ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו עושה זאת שוב. אחרי שהוריד ביוזמתו או בסיוע אחרים שורה ארוכה של בכירים בליכוד שאיימו על מנהיגותו לאורך השנים, הוא מדלג שוב על הדור שמיועד לרשת אותו. המינוי של אמיר אוחנה לתפקיד שר המשפטים הוא הסימן המובהק למהלך החיסול הנרחב הזה, שלא רבים שמים לב אליו.

קצרה היריעה מלהכיל את כל השמות שקראו תיגר בעבר על מנהיגות נתניהו. מדובר בעשרות בכירים שפעם חשבו שהם ראויים להוביל את הליכוד במקום נתניהו, אבל כולם כבר אינם אנשים רלבנטיים בציבוריות הישראלית.

אמיר אוחנה משעשע את בנימין נתניהו (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

רשימה חלקית בלבד של המובסים לאורך הדרך: דוד לוי, משה קצב, דוד מגן, בני בגין, סילבן שלום, רוני מילוא, דן מרידור, משה כחלון, אפילו משה פייגלין. היחיד לאורך השנים שהצליח להתמודד ואפילו לנצח את נתניהו היה אריאל שרון.

עכשיו מתפנה נתניהו לחסל שכבה חדשה, שמתקרבת אליו. מדובר ביולי אדלשטיין (מקום ראשון בפריימריז בליכוד) ישראל כ״ץ (מקום שני), גלעד ארדן (מקום שלישי) וגדעון סער (מקום רביעי). בואו נתחיל עם כ״ץ.

שר החוץ החדש קיבל שדרוג ראוי לכאורה, אבל הוא נפרד מתיק התחבורה שהפך אותו במשך עשר השנים האחרונות לאיש החזק ביותר בליכוד אחרי נתניהו. פעם או פעמיים ניסה נתניהו להזיז את כ״ץ מתיק התחבורה, אבל הוא לא הצליח, דווקא בגלל הכוח הרב שצבר כ״ץ.

ישראל כ״ץ ובנימין נתניהו (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כ״ץ מקבל את תיק החוץ וגם את תואר סגן ראש הממשלה, אבל נתניהו לא מייעד כנראה את תיק התחבורה לקולגה שלו בליכוד אלא לאיחוד מפלגות הימין. כך מתכנן נתניהו לפרק את כ״ץ מכוחו הפוליטי. כ״ץ צריך לקוות כי אחרי הבחירות כחול-לבן לא תתפרק, וחלקים ממנה יצטרפו לקואליציה, כי אז נתניהו ישמח לתת לשותפים החדשים גם את תיק החוץ.

יולי אדלשטיין בחר לעצמו מסלול מקביל. במהלך המשבר הפוליטי לפני שבועיים, עלה רעיון בשולי הליכוד למרוד בנתניהו, להתנגד להקדמת הבחירות ולהטיל את הרכבת הממשלה על אדלשטיין, לפחות באופן זמני. הרעיון נגנז ונגוז מיד כאשר עלה.

במהלך המשבר עלה רעיון בשולי הליכוד למרוד בנתניהו, להתנגד להקדמת הבחירות ולהטיל את הרכבת הממשלה על אדלשטיין, לפחות באופן זמני. הרעיון נגנז ונגוז מיד כאשר עלה

אדלשטיין יישאר בתפקיד יו"ר הכנסת ובעוד שנתיים ירוץ לנשיאות המדינה, אם לא יחולו שינויים דרמטיים. נתניהו לא רואה באדלשטיין גורם סיכון, ובבחירות הקרובות הוא אפילו מייעד לו תפקיד במלחמת החורמה על ליברמן והקול הרוסי.

גלעד ארדן הוא אחד האנשים הפופולריים בליכוד מזה שנים. אולם, הוא אינו מחביביו של נתניהו ובני ביתו. את הסיבות אפשר למצוא בהיסטוריה של החקירות נגד ראש הממשלה, ובציפיות המופרכות של מקורבי נתניהו מהשר לביטחון פנים. ארדן מתרחק מהתיק לביטחון פנים ואולי מתרחק מהארץ, ויהיה השגריר באו"ם.

גדעון סער, שגם הוא מוזכר כמועמד אלטרנטיבי, מוחרם באופן כמעט רשמי. הוא לא יהיה בממשלה – לא הנוכחית ולא בזו שנתניהו מייעד להקים אחרי הבחירות.

גלעד ארדן וגדעון סער (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

ויש עוד דמות שחוסלה בשקט: משה כחלון, שהיה פעם אחד המבקרים הגדולים של נתניהו, פרש מהליכוד, ועכשיו נטמע מחדש במפלגת השלטון עם חבריו בכולנו, ויכהן כשר אוצר קצוץ כנפיים. עוד פוליטיקאי מנוטרל.

בממשלה יש שלושה תיקים אדירים, שמאפשרים תחזוקה של כוח פוליטי באמצעות חלוקת תקציבים ומינויים פוליטיים כמעט לא מוגבלים לאורך ולרוחב. מדובר בתיק התחבורה, תיק השיכון והבינוי, ותיק הפנים. התיקים הללו אינם בידי הליכוד, ולא בטוח שיהיו בידי הליכוד אחרי הבחירות. נתניהו מעדיף שותפים קואליציוניים מרוצים, מאשר שרים חזקים במפלגתו. ואם יש תיקים בעלי משקל סגולי, כמו תיק המשפטים, נתניהו נותן אותו לאמיר אוחנה בן ה-43. כך מדלגים על דור.

"אנחנו גם לא יכולים להשתחרר. הלכנו לבחירות האלה מתוך המלכודת שנתניהו נתון בה. הוא לא יכול להקים ממשלה בגלל המצב המשפטי שלו ולכן כולנו בבחירות"

הבכירים בליכוד יודעים שנתניהו נועל אותם. "אנחנו במלכודת בתוך מלכודת", אומר לזמן ישראל מקורב לאחד השרים. "אנחנו גם לא יכולים להשתחרר. הלכנו לבחירות האלה מתוך המלכודת שנתניהו נתון בה. הוא לא יכול להקים ממשלה בגלל המצב המשפטי שלו ולכן כולנו בבחירות.

"היום אנחנו לפני בחירות ולא יכולים לצאת נגד ההחלטות שלו. אם תשאל את האנשים, כולם מבינים ואולי גם מקווים, שנתניהו לפני עסקת טיעון שתוציא אותו מהמשחק – ואז נתחיל במשחק חדש לגמרי".

העובדה שיש בחירות בפתח לא מעידה על כך שיש גם בחירות פנימיות. רוב המפלגות מעדיפות לצלם את מצב הרשימה לכנסת ולהישאר גם עם אותם המנהיגים. את הדמוקרטיה האמיתית נמצא הפעם בשתי מפלגות קטנות, העבודה ומרצ, שהולכות אל הקלפי כדי לבחור גם את היו"ר וגם את חברי הכנסת. מבין השתיים, מפלגת העבודה היא הדמוקרטיה האמיתית, כיוון ששם ייבחר יושב הראש בקרב כל חברי המפלגה.

אנחנו בעניין של מרצ. בשבוע הבא, ב-27 ביוני, ילכו 1,043 חברי הוועידה לבחור את יו"ר המפלגה. שבועיים לאחר מכן יבחרו שם את חברי הכנסת. על ראשות המפלגה מתמודדים ברגע זה היו"ר המכהנת תמר זנדברג וחבר הכנסת לשעבר, ניצן הורוביץ. מסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה היהודית-ערבית הזו יצרים ותככים למכביר. כמה קטנה ככה מסוכסכת.

כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה

מה שמפתיע במרצ הם לא המועמדים המוכרים לציבור, אלא האיש שמנענע את העריסה. כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו על הבחירות הדו-שלביות הללו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה. רזניק היה במשך שנים יו"ר צעירי מרצ, צבר כוח, למד היטב את המנגנון ועכשיו, לפי ההערכה, מחזיק כוחות מגובשים בוועידה שסרים למרותו.

תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)

אז במי תומך רזניק? בהורוביץ או בזנדברג? רזניק מחובר לחבר הכנסת אילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא יכול להתמודד לראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. זו חבורת האדומים של המפלגה, על פי כינוייה. השניים תומכים בהורוביץ, למרות שזנדברג תמכה ברזניק כמזכ"ל, והוא תמך בה בפעם הקודמת במרוץ לראשות מרצ.

רזניק שינה בינתיים את טעמו. לפי הבכירים במרצ, הוא תומך בהורוביץ רק כדי לשמור על עמדות הכוח והיכולת להמשיך ולנווט את כל המפלגה כרצונו. הורוביץ הוא איש נוח, שאין לו כוחות מסודרים. לזנדברג עדיין יש, והיא מצמצמת את מרחב הפעולה של רזניק השאפתן.

התמיכה של גילאון-רזניק בהורוביץ נותנת לו מקדמה על פני זנדברג. אתמול (שלישי) הצטרפה למחנה חברת הכנסת מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג וטענה שהיא הובילה את מרצ אל סף הכחדה.

יש גם פעילים בקיבוץ הארצי שתומכים בהורוביץ, פלוס אנשים שטפחו טינה כלפי זנדברג בגלל פרשת נמרוד ברנע, שתיכף ניגע בה. לפי הערכות המומחים במרצ, הורוביץ מחזיק 40 אחוזי תמיכה בוועידה, קופה רצינית שאולי מסמנת מהפך.

לזנדברג יש בוועידה כוח מאורגן שתומך בה, שמונה קרוב ל-150 איש (בסביבות 15 אחוזים). גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תומכים עכשיו בזנדברג, ומעניקים לה עוד 12 אחוזים מהקולות. בסך הכל זנדברג מגרדת 30 אחוזים מהקולות על הפתיחה.

בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

זנדברג הצליחה לפתח כלפיה טינה מאז שנבחרה לראשות מרצ לפני למעלה משנה. רבים זוכרים לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. גם הכישלון בבחירות באפריל מהדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג מצדה טוענת כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015.

גם סיפור נמרוד ברנע לא מוסיף לזנדברג. הפרשה, שבה סולק ברנע, חבר הנהלת מרצ, מתפקידיו השונים בגלל טענות על הטרדות מיניות שעומדות כעת בספק, מעיבה על כל המעורבים בקמפיין. זנדברג ספגה מכל הכיוונים, בעיקר התקשורתיים. מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות. מטבע הדברים, התחקיר האחרון יוצר את הרושם הטרי והחזק יותר, ועובד נגד זנדברג.

מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות

ניצן הורוביץ לא התבטא בפרשת ברנע עד לרגע זה, אבל יש פעילים במרצ שדעתם לא נוחה ממנו מסיבות אחרות. העיתונאי תומר אביטל פרסם לפני כמה ימים סיפור משונה על טיול בן חודשיים שעשה הורוביץ בדרום אמריקה כאשר כיהן עדיין כחבר בכנסת ה-19. ויש כאלה שטוענים כי הורוביץ נעלם במשך ארבע השנים האחרונות ורק עכשיו צץ כדי לרוץ לראשות המפלגה בלבד.

הבוחרים מתפלגים גם על בסיס תכניות האיחוד של מרצ והעבודה. הורוביץ תומך נלהב באיחוד כזה. זנדברג שומרת על אופציות אחרות, ושמעו אותה מדברת גם על איחוד עם חד"ש-תע"ל – וגם זה לא מוצא חן בעיני כולם, גם במרצ.

מצד שני, במפלגה שתמיד נדמה כי יש בה יותר מאבקים אישיים מחברי כנסת, מה כן מוצא חן שם בעיני כולם?