אתמול (16.11.21) הותקף העיתונאי ברוך קרא בפתח בית המשפט המחוזי בירושלים בבואו לסקר את משפט נתניהו – אישה פגעה במקל בראשו והעיפה את הכיפה שלו. חבריו לערוץ 13 אביעד גליקמן ורביב דרוקר זכו למטח עלבונות ואיומים קשים.

לא מכיר את האשה שדפקה לי מקל בראש והעיפה לי את הכיפה. אני גם לא מתכוון להגיש נגדה תלונה. כן עצוב לי על הנזק והאלימות שהביאה עלינו מערכת מסיתים משומנת וחסרת עכבות. וגם, אלה שהעיפו לי את הכיפה, וצעקו: "תוריד את הכפה", אז היא פה להישאר, דווקא בגלל שהיא מייצגת משהו כל כך רחוק מכם. https://t.co/csMjBv9is6

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— ברוך קרא (@baruchikra) November 16, 2021

במהלך השנים האחרונות היינו עדים שוב ושוב למקרי תקיפה של עיתונאים על ידי אספסוף מוסת של אנשי ימין. בעקבות התקריות הללו, החליטה בכנסת הקודמת ראשת העבודה, ח"כ מרב מיכאלי, לאמץ את נייר המדיניות שכתבנו ב"זולת": "עיתונאים תחת מתקפה" ולאמץ את 2 הצעות החוק שבו.

בשנים האחרונות חזינו בתקיפות חוזרות של עיתונאים ע"י אספסוף מוסת של אנשי ימין. בעקבותיהן החליטה בכנסת הקודמת ראשת העבודה, ח"כ מיכאלי, לאמץ את נייר המדיניות של "זולת": "עיתונאים תחת מתקפה"

הצעות החוק יהפכו את תקיפתם של עיתונאים ואנשי צוותם לעבירה חמורה יותר מעבירת התקיפה הרגילה. זו חקיקה מתבקשת, משום שהחוק הנוכחי אינו מספק הגנה לעיתונאים, ואין לנו זמן לחינוך והסברה, כי התקיפות של עיתונאים מתרחשות עכשיו. ייקח זמן עד שהציבור יפנים שתקיפת עיתונאים היא פסולה.

מה שקרה היום בבמ"ש המחוזי י-ם, כשעיתונאים כמו @RavivDrucker, @baruchikra ו @aviadglickman חטפו נאצות – לא יכול להמשיך. מעמד העיתונאים זקוק להגנה, זה מה שעומד בבסיס הצעת חוק שניסחנו אשר כבר הונחה בידי @MeravMichaeli בטרם התמנתה לשרה https://t.co/DoRPi6T5jg

— Zulat זולת (@ZulatEquality) November 16, 2021

ראש האופוזיציה בנימין נתניהו משתמש בטקטיקה של תקיפת התקשורת כבר שנים. ערב בחירות 2015, הוא קרא לשרי הליכוד "תהיו גברים, תתקפו את התקשורת." מוקדם יותר, בבחירות 1999, הוא הרעים על העיתונאים "הם מ-פ-ח-ד-י-ם". וכן, הם מפחדים. יש להם סיבה. הימין משתמש עשרות שנים בסיסמה "העם נגד תקשורת עוינת", שכרגיל הועתקה מארה"ב. בנו של נתניהו, יאיר, איננו מובטל: הוא עוסק 24/7 בהפצת שנאה, ובין השאר נגד עיתונאים וכלי תקשורת. לדברים האלה יש הד ציבורי נרחב.

#הסית_מסית_יסית pic.twitter.com/CQPzPQZlic

— Joseph Fischer (@Jofischer007) May 18, 2021

להגנה החוקית הפרטנית על מיעוטים יש תקדימים. בשורה של מדינות, גם בישראל, ישנה חקיקה כנגד פשעי שנאה: היא אומרת שכאשר התקיפה על אדם נובעת מרצון לפגיעה במיעוט – שחורים, גאים, נשים – הענישה תהיה חמורה יותר. עיתונאים זקוקים כעת להגנה כזו: להבהרה מצד המדינה שבניגוד לעבריין הנמלט העומד בראשה, היא דווקא תגן על עיתונאים, ושהעבריינים שתוקפים אותם ימצאו את עצמם במצבם של הבריונים של טראמפ אחרי ההתקפה על הקונגרס. כמו טראמפ, נתניהו לא יציל אותם.

לכל מי שלא חושב שצריך להגן על עיתונאים בחקיקה אני רוצה לענות, שהצעות חוק הן הכרזה ציבורית, גם אם הן אינן הופכות לחוק בפועל. הן מתוות מסלול, מציבות יעד, מגבשות את הציבור סביבן. הצעת חוק כזו כעת היא תמרור אזהרה בפני הפורעים – והיא תציב מול שיח השנאה של נתניהו ותומכיו שיח אחר. אנחנו זקוקים לו, והעיתונאים זקוקים לו.

הצעות חוק הן הכרזה ציבורית, גם אם אינן הופכות לחוק בפועל. הן מתוות מסלול ומציבות יעד. הצעת החוק היא תמרור אזהרה בפני הפורעים – מול שיח השנאה של נתניהו ותומכיו. אנחנו והעיתונאים זקוקים לו

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה על העיתונות החופשית בישראל, ועל הגנתם של עיתונאים. זו סכנה ממשית לדמוקרטיה וזו אינה סיסמה חלולה, כי עיתונאים מתווכים לציבור את המציאות. תפקידם העיקרי הוא לחשוף את שקריה של הממשלה  ושל האופוזיציה – כדי לאפשר לציבור לבצע בחירות מושכלות.

להתקפות על עיתונאים יש אפקט מצנן. הם צריכים לדעת שהציבור עומד איתם, לא עם תוקפיהם, ולא מביט, מבוהל, מן הצד.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.

אחת לשבוע, בערך, אני מאנפרנד מישהו מחברי הפייסבוק שלי. זה מתחיל הרבה קודם, בהחלטה אם לאשר למישהו שפנה אליי בבקשת חברות בפייסבוק את החברות.

העיקרון המנחה אותי בהחלטה אם לאשר למישהו חברות או לא הוא זה: האם יש פוטנציאל שדברים שהוא כותב או מעלה לדף הפייסבוק שלו יעצבנו וירגיזו אותי. התרגזות והתעצבנות אינן טובות לבריאות, כך קראתי, ובמקרה זה לא מדובר בבריאות תיאורטית אלא ממש בבריאות שלי.

בעוד שאחיות ואחים בישראל מובילים את אחת ההתפתחויות המרשימות במערכת הבריאות – כוחות מקצועיים, אקדמיים וקליניים שמצילים חיים – המדינה ממשיכה להתעלם מצוותי הסיעוד. ללא שכר הוגן, תקינה מספקת והכרה חוקית – מערכת הבריאות תקרוס. הגיע הזמן לשינוי, ויום האחיות הבינלאומי שחל השבוע הוא זמן טוב להזכיר זאת.

*  *  *

ברקע שביתת המורים והגננות, שהציפה שוב את עומק המשבר במערכת החינוך, הספקנו לשכוח מגזר ציבורי נוסף שעומד בפני סכנת קריסה. הוא, לעומת אנשי חינוך, לא יכול להרשות לעצמו להשבית את המערכת, גם לא לשעה. מדובר בצוותי הסיעוד במערכת הבריאות של מדינת ישראל. גם הם סובלים משכר נמוך, מתנאים ירודים ומחוסר הערכה, אלא שאינם יכולים לשבות מכיוון שעוסקים בהצלת חיי אדם.

בלה וולושין היא אחות, מומחית קלינית לסוכרת ומרצה ומרכזת ההכשרות הקליניות בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן.