שמתי לב שכתבים רבים שסיקרו את הועידה הכלכלית בבחריין הסתנוורו ממש מהזוהר המפרצי. השייח'ים בת'ובים לבנים מלבן, בית מלון מפואר, בכירים אמריקאים ואירופים, ראיונות שמלטפים את האגו הישראלי – הכל טוב ויפה, ועדיין חשוב לראות ולהתמקד במה שמסתתר מתחת למעטפת הבוהקת והיפה.

1.

המדינות הערביות שלחו לוועידה דרג נמוך בלבד. זה לא סוד שרובן אולצו להשתתף בפורום או לא יכלו לסרב להצעה האמריקאית, אך השתתפותן גם לא מסמנת שום פריצת דרך או תמיכה ביוזמה של קושנר-גרינבלט. כמו-כן, מבחינת המפרציות המודאגות מהעמדה האמריקאית המשתנה והלא יציבה ביחס לאיראן העניין הפלסטיני ממש לא היה בראש סדר העדיפויות. במקביל לבחריין התקיים דיון חשוב בקהיר שם דנו ראשי הליגה הערבית במצב במפרץ הפרסי.

2.

ישראל לא הוזמנה לפורום כי המארחים והמשתתפים הערבים רצו להימנע מהתמונות המשותפות של בכירים ישראלים ובכירים סעודיים, אמירתיים ואחרים. היחסים הם עדיין מתחת לשטיח, אפילו שכל העולם ואחותו מודעים אליהם.

3.

בעבר לישראל היו נציגויות דיפלומטיות בעומאן וקטאר, והנציגויות של המדינות הללו ישבו בתל-אביב. ביחס להישג ההוא המצב הנוכחי בו רק אנשי העסקים הישראלים ומספר עיתונאים השתתפו בוועידה הוא לא גרוייסע מציאה. כן, רוצים אותנו, ובעיקר את הטכנולוגיה שלנו ואת הכוח הצבאי שלנו במידה ותהיה התנגשות עם איראן, אך נורמליזציה זה לא והשגרירויות לא ייפתחו עד שלא תהיה התקדמות במישור הפלסטיני.

4.

ואם כבר מדברים על פלסטינים – רוב ההצעות שהוצגו בבחריין על ידי קושנר וגרינבלט לא ישימות באקלים הפוליטי ובמציאות הקיימת בגדה ובעזה. האם ישראל תסכים ל"מעבר הבטוח" כשחמאס ממשיך לשלוט בעזה? כיום כמות העזתים שעוברים מעזה לגדה ובחזרה היא קטנה ביותר, בעיקר בגלל הסיבות הביטחוניות. האם הסיבות הללו ייעלמו רק בגלל שמישהו בוושינגטון החליט שכך יהיה? האם מי מהמדינות התורמות, לרבות ארה"ב עצמה יתרום ואף דולר אחד לעזה כשחמאס אוחזת בהגה וממשיכה להתחמש? האם אבו-מאזן שהחליט להמתין עוד שנה ולראות איך יסתיים המירוץ לנשיאות יתקפל וישנה את עמדותיו רק כדי לזכות באי אלו מענקים כספיים שאולי יגיעו ואולי לא יגיעו לעולם? ספק רב שכך יהיה.

5.

המארחים – מדהים איך פתאום משפחת המלוכה הבחריינית ששולטת ביד רמה על הרוב השיעי ואף השתמשה בכוח צבאי זר- הסעודים – כדי לדכא את התקוממות בכיכר הפנינה ב2011-2012, הפכה לאורים ותומים עבור כתבים רבים שמרבים לדבר על הכיבוש ועל ההפליה של האוכלוסייה הערבית בישראל, אך מסרבים להתייחס לעובדות ביחס למדינה הערבית הקטנטנה הזאת. גם שם השיעים מופלים בצבא, בממשל, בחינוך ובתקציבים, גם שם יש טענות רבות ביחס לכוח הבלתי מוגבל של המלוכה, הפרות של זכויות האדם ועוד. האם עד כדי הסתנוורו העיתונאים שביקרו בבחריין שלא נתנו את הדעת כלל למה שקורה בבחריין ברמה הפנימית? הרוב עצם את העיניים ועשה את עצמו לא רואה ולא שומע.

אז מי הרוויח מהועידה או הסדנא הכלכלית במנאמה היפה?

לצערנו, אלה לא הישראלים ולא הפלסטינים. הבחריינים בתור המארחים זכו בכבוד רב, במיוחד מהאמריקאים, המשתתפים הערבים אולי יקבלו אי אלו מענקים, אבל בזה פחות או יותר זה נגמר כרגע. כמו שכתב שייקסיפיר – הרבה מהומה על לא מאומה. נראה מה יהיה בחלק הפוליטי של היוזמה, אם היא בכלל תגיח לעולם בתוך כל הכאוס הפוליטי ששורר בישראל וגם בארה"ב. צריך גם לקוות שאם החלק הזה בסוף יבוא, אז שלפחות לא יזיק ולא ימנע בעתיד את האפשרות לפתרון רציני, הוגן ומקובל לסכסוך שלנו.

קסניה סבטלובה היא עמיתת מחקר במכון הבינתחומי הרצליה ועמיתת מדיניות במכון מתווים למדיניות חוץ אזורית. לשעבר חברת כנסת מטעם סיעת התנועה, והפרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.

על בני גנץ, המשת"פ וחומת המגן של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא ניתן לסמוך. לפני כל תחקיר גנץ טען שהחייל שהרג את יובל דורון קסטלמן עשה זאת בטעות. זהו עוד חלק מתהליך ההזדהות עם נתניהו שעובר על גנץ. לעומת זאת הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט קרא לחקירה מהירה ויסודית של ההריגה.

*  *  *

בני גנץ, שר בממשלת ישראל וחבר קבינט המלחמה, טעה טעות קשה, המוכיחה ששיקול דעתו לקוי, כאשר תיאר את רצח יובל קסטלמן כ"טעות". בטרם ביצוע כל חקירה, טען גנץ ש"אני בטוח שהחייל שירה ביובל עשה זאת בטעות". מבלי שנדע, נראה שגנץ, רמטכ"ל לשעבר, כבר ביצע תחקיר והסיק מסקנות.

יעקב צלאל הוא עיתונאי

בתגובה לשיא חדש שנשבר בזחיחות ראש הממשלה בנימין נתניהו באומרו ש"אלה החיים" – עונה לו העם בקול גדול ש"אלה לא החיים": בסקר מנו גבע לערוץ 12 במחצית חודש נובמבר, ניתנו 75 מנדטים לגוש השינוי ורק 45 לממשלה הנוכחית; הליכוד יורד ל-17 מנדטים בלבד; בני גנץ מקבל אחוזים גבוהים בהרבה בהתאמה לראשות הממשלה מאשר נתניהו.

המגמה ברורה: הציבור שולח מסר לנתניהו, ומבהיר שאינו מתכוון להמשיך את טיסת הוורטיגו אל עבר התהום. ומאחר שאיננו בימים רגילים, והדעת לא סובלת לשאת עוד את הכחשת האשם הראשי, נתניהו, לאחריותו למחדל השביעי באוקטובר, עלינו להשתחרר מעולו בהקדם, ולהסיר מהגה השלטון את מי שהביא עלינו את המחדל והאסון החמורים ביותר שאירעו בתולדות מדינת ישראל. כל יום נוסף של האיש הזה בשלטון מסב לנו נזק מדיני, צבאי וחברתי אדיר.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.