אהוד ברק לא מתייאש, או שאולי רק קצת. לפני חצי שנה, אחרי שהסתמנו הבחירות לכנסת ה-21, הוא ניסה להקים מיזם פוליטי מרשים – מפלגה דמוקרטית גדולה עם כל כוכבי המרכז-שמאל והוא בראשם, כמובן. זה לא צלח. היום הוא הרבה יותר צנוע, אבל המפלגה שהוא מנסה להקים עכשיו, עם החיבורים הנכונים, עשויה להציל לדעתו את מפלגות השמאל מהתרסקות מוחלטת.

בחזונו המוקדם ראה ברק את עצמו יושב בראש שולחן עגול ומסביבו אבי גבאי, ציפי לבני, בני גנץ, משה (בוגי) יעלון ודן מרידור. הוא רצה לחבר את כולם לתוך קולאז' של כמה מפלגות, כפי שהקים ב-1999 את ישראל אחת, וניצח בבחירות את בנימין נתניהו.

אהוד ברק ודן מרידור בעת שכיהנו בכנסת, ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

ברק רצה לצרף לחגיגה הזו גם את יאיר לפיד. הוא אפילו שוחח איתו כמה פעמים, אבל הבין מהר מאז שלפיד לא בעניין. גבי אשכנזי לא היה אז בתכניות. בין ברק ואשכנזי אף פעם לא יהיה קשר, כנראה.

העסק נכשל, למרות שברק עשה מאמצים גדולים. החברים לא הגיעו, השולחן לא נפתח ועשן לבן לא יצא מהארובה. בדרך היו גם ויכוחים על המקום הראשון. לבני ומרידור הלכו עם ברק לאורך כל הדרך, אבל גבאי תבע את המקום הראשון ברשימה המשותפת. לימים הסכים גבאי לוותר על המקום הראשון לבני גנץ, אבל זה היה מאוחר מדי.

גנץ עצמו לא הלך עם ברק עד הסוף. בשלב מסוים הוא קיבל עצת זהב: "אל תלך עם מפלגת העבודה. אל תידבק אליהם". גנץ השתכנע, הקים את "חוסן לישראל", ועל הפתיחה קיבל 22 מנדטים בסקרים.

ציפי לבני ואהוד ברק לפני עשור – היא היתה אז שרת החוץ והוא שר הבטחון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ברק נשאר לבד, אבל עשה את הכל כדי להפיל את בנימין נתניהו ולא הפסיק לתקוף אותו בבוטות בכל מקום, בעיקר ברשתות החברתיות. הוא לא הצליח. אחרי הבחירות ב-9 באפריל נדם קולו, אחרי שהבין כמו כולם כי הימין ניצח ונתניהו עומד להקים את הממשלה.

כאשר הכנסת התפזרה לפני שלושה שבועות, ברק התעורר לחיים. הוא חידש את הפעילות, אבל בסגנון שונה וגם מתוך לקחים והנחות עבודה עדכניות. ברק מבקש הפעם לרענן מחדש את מפלגתו, "עצמאות". הפלטפורמה כבר קיימת. ברק הקים את "עצמאות" ב-2011 אחרי שפרש ממפלגת העבודה והצטרף לממשלת נתניהו.

הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי

ברק צירף אליו בינתיים את החברים מהסיבוב הקודם. הוא שוחח עם ציפי לבני ויצר קשר מחודש עם דן מרידור. גם האלוף (מיל.) יאיר גולן בתמונה. הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי. שתיהן עומדות היום על סף אחוז החסימה.

מי יעמוד בראש האיחוד הזה, שאולי יקראו לו המחנה הציוני-דמוקרטי? ב-2 ביולי יתקיימו פריימריז במפלגת העבודה. אם עמיר פרץ ינצח, אין סיכוי שהוא יוותר לברק על המקום הראשון. בין השניים הללו קיימים משקעים עצומים, מאז כינה ברק את המיפקד שעשה פרץ לפני שניצח בפריימריז בעבודה "מיפקד הארגזים" (2005). כאשר ברק התמודד על ראשות העבודה (2007) תמך פרץ ביריבו, עמי איילון.

אהוד ברק ועמיר פרץ בקבינט המדיני-בטחוני ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

בזמן האחרון השניים התפייסו וברק מגלה נדיבות ואורך רוח כלפי פרץ. ברק גם מרעיף שבחים על איציק שמולי וסתיו שפיר, יריביו של פרץ במירוץ להנהגת העבודה. אם שמולי ייבחר, הוא אולי יסכים למסור לברק את ההנהגה.

ברק בינתיים מדבר גם על מרצ, שם יתקיימו הפריימריז ביום חמישי הקרוב. לכולם ברור היום כי אם הערבים ירוצו בגוש אחד, בניגוד לפעם הקודמת, מרצ עלולה להתדרדר מתחת לאחוז החסימה. הבלוק שמתכנן ברק עשוי להציל גם אותה.

צריך לזכור, שלושה חברי כנסת נגרעים מרשימת העבודה: אבי גבאי, טל רוסו וחיים ילין. האם ברק, לבני ויאיר גולן יתפסו את מקומם? האם מרצ תשתלב בלית ברירה? זו, לפחות, התכנית החדשה של אהוד ברק. כך הוא יציל את העבודה ומרצ, יחזור לתמונה הפוליטית ואולי יפיל את נתניהו.

ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאיש במחנה הדמוקרטי. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר

וגם אם ברק לא יהיה במקום הראשון בבלוק שהוא מתכנן, הוא תמיד יהיה במרכז הסיפור. בדיוק כמו דוד בן-גוריון בממשלת משה שרת, כמו משה דיין בממשלת לוי אשכול, וכמו אריאל שרון בממשלת מנחם בגין אחרי מלחמת לבנון. ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאף אחד במחנה הדמוקרטי הזה. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר.