתרסה. זה היה החופש, מי יגיד לא, בפורים. ואגב, זה לא מפתיע שכשהייתי תלמיד ישיבה בגיל 14, בזמן המועט שהיה לי עם עצמי, הייתי חומק לעמק ומעשן בסתר סיגריה, איזה חופש הרגשתי אז.

בפורים יש חובה הלכתית לשתות אלכוהול ולהתבסם, ״חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי״.

בפורים השתכרתי בפעם הראשונה והאחרונה בחיי. היה זה בגיל 12, חבר לכיתה הביא בקבוק עראק ממנו לגמתי כמו מים. את מה שקרה לי אחר כך לא אשכח כל חיי ומאז לשמחתי הגוף שלי דוחה אלכוהול.

חובה נוספת לתת צדקה, ״מתנות לאביונים״, וזה זמנם של כל הישיבות לעשות שנור רציני – ומי שלא ראה קבוצות של בחורי ישיבה נוהגים ברכב כשהם מסטולים עם מוזיקה בקולי קולות ומגיייסים כספים, לא ראה גיוס כספים חינני שכזה.

פורים הוא החג היחידי שמאפשר להתחפש למה שאני ביום יום – לא. תחפושת קוראים לזה. היום אני רואה את זה כתלבושת שמבטאת את האני המודחק. היום, במבט לאחור, אני מבין שמימשתי כמעט את כולם.

פורים הוא החג היחידי שמאפשר להתחפש למה שאני ביום יום – לא. תחפושת קוראים לזה. היום אני רואה את זה כתלבושת שמבטאת את האני המודחק. היום, במבט לאחור, אני מבין שמימשתי כמעט את כולם

הנה רשימת התחפושות: מלכת אסתר, אדמו״ר, שאמאן אינדיאני מרוח בקאקאו, כהן גדול, חייל סקוטי (כמובן עם חצאית) וחייל. מימשתי והתחברתי לצד הנשי שבי, שירתתי בצבא, והשתתפתי בטקסים שמאניים.

יצחק הראל בפורים

ואגב, בכל הפעמים שהשתתפתי באירועי הברנינג מן לא התחפשתי, התלבשתי למה שהתחשק לי להיות באותו רגע, ביום יום אנחנו מתחפשים.

פורים מבטא בעיני את זיקוק תפיסת היהדות מלפני התלמוד והחוקים והגזירות וההלכות של חז״ל. להיות יהודי זו התפיסה שיש כוח עליון נסתר והוא הסיבה לכל דבר. אין מקריות, ולא משנה אם אהיה חובש כיפה או לובש שמלה, או בכלל לשכב עם המלך אחשוורוש שהוא בכלל גוי. האמונה בנסתר, בסדר קוסמי ובסיבה ומסובב.

עד היום עולה בי צמרמורת כשאני קורא את דברי מרדכי לאסתר כשחששה לגשת לאחשוורוש: ״כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדי, ומי יודע אם לעת הזאת הגעת למלכות״.

האמונה שהכל צריך לקרות כמו שקרה ואין מקריות סתם.

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

לגבי השפעת הספרדית: אפריל 1918 עד אפריל 1919. שנה תמימה. ההערכה היא שנדבקו בה 500 מיליון איש. מדובר ברבע מהאנושות דאז. מספר בני האנוש האוניברסלי היה אז 2 מיליארד איש. מספר המתים: בין 20 מיליון ל-50 מיליון. כלומר, בין 4 אחוזים ל-10 אחוזים מכלל הנדבקים. מלבד המספרים המחרידים, מדובר גם במחלה ייחודית. היא לא המיתה תינוקות או קשישים כמו מגפות אחרות עד אז. היא המיתה בעיקר בני 20-40. טוב, אני עוד מעט בן 47. זו הייתה המגיפה האוניברסלית הכי מחרידה בתקופה המודרנית.

לגבי נגיף הקורונה: יותר ממיליון נדבקים עד כה. יותר מ-52 אלף מתים (מדווחים). זו לא תהיה השפעת הספרדית. אבל מאד לא נעים. מאד לא נעים זה אנדרסטייטמנט. איטליה, ספרד, צרפת, בריטניה, הולנד וגם ארצות הברית. עכשיו כנראה בעיקר ארצות הברית.

אני חושש שהנזק שממיטים חלק ממי שמכונים גדולי הדור על חלק גדול מהציבור החרדי הוא עצום. בני ברק בהסגר. הערכת מנכ"ל מכבי שירותי בריאות: 38 אחוזים מתושבי העיר נושאים בגופם את הנגיף. מדובר בעשרות אלפים. פוטנציאל ההתפרצות האלימה הוא ממשי. המשמעות יכולה להיות אסון הומניטרי וגם קריסת מערכת הבריאות הישראלית.

הנזק שממיטים חלק ממי שמכונים גדולי הדור על חלק גדול מהציבור החרדי הוא עצום. בני ברק בהסגר. הערכת מנכ"ל מכבי שירותי בריאות: 38 אחוזים מתושבי העיר נושאים בגופם את הנגיף. מדובר בעשרות אלפים

נקודות האיזון בין החשש מקטסטרופה רפואית לבין החשש המתממש מקטסטרופה כלכלית, הן עדינות מאד. אבל אל חשש: חרף הפקרת מדינת הרווחה מחד ועל אף הפקרת מערכת הבריאות מאידך, נתניהו נתפס בעיני רוב הציבור כמי שמנהל את המערכה בתבונה. הוא קלט היטב את פוטנציאל התפשטות הנגיף. הוא אכן פועל כמיטב יכולתו למנוע את התפשטותו. לא התחוללה קריסה רפואית כדוגמת מוקדים שונים באיטליה, ספרד, ארצות הברית ואולי בריטניה. אבל מלבד האסון הכלכלי שמונח לפתחנו, קשה לתאר את עוצמת היקף הפקרת מערכת הבריאות לאורך יותר מעשור.

צריך לזכור שגם במרבית מדינות אירופה ואמריקה הלטינית לא התחוללה קטסטרופה. גם במרבית מדינות המזרח התיכון (למעט איראן למיטב ידיעתנו) ובאפריקה לא התחוללה התפרצות המונית או קריסה של מערכות הבריאות. אבל כל זה לא משנה. גם הפעם יצא נתניהו המנצח הגדול. וגנץ? מממ…פחות.

*  *  *

בלתי נתפס שנתניהו אכן מאמין בקיומה של דיפ סטייט דמיונית. בקיומה של פרקליטות מסתורית שמבקשת להפילו. במערכת משפט שמבקשת לתפור אותו בכלא. זה כל כך חולני. כל כך פתולוגי. אבל הוא שכנע את עצמו כנראה שאלו פני הדברים. מכאן ההסתה האיומה ורקימת עלילת השווא הבדיונית נגד מערכת אכיפת החוק ונגד מערכת המשפט. האסון שטמון בקריסת אמון הציבור במערכות הללו בשל עלילות השווא (להבדיל מביקורת קשה, חיונית ולגיטימית) הוא עצום.

למעשה, כך אי אפשר לקיים מדינת חוק דמוקרטית. לא כך ולא תוך כדי המשך המשטר הצבאי לצד 2 מערכות חוק נפרדות לפי מוצא אתני שונה בגדה. גם לא תוך כדי ההסתה נגד 20 אחוז מאזרחי המדינה שמצביעים ברובם המכריע לרשימה המשותפת. ואם הרשימה המשותפת לא לגיטימית (לרבות עלילת השווא של "תומכי טרור"), שום ממשלת מרכז-שמאל לא תהיה לגיטימית. נתניהו לנצח אפוא. אוטוקרטיה גזענית, כבר אמרנו?

בלתי נתפס שנתניהו אכן מאמין בדיפ סטייט דמיונית. בקיום פרקליטות מסתורית שמבקשת להפילו. במערכת משפט שמבקשת לתפור אותו בכלא. זה כ"כ חולני. כ"כ פתולוגי. אבל הוא כנראה שכנע את עצמו בכך

זה משתלב בהשתלת מדקלמי דף המסרים מבלפור בכל ערוצי החדשות. להבדיל מעיתונאי ימין רציניים. למעשה, מוטב כבר שרק ביסמוט, ברדוגו ואראל סג"ל ירוצו מערוץ לערוץ. קצת הערצה מענגת (אראל). קצת דברי שבח מענגים (ביסמוט). וקצת עילגות משובחת (ברדוגו). נראה לי שזה בהחלט יעניק פרשנות פוליטית מצוינת ומעמיקה על המצב.

התחלנו בשפעת הספרדית וכמעט סיימנו בנתניהו. אז חשוב לסגור את המעגל: נתניהו אמר שהשפעת הספרדית המיתה יותר ממלחמת העולם השנייה. שקר קל נוסף. השפעת הספרדית הייתה טרגדיה אוניברסלית מזוויעה. אבל 20-50 מיליון מתים אינם 65 מיליון מתים. בקטנה. מה זה פער של 15-45 מיליון בינו וביניכם? בן של היסטוריון, לא?

*  *  *

ולסיכום: בחסות משבר הקורונה אסור להפגין בקבוצה שמונה יותר מ-10 אנשים, מותר וצריך לפרק אופוזיציה, אסור להכריע אם להגיש כתב חשדות נגד שר הבריאות ושר הפנים (מה קורה, מנדלבליט?), אסור לפתוח בחקירת פרשת המניות (מה קורה, מנדלבליט?) ואין מצב לועדת חקירה ממלכתית בפרשת הצוללות (מה קורה, בני וגבי? הכל טוב?).

הצלילה במדד הדמוקרטי נמשכת. נראה אם תקום אחרי תקופת המשבר ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הפקרת מערכת הבריאות. משהו אומר לי שראש הממשלה הנצחי יעשה הכל כדי שזה לא יקרה. הראשון שזיהה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

ככל שחולפים הימים התמונה מתבהרת והמציאות הרעה מתבררת: בני גנץ מעולם לא התכוון להיות ראש ממשלת ישראל. בני גנץ הונה אותנו, רימה את בוחריו ואת חברי מפלגתו. בני גנץ אינו האדם הישר שחשבנו שהוא.

כל הקלפים כבר הסתדרו לטובת גוש המרכז־שמאל. גנץ קיבל 61 המלצות ואת המנדט להרכיב ממשלה, הרשימה המשותפת כולה כולל בל"ד המליצה על גנץ לראשות הממשלה. ליברמן התפשר והיה מוכן ללכת לממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. רק הנדל והאוזר עשו בעיות אבל היה אפשר לטפל גם בזה. הניצחון נראה ממש מעבר לפינה. ימיו של הנאשם נתניהו בשלטון נראו לקראת סופם. ואז בא המעשה המכוער והפחדני של גנץ, טרף את כל הקלפים והחזיר את כל הכוח לנתניהו.

כל הקלפים כבר הסתדרו לטובת גוש המרכז־שמאל. הניצחון נראה מעבר לפינה. ימי הנאשם נתניהו בשלטון נראו ספורים. ואז בא המעשה המכוער והפחדני של גנץ, טרף את כל הקלפים והחזיר את הכוח לנתניהו

האמת חייבת להיאמר: גם כשהאמנו לגנץ מעולם לא חשבנו שהוא המנהיג המוחלט ואין בלתו. ידענו את מגרעותיו אבל העדפנו בימים טרופים אלו להתמקד בעיקר, או במה שטעינו לחשוב שהוא העיקר, והוא יושרתו של גנץ.

סלחנו לו על ה"גמגומים", סלחנו לו על חוסר ניסיון פוליטי, סלחנו לו על עברו כרמטכ"ל, ואפילו מחלנו לו על תגובות אנמיות ומוזרות ועל טעויות ילדותיות שעשה במסעות הבחירות שלו. המצב חמור, אמרנו לעצמנו, ישראל במצב חירום, זה לא הזמן להתעקש על ניסיון פוליטי מול הפוליטיקאי הוותיק נתניהו.

ראינו את גנץ ואת תגובותיו ההססניות והמאוחרות, שלא פעם היו לא רלוונטיות ותמוהות – ובחרנו להתעלם, לעצום עיניים. בתוך הלב חשנו שגנץ לא באמת רוצה להיות ראש ממשלה, האש בעיניים לא הייתה אצלו. אבל הדחקנו את המחשבה הזאת. ימים לפני הבחירות ואחריהן הוא נפגש עם אנשי רוח ומנכ"לים למיניהם, ואנחנו תמהנו מה הדחיפות בכך ומדוע אחרי שקיבל מנדט הוא לא פועל כבר להרכבת ממשלה.

על הכול סלחנו לגנץ כי האמנו שבסופו של דבר מדובר באדם אכפתי, אוהב ישראל ובעיקר בעל מוסר, יושרה פנימית וכנות. בתמימותנו חשבנו שזה מספיק כדי להביס את הנאשם נתניהו.

אבל נפלנו בפח. כולנו. בני גנץ הערים על כולנו כאחד. איש לא ידע מה עובר בראשו ומה הוא מתכנן, איש לא תיאר לעצמו שבעוד חברי מפלגתו המורחבת מתכננים לבחור במאיר כהן ליו"ר הכנסת כדי להחזיר את הרשות המחוקקת לתפקוד עצמאי הוא עצמו מתכנן לשמש יו"ר הכנסת, לפרק את כחול לבן, לחבור לנתניהו ולשמש לו אסקופה נדרסת, סמרטוט שימושי שנזרק לפח לאחר השימוש.

על הכול סלחנו לגנץ כי האמנו שבסופו של דבר מדובר באדם אכפתי, אוהב ישראל ובעיקר בעל מוסר, יושרה פנימית וכנות. בתמימותנו חשבנו שזה מספיק להבסת הנאשם נתניהו. אבל נפלנו בפח. כולנו. גנץ הערים על כולנו

זוכרים את הרוטציה בין גנץ ללפיד? זוכרים שהרבה אנשים איימו שלא להצביע לכחול לבן בגלל אותה רוטציה ואז לפיד ויתר עליה בבחירות הקודמות כשדובר על אחדות? אז עכשיו מתברר שגנץ היה צריך לוותר, לא לפיד. גנץ היה צריך לוותר על ראשות כחול לבן לטובת יאיר לפיד. אילו עשה זאת הייתה היום ממשלה בראשות לפיד.

המעשה שעשה גנץ לא יסולח. אין מדובר רק בפחדן מוג לב שנבהל מעצמו וברח, אין מדובר באדם שקלט מה עומד לקרות וקיבל פיק ברכיים. מדובר בדבר חמור וקשה הרבה יותר. מדובר בנוכל רמאי שתכנן את צעדיו בקפידה מתחת לפני השטח. לא אגזים אם אומר שגנץ מתברר כנוכל ושקרן לא פחות מנתניהו, לפחות ממה שמתפרסם בתקשורת.

המעשה שעשה גנץ לא יסולח. הוא פירק את החלופה השלטונית היחידה לשלטונו הארוך והארור של נתניהו תמורת כלום ושום דבר. הוא חבר לנתניהו, ניהל ומנהל עימו משא ומתן ללא כוח פוליטי וללא קלפי מיקוח כלל, ונתניהו כמו נתניהו "אוכל אותו בלי מלח".

גם אם נניח – ולשם הנחה זו נצטרך לשחק לרגע אנשים תמימים מאוד על גבול הטיפשים – גם אם נניח שנתניהו יעמוד בכל ההתחייבויות שלו לגנץ ואחרי שנה וחצי גנץ אכן יהיה ראש הממשלה כאן – מה אחר כך? מה יהיה אחרי זה? איזו חלופה שלטונית תהיה כאן אחרי שלוש שנים? התשובה: לא תהיה. גנץ פורר אותה.

נתניהו יכול לסמן ניצחון על עוד יריב שלו. לקח לו קצת זמן אבל לנתניהו יש סבלנות וראייה לטווח רחוק. הוא ידע שהיום הזה יגיע, הוא תכנן אחת לאחת בקפידה יתרה את כל המהלכים לקראת היום הזה. נתניהו הצליח לפורר לא רק את כחול לבן אלא את כל מחנה המרכז־שמאל – העבודה־גשר־מרצ שמתפוררת בעצם ימינו אלה. לא בכדי תומכיו מכנים אותו קוסם.

המעשה של גנץ לא יסולח. הוא פירק את החלופה השלטונית היחידה לשלטונו הארוך והארור של נתניהו תמורת כלום ושום דבר. חבר לנתניהו, מנהל עימו מו"מ ללא כוח פוליטי או קלפי מיקוח, ונתניהו כמו נתניהו "אוכל אותו בלי מלח"

גנץ לא יהיה ראש ממשלה. גם שר בממשלתו המושחתת של נתניהו הוא לא יהיה. נתניהו יעיף אותו הרבה לפני כן. זו אינה נבואה אלא הסתכלות נכוחה במציאות נוכח ניסיון העבר.

מבחינתו של גנץ זו תוצאה מעולה, שהרי האיש מעולם לא התכוון להיות ראש ממשלה. הוא גם מעולם לא התכוון להיבחר לתפקיד כלשהו, כפי שלחש לאוזנה של מיקי חיימוביץ ביום בחירתו ליו"ר הכנסת ("מעולם כל כך לא רציתי להיבחר למשהו", ניסוח חופשי שלי מהזיכרון).

גנץ שבר את התקווה. הוא בגד באמון שלנו בו ובאמון של חברי מפלגתו בו. פתאום התברר לנו שהאיש הנחמד והחביב הזה שטוען שישראל לפני הכול אינו מי שחשבנו שהוא. גילינו שאין לו טיפת יושרה ולא שמץ של הגינות. שהרי אדם ישר והגון היה מתפטר מייד כשמרגיש שהתיק גדול עליו בכמה מידות – ומעביר את הפיקוד ליאיר לפיד.

הבעיה העיקרית אינה פניית הפרסה שגנץ עשה והסיבוב 180 מעלות בגישתו ובתפיסת עולמו, מותר לאדם לשנות את דעתו, להתחרט מסיבותיו־שלו. הבעיה העיקרית אצל גנץ היא היעדר היושרה הפנימית לבוא לחברי מפלגתו ואז לבוחריו ולומר: טעיתי, חשבתי שזה מתאים לי וגיליתי שזה גדול עליי ולכן אני פורש ומעביר את ראשות המפלגה ליאיר לפיד. אבל גנץ, כפי שנחרדנו לגלות, אינו אדם ישר.

את הנעשה אין להשיב, קל להרוס וקשה מאוד לבנות, בעיקר אמון. אפשר רק לנסות למזער נזקים. שום דבר אינו חתום עדיין, גנץ וצוותו יכולים בכל רגע לחזור בהם מההסכמות המתגבשות ומהמו"מ המתנהל – ולהעביר את הלפיד ליאיר, שהתברר כמנהיג אמיתי שלומד מטעויות ונאמן לערכיו ועקרונותיו.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.