קראנו הרבה על "פייק ניוז" בשנים האחרונות, ובשבוע שעבר זכיתי בחוויה הסוראליסטית להפוך למושא שלהן בעצמי.
במשך כמה ימים, הפנים שלי הוצגו במדיה המסורתית והחברתית ברחבי העולם הערבי, אחרי שמישהו מצא תמונה שלי והפיץ את השמועה שאני עיתונאי ישראלי שנמצא בממלכת בחריין כדי לסקר את הסדנה "שלום לשגשוג" של ג'ארד קושניר.
התמונה עצמה אמנם הייתה אמיתית, אבל היא הוצאה מהקשרה. אני לא עיתונאי, ולא הייתי בבחריין לכבוד הסדנה, למרות שדאוד כותאב כתב ב"אל-מוניטור" ש"הדימוי היחיד שתפס את נושא הנורמליזציה היה צילום הסלפי של עיתונאי ישראלי עם הדרכון שלו מחוץ למשרדים של החברה הבחריינית נגד נורמליזציה במנאמה".
הסלפי שלי, שצולם כמה חודשים לפני הסדנה, מראה אותי במנאמה, בחריין, מחזיק את הדרכון הישראלי שלי לפני משרדי החברה הבחריינית נגד נורמליזציה עם האויב הציוני. אני חשבתי שזה נורא מצחיק, ופגעתי בעצב רגיש באזור כולו.
אין לי מושג מי התחיל את השמועה ופרסם את התמונה שהפכה לוויראלית. זה נודע לי לראשונה ביום שלישי בבוקר, כשקיבלתי מפייסבוק כמה התראות מוזרות, שלפיהן אנשים מעלים תמונות שעשויות לכלול אותי. בדקתי את התמונות, שאכן כללו אותי, וחשבתי שזה מוזר שזרים מעלים אותן לפייסבוק. אבל התמונה מצחיקה, בין אם מכירים אותי או לא, אז הנחתי לזה והמשכתי את היום שלי.
זמן קצר לאחר מכן קיבלתי הודעה מעיתונאי בירושלים, שרצה ליידע אותי שהתמונה שלי מסתובבת במדיה החברתית הפלסטינית. מאותו הרגע, התמונה הופיעה בכל מקום. חבריי מרחבי כל האזור – פלסטין, ירדן, עיראק, בחריין, סעודיה ומדינות נוספות – התחילו לכתוב לי, בניסיון להבין למה אני מופיע בפידים שלהם בפייסבוק.
אתר תימני שמאשים אותי ב"לעג לבחריין"
התמונה שלי הופיעה בהבלטה באתרי חדשות ברחבי המזרח התיכון, לצד כותרות שטענו שאני, העיתונאי הישראלי לכאורה, לעגתי ולגלגלתי על בחריין. היא הופיעה אפילו בפרסומים שקשורים לחיזבאללה ולנותנת החסות שלו, ממשלת איראן.
וזה עוד הלך והשתפר. אנשי החברה נגד נורמליזציה החליטו לפרסם סרטון של עצמם שוטפים את הרצפה בנקודה שעמדתי בה, כדי לנקות את כתם הציונות שהשארתי שם, מה שהוביל לסבב חדש של פרסום התמונה.
ייתכן בהחלט שזה הדבר הכי מצחיק שקרה לי, אבל זה גם היה די עצוב. כששיתפתי את התמונה לראשונה, לא עשיתי את זה כדי ללעוג לבחריין או לערבים, והיה עצוב לראות איך מיליוני אנשים מבינים את זה כך מבלי שיכולתי לעשות שום דבר בעניין. שיתפתי את התמונה כדי לטעון שהמנטליות הזאת של אויבים שייכת לעבר, ושהגיע הזמן שכולנו – ישראלים, פלסטינים, בחריינים ותושבי כל האזור – נעבוד יחד כדי לבנות עתיד טוב יותר עבור כולנו.
עצוב גם שהפכתי לפנים של ועידה שנתפסת כשוחד, שנועד ללחוץ על הפלסטינים לוותר על זכותם למדינה בתמורה להטבות כלכליות. אף על פי שהמדינות הערביות שהשתתפו בסדנה הצהירו במפורש שלא יזנחו את תביעתן להקמתה של מדינה פלסטינית – לתדהמתם של ביבי נתניהו ושכמותו – כך זה נתפס לרוב ברחוב הערבי.
רק כדי להבהיר את העניין, אני מאמין שהדרך היחידה להמשיך קדימה, הפתרון הצודק היחיד והדרך היחידה לשמר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הם השגת הסכם שיעניק לשני הצדדים, היהודי והפלסטיני, את זכותם להגדרה עצמית. במילים אחרות: פתרון שתי המדינות.
בשונה מביבי, אני מכיר בכך שהסיכויים ליחסי נורמליזציה עם העולם הערבי קלושים ביותר בהיעדר הסכם משמעותי עם הפלסטינים. אבל אני מאמין שדיאלוג רחב יותר בין ישראל למדינות ערב יכול רק לעזור לנו להתקדם לקראת הסכם משמעותי. אילו רק מדינות ערב היו מראות נכונות גדולה יותר לכונן יחסים עם ישראל לפני כמה עשורים, אולי לא היינו מוצאים את עצמנו במצב שהגענו אליו היום.
אבל הזמנים השתנו, ומכמה סיבות, ובכללן גיאופוליטיקה ותהליך הליברליזציה ההדרגתי שמתרחש במדינות ערביות רבות, קיימת היום נכונות רבה יותר, הן בקרב הממשלות הערביות והן בקרב העמים הערביים, לכונן יחסים עם ישראל. והישראלים כולם צריכים למלא תפקיד בקידום הדיאלוג הזה.
ברוח הזו אני אמשיך לטייל במדינות ערביות ומוסלמיות לעתים קרובות ככל האפשר, לפגוש אנשים וליצור קשרים שיוכלו לעזור לנו בדרכנו לשלום. למרות השנאה שכוונה כלפיי במדיה החברתית כשהתמונה שלי הסתובבה בה בשבוע שעבר, במדינות הערביות שביקרתי בהן זכיתי רק ליחס חיובי, גם אחרי שחשפתי את זהותי הישראלית.
ולאנשים שחשים שנאה כה עמוקה עד שיש להם צורך לנקות את הקרקע שאני עומד עליה – מוטב שתצטיידו בהרבה סבון.
כותב פוסטים ב-Times of Israel
אנחנו חיים בזמנים חשוכים. מפחידים. אני חיה באמסטרדם. הרבה חברים שלי מישראל ומהעולם יצרו איתי קשר השבוע לשאול מה שלומי. זה היה מעודד ומחמם את הלב. שלומי טוב, תודה. אני חרדה בעיקר לעתיד הדמוקרטיה.
ב-7 בנובמבר השתתפתי בטקס הזיכרון הרשמי לליל הבדולח בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם. סביב בית הכנסת היו מחסומי משטרה והמוני ניידות משטרה מהבהבות. שוטרים במדים היו בכל פינת רחוב.
ד״ר הילה דיין היא מרצה לפוליטיקה וסוציולוגיה באמסטרדם יוניברסיטי קולג׳ וממקימות הפלטפורמה לישראלים ביקורתיים בהולנד gate48.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כמי שמתגורר בעיר גדולה בחו"ל מזה לא מעט זמן, תמוהות בעיני טענותייך בדבר ההתקרבנות הישראלית ובעקבותיה, זו של הקהילה היהודית.
לא נראה לי שיש מחלוקת רבה על כך שרבים מקרב אוהדי מכבי נמנים על החוליגן המצוי במגרשי הכדורגל, ולא מעטים מסכימים, גם אם באי רצון בולט, שהתנהגותם ביום יומיים לפני המשחק היתה בגדר הסתה והצתה של רגשות לאומניים, טפשות ואווילות לשמן, במקרה הטוב, בעיר שמחצית מאוכלוסייתה מוסלמית וזאת בתוך תקופה מהמתוחות בתולדות העולם בכלל.
אבל כל מי שמתגורר בחו"ל וטוען להפגנות שלוות של תומכי הפלסטינים כנראה שחי בעולם שונה ומרוחק כלשהוא, אולי כזה שטלסקופ החלל ע"ש ג'יימס ווב יכול לאתר היכןשהוא בעמקי החלל החיצון המרוחק מאתנו שנות אור רבות.
אין פגנה, בפירוש אין הפגנה פרו-פלסטינית, בה לא נשעות הקריאות
Free Free Palestine
Viva Viva Intifada
From the river to the sea, Palestine will be free
(הקריאה האחרונה כבר צונזרה ע"י מחוקקים במספר מדינות כך שאינה נשמעת בקביעות או בכל מקום)
Zionism is racism
ועוד קריאות מסוג זה שלא מצביעות בדיוק על כוונה לעשות שיעורי יוגה וזאזן בחברותא על חוף הים ואף אינן בגדר הזמנה לשבת על כוס בירה בפאב.
אגב הקריאות האלה מושמעות בדרך כלל אם בהמון עם, אם באמצעות אמצעי כריזה אימתניים.
בנוסף לקריאות הללו, נעלמו מעינייך המחנות בקמפוסים? הפחדת והדרת, שלא לומר תקיפת, סטודנטים, חברי סגל ועובדים יהודים? השחתת רכוש אינטנסיבית ומסיבית כולל עשיית צרכים בשטחי המאהל, השתלטות אלימה על שטחים ועל מבנים, חסימת מעברים, כניסות ויציאות?
מה לגבי כיבוש, לכל דבר ועניין, של שטחי ציבור והפקעתם מרשות הציבור למטרת הקמת מאהלים והיאחזויות של תומכי פלסטין, למשך שבועות וחודשים, בלי שום תגובה מהשלטונות (ככל הנראה, מפחד מהמפגינים שוחרי השלום והשלווה) אף לא להשחתת רכוש ציבורי, מונומנטים ציבוריים והסטוריים?
בעיר מגורי, חוץ משלשה מאהלים שהוקמו בשטחי קמפוסים אקדמיים, שניים מהם במרכז העיר ואחד באיזוזר קצת יותר פרברי, באוניברסיטה נוספת התקיימו הפגנות אלימות בתוך בנייני האוניברסיטה מהיעדר מדשאות בקמפוס העירוני, הפגנות במהלכן הותקפו פיזית סטודנטים יהודים ונדרשה התערבות אנשי בטחון של המוסד ושוטרים כדי לבלום את המתפרעים (הפרו-פלסטינים) וזאת בלי נוכחות של אוהד יחיד של מכבי או בית"ר לרפואה, שאמורים היו להצית את האלימות.
במקרה אחד לפחות שתועד היטב, שני פעילים יהודים הגיעו למאהל שכזה שהוקם על מדשאת הקמפוס באוניברסיטה מפורסמת במרכז העיר, במגמה לדבר פוליטיקה עם אנשי המאהל. הם נדחפו בברוטליות ונדרשה התערבות מהירה של כוחות משטרה לדיכוי הפגנות שנכחו במקום דרך קבע שבמקום להגן על שני היהודים, בחור ובחורה, ליוו אותם אחר כבוד ובהחלטיות אל מחוץ לשערי הקמפוס, ששמר בדבקות על חופש הביטוי של המפגינים האלימים.
באירועים נוספים, קוראים שלווים שהגיעו לבניין הספריה הציבורית הממוקמת בבניין הקהילה היהודית בעיר נשארו כלואים בבניין במשך שעות בגלל מפגינים פרו-פלסטינים שצרו על דלתות הבניין ומנעו כניסה לתוכו ויציאה ממנו במשך קרוב לארבע שעות, עד שאלו הכלואים בבניין, ביניהם זקנים וטף, חולצו מתוכו ביציאה אחורית.
כיכר מרכזית בלב הרובע הפיננסי בעיר נכבשה, פשוטו כמשמעו, בידי עשרות מפגינים פרו-פלסטינים שהקימו שם מאהל בן-לילה, טוב מאהל זה ביטוי עדין, מחראה יהיה ביטוי יותר מדוייק, השחיתו רכוש ציבורי וצמחיה, והתנחלו שם תוך קריאות בלתי פוסקות יומם וליל של קריאות מהסוג שפירטתי לעיל באמצעות רמקולים והנפת דגלי ענק של פלסטין.
מחנות האוהלים שתיארתי התמשכו חודשים כל אחד ולוו ברעש בלתי פוסק, הפרעה ללימודים באופן כללי והשחתה רחבת היקף של רכוש ציבורי.
הפגנות "לא אלימות" בהן נשמעות תדיר קריאות להשמדת מדינת ישראל ולמהומות דמים (אלא אם כן פלסטין מהנהר לים אמורה איכשהוא להתקיים בקומת מרתף במנהרות מתחת לשטח מדינת ישראל, ואלא אם כן האינתיפאדה שתחייה VIVA משמעה תחרות מסג' תאילנדי) הן עניין שבועי ולעיתים מזומנות כמעט יום יומי, ולישראלים וליהודים השלטונות מציעים בפירוש להתרחק מאיזורי ההפגנות מחשש לבטחונם. אגב גם המשטרה כבר ספגה בקבוקי תבערה בכינון ישיר, בהפגנה מאד שקטה כזו לפני פחות מחודשיים בה גם נותצו חלונות ראווה של חנויות יוקרה לאורך רחוב שלם. הכל למען שחרור פלסטין בדרכי נועם.
יכולתי להמשיך בדוגמאות רבות כגון אלו, וזה רק בעיר מגורי, כאשר סיפורים זהים או דומים בכל הפרטים הופיעו דרך קבע בתקשורת הרשית והלא רשמית.
למותר לומר שחופש התנועה של יהודים וישראלים נפגע קשות עקב ההפגנות שוחרות השלום הללו. אם לא היה אינטרנט והיינו חיים בעולם של לפני היות האינטרנט, הטלפון והטלוויזיה, כנראה שהייתי מאמין לתיאורייך הפסטורליים.
גילוי נאות: אני מחשיב את עצמי כ0מולן מובהק, רל"ב, חילוני, ומאמין מהרגע הראשון שמדינת ישראל היתה צריכה בראש ובראשונה לדאוג לשחרור החטופים בכל מחיר, כולל שחרור כל האסירים הפלסטינים וחתימת הסכם הפסקת אש – למעשה ההסכם כניעה – עם חמאס לתקופה ממושכת בעקבות השביעי באוקטבר. כמובן לצורך הכנת צה"ל והמדינה כמו שצריך למלחמת הכרעת חמאס וחיזבאללה ושלוחי איראן בכלל בדרום ובצפון ובמזרח, בשלב מאוחר יותר, אפילו שנתיים מאוחר יותר. אז אני לא בדיוק משיחיסט, מתנחל או מתלהם.
אבל אני גם לא חירש, שוטה וקטן. את הכבוד הזה אני שומר למי שכותב(ת) שטויות.
תודה על הפוסט. כל כך חשוב להפריד בין ארועים אנטישמיים לבין ארועים כנגד פעולות מדינת ישראל. וכל כך חשוב להכיר בגזענות ובאלימות של אוהדי מכבי כחלק אינטגרלי מהאירוע ומפרשנותו. חשובה גם מאד הקביעה שלך על הנזק שנעשה בתגובה ההיסטרית של מדינת ישראל והקהילה היהודית. תודה!.
ד"ר דיין שלום, את מעלה בפוסט הזה נקודות חשובות מאוד שאני בטוחה שכואבות לך מאוד ובוודאי שוות דיון ושיח. עם זאת, לקוראת ישראלית מתונה זה יכול גם להישמע כתלונה על כך שהמלחמה בישראל פשוט מפריעה לחייך הרגועים שם באמסטרדם.
אם הפוסט הזה אמור לעורר דיון על הנושא החשוב שאת מעלה, הייתי מציעה קצת יותר חמלה לאילו החיים כאן בתוך סיוט וכבר שנתיים מנסים בכל כוחם לשנות את המציאות בהפגנות בלתי פוסקות ובניסיון נואש לא להתייאש. פוסט כמו שלך רק עוד יותר מייאש.
בברכה, מאיה
בימים הקרובים תיפתח שנת הלימודים האקדמית, עם אותה אקדמיה שרבים כל כך אוהבים לחבוט בה – כמה לכאורה היא לא השתנתה וכמה היא לא אימצה טכנולוגיות חדשות. רק שהטוענים כך כנראה לא למדו באקדמיה לאחרונה ובטח לא פתחו סילבוס או ידיעון של מוסד אקדמי כלשהו.
האקדמיה משתנה כל הזמן. זו מהותה. המחקר מתקדם והמרצים העומדים בחזית המחקר מביאים את הנושאים העדכניים ביותר אל חדרי הכיתות. כל מי שבוחן את האקדמיה רואה בה שינויים מרחיקי לכת.
ד״ר גילה אורן היא ראש ההתמחות בשיווק ואסטרטגיה, הפקולטה למינהל עסקים במכללה למינהל. גילה היא מדריכת מסעות לפולין, מדריכה ביד ושם ועורכת מחקרים על תחום השואה.
לא צריך להסביר מדוע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמח על ניצחון של דונלד טראמפ בבחירות. אבל השאלה היא האם באמת הנשיא הנכנס יפתור לנתניהו את בעיותיו, או להיפך, יחמיר אותן.
אם טראמפ יחזור למקום בו עצר בכהונה שנקטעה באיבה בגלל ההפסד לג'ו ביידן, הרי שנתניהו לא יוכל להחזיק את ממשלת המשיח ותוכנית ההכרעה שלו, ושכרו ייצא בהפסדו. כדי להבין מדוע, יש לחזור לטקס בוושינגטון בינואר 2020, בו חנך הנשיא טראמפ את תכנית השלום שלו למזרח התיכון.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
שובו של מכחיש האקלים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
האם עידן הקרח שחזו בשנות ה-70 כבר חלף?
האם האחוזה שקנה בארי סואטורו (ברק חוסיין אובמה) ב-Martha's Vineyard כבר כוסתה במים – על-פי תחזיותיו של המיליארדר בעל המטוס הפרטי אל גור?
ומה הקשר בין אביזרי דיג שזרוקים במים לבין האקלים?
"אני חושבת שהתמכרנו לשנאה. ושנאה היא כמו סם"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם