אתה או תמים ולא מבין את החומר (לא סביר) או מסלף באופן מפורש. ולגוף העניין תשובות על הסעיפים המסולפים לעיל:
1.העובדה שלעיתונאים ופרשנים יש אג'נדה ברורה מאליה אבל יש גם איטגריטי ושכל ישר. האמת אינה באמצע אם יש מקורות שהם מוטים בכוונה- לא תלמד על התפקוד האמיתי של בריה"מ מפראוודה ולא על האופי של טראמפ מהרשת החברתית שהוא הקים. אתה לא יכול לבטא טענה קיצונית במתכוון ואז לטעון שהאמת באמצע.
2. נכון הגבול יכול להיות שונה מהסדר משטרח אחד לאחר וממדינה למדינה, אבל ברור לגמרי מה הגבול לא יכול להיות – מחיקה מוחלטת של בית המשפט ויכולתו לבקר.
3. הראשות השופטת מבבסת את טענתה לגבי הגבולות על החוק הקיים, אפשר בפרשנות מרחיבה או מצמצמת אבל איזשהו קשר לוגי תמיד תמצא. להבדיל מהממשלה היא גם חייבת לנצק בכתב כל החלטה, וכל פעולה שלה היא תגובתית כלומר ביחס לעתירה – בית המשפט לא יכול להתכנס סתם ןלהחליט כי בא לו.
4. נכון הריבון הוא העם – שים לב, לא הרוב אלא כל העם, כל הרעיון בדמוקרטיה הוא שלמיעוט יהיו תמיד מספיק זכויות כך שתהיה אפשרות פוטנציאלית להחליף את השלטון בבחירות – ברגע שאתה מאבד את היכולת הזו זו לא דמוקרטיה. הרוב הוא זמני, העם הוא קבוע. על כל חלקיו.
5. כשברק מדבר על מהפכה חוקתית הוא מגיב (באופן נלהב מידי אולי) לחוקי היסוד שנחקקו אז. הליכוד הוביל אותם, הייתה הסכמה רחבה למרות מה שכיום מנסים לספר לנו. כשהוא אומר הכל שפיט הוא מתכוון שהכל נתון לביקורת. בג"צ לא יורה לצה"ל לתקוף את ג'נין מצד צפון בשעה 14:00. בג"צ בהחלט בתגובה לעתירה יכול להקר את הדרך שבה נלקחה ההחלטה ואם יש בה משום אי חוקיות אחרת. בית המשפט מגיב ומבקר, אין לו סמכות ביצועית.
6. הקואליציה בשלטון, יש לה כל אופציה לתמוך ולקדם את תומכיה, או להגן עליהם, אם למישהו לא נעים במילייה מסויים זו בעיה אישית אין שום חובה להיות חברים של כולם. אבל כל פרופסור כזה יכול להיות אורי כבוד בערוץ14 או אפילו אצל רוטצן בוועדה אם רק בא לו ככה שזה לא באמת צנזורה.
7. לא בטוח שאתה צודק אבל אם אתה טוען שיש הסכמה רחבה כזו מדוע הקואליציה פועלת חד צדדית?
8. נו אז מה אז ממשלה קודמת הביעה דעה שיש לתקן דברים מסויימים, אין ספק שלא קיימת מערכת כלשהי שאין בה פגמים, אבל שים לב, הם קראו להדברות רחבה לא העבירו פרוגרמה ריאקציונרית בכוח, יחי ההבדל הקטן.
9. אתה אולי צודק, אבל מה שברור זה שבלי מערכת איזונים ובלמים ההחלטה על דרכה של המדינה תהיה בידים של פוליטיקאים בשיטת כל דאלים גבר, לא בידי העם.
10. צודק שורפי אסמים זה ביטוי טעון ובעייתי. מצד שני עניינים חשובים גוררים אמוציות וזה משפיע על הטון. עניינית צד אחד מציע שינוי רדיקלי בשיטת המשטר והצד השני תומך בססטוס קוו אם עדעכשיו אף אחד לא שרף אסמים אז קשה לתלות בצד שלא מחפש שינוי אשמה כזו.
11. מה לא ברור, אם תמלא את בית המשפט ביסמנים של השלטון אז לא תהיה ביקורת יעילה ולא חשוב מה המצב החוקי לגבי ביקורת. סולברג אגב התהער מהר מאוד מהחיבוק של מובילי הרפורמה כי אפילו שופט ימני לא רוצה להיות חותמת גומי.
12. אתה סותר את עצמך, טענת שרוב ראשי האופוזיציה בעד רפורמה אז למה פתאום זה נהיה בינארי?
13. לכן היו וישנם הרבה נסיונות לפשרה. אבל צד אחד מתקדם באופן חד צדדי אז מן הסתם קשה לדון איתו כי קשה לייחס לו תום לב.
14. משאל עם הוא מנגנון לא מתאים כאן – הוא מרדד שאלות מאוד מורכבות לקמה של כן ולא. לכן נהוג ברוב העולם לכנס וועדה מכוננת שתדון בפרטים ורק בסוף העם נשאל על החוקה המוגמרת. העם לא יוציא לפוליטיקאים את הערמונים מהאש,זה עניין לאנשי מקצוע גם במשפט וגם בפוליטיקה.
15. להגדרה של סבירות והמבחנים לקבוע אם דבר סביר יש הסברים בפסיקה שלא לדבר על זה שזה נושא מוכק בתורת המשפט בכל העולם. המשמעות היום יומית של המילה לא לגמרי זהה לזו המשפטית.
16. כאמור המהפכה המשפטית היא פועל יוצא של פעילות הכנסת ולא משהו שברק עשה בכוח. בחר את הטרמינולוגיה שבא לך אבל אל תעוות את העובדות.
17. אם לממשלה רוב אוטמאטי בכל הצבעה, תמיד נאכפת משמעת קואליציונית, לממשלה רוב בוועדות ו99% אחוז צהחקקיה היא או ממשלתית או בתמיכת ועדת השרים לחקיקה אז הכנסת היא חותמת גומי, לא ראשות עצמאית. זה מצב בעייתי שזןעק לרפורמה, אבל איכשהו ממש לא מעניין את הממשלה הרפורמיסטית הנוכחית.

אז הינה ביקשת תיקון? קיבלת

כרגיל תחת השם "עובדות" יש פה אוסף מגוון של הנחות, טענות לא מבוססות וסילופים (לא הכל אבל הרוב).
במאמרך אתה מצמצם ברוח לווין ורוטמן את הויכוח לשאלה הבינארית "מי שולט" תוך התעלמות מוחלטת מעקרונות הפרדת הרשויות, הבלמים והאיזונים, העומדים בבסיסה של כל מדינה דמוקרטית אמיתית. מי שולט בארצות הברית? הנשיא? הסנט? הקונגרס? בית המשפט העליון? מושלי 50 המדינות? התשובה היא אף אחד וכולם ביחד, כל אחד וסמכויותיו בתחומים שעליהם הוא אחראי. כך מובטח שלרוב אקראי או קומבינה פוליטית זמנית לא יהיה מספיק כוח כדי לערער את החוקה ולפגוע במשטר הדמוקרטי עצמו. בישראל, מתוך עצימת עיניים או בכוונת מכוון, אין שום גוף שיכול להתמודד עם עוצמת הרשות המבצעת (והמחוקקת שמהווה פרוקסי שלה), מלבד בג"צ, שאת כנפיו מבקשת הממשלה הנוכחית לקצץ.
ובאשר לשלטון העם באמצעות הבחירות – בהעדר פיקוח שיפוטי, קל מאד לרשות מבצעת ומחוקקת כל יכולות לנצל את כוחן כדי לעקר את הבחירות מתוכנן ולהבטיח נצחון תמידי במערכות בחירות עתידיות, הדוגמאות ההיסטוריות והעכשוויות לתהליך כזה מרובות וכבר נמאס לחזור עליהן.
ובאשר להסכמה הרחבה – הגישה של "פשרה משמעותה תבוסה" היא בדיוק הדמגוגיה שהביאה אותנו למצב הנוכחי. ההסכמה הרחבה נדרשת חגבי חוקי המשחק הדמוקרטי כדי להבטיח שהם הוגנים ולא מוטים באופן מוחלט לטובת צד אחד. אם הדמוקרטיה הופכת למכשיר בידי השלטון להכשיר כל תועבה ולהבטיח את נצחיות שלטונו, אין יותר דמוקרטיה, גם אם שמה מתנוסס בפי השליטים.

עם כל הרצון הטוב, רק אנחנו לבד, כלומר אזרחי ישראל, לא יכולים לעשות כלום מול 64 אצבעות דמוקרטיות שיש לביבי.
תיאורטית אולי אפשר, אילו ניתן היה להוציא לפועל הפגנה של 2 מיליון איש, רק שזה לא ריאלי.
לכן אנחנו צריכים את עזרת העולם – ביידן, שיטיל את כל כובד משקלו מול ממשלת הזדון הנוכחית, אירופה שתוציא צווי מעצר לביבי (כשזה מגיע אליו אישית – זה הכי איכפת לו, בעצם רק זה איכפת לו), והגנצנקוטים – שיצאו כבר מממשלת החירום שהפכה כעת לממשלת הכלום.
כל זה ביחד – יש מצב שיצליחו למוטט את אחיזת קרנות המזבח של הנרקיסיסט הפרנואידי – ראש ממשלת ישראל – ביבי.