קראנו הרבה על "פייק ניוז" בשנים האחרונות, ובשבוע שעבר זכיתי בחוויה הסוראליסטית להפוך למושא שלהן בעצמי.
במשך כמה ימים, הפנים שלי הוצגו במדיה המסורתית והחברתית ברחבי העולם הערבי, אחרי שמישהו מצא תמונה שלי והפיץ את השמועה שאני עיתונאי ישראלי שנמצא בממלכת בחריין כדי לסקר את הסדנה "שלום לשגשוג" של ג'ארד קושניר.
התמונה עצמה אמנם הייתה אמיתית, אבל היא הוצאה מהקשרה. אני לא עיתונאי, ולא הייתי בבחריין לכבוד הסדנה, למרות שדאוד כותאב כתב ב"אל-מוניטור" ש"הדימוי היחיד שתפס את נושא הנורמליזציה היה צילום הסלפי של עיתונאי ישראלי עם הדרכון שלו מחוץ למשרדים של החברה הבחריינית נגד נורמליזציה במנאמה".
הסלפי שלי, שצולם כמה חודשים לפני הסדנה, מראה אותי במנאמה, בחריין, מחזיק את הדרכון הישראלי שלי לפני משרדי החברה הבחריינית נגד נורמליזציה עם האויב הציוני. אני חשבתי שזה נורא מצחיק, ופגעתי בעצב רגיש באזור כולו.
אין לי מושג מי התחיל את השמועה ופרסם את התמונה שהפכה לוויראלית. זה נודע לי לראשונה ביום שלישי בבוקר, כשקיבלתי מפייסבוק כמה התראות מוזרות, שלפיהן אנשים מעלים תמונות שעשויות לכלול אותי. בדקתי את התמונות, שאכן כללו אותי, וחשבתי שזה מוזר שזרים מעלים אותן לפייסבוק. אבל התמונה מצחיקה, בין אם מכירים אותי או לא, אז הנחתי לזה והמשכתי את היום שלי.
זמן קצר לאחר מכן קיבלתי הודעה מעיתונאי בירושלים, שרצה ליידע אותי שהתמונה שלי מסתובבת במדיה החברתית הפלסטינית. מאותו הרגע, התמונה הופיעה בכל מקום. חבריי מרחבי כל האזור – פלסטין, ירדן, עיראק, בחריין, סעודיה ומדינות נוספות – התחילו לכתוב לי, בניסיון להבין למה אני מופיע בפידים שלהם בפייסבוק.
אתר תימני שמאשים אותי ב"לעג לבחריין"
התמונה שלי הופיעה בהבלטה באתרי חדשות ברחבי המזרח התיכון, לצד כותרות שטענו שאני, העיתונאי הישראלי לכאורה, לעגתי ולגלגלתי על בחריין. היא הופיעה אפילו בפרסומים שקשורים לחיזבאללה ולנותנת החסות שלו, ממשלת איראן.
וזה עוד הלך והשתפר. אנשי החברה נגד נורמליזציה החליטו לפרסם סרטון של עצמם שוטפים את הרצפה בנקודה שעמדתי בה, כדי לנקות את כתם הציונות שהשארתי שם, מה שהוביל לסבב חדש של פרסום התמונה.
ייתכן בהחלט שזה הדבר הכי מצחיק שקרה לי, אבל זה גם היה די עצוב. כששיתפתי את התמונה לראשונה, לא עשיתי את זה כדי ללעוג לבחריין או לערבים, והיה עצוב לראות איך מיליוני אנשים מבינים את זה כך מבלי שיכולתי לעשות שום דבר בעניין. שיתפתי את התמונה כדי לטעון שהמנטליות הזאת של אויבים שייכת לעבר, ושהגיע הזמן שכולנו – ישראלים, פלסטינים, בחריינים ותושבי כל האזור – נעבוד יחד כדי לבנות עתיד טוב יותר עבור כולנו.
עצוב גם שהפכתי לפנים של ועידה שנתפסת כשוחד, שנועד ללחוץ על הפלסטינים לוותר על זכותם למדינה בתמורה להטבות כלכליות. אף על פי שהמדינות הערביות שהשתתפו בסדנה הצהירו במפורש שלא יזנחו את תביעתן להקמתה של מדינה פלסטינית – לתדהמתם של ביבי נתניהו ושכמותו – כך זה נתפס לרוב ברחוב הערבי.
רק כדי להבהיר את העניין, אני מאמין שהדרך היחידה להמשיך קדימה, הפתרון הצודק היחיד והדרך היחידה לשמר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הם השגת הסכם שיעניק לשני הצדדים, היהודי והפלסטיני, את זכותם להגדרה עצמית. במילים אחרות: פתרון שתי המדינות.
בשונה מביבי, אני מכיר בכך שהסיכויים ליחסי נורמליזציה עם העולם הערבי קלושים ביותר בהיעדר הסכם משמעותי עם הפלסטינים. אבל אני מאמין שדיאלוג רחב יותר בין ישראל למדינות ערב יכול רק לעזור לנו להתקדם לקראת הסכם משמעותי. אילו רק מדינות ערב היו מראות נכונות גדולה יותר לכונן יחסים עם ישראל לפני כמה עשורים, אולי לא היינו מוצאים את עצמנו במצב שהגענו אליו היום.
אבל הזמנים השתנו, ומכמה סיבות, ובכללן גיאופוליטיקה ותהליך הליברליזציה ההדרגתי שמתרחש במדינות ערביות רבות, קיימת היום נכונות רבה יותר, הן בקרב הממשלות הערביות והן בקרב העמים הערביים, לכונן יחסים עם ישראל. והישראלים כולם צריכים למלא תפקיד בקידום הדיאלוג הזה.
ברוח הזו אני אמשיך לטייל במדינות ערביות ומוסלמיות לעתים קרובות ככל האפשר, לפגוש אנשים וליצור קשרים שיוכלו לעזור לנו בדרכנו לשלום. למרות השנאה שכוונה כלפיי במדיה החברתית כשהתמונה שלי הסתובבה בה בשבוע שעבר, במדינות הערביות שביקרתי בהן זכיתי רק ליחס חיובי, גם אחרי שחשפתי את זהותי הישראלית.
ולאנשים שחשים שנאה כה עמוקה עד שיש להם צורך לנקות את הקרקע שאני עומד עליה – מוטב שתצטיידו בהרבה סבון.
כותב פוסטים ב-Times of Israel
שר החוץ של בחריין הגן על ההחלטה שלו להעניק ראיונות נדירים לאמצעי תקשורת ישראלים ואמר כי הפעולה לא אומרת שמנאמה תומכת בנורמליזציה של הקשרים עם המדינה היהודית.
ח'אלד בין אחמד אל חליפה דיבר עם עיתונאי של זמן ישראל ועיתונאים מערוץ כאן וערוץ 13 ביום רביעי האחרון בשולי כנס "שלום לשגשוג" בהובלת ארצות הברית על הכלכלה הפלסטינאית.
הדברים שאמר, אשר הביעו לגיטימציה לקיום של ישראל ותקווה לשלום, שובחו בישראל ובמקומות אחרים בתור פורצי דרך, אך גם עוררו זעם בעולם הערבי המתנגד לקשר עם ישראל עד שהעימות הערבי-ישראלי לא ייפתר.
"היו כאלו שאמרו כי מדובר בנורמליזציה. זו לא נורמליזציה. זה אפילו לא צעד לכיוון נורמליזציה", הוא אמר לערוץ אל-ערביה הסעודי ביום שישי.
"צריך לשלוח את המסר הנכון למי שאתם רוצה לפנות אליו ולפתור בעיה איתו. וזה העם היהודי".
בראיון נרחב בשולי הכנס במאנמה ביום רביעי האחרון, חליפה אמר כי הקיום של ישראל הוא עובדה, וכי בחריין תרצה שלום עם ישראל. "ישראל היא מדינה באזור… והיא כאן להישאר, כמובן", הוא אמר. "למי הצענו שלום ביוזמת השלום הערבית? הצענו אותו למדינה בשם ישראל, באזור… אנחנו מאמינים כי ישראל היא מדינה שנמצאת כאן כדי להישאר, ואנחנו רוצים יחסים טובים יותר איתה, ואנחנו רוצים שלום איתה".
חליפה נתפס כבר זמן רב בתור אחד מהגורמים הפרו-ישראלים ביותר במפרץ. בשנה שעברה הוא צייץ כי הוא תומך בזכות של ישראל להגן על עצמה, ושיקף את הקשרים הסמויים הצומחים בין ישראל למדינות המפרץ, על אף שקשר רשמי עם ירושלים נותר צעד המעורר מחלוקת גדולה מידי.
הדברים שלו לעיתונאים הישראלים שובחו על ידי שר החוץ הישראלי, שאמר כי הוא מזמין עיתונאים מבחריין לבקר בתגובה לביקור הישראלים בבחריין.
חליפה הביע גם את התמיכה שלו בפתרון שתי-מדינות לעימות הישראלי-פלסטיני בדבריו ל-Russia Today זמן קצר לאחר הכנס.
"אנחנו תומכים בפתרון שתי-מדינות. אנחנו תומכים ביוזמת השלום הערבית המבוססת על פתרון שתי המדינות. אנחנו תומכים בפתרונות של לגיטימציה", אמר חליפה לערוץ הטלוויזיה של הקרמלין.
"אנחנו תומכים במדינה פלסטינית בקווי ה-4 ביוני, 1967 עם מזרח ירושלים בתור בירה עם ריבונות מלאה וזכויות מלאות עבור העם הפלסטינאי. זו העמדה שלנו והיא לא השתנתה".
העמדה של חליפה, התומכת בדרישה של ההנהגה הפלסטינאית מרמאללה למדינה עצמאית, שונה מזו של צוות השלום במזרח התיכון של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אשר סירב לתמוך בנוסחה ספציפית כלשהי.
בחריין עמדה מול ביקורת על אירוח הכנס, אשר חשף את החלק הכלכלי של תכנית השלום של האמריקאית החוזה השקעה עצומה בפרויקטים של תשתיות בגדה המערבית, רצועת עזה ומדינות ערביות סמוכות, תוך התעלמות מכל פתרון פוליטי לעימות. ביום חמישי האחרון, מפגינים בעיראק צעדו בזעם אל השגרירות של בחריין בבגדד על מנת להביע את חוסר שביעות הרצון שלהם.
הפלסטינאים התנגדו באופן נחרץ לכנס 'שלום לשגשוג', והדגישו כי המיקוד הכלכלי מנסה לחתור תחת השאיפות שלהם למדינה. הם גם האשימו את ארצות הברית בניסיון להשתמש בפסגה לנרמול המעמד של ישראל בעולם הערבי.
בדבריו ב-Russia Today, חליפה גם הביע ביקורת על כך שישראל אינה מגיבה ליוזמת השלום הערבית מ-2002, אשר הציעה נרמול של היחסים בעולם הערבי בתמורה לכריתת הסכם שלום עם הפלסטינאים ונסיגה מהשטחים שנכבשו ב-1967.
"דעות על כך שיוזמת השלום הערבית חסרה דבר כזה או אחר, כבר פורסמו בעבר. יוזמת השלום הערבית הוצגה ולא ראינו מישהו שמקבל אותה באופן חיובי, במיוחד מהצד הישראלי", הוא אמר. "לא שמענו מהם אומרים: 'בואו נדבר על יוזמת השלום הערבית'. כל מה ששמענו זה או שתיקה, דחייה, אי-קבלה או שזה לא מספיק או שזה לא הדבר הנכון".
ג'ארד קושנר, יועץ בכיר לטראמפ, אמר לרשת הקטארית אל-ג'זירה כי התכנית האמריקאית שעדיין לא פורסמה לפתרון העימות הישראלי-פלסטיני לא תהיה תואמת לתנאים של יוזמת השלום הערבית.
"היא תהיה איפשהו בין יוזמת השלום הערבית לעמדה הישראלית", הוא אמר בשבוע שעבר.
למרות שנפגשנו כמה פעמים בעבר, שר החוץ של בחריין, חאלד בן אחמד אל-חליפה, מעולם לא הסכים שאראיין אותו לציטוט עד יום רביעי האחרון, בעת הביקור שלי במנאמה, לכיסוי סדנת השלום הכלכלי בהובלת ארצות הברית.
שר החוץ דיבר בפתיחות האופטימיות שלו בנוגע למאמצים של הממשל האמריקאי לתיווך הסכם שלום בין הישראלים לפלסטינים, ומדוע המדינה שלו החליטה לארח את הסדנה הכלכלית של הבית הלבן למרות המחאות הקשות מכיוון רמאללה.
הוא מדגיש שהיה חשוב לממשלה שלו לאמץ בחום את העיתונאים הישראלים, ומקווה כי כעת מדינת המפרץ הקטנטנה תתקבל היטב בישראל. הדיפלומט המנוסה הביע את רצונו לכונן יחסים טובים יותר, ובסופו של דבר גם להשכין שלום עם ישראל – אותה הוא מגדיר בנונשלנטיות כחלק מהאזור, וכגורם ש"נמצא כאן כדי להישאר".
Quotes from the interview of the Minister of Foreign Affairs, Shaikh Khalid bin Ahmed bin Mohammed Al Khalifa, with @TimesofIsrael pic.twitter.com/beJZyiGkxr
— وزارة الخارجية ???????? (@bahdiplomatic) June 27, 2019
למעשה, הוא תהה מדוע אנשים הופתעו כאשר לאחר מתקפה אווירית של ישראל על מטרות איראניות בסוריה במאי 2018, צייץ בטוויטר כי כל עוד טהרן ממשיכה בתוקפנות האזורית שלה, "כל מדינה – לרבות ישראל – מחזיקה בזכות להגן על עצמה על ידי חיסול מקור הסכנה".
"מה כל כך מפתיע?" הוא שואל, כאילו מדובר בדבר הכי נורמלי בעולם, ששר חוץ ערבי יגן על הזכות של המדינה היהודית להגן על עצמה. העימות הערבי-ישראל הוא פוליטי, ולכן ניתן לפתרון, אבל "קנאות דתית" היא זו שהובילה את האייטולות מאיראן "להציב איומי טילים קרוב לגבול שלכם, בשטח ערבי", הוא אומר.
"לכל מדינה יש את הזכות להגן על עצמה והתכוונתי למה שאמרתי על ישראל, משום שאתם חלק מהאזור. אין לזה קשר לבעיות בין הערבים לישראלים. אבל איראן רוצה להפוך את הסכסוך לרעיל ודתי. לכולם יש את הזכות להגן על עצמם".
"לכל מדינה יש את הזכות להגן על עצמה והתכוונתי למה שאמרתי על ישראל, משום שאתם חלק מהאזור. אין לזה קשר לבעיות בין הערבים לישראלים. אבל איראן רוצה להפוך את הסכסוך לרעיל ודתי"
חליפה אומר כי ירצה לבקר בישראל בעתיד, "יום אחד, כשהיא תהיה פתוחה ושקטה". עם זאת הוא לא מתחייב על נירמול הקשרים עם ירושלים בהיעדר הסכם שלום. "אנחנו לא רוצים לרתום את הכרכרה לפני הסוסים. בואו נבנה את זה, אנחנו בונים את הסביבה כעת, עם השגשוג הכלכלי", הוא אומר. "בואו נבנה אמון. בואו נבנה תחושת ביטחון".
חליפה, הנחשב לאחר מהנציגים הפרו-ישראלים ביותר במפרץ, רוצה שהציבור בישראל "ייתן אמון בכך שיש יותר משניים או שלושה קולות בעולם הערבי השואפים לשלום, ושהם לא מוקפים באויבים. אלא שהם מוקפים באנשים שירצו להשיג שלום, שיגרום לכולם להרגיש בנוח".
ראשית, תודה על האירוח. אנחנו לא רואים את זה כמובן מאליו, שאזרחים ישראלים מתקבלים באופן כל-כך ידידותי, שלא לדבר על יחס ה-VIP שקיבלנו.
"אנחנו מתייחסים לכולם אותו דבר, אין הבדל בין אף מבקר למבקר בבחריין. והערכנו את זה שהסכמתם להזמנה שלנו. זה משהו שתמיד רצינו לעשות. הרגשנו שיצירת קשר עם ישראלים, באמצעות אמצעי התקשורת שלכם, היא חלק חיוני בבניית אמון בכך שיש אנשים בעולם הערבי השואפים לשלום. זו המטרה הראשית שלנו, ואנחנו תמיד אומרים שזה צעד אחד שיוביל לנורמליזציה.
"כמובן שזה לא קל, אבל אמרנו את זה, ועכשיו עשינו את זה. והנה, אתה כאן בבחריין. אנחנו רוצים שהעולם יראה את בחריין, במיוחד ישראלים, ושיגלו שהמדינה ידידותית ומקבלת בברכה.
"כמו חלקים רבים בעולם הערבי, יש לנו מורשת משותפת של דו-קיום. יהודים וערבים. אנחנו מגיעים מאותו רקע, בעבר. בין אם מדובר בבגדד, הלבנט, או המגרב, או מצרים, או איראן, או כל מקום. אלו המקומות בהם חיינו יחד. יש לנו כאן בית כנסת עתיק, ואנחנו מדגישים שהוא עתיק. והוא עבור אזרחים של המדינה שלנו. זה חשוב לנו מאוד.
"חשוב לנו שישראל ראתה את בחריין בכל ערוץ. הם רואים את המקום האמיתי ויכולים להאמין שמדובר במקום של שלום".
בוא נדבר על סדנת 'שלום לשגשוג'. היא מוחרמת על ידי הפלסטינים. אבל בחריין אומרת שהיא תומכת בפלסטינים.
"ובכן, נמשיך לעבוד עם הרשות הפלסטינית. באופן היסטורי, בחריין תמיד ניסתה לעזור להם. וראינו הזדמנות טובה מאוד בסדנה הזו עבורם, לקבל תועלת ממנה. לא מדובר ביוזמה הכלכלית הראשונה שנתנו להם. היו עוד רבות בעבר.
"מזכיר המדינה לשעבר, ג'ון קרי, עשה זאת. ראש ממשלת הרשות הפלסטינית לשעבר, סאלם פיאד, עבד על זה. שר החוץ היפני טארו קונו ותאילנד עמדו בראש הקבוצה האסיאתית (לשיתוף פעולה בקרב מדינות מזרח אסיה לפיתוח פלסטיני). היוזמה הנוכחית היא מאוד רצינית, משום שיש מעורבות מלאה של המתווכת החשובה ביותר והשחקנית החשובה באזור, ארצות הברית.
"ואנחנו רואים בה בתור מרכיב חשוב מאוד. כמו שקמפ דייויד הראשון היה גורם משנה משחק, לאחר הביקור של נשיא מצרים אנואר סאדאת – אם זה יצליח, ובנינו את זה, וזה ימשוך תשומת לב, זה יהיה הגורם השני שמשנה את המשחק".
מה בנוגע לחלק הפוליטי של הצעת השלום של ארה"ב?
"לא ראינו אותה. נצטרך לחכות. אני לא יכול לדבר על משהו שאני עדיין לא מכיר. אבל אנחנו מקווים שהתכנית הפוליטית תהיה גם היא אטרקטיבית לכולם. תראו את הסדנה. היא מאוד אטרקטיבית. אתם לא רוצים לתת הצעה אטרקטיבית ואז לבוא ולהביא משהו שיכול לעכב אותה. אנחנו רוצים לראות את הכל ממשיך באותו מומנטום. אז נחכה ונראה".
האם יש נקודה שאי אפשר להתחיל ממנה עבור בחריין – פחות ממדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967, עם מזרח ירושלים בתור בירה? או שתשקלו כל הצעה שהבית הלבן יפרסם?
"כל דבר שאפשר להסכים עליו עם הפלסטינים".
הם הבהירו בצורה ברורה מאוד שלא יקבלו משהו שהוא פחות מריבונות.
"תראה, הם הסכימו על החלפת שטחים הדדית. בואו לא נשכח את זה. משום שחלק מהשטחים בגדה המערבית מאוכלסים כעת על ידי התנחלויות שצמחו להיות ערים. חילופי שטחים מוסכמים. הם מוכנים לדבר על זה. אנחנו נעודד אותם לעשות כך. אבל בסוף לא נצליח לאלץ את הפלסטינים לעשות כל צעד שהוא.
"אנחנו נותנים להם הזדמנות. אם הם רוצים לנצל את ההזדמנות הזו, הם צריכים לעשות החלטה חכמה. אם לא, אני לא חושב שיש הרבה מה לעשות עם הסיכוי הזה, ואנחנו נחכה לסיכוי הבא".
אני לא בטוח אם נשמעת מלא תקווה או מלא ספקות.
"לא, אני לא נשמע מלא ספקות. אני נשמע מלא תקווה. סיימתי בטון מלא תקווה – אם נאבד את ההזדמנות עכשיו, בואו לא נאבד תקווה. בואו נכוון לעתיד ונעבוד על ההזדמנות הבאה. ברגע שנסיים אחת, נתחיל לעבוד על הבאה בתור. זה מלא תקווה, לא?" הוא צוחק.
אני כמעט רוצה לסיים את הריאיון בטון חיובי. אבל יש לנו עוד נושאים לדבר עליהם. למשל הנורמליזציה בין בחריין לישראל. האם יש סיכוי למדינות לבסס קשרים דיפלומטיים, גם אם לא יהיה הסכם שלום עם הפלסטינים?
"ראה, אנחנו מחויבים ליוזמת השלום הערבית. ולדעתי, כל עוד יש חסרונות והזדמנויות מפוספסות מצד כולם, יש כאן הזדמנות מפוספסת עבור ישראל שהיא תמיד יכולה לשנות את העמדה שלה בנושא.
"הם אומרים שיוזמת השלום הערבית לא מספקת ביטחון. אז בואו נדבר על זה. דברו איתנו על זה. בואו אלינו ותגידו: 'חברים, יש לכם יוזמה טובה, אבל יש לנו דבר אחד שמדאיג אותנו'".
ראש הממשלה נתניהו עשה את זה. הוא אמר שהרעיון טוב אבל יש מספר בעיות.
"אבל מתי הוא אמר את זה? אחרי שנים על גבי שנים של המתנה. ותראה את המצב של העולם הערבי, מה שקורה עכשיו. טוב. אבל אנחנו דבקים בכך. אנחנו לא רוצים לשים את הכרכרה לפני הסוסים. בואו נבנה את זה, אנחנו בונים את הסביבה עכשיו, עם השגשוג הכלכלי. אנחנו לוקחים את זה ברצינות.
"אמרתי בראיון לערוץ טלוויזיה ישראלי, שאני רוצה לקבל את האמון של הפלסטינים. אולי אני לא אצליח לזכות בליבם מההתחלה, אבל אני רוצה שהם יקשיבו לי, שאני מדבר אליהם באופן ישיר.
"ואני רוצה שהציבור בישראל ייתן אמון בכך שיש יותר משניים או שלושה קולות בעולם הערבית השואפים לשלום. שהם לא מוקפים באויבים. אלא שהם מוקפים באנשים שרוצים להשיג שלום שיגרום לכולם להרגיש בנוח".
מצרים היתה המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל –
"כן, זה היה גורם ששינה את המשחק".
ירדן היתה השניה, ב-1994. ואז במשך הרבה זמן לא היה כלום –
"בואו לא נאבד את ההזדמנות הזו. ההצעה הכלכלית, בואו נבנה עליה. בואו נראה את ההצעה האמריקאית. לדעתנו עלינו להצליח בצד השני, הפוליטי. כדאי לנו. אז בואו נכוון לזה. וזה יהיה הדבר הגדול הבא אחרי קמפ דיוויד".
אבל אם זה לא יעבוד, יהיה הגיוני להגיד שבחריין תהפוך למדינה השלישית שמבססת קשרים רשמיים?
"אני לא רואה את זה בתור דרישה מוקדמת עבורנו, להגיד את זה עכשיו. משום שאנחנו צריכים לחכות. אתם כאן. אתם יכולים לבוא שוב. אתם לא יודעים. אולי בתחום אחר. בואו נתמקד ביוזמה הנוכחית. אם היא תצליח והמדינות יהפכו לנורמליות, נוכל לדבר על משהו אחר.
"וג'ארד קושנר אמר, בואו נעזוב את הקלישאות, ונדבר על דברים רציניים והחיים של האנשים".
בעקבות הציוץ שלך בטוויטר לפני כמה חודשים, אז שכתבת על כך שלישראל יש זכות להגן על עצמה, אתה מבין שבאופן משתמע, אתה מכיר בישראל בתור מדינה עם זכות להיות מדינה.
"בהחלט".
באופן רשמי, ממלכת בחריין לא מכירה במדינת ישראל.
"ישראל היא מדינה. ישראל היא מדינה באזור, במזרח התיכון, מדינת ישראל".
והיא כאן להישאר.
"והיא כאן להישאר, כמובן. למי הצענו שלום? יוזמת השלום הערבית? הצענו אותה למדינה בשם מדינת ישראל, באזור. לא הצענו אותה לאי מרוחק או מדינה מרוחקת. הצענו אותה לישראל. אז אנחנו חושבים שישראל היא מדינה שתישאר, ואנחנו רוצים יחסים טובים יותר איתה, ואנחנו רוצים שלום איתה. ראה, אני חושב שזה נורמלי".
זה נורמלי עבור ישראלים. אני בטוח שאם תלך ללבנון, או אפילו איחוד האמירויות – אני לא שומע מחשבות דומות מהמנהיגים. הם אולי חושבים את זה. אבל הם לא אומרים את זה.
"לדעתנו צריך להיות להם תמיד את האומץ לחצות את הסף".
נציגים ערבים רשמיים חוששים להגיד את הדברים שאתה אומר. למה לא שמענו דברים דומים משר החוץ של איחוד האמירויות או כוויית?
"אתה יודע, אנשים שונים בגישה שלהם. אנחנו אומרים את זה. אנחנו אומרים את זה באופן פומבי. אנחנו לא מתביישים בכך. משום שאנחנו יודעים שמדובר בעמדה עקרונית, ואנחנו מסכימים עליה, ומאמינים בה. ויודעים שהאחים שלנו באזור מאמינים בה.
"אבל אולי אנחנו מדברים באופן שאנחנו מדברים. אני לא רוצה להגיד שאנחנו בטוחים יותר, כולם בטוחים, כולם עובדים קשה. אבל לכל אחד יש דרך להביע את זה, וזו הדרך של בחריין. אנחנו לא מתביישים. אנחנו יודעים מה נכון ומה לא נכון. ואנחנו יודעים מה להגיד, ואנחנו בטוחים".
אתה לא חושש מכך שאם תארח אזרחים ישראלים, ותעניק ראיונות לתקשורת הישראלית, האיראנים וגורמים עוינים אחרים ישתמשו בכך כדי לעורר זעם במדינה שלך?
"לא. הם ינסו. אבל מנסים בשבוע האחרון, אם תשים לב לתקשורת באיראן, לעורר עימות ולעצור את הסדנה הזו, לגייס את העם נגדה. הם נכשלו. אדוני, הם נכשלו. באופן מוחלט.
"הבחריינים הם אנשים בעלי ראש פתוח, אנשי עקרונות. אם רוצים לראות סוף לסכסוך הישראלי-פלסטיני, על בסיס עקרונות. אבל הם לא אנשים לוחמניים. הם יקבלו בברכה סיכוי להביע את הדעה שלהם למי שחושב אחרת מהם. ואני בטוח ששמת לב לזה.
"אתה זוכר כשנפגשנו לראשונה, בכנס איכות הסביבה COP22 בפריז? כשניגשת אליי? לא הייתי מוכן. הפתעת אותי. לא הייתי מוכן. אני תמיד צריך להכין את עצמי לשיחה עם אנשים, במיוחד עיתונאי מיומן כמוך".
תודה על המחמאה. עוד שתי שאלות, ברשותך. ראש הממשלה נתניהו היה בעומאן בשנה שעברה, על אף שלשתי המדינות אין יחסים דיפלומטיים. האם הוא אורח שיתקבל בברכה במנאמה?
"אני בטוח שהיתה סיבה, בין עומאן לישראל, לביקור הזה. אם ביקור מסוג זה יתרחש, צריכה להיות לכך משמעות ויעד. זה לא יעיל לערוך ביקור לשם הביקור. מראית העין נחמדה, אבל קצרת טווח. בואו נייצר מראית עין שתפתח עידן חדש. ולשם אנחנו שואפים.
"אם אנחנו לוקחים צעד – האמן לי, אנחנו לא נסוגים. אם אנחנו לוקחים צעד קדימה, אפילו בזמנים קשים, אנחנו לא לוקחים צעד אחורה. אז בואו נעשה משהו שלא יאפשר למרכיבים לקחת אותנו שוב צעד אחורה".
האם תסכים לבוא לישראל? האם תבקר בירושלים?
"ביום מן הימים, כן. כשהכל יהיה פתוח ושקט, הייתי רוצה לבוא לבקר, כמו שאני רוצה לבקר בישראל, לבנון או מצרים. כי כמו שאמרתי, ישראל היא מדינה באזור שלנו. זו תהיה הזדמנות שתגרום לנו להגדיש בנוח, לגרום לנו להסתכל קדימה בתור מדינות באזור. כן. בואו נחכה שהרגע הזה יגיע".
שמתי לב שכתבים רבים שסיקרו את הועידה הכלכלית בבחריין הסתנוורו ממש מהזוהר המפרצי. השייח'ים בת'ובים לבנים מלבן, בית מלון מפואר, בכירים אמריקאים ואירופים, ראיונות שמלטפים את האגו הישראלי – הכל טוב ויפה, ועדיין חשוב לראות ולהתמקד במה שמסתתר מתחת למעטפת הבוהקת והיפה.
1.
המדינות הערביות שלחו לוועידה דרג נמוך בלבד. זה לא סוד שרובן אולצו להשתתף בפורום או לא יכלו לסרב להצעה האמריקאית, אך השתתפותן גם לא מסמנת שום פריצת דרך או תמיכה ביוזמה של קושנר-גרינבלט. כמו-כן, מבחינת המפרציות המודאגות מהעמדה האמריקאית המשתנה והלא יציבה ביחס לאיראן העניין הפלסטיני ממש לא היה בראש סדר העדיפויות. במקביל לבחריין התקיים דיון חשוב בקהיר שם דנו ראשי הליגה הערבית במצב במפרץ הפרסי.
2.
ישראל לא הוזמנה לפורום כי המארחים והמשתתפים הערבים רצו להימנע מהתמונות המשותפות של בכירים ישראלים ובכירים סעודיים, אמירתיים ואחרים. היחסים הם עדיין מתחת לשטיח, אפילו שכל העולם ואחותו מודעים אליהם.
3.
בעבר לישראל היו נציגויות דיפלומטיות בעומאן וקטאר, והנציגויות של המדינות הללו ישבו בתל-אביב. ביחס להישג ההוא המצב הנוכחי בו רק אנשי העסקים הישראלים ומספר עיתונאים השתתפו בוועידה הוא לא גרוייסע מציאה. כן, רוצים אותנו, ובעיקר את הטכנולוגיה שלנו ואת הכוח הצבאי שלנו במידה ותהיה התנגשות עם איראן, אך נורמליזציה זה לא והשגרירויות לא ייפתחו עד שלא תהיה התקדמות במישור הפלסטיני.
4.
ואם כבר מדברים על פלסטינים – רוב ההצעות שהוצגו בבחריין על ידי קושנר וגרינבלט לא ישימות באקלים הפוליטי ובמציאות הקיימת בגדה ובעזה. האם ישראל תסכים ל"מעבר הבטוח" כשחמאס ממשיך לשלוט בעזה? כיום כמות העזתים שעוברים מעזה לגדה ובחזרה היא קטנה ביותר, בעיקר בגלל הסיבות הביטחוניות. האם הסיבות הללו ייעלמו רק בגלל שמישהו בוושינגטון החליט שכך יהיה? האם מי מהמדינות התורמות, לרבות ארה"ב עצמה יתרום ואף דולר אחד לעזה כשחמאס אוחזת בהגה וממשיכה להתחמש? האם אבו-מאזן שהחליט להמתין עוד שנה ולראות איך יסתיים המירוץ לנשיאות יתקפל וישנה את עמדותיו רק כדי לזכות באי אלו מענקים כספיים שאולי יגיעו ואולי לא יגיעו לעולם? ספק רב שכך יהיה.
5.
המארחים – מדהים איך פתאום משפחת המלוכה הבחריינית ששולטת ביד רמה על הרוב השיעי ואף השתמשה בכוח צבאי זר- הסעודים – כדי לדכא את התקוממות בכיכר הפנינה ב2011-2012, הפכה לאורים ותומים עבור כתבים רבים שמרבים לדבר על הכיבוש ועל ההפליה של האוכלוסייה הערבית בישראל, אך מסרבים להתייחס לעובדות ביחס למדינה הערבית הקטנטנה הזאת. גם שם השיעים מופלים בצבא, בממשל, בחינוך ובתקציבים, גם שם יש טענות רבות ביחס לכוח הבלתי מוגבל של המלוכה, הפרות של זכויות האדם ועוד. האם עד כדי הסתנוורו העיתונאים שביקרו בבחריין שלא נתנו את הדעת כלל למה שקורה בבחריין ברמה הפנימית? הרוב עצם את העיניים ועשה את עצמו לא רואה ולא שומע.
אז מי הרוויח מהועידה או הסדנא הכלכלית במנאמה היפה?
לצערנו, אלה לא הישראלים ולא הפלסטינים. הבחריינים בתור המארחים זכו בכבוד רב, במיוחד מהאמריקאים, המשתתפים הערבים אולי יקבלו אי אלו מענקים, אבל בזה פחות או יותר זה נגמר כרגע. כמו שכתב שייקסיפיר – הרבה מהומה על לא מאומה. נראה מה יהיה בחלק הפוליטי של היוזמה, אם היא בכלל תגיח לעולם בתוך כל הכאוס הפוליטי ששורר בישראל וגם בארה"ב. צריך גם לקוות שאם החלק הזה בסוף יבוא, אז שלפחות לא יזיק ולא ימנע בעתיד את האפשרות לפתרון רציני, הוגן ומקובל לסכסוך שלנו.
קסניה סבטלובה היא מנכ"לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי ועמיתת מחקר במכון ATLANTIC COUNCIL בוושינגטון, לשעבר חברת כנסת מטעם מפלגת התנועה ומומחית לענייני מזרח התיכון.
נתחיל בחדשות הרעות: מדינת ישראל וממלכת בחריין לא עומדות לבסס יחסים דיפלומטיים. לא השבוע, לאחר קיומה של הסדנה הכלכלית "שלום למען שגשוג" בבחריין, וככל הנראה גם לא בחודשים הקרובים או בשנים הקרובות.
לעת עתה, הסכם שלום עם הפלסטינאים נותר תקרת הזכוכית האולטימטיבית שצריך לנפץ לפני שמדינת המפרץ תנרמל את הקשרים שלה עם ישראל.
אבל הנה החדשות הטובות: תקרת הזכוכית של היחסים בין המדינות נחבטה השבוע.
קבלת הפנים החמה, באופן מוגזם, שבה התקבלו הישראלים בבחריין, היא עדות בולטת לשינוי שחל. קבוצה קטנה של אזרחים ממדינה שהוקעה בעבר בתור "האויב הציוני", התקבלה בזרועות פתוחות בבחריין.
בבחריין, השבוע לפחות, שמחתי לגלות שנציגים רשמיים לא מתביישים להשתמש במילה "ישראל". היא הופיעה פעמיים בתג הכנס הרשמי שלי – ואיש לא התרגש מכך
לנוכח החרם שהטילו הפלסטינאים על סדנת "שלום למען שגשוג", נמנע הבית הלבן מהזמנת נציגים רשמיים מישראל. אבל נציגי התקשורת הישראלית, הקהילה העסקית והחברה האזרחית שהגיעו למדינת האי הקטנטנה הזו, קיבלו יחס של VIP. בעוד שהנורמליזציה הרשמית נותרה חמקמקה, הרי שהקשרים הישראלים-בחריינים ברמה האישית, נראו, ובכן, נורמליים.
בתור עיתונאים מישראל הבחנו באדיבות שבה הבחריינים פנו אלינו אפילו לפני שהמראנו למנאמה. כשחלק מאיתנו נתקלנו בבעיות בנוגע לבקשות הוויזה שלנו, קיבלנו עזרה באופן מהיר ולא-ביורוקרטי. הרשויות בממלכה לא היססו לרגע כשהממשל האמריקאי ביקש לאפשר לכמה עיתונאים מישראל להצטרף לאירוע. הפעם האחרונה שבה עיתונאים ישראלים הוזמנו באופן רשמי לבחריין היתה לפני 25 שנה.
עם הנחיתה בבחריין, עיתונאים ישראלים לוו על ידי נציגים ידידותיים מרגע היציאה מהמטוס ועד הגיעם לדלת הכניסה למלון שלהם, ללא קשר לטיב המסמכים שנשאו עימם – דרכון זר או מסמכים ישראלים. פסחנו על התורים הארוכים בבקרת הדרכונים, והעוזרים הבחריינים שלנו אפילו לקחו את המזוודות שלנו והביאו אותן בזמן שחיכינו בלאונג' VIP בשדה התעופה.
לא מתביישים להשתמש במילה "ישראל"
לשם ההגינות, כל הנציגים שהשתתפו בסדנה שנערכה בימים שלישי-רביעי קיבלו יחס שכזה. אבל זה שישראלים מקבלים את אותו היחס כמו ירדנים, אזרחי איחוד האמירויות וסעודים, במדינה ערבית, אינו מובן מאליו.
בבחריין, השבוע לפחות, הייתי שמח לגלות שנציגים רשמיים לא מתביישים להשתמש במילה "ישראל". היא הופיעה פעמיים בתג הכנס הרשמי שלי – ואיש לא התרגש מכך.
למעשה, במובן מסוים קיבלו העיתונאים הישראלים יחס מעט טוב יותר מהקולגות שלנו. בעוד שעיתונאים ממדינות אחרות קיבלו תגי עיתונות, אנחנו קיבלנו תגים של נציגי משלחות, שאיפשרו לנו גישה טובה לחלק גדול מאירועי הכנס.
אפילו ברחובות מנאמה, הרחק מהסדנה במימון אמריקאי, אף אחד לא אמר מילה רעה כשגילה שהוא או היא עומדים מול אדם ישראלי. כל מי שפגשנו, מנהג המונית הדברן ועד למוכר בשוק של מנאמה, היו ידידותיים מאוד.
15 גברים יהודים, כולל חמישה רבנים ובכיר בבית הלבן, ערכו תפילת בוקר היום (ד') בבית הכנסת במנאמה. התפילה נערכה בצל הסדנה הכלכלית שמתקיימת השבוע בעיר והחלה אתמול, כחלק מעסקת המאה של הנשיא טראמפ. כל הגברים התעטפו בטלית ותפילין ובסוף הטקס החלו לשיר "עם ישראל חי".
מי שהוביל את הטקס הוא רבי מארווין הייר ממרכז שמעון ויזנטל, ולאחר מכן אחד המתפללים נתן דבר תורה. בבית הכנסת הזה אין תפילות כדבר שבשגרה כך שזה היה אירוע חריג.
בין המתפללים היה גם ג'ייסון גרינבלט, יועצו המיוחד של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, הרב מארק שנייר, החוקר דייוויד מאקובסקי, שליח ה"ניו יורק טיימס" בישראל דייוויד האלבפרינגר, וקומץ אנשי עסקים ישראלים שהגיעו לוועידה.
"זה הסוד של העם היהודי, מתי שלא תיכנס לבית כנסת, בכל מקום בעולם, אתה תרגיש בבית", אמר רבי אברהם קופר ממרכז שמעון ויזנטל. בית הכנסת במנאמה נבנה בשנות ה-30 ונבזז ב-1947 בצל ההחלטה על תכנית החלוקה של פלשתין ליהודים וערבים.
הודה נונו, האישה היהודייה שהיתה שגרירת בחריין לארה"ב וארגנה את פתיחת בית הכנסת ביום רביעי, אמרה כי התפילה היתה אירוע מרגש עבורה. "התרגשתי, זה רגע היסטורי ולראשונה בחיי ראיתי מניין בבית הכנסת", היא אמרה.
בית הכנסת הזה שופץ ב-1997 והקהילה שסביבו מונה כ-34 מתפללים. בשיאו, לפני 1947, היו במנאמה 1,500 יהודים, רובם ממוצא עיראקי. כאמור אין שם תפילות בשגרה כיום. בדובאי השכנה החל לפעול בית כנסת לפני כעשור ושימש את הקהילה היהודית של האמירויות.
ממלכת בחריין עדיין מחויבת באופן מלא למאמצים לשיפור הכלכלה הפלסטינית, כך אמר היום (שלישי) הרב מארק שנייר מניו יורק, שעות ספורות לפני תחילת הכנס על הצעת השלום המתקרבת של הממשל האמריקאי.
שנייר, בעל קשרים קרובים למנהיגי מדינת המפרץ, סבור כי נורמליזציה של היחסים הדיפלומטיים בין בחריין לישראל היא "אפשרית", אך ציין כי הדבר לא יתרחש כל עוד לא יהיה הסכם שלום עם הפלסטינים.
"לדעתי, הכנס ייצור מומנטום אדיר שיניע נושאים קדימה. זהו מפגש מאוד חזק", אמר שנייר בהתייחס לסדנה "שלום למען השגשוג", שמוצגת בתור החלק הראשון והכלכלי בהצעת הממשל האמריקאי, לעסקת שלום בין ישראל לפלסטינים.
"הכנס הזה הוא יותר יוזמה של המפרץ מאשר היוזמה של טראמפ. כבר כמה שנים שמנהיגים שונים במפרץ מדברים על החשיבות של הטיפול במצוקה הכלכלית של הפלסטינים"
היועץ הבכיר לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ג'ארד קושנר, שמוביל את יוזמת השלום, אמר כי החלק השני של ההצעה, העוסק בנושאים הפוליטיים של העימות, צפוי להתפרסם לקראת סוף השנה, לאחר הבחירות בישראל.
"לדעתי ההתמקדות בכלכלה היא הדרך הנכונה לפעול", אמר שנייר בראיון שהתקיים במלון ריץ קרלטון במנאמה.
"הכנס הזה הוא יותר יוזמה של המפרץ מאשר היוזמה של טראמפ. כבר כמה שנים שמנהיגים שונים במפרץ מדברים על החשיבות של הטיפול במצוקה הכלכלית של הפלסטינים, ועל כך שהטיפול בבעיה הזו צריך להיות הצעד הראשון בתהליך. בעצם ממשל טראמפ הגיב למה שמנהיגי המפרץ אומרים כבר כמה שנים. לדעתי אנחנו במסלול הנכון".
טיפוח הקהילה היהודית
שנייר, אדם דתי החובש לראשו הכיפה שחורה סרוגה, הוא מייסד וראש הקרן להבנה אתנית (Foundation for Ethnic Understanding). במשך שנים רבות ניהל שנייר קשרים ענפים עם מדינות מוסלמיות רבות, בהן רוב מדינות המפרץ.
בסוף השנה שעברה מונה שנייר לתפקיד "יועץ מיוחד" של מלך בחריין, חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, ללא תמורה כספית. בתפקידו זה, קיבל הרב משימה לסייע למרכז הגלובלי לדו-קיום ללא מלחמה, על שם המלך חמד במנאמה, וכחלק מכך גם לדאוג לטיפוח ושימור הקהילה היהודית הקטנה במדינה.
הרב, שהקים ומנהל קהילה יהודית בהמפטונס, משתתף בסדנה כחבר רשמי של המשלחת מבחריין.
גישה מאוזנת כלפי הפלסטינים
הרשות הפלסטינית מחרימה את הכנס בין היומיים, בטענה כי לא ניתן לדון על הכלכלה הפלסטינית כל עוד השאיפות של העם הפלסטיני למדינה אינן מקבלות יחס. לאור החרם, החליטו בבית הלבן לא להזמין לאירוע גם את נציגי ממשלת ישראל, אך קומץ אנשי עסקים ישראלים הגיע למקום.
על פי שנייר, ההחלטה של ההנהגה הפלסטינית להתנגד לאירוע היא "זמנית".
לדבריו, העוינות כלפי איראן, והסביבה הכלכלית המשתנה, מקרבים את ישראל ומדינות המפרץ, והוא חוזה כי בחריין תהיה הראשונה לבסס יחסים רשמיים עם המדינה היהודית ב-2019.
"לדעתי זה יכול לקרות", הוא הדגיש. "אבל אני גם יודע עד כמה מלך בחריין מחויב למצוקה הכלכלית של העם הפלסטיני. כל מי שרומז כי המפרץ אינו מחויב לפלסטינים, טועה בגדול. הגישה מאוזנת והוגנת".
במקביל, נורמליזציה מלאה של קשרים היא עדיין בגדר התרחשות בלתי אפשרית בהיעדר הסכם שלום, לדבריו. "הם מחויבים למדינה פלסטינית. צריך להיות הסכם שלכם. צריך להגיע לפתרון מסוג כלשהו בין הישראלים לפלסטינים".
שנייר אמר כי הוא אופטימי באשר להסכם שיעניק לפלסטינים סוג של מדינה עד סוף השנה. "הכיוון, או הקו המנחה של הכנס הזה, והתרחיש של מה שעומד להתרחש, הוא מדויק מאוד", לדבריו.
"אי אפשר לדון במדינה ובשטחים כשאנשים חיים במדינה שבה הכלכלה קורסת. וזה ההיגיון הכולל נכון לעכשיו".
ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, מנכ"לית קרן המטבע הבינלאומי כריסטין לגארד, וראש פיפ"א ג'יאני אינפנטינו הם בין השמות הבולטים בקרב משתתפי הוועידה הכלכלית בבחריין, המתחילה הערב (שלישי).
בלייר מעורב מזה שנים רבות בהיבטים הכלכליים של הסכסוך בין ישראל והפלסטינים. אינפנטינו ולגארד הם מצטרפים חדשים.
אל השלישייה הזו יצטרפו אנשי ממשל ועסקים מרחבי העולם – כולל מישראל ומהרשות הפלסטינית – וכן שר האוצר האמריקאי סטיבן מנוחין וג'ארד קושנר, יועצו הבכיר של נשיא ארצות הברית דולנד טראמפ והיוזם של הוועידה הבחריינית.
מקרב הנואמים שיופיעו בוועידה יהיו נציגים בכירים של עולם העסקים – בהם מנכ"ל קבוצת בלאקסטון, סטפן שוורצמן, ומנהלת בכירה בגולדמן סאקס, דינה פאוול – שניהם עבדו בעבר בממשל טראמפ.
מה בתוכניה?
קושנר יפתח את הוועידה הערב במנמה, בירת בחריין, בנאום קצר, ואחריו יחל דיון תחת הכותרת, "עכשיו הזמן: בניית קואליציה לשגשוג במזרח התיכון".
שוורצמן ומוחמד אלעבר, איש עסקים מנסיכויות המפרץ, ידונו בדרכים בהן המגזר הפרטי יכול "לקדם עידן חדש של שגשוג", כך על פי התוכניה הרשמית של הוועידה.
"על ידי יצירת מקומות עבודה, אפשרויות הכנסה וצמצום הפערים בשירותים בסיסיים, המגזר הפרטי יכול לסייע בבניית מומנטום לקידום הכלכלה השברירית ולתת תקווה לתושבי האיזור. אם כן, לכשתוצג בסופו של דבר תוכנית שלום מוצקה, המגזר הפרטי יהווה זרז מהותי להתנעת השינוי בגדה המערבית ובעזה, ויפתח פרק חדש של שגשוג כלכלי באיזור".
ברביעי בבוקר, ישתתפו בפאנל הפותח – המכונה "התרת הרסן מעל הפוטנציאל הכלכלי" – לגארד (שנפגשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במינכן בשנה שעברה), שר האוצר והפיתוח של סעודיה, מוחמד אל-שייח', ואיש העסקים הניגרי טוני אלומלו.
בפאנל השני בבוקר רביעי ישתתפו אנשי עסקים מארה"ב, בחריין, טורקיה ואנגליה, בדיון על הדרכים ל"רנסאנס כלכלי" בגדה המערבית ובעזה, אשר – על פי התוכנית הכלכלית שהבית הלבן הציג בשבת האחרונה – "תתאפשר בזכות מגזרים אסטרטגיים משמעותיים כגון בינוי, חקלאות, תקשורת ותעשייה".
"עם זאת, הרנסאנס ידרוש לא רק התחייבויות כלכליות משמעותיות אלא גם פלטפורמות גידול מיטביות שיעודדו השקעה", כתבו מארגני הוועידה.
הבא בתור יהיה אינפנטינו, נשיא פיפ"א, אשר יחד עם הקולנוען האמריקאי פרננדו סוליצ'ין ידונו בשאלה כיצד ספורט ובידור יכולים "לטעון באנרגיה את הדרך לשגשוג כלכלי".
"החל בעידוד השקעות בספורט ובקולנוע ועד יצירת מקומות עבודה באיזור, ספורט ובידור יכולים להפוך לשני זרזים פוטנציאליים לפיתוח כלכלי בגדה המערבית, בעזה ובאיזור כולו", כך לפי תוכניית הוועידה.
"תעשיית ספורט ובידור משגשגת לא רק שתייצר מקומות עבודה איכותיים לתושבי האיזור, אלא גם יכולה לרשום הישגים משמעותיים נוספים, ובכלל זה קידום יצירתיות וסגנון חיים בריא".
בפאנלים הבאים – "העצמת האנשים" ו"מערכות הבריאות של העתיד" – ישתתפו אנשי עסקים ומומחים ממדינות שונות, כולל נסיכויות המפרץ והודו.
הלו"ז הצפוף ממשיך עם פאנל על טהרת הנשים שבו פאוול, היזמית המצרית ראם פאוזי והדיפלומטית האמריקאית ג'וזט שירן ידונו ב"חיזוק שוק העבודה באמצעות העצמת נשים".
"איזור משגשג דורש שילוב הנשים בשוק העבודה, לאפשר להן לקבל את המימון, ההזדמנויות וההדרכה שדרושים להצליח כיזמיות ונשות עסקים", נכתב בתוכניה. "שינוי כזה ידרוש אסטרטגיה מקיפה לשילוב אוכלוסיה נדרסת. בדיון זה, המומחיות ידונו בסיבות מדוע שילוב נשים הוא כה קריטי לחיזוק שוק העבודה באיזור".
אחרי הפסקת צהריים בת שעה, נשיא הבנק העולמי דיוויד מלפאס, המוצג בתוכניה כ"מומחה פיתוח", ומנכ"ל AT&T רנדל סטפנסון, ידונו באסטרטגיות ל"חיזוק מוסדות ציבוריים, פרוצדורות ממשלתיות וענייני רגולציה וחוק" באיזור.
"איזור משגשג דורש שילוב הנשים בשוק העבודה, לאפשר להן לקבל את המימון, ההזדמנויות וההדרכה שדרושים להצליח כיזמיות ונשות עסקים. שינוי כזה ידרוש אסטרטגיה מקיפה לשילוב אוכלוסיה נדרסת"
איש העסקים החברוני אשרף ג'בארי – אחד הפלסטינים הבודדים שאינו מחרים את הכנס בבחריין – יהיה הדובר הבא. הוא ידבר על הדרכים לפיתוח סביבה משגשגת של עסקים מקומיים.
"עסקים קטנים ובינוניים הם עמוד השדרה של כלכלות משגשגות. עם מערכת תמיכה נכונה סביבם, העסקים הקטנים והבינוניים בגדה המערבית ובעזה יכולים להפוך לבסיס של השגשוג הכלכלי באיזור", כך בתוכנייה. עידוד סביבה שכזו ידרוש "רפורמות מהותיות ומדיניויות שיסירו את החסמים לגידול ויעודדו השקעות של הון סיכון וקרנות פרטיות.
"עם התמיכה הנכונה, סביבת העסקים המקומית יכולה להביא לעידן חדש של שגשוג כלכלי".
ג'בארי, אגב, מוזכר בתוכניה כיו"ר רשת העסקים הפלסטינית, תוך התעלמות מתפקידו כיו"ר-שותף בלשכת המסחר של יהודה ושומרון, קבוצה פרו-התנחלויות הקוראת לשיתוף פעולה קרוב בין ישראלים ופלסטינים בגדה המערבית.
הפאנל הבא יהיה בהשתתפות בלייר – הידוע כידיד ישראל, אבל גם כתומך נלהב של פתרון שתי המדינות – וקושנר, אשר עד כה נמנע מלבטא תמיכה ברעיון המדינה הפלסטינית.
"על מנת לטוות מסלול לעבר שגשוג כלכלי מתמשך בגדה המערבית, עזה והאיזור כולו, בעלי עניין יצטרכו לנצל את נסיונם הרב של מנהיגים בינלאומיים אשר מבינים היטב את המציאות באיזור", נטען בתוכניה. "רק על ידי למידה מלקח שנלמד במקומות אחרים בעולם יוכלו הגדה המערבית, עזה והאיזור כולו לבנות פלטפורמה חזקה לצמיחה כלכלית ופיתוח".
הפאנל הסוגר יכלול דיון בין שרי אוצר ומנוחין, אם כי כרגע לא ברור מיהם האח"מים שיופיעו על הבמה לצידו של שר האוצר האמריקאי.
הדיון, בכל אופן, אמור להתמקד במהפך כלכלי: "השינוי מכלכלה התלויה בסיוע לכלכלה עצמאית ויציבה יעמיד אתגרים רבים. כיצד שרי אוצר מייצרים מבנים מוסדיים שמסייעים לגידול יציב ולפיתוח מגזר פרטי? מהן המדיניויות הכלכליות האפקטיביות והמודלים לצמיחה באיזור ובעולם? וכיצד", שואלת התכנייה, "ניתן ליישם אותם בגדה המערבית ובעזה?"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם