התזזית שהכניס אהוד ברק למערכת הבחירות, שגוררת אליה גם את בנימין נתניהו ("אין אצלו דמוקרטיה, הוא רודן קטן", כך אמר עליו ראש הממשלה ביום ראשון) מסיטה את תשומת הלב מאירועים והתרחשויות נוספים בשטח, חשובים לא פחות, בעיקר בימין ובליכוד. כדאי לשים לב אליהם.

או אה, מי זה בא

הסקרים המעודדים של אביגדור ליברמן מעלים אצלו ואצל מקורביו מחשבות גבוהות, גבוהות מאד. התסריט האחרון מדבר על זינוק של ישראל ביתנו ל-13 מנדטים בבחירות בספטמבר, לעומת ירידה של נתניהו והליכוד ל-32-30 מנדטים. במקרה כזה, ואם בכחול-לבן יישמר הווטו על ישיבה עם נתניהו, ליברמן עשוי להציע לראש הממשלה רוטציה.

חלוקת שנות הכהונה בין השניים תהיה בהתאם למספר המנדטים של שתי המפלגות (אם נתניהו יזכה ב-30 וליברמן בעשרה – החלוקה תהיה שלוש שנים מול שנה אחת).

מקורב לליברמן: "אם הוא יכול להיות ראש ממשלה ולהגשים את החלום, אז הליכוד לא מעניין אותו, גם לא חוק הגיוס, המכינות הקדם צבאיות או כל מה שהוא אמר קודם"

בסביבת ליברמן שוללים מצב שבו הוא יחזור לליכוד, ויתכתש שם עם צמרת הרשימה. "אם הוא יכול להיות ראש ממשלה ולהגשים את החלום, הליכוד לא מעניין אותו, גם לא חוק הגיוס, המכינות הקדם צבאיות או כל מה שהוא אמר קודם", כפי שהסביר אחד המקורבים.

או"ם שמו“ם

גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, מתלבט קשות האם לקחת את תפקיד השגריר באו"ם שראש הממשלה נתניהו מציע לו, או לא. ארדן לוקח אמנם שיעורי אנגלית למתקדמים, התפקיד באו"ם מאד מפתה, והוא יכול לבלוט שם עם הקול הרועם והלוק הדיפלומטי, אבל התפקיד יכול להיות קצר מועד. אם יחול כאן מהפך פוליטי וגנץ יהיה ראש הממשלה, ארדן אולי ייקרא לשוב.

נתניהו לא אוהב את ארדן. הדברים ידועים ומתגלגלים אחורה עד מינוי המפכ"ל רוני אלשייך והחקירות של מני נפתלי. לארדן יש לכן סיבה אמיתית לדאוג שנתניהו לא רוצה את טובתו, והוא ידאג גם לשנמך אותו בממשלה הבאה.

בתוך מכלול השיקולים הללו – שאגב, העסיקו את ארדן גם לפני עשר שנים, כאשר שר החוץ ליברמן הציע לו את התפקיד – נראה כי ארדן נוטה להישאר בבית. קרוב ופחות יציב עדיף על רחוק ולא יציב.

"כולנו שרה“

אם יציעו לאיילת שקד, שרת המשפטים היוצאת והפופולרית, מקום בחמישייה הפותחת של הליכוד, היא תקפוץ על המציאה ותתרחק בשמחה מן האפליה נגד נשים באיחוד מפלגות הימין, עם הרב רפי פרץ והרב שלמה אבינר, והבלגן בימין החדש של נפתלי בנט ואולי משה פייגלין.

אבל זה לא קורה, וכנראה שלא יקרה, ולא רק בגלל שרה נתניהו. כל השרים בצמרת הליכוד לא רוצים מתחרה חדשה על ההנהגה, בעיקר בימים שבהם מעמדו של ראש התנועה תלוי בכתב אישום אחרי שימוע. מעולם לא היה איחוד אינטרסים כזה בין הגברת נתניהו ובין ישראל כץ, ארדן, מירי רגב, ניר ברקת וכל האחרים.

מעולם לא היה איחוד אינטרסים כזה בין הגברת נתניהו ובין ישראל כץ, ארדן, מירי רגב, ניר ברקת וכל האחרים

לא מפליא שאת התמיכה בליכוד מקבלת שקד רק מדמויות כמו השר חיים כץ או ח"כ דוד ביטן. הם באמת רוצים את שקד ואת טובת הליכוד, אבל זה לא משתלב עם האספירציות של החבר'ה בצמרת הגבוהה.

פרץ זעם בליכוד

הבחירה של עמיר פרץ מצליחה לעורר כעס מחודש בליכוד נגד הדיל המפוקפק שעשה בנימין נתניהו עם משה כחלון. בליכוד לא מוכנים לקבל את השריון של ארבעה חברי כנסת שקיבל כחלון עד המקום ה-35 ברשימה. לפי הטענה, הבוחרים של כחלון, שאינם אנשי ימין, ילכו עכשיו להצביע עבור עמיר פרץ, מה שמוריד עוד יותר את מניותיו הצונחות של שר האוצר.

בליכוד לא מוכנים לקבל את השריון של ארבעה ח״כים שקיבל כחלון. לפי הטענה, הבוחרים של כחלון שאינם אנשי ימין, יצביעו עבור עמיר פרץ

בבית המשפט המחוזי בתל אביב מתבררת בימים אלה עתירה שהגישו חברי הכנסת מיכל שיר ואריאל קלנר נגד ההסכם עם כחלון. בשבוע שעבר הייתי בחוג בית בירושלים עם קלנר, שנדחק עכשיו לשולי הרשימה. הטענות שלו מנומקות מאד, ונשענות על חוקי המדינה ולא רק על חוקת הליכוד. ביום רביעי יתקיים הדיון במחוזי בפני השופט מגן אלטוביה. יכול להיות מעניין.

אחינו דודי

ההנחה שעמיר פרץ ייקח את העבודה השפיעה גם על המינויו של דוד אמסלם לשר התקשורת, וגם על המינוי הבא של דוד ביטן, אם ארדן ייסע בכל זאת לאו"ם. "מול המרוקאים שהשתכנזו במפלגת העבודה, אבי גבאי או פרץ, אנחנו מציגים בליכוד אנשים אותנטיים", אומר בכיר בליכוד. "אמסלם הוא איש שכונות, בא מבית דתי, צמח מלמטה, לא נדד בין מפלגות. הוא הפריפריה האמיתית".

"מול המרוקאים שהשתכנזו במפלגת העבודה, אבי גבאי או פרץ, אנחנו מציגים בליכוד אנשים אותנטיים. אמסלם הוא איש שכונות, בא מבית דתי, צמח מלמטה, לא נדד בין מפלגות. הוא הפריפריה האמיתית"

אמסלם יושבע כשר ביום רביעי הקרוב, וייכנס ללשכתו החדשה במשרד התקשורת ברחוב יפו. לפני חמש שנים היה אמסלם ראש האגף לשיפור פני העיר בעיריית ירושלים וישב ממול, בכיכר ספרא. האם חלם, כאשר הלך למשרדו, כי יום אחד יחצה את הכביש ויהפוך לשר התקשורת? אין מצב.

המחזמר "אגם הברבורים: אופרת הרוק", המוצג כעת בניו יורק, הוא התוצרת האחרונה בייצוא התרבותי של ישראל לארצות הברית.

למרות שהמחזמר לא כולל אפילו מילה בעברית, היוצרים שלו הם אייקונים ישראלים, ושני שליש מהצוות – המונה 12 שחקנים צעירים – מגיעים מהארץ.

המחזמר משתמש בבלט הקלסי של צ'ייקובסקי בתור בסיס, לרבות סיפור האהבה בין הנסיך זיגפריד, הפלייבוי המלכותי, לאודט, נסיכת הברבורים.

המופע נפתח עם המוזיקה המוכרת של המלחין הרוסי, אך אז לוקח זווית אחרת, ונוסק למחזמר פופ-רוק סקסי עם שירים חדשים.

הפרויקט החל כרעיון של הכותבת מירית שם-אור ובתה שרונה פיק, שאליהן הצטרף הבמאי צדי צרפתי. שרונה אומרת כי החומרים התאימו לה, משום שאביה, צביקה פיק, "היה נוהג לנגן את היצירה הזו באופן ספציפי כשהייתי ילדה.

"הוא הגיע מרקע קלסי, ומאוד מאוד אהב את זה, כך שהוא רצה שאנחנו נכיר את זה", היא אומרת. "התאהבתי ביצירת המופת הזו, ויצירת המחזמר הזה משלבת את האהבה שלי לפופ-רוק ולמוזיקה קלסית".

צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)

פיק ואחותה דניאלה (הנשואה לבמאי הקולנוע קוונטין טרנטינו) היו צמד בתחילת שנות ה-2000, ואחרי שהיה להם להיט ענק, אומרת פיק, היא הפכה ליותר בטוחה ביכולות ההלחנה שלה, והחלה להתייחס לזה יותר ברצינות.

בתור אם לשלושה ילדים קטנים, פיק הפחיתה את המיקוד בשירה והתמקדה במה שהיא קוראת לו "חלום חיי". לאחר שאמה כתבה את עלילת המחזמר והמילים לשירים, "היא וצדי ישבו במשך שעות ליצור את המחזה, ואני עבדתי איתו על השירים. זה מאמץ משותף", אומרת פיק.

צרפתי כבר מכיר את משפחת פיק: בתחילת שנות ה-70, הוא הופיע בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער" עם צביקה. "לאחר 18 שנים בתור שחקן, מאז גיל 10, זו הייתה ההופעה האחרונה שלי על הבמה. חווה אלברשטיין ביקשה ממני אז לביים מופע שלה, ולפתע החיים שלי השתנו והפכתי לבמאי", מספר צרפתי.

צרפתי, הידוע בהפקות ענק על הבמה ובטלוויזיה בישראל, צוחק כשהוא אומר ש"אגם הברבורים: אופרת הרוק" הוא "הדבר הקטן ביותר שאי פעם עשיתי.

"אבל כשהייתי בן 13", הוא אומר, "שמעתי מוזיקה של צ'ייקובסקי, רציתי לחבר כוראוגרפיה ל'אגם הברבורים', ואפילו שיחקתי את הנסיך. אז כששרונה ומירית סיפרו לי על כך, אמרתי, בואו נשב יחד. אחרי שבועיים, אמרתי שאני בעניין".

צרפתי רואה במחזמר התאמה מתבקשת של היצירה הקלסית מהמאה ה-19 למאה ה-21. "אגם הברבורים תמיד היה בלט, אבל אף אחד לא כתב אותו בתור מחזה, עם טקסט, עם סיפור. עבדנו כדי לבנות סיפור בין השירים", הוא אומר.

שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)

מאפיין מרכזי בנראטיב הוא הנבל, הרוזן פון רוטברט, המגולם על ידי השחקן, הכותב והמפיק הישראלי-אמריקאי, עדן יעקב לוי. זה אתגר מהנה עבור לוי יליד ירושלים, שהגיע לניו יורק לפני קרוב לעשור בגיל 25 כדי ללמוד משחק.

"פון רותבארט הוא אדם מאוד מרושע", אומר לוי. "מגלומן שחושב שהוא מלך העולם, ורוצה לשלוט בכל מי שהוא יכול ומה שהוא יכול. לשחק תפקיד של חזיר שוביניסטי היה קשה, כי אני לא מזדהה עם שום דבר מזה ברמה האישית. למעשה, אני מתנגד לזה. אבל מנקודת מבט של משחק, לשחק דמות שכזו זה כיף".

לוי- אשר בדומה לשחקנים רבים, מחזיק בעבודה צדדית: מורה לעברית בברוקלין – מעריך את הזכות להשתתף כעת במחזמר כחול-לבן. "זה כיף, קומדיה קלה, פארסה, אבל היא גם מתמודדת עם נושאים רציניים כמו סקסיזם", אומר לוי.

פיק, צרפתי ולוי מלאים תקוות בנוגע לעתיד של היצירה האהובה שלהם, אשר מציגה כעת בחלל הקטן יחסית של Chelsea Music Hall מתחת לשוק צ'לסי במנהטן, והיא תעבור למיקום אחר בניו יורק סיטי בנובמבר.

לוי מדמיין את סצנת נשף המסכות הווינאי הנוצץ על במה גדולה יותר, וצרפתי להוט לגרום להצגה לצמוח, צעד אחרי צעד. "אני לא רוצה לראות ארבע או חמש ברבורות", אומר הבמאי, ביחס ללהקת הציפורים המרפרפות על במת המחזה. "אני רוצה לראות 12 מהן. זו אגדה, זו פנטזיה. ופנטזיות הן גדולות".