אישיות
ציפי לבני

דעה מה גנץ צריך לעשות עכשיו

לא, זו לא עוד קריאה לביטול הרוטציה ● המאבק של נתניהו בערבים הוא הזדמנות עבור יו"ר כחול לבן: עליו לכרות ברית עם הרשימה המשותפת

בספטמבר 2008 הגיעה ציפי לבני לרגע שפוליטיקאים ישראלים רבים – אם לא כולם – חולמים עליו: נשיא המדינה הטיל עליה את מלאכת הרכבת הממשלה, אחרי התפטרותו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט. הסוף ידוע: יושבת הראש הטרייה של קדימה כשלה במשימה שהטיל עליה הנשיא, והכנסת התפזרה.

לבני הסבירה אז לציבור שנכשלה בהרכבת הממשלה, כי סירבה להיכנע לדרישותיהן של המפלגות החרדיות. פוליטית, הבחירה בהסבר זה הייתה נכונה: עם 28 המנדטים שגרפה בבחירות 2009, ביססה לבני את מעמדה של קדימה כמפלגה הגדולה ביותר בכנסת. אבל המציאות הייתה מורכבת יותר, ומי שהיה שני צעדים לפניה לכל אורך המשא ומתן הקואליציוני, הוא בנימין נתניהו.

כדאי להזכיר: נתניהו של 2008 איננו נתניהו האומניפוטנט של היום; זהו נתניהו שהביא את הליכוד לשפל של 12 מנדטים, פחות מש"ס של אלי ישי. זהו נתניהו פוסט הכהונה הקצרה של שנות ה-90 וטרום שובו לבית ברחוב בלפור.

אבל זהו גם נתניהו נחוש, שמעוניין לשוב לשלטון, ופועל לשם כך מאחורי הקלעים כדי להתניע את מחאת המילואימניקים נגד אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה.

איימן עודה ובנימין נתניהו, ארכיון, 2016 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
איימן עודה ובנימין נתניהו, ארכיון, 2016 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

בחזרה לבחירות 2019

סקרי הבחירות מתעתעים, וקשה לדעת עד כמה הם משקפים את מה שיקרה בשבוע הבא. ובכל זאת, לפי שורה של סקרים, מחנה תומכי נתניהו, שמורכב מהליכוד, ימינה, יהדות התורה וש"ס, לא מצליח לקבל 61 מנדטים, שיאפשרו ליושב ראש הליכוד להקים ממשלה עם שותפיו הטבעיים.  תומכי בני גנץ – כחול לבן, המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר – רחוקים עוד ממספר הקסם 61.

בשונה מרוב עמיתיו בבחירות, אביגדור ליברמן מסרב להתחייב שימליץ בפני הנשיא על מועמד מסוים, והודיע שיתמוך בראשון מבין שני ראשי הרשימות הגדולות שיודיע שיקים ממשלה שתורכב מהליכוד, כחול לבן וישראל ביתנו.

זהו תנאי שגם גנץ – שמנהל קמפיין מסורבל ועמוס טעויות – יכול למלא. אבל גם המלצה של ליברמן לא תספיק לו כדי לזכות בתמיכת יותר ממחצית מהח"כים.

מה שעשוי להיות שובר שוויון זו תמיכה של הרשימה המשותפת בגנץ, אלא שכרגע האפשרות נראית רחוקה מלהיות ראלית. במיוחד אם גנץ יודיע על תמיכה בממשלה עם ליברמן והליכוד. מה גם, שבכחול לבן דחו את הצעתו של איימן עודה, שהרשימה המשותפת תהיה חלק מהממשלה.

נקודת המוצא של הרמטכ"ל לשעבר, אם כן, לא ממש מטיבה עמו. לצדו ניצבים שלושה גנרלים, לא בדיוק סמל של שיתוף פעולה ודו קיום. החבר הרביעי בצמרת כחול לבן, יאיר לפיד, הוא מי שכינה את הערבים "זועביז" ומי שמעולם לא כלל מועמד ערבי במקום ראלי ביש עתיד.

בנוסף, לא רק שבכחול לבן נמצאים בעמדת נחיתות, לליכוד יש אפילו יתרון. כשהכנסת נדרשה להצביע על פיזורה, הצליח נתניהו להשיג שיתוף פעולה עם חברי חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד, שהצטרפו לקואליציה בתמיכה בהליכה לבחירות. בהמשך גם הצביעו בעד מועמדו של נתניהו למבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.

ובכל זאת, לגנץ יש עכשיו שעת כושר.

המאבק של נתניהו נגד המצביעים הערבים, באמצעות הכנסת מצלמות לחדרי הקלפי על ידי פעילים פוליטיים, הוא הזדמנות עבור יו"ר כחול לבן. עליו לכרות ברית עם ראשי הרשימה המשותפת, להתחייב להשקיע בחינוך, בבריאות ובתשתיות ביישובים ערביים ולהיאבק באלימות, ובפרט בנשק הלא חוקי. לפחות כשיובס, ויגלה שנתניהו היה כרגיל שני צעדים לפני כולם, יידע גנץ שעשה כל מה שהיה יכול כדי למנוע זאת.

עוד 466 מילים

מי אתה, אבי ברקוביץ׳

מתווך השלום החדש של ממשל טראמפ הוא בחור יהודי בן 30, שהכיר את ג'ארד קושנר במהלך משחק כדורסל ● כלי התקשורת בארצות הברית כבר תקפו אותו על חוסר ניסיונו הדיפלומטי, וכינו אותו "נער הקפה של קושנר", אבל יש גורמים בוושינגטון שמבקשים לתת לו צ'אנס ● פרופיל

עוד 767 מילים ו-1 תגובות

פורום קהלת הצליח לקדם את חוק הלאום, וזה רק עשה לו תיאבון

המושכים בחוטים עם תקציב שנתי של 30 מיליון שקל, קשרים מצוינים עם פוליטיקאים ומשפטנים ואמביציה לשנות את ישראל מהיסוד, חברי "פורום קהלת" כבר הצליחו לקדם בכנסת את העברת חוק הלאום ● עכשיו הם מסמנים את המטרות הבאות: החלשת בג"ץ, היועץ המשפטי ומבקר המדינה; פגיעה במעמד הרופאים והאחיות; הגבלת זכות השביתה; והקמת בתי ספר נפרדים לילדי פליטים - שיכשירו אותם לעזיבת ישראל ● וזו רק הההתחלה

עוד 2,337 מילים ו-1 תגובות

פרשנות מתחילה את תפקידה ההיסטורי

סתיו שפיר תחטוף בימים הקרובים לא מעט ביקורת ועקיצות מכיוון מפלגת העבודה, אותה עזבה אמש לטובת המחנה הדמוקרטי ● אבל היא לא צריכה לדאוג יותר מדי: ההיסטוריה מלמדת שהזיכרון הפוליטי קצר, וח״כים שעורקים בתוך המחנה לרוב מוצאים עצמם מאוחדים שוב ובעמדה טובה יותר

סתיו שפיר מיקמה את עצמה הבוקר בשורה הראשונה של הפוליטיקאים הממולחים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, כשהיתה השושבינה לחיבור בין מרצ וישראל דמוקרטית, והתמקמה במקום השני ברשימה המאוחדת.

חברת הכנסת הנמרצת, שנכנסה לפוליטיקה בעקבות המחאה החברתית ב-2011, והפכה עד מהרה לדמות בולטת בוועדות הכנסת, תחטוף בימים הקרובים לא מעט ביקורת ועקיצות מכיוון מפלגת העבודה, אותה למעשה עזבה אמש לטובת המחנה הדמוקרטי.

שפיר לא צריכה לדאוג יותר מדי: ההיסטוריה מלמדת שהזיכרון הפוליטי קצר, וח״כים שעורקים בתוך המחנה לרוב מוצאים עצמם מאוחדים שוב ובעמדה טובה יותר.

יו״ר העבודה עמיר פרץ נשמע אתמול אומר כי הצעד של שפיר הוא ״פוטש לאור יום״. אבל פרץ הוא דווקא ההוכחה ש״פוטש״ שכזה משתלם בטווח הארוך: כשפרץ הפסיד לשלי יחימוביץ בהתמודדות על ראשות העבודה לפני בחירות 2013, הוא קם ועזב את מפלגתו בטריקת דלת, והצטרף אל ציפי לבני בהקמת ״התנועה״.

עמיר פרץ (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
עמיר פרץ (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

יו״ר העבודה, עמיר פרץ, נשמע אתמול אומר כי הצעד של שפיר הוא ״פוטש לאור יום״. אבל פרץ הוא דווקא ההוכחה ש״פוטש״ שכזה משתלם בטווח הארוך

שנתיים אחר כך, התנועה והעבודה התאחדו, כזכור, ופרץ שוב רץ עם חבריו לשעבר-לעתיד, ברשימת ״המחנה הציוני״. ארבע שנים אחר כך, ופרץ הוא שוב יו״ר העבודה ונאלץ להתמודד עם המציאות המפלגתית שבה המפסידים בוחרים בין שליפת סכינים או פרישה למחוזות טובים יותר.

שפיר יכולה להיות בטוחה, אם כך, כי אלו שהיום רואים בה בוגדת, מחר יבחרו בה לעמוד בראש המפלגה – יהיה שמה אשר יהיה.

״סיימה את תפקידה ההיסטורי״

אם יכול לצמוח משהו טוב מהשינויים הטקטוניים שמתרחשים במפת המפלגות בישראל, הוא מחיקה של מותגים שעבר זמנם ונושאים עמם היסטוריה לא רלוונטית, אשר לרוב מזיקה למוניטין – ובמקרים נדירים מועילה.

כשנפתלי בנט מחק את המותג המפד״ל לטובת הבית היהודי, הוא בבת אחת רענן והצעיר את מפלגת הציונות הדתית. מרצ צריכה ללכת בדרכו של המפד״ל. הביטוי, ״סיימה את תפקידה ההיסטורי״ מלווה את השם הזה כבר כמה שנים. במציאות, אין דבר כזה לסיים את התפקיד ההיסטורי – בכל רגע נתון, נחוצה לישראל מפלגת שמאל אמיתית, לא מתנצלת (כמאמר בנט).

כשם שהמפד״ל לקחה עמה לספרי ההיסטוריה את הדימוי של חתן חידון תנ״ך בסנדלים עם גרביים, כך צריך לקוות עתה שמרצ תיעלם יחד עם דימוי ההיפסטר על קורקינט, שמדבר על אכיבוש, מפגין למען בעלי חיים, אבל אטום לגמרי לנעשה דרומה משכונתו

הבעיה היא שמרצ הפכה, בשלב מסוים, מזוהה יותר עם קייל ותל אביב מאשר עם השמאל – עד כדי כך שהשמאל הפך להיות מזוהה בלעדית עם קייל ותל אביב.

וכשם שהמפד״ל לקחה עמה לספרי ההיסטוריה את הדימוי של חתן חידון תנ״ך בסנדלים עם גרביים, כך עתה צריך לקוות שמרצ תיעלם ביחד עם דימוי ההיפסטר על קורקינט שמדבר על אכיבוש, מפגין למען בעלי חיים, אבל אטום לגמרי לנעשה דרומה משכונתו.

״המחנה הדמוקרטי״ מתיישבת היטב על משבצת חורבות מרצ – והעבודה. היא מייתרת את מפלגת העבודה כמפלגת שמאל, אבל לא בהכרח מייתרת אותה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית. פרץ, יחד עם אורלי לוי-אבקסיס, צריכים לבדל את מפלגתם באופן נחרץ מכחול-לבן ומהמחנה הדמוקרטי ולהיכנס לוואקום שהשאירה ״כולנו״ של משה כחלון.

אם פרץ-לוי ישכילו להתמקד אך ורק בקהלים האלו, במסרים הללו, ולא יבזבזו אנרגיה על מריבות וחשבונות עם שפיר ואחרים שיעזבו – יש לעבודה תוחלת. לא בטוח שהשם צריך להישאר. אם אפשר להציע, מה לגבי ״מפלגת פועלי ארץ ישראל״?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
עוד 488 מילים ו-4 תגובות

ההישג המדיני של נתניהו הוא גלגול הבעיה למי שיבוא אחריו

בניגוד לטענות תומכיו, נתניהו לא הסיר את פתרון שתי המדינות מסדר היום ולא גרם לו לקרוס ● הוא רק הצליח למשוך זמן, בעוד שזרמי העומק של דעת הקהל בארה"ב הופכים יותר ויותר ביקורתיים ביחס לכיבוש הישראלי ● ובניגוד להתבטאויות הלא-אחראיות מימין, סיפוח השטחים טומן בחובו את האיום הגדול ביותר על ישראל ● פרשנות

עוד 1,785 מילים ו-1 תגובות

דעה כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה בכלל

היכונו למשחקי הפיצוליאדה ה-22, שבה יפגינו מתמודדים את יכולותיהם הפיזיות בתחום הגמישות והקופצנות, ויגיעו להישגים שטרם נראו בתחומים כמו חוסר-התמדה וחוסר-נאמנות למקום ולזמן

כמו בהתקף אפילפטי בלתי-נשלט אנחנו חוזים בכל מערכת בחירות בהקמה ובפירוק של ישויות ומפלגות בקצב מסחרר. לא עוד "מפץ" אחד גדול במשמרת, אלא שורה ארוכה של נפצוצים קטנים, זעירים.

לא נחשול פוליטי אחד (דוגמת הקמת "קדימה"), אלא אדוות קטנות, בלתי מורגשות כמעט, שמלוות בהצהרות בומבסטיות על "מחויבות" ו"דרך חדשה" ו"צורך בשינוי" ו"הגעתי למסקנה", שלאחריהן מגיע הריטואל המוכר: צילום במסעדה עם הראיס החדש, סקרים שמצביעים על מגמות סותרות, ואז התרסקות בקלפי ומעבר לטרנד הבא – אחרי "תקופת הסתגלות" ו"עשייה לביתי" (שנמשכות בממוצע שבועיים).

כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה. מי יעמוד בראשן? לא חשוב. אידאולוגיה, דרך, כיוון, מצפן, כל אלה מונחים מהעבר המוזיקלי. משחק הכיסאות מכתיב חוקים חדשים

כך זינק אלדד יניב לעגלה של אהוד ברק כולו חיוכים, כאילו לא כינה את ראש הממשלה לשעבר "מושחת" ו"חזיר" בכל ההטיות האפשריות מעל לכל במה; יא-יא פינק, דרדק פוליטי בן-יומו שנשבע אמונים לסוציאליזם, שכח הכל ואץ-רץ לזרועותיו של הקפיטליסט הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל, אדם שרואה את העולם מהקומה הכי גבוהה במגדל.

ציפי ליבני (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
ציפי ליבני (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

ציפי לבני מתלבטת מה תהיה הכתובת של המפלגה הזיליון אליה תתחבר והאם היא תשתייך לימין, לשמאל או למרכז; אורלי לוי אולי תלך הפעם לסיבוב עם גנץ או אולי דווקא עם עמיר פרץ – שעשוי למכור את המניות המשומשות של האקס-עבודה ליזם אהוד ברק, תמורת מקום שני ברשימה (והבטחה להישגים עבור ה-עובדים).

בנט ושקד מחפשים, כל אחד בתורו ולפעמים ביחד, פרשנויות חדשות במילון למושגים "ימין" ו"חדש", בעוד שהחברים ב"כחול-לבן" תוהים עדיין האם להתאחד-מחדש או להתפצל-מישן.

כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה בכלל. מי יעמוד בראשן? לא חשוב. אידאולוגיה, דרך, כיוון, מצפן, משמעות, נאמנות – כל אלה מונחים מהעבר המוזיקלי. משחק הכיסאות מכתיב חוקים חדשים. והחוק הראשון במועדון קרב הוא שאין חוקים. תופסים ביד של מישהו ופוצחים במחול מסחרר לקול מצהלות סקרי-שקר, וניתוחי עמית-סגלים.

אלדד יניב (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אלדד יניב (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

אז הנה, אולי, עוד סיבה למה נתניהו מחזיק מעמד טוב יותר מהיריבים שסביבו. הבדואים קוראים לזה צומוד, היצמדות לאדמה. לטוב ולרע נתניהו דבק בליכוד כבר 25 שנים. הוא לא מקים מיזמים חדשים, ולא מפצל מוסדות-עבר. קוראים לו "זגזגן" אבל כנראה שאין פוליטיקאי יציב ועקבי ממנו בתולדות המערכת הפוליטית. בין אם מפלגתו נמצאת בשפל המדרגה או אם היא ממריאה אל-על, נתניהו נשאר בתוכה, ובראשה.

אם יש עלייה חדה בסקרים או ירידה תלולה הוא לא מחליף את הפלטפורמה, ובדרך כלל גם לא את המסרים (הפשטניים-להחריד, אך אפקטיביים) של הקמפיין שלו. בבחירות הקודמות זה היה "ימין. חזק. מצליח". השינוי היחיד שביצע היה הוספת המילה "מצליח". קשה לספור כמה שינויים עבר הקמפיין של כחול-לבן באותה תקופה, כולל החלפת ג'ינגל, ססמה, מיקוד, שם-מפלגה, צבעי רקע, ומסרים.

גם במשחקי חצי-הגמר הנוכחיים של הפיצוליאדה – רגע לפני ההיסטריה הגדולה של הפיצולים והאיחודים שצפויים לנו בעוד פחות מחודש, במועד סגירת הרשימות – צופה נתניהו בשקט מהיציע. בקושי מגיב, בקושי מייצר כותרות. נותן לכולם ללחשש שהוא בצרות-צרורות. מתבונן איך גנץ בזבז אשראי-מדומה בתוך שניות ואיך ברק מחכך ידיים באושר מסקרים שמראים שהוא בקושי עובר את אחוז החסימה.

לא בכדי הגורמים היחידים שהוא לוקח ברצינות במערכת בחירות, בכל מערכת בחירות, הם החרדים וליברמן, היחידים שלא עסקו בחילופי זוגות בעשורים האחרונים. היחידים שממש כמוהו, נצמדים לקרקע המוכרת והבטוחה להם ומחכים בשקט.

עוד 483 מילים

השולחן העגול של ברק

לפני יותר מחצי שנה, כשהבחירות לכנסת ה-21 עמדו בפתח, אהוד ברק החל לרקום את הצעד הבא שלו: בלוק מרכז-שמאל שהוא יעמוד בראשו, כמובן ● לפיד לא רצה, גנץ קיבל עצה להתרחק, וגבאי התעקש להיות ראשון ● ברק, כידוע, נשאר בטוויטר ● עכשיו הוא חוזר עם אותן תוכניות וסיכוי מחודש ● שלום ירושלמי חושף פרטים על התוכניות של האיש שאף פעם לא באמת פרש

אהוד ברק לא מתייאש, או שאולי רק קצת. לפני חצי שנה, אחרי שהסתמנו הבחירות לכנסת ה-21, הוא ניסה להקים מיזם פוליטי מרשים – מפלגה דמוקרטית גדולה עם כל כוכבי המרכז-שמאל והוא בראשם, כמובן. זה לא צלח. היום הוא הרבה יותר צנוע, אבל המפלגה שהוא מנסה להקים עכשיו, עם החיבורים הנכונים, עשויה להציל לדעתו את מפלגות השמאל מהתרסקות מוחלטת.

בחזונו המוקדם ראה ברק את עצמו יושב בראש שולחן עגול ומסביבו אבי גבאי, ציפי לבני, בני גנץ, משה (בוגי) יעלון ודן מרידור. הוא רצה לחבר את כולם לתוך קולאז' של כמה מפלגות, כפי שהקים ב-1999 את ישראל אחת, וניצח בבחירות את בנימין נתניהו.

אהוד ברק ודן מרידור בעת שכיהנו בכנסת, ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
אהוד ברק ודן מרידור בעת שכיהנו בכנסת, ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

ברק רצה לצרף לחגיגה הזו גם את יאיר לפיד. הוא אפילו שוחח איתו כמה פעמים, אבל הבין מהר מאז שלפיד לא בעניין. גבי אשכנזי לא היה אז בתכניות. בין ברק ואשכנזי אף פעם לא יהיה קשר, כנראה.

העסק נכשל, למרות שברק עשה מאמצים גדולים. החברים לא הגיעו, השולחן לא נפתח ועשן לבן לא יצא מהארובה. בדרך היו גם ויכוחים על המקום הראשון. לבני ומרידור הלכו עם ברק לאורך כל הדרך, אבל גבאי תבע את המקום הראשון ברשימה המשותפת. לימים הסכים גבאי לוותר על המקום הראשון לבני גנץ, אבל זה היה מאוחר מדי.

גנץ עצמו לא הלך עם ברק עד הסוף. בשלב מסוים הוא קיבל עצת זהב: "אל תלך עם מפלגת העבודה. אל תידבק אליהם". גנץ השתכנע, הקים את "חוסן לישראל", ועל הפתיחה קיבל 22 מנדטים בסקרים.

ציפי לבני ואהוד ברק לפני עשור – היא היתה אז שרת החוץ והוא שר הבטחון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
ציפי לבני ואהוד ברק לפני עשור – היא היתה אז שרת החוץ והוא שר הבטחון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ברק נשאר לבד, אבל עשה את הכל כדי להפיל את בנימין נתניהו ולא הפסיק לתקוף אותו בבוטות בכל מקום, בעיקר ברשתות החברתיות. הוא לא הצליח. אחרי הבחירות ב-9 באפריל נדם קולו, אחרי שהבין כמו כולם כי הימין ניצח ונתניהו עומד להקים את הממשלה.

כאשר הכנסת התפזרה לפני שלושה שבועות, ברק התעורר לחיים. הוא חידש את הפעילות, אבל בסגנון שונה וגם מתוך לקחים והנחות עבודה עדכניות. ברק מבקש הפעם לרענן מחדש את מפלגתו, "עצמאות". הפלטפורמה כבר קיימת. ברק הקים את "עצמאות" ב-2011 אחרי שפרש ממפלגת העבודה והצטרף לממשלת נתניהו.

הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי

ברק צירף אליו בינתיים את החברים מהסיבוב הקודם. הוא שוחח עם ציפי לבני ויצר קשר מחודש עם דן מרידור. גם האלוף (מיל.) יאיר גולן בתמונה. הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי. שתיהן עומדות היום על סף אחוז החסימה.

מי יעמוד בראש האיחוד הזה, שאולי יקראו לו המחנה הציוני-דמוקרטי? ב-2 ביולי יתקיימו פריימריז במפלגת העבודה. אם עמיר פרץ ינצח, אין סיכוי שהוא יוותר לברק על המקום הראשון. בין השניים הללו קיימים משקעים עצומים, מאז כינה ברק את המיפקד שעשה פרץ לפני שניצח בפריימריז בעבודה "מיפקד הארגזים" (2005). כאשר ברק התמודד על ראשות העבודה (2007) תמך פרץ ביריבו, עמי איילון.

אהוד ברק ועמיר פרץ בקבינט המדיני-בטחוני ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
אהוד ברק ועמיר פרץ בקבינט המדיני-בטחוני ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

בזמן האחרון השניים התפייסו וברק מגלה נדיבות ואורך רוח כלפי פרץ. ברק גם מרעיף שבחים על איציק שמולי וסתיו שפיר, יריביו של פרץ במירוץ להנהגת העבודה. אם שמולי ייבחר, הוא אולי יסכים למסור לברק את ההנהגה.

ברק בינתיים מדבר גם על מרצ, שם יתקיימו הפריימריז ביום חמישי הקרוב. לכולם ברור היום כי אם הערבים ירוצו בגוש אחד, בניגוד לפעם הקודמת, מרצ עלולה להתדרדר מתחת לאחוז החסימה. הבלוק שמתכנן ברק עשוי להציל גם אותה.

צריך לזכור, שלושה חברי כנסת נגרעים מרשימת העבודה: אבי גבאי, טל רוסו וחיים ילין. האם ברק, לבני ויאיר גולן יתפסו את מקומם? האם מרצ תשתלב בלית ברירה? זו, לפחות, התכנית החדשה של אהוד ברק. כך הוא יציל את העבודה ומרצ, יחזור לתמונה הפוליטית ואולי יפיל את נתניהו.

ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאיש במחנה הדמוקרטי. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר

וגם אם ברק לא יהיה במקום הראשון בבלוק שהוא מתכנן, הוא תמיד יהיה במרכז הסיפור. בדיוק כמו דוד בן-גוריון בממשלת משה שרת, כמו משה דיין בממשלת לוי אשכול, וכמו אריאל שרון בממשלת מנחם בגין אחרי מלחמת לבנון. ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאף אחד במחנה הדמוקרטי הזה. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר.

עוד 646 מילים

ציפי, יהודית, סופר טראמפ ושומשום

בשישי בבוקר עבר ש' בקינג ג'ורג' בתל אביב לבקר חבר באומת הנעליים הגוועת. למרות מיקומה הטרנדי של החנות בבירת החילונים הנצחית, אין קונים, רק עוברים ושבים מאושרים, שלא צריכים להחזיק ראש של עסקים גוססים מעל למים.

יושבים ש' וידידו ומתנחמים בכוס קפה ועוגיות שומשום, שתי קופסאות ב-20 שקל משוק בצלאל הסמוך, יש גם בגדים וכלי מיטה בזיל הזול.

עולם הטקסטיל כולו מתאבד על הדוכנים. רק הפוליטיקה רווחית. ממשלות קמות ונופלות במדינת היהודים רק כדי לפרנס אזרחים מודאגים. זה לא שנתניהו רוצה להיות ראש ממשלה, הוא פשוט גילה ענף מכניס ויועץ משפטי זורם.

ישבו ש' ורעו העוסק המורשה וטבלו עוגייה עוגייה, לעסו בשקט ושוועו לקונה שיממן את כל ההתפרעות הזאת עם השומשום. לפתע נכנסה גברת מוכרת במגבעת קש.

ש' שיש לו עיני נץ מזהה אותה מיד. זו ציפי לבני והיא מתעניינת בכפכפי הווינאס לדפוק לאבי גבאי בראש. מאז שאין לה מפלגה יש לה זמן, וגם המפלגה לא משהו, מפלגה מונשמת ומורדמת. לא יודעים מה יש לה.

ש' נועץ מבט בחברו בעל החנות, שלהפתעתו לא מזהה את הקונה.

"אתה יודע מי זאת?", סינן חרש. גם הוא רוצה להיות שר המשפטים, מה יש? אוחנה יותר טוב? למה להפלות סטרייטים? גם אנחנו נצא לרחובות ונביא אמנים.

אמנם רק סטרייטים מעטים מוכנים לצאת מהארון אבל נתחיל בקטן, אולי אורי זהר יסכים, ונוכיח שגם לאזרח נטול זוהר להט"בי מגיעות זכויות אזרח. תראו איך אנחנו מכילים אחד כמו יאיר לפיד.

נחזור לציפי לבני. "לא יודע", הודה החבר ונתן בה מבט מצפה לארנק שלוף. "מי זאת?". ש' סקר אותו בהערכה מחודשת. הנה אחד שפוליטיקה בתחת שלו. בגלל זה הוא נראה חיוני ומלא תקווה.

אגב, האם שיננתם כבר את מילות ההמנון "סופר טראמפ" בביצוע אברי גלעד ולהקת פרחי ירושלים? תפס חזק. כאילו לא הספיק לנו שהעם עם "רמת טראמפ", עכשיו האומה בדרך לוותר על השיר של נפתלי הרץ אימבר. "התקווה", מכירים? שנות אלפיים וזה? אז חלאס, צריך להתקדם.

"מה מי זאת?" התעצבן ש' בשקט, שוקל לפרוש בשיא מפוליטיקה. רק אכזבות. אבל החבר משך בכתפיו. לא מכיר. רק פרנסה בראש שלו. פלא שהליכוד מנצח? "זאת יהודית רביץ", התנקם חרש.

"כן?" התפעל המתנזר מפוליטיקה והביט בלבני בחשד עמום, אבל זרם, אולי בזכותה העסק ימריא. מה יש? גם מנדלבליט התחיל מאבא עם חנות בשוק בצלאל ותראו איך ביבי שורד. עוד מעט לא תישאר כאן מדינה. רק ביבי יישאר כמו יבלת על המפעל הציוני.

כך או כך, פנה החבר אל יהודית וביקש סלפי בעוד ש' מנסה למצמץ אליו את השם הנכון לפני שציפי תיעלב שוב ובלי מגע יד גבאי. ואחרי שהצטלמה שילמה בעצמה, בלי לערב קרובי משפחה עשירים או מילצ'ן, והלכה.

וזה היה הרגע בו הבין האזרח ש' שבלי פוליטיקה העולם מאיר אליך פנים.

וציפי לבני, כך סיכם, "פשוט נחמדה".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 413 מילים ו-2 תגובות

יש לי סיכוי להינצל

מועד ב' של בחירות 2019 טלטל גם את אלו שנפלטו מהכנסת רק לפני שלושה חודשים: הם בקושי התארגנו על ג'וב חדש, וכבר ניתנה להם הזדמנות לסיבוב חוזר ● מי ייקח סיכון ומי ישאר בבית? מי מחוזר ומי מחזר? שלום ירושלמי על שחקני הספסל של בחירות 2019

חידה לשבת: מיהו או מיהי הח"כ/ית לשעבר שאמר/ה אמש לזמן ישראל: "מחמיאות הקריאות לחזור ואמירות של מתמודדים שרואים בי נכס ומדברים על חיבורים מחודשים, אבל אין שום דבר מעשי"? איילת שקד? נפתלי בנט? אורלי לוי-אבוקסיס? ציפי לבני? משה פייגלין? אולי אלי ישי?

מועד ב' של בחירות 2019 טלטל גם את אלו שנפלטו מהכנסת רק לפני שלושה חודשים. הם בקושי התארגנו על ג'וב חדש וכבר ניתנה להם הזדמנות לסיבוב חוזר. צריך אגו מאד קטן כדי לא להתפתות לנסות להיבחר שוב. ואולי צריך להיות משוגע, כמו שאמר אלברט איינשטיין, לחשוב שאפשר לעשות את אותו הדבר שוב ולקוות לתוצאה שונה.

הנה תמונת מצב עדכנית של היושבים על הגדר, רגע לפני שהם יורדים שוב, אם בכלל.

איילת שקד

איילת שקד (צילום: הדס פרוש)
איילת שקד (צילום: הדס פרוש)

שרת המשפטים לשעבר משוכנעת, אולי בצדק, שהיא הפוליטיקאית הכי פופולרית היום בשטח, למרות ההפסד בבחירות האחרונות. לפי שעה היא משחקת על זמן, כמו כוכב כדורגל בימי הפגרה שקבוצות רודפות אחריו, וכך הוא מעלה את השווי שלו. בקיצור, אין מה למהר.

השאיפה של שקד הייתה ונשארה להשתלב בצמרת הליכוד. היא לא התייאשה ומחכה לרגע שיפרוץ שם איזה משבר, שיחייב את ראש הממשלה בנימין נתניהו לשריין לה מקום ולהגביר את כוחה של המפלגה. אחרי הכל, המינוי שלה ושל בנט אחרי בחירות 2015 למשרדי החינוך והמשפטים נעשה על אפם וחמתם של מקורבי נתניהו, מתוך חוסר ברירה בעליל.

באיחוד הימין יש בעיה גדולה בגלל החרד"לים. לא בגלל ששקד אישה, אלא בגלל שהיא חילונית. "זה כמו להעמיד את תמר זנדברג בראש הליכוד או את הרב ליצמן בראשות מרצ"

את המפלגות שרודפות אחרי שקד היא רוצה להוביל. הימין החדש מוסר לה את ההנהגה, רק שתגיד כן. באיחוד מפלגות הימין יש בעיה גדולה בגלל החרד"לים, שתופסים שם מקום נכבד. לא בגלל ששקד אישה, אלא בגלל שהיא חילונית. "זה כמו להעמיד את תמר זנדברג בראש הליכוד או את הרב ליצמן בראשות מרצ", כפי שהסביר אחד מראשי הרשימה של איחוד מפלגות הימין.

נפתלי בנט

נפתלי בנט (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
נפתלי בנט (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

שר החינוך היוצא מאושר מהקדמת הבחירות. הוא לקח קשה מאד את ההפסד ב-9 באפריל, בעיקר אחרי המהלך העצמאי הדרמטי שנקט עם שקד, והקמת הימין החדש שאמור היה לנפק לשניים שמונה מנדטים לפי התכניות.

בנט נעלם מהרדאר התקשורתי. שלשום הוא זינק שוב לתודעה בעיקר אחרי שח״כ מוטי יוגב מהבית היהודי עלה עליו עם D9 עמוס בקללות והשמצות, וכינה את בנט "בוגד". הלה הגיב בפוסט ארוך והסביר כי הוא לא רוצה לחזור לאיחוד מפלגות הימין אחרי ההקצנה הדתית והאזרחית.

אין לראות בחילופי הדברים הקשים הללו סוף פסוק. הרב חיים דרוקמן, בעל ההשפעה הגדולה ביותר בציונות הדתית, קרא אתמול לאיחוד מחודש. בצלאל סמוטריץ׳ אמר שיוותר על המקום שלו בצמרת הרשימה לטובת איחוד בין כל המפלגות מימין לליכוד. בנסיבות האלה, אפשר לדבר על בלוק טכני בין איחוד מפלגות הימין והימין החדש – סוג של פיגום שמקימים לפני ומפרקים אחרי הבחירות בספטמבר הקרוב.

משה פייגלין

משה פייגלין (צילום: פלאש90)
משה פייגלין (צילום: פלאש90)

האופציה השנייה של בנט היא לרוץ שוב עם הימין החדש ולצרף אליו את משה פייגלין ומפלגתו זהות.

מי שהיה אמור להיות השוס של הבחירות הקודמות ונסק בסקרים לשבעה מנדטים, לא עבר בסופו של דבר את אחוז החסימה בגלל טעויות קשות בסוף הקמפיין. היום הוא חוזר למרוץ עם מפלגתו זהות, משוכנע כהרגלו כי הוא השליח עלי אדמות של הקב"ה, המעניק לו צ'אנס נוסף.

פייגלין, כמו בנט, לא רוצה לחזור למגזר הדתי-לאומי אחרי שיצא ממנו אל העולם הרחב. השניים הללו כל הזמן מדברים. אתמול נפגש פייגלין גם עם איילת שקד. פייגלין מציע להם פריימריז פתוחים, שבהם ישתתפו כל אזרחי המדינה, והם שיקבעו מי האיש שצריך להוביל את הרשימה הימנית-ליברלית המשותפת.

פייגלין, כמו בנט, לא רוצה לחזור למגזר הדתי-לאומי אחרי שיצא ממנו אל העולם הרחב. השניים הללו כל הזמן מדברים. אתמול נפגש פייגלין גם עם איילת שקד

"פייגלין הביא לבד 120 אלף קולות. בנט ושקד ביחד הביאו 140 אלף קולות. ההיגיון אומר שהוא יוביל", מתריס מקור בסביבת פייגלין. הרב חיים אמסלם, מקום שני ברשימה של פייגלין, נפגש עם כולם ועובד על הסדר הבא: 1. שקד, 2. פייגלין, 3. בנט, 4. אמסלם.

אורלי לוי אבוקסיס

אורלי לוי (צילום: פלאש90)
אורלי לוי (צילום: פלאש90)

הנה מאוכזבת נוספת של בחירות אפריל 2019 – הכוכבת הגדולה של הסקרים שנעשו בתחילת השנה, מחוזרת אינסופית על ידי כל המפלגות הגדולות, שסיימה את הבחירות במפח נפש גדול ומאז ירדה למחתרת.

בגזרה של לוי אבוקסיס אין קול ואין עונה. אין לדעת אם תתמודד בבחירות הנוכחיות לבד (הסיכוי נמוך אחרי התבוסה האחרונה) או תצטרף הפעם לכוחות אחרים. איש לא יודע – למעט, אולי, איש גל"צ יעקב ברדוגו, מקורב ותיק של משפחת דוד לוי.

מה שכן למדנו מהבחירות האחרונות הוא כי לוי כנראה לא תצטרף למפלגה במרכז המפה או בשמאל. בכחול-לבן היו מוכנים להתאבד עבורה – משה בוגי יעלון ויתר בשבילה על המקום השני, והיא קיבלה את כל השריונים שביקשה לחבריה – אבל בסוף ביצעה סיבוב פרסה ונשארה בלי כלום. הבית הימני שבו גדלה בבית שאן היה חזק כנראה מכל פיתוי אחר.

ציפי לבני

ציפי לבני (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
ציפי לבני (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

שרת החוץ לשעבר, מי שהובילה לפני עשר שנים את קדימה לניצחון בבחירות עם 29 מנדטים וכמעט הפכה לראשת הממשלה, סיימה את הפרק הפוליטי האחרון בחייה בעלבון גדול. יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי הודיע, במהלך ישיבת הסיעה המשותפת ב-1 בינואר, כי הוא מפרק את המחנה הציוני, מול מצלמות הטלוויזיה ועיניה הנדהמות של לבני. זה היה אחד המחזות הקשים שראיתי.

לבני חשבה להתמודד בבחירות אפריל, אבל מהר מאד הבינה שאין לה שום סיכוי ופרשה. היום היא מחשבת את צעדיה ומתלבטת אם לחזור לזירה – אבל הפעם, אם בכלל, היא תאלץ להיפרד מיואל חסון ולהיכנס לבדה לכחול-לבן, או לרשימה משותפת של העבודה ומרצ, בזכות המשקל הסגולי שעדיין יש לה.

עוד 834 מילים

מנדי אבוביץ' הייתה ילדה מוזיקלית מבית יהודי-אמריקאי, עם משפחה גדולה ומפורסמת בישראל ● לפני 10 שנים היא חיפשה מידע על מתופפות ברשת, ומצאה בעיקר תמונות של בחורות בביקיני לצד כלי הקשה ● אז היא הקימה אתר מקצועי למתופפות, וכיום היא גורואית פמיניסטית שמטפחת אמניות מכל העולם ● סיפור עם תוף טוב

עוד 994 מילים
סגירה