ד"ר אהוד עילם
הזמן של
ד"ר אהוד עילם

אהוד עילם, חוקר של בטחון לאומי של ישראל, בעל דוקטרט בתחום. בעבר עבד בתחום עבור צה"ל, כאזרח, במשך מספר שנים. פרסם שבעה ספרים, רובם באנגלית. האחרון, מ-2019, היה על: צה"ל מול גרילה וטרור (הוצאת משרד הבטחון ומודן) https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=139278#.XUv3bPJKipo

מלחמת יום הכיפורים - האמנם היתה זו טעות לאחוז בתעלת סואץ?

בתקופה זו מציינים את מלחמת יום הכיפורים שנצרבה בזכרון הישראלי כטראומה לאומית אדירה. היא זכורה בין היתר כמחדל בגלל הטעויות הרבות של ישראל. יש גם מי שמדגישים כי היה זה נצחון מרשים של ישראל בגלל שעלה בידה להתאושש ובמידה לא מבוטלת להפוך את הגלגל לטובתה. בכל מקרה ברור שהיו טעויות, כמו בכל מלחמה, אם כי בגלל המחיר הגבוה וההפתעה בתחילת המלחמה עדיין מלחמת יום הכיפורים זכורה כמחדל.

ביקורת נוקבת נמתחת על כך שצה"ל נצמד לקו תעלת סואץ ולא ניצל את העומק שעמד לרשותו בסיני, מה שיצר קשיים רבים והסב אבידות כבדות. ישראל, גם במהלך מלחמת ההתשה ב-1967-1970, התעקשה לאחוז בקו תעלת סואץ. בדיעבד זה נראה כטעות אבל יש לראות זאת מנקודת מבט של אותה תקופה.

צה"ל התמודד בהצלחה עם הצבא המצרי מאז מלחמת העצמאות ובעיקר במלחמת ששת הימים, שהיתה תבוסה מצרית מוחצת. לאחריה אפשר להבין מדוע היה זלזול בצבא המצרי. גם אם זה לא היה מוצדק בדיעבד, יש להסתכל על כך מנקודת מבט של אותה תקופה של טרום מלחמת יום הכיפורים, ולא לאחריה.

צה"ל התמודד בהצלחה עם הצבא המצרי מאז מלחמת העצמאות ובעיקר במלחמת ששת הימים, שהיתה תבוסה מצרית מוחצת. לאחריה אפשר להבין מדוע היה זלזול בצבא המצרי. גם אם זה לא היה מוצדק בדיעבד

באותה עת רבים בצה"ל חשבו שהוא יכול לסכל צליחה מצרית ולמנוע מהצבא המצרי אחיזה בגדה המזרחית של תעלת סואץ. כלומר קו החשיבה הדומיננטי בצה"ל היה שיש לפעול מיידית כדי להחזיר לישראל כל שטח שיאבד לה ליד תעלת סואץ, היות והצבא המצרי נחות ולא מסוגל לעצור את המתקפה הישראלית. בתרגילי מלחמה של צה"ל אמנם עלה בידי הצבא המצרי לחצות את תעלת סואץ אבל הוא סולק משם עד מהרה, בעוד במלחמת יום הכיפורים זה היה אחרת. זו היתה טעות חמורה של ישראל אבל אפשר להשוות זאת לתרחישים כיום. למשל צה"ל שואף שהמלחמה הבאה עם חיזבאללה תהיה קצרה ככל האפשר, כדי לחסוך באבידות ובנזק שיגרם לעורף הישראלי מטילים של החיזבאללה.

העימות האחרון של ישראל, מבצע "צוק איתן" ב-2014, נמשך 50 יום ונחשב לארוך יותר מדי. אם המלחמה הבאה עם חיזבאללה תימשך חודשיים זה נחשב כעת כמעט בלתי מתקבל על הדעת, כי צה"ל אמור להיות חזק ויעיל מספיק למנוע זאת, אבל זה עלול לקרות. עם אותו קו מחשבה – בישראל לא הניחו ב-1973 שהצבא המצרי יכול להדוף את צה"ל אבל זה קרה. אמנם יש הבדלים בין שני המקרים אבל המכנה המשותף הוא שתרחיש לא צפוי עשוי לקרות כי הן היריב היה טוב יותר מאשר הוערך מראש, והן כי צה"ל לא היה ערוך כיאות.

סוגיה נוספת היא טענה ידועה, לפיה אם לפני מלחמת יום הכיפורים צה"ל היה זונח את קו תעלת סואץ זה היה חוסך לו בעיות. אבל כאמור באותה עת רבים בישראל העריכו שישראל חזקה דייה והם היו מוכנים לבצע ויתורים על שטח רק בלית ברירה. לכן, בשביל מה לוותר על הפריסה בתעלת סואץ שהניבה לישראל יתרונות שונים?

בלי נוכחות ישראלית בתעלת סואץ הצבא המצרי היה צולח אותה, ולו תחילה רק בנקודה אחת באופן מצומצם. אז על צה"ל היה להדוף אותו אבל הצבא המצרי היה מנסה שוב ושוב, בעוצמה משתנה, בנקודות שונות לאורך התעלה ותוך נקיטת תחבולות. ישראל היתה מסתבכת בלחימה מתמדת. ייתכן כי בהדרגה ואף מלכתחילה ישראל היתה משלימה עם הפריסה המצרית בגדה המזרחית של תעלת סואץ, שבהדרגה כמובן היתה מתחזקת ומתרחבת באופן משמעותי. לבסוף הצבא המצרי היה יכול לתקוף את צה"ל בסיני מעמדה נוחה בהרבה, בהשוואה לזו שהיתה לו ב-1973, כלומר כאשר היה עליו לחצות מכשול רציני, תעלת סואץ. אם זה היה המצב – רבים היה מוחים על המחדל של זניחת קו תעלת סואץ.

מלחמה ארוכה עם חזבאללה אמורה להמנע, אבל עלולה לקרות. ב-1973 לא הניחו שהצבא המצרי יכול להדוף את צה"ל. תרחיש לא צפוי עשוי לקרות כי היריב טוב יותר משהוערך מראש, או כי צה"ל לא נערך כיאות

על צה"ל נמתחת ביקורת שהוא לא ניהל הגנה לעומק בסיני, כלומר לא ניהל נסיגה מסודרת על מנת למשוך את הצבא המצרי לעומק סיני ושם להשמידו. היתה זו תוכנית טובה, שהלמה את היתרון של צה"ל על הצבא המצרי בלוחמת תמרון. אבל בגלל הכרה ביתרון הזה של צה"ל הצבא המצרי מלכתחילה לא תכנן לחדור לעומק סיני אלא רק לנגוס בשוליים שלה. כלומר צה"ל היה נסוג ומטמין מלכודת שהיתה נותרת ריקה.

לאחרונה ישנן ידיעות כי אסד עשוי לרצות לחדש את המשא ומתן עם ישראל, מה שמעלה שוב זיקה מסוימת למלחמת יום הכיפורים. לפני אותה מלחמה מצרים בהנהגת סאדאת היתה עשויה להגיע להסכם כלשהו עם ישראל, כהסדר ביניים או אחר, שהיה עשוי למנוע את המלחמה. אבל אין לדעת אם הצדדים היו מגיעים להבנה ובכלל מה היה קורה, כולל אם זה היה מונע מלחמה, היות שסאדאת רצה את כל סיני וספק אם ישראל היתה נותנת לו את זה. סאדאת היה עשוי לקבל חלק מסיני בהסדר ביניים ולאחר מכן, אם הוא לא היה מקבל את יתר חצי האי, לנצל את עמדתו בסיני כדי לתקוף את ישראל בקלות רבה יותר, בהשוואה לפריסה בגדה המערבית של תעלת סואץ בלבד.

חשוב לזכור כי עד מלחמת יום הכיפורים ישראל לא חשבה כי עליה לוותר יותר מדי בגלל שצה"ל הצטייר כעדיף לאין שיעור על צבאות ערב. היות שלא נראה כי יש לצבאות ערב, כמו למצרים, אופציה צבאית, זה העניק לישראל יותר חופש תמרון מדיני ולו בעיני עצמה. זה אפשר לה מבחינתה לוותר אולי על חלק מסיני אבל לא על כולו. ישראל העריכה כי גם אם בגלל סירובה תהיה מלחמה – היא תהיה נסבלת. הטראומה של מלחמת יום הכיפורים שכנעה את ישראל כי על מנת להימנע מעימות נוסף, שמחירו עשוי להיות אף גבוה יותר, עדיף להחזיר את כל סיני, עם כל הסיכון הטמון בכך.

לגבי אסד כיום ספק רב אם יש לו כוונות רציניות לחתום על שלום עם ישראל. אישית יש לו חשבון ארוך עם ישראל, ובעיקר השמדת הכור הגרעיני שלו ב-2007. מעבר לכך איראן לא תאפשר זאת. איראן העניקה לאסד סיוע עצום שהציל אותו למעשה בעת מלחמת האזרחים בסוריה והוא הפך להיות די תלוי בה. אמנם כעת אסד מנסה להפגין עצמאות אבל יש גבול עד כמה האיראנים ישלימו עם צעדיו, ושלום עם ישראל יהיה יותר מדי מבחינת איראן. אסד יחשוש לחייו.

מעבר לכך אסד לא יסתפק בפחות מקבלת כל רמת הגולן, כמו שמצרים קיבלה את כל סיני בזמנו. יש סיכוי קלוש שישראל תסכים לכך. ישראל כידוע כבשה את רמת הגולן ב- 1967, וסיפחה אותו ב- 1981. הכרה בריבונות של ישראל ברמת הגולן על ידי ממשל טראמפ מחזקת את ישראל מבחינה זו, גם אם יתר העולם לא מכיר בסיפוח רמת הגולן.

אין לדעת אם אפשר היה למנוע מלחמה. סאדאת רצה את כל סיני וספק אם היה מקבל. אולי היה מקבל חלק בהסדר ביניים, ובהמשך אולי מנצל את עמדתו בסיני כדי לתקוף את ישראל בקלות רבה יותר

בסך הכל יש להסתכל על מלחמת יום הכיפורים מנקודות מבט שונות, עם כל המשקעים והתסכול שיש מאותה מלחמה. יש לזכור  כי גם מה שנראה לאחר המלחמה כרעיון טוב, כזניחת קו תעלת סואץ או לנהל משא ומתן עם מצרים, באותה תקופה זה לא נראה בהכרח כקונספציה רצויה והיו עלולות להיות לה השלכות שליליות מאד לגבי ישראל.

אהוד עילם, חוקר של בטחון לאומי של ישראל, בעל דוקטרט בתחום. בעבר עבד בתחום עבור צה"ל, כאזרח, במשך מספר שנים. פרסם שבעה ספרים, רובם באנגלית. האחרון, מ-2019, היה על: צה"ל מול גרילה וטרור (הוצאת משרד הבטחון ומודן) https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=139278#.XUv3bPJKipo

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,085 מילים

על סוגי הסגר שהיו בישראל

הסגר ברחבי ישראל מגביל תנועת אזרחים במידה דרסטית. במקביל ישנה התרופפות דרמטית בסגר אחר – המצור והחרם הערבי המסורתי על ישראל, בעקבות הסכמי השלום עם איחוד האמירויות הערביות ובחריין. התפתחויות דרמטיות אלו יאפשרו לישראל יותר חופש פעולה במרחב סביבה. כלומר יש סוג של פרדוקס: פריצה למרחב הערבי ובמקביל סגר מבפנים, אם כי זמני. לאור זאת אפשר לבחון מרכיבי סגר שונים בישראל לאורך השנים.

מדינות ערב תקפו את ישראל מיד עם הקמתה, על מנת להשמידה. הן נכשלו אבל המשיכו לשקול ולהיערך לאפשרות של מלחמה כוללת נוספת כדי למגר את ישראל. נקודות התורפה של מדינות ערב, כמו הפילוגים והסכסוכים ביניהן, והחשש מצה"ל, גרמו להן לנקוט בשיטות עקיפות, כשימוש בטרור והטלת סגר מדיני וכלכלי, כלומר חרם על ישראל.

הסגר במדינה מגביל תנועת אזרחים, ובמקביל מתרופף סגר אחר – המצור והחרם הערבי המסורתי על ישראל, בעקבות הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין. לאור זאת אפשר לבחון מרכיבי סגר שונים בישראל לאורך השנים

ישראל, המוקפת מדינות ערביות, היתה ונותרה תלויה בים על מנת לפרוץ את הסגר עליה ולנהל קשרים במישור הכלכלי, מה שאפשר לה לשרוד. הציים של מדינות ערב לא היו חזקים דייה על מנת לחסום את נתיבי השיט בים התיכון. בים סוף היה קל בהרבה למצרים לסגור את הגישה הקצרה ביותר של ישראל לאסיה, באמצעות חסימת מיצרי טיראן. צעד זה היה בשני מקרים אחת הסיבות למלחמה, ב-1956 ו-1967.

ישראל רקמה יחסים עם מדינות רבות בעולם, כחלק מהמאמץ לעקוף את הסגר הערבי ולהשיג בעלות ברית. הקשרים החשובים ביותר היו עם צרפת בשנות ה-60 ועם ארצות הברית מאז ועד היום. במזרח התיכון עצמו ניסתה ישראל לעקוף את הסגר הערבי על ידי "ברית הפריפריה". הכוונה היתה להדק קשרים עם מדינות לא ערביות גדולות ובעלות עוצמה ובראשן איראן (עד המהפיכה שם ב-1979) ותורכיה (עד לעשור האחרון). לכך היתה הצלחה מסוימת, אבל הסגר הערבי עדיין נותר.

למרות הקשרים שיצרה ישראל לעתים היתה בה תחושה חזקה במיוחד של מדינה בסגר, ואף תחת תחושת חנק, כמו בעקבות התרקמות הקואליציה הבין–ערבית נגד ישראל ערב מלחמת ששת הימים. העוצמה הערבית, שבדיעבד היתה על כרעי תרנגולת, וההצהרות המתהלהמות של הערבים – יצרו הרגשה בקרב ישראלים רבים שהם לכודים בסגר קטלני, עד שהושג הנצחון. היו גם מקרי מצור של ממש כמו המצור על ירושלים במלחמת העצמאות.

בתוך ישראל עצמה היו לעתים מגבלות תנועה שונות אבל זמניות מאד בעת תקיפות טרור. למשל ב-11 במרס 1978 אירעה ההתקפה הידועה כ"אוטובוס הדמים". אוטובוס נחטף על ידי מחבלים והגיע למרחב תל אביב. בעקבות הלחימה היה חשש שחלק מהמחבלים ברחו והסתתרו באזור, ולכן הוטל עוצר לילי על יישובים שם.

למרות הקשרים שיצרה ישראל, לעתים היתה בה תחושה חזקה במיוחד של מדינה בסגר, ואף תחת תחושת חנק, כמו בעקבות התרקמות הקואליציה הבין–ערבית נגד ישראל ערב מלחמת ששת הימים

ערביי ישראל, עם כל היותם אזרחי ישראל, היו תחת ממשל צבאי מ-1948 ועד 1966, שכלל הגבלות חמורות על תנועה שלהם. בעשורים האחרונים סגר היה נפוץ ביהודה ושומרון כצעד ענישה או כצעד מנע לפני אירועים חשובים כחגים.

חוזה השלום עם מצרים ב-1979 סדק לראשונה את הסגר הערבי, מה גם שההסכם היה עם מדינה גדולה וחשובה כמו מצרים. חוזה השלום עם ירדן ב-1994 גם תרם למגמה זו. אבל השלום עם מצרים וירדן היה ונותר קר, כולל במישור הכלכלי והחברתי. שלום חם עם בחריין ואיחוד האמירויות הערביות עשוי למוסס את השלום הקר עם מצרים וירדן ואף להוביל לקריסת הסגר הערבי כולו.

בשנות ה-90 נרקמו קשרים גלויים שונים עם מדינות ערביות אחרות הן במפרץ הפרסי, והן בקצה השני של העולם הערבי, כמאוריטניה, אבל מבצע "עופרת יצוקה" בדצמבר 2008–ינואר 2009 שיבש ולעתים גדע חלק מקשרים אלו. כלומר תחושת הסגר על ישראל החלה להתרופף אבל תהליך זה נעצר, מה שעשוי לקרות שוב, בעיקר בגלל הפלסטינים.

כעת ישראל בסגר של שלושה שבועות. השלכותיו במישורים השונים, הכלכלי, החברתי, הפסיכולוגי וכדומה עשויים להשפיע על ישראל במשך השנים הקרובות. ייתכן כי הפירות הכלכליים של הפריצה למרחב הערבי יסייעו לאזן את ההשלכות השליליות של הסגר.

אבל התאוששות המשק הישראלי ממשבר הקורונה עשויה להיות מעוכבת אם יתרחש משבר חריף בין ישראל לערבים, למשל בגלל הפלסטינים. הפלסטינים לא הצליחו לסכל את השלום עם בחריין ואיחוד האמירויות, אבל בהמשך עימות עימם עשוי לשבש את יחסי ישראל עם מדינות ערב.

אהוד עילם, חוקר של בטחון לאומי של ישראל, בעל דוקטרט בתחום. בעבר עבד בתחום עבור צה"ל, כאזרח, במשך מספר שנים. פרסם שבעה ספרים, רובם באנגלית. האחרון, מ-2019, היה על: צה"ל מול גרילה וטרור (הוצאת משרד הבטחון ומודן) https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=139278#.XUv3bPJKipo

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 640 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 25 באוקטובר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הקבינט האריך את הסגר עד יום ראשון והתיר פעילות חינוך בשטח פתוח

ח"כ זנדברג: "בליכוד רוצים שיגידו שהיה דיל עם המשותפת" ● נתניהו: "אין לנו יכולת לממן קפסולות לכיתות א'-ב'" ● הממשלה אישרה תכנית חומש למגזר הערבי ● גמזו: אם לא נעלה את מספר בדיקות הקורונה - אמליץ לעצור את ההקלות ● ח"כים ממרצ עתרו לבג"ץ בדרישה לפסול את ביטול ההצבעה על ועדת חקירה לצוללות

עוד 31 עדכונים

התקוממות עממית לא ניתנת לדיכוי

יש קווי דמיון רבים בין האינתיפדה הפלסטינית שפרצה ב-1987 לבין ההתקוממות האזרחית הישראלית שפרצה במרץ 2020.

לכאורה, הפלסטינים אחרי מלחמת ששת הימים נמצאים תחת שלטון כיבוש צבאי, מעצרים המוניים, ללא זכויות, ללא הגדרה עצמית, ללא מדינה ריבונית ואחרי שגורמי ימין מגדירים את אזורי המחיה שלהם כנחלת אבות ומתחילים להתיישב בהם תחת חיפוי ותמיכה של צבא וממשלה.

יש קווי דמיון רבים בין האינתיפדה הפלסטינית שפרצה ב-1987 לבין ההתקוממות האזרחית הישראלית שפרצה במרץ 2020. לכאורה, הפלסטינים אחרי ששת הימים נמצאים תחת שלטון כיבוש

ההפגנות ההמוניות הפלסטיניות ב-1987 החלו ללא הנחיה של הנהגת הפתח או ארגונים אחרים. אלפי צעירים יצאו לרחובות שכם רמאללה ועזה, הבעירו צמיגים, זרקו אבנים והתעמתו עם כוחות צה"ל – הכוח החמוש של ממשלת ישראל בשטחים.

ההתקוממות הפלסטינית הייתה מלווה באלימות, בעיקר בנשק קר, אחרי 20 שנה של קבלה מאונס או בכפייה של ממשל צבאי, פחד מפני השלטון הישראלי והיעדר הנהגה שהציבה אלטרנטיבה מלבד פיגועי טרור ודרישה כללית לסיום הכיבוש. הפלסטינים נפגעו קשות בפרנסתם, בעתידם ובזכויות האדם שלהם בשנים הללו. דור שלם של צעירים נעצר ובילה בחדרי חקירות ובתי כלא, בבתי משפט צבאיים תוך שהוא סופג השפלות, דיכוי ושלילת החופש.

ההתקוממות האזרחית הישראלית לא מלווה בינתיים באלימות כלפי השלטון אלא בקריאה דמוקרטית להתפטרות ראש הממשלה הנאשם בפלילים ועל רקע כישלונו במאבק במגפת הקורונה. כישלון שדרדר דור שלם לאבטלה וקריסה כלכלית וחברתית. דור שלם איבד את עתידו וחופש הביטוי והעיסוק נשלל ממנו. המחאה הישראלית דורשת כבר ארבע שנים גם את חקירת מעורבותו של רה"מ בפרשת הצוללות, המניות ומתווה הגז. נושאים שמשפיעים על גורלו של כלל הציבור הישראלי, תוך שהשלטון מנסה להעלים אותם, למסמס ולא לתת תשובות על אחריותו להם.

ובכן הנה הם כעת, אלפי צעירים ישראלים ברחובות, ואיתם עשרות אלפים בני כל הגילאים ברחבי הארץ מפגינים נגד שלטון ממשלת ישראל, נגד הכוח החמוש האלים שלה – משטרת ישראל. כוח חמוש הפועל על פי פקודת השלטון ולא על פי ערכים של הגנה על שלום הציבור, דמוקרטיה וזכות ההפגנה.

ובכן הנה הם כעת, אלפי צעירים ישראלים ברחובות, ואיתם עשרות אלפים בני כל הגילאים ברחבי הארץ מפגינים נגד שלטון ממשלת ישראל, נגד הכוח החמוש האלים שלה – משטרת ישראל, הפועל על פי פקודת השלטון

אלפי צעירים ברחובות מפגינים נגד "כיבוש" מדינת ישראל בידי שלטון לא דמוקרטי, אלים ומושחת. זכויות אזרח בסיסיות נשללות ממאות אלפי אזרחים. פרנסתם של עשרות אלפי עסקים שנסגרו בהוראת השלטון מתרסקת, מעקבי שב"כ מופעלים נגד כלל האזרחים, התנועה מוגבלת, עוצר וסגר על ערים ויישובים, מעצרים המוניים של מפגינים, דיכוי הפגנות בכוח בניסיון להפסיק את המחאה החברתית וחקיקת חוקים דרקוניים שמנציחים את אותה הממשלה בשלטון ולא מאפשרים חיים דמוקרטיים.

אבל הדימיון בין האינתיפדה הפלסטינית לזו שמתרחשת כיום בשטחי מדינת ישראל לא נגמר רק בכך, הדבר העיקרי הזהה הוא הניסיון של השלטון לדכא את רוח האדם, את השאיפה לחופש, לחיים דמוקרטים לשוויון, לזכויות אדם בסיסיות. הניסיונות של משטרת ישראל להתנכל שוב ושוב ושוב למפגינים בבלפור או בתל אביב, דומים לניסיונות של צה"ל לדכא הפגנות בשטחים. מסתערבים חודרים ללב ההפגנות בשטחים ושולפים משם את מי שנראה להם כמנהיג הפגנה או מתסיס. שוטרים סמויים חודרים ללב ההפגנות בבלפור ומתנהגים באורח זהה כלפי מפגינים.

האלימות של אנשי הימין הישראלי כלפי המפגינים דומה לאותה אלימות המופעלת בשטחים נגד הפלסטינים, רק שבתוך הקו הירוק עוד לא הופעל נשק חם, לא נורו עדיין מפגינים מ-M16. הנשק שהופעל ופוגע במפגינים הוא גז פלפל, מכות, ניסיונות דריסה ושילוב של משטרת ישראל המצוידת בסוסים ומכת"זיות, יחידות מיוחדות של היס"מ והימ"ר (ממש כמו בשטחים הפלסטינים) וכוח רב שנועד להפחיד את המפגינים כדי לגרום למחאה העממית להתפזר, לדעוך או להסתגר הרחק ממוקדי השלטון.

נכון. במחאה הישראלית אין מתאבדים כמו באינתיפדה השנייה של שנות ה-2000-2005, אין נשק ואין ניסיונות לתקוף באלימות את כוחות המשטרה. אבל סוחרים כבר שרפו סחורה ברחוב מרוב ייאוש, שוטרים הותקפו בשכונות החרדיות, ומרד עממי החל כשאלפי עסקים הודיעו לממשלה שיפתחו גם ללא אישורה. קבוצות אוכלוסייה כמו החרדים בכלל לא מצייתות להנחיות הממשלה. ההפגנות התפזרו בכל שטחי מדינת ישראל והן מתקיימות כבר כל שבוע במאות גשרים צמתים יישובים בישראל.

ניסיונות משטרת ישראל להתנכל למפגיני בלפור או ת"א, דומים לניסיונות צה"ל לדכא הפגנות בשטחים. מסתערבים חודרים ללב ההפגנות ושולפים את מי שנראה להם כמנהיג הפגנה או מתסיס. סמויים חודרים ללב ההפגנות בבלפור ומתנהגים כך כלפי מפגינים

יש הבדלים בין שתי ההתקוממויות. אין ספק.
אלא שאותו קו מחשבה שאיפיין את ממשלת ישראל כשניסתה לדכא התקוממות ב-87 ואחר כך בשנת 2000 ננקט גם כיום, כאשר הממשלה בישראל מנסה לדכא מחאה בצדו המערבי של הקו הירוק של מדינת ישראל.

השר אמיר אוחנה וניצב דורון ידיד, נתניהו ושריו הרובוטיים הצייתנים, חושבים שניתן לדכא את ההפגנות באמצעות שימוש בכוח, או בתקנות שעת חירום או בהשמצות על "מדגרת קורונה", "מדגרת אנרכיה" , "שמאלנים", "הזויים" ו"מפיצי מחלות".

אבל התקוממות עממית לא ניתנת לדיכוי. אזרחים בכל מקום מבקשים לעצמם את הדבר הפשוט שהשלטון אינו מבין – לשלוט בגורלם, בחייהם, בפרנסתם בעתידם. הרוח הזו, הרצון האנושי הזה לא ניתן לדיכוי. לא בשטחים, לא בבלארוס, לא בשום מדינה במהלך ההיסטוריה ולא בישראל.

ממשלת ישראל הנוכחית, על שלל מחדליה וחדלי האישים (מחדלי האישים) המאיישים את משרדיה, מנסה שוב ושוב לדכא את המפגינים כדי לעזור לרה"מ הנאשם בפלילים להימלט ממשפטו.

אבל זוהי מטרה מעורפלת, אמורפית, בלתי מושגת ובלתי אפשרית. ניתן אולי למצוא טריקים וקומבינות משפטיות ושלטוניות כדי לבטל או לדחות את המשפט, אבל אי אפשר לבטל את תחושת הצדק או למחוק את הדרישה הציבורית לחקירת פרשת הצוללות ואת המחאה הדורשת בפשטות שרה"מ נאשם בפלילים לא יהיה רה"מ.

המפגינים לא יכולים לנצח את כוח המשטרה או את השלטון. אבל הם יכולים לגרום לשלטון ולכוחו לסבול, להתבייש, להתייאש, לחשוף את שקריו, את נכלוליותו, את פשעיו, הם יכולים לפרסם לכלל האזרחים את מחדליו של השלטון, את עקמומיות החלטותיו ואת העבירות שהוא מבצע על חוקי המדינה ועל חוקים בין לאומיים. הם יכולים להסביר לעולם שהשלטון מנצל את מגפת הקורונה כדי לחסל את הדמוקרטיה ולהנציח את שלטונו.

ממשלה שאין לה לגיטימציה ציבורית ואין לה לגיטימציה בין לאומית לא יכולה לשרוד ולתפקד.

אבל התקוממות עממית לא ניתנת לדיכוי. אזרחים בכל מקום מבקשים לעצמם את הדבר הפשוט שהשלטון לא מבין – לשלוט בגורלם. הרצון האנושי הזה לא ניתן לדיכוי. לא בשטחים, לא בבלארוס, לא בשום מדינה בהיסטוריה ולא בישראל

האינתיפדה העממית הפלסטינית גרמה לממשלת ישראל להיכנס למו"מ עם אש"פ ולחתום, בסופן של שנים עקובות מדם, על הסכמים שהחזירו את הנהגת הפלסטינים מגלות בטוניס והסירו את השלטון הצבאי מעל ערי הגדה. לפחות זמנית עד למבצע חומת מגן.

ההתקוממות האזרחית לוחצת עתה על מוקדי הכוח בישראל בדרישות פשוטות, ערכיות, אזרחיות, דמוקרטיות, חוקיות, צודקות ואנושיות. דרישות שמולן שום טרור שלטוני ושום כוח שלטוני לא יכול לעמוד ולא יוכל לדכא.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,011 מילים

למקרה שפיספסת

המשנה ליועמ"ש סייר אמש עם המשטרה בהפגנת בלפור

פרסום ראשון רז נזרי, המשנה הבכיר ביותר ליועץ המשפטי לממשלה, הגיע אמש להפגנה בבלפור עם מפקד מחוז ירושלים והיועמ"ש של המשטרה ● לדבריו, ביקר במקום כעבודת הכנה לקראת העתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין פעולות האכיפה של משטרת ישראל ● נזרי לזמן ישראל: "תמיד כדאי לראות את הדברים בעיניים"

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי הגיע אמש (מוצ"ש) להפגנה בבלפור, על מנת לבחון לדבריו את עבודת המשטרה והתנהלות המפגינים בשטח – כהכנה למענה לעתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין פעולות האכיפה של המשטרה בהפגנות בעת האחרונה.

בפני בג"ץ תלויה ועומדת, בין השאר, לפחות עתירה אחת הנוגעת להפגנות המתקיימות באזור בלפור ועניינה הגבלות שמטילה המשטרה על עוצמת הרעש המותרת למפגינים בשעות הערב והלילה.

נזרי נצפה במתחם ההפגנה ליד כיכר פריז בסמוך לשעה 23:00 אמש, ובמענה לשאלת זמן ישראל על מעשיו שם, השיב: "נפגשתי עם מפקד המחוז [ניצב דורון ידיד]. יש הרבה עתירות בהקשר של ההפגנות בבלפור.

"יש עתירות לגבי הזמבורות, רעשים. לכן באתי עם היועץ המשפטי של המשטרה ונפגשנו עם מפקד המחוז וראינו את הדברים בעיניים. תמיד כדאי לראות את הדברים בעיניים. אנחנו בשיח גם עם הלשכה המשפטית של המשטרה וגם עם מפקד המחוז".

המשנה ליועמ"ש רז ניזרי אמש בבלפור (צילום: שלום ירושלמי)

נזרי, בן 48, הוא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני ניהול ותפקידים מיוחדים וציבורי-חוקתי – תפקיד הנחשב לבכיר ביותר מבין המשנים ליועץ המשפטי לממשלה. נוכחותו אמש בבלפור מלמדת כי עמדת המדינה בנוגע לעתירות ההפגנות נקבעת בדרגים הגבוהים ביותר במשרד.

בעבר הועלה שמו של נזרי כמועמד של שר המשפטים דאז אמיר אוחנה לתפקיד פרקליט המדינה, אחרי פרישתו של שי ניצן, אולם נזרי דחה את הצעת אוחנה. כמו כן הועלה שמו כמועמד אפשרי של יו"ר הכנסת יריב לוין, לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת. בשני התפקידים – פרקליט המדינה ויועמ"ש הכנסת – עדיין מאויישים על ידי ממלאי מקום.

עוד 229 מילים

פרשנות חשיפת המנהרה בעזה הייתה ניסוי של שני הצדדים, חמאס וישראל

לכאורה, חפירת מנהרת הטרור שהתגלתה בשבוע שעבר ברצועת עזה הייתה צעד לא הגיוני מבחינת חמאס, לנוכח המכשול האימתני שהציבה ישראל עשרות מטרים מעל ובעיקר מתחת לאדמה ● אבל ייתכן כי הארגון ביקש לבדוק את יעילות המכשול, גם במחיר של גילוי המנהרה האחרונה על ידי כוחות הביטחון

עוד 578 מילים

ראיון "למה מי אתה, האשכנזי או האליטה?"

אחרי שבנו שאול התפטר בסערה ממשרד האוצר, השר לשעבר דן מרידור תוקף בחריפות את נתניהו ואת ממשלתו ● לדבריו, רה"מ משקר לציבור ללא הרף, מנהל את המשבר הכלכלי והבריאותי באופן כושל, ומעכב את אישור התקציב בניסיון להיטיב את מצבו המשפטי והפוליטי ● מרידור מקווה כי כמה מחברי הליכוד יראו לנתניהו את הדרך החוצה, ועל הדרך משגר חיצים מושחזים גם לעבר הנגיד אמיר ירון, המפלגות החרדיות ונפתלי בנט ● בהפגנות בבלפור, אגב, הוא לא משתתף

עוד 2,862 מילים

תגובות אחרונות

על אלימות המשטרה

כאשר אני רואה בהפגנות את השוטרים והשוטרות, את החיילים והחיילות והשוטרות במשמר הגבול, וביס"מ, וביחידות אחרות, ואת הסמויים, כאשר אני רואה בסרטונים את ההתנפלות של קצין משטרה בכיר וקציני משטרה אחרים על המפגינים,

את ההתנהגות של השוטרים הפורצים לדירה ומכים וזורקים אנשים חסרי ישע (כנראה חרדים שהתפללו בדירה),

ימי שלטון נתניהו

פורסם על ידי ‏אייבי בנימין‏ ב- יום ראשון, 18 באוקטובר 2020

ואת הסמויים ש'עיכבו' את דניאל אוחנה, אני רואה אנשים עם מבט קפוא, אנשים שאטמו את אוזניהם ונעלו את מוחם, אנשים שהאלימות עלתה לראשם, ואני נזכר בארגנטינה של החונטה, בצ'ילה של פינושה, בטבח בכפר קאסם, באירועי אוקטובר 2000, ובמקרים דומים אחרים.

פרופ' דוד אוחנה:הנה הסרטון בו נעצר בני דניאל הלילה. הוא הלך לקנות מים…לא ניתנה לו סיבת המעצר,למרות שביקש. הוא הוכנס למכונית פרטית של "הסמויים", ללא זיהוי . דבר שצריך לבדוק אם הוא חוקי בכלל. דמינו לארגנטינה. אנחנו יכולים לצחוק, אך נעצרו עד עתה 600 אישה ואיש, פוטנציאל של בחורים המסומנים עכשיו על ידי כל רשויות הביטחון בארץ.הגשתי הבוקר מאמר ל"דעות – הארץ" ליום שישי הקרוב, שבו הבעתי ספקות לגבי כינונו של פשיזם בישראל. האם יכול להיות שטעיתי?כשזה מתחיל לחלחל לביתך זה אחרת. כך קרה במשטרים אפלים אחרים. עד שלא נוקשים בדלת ביתך זה "לא קורה". מדריכי בדוקטורט, פרופ שאול פרידלנדר, אמר לי בזמנו כי אין קווים אדומים בהיסטוריה, רק ורדרדים. לא קופצים ישר מאלף לדלת, אלא עוברים מאלף לבית ומשם לגימל ומשם לדלת.

פורסם על ידי ‏‎Zeev Raz‎‏ ב- יום ראשון, 18 באוקטובר 2020

ואני חושב על מפקדי המשטרה ששלחו אותם למשימות אלו, על נתניהו שמינה טיפוס כמו אמיר אוחנה לראשות המשרד לביטחון פנים, ועל אלו שהצביעו עבור נתניהו. מה עובר בראשם כאשר הם רואים מראות אלו?

אני רואה אנשים עם מבט קפוא, אנשים שאטמו את אוזניהם ונעלו את מוחם, אנשים שהאלימות עלתה לראשם, ואני נזכר בארגנטינה של החונטה, בצ'ילה של פינושה, בטבח בכפר קאסם, באירועי אוקטובר 2000

מה אומר סנ"צ גואטה כאשר הוא חוזר הביתה, מה הוא עונה לבתו כאשר היא שואלת איך עבר היום?, כאשר היא שואלת האם גם היום שמרת על איפוק וידעת לנהוג באנושיות יוצאת דופן?

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 181 מילים
עודכן לפני 30 דקות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הרשות להגנת הפרטיות נאבקת להפסיק את איכוני שב"כ על אזרחי ישראל

פרשנות צריך להעריך את העמדה האמיצה של הרשות להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים נגד המשך השימוש בכלי האיכון של שב"כ - עמדה המנוגדת לקול הכללי היוצא ממשרדי הממשלה ● בחוות דעת שישית שהרשות מוציאה הבוקר, לקראת ישיבת ועדת השרים המיוחדת שמיועדת להתכנס היום, קובעת הרשות: "ההצדקה המרכזית לעשות שימוש בכלי הטכנולוגי שבידי שב"כ - אינה עומדת עוד"

עוד 642 מילים

נתניהו על האשמות גנץ: ״לא מבוססות על אמת״

גנץ מדגיש: מערכת הביטחון לא ידעה על העסקה ● ימינה על היוזמה להחליף את נתניהו ביעלון: ״לא מחליפים טריפה בנבלה״ ● הליכוד: נדהמים מהכינוי טריפה ● הנשיא ריבלין על יהודה בארקן: ״היה באר של שמחה״ ● בישראל מעריכים: ההסכם הבא יהיה עם עומאן ● ח״כ כסיף שובת רעב ● אפי נוה בראיון: ״שי ניצן מפלצת, אדם נקמן ורע״ ● אלפים הפגינו נגד נתניהו ברחבי הארץ

עוד 31 עדכונים

הקורונה אשמה בהכל, הקורונה לא אשמה בכלום

גזענות, כיבוש, רצח נשים, בועה כלכלית שהתפוצצה לנו בפרצוץ, ושלטון מושחת מהיסוד ● שנת 2020 מתקרבת לקיצה, כאשר ישראל נמצאת איפשהו בין התפוררות לקריסת מערכות ● מגפת הקורונה לא יצרה את הבעיות הללו, אבל היא הביאה אותן לנקודת רתיחה, ופתחה את כל הפצעים - אישיים ולאומיים ● הגיע הזמן להתמודד עם גורמי היסוד המתחזקים את המצב הנוכחי ● דעה

עוד 1,198 מילים

טור מיוחד מה למדתי על איחוד האמירויות כאשת הרב הראשי שם

מישל וולדמן סרנה היא רעייתו של הרב הראשי באמירויות, יהודה סרנה ● בטור אישי היא כותבת בפתיחות על החיים במדינה שפותחת כעת את שעריה בפני ישראלים, על חברתה האמירתית שאוהבת את "שטיסל" ואת עומר אדם, על היחסים הקרובים שפיתחה משפחתה עם האימאם המקומי, ועל היחס לנשים בדובאי ● ויש לה גם מסר לישראל: בקרוב האמירתיים יגיעו לכאן, אנא אל תשפילו אותם בנמל התעופה

עוד 1,605 מילים

ראיון מבצע טרובדור

העיתונאי הקנדי מייקל פוזנר (73) לקח על עצמו פרויקט שאפתני במיוחד: לשוחח עם כל מי שהכיר את לאונרד כהן, ולפרסם ביוגרפיה בת שלושה כרכים של הכותב והזמר הנערץ ● בוב דילן סירב לשתף איתו פעולה, וכך גם רבים מבני משפחתו של כהן, אך הוא הצליח להגיע למאות ממכריו, בהם אמנים ישראלים רבים שפגשו אותו בעת ביקוריו בארץ ● כעת פוזנר מפרסם את הכרך הראשון, וחוזר לפגישתו היחידה עם כהן - שבה הביוגרף המעריץ לא העז להוציא מילה

עוד 1,802 מילים

השמועות על שיתוף פעולה בין פת"ח לחמאס היו מוקדמות מדי ● רף האלימות בירדן עולה, והממלכה כולה נחרדה מחטיפה מזוויעה של נער בן 16 ● המרדף אחר הגז הטבעי מחסל בריתות ישנות ומוליד חדשות ● ומדינות האזור מציינות שנה להסכם שקבע את גורל הכורדים - מעל לראשם ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 606 מילים

טיול לשבת על פסגת הר הצופים

בהר הצופים בירושלים מתגלים סיפורי טרגדיה, תעוזה ופילנתרופיה ● על ההר המפורסם התרחשו מקרי טבח, פעולות צבאיות סודיות ופעולות הצלה, וכיום הוא מכיל אנדרטאות לזכר חלק מהמדענים, האמנים והפילנתרופים פורצי הדרך בארץ ● אביבה ושמואל מטיילים בבירה

עוד 1,023 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 11 ימים לבחירות

זה הקורונה, טמבל

ארה"ב נכנסת לגל שלישי של התפרצות הקורונה, ומספרי הנדבקים והמתים שם ממשיכים לעלות ● כל זה לא מפריע לטראמפ להמשיך להתכחש לחומרת המצב ולהצהיר הבוקר בעימות מול ביידן: "אני לוקח אחריות מלאה אבל אני לא אשם" ● במקביל, החדשות מתפרצות בקצב מסחרר - מסקנדלים צהובים ועד פשעים נגד האנושות - וההצבעה המוקדמת גבוהה מבעבר ● ויש גם תשובה לחיים לוינסון

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מספר טענות שלכם מופרכות. למשל הקביעה שלכם שנתניהו "אומר בגאון שישראל היא מדינה של יהודים ולא של אחרים", בשעה שהעמדה שלו היא העמדה הציונית הבסיסית שישראל היא מדינת העם היהודי ושל מיעוטיה... המשך קריאה

מספר טענות שלכם מופרכות. למשל הקביעה שלכם שנתניהו "אומר בגאון שישראל היא מדינה של יהודים ולא של אחרים", בשעה שהעמדה שלו היא העמדה הציונית הבסיסית שישראל היא מדינת העם היהודי ושל מיעוטיה. אבל היא קודם כל מדינת הלאום היהודי. זה לא יכול להשתוות לעמדות הרפובליקנים והדמוקרטים באמריקה לגבי אמריקה, שכן אין הגדרה פיקס מהו העם האמריקאי, שכן הרכבו משנה מעשור לעשור ע"פ היקפי ומגוון המהגרים אליו. בשונה מהעם היהודי, באמריקה המדינה יצרה את העם האמריקאי. מאז שנות השישים הפוליטיקלי קורקט אימץ גם את השחורים לאותו עם שהולך ומתגבר. הגיבוש לא על בסיס עבר משותף אלא רק על בסיס הווה ועתיד משותפים.

לכן נתניהו ורוב הציבור היהודי בישראל "בלתי ניתנים לשינוי" בשל המוצא המאחד שלהם.

אמריקה היא רפובליקה דמוקרטית לפי הגדרת מייסדיה והוגיה.

עוד 1,820 מילים ו-1 תגובות

דיווח של נפתלי מוסטר, על חתונת ענק חרדית המתוכננת להתקיים בניו יורק בשיא המגפה, עורר שם סערה ● האירוע בוטל, אך מעמדו של נפתלי בקהילה נפגע והושמעו איומים על חייו ● בטור אישי הוא משחזר את החוויה שעבר ● "כינו אותי נאצי, חבר ביודנראט ומלשן" ● "אחד המגיבים באתר חרדי כתב שצריך לחסל אותי" ● "אבל הכוח שהניע אותי לדווח על התנהגות כה חסרת אחריות חזק יותר"

עוד 796 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה