הציבור החרדי והתנהלותו בתקופת הקורונה מעורר ברשתות תגובות אמוציונליות כלפיהם. הגדיל לעשות רוגל אלפר ב"הארץ" שכתב:

"האמת בדבר אמונתם האמיתית תיחשף רק אם יופחדו עד מוות, וייאסר עליהם לקבל טיפול רפואי כל עוד יתמידו במריים. שיחיו עם התורה. שילכו עד הסוף עם אמונתם ויישמרו לנפשותיהם עמה".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

דבריו אלו ממחישים לי באיזה ניתוק תרבותי חיים פה האזרחים במדינה – הניתוק בין מאמיני ביבי למתנגדיו, כמו גם הניתוק של כמעט כלל האזרחים מן החרדים. דבריו הבוטים של מר אלפר, החושב שאם יפחידו את החרדים עד מוות הם יזנחו את אמונתם, הקפיצו אותי ממקומי, בתקווה ללמד את מר אלפר קצת תרבות יהודית, וליתר דיוק, תפיסת האמונה בשואה.

דבריו אלו ממחישים לי באיזה ניתוק תרבותי חיים פה האזרחים במדינה – הניתוק בין מאמיני ביבי למתנגדיו, כמו גם הניתוק של כמעט כלל האזרחים מן החרדים

כילד קראתי ושמעתי עשרות סיפורים על אותם צדיקים שנתנו את פירור לחם האחרון שלהם כדי לקיים מצוות תקיעת שופר במחנות ההשמדה, הניחו תפילין במסירות נפש, נטלו ידים לפני שהוצאו להורג, והלכו למות מתוך אמונה יוקדת, שאלוהים עמם גם בשואה.

כשששמעתי את השאלה 'איפה היה אלוהים בשואה?' ידעתי שהוא היה בשואה! זו היתה הגבורה עליה גדל כל ילד וילד במוסד החרדי: הגבורה לקרוא בהגדה של פסח, ליטול ידיים וכד' רגע לפני תאי הגזים, לכתוב דברי תורה על פיסות סיגריות בכתב צפוף ולהחביאם במסירות נפש, ועוד עשרות סיפורים הרואיים של קיום מצוות, כל זאת מתוך אמונה יוקדת שאלוהים עמם. אז כן, מר אלפר, הם הופחדו למוות, פשוטו כמשמעו, וקיימו את מצוותם בגבורה.

מצד שני, אני מבין את התפיסה של מר אלפר, שבא מהעולם הישראלי, הצברי, מהאתוס שקידש את יום השואה "והגבורה". לא הגבורה עליה דברתי קודם, אלא הגבורה של לוחמי גטו ורשה וכל לוחמי המחתרות.

בעשורים הראשונים לקום המדינה קידשו את הגבורה של לוחמי המחתרות, אלו שלא הלכו כצאן לטבח – ואילו לשארית הפליטה התייחסו באופן מתנשא, מזלזל ואטום ואף כינוי אותם בשם גנאי "סבון" (תום שגב, המליון השביעי, עמ' 163 – 168, ומחקר על עיצוב זכרונות השואה של ניצולים בהשפעת מפגשם עם הארץ)
כן. יש גבורה "פיזית/כוח" ויש גבורה "רוחנית/אמונית". שתי תרבויות. שתי תפיסות לגבורה.

כשששמעתי 'איפה היה אלוהים בשואה?' ידעתי שהיה בשואה! זו הגבורה עליה גדל כל ילד במוסד החרדי: לקרוא בהגדת פסח, ליטול ידיים רגע לפני תאי הגזים, לכתוב בצפיפות דברי תורה על פיסות ולהחביאם במסירות נפש

והיום נראה כאילו שתי הגישות האלו בהתנגשות. בין להיות בסגר לבין לימוד התורה, בין ציות לממשלה לבין ציות לאמונה, ופה חברים יקרים, אין שום סיכוי לנצח את רוח האמונה. שום סיכוי. לתפיסת החרדים ודי בצדק, 2000 שנים הם לומדים תורה ושרדו הכל, אז ישרדו גם את מדינת ישראל. אפילו ר' יוחנן אמר: "תנו לי את יבנה וחכמיה", וויתר בפועל על בית המקדש לשם לימוד התורה. כך שהדרך שמציע מר אלפר כל-כך מנותקת כאמור. כי הבחירה ברורה.

אז איך מגשרים על פער כזה?

כולנו רוצים לחיות. "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד", החיים הם ערך עליון. כשאנו מקיזים את דם הברית בגיל 8 ימים, מאותו רגע אנו מצווים על החיים. את הדם/הגשמי כבר הקרבנו, כמו שנאמר "בדמייך חיי". כמו גם הקביעה שפיקוח נפש דוחה תורה, והציווי של כל ישראל ערבים זה לזה, ציווי שהחרדים ממחישים בקהילתם בצורה מעוררת השתאות תמיד, ובתקופת הקורונה ביתר שאת.

וכן, החרדים בישיבות רבות הלכו באופן מושכל על הדבקה המונית של אלפי צעירים, בהנחה שתהיה חסינות עדר, ונראה שהם הצליחו בכך. אז אולי במקום לאיים – בואו נחפש את המחבר בינינו. נכיר את אמונתו של החרדי שאינה חיה בסתירה כלל עם המציאות, כי אפשר ללמוד תורה גם בימי קורונה ואפשר אף להתפלל ביחיד, במצבים מסויימים. הפתרון צריך לבוא מתוך שיח והכרה בתפיסת "גבורה" אחרת. אנחנו עם שורד, נשרוד גם את זה. והקרע? איך מאחים? יהודים אנחנו, אחים.

שתי הגישות בהתנגשות. בין להיות בסגר לבין לימוד התורה, בין ציות לממשלה לציות לאמונה, ואין סיכוי לנצח את רוח האמונה. לתפיסת החרדים, 2000 שנה למדו תורה ושרדו הכל, אז ישרדו גם את מדינת ישראל

ולסיום, תוך כדי כתיבה חלפה במוחי מחשבה טורדנית: האם יכול להיות שביבי מרוצה מהעליהום הכללי על החרדים? הרי כך הוא מרוויח שתי ציפורים במכה – מצד אחד מסכם עם החרדים על עצימת עינים והם מרוצים, אך מצד שני – מצביעיו לא מטומטמים. הם שומעים את הקולות מהשטח, את אחיהם המפגינים שרבים מהם מצביעי ימין, הם רואים את המשפט עומד בפתח והמצב הכלכלי שלהם לא טוב, את מי יאשימו? את משיחם? צריך לתת להם גם להוציא זעם. הנה פתרון, ישחקו הנערים לפנינו. הלוואי ואני טועה.

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית