הסבלנות האינסופית שנוקט בית המשפט העליון כלפי הממשלה, ביחס לגרירת הרגליים של המערכת הפוליטית בטיפול בנושא גיוסם של תלמידי הישיבות – ככל הנראה פקעה.

שעות אחדות לאחר הדיון שקיים אתמול (שני) ההרכב הבכיר של בג"ץ בעתירות בעניין גיוס תלמידי הישיבות, הוציא בית המשפט צו על-תנאי וצו ביניים בשני הנושאים המרכזיים שנדונו בעתירות:

• חוקיות החלטת הממשלה שלא לזמן לגיוס את תלמידי הישיבות, אף לאחר שהחוק המעניק להם פטור פקע בסוף יוני 2023;
• המשך תשלום תמיכות לתלמידי ישיבות שההחלטה להימנע מגיוסם אינה כדין.

ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן והשופטים יצחק עמית ונעם סולברג דנו במשך שלוש שעות בחמש העתירות שהוגשו בנושא:

• שלוש מהן תקפו את עצם סמכותה של הממשלה להחליט – כפי שהחליטה בשלהי יוני 2023 – להעניק לעצמה "תקופת ביניים" של תשעה חודשים, החל מ-1 ביולי 2023, שבמהלכה לא יגויסו תלמידי הישיבות, אף שהחוק המאפשר מתן דחייה ופטור לתלמידי הישיבות, כבר אינו בתוקף;
• ושתיים מהן בעניין חוקיות המשך תשלומי הקצבאות לתלמידי ישיבות לאורך אותה תקופה, אף שאין בחקיקה כל הוראה ההופכת לחוקית את המשך סיווגם כתלמידי ישיבות הזכאים לתמיכות.

השופטים נעם סולברג, עוזי פוגלמן ויצחק עמית בדיון בבג"ץ על הפטור מגיוס לתלמידי ישיבות והקצאת תקציבים לחרדים, 26 בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בהחלטה נקבע כי על הממשלה לנמק בתוך חודש ימים מדוע לא יבוטל הסעיף מתוך החלטת הממשלה, המורה לצה"ל לנקוט מדיניות של הימנעות מגיוס תלמידי הישיבות בתקופת הביניים, ומדוע לא יפעל צה"ל לגיוסם של תלמידי הישיבות; וכן מדוע לא ייקבע כי נוכח פקיעת הוראות החוק המאפשרות מתן פטור משירות צבאי לתלמידי הישיבות, לא קיים בסיס חוקי להעברת כספי תמיכה לישיבות לטובת תלמידי ישיבות ששירותם נדחה שלא כדין.

לעניין צווי ביניים, נקבע כי לא תיגרע תקופת השירות הצבאי המלא של אותם תלמידי ישיבות שלפי שעה אינם מגויסים, גם אם חלפו למעלה משנתיים מאז הגיעם לגיל 18. לנושא כספי התמיכות, הורו השופטים לאיחוד הישיבות ולממשלה להגיש את התייחסותם, לפני שבית המשפט יקבע איזה סעד זמני לתת בנושא זה.

הצווים שהוציא בית המשפט בשעת ערב לא היו הפתעה גדולה. דברים מפורשים למדי בעניין זה אמר השופט פוגלמן כבר במהלך הדיון בבוקר לנציג הפרקליטות, עו"ד אבי מיליקובסקי.

הצווים שהוציא בית המשפט בשעת ערב לא היו הפתעה גדולה. דברים מפורשים למדי בעניין זה אמר השופט פוגלמן כבר במהלך הדיון בבוקר לנציג הפרקליטות

פוגלמן ביקש מהפרקליטות להגיש נתונים המפרטים את שלוש הקבוצות של תלמידי ישיבות ואברכי כוללים הנהנים מכספי תמיכות, וזאת על מנת שההחלטה בצו-הביניים תכלול רק את אותם תלמידי ישיבות ששירותם נדחה או שהם אינם מגויסים כתוצאה מהחלטת ממשלה שחוקיותה מוטלת בספק.

מפגינים מתנועת אחים לנשק מחוץ לבית המשפט בזמן הדיון על גיוס חרדים. 26 בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אנחנו נקצוב לכם זמנים", אמר פוגלמן, "ואם לא תעמדו בזה אנחנו נחליט בלי העזרה שלכם, אבל זה יכול להיות פוגעני שלא לצורך, ואנחנו לא רוצים להגיע למקומות האלה". ובמילים אחרות: החלטה תתקבל כך או כך, בין אם המדינה תמסור נתונים, ובין אם לא.

"אנחנו נקצוב לכם זמנים", אמר פוגלמן, "ואם לא תעמדו בזה אנחנו נחליט בלי העזרה שלכם, אבל זה יכול להיות פוגעני שלא לצורך, ואנחנו לא רוצים להגיע למקומות האלה"

בעניין ההחלטה הממשלתית להימנע מגיוסם של תלמידי הישיבות בתקופה שהוגדרה כ"תקופת ביניים", המצב חמור אפילו יותר:

בעתירות לבג"ץ התוקפות החלטות של רשויות שלטוניות, הדיון מתמקד כמעט תמיד בסבירות ובמידתיות ההחלטות, כלומר באופן הפעלת שיקול הדעת השלטוני, ומידת הפגיעה של ההחלטות הללו בשוויון, בזכויות אדם אחרות או במנהל תקין. כמעט לעולם לא מתקיים דיון בשאלה הבסיסית של עצם הסמכות להפעיל שיקול דעת שלטוני ולקבל את ההחלטה.

אבל במקרה הנוכחי, השופטים הבהירו כי השאלה שעומדת לפניהם נעוצה בעצם הסמכות של הממשלה לקבל החלטה, הנוגעת לתקופה שלאחר פקיעת פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון – פרק שעיגן את הסמכות לתת דחיית שירות ופטור משירות לתלמידי הישיבות.

הממשלה החליטה אז כי אף שהחוק המסמיך את הממשלה להימנע מגיוס תלמידי הישיבות פקע, תימשך מדיניות של אי-גיוס למשך תשעה חודשים. העתירות תוקפות את חוקיות ההחלטה, אך מתגובת הפרקליטות משתמע כאילו כל הוויכוח נוגע רק לשאלה אם תקופה זו תוארך, מסוף חודש מרץ 2024, עד לסוף חודש יוני 2024.

חרדים מפגינים בירושלים נגד גיוס תלמידי ישיבות במקביל לדיון שהתקיים בבג"ץ בנושא, 26 בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כפי שהבהיר פוגלמן בפתח הדיון, בג"ץ כבר פסק בשנת 1998, בפסק דין רובינשטיין, כי שר הביטחון אינו מוסמך לתת פטור למגזר שלם בהתבסס על סעיף 36 לחוק שירות ביטחון. הסמכות לשר הנתונה בסעיף זה היא סמכות לתת פטור פרטני, ולא כללי.

"הממשלה עשתה מעקף", אמרה עו"ד דפנה הולץ-לכנר, המייצגת חלק מהעותרים, "היא אמרה – המחוקק לא נותן לנו הסמכה להאריך את הפטור לתלמידי הישיבות, בית המשפט כבר לא נותן לנו עוד ועוד ארכות, אז אנחנו ניתן לעצמנו. זו עשיית דין עצמית".

"הממשלה עשתה מעקף. היא אמרה – המחוקק לא נותן לנו הסמכה להאריך את הפטור לתלמידי הישיבות, בית המשפט כבר לא נותן לנו עוד ועוד ארכות, אז אנחנו ניתן לעצמנו. זו עשיית דין עצמית"

מאחר שאין חקיקה ייעודית המסמיכה את צה"ל והממשלה לפטור תלמידי ישיבות מגיוס, ומאחר שנקבע שסעיף 36 אינו נותן לשר הביטחון סמכות כללית כזו, מבקשת כעת הפרקליטות להסתמך על סעיף 20 לחוק שירות ביטחון.

ואולם, כפי שהבהיר עו"ד טומי מנור, אחד מנציגי העותרים, הסעיף הזה אינו מסמיך את הממשלה להימנע מגיוס תלמידי הישיבות, אלא קובע כי החל משלב מסוים תתחיל להיגרע עצם הסמכות לגייס – אם תלמידי הישיבות שאינם מקבלים עוד דחיות או פטורים לא יגויסו במשך שנתיים, לא ניתן יהיה עוד לגייסם.

במסגרת המשך הטיפול בעתירות הללו יצטרך בית המשפט גם להביט מבט ארוך וכואב במראה. מאז שניתן פסק הדין באפריל 2017 שביטל את החוק משנת 2015 (תיקון 21 לחוק שירות ביטחון) אשר אפשר מתן פטור לתלמידי הישיבות, נענה בג"ץ פעם אחר פעם לבקשות מצד הממשלה לעכב את כניסתו לתוקף של פסק הדין.

עו"ד דפנה הולץ-לכנר נושאת דברים בדיון על העתירות בעניין חוק הגיוס. מימינה עו"ד אליעד שרגא ועו"ד תומר נאור מהתנועה לאיכות השלטון, 26 בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כתוצאה מכך חלפו לא פחות משש שנים בין מועד מתן פסק הדין, ועד כניסתו לתוקף. כפי שאמר יו"ר התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, במהלך הדיון: "פעם אחר פעם ליבו החנון והרחום של בית המשפט נתן דחיות וארכות למדינה, והמכניזם הזה הפך להיות חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון".

כפי שאמר יו"ר התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, במהלך הדיון: "פעם אחר פעם ליבו החנון והרחום של בית המשפט נתן דחיות וארכות למדינה, והמכניזם הזה הפך להיות חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון"

בנוסף, בית המשפט יצטרך לבחון שאלה מהעבר הקרוב יותר: איך קרה שעתירות שהוגשו באוגוסט 2023 בנוגע להחלטת ממשלה שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי באותה שנה ואמורה לחול למשך תשעה חודשים, מגיעה לדיון רק בשלהי חודש פברואר 2024, חודש לפני תום התקופה?

בנוסף, המדינה כבר רומזת כי תקופה זו תוארך והדיון בעצם צריך להתמקד בשאלה מה יקרה החל מ-1 ביולי 2024. מדוע העתירות לא הובאו לדיון בחודש ספטמבר 2023, כשהשאלה האם "תקופת הביניים" הזו חוקית, הייתה רלוונטית?

מכל מקום, אי אפשר לקחת ברצינות את בקשת המדינה להגיש הודעה מעדכנת בתוך כחודש ימים. אף אחד מהצדדים אינו מעריך שבעוד חודש יצוץ יש מאין חוק חדש, המסדיר באופן מקיף ומלא את סוגיית גיוסם או אי-גיוסם של תלמידי הישיבות, וייתר את הצורך בהארכת ההסדר הנשען על החלטת ממשלה שהתקבלה ללא סמכות.

לפני כמה שנים שוחח אחד הפעילים להצלת כיכר אתרים עם עו"ד אליעד שרגא. הוא ביקש ממנו לבדוק אפשרות לצרף את התנועה למען איכות השלטון למאבק בעיריית תל אביב שמקדמת תוכנית למגדלים במתחם. שרגא השיב שזה "לא עניין לתנועה" שכן היא לא עוסקת בענייני תכנון ובנייה.

בהזדמנות נוספת, בכיכר גורן בפתח תקווה, ניגש אליו פעיל אחר וניסה שוב לעניין אותו בנושא, כשהפעם הסביר שהמאבק הוא לא על תכנון ובנייה אלא נוגע למינהל תקין ואפילו בחשד לשחיתות. "תבואו אליי למשרד", השיב הפעם יו"ר התנועה ומייסדה.

לא ברור מה הייתה הכוונה בתשובה: האם למשרדו הפרטי של שרגא כעורך דין או ללשכתו בתנועה למען איכות השלטון?

מה שאסור לפוליטיקאים

כך או כך, מאוחר יותר התברר לפעילים כי שרגא ייצג את אחד השחקנים הדומיננטים בכיכר אתרים, דובי שיף, בעתירה נגד עיריית תל אביב ומשטרת ישראל.

הגילוי הזה העלה אצלם תמיהה, שמא חוסר הרצון של שרגא להתערב במאבק הציבורי שלהם נבע משיקול זר, שנגע לעיסוקו הפרטי כעורך דין.

יושב ראש התנועה לאיכות השלטון, אליעד שרגא, בדיון של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, 15 בפברואר 2022 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

בעקבות כך, אחד הפעילים במאבק שהוא גם חבר בתנועה לאיכות השלטון, הציע באסיפת החברים של התנועה לשנות את התקנון שלה, כך שכל בעל תפקיד יחוייב להפקיד בוועדת הביקורת רשימת ניגודי עניינים שתפורסם באתר התנועה.

בתשובה לכך, הוא נענה בכתב על ידי סמנכ"ל בתנועה, כי בספר הנהלים שלה כבר קיים נוהל ניגוד עניינים ומדיון ובירור שנעשה בוועד המנהל, הוחלט לעדכן אותו באופן הבא:

"כל עובד (גם זמני) בתנועה, חבר ועד מנהל או מתנדב אשר נמצא במצב בו קיים חשש לקיום ניגוד עניינים בין ענייניו האישיים לבין עיסוקי התנועה, יעדכן מייד את הגורם הישיר הממונה עליו.

"לעניין זה כשמדובר בחבר ועד מנהל יהא יושב הראש הגורם הישיר הממונה, כשמדובר בעובד או מתנדב יהא מנכ"ל התנועה הגורם הישיר הממונה.

"כל מקרה יועלה לבחינה של היועץ המשפטי של התנועה – אשר יקבע עם על העובד, המתנדב או חבר הוועד לערוך הסדר ניגוד עניינים. כל הסדר ניגוד עניינים שייחתם יועבר לידי ועדת הביקורת של התנועה. כאשר מדובר ביו"ר זה ישירות מול היועץ המשפטי ועדכון של ועדת הביקורת".

עו"ד אליעד שרגא נואם בהפגנה של התנועה לאיכות השלטון מול הכנסת, 29 בדצמבר 2022

במלים אחרות, בתנועה חושבים כי בשונה מפוליטיקאים, חבריה ועובדיה לא צריכים להצהיר מראש על ניגודי עניינים אלא רק להתריע עליהם בזמן אמת, אם וכאשר ייווצרו. במה שנוגע להחלטה האם לטפל בנושאים שמגיעים לפתחם, הוסיפו שיש צוות של עורכי דין בשכר שעוסק בכך.

בתנועה למען איכות השלטון חושבים שבשונה מפוליטיקאים, חבריה ועובדיה לא צריכים להצהיר מראש על ניגודי עניינים אלא רק להתריע עליהם בזמן אמת, אם וכאשר ייווצרו

"קיים ניתוק מוחלט"

בשיחה עם איציק אלרוב, יועץ התקשורת של התנועה לאיכות השלטון, הוא אומר כי "התנועה פועלת בניתוק מוחלט ממשרדו הפרטי של עו"ד ד"ר אליעד שרגא. "קיים נוהל ניגוד עניינים ברור שנמצא בתוך נהלי העבודה של התנועה.

"כמו כן, קיים נוהל עבודה מסודר בו כל לקוח שנכנס למשרדו של עו"ד שרגא, חותם על טופס הצהרה שלא פנה ואין בכוונתו לפנות לטיפול התנועה לאיכות השלטון.

"המנגנון הזה נוצר כדי לייצר הפרדה ברורה וחזקה על מנת למנוע כל חשש אפי' של מראית עין לניגוד עניינים. בסופו של דבר, מדובר במשרד עורכי דין פעיל ומכיוון שיצירת הסדר ניגוד עניינים חד פעמי יהיה רלוונטי רק לאותו היום בו ההסדר נכתב – הוחלט בהנהלת התנועה לייצר מנגנון שבכל רגע נתון ישמור על ניתוק מוחלט בין התנועה לבין המשרד הפרטי".

לרוב חברי הממשלה עוד אין הסדר

התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ בדרישה להוציא צו ביזיון בית משפט נגד ראש הממשלה שהפר לכאורה את הסדר ניגוד העניינים שלו, כאשר הודיע שבכוונתו להתערב במהפכה המשפטית. העתירה נדחתה ולמעשה אין כיום דרך לאכוף את ההסדרים האלה, כאשר גם היועמ"שית לא מתכוונת להוציא אותו לנבצרות בשל כך.

אליעד שרגא ומשה בוגי יעלון בהפגנה של התנועה לאיכות השלטון נגד הממשלה החדשה. תל אביב, 17 בדצמבר 2022 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

כללי ועדת אשר שמסדירים את מניעת ניגוד עניינים של חברי הממשלה, מחייבים אותם לערוך הסדר מול הייעוץ המשפטי ולהשלים את התהליך בתוך חודש מכניסתם ללשכה. נכון להיום, רק חמישית מחברי הממשלה סיימו לערוך את ההסדר וחלקם אפילו לא התחילו.

דוד אמסלם, שר במשרד המשפטים שעורך את ההסדרים האלה, כבר הצהיר כי הוא מעוניין למנות כמה שיותר מקורבים. כשזו האווירה, ברור שההסדרים האלה לא שווים הרבה, גם אם ייחתמו.

במחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים מסרו בתגובה לכתבה זו, כי "עד כה הושלם הטיפול ב-8 חוות דעת למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים. מתוכן, פורסמו באתר משרד המשפטים 4 חוות דעת, ו-4 חוות דעת נוספות מצויות בשלבי עריכה לקראת פרסום.

"21 חוות דעת נוספות מצויות בשלבי הכנה שונים, לאחר שהתקבלו שאלונים מהשרים ומסגני השרים הרלוונטיים. 9 שרים וסגני שרים טרם העבירו שאלונים".

"21 חוות דעת נוספות מצויות בשלבי הכנה שונים, לאחר שהתקבלו שאלונים מהשרים ומסגני השרים הרלוונטיים. 9 שרים וסגני שרים טרם העבירו שאלונים"

כפל הכובעים של הלוחם בשחיתות

עיסוקו הפרטי של מייסד התנועה לאיכות השלטון וההתנהלות בתנועה עצמה עלו לכותרות בימים האחרונים. השבוע פורסם כי שרגא דרש שכר טרחה חריג בהיקפו מלקוחה עבור הטיפול בעיזבון של אחיה ובעקבות כך ועדת האתיקה במחוז מרכז של לשכת עורכי הדין פתחה בבירור.

אליעד שרגא במסיבת עיתונאים באהל מחאה מול בית המשפט העליון. 2 בפברואר 2023 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

קודם לכן, פורסם כי התנועה מחייבת את עובדיה להשתתף בהפגנות בהן היא שותפה. אפשר היה לצפות בסבירות גבוהה שיגיעו פרסומים מהסוג הזה בעיתוי הנוכחי, עם הכניסה לישורת במאבק הציבורי במהפכה המשפטית.

מצד אחד, המקטרגים יאמרו כי הפעילות הציבורית מוסיפה לשרגא מוניטין בבואו לייצג לקוחות במשרדו הפרטי. הציבור הרחב רואה את יו"ר התנועה בעיקר כשהוא בחזית המאבקים הציבוריים ומעט מדי ידוע על עיסוקו הפרטי, מה גם שחלק מלקוחותיו האלה הם לא בדיוק פעילי זכויות אדם.

מצד שני, בהחלט ייתכן שהוא שילם מחיר על הפעילות הציבורית ואולי גם הפסיד לקוחות. בתנועה עצמה לא היססו לסגור חשבון עם נוחי דנקנר בעת שנכנס לכלא והאשימו אותו ואת "מעריב" בקמפיין מגמתי נגד התנועה והעומד בראשה, שבאותו זמן נאבקו בריכוזיות במשק.

יתרה מכך, ברור שיש בעיה לעו"ד להצהיר מראש על ניגוד עניינים, כאשר רשימת לקוחותיו יכולה להשתנות כל הזמן.

ועדיין, כשאדם כל כך מרכזי במאבק אזרחי אוחז בשני כובעים – פרטי וציבורי – אפשר לצפות ממנו לקצת יותר פירוט על עיסוקו הפרטי. אין מחטא טוב יותר מאור השמש.

לא תגובה מעו"ד אליעד שרגא עצמו לכתבה זו.

זו לא הייתה סתם עוד הפגנה. זה לא מוצאי שבת בקפלן, בבלפור או בעזה 35. המונים קמו ביום שני בבוקר והקריבו יום עבודה כדי להסתער על המתחם המוביל לכנסת; שביתה לצורך הפגנה פוליטית וחסרת תקדים. משפחות שלמות עלו לירושלים כדי להילחם על מה שנותר מהדמוקרטיה הישראלית, כל עוד מותר להפגין.

חלק מהמפגינים נדחסו כמו סרדינים ברכבת – אם בכלל הצליחו לעלות עליה – והשאר נתקעו בפקקים בכניסה לבירה. בקרון שלי, אימא אמיצה אחת החזיקה פעוט בעמידה במשך כל הדרך. האווירה הייתה טובה, עם קצת צקצוקים על שרת התחבורה מירי רגב, אם כי אחר כך התברר שהיא לא מנעה תגבור רכבות.

מתחנת הרכבת בירושלים יצאו שיירות רגליות לכיוון המשכן. הרבה מהצועדים עשו לעצמם עיקוף קטן כדי לתפוס משהו לאכול במחנה יהודה. אם כבר. בדרך היו מעט מאוד משוגעים תורנים שקראו קריאות גנאי כמו "שמאלנים בוגדים". אולם, הרוב מוחלט של הירושלמים קיבלו באהבה את המפגינים.

ברחובות נשמעו השאגות הקצובות, "ד־מו־קר־טיה". מגאפונים בליווי מעגלי מתופפים זימרו בחריזה פשטנית, "ביבי, שרה, פה זה לא הונגריה" ו"יריב לוין, פה זה לא פולין". הונפו שלטים על חורבן הבית (משפט העליון) וסטודנט אחד לרפואה נשא שלט עם הכיתוב: "דיקטטורה היא מחלה חשוכת מרפא".

מפגינים בדרך למשכן הכנסת כדי להפגין נכד ההפיכה המשפטית, 13 בפברואר 2023 (צילום: Erik Marmor/FLASH90)

כולם נהרו לצומת שליד בית המשפט העליון, "המבצר", כפי שיכנו אותו כאן הנואמים השונים פעם אחר פעם. ההרגשה הייתה כמו לפני משחק כדורגל חשוב; אבל רק אוהדים של קבוצה אחת הגיעו לעודד

מהר מאוד כולם נהרו לצומת שליד בית המשפט העליון, "המבצר", כפי שיכנו אותו כאן הנואמים השונים פעם אחר פעם. ההרגשה הייתה כמו לפני משחק כדורגל חשוב; אבל רק אוהדים של קבוצה אחת הגיעו לעודד. בכניסה למתחם הייתה עמדת חלוקת זמבורות וכמה מערומים של במבוקים עם דגלי ישראל להרכבה עצמית – סימן ההיכר של המחאה.

מנכ"לית תנועת דרכנו רחל עזריה חילקה סטיקרים של "איי לאב בג"ץ". בעוד זמן קצר היא תנאם על הבמה ותזכיר שבלי עתירה לבית המשפט העליון – היא בעצמה לא הייתה יכולה להופיע על גבי שלטי חוצות באוטובוסים בבחירות לעיריית ירושלים לפני כ־15 שנה.

ישי הדס, ממחאת ה"קריים מיניסטר", הסתובב ליד הבמה בנעלי בית בסגנון קיפי. יש כאן הרבה בכירים ולשעברים למיניהם. אחד מהם, תמיר פרדו, הוא כיום משקיע בהייטק עם כמה אקזיטים מוצלחים ונציג של המגזר שעושה הרבה רעש במחאה הזו. הוא הפגין תחת סיסמה מוזרה במקצת שנראתה על כמה שלטים: "בלי דמוקרטיה אין הייטק".

כמה נשים עלו לבמה מחופשות לדמויות מ"סיפורה של שפחה". אחת מהן, מורה מפתח תקווה, אמרה לי שאם שר החינוך יואב קיש רוצה שיירשם לה חיסור או יום חופש, היא מוכנה לשלם את המחיר הזה "באהבה".

נשים כדמויות מ"סיפורה של שפחה" בהפגנה בירושלים נגד ההפיכה המשפטית, 13 בפברואר 2023 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

כמה נשים עלו לבמה מחופשות לדמויות מ"סיפורה של שפחה". אחת מהן, מורה מפתח תקווה, אמרה שאם שר החינוך יואב קיש רוצה שיירשם לה חיסור או יום חופש, היא מוכנה לשלם את המחיר הזה "באהבה"

נדב גלאון, יועץ תקשורת והבן של זהבה, הוא אחד המנווטים של המחאה. בוואטסאפ שלו אפשר לראות 60 ומשהו צ'אטים פתוחים ואינספור קבוצות. "אני ישן ארבע שעות, כל יום יש יומן הפצות וזה הופך ליותר אינטנסיבי". הוא רואה מראש את לו"ז המחאות ובכל שעה יודע פחות או יותר איזה סרטון יגיע מאיפה.

בבוקר ההפגנה הוא העריך שהגיעו כ־20 אלף איש. אחר כך הוא יוציא הודעה על כרבע מיליון מפגינים בסך הכול, לא באותו הזמן. הוא חושב שאנחנו נמצאים באירוע היסטורי, שלא דומה למחאות קודמות. "בבלפור היו מקסימום 50 אלף, פה מאות אלפים, היום גם הקונצנזוס הרבה יותר רחב. ככל שהממשלה תתקדם, גם המחאה תתעצם. זה מסלול התנגשות, אבל ננצח".

שקמה שוורץ ואורלי ברלב מחממות את הקהל באמירות על "ממשלה עבריינית שמנסה למלט נאשם ומול זה העם שמנסה להתקומם כאן". ראשון הנואמים הוא משה יעלון, שנותן את כל המוטיבים שיחזרו על עצמם בסבב שיימשך עד אחר־הצוהריים:

הקואליציה מזלזלת בהצעת הנשיא לעצירת החקיקה; לבלום את חורבן הבית; הפיכה משטרית; הם מצפצפים על מגילת העצמאות; הנאשם בפלילים איבד את זה ולקח את כולנו בני ערובה; "לא נלחמנו על הארץ כדי לאבד אותה לעבריינים, הומופובים ופשיסטים"; וכמובן – "בושה".

מערומים של במבוקים עם דגלי ישראל להרכבה, 13 בפברואר 2023 (צילום: עומר שרביט)

"ה־D9 נוסע ודורס את הדמוקרטיה, הם לא רוצים לעצור. כל ההצעות באות למרוח. נתניהו לא יוכל להתעלם ממאות האלפים שעצרו הכול ובאו לפה"

יעלון מקונן על כך שהפכו אדם כמוהו ל"אנרכיסט, בוגד ושמאלן" ותוקף את שתיקת בכירי הליכוד, ששכחו את מורשת האבות המייסדים של התנועה. הוא מזכיר גם את השומרות האחרונות על המבצר – היועצת המשפטית לממשלה ונשיאת העליון – ש"מאובטחות ברמה הגבוהה ביותר. לכן – תודה גדולה, לא ניתן להם לפגוע בכן ובדמוקרטיה".

הוא והמפגינים קוראים לנתניהו לשחרר ולצאת לנבצרות לפני שיכריחו אותו. בתשובה לשאלה מה יקרה אם יידרש לכך ויסרב, יעלון אמר לי שהמשטרה תדע לציית לצווים ולאכוף נבצרות – אם וכאשר. "אני לא רואה מצב שלא [אוכפים], אבל הכול יכול לקרות".

יעלון מבהיר שהוא נגד הידברות: "ה־D9 נוסע ודורס את הדמוקרטיה, הם לא רוצים לעצור. כל ההצעות באות למרוח. נתניהו לא יוכל להתעלם ממאות האלפים שעצרו הכול ובאו לפה – ולא ממשקיעים שמסיטים מכאן את הכסף, ולא מארה"ב שהוציאה לו כרטיס אדום".

יעלון חושב שראש הממשלה עדיין בשליטה על העוצמה והקצב של ההתקדמות בחקיקה בקואליציה. לשם השוואה, אהוד אולמרט אומר לי ש"נתניהו כבר מזמן איבד שליטה ומי שמנהל את האירוע הם השותפים הפוליטיים שלו ומשפחתו".

הפגנת ענק מול משכן הכנסת נגד ההפיכה המשפטית, 13 בפברואר 2023 (צילום: עומר שרביט)

האם ההפגנה מזיזה להם? לפיד יוצא החוצה כדי לנאום ומדווח ש"הם שומעים אותנו, מעמידים פנים שלא, אבל הם שומעים". הוא מבטיח ש"לא נסתגר בבית כשהופכים את ישראל לדיקטטורה"

מוועדת החוקה הגיעו דיווחים על מהומות שכמעט גלשו לאלימות, ובשורה התחתונה הקואליציה דוהרת לקריאה ראשונה בחלק הראשון של הרפורמה: הגבלת הביקורת של בג"ץ על חוקי יסוד ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים.

האם ההפגנה מזיזה להם? יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד יוצא החוצה להפגנה כדי לנאום ומדווח ש"הם שומעים אותנו, מעמידים פנים שלא, אבל הם שומעים". הוא מבטיח ש"לא נסתגר בבית כשהופכים את ישראל לדיקטטורה"; "לא יסתמו לנו את הפה כשדורסים מה שיקר וקדוש לנו". ראש האופוזיציה חד ומסלים את הרטוריקה: "אם ימשיכו בטירוף הזה, שלא ידברו איתנו על אחדות".

ההפגנה הזו נראית כמו שיא של מאבק, אבל לפיד מזכיר ש"זה יהיה מאבק ארוך עם פסגות ותהומות" ובסוף מבטיח ש"נילחם ברחובות עד שננצח". מרב מיכאלי נאמה בקצרה ובלוחמנות.

היא אמרה שבכנסת מתבצעת "התנקשות בדמוקרטיה", שלא ניתן להם לשים לה אקדח לרקה; שאין הידברות על התגברות; אין משא ומתן עם מי שעומד לדין; ושהניסיון להרדים מאות אלפים שיצאו לשבות ולהפגין ייכשל. "נגביר את ההתנגדות עד שיצטרכו לסגת", סיכמה.

הדוחק ברכבת בדרך להפגנת הענק בירושלים, 13 בפברואר 2023 (צילום: Erik Marmor/Flash90)

בני גנץ צרח על הבמה שלא תהיה פוליטיזציה של מערכת המשפט – ושנתניהו מרסק את החברה מבפנים. הוא הפציר במפגינים: "אל תתעייפו, תמשיכו"

בני גנץ צרח על הבמה שלא תהיה פוליטיזציה של מערכת המשפט – ושנתניהו מרסק את החברה מבפנים. הוא הפציר במפגינים: "אל תתעייפו, תמשיכו". אוקיי. אחר כך ברלב עשה בילד־אפ לנאום של אליעד שרגא, ש"מוביל את המלחמה בשחיתות מזה 30 ומשהו שנה".

יו"ר התנועה לאיכות השלטון מסתובב עם בחור צעיר וגבוה עם משקפי שמש שנראה כמו המאבטח שלו. ממתי גם הוא מאובטח? שרגא צוחק ואומר לי ש"זה נמשך כבר שני עשורים ומשהו, זה הבן הבכור שלי".

הוא מתחיל את נאומו בציטוט מוכר וארוך מדי מישעיהו על חורבן הבית השני ואומר "כעת שועטת הרכבת לחורבן הבית השלישי", כשמנגד עומד נירו קיסר [בנימין נתניהו] עם "טיטוס" [שמחה] רוטמן בתוכנית שטנית שתהפוך את ישראל לדיקטטורה פשיסטית"; יצחק גולדקנופף ומשה גפני "רוצים שנהיה הפראיירים שלהם", ובצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר הופכים אותנו לתאוקרטיה.

גדעון סער חותם את נואמי האופוזיציה ומדבר על תקן של מי שגדל בליכוד, שלדבריו שכחה את המורשת של בגין על עצמאות השופטים. הוא מזכיר כמובן את "שקט הוא רפש" של ז'בוטינסקי. בשלב הזה נהיה דחוק מאוד בגדר החוצצת בין המפגינים לבמה.

ח"כ גדעון סער נואם בהפגנת הענק בירושלים נגד ההפיכה המשפטית, 13 בפברואר 2023 (צילום: Erik Marmor/FLASH90)

נראה כאילו העסק מתקרב לאסון וחלק מהמפגינים צועקים לעבר השוטרים לפתוח את הגדר. מפכ"ל המשטרה היה כאן בבוקר והשוטרים נחושים למנוע מהמפגינים להתקרב למשכן הכנסת

שקמה שוורץ מפצירה במפגינים לסגת טיפה לאחור. נראה כאילו העסק מתקרב לאסון וחלק מהמפגינים צועקים לעבר השוטרים לפתוח את הגדר. מפכ"ל המשטרה היה כאן בבוקר והשוטרים נחושים למנוע מהמפגינים להתקרב למשכן הכנסת. הגדר לא תיפתח.

מדי פעם נותנים למפגינים שלא מרגישים טוב לעבור למתחם הסטרילי. איכשהו הכול עובר בשלום. אחרי השעה 15:00 נואם בחור ערבי צעיר, אברהים אבו אחמד, שמדבר במתינות על האתגר שלו: לחיות במדינה יהודית ועל הרצון לחזק את החלק הדמוקרטי שלה.

"נכון, הדמוקרטיה פה לא מושלמת אבל האם נעמוד מנגד או שנחזק אותה?" כמעט שלא רואים ערבים במחאה הזו והוא אומר לי שבדיוק בגלל זה הוא בא לכאן: כדי שהם יגיעו. לקראת הסוף, ישי הדס עולה לבמה ומסתלבט על מי שנשאר. "אני קורא לכולם לא לעלות לרחוב עזה 35". הוא אומר את זה שוב ושוב.

המפגינים מתפזרים ופלג אחד צועד למעון הנוכחי של ראש הממשלה, אם כי נתניהו נמצא בכלל בתל אביב עכשיו, בדיוני תקציב עם סמוטריץ'. שקמה שוורץ מסכמת את ההפגנה: "מטורף, אבל זה לא יספיק".

הפגנת ענק מול משכן הכנסת נגד ההפיכה המשפטית, 13 בפברואר 2023 (צילום: Arie Leib Abrams/FLASH90)

מהרמקולים בוקע "ארץ חדשה" של שלמה ארצי אבל קומץ קטן של בחורות צעירות וכמה מבוגרים לא ממהרים להתקפל. הם מחזיקים שקיות ניילון ומתחילים לאסוף קצת מדבקות, שלטים וזבל מהרצפה. אלה לבדם לא יבלמו את הדיקטטורה השועטת, אבל בדוגמה האישית הם ניצחו בגדול.

קומץ קטן של בחורות צעירות וכמה מבוגרים לא ממהרים להתקפל. הם מחזיקים שקיות ניילון ומתחילים לאסוף קצת מדבקות, שלטים וזבל מהרצפה. בדוגמה האישית הם ניצחו

ההקלטות שניר חפץ מסר למשטרת ישראל כחלק מתהליך מירוק מצפונו במסגרת הסכם עד המדינה עליו חתם ואשר נחשפו במסגרת שתי תוכניות של "המקור", מרתקות ופיקנטיות. הן משרטטות את מסלול החשיבה בו פעל הציר המרכזי בין שרה נתניהו ליועץ התקשורת החלקלק, וממחישות איך המדינה מנוהלת לא אחת באופן ביזנטיני ופרנואידי בידי אנשים שלא בחרנו בהם לעשות כך, בעוד שבנימין נתניהו, האיש שכן נבחר, משאיר להם לערבב את המרק.

יש בהקלטות הללו מידה מספקת של טינופים, צחוקים מרושעים, נוכלות זעירה ואסטרטגיה בגרוש בשביל לאכלס שיחות סלון עיתונאיות להרבה מאד זמן. חפץ מאוייר דרכן כזיקית המתפתלת במסדרונות הכוח והשררה הישראליים, ומשנה צורה וטון בהתאם לגורם עימו היא משוחחת, וגם כאישיות עם לשון בלי עצמות.

אבל נדמה לי שהאיור הזה, באופן אירוני, דווקא עושה עם חפץ חסד. אמת, חפץ אכן הצליח להשתחל לשורה של תפקידים ולהתמקם בצמרת ליד הגדולים ביותר באמצעות חנופה חסרת בושה ושירות נאמון כשל קונסיליירי שלא שואל שאלות מוסריות כשלא צריך. בכך הפך עצמו לכלי שרת לכל דכפין ולמקף המחבר בין קשרי ההון-שלטון-עיתון בישראל.

ניר חפץ, משמאל, לצד בנימין נתניהו ב-2009 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

אבל לחפץ היה צד נוסף, פחות מגוחך ויותר מסוכן באישיותו ובפועלו הציבורי. ועל הצד הזה רביב דרוקר כמעט שדילג לחלוטין בתיעוד המרתק שהגיש ב"המקור" השבוע.

לחפץ היה צד נוסף, פחות מגוחך ויותר מסוכן באישיותו ובפועלו הציבורי. ועל הצד הזה רביב דרוקר כמעט שדילג לחלוטין בתיעוד המרתק שהגיש ב"המקור" השבוע

זהו הצד הסחטני והמאיים אותו הפעיל חפץ נגד יריבים פוליטיים ועיתונאיים. אמנם גם את המשימות הללו (חלקן לכאורה בעלות אופי פלילי) חפץ נטל על עצמו בשליחות פטרוניו בנימין ושרה נתניהו, נוחי דנקנר, ארנון מוזס והזוג שאול ואיריס אלוביץ'.

אבל בניגוד לחפץ החנפן של ההקלטות מ"המקור" – כאן לא רק דברי קילוסין, הנהוני הסכמה וצחוק קצר ומרושע איפיינו את פעילותו. כשזה הגיע לפעולות של סחיטה באיומים ומעשי נקם, חפץ היה יזם אקטיבי, פורה וחסר מעצורים.

יתכן שאת הפן הזה באישיותו חפץ חשף פחות בהקלטות, ויתכן שפשוט לא מסר למשטרה את השיחות המפלילות אותו בהקשרים אלה. חפץ לא טיפש ויודע מן הסתם שמעמדו כעד מדינה איתן יותר בתור רכיכה שרק ביצע את המוטל עליו בהנהוני ראש, מאשר כיזם משנה של חיסולים.

תהא הסיבה אשר תהא, אין לטעות ולראות בחפץ סתם עוד נוכל חלקלק ואופורטוניסט שליקק לנתניהו עד שזה הפסיק להיות משתלם. לחפץ הייתה אג'נדה אנטי-עיתונאית בוטה אותה יישם בברוטליות מול מערכות העיתונות בהם עבד.

ניר חפץ (מאחור) ונוחי דנקנר ב-2013 (צילום: פלאש90)

כשהיה עורך "מעריב" נהג לשגר כתבים למשימות סחיטה מובהקות. תחת פיקודו שלחה כתבת "מעריב" שורת שאלות אישיות למו"ל הארץ עמוס שוקן, במטרה לסחוט אותו ולדחוף אותו לעצור את העיסוק של "דה מרקר" בסוגיית הריכוזיות, שאיימה על האימפריה של נוחי דנקנר, בעלי "מעריב" באותה עת. באופן דומה איים חפץ גם על מייסד "דה מרקר" גיא רולניק.

את ראש התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, שנלחם אף הוא בריכוזיות, חפץ דאג שיתקפו מדי שבוע על זוטות בעמודים הראשיים של העיתון כדי להתישו ולהפחידו. על חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הפעילו לחץ באמצעות הכנת תחקיר רגע לפני הפריימריז במפלגת העבודה, ואז הגיעה "הצעה ידידותית" שאם תסיר את תמיכתה בחוק הריכוזיות יבוטל התחקיר המכפיש.

כעורך "מעריב" שיגר כתבים למשימות סחיטה מובהקות. תחת פיקודו שלחה כתבת שורת שאלות אישיות למו"ל הארץ עמוס שוקן, במטרה לסחוט אותו ולדחוף אותו לעצור את העיסוק של "דה מרקר" בסוגיית הריכוזיות

חפץ דאג גם לפגיעה בקריירות של הכפיפים לו, ממניעים לא טהורים. את אביב לביא דאג לפטר ממעריב בגלל שמאלניותו, את רותי סיני בגלל עמדתה החברתית (שנגדה כמובן את האינטרסים של המו"ל), את נדב איל בגלל עמדותיו העצמאיות, את דדי מרקוביץ' בגלל שסירב לבצע פקודות בלתי חוקיות בעליל ורבים אחרים.

העיתונאי מוטי גילת חשף מתוך מסמכי ותמלילי חקירה כיצד חפץ שימש כגרזן יעיל בשירות נתניהו גם בשנים בהם כבר נטש את כיסא העורך, וחזר לעבוד לצדו של נתניהו, הפעם כקבלן פרטי. חפץ, על פי המסמכים אליהם נחשף גילת, עשה שימוש פסול וסחטני באתר וואלה! של אלוביץ' כדי לפגוע באנשים שהיו "סדין אדום אצל נתניהו", כהגדרתו.

שאול אלוביץ' בבית המשפט העליון, ב-1 באוגוסט 2018 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

גילת חשף, בין השאר, כי חפץ פנה למנכ"ל וואלה! אילן ישועה בדרישה להשחיר את נשיא המדינה ראובן ריבלין, גם זאת לטענת גילת בהוראת ראש הממשלה.

בנוסף, מזכיר גילת גם ניסיון לפגוע באותה תקופה ב"עיתונאי בגלי צה"ל אשר שימש בד אדום בלשכת נתניהו" וערך באותם ימים תחקירים נגד חפץ, שלדון אדלסון ואחרים. גילת מתאר התכתבויות בעניין זה בין האלוביצ'ים לבין ישועה, בהנחיית חפץ, בהם נדרש ישועה שוב ושוב לפרסם הכפשות נגד העיתונאי. הוא מתכוון אליי.

גילת מזכיר גם ניסיון לפגוע ב"עיתונאי בגלי צה"ל אשר שימש בד אדום בלשכת נתניהו" וערך באותם ימים תחקירים נגד חפץ, שלדון אדלסון ואחרים. הוא מתכוון אליי

כאמור, יתכן שהצד הבריוני והמשתיק של חפץ פחות נוכח בהקלטות שמסר למשטרה, אם כי הוא מופיע במלוא הדרו בחומרי חקירה אחרים. כך או כך, בתמורה להקלטות שנתן, מחלה התביעה לחפץ על לא מעט חשדות, וכנראה גם סגרה אפריורי תיקים אחרים.

יתכן שאין דרך אחרת לבסס תיק על ראש המערכת ללא הסכמי עד מדינה עם העבריינים שהיו שותפים אקטיביים למעשיו. אבל הציבור – הוא צריך לראות את התמונה המלאה על האיש שבמשך שני עשורים דאג לדלג ממוקד כוח אחד למשנהו, ועל הדרך גרף ממון ועוצמה מופרזת – אותם מינף לפגיעה בכל מי שעמד בדרכו.

מוכרחים להודות: היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ניסה לעשות תרגיל יפה לתנועה לאיכות השלטון, בכל הנוגע לתהליך קבלת ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת המניות (נכון יותר יהיה לקרוא לה – פרשת המניות-כלי השיט; על כך בהמשך).

ביום ראשון בשבוע שעבר, שלושה ימים לאחר שפירסם את הודעתו בדבר ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית בפרשת המניות, הגישה הפרקליטות לבג"ץ את תגובתו של היועץ לעתירת התנועה לאיכות השלטון.

העתירה תויגה בטעות בשיח הציבורי ככזו העוסקת אך ורק בפתיחה מחדש של החקירה בתיק 3000 – פרשת הצוללות. היא אכן גובתה בתצהירים ובעבודת תחקיר מרשימה, שתכליתה להוביל למסקנה כי הקביעה הנושנה של מנדלבליט, עוד משנת 2017, שלפיה נתניהו כלל אינו חשוד בפרשה זו – אינה יכולה לעמוד.

אך ליבה של העתירה עוסק בעובדות שהתבררו בחודשים האחרונים, סביב פניותיו החוזרות ונשנות של נתניהו לוועדת ההיתרים, בדרישה לאפשר לו להיעזר בבן דודו נתן מיליקובסקי במימון ייצוגו המשפטי.

עובדות אלה עניינן במתנות, בהטבות, ובמענקים כספיים שקיבל נתניהו ממיליקובסקי לאורך השנים. כך התגלה שנתניהו רכש מחברה שבשליטת מיליקובסקי בשנת 2007 מניות של חברה שעשתה עסקים עם ענק הספנות הגרמני תיסנקרופ, ומכר אותן בשנת 2010 – שנה וחצי לאחר ששב ללשכת ראש הממשלה – בחזרה לתאגיד שבבעלות מיליקובסקי, ברווח מדהים של מאות אחוזים.

נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)

את העתירה הגישה התנועה לאיכות השלטון בחודש יוני האחרון. וכבר אז התריעה כי מנדלבליט חייב לפתוח בחקירה בהקדם, כי על-פי הידוע, בחודש נובמבר תחול התיישנות ולא ניתן יהיה עוד לפתוח בחקירה – עשר שנים בדיוק לאחר שנתניהו מכר את המניות בסכום השווה ל-16 מיליון שקלים.

מנדלבליט, כדרכו, התמהמה וביקש עוד ועוד זמן מבג"ץ. בשלב מסוים, אפילו סבלנותו של השופט התורן שקלט את העתירה, נעם סולברג, כמעט פקעה: בתחילת חודש אוגוסט ביקשה הפרקליטות לדחות את מועד התשובה לעתירה עד לסוף חודש אוקטובר, נוגע-לא-נוגע בסוף תקופת ההתיישנות. "עם קבלת העתירה אצל המשיבים החלה העבודה על גיבוש העמדה", היתממה הפרקליטות.

סולברג נתן למנדלבליט עד ל-15 באוקטובר. ביום המיועד ביקשה הפרקליטות עוד שלושה ימים, בקטנה, ודקות אחדות לאחר מכן שיחררה לתקשורת את ההחלטה הרשמית של היועץ, שלא לפתוח בחקירה.

מה שמעניין הוא איך מנדלבליט והפרקליטות הצליחו לנצל את הפדוצדורה כדי למשוך את עצמם בשערות ראשם: במקום להגיש תשובה לבג"ץ, היועץ פירסם קודם כל החלטה מטעמו, ואז התבסס על ההחלטה כדי לטעון שצריך למחוק את העתירה, מאחר שהיא כבר איננה רלוונטית.

במקום להגיש תשובה לבג"ץ, היועץ פירסם קודם כל החלטה מטעמו, ואז התבסס על ההחלטה כדי לטעון שצריך למחוק את העתירה, מאחר שהיא כבר איננה רלוונטית

לשיטתו של מנדלבליט, עם פרסום ההחלטתו שלא לחקור, התשתית העובדתית של העתירה השתנתה, וכעת צריך למחוק את העתירה ובמידת הצורך – לאחר שהתנועה לאיכות השלטון תלמד את ההחלטה החדשה, וככל שהיא לא תהיה שבעת רצון – להגיש עתירה חדשה. כמובן, אחרי מיצוי הליכים חדש, מבראשית. תרגיל מבריק מספר תרגילי המסמוס ליועצים פאסיביים.

אביחי מנדלבליט (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

למעשה, התרגיל של מנדלבליט היה מתוחכם אפילו יותר: הוא פירק את עתירת התנועה לאיכות השלטון לשלושה חלקים, והתייחס לכל אחד מהם בנפרד.

• עניין המניות – ובכן, כאמור, לגישתו צריך להתחיל הכול מחדש.
• עניין פרשת כלי השיט – בנושא זה, אמר היועץ, אין צורך בכלל לדון שוב, שכן בעבר כבר הוגשו עתירות לבג"ץ על ההימנעות מלחקור את נתניהו במסגרת הפרשה הזו, ופסקי הדין שניתנו בבג"ץ הם בבחינת "מעשה בית דין".
• ולגבי הדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית בפרשה זו – זה בכלל לא רלוונטי, אמר היועץ , וממילא אין זה מתפקידו של בג"ץ להכריע מתי ובאילו נושאים יוקמו ועדות חקירה.

למה הפירוק לגורמים הוא תרגיל מתוחכם נוסף? בדיוק מפני שהמידע החדש שהתברר בנושא המניות, מקרין באופן ישיר על קבלת ההחלטות השלטונית של נתניהו בפרשת כלי השיט.

במשקפיים של עבירת השוחד – אם המתנות שהמטיר מיליקובסקי על נתניהו לאורך השנים הם "מתת", תמורת דבר קונקרטי או במתכונת של "שלח לחמך", הרי שההחלטות שקיבל נתניהו לבחון הזמנת צוללות מתיסנקרופ; להעביר את תחזוקת הצוללות לידי תיסנקרופ; ולהזמין ספינות נגד-צוללות לא מהמספנה הקוריאנית שזכתה במכרז הבינלאומי, אלא דווקא מתיסנקרופ – וכל זאת בעת שתיסנקרופ רוכשת פלדה מחברות שבשליטת מיליקובסקי – הן ה"תמורה". נסגר מעגל השוחד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התחבורה מירי רגב בנמל חיפה, 19 באוקטובר 2020 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

זו הסיבה שבגללה צריך לראות את פרשת המניות וכלי השיט כפרשה אחת. הסיפור הזה הוא סיפור מאוחד, משולב.

אבל בכל מה שנוגע לנתניהו, מנדלבליט לא מפספס אף דף מספר התרגילים הסנגוריאליים. במקרה הזה, בחינת כל עץ בנפרד, מבלי לראות את היער.

בשבוע שעבר, לאחר שהיועץ הגיש את תגובתו לעתירה, הסתמן כי השופט סולברג נכון לשתף פעולה עם תרגילי היועץ. הוא הורה לתנועה לאיכות השלטון להתייחס בתוך שבוע לשאלה מדוע לא תימחק העתירה הנוגעת למניות, תוך שייקבע כי יש להגיש עתירה חדשה, אחרי סבב חדש של מיצוי הליכים.

אתמול הגיבה התנועה בתקיפות: בשום אופן לא, הם כתבו. לכל היותר במצבים כאלה נוהגים לתקן את העתירה, לא להתחיל מהתחלה. מה גם ששעון ההתיישנות עדיין מתקתק. אם היועץ נתלה בפרוצדורות, גם לתנועה לאיכות השלטון מותר.

"הסעד המבוקש על ידי העותרת איננו קבלת החלטה על ידי היועץ", כתבו עורכי הדין אליעד שרגא ותומר נאור, "אלא פתיחת חקירה פלילית בפרשת המניות". הדרישה הזו לא השתנתה גם אחרי שהיועץ פירסם את החלטתו.

אליעד שרגא ותומר נאור מהתנועה לאיכות השלטון, בדיון בבית המשפט העליון (צילום: Oren Ben Hakoon/POOL)

ההפתעה הגיעה אמש – כשסולברג שינה כיוון. בהחלטה יובשנית הכריע לטובת העותרת: התנועה לאיכות השלטון, קבע, תגיש עתירה מתוקנת, ולא תיאלץ להתחיל את כל הסבב מתכתחילה.

בצדק חגגו אמש החברים באיכות השלטון: "דרמה משפטית", הם צהלו, "למרות בקשת היועץ המשפטי, בג"ץ דחה את בקשת המדינה למחוק את פרשת המניות מהעתירה". צודקים: בימים אלה, כמה פעמים זה כבר קורה.

גילוי נאות: עו"ד יובל יועז מייצג את "משמר הדמוקרטיה הישראלית" הפועל בנושא פרשת המניות; והיה שותף לעתירות שהוגשו בעבר בנושא תיק 3000.

דווקא כשפניו דבוקות למדרכה הירושלמית במוצאי שבת שעברה, שני שוטרי יס"מ מרתקים אותו לרצפה, וברך של שוטר יס"מ שלישי מוחצת את צווארו בעוצמה, ירדה על אבי קדיש שלווה מפתיעה. בתוך המצוקה הפיזית שנכפתה עליו, הוא ראה בצורה צלולה לחלוטין את הסיטואציה האלימה שאליה נקלע בלי כוונה. והוא ידע בדיוק מה עליו לעשות מעכשיו.

"אמנם חטפתי בומבה רצינית והייתי בהלם. שמו לי ברך על הצוואר. שניים התיישבו לי על הגב ואזקו אותי. וברגע הזה, בעשיריות השנייה האלה, ירד עלי שקט כזה, כמו מדיטציה, וחשבתי שמפה והלאה ברור לי מה הולך לקרות. חשבתי, 'אני אולי הסתבכתי, אבל מישהו בצד השני עשה טעות ענקית'. זה היה ברור לי לגמרי. בתוך כל הבלגאן הזה חשבתי שאלוהים שלח לי הזדמנות.

אבי קדיש נעצר על ידי המשטרה במחאה בירושלים, ב-22 באוגוסט 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

"שתבין, עד אותו רגע בכלל לא הייתי בעניין. לא חיפשתי את זה. לא רציתי את זה. ופתאום אלוהים החזיר את הכדור למגרש שלי. שוב. וידעתי שמעכשיו זו האחריות שלי לשחק כמו שצריך. וחשבתי לעצמי: אם הכדור במגרש שלי – אני חובט בו. אני לא בורח ליציע. ובעיקר, הבנתי את האחריות שמוטלת עלי כאדם בוגר כלפי הצעירים שהיו שם. אמרתי לעצמי – עד עכשיו הבמה הייתה שלהם. הם לקחו אחריות. הם נלחמים. עכשיו הגיע הרגע שלי לתרום ולתת להם גב".

ואת כל זה אתה חושב בזמן שהפרצוף שלך דבוק לרצפה ויש לך רגל של שוטר יס"מ על הצוואר?
"לגמרי. מייד. הבנתי מייד שזו הזדמנות ענקית, ושאני אהיה פושע אם אני אמעל בתפקיד שלי. ומאותו רגע נהגתי אחרת. כל ההתנהגות שלי, גם במשטרה וגם כשהייתי בין העצורים, הייתה שונה. הייתי קר-רוח לחלוטין. מודע מאוד למה שקורה. הדבר שהכי פחדתי ממנו באותו זמן היה שאיזה קצין יגיע, יראה שאני מבוגר בהרבה מרוב החבר'ה שם, וייתן הוראה לשחרר אותי. זה הפוך ממה שבטח הייתי צריך לחשוב. אבל לא שחררו אותי. העלו אותי לאוטו הגדול של העצורים".

"הבנתי את האחריות שמוטלת עלי כאדם בוגר כלפי הצעירים שהיו שם. אמרתי לעצמי – עד עכשיו הבמה הייתה שלהם. הם לקחו אחריות. הם נלחמים. עכשיו הגיע הרגע שלי לתרום ולתת להם גב"

בדיווחים על מעצרו של קדיש בכל כלי התקשורת, צוין גילו, 68, ודרגתו הצבאית – אלוף משנה במילואים. פרט אחד פספסו כולם: קדיש הוא האיש שאחראי לסיסמה "מושחתים נמאסתם".

לפני שלושים שנה, בתחילת 1990, הוביל קדיש תנועת מחאה המונית לשינוי שיטת הממשל, שתרמה תרומה לא מבוטלת לכניסתו הראשונה של בנימין נתניהו למעון ראש הממשלה בבלפור. הוא היה דפני ליף עשרים שנה לפני שליף נטעה אוהל בשדרות רוטשילד. כמוה, הוא הגיח אל הזירה הציבורית משום מקום ותוך זמן קצר הוציא רבבות לכיכר.

אבי קדיש באפריל 1990 מככב בידיעות אחרונות

אם היה רוצה, היה יכול אז לדלג מהמחאה ברחובות היישר למשכן הכנסת. חיזרו אחריו מכל המפלגות. הוא נראה אז נכס פוליטי. בעיתוני התקופה כתבו עליו "מנהיג נולד" והשוו אותו למוטי אשכנזי, מנהיג המחאה נגד גולדה מאיר אחרי מלחמת יום כיפור. אבל קדיש הבין שהזירה הציבורית לא בשבילו וחזר אל האלמוניות.

המחאה שקדיש הוציא לרחובות ובהמשך הביא גם לתוך משכן הכנסת, הובילה לשינוי שיטת הממשל בישראל ולחוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה. החוק שאחד מגדולי תומכיו, פוליטיקאי צעיר ומבטיח בשם בנימין נתניהו, נכנס בזכותו אל מעון ראש הממשלה בגיל 47. עכשיו קדיש מפגין כדי שנתניהו ייצא משם. הסיסמה "מושחתים נמאסתם" עדיין בתוקף.

"הפרעתי לסוס ולחמור שרוכב עליו"

בדרך לתחנת המשטרה מוריה קדיש החל לתכנן את צעדיו הבאים. "כל הצעירים העצורים דיברו על זה שזה לא נורא – חותמים על צו הרחקה לשבועיים ומשתחררים. הם לא התרגשו בכלל. ואני חשבתי לעצמי, מה זאת אומרת צו הרחקה? לא מוכן שירחיקו אותי. זכותי להפגין. לא תקפתי. לא עשיתי שום דבר שאסור לאזרח מהשורה לעשות. לא חותם.

"ואז אמרתי בשקט באוטובוס 'אני לא חותם'. ולמרות שאמרתי את זה בשקט, ובאוטובוס הייתה מהומה גדולה, המילים שלי ישר הדליקו את כל הצעירים. אולי כי הייתי העצור המבוגר באוטובוס.

המשטרה מובילה מפגינים לזינזנה בירושלים במהלך ההפגנות שם (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"הם התחילו לשאול, 'מה זאת אומרת אתה לא חותם? אתה מציע לנו לא לחתום?'. אמרתי, 'אני לא מציע לכם לא לחתום. אמרתי רק שאני לא חותם'. אז הם אמרו לי, 'אבל אם לא תחתום אתה תיעצר, כי אחרת משחררים'. אמרתי 'נכון, אז אני אעצר. מבחינתי זה עניין עקרוני'. היה שם בחור מ'קריים מיניסטר' שהתחיל לטחון לי את המוח מה קורה במעצרים. אבל בשלב הזה כבר הייתי מאוד מאוד שקט. היה לי ברור מה הולך לקרות. והיה לי ברור מה אני הולך לעשות.

"אז לקחו אותי לכל הטקס של המשטרה. לקחו ממני טביעות אצבעות, ביליתי שם כמה שעות טובות בהמתנות ובצילומים. אני חייב להגיד שבשלב הזה רוב השוטרים היו אדיבים ונחמדים. זו ממש לא הייתה טראומה. כשהשוטרים לא בחמת זעם, גם באוטובוס וגם בתחנה, הם התנהגו כמו שצריך. כיבדו את האנשים. הציעו מים. מי שרצה ללכת לשירותים, ליוו אותו. בניגוד למה שהיה ברחוב, היו בסדר גמור. יש להם עבודה מחורבנת, כפויית טובה, באמצע הלילה, והם היו ממש בסדר.

"ואז אמרו לי – אתה צריך להמתין לחקירה. אתה רוצה להתייעץ עם עורך דין? הייתה שם עו"ד לאה צמל, וכל החבר'ה הצעירים התגודדו סביבה. היא הייתה שם לבד, באמצע הלילה. באה לעזור לעצורים בהתנדבות. אמרתי 'מצטער, איתה אני לא רוצה להתייעץ. אני לא רוצה שהיא תהיה חתומה על הטפסים שלי"'.

וואלה? למה?
"כי היא אנטי ציונית. אני מכבד כל אחד, אבל אני לא צריך שליד השם שלי תתנוסס חתימה של לאה צמל. לא רציתי להתייעץ איתה ובטח לא רציתי שהיא זו שתייצג אותי בבית המשפט. לא רציתי את זה, למרות שבסוף הודיתי לה על תרומתה ועזרתה לאנשים. היא אישה קטנה וחמודה ולא פגשתי אותה בימי חיי. אבל היא מגינה על הרוצחים הכי נתעבים, רוצחים פוליטיים, ואני לא מוכן לשתף עם זה פעולה.

גונן בן יצחק נשכב מתחת למכתז"ית בהפגנה בבלפור (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש 90)

"באחת או בשתיים בלילה גונן (עו"ד גונן בן יצחק) הופיע, לא הכרתי אותו קודם, ואמרתי שאני מוכן שהוא ייצג אותי. הוא אמר לי 'הם יבקשו ממך לחתום על צו הרחקה, ואתה צריך להחליט אם אתה מוכן או לא'. אמרתי לו שאני מתכוון לא לחתום, והסתכלתי עליו, לראות אם זה בסדר מבחינתו. ידעתי שהוא לא רק עורך דין אלא גם תומך במחאה ורציתי לוודא שהחלטה כזו טובה למחאה. הוא רק סימן לי עם הראש והבנתי שזה בסדר.

"אחרי שעה הגיע חוקר. הוא האשים אותי בהפרת סדר ציבורי והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הופתעתי לטובה. כי אמנם רציתי שהאירוע ימשיך להתגלגל, אבל גם קצת פחדתי שיאשימו אותי בתקיפת שוטר. חששתי שאם הם יעשו את זה ואני אכחיש, זה יהיה מצב של מילה מול מילה. לשמחתי זה לא קרה.

"כשהוא האשים אותי שהפרעתי לשוטר במילוי תפקידו סיפרתי לו מה קרה, סיפרתי לו שהגנתי בגופי על אישה ששוטר רכוב על סוס תקף אותה. ואמרתי לו שהפרעתי לסוס ולחמור שרוכב עליו במילוי תפקידם. הוא אמר לי בטון מאיים כזה 'אני אצטט אותך!'. אמרתי לו, 'עזוב, אני לא מכיר את האיש. אז בוא נגיד שהפרעתי לסוס ולפרש במילוי תפקידם'.

המשטרה מפגנה את המפגינים בירושלים עם סוסים (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

"על הבוקר התייצבתי במגרש הרוסים, וחיכינו שם עד הצהריים. בינתיים הגיעו כל אמצעי התקשורת, וכצפוי התלבשו עלי. אז עוד לא ידעתי מה יהיה פסק הדין (קדיש שוחרר בהמשך בלי תנאים מגבילים – א.ב.ד) אז אמרתי להם שאני מקווה שהשופט או השופטת יקשיבו לי, אבל אני לא מתכוון להרחיק את עצמי מהזכות להפגין מול בלפור.

"להפתעתי, אף אחד מהעיתונאים שהיו שם, המבוגרים והצעירים, כולל עמליה דואק שאותה זיהיתי, לא שאל מילה על העבר שלי. הם בכלל לא חיברו אותי לעבר שלי. הם לא ידעו על זה שום דבר. כולם התחברו לזה שאני אלוף משנה במילואים שהשד יודע מאיפה זה הגיע אליהם. וכמובן לגיל שלי. עצור בן 68. כנראה למדו את זה מהטוויטר.

"להפתעתי, אף אחד מהעיתונאים שהיו שם, המבוגרים והצעירים, כולל עמליה דואק שאותה זיהיתי, לא שאל מילה על העבר שלי. הם בכלל לא חיברו אותי לעבר שלי. הם לא ידעו על זה שום דבר"

"הם רק רצו שאני אספר להם על האלימות המשטרתית. גם על ביבי הם לא שאלו שום דבר. אמרתי להם, 'אני לא באתי להפגין נגד המשטרה. אין לי שום דבר נגד המשטרה. באתי להפגין נגד ביבי'. אבל כל מה שעניין את העיתונאים זה הסיפור על אלימות משטרתית נגד אלוף מישנה במילואים בן 68. זהו".

אפילו לא שאלה אחת על העבר?
"לא. הם לא שאלו, ואני לא אמרתי. לא רציתי להתחיל לספר להם את זה מיוזמתי. וראיתי שאף אחד לא מחבר אותי לכלום. הבנתי שהם פשוט לא יודעים".

הכתבה של אמיר בן-דוד על אבי קדיש במקומון "תל אביב" ב-1990

"אז הייתה נכלוליות של מאחורי הקלעים"

גם בתחילת 1990, המערכת הפוליטית הישראלית נראתה משותקת. שמעון פרס הוביל את התרגיל המסריח הכושל. מאחורי הקלעים נחתמו בסתר הסכמים פוליטיים שנראו לרבים שערורייתיים. בכינוס מרכז הליכוד נערך ליל המיקרופונים הזכור לשמצה. בציבור פשטה תחושת מיאוס עמוקה מהמערכת הפוליטית שנראתה מסואבת ומנותקת. קדיש, שהיה אז אבא צעיר, בן 38, עבד במרכז לטכנולוגיה חינוכית, וכמו רבים מחבריו, הסתובב מתוסכל וכועס.

"היתה אווירה נכלולית", הוא משחזר. "היום זה בראש חוצות. אז הייתה נכלוליות של מאחורי הקלעים. כל מיני הסכמים פוליטיים שאף אחד לא ידע מה יש בהם. זה היה אז יום יום – כמו עכשיו עם הליכוד וכחול-לבן – כל יום איזה נכלול חדש. זה היה מתיש כבר. ולא הצליחו להקים ממשלה. ממש תופעה דומה לעכשיו. זה היה סיאוב שהלך והתפתח. וזה גרר תסכול מאוד גדול, במיוחד אצלנו, החילונים, מעמד הביניים.

"היום זה בראש חוצות. אז הייתה נכלוליות של מאחורי הקלעים. כל מיני הסכמים פוליטיים שאף אחד לא ידע מה יש בהם. זה היה אז יום יום – כמו עכשיו עם הליכוד וכחול-לבן – כל יום איזה נכלול חדש"

"אני חושב שזו הייתה אחת הפעמים הראשונות שבהן נחשפנו לתלות של המערכת הפוליטית בחרדים. מה שאותי פיצץ אז, זה כשעלו לרגל לרב שך לשמוע במי הוא תומך והרב שך דיבר על הקיבוצניקים שאוכלים שפנים, והסיקו מזה שהוא אומר שאסור לתמוך בשמאל.

הרב עובדיה יוסף והרב אליעזר שך בהיכל הספורט יד אליהו ב-1990 (צילום: משה שי/פלאש90)

"עכשיו, אני בכלל לא הייתי איש שמאל. אני באתי בכלל מהימין. כמו כל נער התחלתי בקצה, הצבעתי ל'התחיה', ולאט לאט כשהתבגרתי, הלכתי והתמתנתי. אבל הייתי תמיד איש ימין. ימין רך. התחושה שלנו הייתה שאנחנו הולכים לצבא, עובדים, משלמים מסים, ובסוף הם אלה שקובעים הכול. וההסכמים הקואליציוניים אז נסגרו מתחת לשולחן והתגלו רק מאוחר יותר.

"יום אחד באתי לעבודה ואחד העובדים שלי – שחר בן-מאיר (לימים עורך דין המתמחה בעתירות חוקתיות, א.ב.ד) – אמר לי 'אבי, אי אפשר להמשיך ככה, מה עושים?'. התחלנו לדבר והחלטנו שנעלה לירושלים להפגין. ככה. ספונטני לגמרי.

"נסענו לירושלים ובדרך אמרנו לעצמנו 'איפה בירושלים?', ואז – תאמין לי – אפילו לא ידעתי איפה הכנסת. לא היה ווייז, כמובן. לא ידענו איך מגיעים לשם בכלל. עצרנו בדרך, קנינו בריסטולים באיזשהו מקום בירושלים, שאלנו איך מגיעים לכנסת, והמוכר בחנות אמר לנו 'תלכו לגן הוורדים, כי זה המקום הכי קרוב'.

"כשהגענו לגן הוורדים פתחנו את הבריסטולים ושאלנו את עצמנו, מה כותבים, קיבינימט? לא חשבנו על זה עד אז. מה אנחנו רוצים להגיד? למה באנו? ואז כתבתי, בלי לחשוב על זה שניה לפני זה: 'מושחתים, נמאסתם'".

הפגנת הרבבות בכיכר מלכי ישראל ב-8 באפריל 1990, בעיתון מעריב (צילום: מעריב)

שני החברים מהמרכז לטכנולוגיה חינוכית ישבו לבד על המדשאה הריקה ושבתו רעב תחת השלט "מושחתים נמאסתם" בלי שאף אחד שם אליהם לב.

"כשהגענו לגן הוורדים פתחנו את הבריסטולים ושאלנו את עצמנו, מה כותבים, קיבינימט? לא חשבנו על זה עד אז. מה אנחנו רוצים להגיד? למה באנו? ואז כתבתי, בלי לחשוב על זה שניה לפני זה: 'מושחתים, נמאסתם'"

"ישבנו שם יומיים-שלושה, ירד גשם זלעפות, היה קור אימים, ואף אחד לא הגיע חוץ מההורים שלנו וכמה חברים ששמעו שאנחנו שם. לא היה אז סלולרי הרי. כל אלה שהגיעו לבקר אותנו אמרו, 'אוקיי… מיציתם? עשיתם את שלכם, כל הכבוד'. היינו קפואים שנינו, בקצה המדשאה הענקית, ואף אחד לא הסתכל עלינו בכלל.

"בפועל הסתבר שזה בכלל מאוד רחוק מהכנסת. ראינו מרחוק את המכוניות של חברי הכנסת עוברות אבל אף אחד לא הסתכל לכיוון שלנו. לא קרה כלום. הם לא ידעו בכלל שאנחנו שם. לא היה שום סיקור. ואנחנו גם לא יזמנו שום דבר. בכלל לא ידענו מה עושים".

השינוי התחיל כשאל שני המוחים הצטרף דוד מי-טל, אלוף משנה במילואים ואביו של סא"ל אמיר מי-טל שנפל כשנה קודם לכן בפעולת צה"ל בנועיימה שבלבנון.

שחר בן-מאיר היה חבר של אמיר מי-טל. הם למדו יחד בפנימייה הצבאית. אחרי שאמיר נפל, הוא המשיך לבקר את הוריו השכולים. וכשדוד מי-טל – לימים יו"ר "יד לבנים" – שמע שבן-מאיר שובת רעב, הוא התייצב בגן הוורדים והודיע שהוא מצטרף לשביתת הרעב. קדיש ובן-מאיר ידעו שזה האקס-פקטור שהם חיכו לו.

עו"ד שחר בן מאיר כיום (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ביום שישי בערב כתב רשות השידור יגאל גורן הכין כתבה קצרה על המוחים ליומן השבוע של ערוץ 1, שעוד היה אז הערוץ היחיד. למחרת החל זרזיף של מבקרים, שיילך ויהפוך תוך ימים לנחשול.

גם אני הצטרפתי אז אל המוחים. ישנתי איתם במאהל שלושה ימים, לצורך כתבה על המחאה שפרסמתי אז בעיתון "תל אביב" של ידיעות אחרונות. למאהל הגיעה גם רעיה הרניק, אמו השכולה של גוני הרניק ז"ל שנפל בקרב על הבופור. "כששמעתי את הרב שך", היא אמרה לי אז, "הרגשתי שאני לא רוצה שיגידו יותר קדיש באזכרות לגוני".

"לאט לאט המדשאה נמלאה", קדיש נזכר. "מאות ואלפי אנשים. זה היה מדהים. אז התיישבתי לכתוב את העצומה. הבנתי שאנחנו חייבים עוד מסר חוץ מ'מושחתים נמאסתם'. חיפשתי מסר פרקטי. ככה הגעתי לקריאה לשינוי שיטת הממשל. אם היית מחזיר אותי 72 שעות לפני שכתבתי את זה, והיית מענה אותי, לא הייתי יודע להגיד לך מילה אינטליגנטית על שינוי שיטת הממשל. בכלל לא חשבתי על זה עד אז. אם היית מסב את תשומת ליבי להצעה כזו, הייתי מסביר לך למה לא.

"לאט לאט המדשאה נמלאה. אלפי אנשים. זה היה מדהים. אז התיישבתי לכתוב את העצומה. הבנתי שאנחנו חייבים עוד מסר חוץ מ'מושחתים נמאסתם'. חיפשתי מסר פרקטי. ככה הגעתי לקריאה לשינוי שיטת הממשל"

"מה שקרה זה, שבמהלך שביתת הרעב התחלתי להבין את האחריות שמוטלת על כתפי. הבנתי שאם רוצים למנף את זה צריך לקחת את זה למקום שיש בו תכלית מעשית ולא רק הבעה של זעם או גועל נפש או מחאה. ומתוך המחשבה על מה התכלית, חשבתי שהמחאה שלנו לא צריכה להיות פרסונלית או קצרת טווח. חשבתי שהמחאה צריכה להיות מערכתית.

גזיר עיתון מידיעות אחרונות: ראש עיריית ירושלים טדי קולק (במרכז) מגיע לבקר את מאהל המחאה של אבי קדיש (ראשון משמאל). לימינו של קדיש, העיתונאי הצעיר מעיתון "תל אביב", אמיר בן-דוד

"אנחנו חשבנו אז שאחת הבעיות הגדולות היא שהשלטון חלש ולכן צריך לחזק את המעמד של ראש הממשלה. חשבנו שזו אחת הבעיות המרכזיות של המדינה. בגלל זה הרבה אנשי שמאל התנגדו לנו. הם נרתעו מהמילים האלה, 'מנהיג חזק', שמבחינתם היה להן ריח פשיסטי".

נתניהו מציע הצעה שמוטב לסרב לה

קדיש לא הגיע לרעיונות האלה לבדו. הם כבר התגלגלו אז זמן-מה, בעיקר אצל אנשי אקדמיה ופוליטיקאים מהאגף הליברלי, כמו אוריאל רייכמן ואמנון רובינשטיין. הם הבינו שהמחאה האזרחית היא הרוח הגבית שהם חיכו לה כדי לקדם את הרעיונות שלהם, והצליחו לשכנע את קדיש לרתום את שביתת הרעב למאבקם.

"הם באו עם הרעיונות האלה והעמיקו כדי להסביר לי את הזיקה בין הפתרון שלהם, שינוי שיטת הממשל, לבין החוליים שבשמם אנחנו התחלנו לשבות רעב", אומר קדיש.

"כמה ימים אחריהם הגיע למאהל שלנו בחור ג'ינג'י, אליעד שרגא, שאני מודה שכבר אז לא אהבתי אותו – הוא מיד זיהה שהוא צריך לייצר לעצמו מקום משלו, כדי לא להיבלע במחאה הכללית שלנו, והלך לשבות מול בית הנשיא. ומשם הוא הקים את התנועה לאיכות השלטון שפועלת עד היום".

אליעד שרגא (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גם פוליטיקאים התחילו להגיע, בתקווה לדיבידנד פוליטי מהמחאה. "רפול הגיע, הוריד נעליים והודיע 'אני נשאר כאן איתכם'. זה היה מאוד חשוב לנו, כי הוא סימל אז את היושר ואת האאוטסיידריות למערכת הפוליטית הרגילה. והנשיא חיים הרצוג גם נכנס לתמונה, והזמין אותנו אליו. הוא ואשתו אורה הסכימו לעשות בייביסיטר לבן שלי, אורי, שהיה אז תינוק בן שנה וחצי. כשאני נעצרתי בהפגנה במוצאי שבת, אורי נפצע על ידי שוטרים והגיע לבית חולים.

"הרצוג התחייב אז בפנינו שהוא יקים ועדה נשיאותית לבדיקת שיטת הממשל, שכמובן לא קמה בסוף. ובגלל ההתחייבות שלו, הסכמנו בסוף להפסיק את שביתת הרעב.

"אבל עוד קודם, בזמן שביתת הרעב, יצחק שמיר – שהיה אז ראש ממשלה – קבע איתנו פגישה. אני מודה שאז לא הבנתי בדיוק את גודל האירוע. היום אני מבין שיכול להיות שהוא נפגש איתנו כדי לתמרן אותנו. אז לא הבנתי את זה. בסוף האירוע הזה התפקשש, בגלל דוד מי-טל, שהתפרץ על שמיר ללא שום הכנה ורקע, ועשה את הדבר שאב שכול עושה, ומשאיר אותך בלי אוויר".

"יצחק שמיר – שהיה אז ראש ממשלה – קבע איתנו פגישה. אני מודה שאז לא הבנתי בדיוק את גודל האירוע. היום אני מבין שיכול להיות שהוא נפגש איתנו כדי לתמרן אותנו. אז לא הבנתי את זה"

האשים את ראש הממשלה במוות של הבן שלו?
"כן. זו הייתה טעות אסטרטגית, כמובן. כי שמיר זימן אותנו אליו ללשכה בשקט ואמר 'חבר'ה, תקשיבו, אני רוצה להיפגש ולהבין מה אני יכול לעשות למענכם'".

אבי קדיש (משמאל) בפגישה עם יצחק שמיר ב-24 ביוני 1990 (צילום: לע"מ)

שזה התרגיל שראשי ממשלה עושים תמיד למפגינים כשההפגנות תופסות תאוצה.
"יכול להיות שהוא התכוון לנפנף אותנו. התכוננתי לזה כמיטב יכולתי. אבל אז דוד מי-טל התפרץ שם, היינו אז בתוך שביתת הרעב, זה כנראה גם היה חלק מהסיפור. וזה היה מכמיר לב מצד אחד וגם מביך ברמות מטורפות.

"שמיר, שהיה מפורסם בפני הספינקס שלו, ראית איך יורד לו הצבע מהפנים. הוא כמובן נאטם מיד. אני משוכנע שהוא חשב 'אלה משוגעים, אי אפשר לעשות איתם עסקים'. השד יודע מה עבר לו בראש. זה סגר את הערוץ לעבוד מולו על הצעת חוק ספציפית".

שביתת הרעב הסתיימה בהפגנת המונים בכיכר מלכי ישראל – היום כיכר רבין – בתל אביב. "אמרו שהיו שם יותר אנשים מאשר בהפגנה הגדולה נגד סברה ושתילה", נזכר קדיש.

כמה דקות לפני שעלה לנאום מול הרבבות שחיכו למוצא פיו בכיכר, קדיש הקיא את נשמתו בלשכתו של ראש עיריית תל-אביב אז, שלמה להט, שהיה אחד מגדולי התומכים במחאה. הוא הצליח לגרור את עצמו לכיור ליד הלשכה, גופו התעוות מכאבים אחרי הימים הרבים של שביתת הרעב, וקיבתו הריקה הפיקה רק מים ירקרקים-עכורים. הוא הצליח להתגבר על התקף הפאניקה ונאם נאום סוחף, נגד הסיאוב במערכת הפוליטית.

הסיקור ב"ידיעות אחרונות" אחרי הפגנת הרבבות בכיכר מלכי ישראל, ב-8 באפריל 1990

אחרי ההפגנה הלך עם אשתו וכמה מחבריו לפאב התל אביבי "אמצע הדרך", שהיה אז פופולרי, וקטע 11 ימים רצופים של שביתת רעב עם חתיכת גבינה, דג קטן ומעט צ'יפס. והרגיש שהוא מתמלא בתחושת ריקנות מעיקה.

היית אז גבר צעיר, יפה, מרשים. כוכב עולה עם הביוגרפיה הנכונה. לא חיזרו אחריך מכל עבר?
"מלא. בלי סוף. כולם. היו הצעות מפה ועד הודעה חדשה. ברמה האישית – מביבי ועד יצחק רבין. אבל אני חייב להגיד שהיה לי נורא קל לסרב. ביבי היה אז 'התקווה הלבנה הגדולה'. היו אז נסיכי הליכוד והוא היה זה שבא מאחורה כדי לעקוף אותם. נפגשנו בבית קפה על הפינה מול הבימה בתל אביב. הוא פרש באוזניי את משנתו ואמונתו, שמה שאנחנו עושים זה הדבר הנכון.

"הוא תמך מאוד בחוק לבחירה ישירה של ראש ממשלה. זה לא היה חדש לי, כי הוא התבטא על זה בכל מקום. הרי הוא היה היחיד בליכוד שתמך בחוק הזה. כל הנסיכים התיישרו עם שמיר והצביעו נגד. ביבי היה היחיד שהצביע בעד, והוא כנראה ידע למה.

יש דברים שאינם משתנים: בנימין נתניהו, עם מפה ביד, מופיע באו"ם כסגן שר החוץ, ב-25 במאי 1990 (צילום: AP Photo/Lionel Cironneau)

"בפגישה איתי הוא דיבר הרבה ולא הקשיב בכלל. ובסופו של דבר הרושם שהוא השאיר אצלי היה רע מאוד. אני אולי לא מבין הרבה בפוליטיקה, אבל האינסטינקטים שלי טובים ואני מבין, אני חושב, ביושרה. ההצעה שהוא הציע לי שם, למרות שהיא הייתה לכאורה לגיטימית לחלוטין, הרתיעה אותי. הוא הציע לי 'בוא נעבוד ביחד'. אמרתי לו, 'אבל תקשיב, אני חוזר לעבודה שלי'. הוא אמר לי, 'אין לך מה לדאוג לעבודה. אני אסדר לך את זה'.

"מה שהדליק אצלי מיד את כל הנורות האדומות היה שהוא אמר שהוא יארגן לי פגישה עם מישהו – לא משנה מי, אני מעדיף לא להגיד, איש עשיר, בכיר, תעשיין, שביבי הפגיש אותי איתו – והוא היה אמור לסדר לי משכורת. הייתי אמור כאילו לעבוד אצלו באיזושהי חברה, לקבל משכורת, אבל בפועל לעזור לביבי. באותו רגע אמרתי לעצמי, תיזהר – זה קן נחשים".

"מה שהדליק אצלי מיד את כל הנורות האדומות היה שביבי אמר שהוא יארגן לי פגישה עם מישהו – לא משנה מי, אני מעדיף לא להגיד – והוא היה אמור לסדר לי משכורת. כאילו לעבוד אצלו, אבל בפועל לעזור לביבי"

לא עצרת אפילו לרגע לחשוב על ההצעה שלו? זה גם יכול להיות מפתה.
"זה לא לקח לי אפילו שלוש שניות. מבחינתי זה היה דגל שחור".

אגב, מי שילם על הפגישה בבית הקפה? זו תמיד שאלה שעולה בקשר לפגישות של ביבי.
"בכל פעם שאני מספר לאנשים את הסיפור הזה, זו השאלה שהם שואלים אותי. האמת, אני לא מסוגל לענות על זה. אני נוטה לא לעסוק בפרטים קטנים ולא לזכור פרטים קטנים. וזה לא לזכותי. אני נוטה לחשוב שאני שילמתי, אני כמעט בטוח. מה שמדהים זה שכל הזמן שואלים אותי על זה.

"היום אני מבין שביבי ראה בי אז בסך הכול כלי, שישרת את האינטרסים שלו. אני לא יודע אם הוא התכוון להשתמש ולזרוק. אבל להשתמש הוא בוודאי התכוון. את זה הבנתי מייד. ואני לא אוהב שמשתמשים בי. אני לא אוהב להיות פיון. ובעיקר – אני מזהה מרחוק נכלוליות, ואני לא במגרש הזה. ברגע שהוא התחיל לדבר איתי על 'אתה מדווח פה, אבל עובד שם', ידעתי שזה לא בשבילי".

איך הייתה הפגישה עם רבין?
"רבין היה אחר לגמרי. פגישה כל כך שונה. הגיע אלי חבר כנסת, או מישהו ממפלגת העבודה, ואמר לי 'רבין רוצה לפגוש אותך. הוא רוצה להבין איזה בן אדם אתה'. פגשתי אותו במשרד עלוב של פקידים כזה, בבניין שהיה להם ברחוב הירקון. שולחן, שני כיסאות, שנינו בחדר. הכי לא פורמלי שבעולם.

יצחק רבין ב-12 ביולי 1990 (צילום: AP Photo/Anat Givon)

"ישבנו והוא אמר 'בוא נדבר'. והוא הקשיב. הוא דיבר מעט מאוד. שאל שאלות והקשיב. לא הציע שום הצעה. לא בא עם שום כיוון. הוא באמת רצה להבין מי אנחנו ומה אנחנו רוצים. וכשהוא דיבר, הוא דיבר איתי אידיאולוגיה. אמיתי. למה אני חושב שצריך לעשות צעד כזה או אחר, מה הוא חושב שצריך לעשות. מאיפה אנחנו באים, איפה הלב שלנו נמצא. התרשמתי עמוקות ממנו.

"רבין דיבר מעט מאוד. שאל שאלות והקשיב. לא הציע שום הצעה. לא בא עם שום כיוון. הוא באמת רצה להבין מי אנחנו ומה אנחנו רוצים. וכשהוא דיבר, הוא דיבר איתי אידיאולוגיה. אמיתי. התרשמתי עמוקות ממנו"

"הוא לא הציע לי שום דבר, אבל היה ברור לי שהוא פרטנר במרחב הפוליטי לדיאלוג על הדברים שהפריעו לנו. שהוא באמת מקשיב. ולמרות שהוא לא הציע לי כלום, אחרים מסביבו ניסו. אמרו לי בוא תצטרף. אבל אני הרגשתי שזה לא בשבילי".

ואף פעם לא התחרטת על זה מאז? זה היה רגע נדיר שלא קורה להרבה אנשים, שכל הדלתות נפתחו בפניך.
"הרבה פעמים שאלתי את עצמי אם לא עשיתי טעות. אמרתי לעצמי שאלוהים נתן לי מזל וקצת שכל, שלא נכנסתי לתוך המערכת הפוליטית. למרות שברור לי ששם זה המקום להשפיע.

"תשמע, שביתת הרעב נמשכה זמן קצר יחסית, פחות משבועיים, אבל המאבק על הנושאים נמשך מבחינתי שנתיים. בשנתיים האלה עבדתי קשה, עבודה אפורה, על ישיבה מספר 13 בוועדת החוקה, גיוס תרומות, פגישות עם פוליטיקאים.

אבי קדיש מפגין מחוץ לכנסת, ב-1990

"עבדנו קשה על כל הגועל נפש שהיה כרוך בהעברת החוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה. ישיבות. עד שהחוק עבר היו אינספור תחנות בדרך. וכמובן שהגייסות הלכו והתאדו. נשארו רק כמה עשרות או מאות. לא יותר.

"ובשנתיים האלה, שבהן היה ברור לי שהייעוד שלי הוא לתרגם את ההישגים של המחאה להישגים ממשיים, התחככתי עם המערכת הפוליטית. והיא לא התאימה לי.

"אני זוכר שהייתי בשוק כשנכנסתי בפעם הראשונה למזנון הכנסת וראיתי שחברי כנסת שתוקפים זה את זה בחמת זעם בטלוויזיה, מחליפים דאחקות במזנון. זה נראה לי צביעות מטורפת. הבנתי שאנחנו צופים בהצגה. אנחנו חושבים שזה אמיתי ובעצם הכול פלברה. זה רק הגדיל אצלי את הגועל מכמה הפוליטיקה מנותקת וכמה אנחנו פתאים".

"אני זוכר שהייתי בשוק כשנכנסתי בפעם הראשונה למזנון הכנסת וראיתי שחברי כנסת שתוקפים זה את זה בחמת זעם בטלוויזיה, מחליפים דאחקות במזנון. זה נראה לי צביעות מטורפת. הבנתי שאנחנו צופים בהצגה"

היית ממש ממש תמים.
"לגמרי. ונשארתי במובן מסוים. זו הייתה מין תמימות נעורים כזו, למרות שכבר לא הייתי ילד".

ואז קדיש נעצר בפעם הראשונה, והאחרונה עד מעצרו השבוע. "רפול השיג לי אישור כניסה כדי לצפות באחד הדיונים על שינוי שיטת הממשל. הכנסת הייתה מלאה. אני נכנסתי ליציע ומתחת לחולצה היה לי בריסטול שהיה כתוב עליו 'שינוי שיטת הממשל – קץ לחלוקת השלל'. אז עוד לא עשו בדיקות בכניסה לכנסת אז יכולתי להכניס את זה. מאז המקרה שלי התחילו לבדוק.

הדיווח על אבי קדיש בעת שהרים שלט במליאת הכנסת

"באמצע הדיון במליאה התרוממתי ביציע והנפתי את השלט. אלוהים יודע מאיפה היה לי אומץ. כי ידעתי שאני מיד הולך למעצר. הרמתי את השלט, טראח – כל הפרוז'קטורים היו עלי. מיד קפצו עלי סדרנים והרחיקו אותי.

"חשבתי שרפול יהרוג אותי, כי הפרתי את האמון שלו בי. אבל הוא בא והוציא אותי מהקלבוש. הייתי עצור במגרש הרוסים על הפרת סדר. רפול לא כעס עלי בכלל. אחרי שהוא שחרר אותי הוא אמר לי 'אתה יודע מה אני עושה עם החברים הקרובים שלי?'. אמרתי לו 'לא'. הוא אמר לי 'אנחנו משתינים ביחד'. אז רפול ואני עמדנו שם במגרש הרוסים והשתנו ביחד".

"בבלפור ראיתי משהו אמיתי"

קדיש חזר לילדיו ולעבודתו. הקים וניהל סטארט-אפ טכנולוגי בשם "בריטניקה מערכות ידע וניהול" שממנו פרש בחודש מרץ השנה. ומדי פעם, כשעניינים שונים הכעיסו אותו, יצא להפגין. "עוד בשנות התשעים, כשהייתי עדיין קצת מפורסם, הזמינו אותי לנאום בהפגנה של 'העם עם הגולן' נגד הכוונה של רבין לנהל משא ומתן על עתיד הגולן. זו הייתה ההבלחה הציבורית האחרונה שלי. מאז, פה ושם צעדתי בהפגנות, כמו בהפגנות של 2011.

"הלכתי פעם אחת להפגנות נגד מנדלבליט בפתח תקווה. ראיתי מיד שזה לא המקום שלי. היו שם אלדד יניב וכל מיני כאלה. הם נראו לי קיצוניים. הם נראו לי נוטפי שנאה. למרות שהתחברתי לטענות, הרגשתי שזה לא המקום שלי".

להפגנות נגד נתניהו בבלפור הוא הגיע בזכות בנו אורי, שהיה תינוק בהפגנות של אביו ב-1990 והיום הוא אחד מפעילי המחאה בבלפור.

כשהכל רועש, השקט צועק הכי חזק

מדיטציה המונית בבלפור pic.twitter.com/Jysbyxu8MU

— Uri kadish (@UriKadish) July 24, 2020

"הייתי כמה פעמים בהפגנות בבלפור ותמיד הגעתי לשם בחשש גדול. בני הגיל שלי, החטיארים, שהיו שם באוהל המחאה, אמיר השכל והחבורה סביבו, לא עשו לי את זה. לא התחברתי אליהם. בכלל, הייתי במודעות מאוד נמוכה לכל נושאי המחאה. ישבתי וקיטרתי על המצב, כמו רוב האנשים, והמשכתי בשלי.

"אורי עשה לי את ההבדל. הוא יכול לשבת שם במדיטציה באמצע הבלגאן, עם 20 אלף איש מסביבו. והוא שקט ומרוכז. והשלט שלו הוא 180 מעלות מהשלט של אבא שלו. השלט שלו הוא 'הם רוצים שנשנא אחד את השני. התשובה היא אהבה'. בחיים לא הייתי יכול להחזיק שלט כזה.

"אצלי האנרגיה היא אחרת. היא בדרך כלל באה ממקום של כעס. אצלו זה בא מאהבה, מרוגע, משקט נפשי. אבל עם נחישות מטורפת. הקשבתי לו והייתי פתוח אליו. כי אני פתוח אליו באופן כללי. אם זה היה מישהו אחר הייתי בטח אומר 'אה, זה איזה רחפן, זה לא בשבילי'.

"הלכתי איתו להפגנה הראשונה. היו רק צעירים. הסתכלתי עליהם וראיתי שהם כמוהו. ראיתי שאלה לא שטותניקים. אלה לא פרחחים. לא מסוממים. לא משועממים. זה נוער איכותי שיצא מהבית. ברור שגם היום, כשכבר יש עשרות אלפים, הם לא מייצגים את כל הצעירים, ולא מייצגים את כל שכבות האוכלוסייה. אבל ראיתי משהו אמיתי. ראיתי כמיהה אמיתית למשהו אחר. והתרשמתי עמוקות.

מחאת אהבה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

"ואז אורי חיבר אותי לרשת – אני קורא לזה הדארק ווב, למרות שזה לא מה שזה – של הצעירים האלה. ופתאום נפתח לפני עולם שלם. בקבוצות תקשורת שונות ומשונות. וראיתי שיש עשרות אם לא מאות קבוצות שונות ופעילות שעוסקות במה שקורה. ושם חושבים, ומשקיעים, ומתקשרים. אני בספק אם בתקשורת ובפוליטיקה מבינים את עוצמת החיבורים שיש שם ואת עוצמת העולם שהשתנה מבחינת היכולת לרתום, לקשר, לתקשר, לחבר. זה פשוט אחרת לגמרי.

"במוצאי שבת חנינו בחניון המנורה. הווייז איכשהו הביא אותי לשם. ובכלל לא ידעתי איך הולכים משם לכיכר פריז דרך כל הסמטאות של נחלאות. ופתאום הגיעה תהלוכה גדולה של מאות חבר'ה צעירים ובראשם רצים איזה חמישים יס"מניקים. וווששש… ריצה. מפה לשם. בסמטאות. מי אתם? לאן אתם? ראינו את השלטים, דגלים שחורים, אמרנו וואלה, זו הצעדה שאנחנו מחפשים. אז הצטרפנו אליה. הסתבר שהייתה צעדה מגשר המיתרים שהתפצלה בדרך לכל מיני ראשים. וחלק הלכו בסמטאות האלה. אז הלכנו איתם.

"אחותי, נאוה,  אמרה לי 'אבי, תעשה לי טובה, אל תלך על הכביש איתם, אני פוחדת. אני לא רוצה שיאשימו אותנו שאנחנו חוסמים כבישים'. אמרתי לה, 'נאוה, בחיאת דינק'. היא אמרה לי, 'תעשה לי טובה, שמור עלי, לך רק על המדרכה'. אמרתי לה 'יאללה, בשבילך אני אהיה חננה זקן, נלך רק על המדרכה'.

"אחותי, נאוה, אמרה לי 'אבי, תעשה לי טובה, אל תלך על הכביש איתם, אני פוחדת. אני לא רוצה שיאשימו אותנו שאנחנו חוסמים כבישים'. אמרתי לה, 'יאללה, בשבילך אני אהיה חננה זקן, נלך רק על המדרכה'"

"אז הלכנו על המדרכה. איזה 200 מטר במעלה הרחוב. ופתאום היס"מניקים נעצרו, הסתובבו, ואלה חבר'ה גדולים וצעירים, ומאחוריהם היו פרשים ופאף – חסמו את המעבר. היו צעקות, תופים, מגאפונים מכל עבר. אי אפשר היה לדעת מה קורה. וככה התחילו להידחק שם המון צעירים שצעדו, וגם אנשים מבוגרים כמונו שהלכו לכיוון כיכר פריז. פתאום הכל נעצר ולא היה ברור למה, לא היה ברור אם זה להרבה זמן או רק לכמה דקות.

פרש משטרתי דוחק במפגינים. אבי קדיש נראה מימין, בחולצה שחורה (בין שני השוטרים העומדים), אוחז בדגל. 22 באוגוסט 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

"ואז היס"מניקים התחילו לדחוף. שורות שורות. עשרות על עשרות של שוטרים. הרחוב היה תחום והתחילו לדחוף אחורה. אבל עוד לא הייתה אלימות ומגע. ואז הם פתאום הם פתחו שורות ודהרו פנימה עם סוסים.

"תקשיב, הייתי בהפגנה או שתיים בחיים שלי, דבר כזה לא ראיתי. קהל צפוף. והם מדהירים פרשים פנימה. וכשאתה בתוך זה, זה מפחיד. הסוסים ענקיים. הכול שחור. הם נכנסים במהירות מטורפת והם עושים סיבובים עם הסוסים, הם מתואמים ביניהם, אז הם מעיפים את האנשים בכוח עצום הצידה. זה מפחיד. סכנת חיים אמיתית. הסוסים האלה והאנשים שנופלים. ואחריהם היס"מניקים. אני רואה את החבר'ה הצעירים עפים מהכביש על המדרכות.

"הייתי בהפגנה או שתיים בחיים שלי, דבר כזה לא ראיתי. קהל צפוף. והם נכנסים במהירות מטורפת ועושים סיבובים עם הסוסים, הם מתואמים ביניהם, אז הם מעיפים את האנשים בכוח עצום הצידה. זה מפחיד"

"אני מראש עמדתי על המדרכה בצד. אז אני עומד שם ואני רואה את הדבר הזה ואני חושב שזה מטורף. ירדתי לאמצע הכביש וצעקתי ליס"מניקים 'תגידו, אתם השתגעתם?'. הייתי לבד. והם חסמו את האנשים ככה שלא היה להם לאן ללכת. הצטופפו שם מאות מפגינים ועשרות רבות של שוטרים. לא הבנתי מה הם רוצים שיקרה. לא היה ברור מה המטרה שלהם. אי אפשר היה ללכת אחורה. אי אפשר היה ללכת לצדדים. והסוסים דוהרים לתוך האנשים.

"אחרי שלוש-ארבע דקות כאלה הלכתי לצד, ביקשתי מאחד היס"מניקים שייתן לי לעבור. קיוויתי שהוא יראה שאני מבוגר, עם שיער לבן, ורק רוצה להיחלץ משם. לא חיפשתי צרות בכלל. רק לצאת משם. פאף! שם לי דחיפה איומה ישר לתוך החזה. לא קשור לכלום. עוף לי מהעיניים!  לאן אני אמור לעוף? יש סוסים משתוללים מאחורה והוא לא נותן לי לעבור קדימה.

פרשים משטרתיים רוכבי אל תוך המפגינים כדי לפזר את המחאה. 22 באוגוסט 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

"ואז אני הולך אחורה, על המדרכה, ויש שם תחנת אוטובוס ואני רואה פרש מגיע עם הסוס ודוחס אנשים לתוך תחנת האוטובוס. עשרות. ואנשים נופלים, הצעירים יותר מנסים לעלות למעלה, עלו על הספסל. אחרים היו על הרצפה. והשוטר על הסוס דוחס אותם פנימה. והסוס ברוחב של התחנה. מה הוא רוצה שיקרה?! אנשים לכודים בתוך התחנה. ווט דה פאק?! פה התפוצץ לי הווריד.

"ראיתי אישה שנפלה על הריצפה, אישה מבוגרת, שכל מה שאני זוכר זה שהייתה לה חולצה תכלת. מבוגרת… כנראה יותר צעירה ממני. אז נעמדתי מול הסוס, ועשיתי את תנועת האיקס הזאת עם הידיים, שראיתי שכל הצעירים עושים במחאות. וככה עמדתי מול הסוס, נתקעתי בינו לבין האישה. והפרש בום-בום, עם הרגל, דוחף אותי. ואני עומד וצורח עליו 'יא אידיוט, יש פה אישה מאחורה, לך מפה'. הוא סטה ימינה וירד לכביש.

"ראיתי אישה שנפלה על הריצפה, שכל מה שאני זוכר זה שהייתה לה חולצה תכלת. מבוגרת… כנראה יותר צעירה ממני. אז נעמדתי מול הסוס, ועשיתי את תנועת האיקס הזאת עם הידיים, שכל הצעירים עושים במחאות"

"ואז, בעודי עומד ככה, מאחורי הסוס הזה, התנפלו עלי שלושה יס"מניקים. אחד שם לי פצצה ככה, עם יד שטוחה לחזה, בום! התנדנדתי, אבל האישה הזאת הייתה מאחורי, אז שוב צעקתי עליו 'מה אתה דוחף? אתה אידיוט? אתה לא רואה שיש פה מישהי?'. ואלה היו המילים המפורסמות האחרונות שלי. בום. מרחו אותי שלושה יס"מניקים על הריצפה. ואני ידעתי שזו הזדמנות שנשלחה אלי, וירדה עלי שלווה כזאת".

אבי קדיש השבוע בביתו, עם השלט שנשא בהפגנה במוצאי שבת בירושלים (צילום: אמיר בן-דוד)

סיומו של יום הדיונים בבג"ץ בשאלה אם ניתן להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת הנאשם בפלילים לא פיזר את הערפל ולא סיפק רמזים אמינים על כיוון פסיקתם של 11 שופטי ההרכב המורחב. בחלקו השני של הדיון, בו נשמעו טענות העותרים נגד מתן האפשרות לבנימין נתניהו להרכיב ממשלה, הקשו עליהם השופטים בחיפוש סיזיפי משהו, אחר עילה משפטית ברורה לפסיקה נגד נתניהו, לא פעם בטון נוזפני ואף אגרסיבי.

הדיון הזה, השני בסך הכל שמועבר בשידור חי מבית המשפט העליון, עשוי לסייע לאלה הרואים בבג"ץ כמי שמתעלם מלשון החוק ופוסק על פי גחמותיו, להבין כי זה לא המקרה.

ובכל זאת, למרות הניסיונות העיקשים לחלץ מהעותרים בסיס משפטי מוצק לטענה שאין לאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה, מוקדם לקבוע חד משמעית שבית המשפט ידחה את העתירות על הסף. זאת לאור קביעת הנשיאה אסתר חיות בתחילת השנה כי הנושא שפיט ועצם קיום הדיון. ההחלטה לדון בעתירות ודאי לא התקבלה על רקע חוסר הבנה של חיות ועמיתיה את הקשיים שמציבה לשון החוק לקבלתן, אלא למרות הקשיים האלה.

חיזוק לגישת שופטי בג"ץ כי הנושא שפיט נתן באופן מפתיע עורך הדין של הליכוד אבי הלוי, שאמר: "לא הייתי אומר שבית המשפט לא מוסמך", להכריע בשאלה, אלא ש"לא ראוי שבית המשפט יתערב". בכך הציג עמדה שונה מזאת של פרקליטו האישי של נתניהו, מיכאל ראבילו, שהפציר בשופטים להפוך את קביעתם שהסוגיה שפיטה.

לבחון את סבירות שיקול הדעת של הכנסת

בין השופטים שררה הסכמה כי סעיף 18 לחוק יסוד הממשלה, העוסק בסיום כהונתו של ראש ממשלה מכהן, כלל אינו רלוונטי לדיון. השאלה שבה דשו השופטים ועורכי הדין הרבים שהעלו טיעונים היא, האם חבר כנסת שנגדו הוגש כתב אישום יכול להרכיב ממשלה.

עיקר הדיון עסק בשני אפיקים משפטיים. הראשון הוא השאלה האם ניתן להפעיל פרשנות משפטית על לשון חוק יסוד הממשלה, המאפשרת לכאורה לח"כ נאשם להרכיב ממשלה. האפיק השני התמקד בשאלה האם ניתן לבחון את סבירות שיקול הדעת של הכנסת בהטלת המנדט על נתניהו.

בנימין נתניהו וראובן ריבלין (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

מדברי השופטים עלה כי ככל הנראה לא ימהרו לקבוע שנשיא המדינה ראובן ריבלין מנוע מלהעניק את המנדט לנתניהו; הם הראו נטייה לקבל את הטענה שלשון החוק הנוגעת למסירת המנדט ב-21 הימים האחרונים לפני פיזור הכנסת, אינה מותירה לנשיא כמעט שום מרחב לשיקול דעת. כלומר שמדובר בעניין אוטומטי כמעט.

עו"ד ענר הלמן ממחלקת הבג"צים, שייצג בדיון את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הוסיף כי בג"ץ עצמו קבע בעבר שמרחב הביקורת השיפוטית על שיקול הדעת של הכנסת מצומצם במיוחד. לכן, הוסיף, היכולת לבקר את החלטת חברי הכנסת להמליץ על נתניהו, ולאחר מכן להצביע אמון בממשלה בראשותו, קטן בהרבה ממרחב הביקורת השיפוטית על החלטה כמו פיטורי שרים.

גם ניסיונות של חלק מהעותרים לקבוע כי אפשר לבקר את החלטתו של נתניהו לקבל על עצמו את הרכבת הממשלה לא נראו כמשכנעים את השופטים. הם ביקשו פעם אחר פעם לקבל תקדימים לביקורת שיפוטית כזאת ממדינות אחרות ולא קיבלו מענה.

נבצרות משפטית

אפיק שדרכו יכולים לפסוק השופטים נגד נתניהו, הוא קביעה כי כראש ממשלת מעבר הוא נמצא בנבצרות משפטית שאינה מאפשרת לו להרכיב ממשלה, בהתאם לסעיף 30 לחוק יסוד הכנסת. על פי הסעיף, "נפטר ראש הממשלה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה, תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה". השופט מני מזוז אמר כי מדובר בטיעון מעניין.

אלא שהיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט קבע בחוות הדעת שהגיש לבית המשפט, כי נתניהו אינו נמצא במצב המצדיק הכרזת נבצרות. כדי לחזק זאת טען הלמן בשמו כי נתניהו התחייב להימנע מניגודי עניינים, בין השאר באמצעות אי-מעורבות במינויים בכירים במערכת שלטון החוק, של פרקליט המדינה הקבוע, היועץ המשפטי לממשלה הבא ומפכ"ל המשטרה. פרקליטו של נתניהו גיבה את האמירה הזאת, אך מחר אולי יידרש להסביר איך היא משתלבת עם ההסכם הקואליציוני, המעניק לנתניהו זכות וטו על ביצוע המינויים.

אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש)

חלק מעורכי הדין שהגישו את העתירות ניסו לבסס את הטענה ששאלת הטלת המנדט על נתניהו, בעיקר מצד הכנסת, היא עניין מינהלי. במקרה כזה ישנה תשתית משפטית למנוע את המינוי על רקע חוסר סבירות קיצוני, בהתאם להלכת דרעי ופנחסי, שחייבה את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין לפטר את השרים שנגדם הוגשו כתבי אישום. לכן טרח עו"ד הלוי להדגיש פעם אחר פעם כי מדובר בהליך חוקתי ולא מינהלי.

בתגובה לדברים בנושא של עו"ד אביטל סומפולינסקי, הממונה על ייצוג הכנסת בערכאות, הקשתה הנשיאה חיות: "האם יש כאן גורם ממנה או גורם בוחר? בהלכת דרעי פנחסי יש ראש ממשלה שאחראי על השרים, והיתה לו סמכות מפורשת בחוק יסוד הממשלה שקבע שיש לו סמכות להעביר שר מתפקידו".

סומפולינסקי השיבה כי ההסדר בחוק היסוד בעניין מינוי ראש ממשלה הוא הסדר ממצה, שאינו מאפשר כמעט ביקורת שיפוטית, כלומר מדובר בעניין חוקתי בעל היבטים פוליטיים מובהקים מאוד, ולא בהחלטה מינהלית.

סומפולינסקי אמרה עוד כי הביקורת השיפוטית בעניין המעוגן בצורה כה ברורה בחוק יסוד יכולה להתקיים רק "במקרים קיצוניים ביותר, שבהם רועדות אמות הסיפין. רק במקרים כאלה אפשר להיכנס לזירה כל כך פוליטית וכל כך רגישה. ואנחנו רחוקים מהמקרים האלה".

אליעד שרגא (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

הכמות עושה את האיכות

עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון נאחז באמירה הזאת כמבוא לנאום חוצב להבות: "אנחנו רחוקים מהמקרה שבו רועדות אמות הסיפין? ואומר רביאלו, אם היה מדובר בעבירות חמורות אולי היינו שוקלים… היועץ המשפטי לממשלה סוברני בשאלה אם רעדו אמות הסיפין. אני חושב שאמות הסיפין רעדו; לא רק רעדו, הם קיעקעו את יסודות הבית; ולא רק קעקעו, הבית נמצא בשקיעה מתמדת".

שרגא המשיך והתלהט במתקפה נגד חוות הדעת של היועץ מנדלבליט: "קשה לא להתעסק בשלב הראשיתי של הטענות שלנו בעתירה, אלא בקולבים שעליהם נתלות השמלות המשפטיות. חוץ מלשלם מס שפתיים, היועץ המשפטי לממשלה לא מתעסק עם אותן סוגיות כבדות ומורכבות". הוא כינה את הפרשנות של היועמ"ש "תמוהה", וטען כי תגובת מנדלבליט לעתירות מעוררת חשש שהוא רואה בהלכת דרעי-פנחסי הלכה מתה.

"שאלת הכשירות נובעת מחומרת המעשים והיא מחויבת מתוך האירוע הזה", אמר שרגא. "כי חומרת המעשים, חומרת הפגיעות בשלטון החוק ובמבנה המשטרי מחייבים צעדים חסרי תקדים, ולכן אנחנו גם נידרש פה לסעדים חסרי תקדים…

"לא מדובר במעשים קשים וחמורים אומר ראבילו. מדובר באישומים החמורים ביותר שיכולים להיות נגד איש ציבור, גם ברמה הפורמלית וגם המהותית. שוחד, מרמה והפרת אמונים, ואני לא אכביר על המשמעות של אותן עבירות. בפרשות דרעי ואולמרט נקבע במפורש שעבירות שוחד מהוות סכנה של ממש למדינה.

"היועץ המשפטי לממשלה סוברני בשאלה אם רעדו אמות הסיפין. אני חושב שאמות הסיפין רעדו; לא רק רעדו, הם קיעקעו את יסודות הבית; ולא רק קעקעו, הבית נמצא בשקיעה"

"דבר חשוב שחייבים ליצוק לתוך חומרת העבירות הוא שהן מתבצעות בעת כהונתו של המשיב 2 (נתניהו), ולכך הפסיקה מייחסת משקל מיוחד. לתדירות, לסדר, להצטברות שלהן, לא באחת או שתיים, אלא במהלך שלם, הצבר, הכמות עושה את האיכות.

"הנזק הכלכלי, כבודכם, לא מדובר ברעידת אדמה? רק בתיק 4000 מדובר ב-1.8 מיליארד. אולמרט הלך על 60 אלף שקל. דרעי על עשרות אלפי דולרים. שלא לדבר על הנזקים העקיפים שנגרמו מאי קידום הרפורמה בבזק. על זה היועמ"ש לא כתב משהו נורמטיבי.

"הנזק הכלכלי, כבודכם, לא מדובר ברעידת אדמה? רק בתיק 4000 מדובר ב-1.8 מיליארד. אולמרט הלך על 60 אלף שקל. דרעי על עשרות אלפי דולרים. שלא לדבר על הנזקים העקיפים שנגרמו מאי קידום הרפורמה בבזק"

"גם פוטנציאל הסנקציה. כשצוברים את העונשים על העבירות, מדובר בהצבר של 19 שנות מאסר. זאת לא עבירת תעבורה. לצערי הרב המשקל שניתן לחומרת העבירות בשיקולים של היועמש לא מספק. אם היה מדובר בעבירות המתה, ביטחון המדינה או עבירות מין, כנראה שלא היינו עומדים כאן בסיטואציה הזאת, כי היועמ"ש היה מזמן עוצר".

נשיאת בית המשט העליון אסתר חיות (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בשבועיים האחרונים מסתובב ברחבי צמרת השירות הציבור מכתב תלונה חמור ששוגר למבקר המדינה, עם העתקים למשרד המשפטים, להסתדרות העובדים ולנציבות שירות המדינה, ובו תיאור של תקרית אלימות קשה.

תחת הכותרת: "תלונה אודות אלימות פיזית מנכ"ל משרד התיירות אמיר הלוי", מתאר המכתב כיצד תקף, לכאורה, מנכ"ל משרד התיירות בשבע השנים האחרונות, אמיר הלוי, עובדת בכירה במשרדו, בצירוף פרטים על תקרית בעלת מאפיינים פליליים מובהקים, שהתרחשה, לכאורה, ב-23 במרץ, כמעט ללא סייגים:

"במסגרת ישיבה שהתקיימה בלשכתו של אמיר הלוי, התעצבן והשתולל עד כדי הטחת קללות בעובדת המשרד תוך תנועות ידיים מאיימות… השיא היה כאשר הוא זרק על עובדת המשרד את הפלאפון בחוזקה אשר פגעה בה!!! (הטעויות בעברית וסימני הקריאה במקור, א"ה). מדובר בחציית קו אדום קיצונית, אלימה, פיזית, פלילית ומסוכנת של בכיר במגזר הציבורי כלפי אישה שיש להוקיעה לאלתר ולטפלה במלוא חומרת הדין".

בתחתיתו של המכתב אנונימי,  חתומה "התנועה לאיכות השלטון", גוף בעל שם ומעמד מרכזיים הפועל למען הניקיון הציבורי והמאבק בשחיתות. הכותב האלמוני מדגיש במכתב כי התקיפה, לכאורה, לא קרתה במחשכים, ונטען בו כי מבין בכירי המשרד יש שורה ארוכה של "אנשים שיכולים לאשר את פרטי האירוע האלים".

ואכן, לא פחות משישה בעלי תפקידים במשרד מוזכרים בשמם במכתב, בצירוף מספרי הטלפון הניידים שלהם. לא מדובר בעובדים זוטרים, כי אם ביועץ המשפטי של המשרד, סמנכ"ל התשתיות, יו"ר ועד העובדים ועוד. רק הושט היד וטלפן אליהם.

כיאה לעידן הוויראלי, המכתב הפך לשיחת היום במשרד התיירות, ונדד החוצה די מהר. לזמן ישראל נודע כי בין השאר הגיע המכתב למנכ"לים אחרים בשירות הציבורי, הופץ על ידי לוביסט, ונחת אצל לפחות שני כתבים בכירים בעיתונות, ואלה מיהרו לבקש תגובות מהמנכ"ל ומהעובדת לקראת פרסום פרטי האירוע במהדורת חדשות מרכזית ובעיתון גדול מאד. אחרי פרסום כזה, יודעים כולם, העובדות כבר הרבה פחות משנות, ובבת אחת מתחילה מלחמת גרסאות שנפסקת רק כשנמצא קתרזיס כלשהו או רגיעה טבעית.

תקיפת עובד והשלכת חפץ קהה לעברו, באירוע ששורה של עובדים יכולה לאשר אותו, אינה משתמעת לשני פנים. לא צריך "להוכיח מרות" ואין הרבה מקום לפלפולים: מדובר בעבירה פלילית לכל דבר. דין "תקיפה" (כמו "מכה" או "דחיפה" או הפעלת כוח) הוא עד שנתיים מאסר.

אבל במקרה המדובר מתוארת "תקיפה של עובד ציבור" (עד שלוש שנים מאסר) כאשר המנכ"ל התוקף היה "מזוין בנשק קר" (עד חמש שנות מאסר). אמנם המכתב לא מתאר אם העובדת נפצעה (בכל זאת, מכשיר טלפון ממרחק כמה מטרים שפגע בה "בחוזקה"), אך גם ללא נזק מדובר במעשה דוחה ומשפיל במיוחד.

לא ראיתי את משה רבנו

יש רק בעיה אחת עם המכתב המפורט הזה: רובו פייק. מישהו שמע מעשייה והחליט לתפור פה סיפור מבית כלא מעשיהו, וזה כמעט הצליח לו.

נתחיל במכתב: מתברר כי התנועה לאיכות השלטון לא קשורה למכתב הזה, ובוודאי שאינה חתומה עליו.  "זה שקר וכזב. בדקנו את העניין – המכתב הזה מזויף ולא נכתב מטעמנו", מבהיר מנכ"ל התנועה, עו"ד אליעד שרגא, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. אין לי מושג מה כתוב שם, אבל המכתב בוודאי לא עבר את המסננת של התנועה לאיכות השלטון, ובדקתי את זה בכל המחלקות, כולל מחלקת פניות הציבור. אנחנו נגיש תלונה למשטרה על שימוש מזויף בשם שלנו".

גם מבין בכירי המשרד שיכולים "להעיד על המתרחש", כפי שנכתב במכתב, לא מצאנו איש שעומד מאחורי הדברים. למעשה, רוב הבכירים ששוחחנו אתם מסתייגים מהמכתב נחרצות, ואינם יכולים "להעיד" על כלום, מכיוון שאף אחת מהדמויות המפורטות במכתב בשמן המפורש, לא שהה במקום כאשר האירוע התרחש. ככל שהצלחנו לברר, איש מהם גם כלל לא נתן הסכמה לצרף את שמו לתלונה.

כך, למשל, היועץ המשפטי של המשרד הסתייג מהמכתב, כינה אותו "הזוי", המליץ למנכ"ל לפנות לנציבות בתלונה על ניסיון תפירת תיק, וניסח מכתב איום בתביעת דיבה לכלי תקשורת שיפרסם את הסיפור.

עובדת בכירה נוספת המוזכרת במכתב אישרה בפנינו כי לא הייתה נוכחת באירוע המדובר, ולא אישרה את השימוש בשמה. מנהל אחר המוזכר במכתב הבהיר כי אינו מכיר את ה"אירוע" וציין כי הוא רואה בעצם אזכור שמו ואזכורה של עובדת הכפופה אליו, חלק מניסיון לתפירת תיק גם נגדו. "מישהו רוצה לסבך גם אותי, כאילו ידעתי ולא דיווחתי. מישהו מנסה להתנקם גם בנו".

גם יו"ר ועד העובדים של משרד התיירות, עמי חמץ, המוזכר במכתב, ונחשב למי שנמצא במערכת יחסים עכורה עם המנכ"ל הלוי, חושב שהמכתב חמור מאד. "לא ראיתי את המכתב הזה", אמר לזמן ישראל. "אין לי שמץ של מושג מהמכתב הזה. איך אני יכול להתייחס למשה רבנו אם לא ראיתי אותו. לא ראיתי, אני לא מעורב בזה. אם הייתי רוצה להגיד משהו לאמיר, אני יודע להגיד בפנים ולא דופק חשבון לאף אחד. אני מפחד רק מבורא עולם, לא מבן אנוש. מי שכותב מכתבים אנונימיים הוא בן אדם שפל לפי דעתי".

אבל השתמשו בשם שלך ובטלפון שלך.

"אני מופיע במכתב? אתה מחדש לי. אם מישהו משתמש בשם שלי שיהיה גבר. אם מישהו הפיץ את דיבתי אני לא אתבע רק אותו, אני גם אשבור לו את הפנים. אין לי שמץ של מושג מה עומד מאחורי המכתב הזה".

אז מה בכל זאת קרה במשרדו של המנכ"ל ב-23 במרץ? בין הנוכחים במקום – שניים בתוך המשרד ושניים בסמוך לו במסדרון, יש מעט מאד מחלוקת על העובדות. המנכ"ל הגיע למשרד במצב רוח שתואר כ"עכור" והתיישב לפגישה עם ראש המטה שלו.

זמן קצר אחר כך, העובדת – שככל הנראה בינה לבין המנכ"ל שוררת מתיחות מזה תקופה לא מבוטלת – נעמדה בפתח החדר כדי לשאול שאלה הקשורה בבקשה לראיון בתקשורת. הלוי התפרץ, ועל פי אחד הנוכחים צעק: "נמאס לי! את לא רואה שאני באמצע שיחה? ראיתי את ההודעה שלך בווטסאפ אענה לך אחר כך", ואז השליך את הטלפון בכעס על הרצפה. העובדת הייתה נסערת ועזבה את החדר. מאוחר יותר התנצל המנכ"ל על התנהגותו.

עד כאן בעיקר מדובר ברכילות פנים-משרדית עם עניין ציבורי מוגבל. ייתכן שבכתבת פרופיל על הלוי, לו הייתה נכתבת, תקרית כזאת הייתה מוזכרת. הלוי צבר לעצמו כמה אויבים במשרד, למשל כאשר נלחם לפני כמה שנים בעוצמה בחברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת) הכפופה למשרד התיירות, אשר ספגה הערות ביקורת ממבקר המדינה ועמדה במרכזם של כמה תחקירים על התנהלות בלתי תקינה. יש מי שלא אוהב את סגנונו ורואה בו כוחני, אחרים משבחים אותו על שדרוג הענף. אך העמדות המנוגדות הללו לא רלוונטיות לתקרית שבפנינו.

בהתכתבויות פנימיות מאשרת גם העובדת הבכירה עצמה שהטלפון מעולם לא נזרק לעברה, ולפיכך מעולם לא הופעלה נגדה אלימות פיזית:

"המנכ"ל הטיח את הטלפון ברצפה, לא עלי". גם בהתכתבות איתנו היא מבהירה: "כמובן שאני לא עומדת מאחורי המכתב, אם הכוונה לשאול אם אני שלחתי אותו או פעלתי שישלחו אותו. יש כמה פרטים מאד לא מדויקים שם".

בינתיים, הלוי הגיש תלונה במשטרה על "שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר". "מדובר בטענות מופרכות, והראיה לכך היא העובדה שמדובר במכתב שזויף תחת שם של תנועה מוכרת ומכובדת, מה שמהווה עבירה פלילית, ולכן הגשתי תלונה במשטרה", אמר הלוי לזמן ישראל. "יש הבדל מהותי בין להביע כעס על עובד ואופן התנהלותו, שהוא דבר לגיטימי כמו אצל כל מנהל אחר, לבין להמציא בדיות.

"יתרה מכך, בשל הכבוד שאני רוכש לעובדות ולעובדי משרד התיירות, במקרה הזה שוחחתי עם העובדת ואף התנצלתי על הטון. מהצד השני, אני לא אתפשר על מקצועיות ולא מוכן לספוג הכפשות מגורמים בעלי אינטרס שבאופן מוזר צצים רק סביב שינויים אסטרטגיים או ארגוניים במשרד, ודאי בתקופה זו כשיש צורך עז בהחזרת הישגי התיירות ובחיזוק הכלכלה הישראלית".

הלוי הגיש תלונה במשטרה על "שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר". "מדובר בטענות מופרכות, והראיה לכך היא העובדה שמדובר במכתב שזויף תחת שם של תנועה מוכרת ומכובדת, מה שמהווה עבירה פלילית"

במקביל פנה הלוי לנציבות שירות המדינה בטענה כי מנסים לתפור לו תיק, ושלח באמצעות היועץ המשפטי של המשרד מכתב איום בדיבה לכלי תקשורת אשר ביקשו לפרסם את התלונה הכוזבת.

בסביבת הלוי משוכנעים שהיוזמה למכתב הגיעה מגבוה, ורומזים לכיוונם של גורמים ניהוליים בעולם התיירות, שלא קיבלו את מבוקשם ונמצאים בסכסוך עם המנכ"ל. "מדובר בגורמים פוליטיים מובהקים, שחלקם מקורבים למפלגת הליכוד, וניסו לייצר שיח כוזב במערכת הפוליטית, כדי להביא להדחת המנכ"ל", טוענים מקורביו.

"יריבים של אמיר בתחום רודפים אותו בכל מקום, ממציאים עליו סיפורים ויורדים למקומות הכי נמוכים", אמר אחד ממקורביו. ואכן, מנהל בכיר בשירות הציבורי, המקורב להלוי, קיבל שיחת טלפון שבה נאמר לו כי "אמיר מזה כבר לא יצא. הוא גמור".

תפירת תיקים לחושפי שחיתויות

המקרה של הלוי הוא אחד מאותם מקרים נדירים שבהם ניתן בנקל (יחסית) לברר מה קרה באמת. "בזכות" הזיוף המרושל והמכתב העילג שרצוף בהמצאות, ובגלל שבלהט לתפור תיק שורבבו שמות של "עדים" אשר כלל אינם עדים, וזאת מבלי לבדוק איתם מראש את נכונותם להעיד.

אבל ברוב המקרים של תפירת תיקים המידע עמום הרבה יותר. ובעזרת "מכתב אנונימי", ניתן להכפיש בקלות עובדים על ידי יצירת שיח רכילותי ללא צורך במסד עובדתי כלשהו, מתוך תקווה שמשהו בסוף יתפוס, אפילו אם הוא מופרך.

אליעד שרגא (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

גם עו"ד שרגא מעיד שזו לא הפעם הראשונה שבה משתמשים בשם התנועה לאיכות השלטון כדי להלבין תלונה: "זאת פעם חמישית שאנשים מנסים לזייף מכתבים בשמנו ומנסים להעליל באמצעותנו עלילות על אחרים", הוא אומר.

עו"ד חי בראל יו"ר עמותת "עוגן" לחושפי שחיתויות, עושה הפרדה ברורה בין תלונות אנונימיות לתלונות חתומות על ידי גורם מזוהה. "אנחנו מסננים את התלונות שמגיעות אלינו. אנו מודעים לרצון של גורמים לייצר לעתים שיח מכפיש ללא הצדקה, ולכן אנחנו דורשים שמי שמתלונן אצלנו יעבור סף בסיסי עם שתי דרישות: אימות של זהות – כלומר שם וטלפון של מתלונן שאפשר לחזור אליו ולוודא שהוא עומד מאחורי התלונה ויכול לסייע בבדיקת העובדות, וכן תשלום בסיסי של 220 שקל. בלי שתי אלה – לא נתייחס לתלונה ולא נבצע בדיקה".

התשלום שמתאר בראל הוא מעין "דמי רצינות". "מי שרוצה להעליל עלילה בדרך כלל לא יחתום את שמו ולא ישים כסף, גם אם מדובר בסכום נמוך. ואחרי הסינון הזה נתחיל תהליך משמעותי של בדיקת הראיות לפני שנפרסם את תוכן התלונה.

"לפעמים ניגש עם החומר למשטרה, ולפעמים ננסה לגייס את העיתונות החוקרת. אבל לא נפרסם פרטים לפני שיש משהו מגובש ראייתית. לפעמים אני גם דורש להעביר את המתלונן בדיקה של מכונת אמת. זה לא שאני מאמין במכשיר הזה במיוחד, אלא שגם כאן מדובר יותר בבדיקה של רצינות כוונות המתלונן".

את הגישה המחמירה הזאת רשויות המדינה לא מאמצות, וברוב הרשויות ניתן לפתוח בבדיקה פנימית או משמעתית גם במקרים של תלונה אנונימית.

עו"ד בראל סבור שהסיבה המרכזית היא המוטיבציה של לא מעט רשויות לקבור את האמת או לפחות להשאירה פתוחה לפרשנות גמישה בהתאם לנסיבות. כך הממסד יכול לרדוף עובדים "סוררים" באמצעות תלונות סרק, ולנצל את מערכת ההשמצות כדי למנוע חשיפת שחיתות.

"בסיפור שאתה מתאר יש, לכאורה, תפירה של תיק נגד בכיר, על ידי הפצת עלילה, אולי על ידי בכירים אחרים. אני מכיר את התופעה מהרבה מקרים, אבל בדרך כלל תופרים תיקים דווקא לעובדים זוטרים יותר, כאלה שביקשו לחשוף שחיתות ועכשיו המערכת רוצה להשתיק אותם. אז היא תופרת להם עבירות משמעת על ימין ועל שמאל, פעמים רבות על בסיס תלונות אנונימיות ושמועות סתמיות.

"אז רשמית המדינה מצהירה שהיא תומכת בחושפי שחיתויות – הנה, היא אפילו מעניקה אות מיוחד לחושפי שחיתות מטעם הנשיא. אבל בפועל, היא ממשיכה לטפח ערוץ של תפירת תיקים כדי לפגוע בעובדים שמקשים על המערכת".

"רשמית המדינה מצהירה שהיא תומכת בחושפי שחיתויות – הנה, היא אפילו מעניקה אות לחושפי שחיתות מטעם הנשיא. בפועל, היא ממשיכה לטפח ערוץ של תפירת תיקים כדי לפגוע בעובדים שמקשים על המערכת"

השיטה פרימיטיבית לכאורה, אבל אפקטיבית. "בהרבה מקרים ברגע שעובד מתלונן על שחיתות במקום העבודה מתחילים לצוף פתאום 'תלונות' עליו", מעיד עו"ד בראל. "הרבה פעמים מדובר בשטויות של ממש. אבל למרות שמדובר בשטויות – מישהו דואג לבצע 'בדיקה', שהיא כמובן חירטוט, והתלונה נכנסת לתיק האישי של העובד לנצח נצחים. ועכשיו במקום לחשוף שחיתויות העובד צריך לרדוף אחרי שמו הטוב, כדי לטהר אותו".

עו"ד בראל נזכר למשל במקרה של איציק זקשבסקי מכרמיאל, חושף שחיתויות בחברת החשמל בצפון אשר חשף "גניבת" חשמל בשווי רבבות שקלים בידי מנהליו. מאותו הרגע התמלא תיקו האישי בערימה ענקית של סירחונות, חלקן כתוצאה מ"טיפים" אנונימיים. השיא היה כאשר הציל כלב תועה והשיבו לבעליו – אך למרות המעשה האצילי הופיעה בתיק האישי שלו טענה כי "גנב כלב".

האדם הסביר יגיד: תלונות שווא לא יחזיקו מים. קצת רכילות משרדית, אולי קצת אי-נעימות וזה יעלם, לא?

בראל: "במציאות הרבה יותר קשה למחוק תלונות שווא, כי הרבה פעמים רשויות החקירה משתפות עימן פעולה. למשל אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה. יש עכשיו תיק שאני מטפל בו על עובד שהתעמרו בו ברשות המסים ותפרו לו תיק. לנציבות שירות המדינה יש אגף חקירות בתוך אגף המכס והמע"מ, אז מישהו בכיר מצלצל לחוקר באגף החקירות ואומר 'אני מבקש שנחקור את זה ואת זה'. והנה, יש חקירה. כן, היא תסתיים כנראה בזיכוי אבל עד שיושג הזיכוי חושף השחיתות עסוק רק בלהגן על הישבן של עצמו.

לפעמים מדובר בשטויות של ממש. אבל למרות זאת – מישהו דואג לבצע 'בדיקה', שהיא כמובן חירטוט, והתלונה נכנסת לתיק האישי של העובד לנצח נצחים. ועכשיו במקום לחשוף שחיתויות העובד צריך לרדוף אחרי שמו הטוב

"יש לי כבר לפחות ארבעה זיכויים כאלה ברשויות מקומיות, ובאף אחד מהם לא שילמו שום פיצוי לעובד ששמו הוכפש. זה מצב של 'וין וין' מבחינת המערכת: אם משהו שלילי 'ידבק' בעובד הם יצליחו לסלק אותו, ואם הוא יזוכה אז לפחות הרוויחו זמן שבו הורידו אותו מעל הגב של המערכת".

צריך להפעיל גישה מידתית

למרות הנזקים הברורים, ככל הנראה אין דרך להתעלם לחלוטין מתלונות אנונימיות במקומות עבודה, בוודאי כאשר מדובר בשירות המדינה.

במקרים של הטרדה מינית, התלונות האנונימיות מהוות חלק בלתי-נפרד מהחוק למניעת הטרדה מינית, ובלעדיהן לא ניתן יהיה לבער חלק ניכר מההטרדות מיניות. להזדהות של הקרבן במקרה של הטרדה מתלווה בושה, ורק התייחסות אנונימית תסייע לה לחצות את הרוביקון ולהגיש תלונה.

עם זאת, בשנים האחרונות נשמעה ביקורת גם על תלונות אנונימיות בתחום ההטרדות המיניות. בעיקר הכתה גלים הודעתו של מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשייך לפיה מכתבים אנונימיים בכלל כולל כאלה הכוללים תלונה בגין הטרדה מינית מצד שוטרים או קצינים במשטרה לא יטופלו, לנוכח העובדה שמרביתם קשורים ל"חיסולי חשבונות", כהגדרתו.

הדברים נאמרו על רקע שורה של פרשיות הטרדה מינית בקרב בכירי המשטרה, בהן הפרשה במסגרתה נאלץ לפרוש ראש אגף החקירות ניצב רוני ריטמן, לאחר שננזף על ידי המפכ"ל. ריטמן ומקורביו טענו כי נתפר לו תיק, בין היתר בגלל חקירות נגד ראש הממשלה.

רוני ריטמן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

עו"ד בראל, אשר יצג את רפ"ק צ', המתלוננת נגד ריטמן (שטענה אף היא שנתפר לה תיק כאשר הוגשו נגדה אישומים, אשר כולן בוטלו בסופו של דבר), שולל את עמדת אלשייך באופן נחרץ: "אי אפשר להתעלם מתלונות אנונימיות על הטרדה מינית. שמעתי את המפכ"ל אומר שיותר לא יתייחסו לתלונות כאלה ובעיניי זה מגוחך. אבל כן הייתי רוצה לראות את המדינה מבצעת הפרדה בין תלונות על הטרדה מינית שיכולות להיות אנונימיות, לבין תלונות אחרות כמו שחיתות שבהם הייתי מעדיף שהמתלונן יזדהה, כפי שאנו דורשים בעוגן".

עו"ד שי מרקוס אשר שימש יועץ משפטי למספר ארגונים גדולים (דוגמת רשת קו-אופ ישראל, והקרן הקיימת לישראל) ובעברו היה גם נציב קבילות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, סבור שגם בתחומים אחרים, שאינם קשורים בהטרדה מינית, לא ניתן להתעלם לחלוטין מתלונות אנונימיות.

"הגישה השמרנית אומרת: נקבע מדיניות לפיה לא מתייחסים לתלונות אנונימיות בכלל, שזו גם דרך התגוננות לפיה לא לוקחים סיכון בכלל. אגב, גישה זו לא מונעת מאנשים להתלונן, אלא רק מתנה זאת בהזדהות.

"עם זאת, הגישה הנכונה לדעתי היא מידתית ומחייבת קריאה ביקורתית של התלונה האנונימית ובחינה ראשונית של רצינותה, הפרטים בה, והאם ניתן לאמת את הטענות בדרך אחרת. זו דרך התגוננות נכונה.

"אי אפשר להילחם בתלונות שווא בעילום שם, תהא מטרתן אשר תהא, אך בהחלט ניתן להתגונן מפניהן. יש להתייחס לתלונה בעילום שם בחשדנות רבה ומתוך הבנה והכרה בכך שברובם המכריע של המקרים המדובר בהכפשות וניסיונות שונים ומשונים לסגירת חשבונות.

"אם התלונה איננה כולה דברי בלע ולשון הרע סתם, היא כוללת פירוט עובדתי הניתן לבדיקה ואימות, ועל-פניו היא מעוררת חשש סביר לביצוען לכאורה של עבירות או לחריגה מכללי המנהל התקין, יש לדעתי מקום לבדיקה ראשונית מוצנעת ואימות העובדות הנטענות".

מרקוס סבור שגישה מידתית הבוחנת גם תלונות אנונימיות בזהירות הראויה, ולא מתעלמת מהן באופן קטגורי, מתיישבת גם עם הוראות החוק.

"סעיף 59 של חוק סדר הדין הפלילי קובע שהמשטרה תפתח בחקירה כשנודע לה על ביצוע עבירה בתלונה 'או בכל דרך אחרת'. במילים אחרות, על המשטרה לבדוק כל מידע שהגיע אליה, גם אם בדרך אנונימית.

"אם התלונה איננה כולה דברי בלע ולשון הרע סתם, אלא פירוט עובדתי הניתן לבדיקה ואימות, ועל-פניו היא מעוררת חשש סביר לביצוען לכאורה של עבירות או לחריגה מכללי המנהל התקין, יש מקום לבדיקה ראשונית"

"להבנתי הוראה זו נכונה לגבי כל גורמי הפיקוח והאכיפה, למשל פקחי בנייה או גופי חקירה פנימיים, למשל, בתחום המסים. אלה יפתחו בחקירה רק לאחר שיבדקו את הפרטים ויגיעו למסקנה שיש תשתית ראייתית מספקת לחשד לביצוע עבירה. אני מניח שעקרון זה חל גם לגבי אכיפה משמעתית במקום העבודה.

"לעומת זאת, גורמי ביקורת פנימיים יכולים לקבוע לעצמם את הכללים לכאן או לכאן, אבל חייבים לפרסם את המדיניות שלהם באופן ברור".

בתפקידיך יצא לך להתמודד עם תלונות שווא במטרה להכפיש עובד או יריב?

"טיפלתי במספר מקרים, שלגביהם היה ברור על-פניו או לאחר בירור ראשוני, שהרקע שלהם היה נקמנות או ניסיון לקדם אינטרס אחר על-חשבון הנילון. רוב המקרים היו קשורים לאירועים פוליטיים כגון בחירות (ועדי עובדים למשל) או מינוי של בעלי תפקידים.

"קבוצה שנייה של תלונות קשורה לאלימות מילולית או פיזית והטרדות מיניות במקום העבודה. וזכור לי מקרה בולט אחד באחד מהארגונים אותם ליוויתי, שבו תלונה אנונימית דווקא הסתיימה, אחרי בדיקה יסודית, בהדחתו של בכיר".

במקרה של הלוי העיתונות הלהוטה לפרסם נכנסה לפעולה מהר מאד, אבל  הפעם הפרסום נעצר, לפחות לעת עתה, אולי בגלל תגובה נחרצת של הלוי והיעוץ המשפטי של משרד התיירות.

עם זאת בעבר כבר הוכיחו עיתונאים שכאשר קיים באוויר 'מסמך', הם לא מהססים לפרסמו גם מבלי לבדוק אם התוכן הכתוב בו אמיתי.

המקרה הבולט ביותר הוא כמובן "פרשת מסמך הרפז", שהתחילה בכלל בתור "פרשת מסמך גלנט"', עם מכתב המתאר קנוניה שנועדה להאדיר את המועמד לרמטכלות אלוף יואב גלנט, על חשבון מועמדים אחרים.

אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל פירסמו את המכתב במהדורת "אולפן שישי", מבלי לבדוק את אמיתות תוכנו כלל. המסר של העיתונאים היה: יש מסמך – יש ידיעה עיתונאית, ואתם הצופים תוכלו להחליט אם אתם מאמינים לו או לא. רק שבועיים מאוחר יותר הודיעה המשטרה באופן חד משמעי שהמסמך זויף. בינתיים רעשה צמרת המטכ"ל בהאשמות.

בהרבה מקרים תלונה (אנונימית או לא) תובא לקבורת חמור לאחר חשיפת השקר. מעטים המקרים בהם תתבצע חקירה מקיפה שמטרתה לחשוף כיצד נתפר התיק ומדוע, ותעמיד לדין את האחראים לתפירתו. בעידן של הפצת שמועות בווטסאפ ממילא קשה עד בלתי אפשרי לגלות מאיפה הפייק התחיל וכיצד נדד לכל מקום ואתר.

מקרה נדיר שבו נחשפה הקנוניה במלואה, ועוד בבית המשפט העליון, הוא העלילה סביב עו"ד אורי דניאל, אשר ארבע נשים האשימו אותו באונס. שופטי העליון קבעו כי הנשים שכרו משרד יחסי ציבור במטרה להכפיש את שמו של עורך הדין באופן שיטתי על ידי הפצת עלילת שווא על אונס. השופטים גם פסקו כי כל אחת מהארבע תשלם לעו"ד כהן פיצוי של כחצי מיליון שקלים.

מול בית הנשיא הפגינו אתמול שתי קבוצות זו נגד זו.

אנשי התנועה לאיכות השלטון הניפו שלט גדול "משפט לנתניהו עכשיו", וקראו לנשיא שלא יטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, המואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

מהעבר השני עמדו פעילי ימין יחד עם בנים למשפחות שאיבדו את יקיריהם בפעולות טרור. אלה הקניטו את אנשי איכות השלטון, שתומכים לדבריהם בהקמת ממשלה שנשענת על הרשימה המשותפת, שיש בה לטענתם תומכי טרור מובהקים. כאשר התלהטו הרוחות הזמינו הימניים את השמאליים לצאת לחופשה באיטליה על חשבונם.

התנועה לאיכות השלטון מפגינה מחוץ לבית הנשיא. יו"ר התנועה, אליעד שרגא, במרכז (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אליעד שרגא, יו"ר התנועה, מפגין כבר שבועיים מול בית הנשיא. בלילה הוא ישן בקרוואן שהביא למקום, ובימים האחרונים בחדר ששכר בסביבה. אתמול הוא פירק את ההפגנה ואת שרידי המאהל שהקים, ושלח את חבריו הביתה, גם בגלל סכנת הקורונה. המשימה שלו הושלמה, לפחות למראית עין.

נשיא המדינה החליט להטיל את הרכבת הממשלה על בני גנץ, יו"ר כחול-לבן, אחרי ש-61 חברי כנסת המליצו עליו. שרגא יודע שהוא יחזור למקום בתוך 42 הימים הבאים, אם וכאשר גנץ ייכשל והנשיא יטיל על נתניהו שוב את הרכבת הממשלה.

בערב ראו המפגינים את נתניהו וגנץ נכנסים למשכן הנשיא, ראובן ריבלין. השלושה ישבו שם במרחק בטוח זה מזה יחד עם יריב לוין ויורם טורבוביץ'. זו הפעם הראשונה מזה חודשים שנתניהו וגנץ יושבים זה מול זה, רק שהפעם, אחרי עוד מערכת בחירות קשה ונבזית, האיבה ביניהם הוכפלה פי כמה. ובכל זאת, המציאות בשטח כופה עליהם שיתוף פעולה.

לכולם ברור כי אין אפשרות ללכת לבחירות רביעיות בימים שבהם המדינה משותקת והצבעה בקלפיות היא סכנה בריאותית של ממש. לכולם ברור שרבים בציבור מעדיפים ממשלת חירום או אחדות בימים אלה של מגפת הקורונה, פחד סביבתי ואי-ודאות.

לכולם ברור שאין אפשרות ללכת לבחירות רביעיות בימים שבהם המדינה משותקת והצבעה בקלפיות היא סכנה בריאותית של ממש. לכולם ברור שרבים בציבור מעדיפים ממשלת אחדות בימים אלה של מגפת הקורונה

נתניהו הציע ממשלת אחדות לארבע שנים או לחלופין ממשלת חירום לחצי שנה. מה שמשותף לשתי ההצעות או לכל הצעה אחרת היא שהוא יתחיל את הקדנציה כראש הממשלה.

האפשרות הזו מעוררת מריבה גדולה בקוקפיט של כחול-לבן בכל פעם שהיא עולה. גנץ וגבי אשכנזי מוכנים להתפשר, כי הם לא פוטרו מעולם בידי נתניהו. יאיר לפיד ומשה יעלון לא רוצים לשמוע על האפשרות הזו, אבל ייאלצו להתפשר אם לא תהיה להם ברירה אחרת.

"המצב הוא כזה", סיכם אתמול בכיר בכחול-לבן, "נתניהו לא רוצה אחדות, ואנחנו לא יכולים מיעוט. נראה מי יישבר קודם".

בינתיים הקוקפיט עובד על פי הנחיות הפעולה המיליטנטיות של לפיד, ראש ממשלת כחול-לבן. גנץ קיבל את המנדט להרכיב ממשלה, צוותי המשא ומתן יישבו עם הליכוד ויחכו להצעה רצינית, אבל בכחול-לבן ינצלו את הרוב שיש להם לפי שעה כדי להשתלט על כל פינה בכנסת בלי סנטימנטים.

יולי אדלשטיין (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

הם יעיפו את היו"ר יולי אדלשטיין, ייקחו לידיהם את הוועדות החשובות בכנסת ועדיין יאיימו על נתניהו עם החוק שמונע מנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. ברור שמהלכים כאלה יהרסו את האמון בין צוותי המשא ומתן, שגם כך קיים בקושי.

בכחול-לבן ינסו לשמור במקביל, ולמרות הכול, על אופציית ממשלת המיעוט. ברגע זה אין לגנץ רוב. המצב הוא תיקו 59 בינו ובין נתניהו, אם מתחשבים בכך שאורלי לוי-אבקסיס (גשר), צבי האוזר ויועז הנדל (כחול-לבן) לא יצביעו בעד. אתמול נפוצו שמועות כי הנדל והאוזר ייצאו לפנסיה מוקדמת, ויעזבו את הכנסת לפני שירימו אצבע נגד ממשלה בראשות גנץ.

בקוקפיט לא קונים את התסריט הזה, ובסיעה לא כולם רוצים את זה. הריצה עם הרשימה המשותפת מעוררת כאבי בטן אצל רבים. חברי כנסת בכחול-לבן אומרים לזמן ישראל שממשלה כזו לא תחזיק מעמד ותפרק את המפלגה לרסיסים בסוף התהליך.

הריצה עם הרשימה המשותפת מעוררת כאבי בטן אצל רבים. חברי כנסת בכחול-לבן אומרים לזמן ישראל שממשלה כזו לא תחזיק מעמד ותפרק את המפלגה לרסיסים בסוף התהליך

גם ברשימה המשותפת מתכוונים להעמיד דרישות לא פשוטות לכחול-לבן בקווי היסוד בתחום המדיני, שיכללו ביטול חוק הלאום ודחיית תוכנית המאה. "אנחנו היום לשון המאזניים, יכולים לתבוע הכול, ואין סיבה שלא נעשה את זה", כפי שאמר אתמול גורם במפלגה.

לפי אותו גורם, הרשימה המשותפת עדיין אינה מוכנה לשבת בממשלה גם אם תוזמן פנימה. "זה לא פשוט. צריך להכשיר את הקרקע בציבור שלנו וגם בציבור היהודי. הציבור שלנו לא בשל לראות שר ערבי מטעם מפלגה ערבית לא ציונית מכהן בממשלה ציונית. גם אנחנו צריכים לחצות רוביקון.

"ההערכה שלי היא שאנחנו נתמוך מבחוץ, אם נקבל קווי יסוד מתאימים, אבל נצטרף לממשלה הזו רק אחרי שלושה חודשים. שווייה, שווייה".

חודשיים בלבד לאחר כניסתו לתפקיד מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן משנה מהקצה לקצה את התפקיד החשוב הזה. אם עד כה, נהג מבקר המדינה להגיש דוחות עבים, הנוגעים למחדלים ושחיתויות במגזר הציבורי, ולסייע בהתנעת חקירות פליליות, הרי שאנגלמן החליט לאמץ גישה הרבה פחות לעומתית.

האג'נדה של המבקר החדש, שפרטיה פורסמו בתחילת החודש בעיתון "ישראל היום" (תומך בנתניהו), כוללת סגירה של היחידה לחקירת שחיתות, הפסקת ההערכה של משרדי ממשלה בזמן אמת, דרישה כי כל הביקורות יכללו משוב חיובי, וזעזוע בהרכב ועדת ההיתרים, שתפקידה למנוע ניגודי עניינים בממשל.

בעוד שגורמים ממשרד המבקר הגנו על הרפורמות, בטענה כי הוא שואף לפשט את תהליך הביקורת ולשפר את היחסים עם נשואי הבדיקה, מבקרי המבקר טוענים שהוא מתמקד בריצוי ראש הממשלה באמצעות סירוס שומר סף משמעותי.

גורמים ממשרד המבקר הגנו על הרפורמות המתכוננות, בטענה כי אנגלמן שואף לפשט את תהליך הביקורת. אך מבקרי המבקר טוענים שהוא מתמקד בריצוי ראש הממשלה על ידי סירוסו של שומר סף משמעותי

"אם המשיח היה מגיע ומודיע כי אין יותר שחיתות בישראל, הייתי אומר שכדאי לשקול את סגירת היחידה נגד שחיתות, אבל אנחנו לא במצב הזה", אומר אליעד שרגא, ראש התנועה לאיכות השלטון. "אנחנו במצב שבו השחיתות נמצאת בעלייה, ובמקום להרחיב את פעילות היחידה, הוא סוגר אותה לחלוטין".

מתניהו אנגלמן נכנס לתפקיד מבקר המדינה (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

הרפורמות "רק נשקלות"?

אנגלמן, רואה חשבון בהכשרתו, ולשעבר מנכ"ל הטכניון ומנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, הוא המבקר הראשון, זה שלושה עשורים, שאינו שופט לשעבר.

גורם אמר לנו השבוע, כי המבקר החדש עדיין לומד להכיר את התפקיד, וכי רוב הרפורמות שפורסמו בתקשורת "רק נשקלות". עם זאת, השינויים בוועדת ההיתרים כבר יושמו: בשבוע שעבר, הודיע אנגלמן על שינוי כולל בוועדה, אשר סירבה לאפשר לנתניהו לקבל תרומות מטייקונים כדי לממן את הגנתו המשפטית.

בחדשות 13 דווח כי המבקר החדש התעמת עם חברי הוועדה והאשים אותם כי  הם "חרגו מהסמכות", בכך שהורו לנתניהו להחזיר חלק מ-300 אלף הדולרים שניתנו לו על ידי בן דודו, נתן מיליקובסקי, כדי לשלם לעורכי הדין שלו.

פחות מחודש לאחר הדיווח, שלושה חברים בוועדה הגישו את התפטרותם במעשה סמלי ברובו, לאחר שאנגלמן כבר הודיע להם שכהונתם לא תחודש.

אך המבקר קפץ על ההזדמנות להשיק את השלב הראשון במהפכה שלו, עם הרחבת הוועדה מארבעה חברים לשמונה, ואף לגוון את ההרכב שלה כך שיכלול –  לראשונה – חברים אינם שופטים, לצד נציגים ממוצא אתיופי ומהקהילה החרדית.

"היום עשינו את הצעד הראשון בדרך ליישום רפורמה המקדמת ביקורת בונה ואיכותית", מסר אנגלמן לתקשורת."העצמת הרכב הוועדה למתן היתרים תאפשר שילוב של מומחים מתחומים שונים (משפט, כלכלה וניהול ציבורי) לצד הרחבת מגוון הדעות ופתיחת הוועדה לקבוצות שונות בחברה.

אך בעוד שאנגלמן התגאה בדמוגרפיה המגוונת של הוועדה, בחדשות 12 נחשף כי השיוכים הפוליטיים של החברים החדשים הם הכל מלבד מגוונים. ארבעה מהנציגים החדשים היו קשורים למפלגת הליכוד, ושניים מהם הביעו באופן פומבי תמיכה בנתניהו לאור החקירות הפליליות שלו.

הדיווח הוביל לכך שאהוד ברק כינה את אנגלמן "משרת עלוב של נתניהו" ו"סמרטוט" בראיון בגל"צ. "זו בושה למוסד המבקר. אנשים שבעצמם נמצאים בניגוד עניינים מונו לוועדת ההיתרים", הוסיף ברק, בהתייחס לרפורמה בוועדה.

אחת מאותם נציגים חדשים המשויכים לליכוד, שרה פריש, הצהירה ביום שני בפני אנגלמן כי היא כבר אינה מעוניינת בתפקיד. זמן ישראל פרסם השבוע תחקיר עם טענות שמציגות באור בעייתי חברה נוספת בהרכב, השופטת נחמה מוניץ.

שרה נתניהו ביום הולדתו של יהורם גאון (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

המהלך המטריד ביותר

אולי חשובה מהזעזוע בוועדת ההיתרים, תהיה סגירת היחידה למלחמה בשחיתות, שהוקמה ע"י המבקר מיכה לינדנשטראוס לפני קרוב ל-15 שנים.

היחידה, שמונה כ-25 עובדים, הייתה אחראית לחשיפת המעשים שהובילו להרשעות של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ושל שרה נתניהו.

למרות שכל המחלקות במשרד המבקר בוחנות פעולות לא ראויות של הממשלה, המחלקה נגד שחיתות קיבלה מנדט ספציפי לבחינת חשדות לשחיתות, והיא יכולה להעביר ליועץ המשפטי לממשלה המלצות לפתיחת חקירה פלילית.

גורם שעבד במשרד המבקר עד לאחרונה, אמר לנו כי אנגלמן עצמו היה המקור של "ישראל היום" לכתבה אודותיו. הגורם הסביר כי המבקר שאף לפרט את הכוונות שלו בפני הציבור, כהכנה ליישום האג'נדה המלאה שלו

בניסיון להגן על התכנית לסגירת המחלקה, אמר גורם במשרד המבקר כי היחידה "פגעה בעבודת הביקורת של המשרד, וגרמה למשרדי ממשלה להתעלם מההמלצות שלנו ולסרב לשתף פעולה עם המבקרים".

הגורם טען עוד כי אין צורך בחקירת שחיתות, כאשר המשטרה כבר אמונה על חקירת נושאים שכאלו. לדבריו, חברי היחידה "מצאו עצמם עסוקים ברכילות במקום לעסוק בפעילות ביקורת רצינית", והוסיף כי הם ניצלו משאבים יקרים.

(גורם אחר, שעבד במשרד המבקר עד לאחרונה, אמר לנו כי אנגלמן עצמו היה המקור של "ישראל היום" לכתבה אודותיו. הגורם הסביר כי המבקר החדש שאף לפרט בפני הציבור מה הכוונות שלו, כהכנה ליישום האג'נדה המלאה שלו).

ראש התנועה לאיכות השלטון דוחה באופן נחרץ את טיעוני התמיכה בסגירת המחלקה. "כשאתה מטיל חמש חכות לים, יש יותר סיכוי שתצליח לתפוס דג גדול, מאשר אם תטיל חכה אחת", הוא מסביר.

הוא מציין כי בעוד שהמשטרה יכולה להיכנס למשרד ממשלתי רק כאשר יש לה מודיעין ספציפי, או כאשר הוגשה תלונה, עובדי משרד המבקר נמצאים בקשר עם המשרדים באופן יום-יומי, מה שמציב אותם בעמדה טובה יותר לזיהוי שחיתות. בנוסף, לדבריו, השחיתות בישראל מחמירה וזקוקה ליותר משאבים – לא פחות.

מדד השחיתות של 2018 Transparency International מדרג את ישראל במקום ה-34 ברשימת המדינות הכי פחות מושחתות (מבין 180). ישראל ירדה בשני מקומות בדירוג השנה, והיא נמצאת לצד מדינות כמו קטאר ואיחוד האמירויות.

מלבד נתניהו, העומד בפני כתבי אישום בגין שוחד, הונאה והפרת אמונים (בכפוף לשימוע שייערך באוקטובר), שני חברי ממשלה נוספים עומדים בפני אישומים פליליים אפשריים: סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ושר הפנים, אריה דרעי.

חיים כץ מהליכוד התפטר בשבוע שעבר מתפקיד שר הרווחה, לאחר שהיועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט, הודיע על כוונתו להעמידו למשפט בגין הונאה והפרת אמונים (כאן תוכלו לקרוא את עיקרי טיוטת כתב האישום נגדו).

דוד ביטן, חברו של כץ למפלגה, נחקר גם הוא באשר לאישומי שוחד אפשריים.

אהוד אולמרט עם שחרורו מכלא מעשיהו (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

שבחים, רבותיי, שבחים

"הגורם הבכיר" שצוטט בישראל היום אמר כי אנגלמן יחייב את עובדיו לכלול גם שבחים בדוחות שלהם. "קודמיו כתבו רק ביקורת, וכל הסעיפים של הדוחות שלהם הסתיימו בהערות שליליות, אך החוק מצהיר באופן מפורש כי על המבקר לספק גם דוגמאות של המלצות קודמות שייושמו בהצלחה", צוטט שם המקור.

שרגא פחות מתרשם מהתכנית החדשה של המבקר. "באמת? אתה רוצה לחלק מחמאות משום שאנשים עושים את הרמה הבסיסית הצפויה מהם?". את הכוונה של אנגלמן להפסיק עם ביקורת בזמן אמת הוא מכנה "אבסורדית"

נראה כי אנגלמן הביע תמיכה ברעיון עוד בחודש מאי, כשהיה רק מועמד לתפקיד. אז הוא אמר לישראל היום כי "על המבקר להתמקד בביקורת ולעזוב את ניהול המדינה". ה"נציג הבכיר" שתדרך את העיתון חודש לאחר מכן פירט את הנקודה, בטענה כי ביקורת ראויה יכולה להתחיל רק לאחר הפעולה.

ד"ר גייל טלשיר, מומחית למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, מסבירה כי יש להבין את המינוי של אנגלמן (ואת הרפורמות המתכוננות שלו) בהקשר רחב יותר: הגישה העקבית שממשלות נתניהו נקטו באשר לתפקיד שומרי הסף של ישראל.

ד"ר גייל טלשיר, מומחית למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, מסבירה כי יש להבין את המינוי של אנגלמן בהקשר רחב יותר: הגישה העקבית שממשלות נתניהו נקטו באשר לתפקיד שומרי הסף של ישראל

"ממשלות נתניהו שאפו באופן שיטתי להחליש את הביקורת של הגופים החיוניים לאיזון הכוח שלהן", אומרת טלשיר ביחס למאמצים לחוקק פסקת התגברות ולאפשר לשרים לבחור את יועציהם המשפטיים. "נתניהו רצה להציב בעמדות הכוח אנשים שנאמנים לו, כך שהביקורת שתבוצע תהיה פחות ביקורתית".

נתניהו ואנשיו טענו כי הם פועלים להבטיח שהדעות של הרוב שבחר בהם יקבלו ביטוי, אבל טלשיר מסבירה כי המבחן של דמוקרטיה ליברלית הוא היכולת להגן על זכויות המיעוט, במקביל לשמירה על איזונים ובלמים מול סמכויות הממשלה.

אחד הגורמים שהביעו הערכה לגישה של אנגלמן הוא ראש הממשלה עצמו. נתניהו קרא לגישה של מבקר המדינה שהוא עצמו מינה "דבר נפלא".