יניב ויסמן
הזמן של
יניב ויסמן

לאן צועד האינטרנט של היום?

בשנות ה-90 של המאה ה-20 פרצה רשת האינטרנט אל העולם. תומכיה גיבשו אידיאל המבקש להנגיש את המידע באופן חופשי לכל אדם. הסברה היתה כי המידע אשר יהיה נגיש בחינם יבטא את השוויון החברתי באופן נעלה. אנשים שיחשפו למידע כמו היסטוריה, כלכלה, גיאוגרפיה, מדעים ועוד- ירכשו יותר כלים ומיומנויות. אלה יסייעו להם להתקדם במדרג החברתי, להיפתח לעולמות לא ידועים להם ולקדם סוגיות חברתיות כמו שוויון זכויות, בריאות, רווחה, ליברליזם ועוד.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 פרצה רשת האינטרנט אל העולם. תומכיה גיבשו אידיאל המבקש להנגיש את המידע באופן חופשי לכל אדם. הסברה היתה כי המידע הנגיש בחינם יבטא את השוויון החברתי באופן נעלה

המודל הכלכלי שעליו נשען האידיאל להנגיש את המידע בחינם, התבסס  במידה רבה על הטלוויזיה המסחרית. הפרסום יסבסד את הפעילות הכלכלית, ויעמיד לרשות הגופים את התזרים הכספי עבור ייצור תכנים ברשת האינטרנט.

הפגיעה בתעשיית המוזיקה

ב-1999 נוסדה חברת נאפסטר על ידי שון פנינג ושון פארקר. החברה נוסדה על בסיס הניסיון של פנינג לסרוק את רשת האינטנרט אחר קבצי MP3. נאפסטר פותחה על ידי המייסדים והגיעה בשיאה למעלה מ-80 מיליון משתמשים, המורידים קבצי מוסיקה בחינם.

זכויות האמנים, היוצרים והלהקות, כמו גם החברות המוסיקה, היו הנפגעות העיקריות. בשנת 1999 מחזור המכירות של תעשיית המוסיקה בעולם עמד על למעלה מ-25 מיליארד דולר. אנשים ברחבי העולם רכשו מוסיקה בכסף. למרות תעשיית הזיופים שהתפתחה במדינות שונות, עדיין, כמות האנשים שרכשו מוסיקה הייתה גדולה והניבה תמורה לאנשים בתעשייה – זמרים, מלחינים, כותבי שירים, עובדי במה, אנשי תאורה, חברות טיסה וחברות מוסיקה – עבור המוצרים שיצרו.

בשנת 2001, השנה שנאפסטר הגיעה לשיאה, תעשיית המוסיקה החלה להפסיד מאות מיליוני דולרים. האפשרות להוריד קבצי מוסיקה בחינם כרסמה באופן משמעותי ברווחי התעשייה בעולם, ומחזור המכירות עמד על קצת יותר מ-21 מיליארד דולר. בשנתיים איבדה תעשיית המוסיקה כ-16% מהמחזור השנתי העולמי, לעומת 1999, ובמונחים כספיים, כ-4 מיליארד דולר.

אך נאפסטר הייתה רק יריית הפתיחה עבור שירותים דומים, שתעשיית המוסיקה לא הצליחה למנוע באמצעותם את הפצת המוסיקה ללא תשלום. המרדף אחר שירותי המוסיקה להורדה בחינם ועצירתם – נדון לכישלון. עשרות אלפי השרתים המבוזרים בעולם, מיליוני המשתמשים שמשתפים זה את זה בקבצי המוסיקה, היו כח עצום למול אנשי התעשייה, שנדמו כשייכים לעולם הישן, ולא החדש שבו הכל בחינם, חופשי וללא גבולות.

עשרות אלפי השרתים המבוזרים בעולם, מיליוני המשתמשים שמשתפים זה את זה בקבצי המוסיקה, היו כח עצום למול אנשי התעשייה שנדמו כשייכים לעולם הישן. לא החדש שבו הכל בחינם, חופשי וללא גבולות

בשנת 2014 מחזור המכירות העולמי של תעשיית המוסיקה צנח ב-8 מיליארד דולר מ-1999. למרות הגידול באוכלוסיית העולם, והשימוש התכפוף באמצעים ניידים להאזנת מוסיקה, הצרכנים לא האזינו פחות למוסיקה, אלא שילמו פחות על מוסיקה, וצרכו יותר באמצעים הלא חוקיים.

תעשיית המוסיקה איבדה כ-41% מוסיקאים ולהקות משנת 1999 ועד שנת 2011, ופחות אמנים בחרו במוסיקה כקריירה. לצד האמנים יש תעשיות רבות המלוות את האמנים כמו שירותי במה, אבטחה, תאורה, הסעות, מזון ועוד.

כאשר התעשייה מתכווצת, ופחות אנשים בוחרים במוסיקה כדרך חיים, נסוגה היצירה שהביאה לעולם את מוצארט ובטהובן, כמו את להקות יו-2, קווין, מדונה, מייקל ג'קסון, הביטלס, אלביס פרסלי ועוד. הקפיצות שנעשו עד אז בתחום המוסיקלי מרוק קלאסי ועד הגל החדש והאלקטרוני בכמה עשורים נחשבו פריצות דרך מלהיבות. כל עשור בישר על כניסה חדשה של מגמה הכובשת את העולם מחדש. פרצי יצירתיות מופלאה הביאו את הרוק, את הדיסקו, את הריקודים הלטיניים, הסלסה, למבדה או את להיטי הפופ הגדולים של ג'ורג' מייקל ואחרים נפלאים.

עולם ישן, עולם חדש

בעולם היום יש שתי חברות עשירות אשר מתחרות ראש בראש מבחינת שווי השוק שלהן. האחת, אפל, עם שווי שוק של 1.5 טריליון דולר, והחברה השניה היא גוגל, עם שווי שוק של 1.4 טריליון דולר. החברה הראשונה, אפל,  נראית כאילו היא מהעולם הישן. היא גובה כסף על השירותים שהיא מעניקה. אפליקציות שונות בתשלום, הורדות שירים בתשלום, שירותי הגיבוי בתשלום ועוד מוצרים מבית אפל עולים כסף.

גוגל, לעומת אפל, מעניקה את מוצריה ללא עלות, ובתמורה לשירותים השונים הצרכן מוצף בפרסומות. גוגל מחלקת בחינם את שירותי הדואר האלקטרוני – Gmail, שירותי המפות, גוגל רחובות, גוגל כדור הארץ, תוכנת ניווט, ניווט חברתי Waze,  מנוע חיפוש, דפדפן גלישה, גיבוי תמונות ועוד ועוד.

אפל, נראית מהעולם הישן. היא גובה כסף על שירותיה: אפליקציות, הורדות שירים, שירותי הגיבוי ומוצרים נוספים שלה עולים כסף. גוגל, לעומתה, מעניקה את מוצריה ללא עלות, ובתמורה לשירותיה הצרכן מוצף בפרסומות

טים קוק, מנכ"ל אפל, אמר על משתמשי גוגל:

"אתם אינכם הלקוחות. אתם המוצרים".

שום דבר בעולם אינו בחינם. על מנת שגוגל תוכל להצדיק את עלויות הפרסום לגופים המפרסמים, היא פיתחה כלים רבי עוצמה שמנטרים, מאתרים, עוקבים ומפלחים את הרגלי הגלישה, הנסיעה, נושאי ההתכתבויות והחיפושים. הלקוחות הם המפרסמים, ולא הגולשים.

אך, גוגל אינה יכולה להמשיך ולהעניק את מוצריה ללא עלות. אחרי הכל, היא עדיין צריכה לשלם כמו בעולם האמיתי לעובדי החברה משכורות. עליה לשלם הוצאות שוטפות כמו רכישת מחשבים ושרתים, תחזוקת חוות השרתים הענקיות שלה ברחבי העולם, תשלומים לספקים ועוד ועוד. ממש עסק אמיתי.

על כן, גוגל גובה כסף תמורת מוצרים נוספים שבבעלותה. בעולם המוצרים שהיא מפתחת ועליהם היא גובה תשלום, היא מתחרה בכלכלה האמיתית מול ענקי מחשוב אחרים, וידה אינה העליונה.

למשל, גוגל קלאוד, שירותי האחסון בענן של גוגל הם השירותים הפחות מועדפים על הלקוחות לעומת אמזון או מיקרוסופט. אמזון מגלגלת מחזור שנתי של 87 מיליארד דולר עבור שירותי הענן שלה ושולטת ביד רמה מול גוגל, אשר מגלגלת מחזור שנתי של 8.9 מיליארד דולר עבור שירותי הענן שלה.

מוצר נוסף הוא הגוגל פיקסל, הטלפון של גוגל. טלפון משוכלל אשר זכה לביקורות נלהבות בשל יכולות הצילום שקיימות בו. הוא אינו בין חמשת הטלפונים הנמכרים בעולם לעומת אפל, סמסונג, וואווי, לנובו-מוטורלה ושיאומי.

שום דבר בעולם אינו בחינם. כדי שגוגל תצדיק את עלויות הפרסום לגופים המפרסמים, היא פיתחה כלים רבי עוצמה שמנטרים, מאתרים, עוקבים ומפלחים את הרגלי הגלישה, הנסיעה, נושאי ההתכתבויות והחיפושים

דוגמה נוספת הוא הרמקול החכם. אקו או אלקסה של אמזון מול הרמקול החכם של גוגל. למעלה מ-60 אחוזים מהרמקולים החכמים הנמכרים בעולם הם של אמזון, לעומת נתח של קרוב ל-18 אחוזים לגוגל, החולקת אותו עם אפל ואחרים.

זאת אומרת, כאשר גוגל מתחרה בעולם הכלכלי הקלאסי, שבו מוצר עולה כסף, היא מתקשה להיות החברה הדומיננטית כפי שמוצרים הניתנים בחינם.

הקזינו של פייסבוק

פייסבוק נוסדה בשנת 2006 לכלל הציבור, והציעה לגולשים אפשרות לשתף את מצב רוחם או הרהורים שונים שעלו ברוחם, ולהעלות לצד כל פוסט את התמונות האישיות שלהם. על ידי השיתוף חבריהם יכלו לצפות בתמונות ולהגיב בהתאם.

הכלים שפייסבוק פיתחה באמצעות מהנדסים שעיצבו את הפלטפורמה, הם בדיוק כמו מכונות המזל בלאס וגאס. פייסבוק מעצבת את ההתמכרות. בכל פעם רכיב כזה או אחר לוכד את תשומת הלב של הגולש, והוא מתקשה לצאת ולהתנתק. הגולש מתמכר לרעש של מכונת המזל, ובכל פעם שהוא נכנס אל פייסבוק הוא מצפה לראות אם הוא זכה. מה מכונת המזל תגריל עבורו? מה דף ההזנות הראשי של פייסבוק יפתיע הפעם?  מטרתה לשאוב כמה שיותר מידע אישי על הרגלי הגלישה, לטובת חברות הפרסום, אשר מקבלות כלי ניתוח ופילוח במטרה ליצור פרסום אפקטיבי ויעיל.

הכלים שפייסבוק פיתחה באמצעות מהנדסים שעיצבו את הפלטפורמה,דומים למכונות המזל בלאס וגאס. פייסבוק מעצבת את ההתמכרות. בכל פעם רכיב כזה או אחר לוכד את תשומת הלב של הגולש, והוא מתקשה לצאת ולהתנתק

הרשתות החברתיות ואבטחת המידע

ג'רון לניר, ממציא טכנולוגיית המציאות הווירטואלית, מכנה את פייסבוק וגוגל אימפריות לשינוי התנהגות. הוא טוען כי ההשפעה של פייסבוק וגוגל על החברה האנושית פוגעת בה עד אובדן האפשרות לדון בבעיות חברתיות, ולקבל מידע מהימן.

ההשפעה של פייסבוק וגוגל על משאל העם בבריטניה או בבחירות בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ יצרה מציאות אלטרנטיבית, בה לאמת אין עוצמה מול שקר. הצפת הגולשים במידע שקרי לעומת מידע מהימן נתפס על ידי הגולש כשני צדדים של אותו מטבע משום ששני הדברים גם יחד מקבלים ביטוי פייסבוק ובגוגל.

המודל העסקי של גוגל ופייסבוק מבוסס על ריגול, פילוח, מעקבים ועוד, משום שהן מציעות למפרסמים את הכלים הטכנולוגיים הטובים ביותר. לכן זהו מעגל שבו החברות והצרכנים לכודים בו. המשתמשים מכורים לשירותי החברות, והחברות מחויבות לחברות המפרסמות. אולם זהו מודל שייכשל.

הכישלון באבטחת המידע של שתי החברות גם יחד – להבטיח את שמירת המידע האישי של הגולשים,  התמונות, המיילים, ההתכתבויות האישיות ועוד, הוא כישלון מתמשך, והוא ימשיך לפגוע באמינות המוצרים.

אבטחת מידע אינה משחק הרכבה של קוביות, המורכב משם משתמש, סיסמה, ומערך של הגנות ותוכנות. זוהי ארכיטקטורה שעל בסיסה מתכנתים את הפלטפורמה. עמודי היסוד של האינטרנט הם כלי ההצפנה ואבטחת המידע. משום שהאינטרנט נולד לשתף מידע בין אם הוא מדעי או היסטורי, הוא לא תוכנן לבצע העברות כספים, לשלוח מסמכים אישיים ולהעלות תמונות וסרטים משפחתיים.

ג'רון לניר, ממציא טכנולוגיית המציאות הווירטואלית, מכנה את פייסבוק וגוגל 'אימפריות לשינוי התנהגות'. לטענתו, השפעת פייסבוק וגוגל על החברה האנושית פוגענית

חשבו למשל, מה אם רשת חברתית כלשהו הייתה משלמת לצרכנים כסף, במטרה לעודד אותם ולהעלות פוסטים מהימנים. האם זה לא היה תורם לחברה האנושית?

מודל שבו הצרכנים הופכים ממוצרים ללקוחות. מודל שבו הגולשים חדלים לייצר תכנים עבור אחרים ולהעשיר את בעלי הפלטפורמה, אלא מתוגמלים על המידע שהם מעבירים אל חברות מסחריות, שעושות כסף מהמידע האישי שנמסר להן ללא עלות.

חשבו למשל, על אתר רפואי אשר מקבל כסף ומספק מידע מהימן אודות תרופות, חיסונים, ממצאים מדעיים ועוד – מאשר אתרים שמתגלגלים ברחבי הרשת, בחינם, אך מאחוריהם עומדים גופים או שרלטנים וחסרי ידע, המצליחים באמצעות הבמה האינטרנטית להשפיע במידה רבה.

הדרך שבה אנשים מתקשרים האחד עם האחר אינה צריכה לעבור באמצעות מתווך, אשר מבקש לנצל לצרכיו את הצורך האנושי הבסיסי ליצור ולטפח קשרים. היא צריכה לעבור דרך מתווכים אשר מקבלים תשלום סביר, ומספקים שירות מהימן וחף ממניפולציות טכנולוגיות שונות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,447 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 8 באוגוסט 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

סקר: הליכוד יורד במנדט, בנט מצמצם את הפער מנתניהו

מיקי זוהר: אם כחול-לבן יסכימו לתקציב חד שנתי לא יהיו בחירות ● ניר ברקת: לכ"ץ אין קשב, האגו שלו גדול מדי ● מאות הפגינו בבלפור ובקיסריה ● פייסבוק הסירה שלושה חשבונות שפורסמו בהם דברי הסתה נגד נתניהו ● "מעיין נובע של חכמת ישראל": הפוליטיקאים ספדו לרב עדין שטיינזלץ שמת הבוקר

עוד 28 עדכונים

גוף ראשון עולם של יהודה נוריאלים

פרשת יהודה נוריאל, והתגובות עליה, העלו בי שדים שביעבעו מתחת לפני השטח. הציפו את הפרדוקס שמוטמע עמוק כל כך בתוכנו. זה מתחיל כשהחברה – ההורים, הפרסומות בטלוויזיה, חברים לשכבה – אומרת לך: כאישה, עליך להיות עדינה, עלמה במצוקה, לחכות לנסיך שיגאל אותך מרפיון ידייך הנובע מהיותך אישה בעולם.

כשאת מנסה להתנגד, להציע אלטרנטיבה, לומר – "אני שווה לכל גבר, אני אישה חזקה", יאמרו לך שלא ניתן להתכחש לשוני הביולוגי הבסיסי שמאפשר לכל גבר באשר הוא לתפוס אותך ולזיין אותך בניגוד לרצונך. לא שאנחנו אומרים שזה בסדר, כן? לא שאנחנו מצדיקים אותו, אבל רק שתדעי שאת לא יכולה להתנגד גם אם היית רוצה כי את אישה, ואישה – חלשה.

אספר לכם מה קורה אחר כך:

אחר כך את מתבגרת קצת, עדיין ילדה, מנסה להבין מי את בעולם הזה. לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים שסביבם) שהם עדיין בחיים.

לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים סביבם) שהם עדיין בחיים

והם יודעים מה את צריכה – שיגידו לך שאת יפה, שאת חכמה, שאת משהו מיוחד. שיסתכלו עליך ויראו אותך. וכשאת באה ממקום של חוסר – ובגיל ההתבגרות, כשאת רק מגלה ניצנים ראשונים של זהות, כשאת עדיין מנסה להבין מי נגד מי, ואולי אבא שלך, גבר בעצמו, הוא לא האב הנוכח של השנה, או נרקסיסט בעצמו, או שניהם – לא צריך הרבה כדי לקנות אותך.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ.

עד גיל שמונה-עשרה איבדתי אמון בגברים מכל הסוגים. זה התחיל בגיל צעיר, כשנקריתי בדרכם של חבורת בנים מתבגרים "סקרנים", שהעבירו אותי מיד ליד ועד היום לא התנצלו על זה. יש לציין שהיינו "חברים טובים" ונשארנו בקשר עד לפני שנים אחדות. אולי אתם שואלים את עצמכם, איך זה הגיוני. אז ככה:

ההורים בשלהי תהליך גירושים די מכוער, שניהם מרוכזים בעצמם בעיקר, לא פנויים לשים לב, וגם סומכים עליי – כי אני ילדה נורא עצמאית. בגיל ארבע-עשרה אני יוצאת לעולם, מצוידת בהרבה עקרונות ומעט הבנה אמיתית של המורכבות הגדולה שמרכיבה את המציאות.

בבית-הספר אני מוזרה מכדי להיות מקובלת, וגם החברות המעטות שיש לי לא מבינות אותי. תמיד הייתי החוצנית של הכיתה, והחוצנות הלא מתנצלת שלי גררה השפלות לרוב. אותה חבורה שמאוחר יותר הפכה לחבורה שלי, ואחר כך לנקודה שבה הכל התחיל להידרדר – התחילה בתור חבורת בנים שמשפילים אותי כי אני לא מנסה להתאים את עצמי לסטנדרטים שלהם.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ

בשלב מסוים משהו השתנה, התקרבתי לאחת הבנות שהיתה חברה שלהם, והיא הציגה אותי כאחת משלהם ומהר מאוד הדחקתי את ההשפלה וקיבלתי את ההצעה להיות חלק. זה הרי כל מה שרציתי.

מאותו רגע הפכתי לכלי, למשחק, לאיזה גוף שאפשר לעשות עליו ניסיונות ואחר כך לצאת לעולם האמיתי ולפגוש בנות אמיתיות. כל כך הייתי תלויה בקבלה של אלו שהוקיעו אותי, ששכנעתי את עצמי שזה התפקיד שלי בעולם הזה. שמעתי את המונח שרמוטה ואמרתי, אם יש מונח כזה זה אומר שיש דבר כזה, ואם יש דבר כזה מישהו צריך להיות הדבר הזה, וכנראה שאני פשוט זה. שרמוטה.

וכך (תכתיבי החברה ו)היגיון של ילדה בת ארבע-עשרה המשיכו להוביל אותי כמעט עשור קדימה בכל צעד ומצלים על צעדיי עד עצם היום הזה.

בשלב מסוים נפסקו ה"התנסויות", כפי שהגדרתי אותן אז, ומה שהיה לא דובר יותר בינינו עד היום. בשלב זה כבר הייתי מטושטשת לגמרי לעצמי. הרגשתי שהגוף שלי הוא הנכס היחיד שיש לי, והבנתי שאני צריכה לעבוד עם מה שיש לי. קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים, משום שזה מה שהכרתי. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות, ומי שלא היה כזה – או שהוא עושה בכאילו או שאני פשוט לא מספיק טובה בשבילו.

קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות

כל פעם ששכבתי עם מישהו והוא התכחש אליי מיד לאחר מכן, לרוב כי אני צעירה מדי – צעירה מדי בשביל לבלות איתו, אבל בוגרת מספיק כדי לשכב איתו – זה היה עוד אישור לעליבות שלי עצמי, לחוסר התקווה, לאמונה שאני טובה מספיק רק בתור זיון.

הסתמכתי על מדגם מפוקפק של גברים בין הגילאים 23 ו-40 שלא עצרו לרגע להקשיב לילדה השבורה שביקשה חיבוק, ובמקום זה עשו כאילו הם מקשיבים עד שהיא התפשטה ואז הם זיינו אותה והזמינו לה מונית כי הם "צריכים לקום מוקדם".

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים, בעידוד חבריו הרווקים המזדקנים שעבורם זו הייתה מטרת חיים לזיין כל כוס בעיר, וכמה שיותר צעיר, וכל האמצעים כשרים.

הדובדבן שבקצפת היה חבר של חברים, כמעט בגילי. התרגשתי מהמתח שנבנה בינינו, הרגשתי שסוף סוף מישהו רואה אותי כפי שאני, הוא ידע שאני מזדיינת ולא הייתה לו בעיה עם זה. בדיעבד, זו היתה הנקודה. אחרי שנים שבהן האמנתי שאף גבר לא ירצה אותי כשאני "משומשת" ככה, הוא ידע וזה לא הפריע לו. באותה נקודה כבר הייתי שלו.

מעבר לכך שלא הפריעה לו ההיסטוריה המפוקפקת שלי, נראה שבאופן כללי לא ממש עניין אותו מי אני ומה אני. כבר בתחילת הקשר הוא לא טרח להסתכל עליי או לדבר איתי. יכולנו לצאת לאכול ובמשך שעה שלמה הייתי מתפתלת ומחפשת נושאי שיחה והוא היה עונה בלקוניות ובקושי יוצר איתי קשר עין. כשהייתי מנסה למחות, הוא היה הופך לגבר רגיש ורחום וחנון, מלטף לי את השיער ואומר לי שהוא אוהב אותי ושהוא לא התכוון. כל כך ניסיתי לשכנע את עצמי שסוף סוף מצאתי גבר הגון, שמשפט כזה היה מספיק כדי למוסס, או לפחות לדחוק לפינה אפלה מאוד, את כל מה שידעתי שאני מרגישה.

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים

מהר מאוד התחלתי לראות את עצמי רק דרך העיניים שלו – שיעממתי את עצמי, לא ראיתי בעצמי שום דבר טוב. האפאתיות המוכרת כל כך גרמה לי לצאת למלחמה על תשומת הלב שלו, לנסות להוכיח לו שאני כן מספיק טובה, רק לא להפסיד אותו. כי מי עוד מסוגל לדעת עליי את מה שהוא יודע ועדיין לאהוב אותי.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה שאי אפשר לסבול אותה. אם כל מה שאני זה הוא, כשהוא הולך לא היה נשאר ממני כלום מלבד הציפיה שיחזור.

הוא היה מפלרטט עם בנות אחרות לידי והייתי אומרת לעצמי – עדיף לו להיות איתה, היא הרבה יותר מעניינת ממני. מה יש לי להציע בכלל שאין לכל בחורה אחרת ברחוב. הייתי תופסת אותו מתכתב עם בנות אחרות, שולח לבבות ומצחקק כמו ילדה מאוהבת, והייתי מוכנה כבר לעימות כשהוא היה פשוט מתוודה.

וכשהתלבטתי מה עכשיו, כשאני יודעת בעומק ליבי שאני לא מסוגלת לעזוב אותו, הוא היה מפטיר "אני אוהב אותך, אני בחיים לא אפגע בך", בלי לדבר על הצעדים הקונקרטיים שבהם הוא מתכנן לנקוט כדי לא לפגוע בי, והייתי עוזבת את זה. הוא אמר לי שהוא בקטע של החברה הכי טובה שלי כאילו שזה דבר לגיטימי להגיד ואני, שכבר לא נשאר לי היגיון עצמאי, הצדקתי אותו ותירצתי בשבילו וסיפרתי לעצמי שכנות זה מרכיב חשוב בקשר.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה בלתי נסבלת

כשנחלצתי בקושי נותרתי צל של בנאדם, לא זכרתי מי אני ולמה. לקח לי חודשים ארוכים לשלוף את עצמי מהדיכאון השחור שנכנסתי אליו, עמוק יותר ויותר עם כל יום שבו הוא היה חלק מחיי.

לא הכרתי את יהודה נוריאל והוא לא פגע בי, אבל הכרתי יהודה נוריאלים כמוהו. אז מה אני, פשוט טיפשה? אישה חלשה? זה מה שאמרתי לעצמי שנים. אל תטעו. וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים שאומר – את חלשה, את תמימה מדי, את נותנת שינצלו אותך, לא התנגדת, התלבשת חשוף מדי, שתית יותר מדי ואז עלית אליו – מה ציפית שיקרה?

תשמרי על הכוס שלך! אם את לא תשמרי עליו אף אחד לא ישמור עליו בשבילך! ואם לא שמרת עליו מספיק טוב זו אשמתך הבלעדית! 

אומרים לנו שאנחנו חלשות כי לא אמרנו לא, כי אף אחד לא הצמיד לנו סכין לצוואר (ברוב המקרים) ובכל זאת נשארנו שם.

ואז אנחנו מנסות להשמיע קול ולהגיד די! ואז אומרים לנו שאנחנו אופורטוניסטיות, שאנחנו פתייניות ונקמניות.

אז מה כן?

מפקפקים באמינות שלנו כאילו יש למישהי סיבה להתלונן על פגיעה מינית סתם ככה, כי זה כזה כיף וקליל, ולא תהליך שהוא נורא כמעט כמו האונס המקורי, שבו חוקרים אותך כאילו היית את הנאשמת, ושואלים שאלות כמו "האם היית רטובה", ואז את מגיעה למשפט (או שהתיק נסגר הרבה לפני כן) ואת נאלצת לעמוד מול שופטים שמרשים לעצמם להגיד ש"יש נשים שנהנות מאונס".

וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים

וכולנו קורבנות בתוך המציאות האלימה הזו. גם גברים נפגעים מינית – עד גיל שלוש-עשרה אפילו בשיעור שווה לזה של הנשים הנפגעות. כמעט אף אחד מהם לא מדבר על זה, כי אם מישהו הצליח לכבוש אותך אתה לא גבר, או לכל הפחות גבר חלש מאוד – עוד חתיכה ממשחק התפקידים הענק שכולנו פיונים בו.

וכך מעגל האימה הולך ומשחזר את עצמו, כשהפוגעים ממשיכים בחייהם ומקבלים אישור שבשתיקה למעשיהם, והנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים שבהן, משומה, אף אחד לא ממש מתעסק.

ואז הפוגע שלך מת ואת מחליטה לצאת לאור כי את מבינה שכבר אין לך ממה לפחד, ואת מבינה שאם תמשיכי לשתוק את תמשיכי לפחד ותמשיכי להאשים את עצמך. ואז מהביבים מזדחלים כל מיני טוקבקיסטים שכלואים כל כך עמוק בתוך המשחק, ומאשימים אותך כדי להרגיש יותר טוב עם הפעם ההיא שהם שכבו עם איזה אחת חצי מעולפת בלי לחשוב, או שהם ראו איזו אחת כזו עם חבר שלהם ולא אמרו לו כלום.

והם לא מבינים בכלל כמה המילים שלהם מכוונות בדיוק לפצע המדמם הענק שנמצא עמוק בתוכך, שאת נאבקת איתו כל יום, כל דקה, כל פעם שמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך ואת לא בטוחה אם להאמין לו.

אומרים לך לגלות קצת אחריות אישית. ואני אומרת לכם – תתחילו להסתכל פנימה. תתחילו לעשות חשבון נפש עם כל החלקים הרקובים שמדברים מתוככם. אלימות היא לא רק אונס בסמטה חשוכה, היא לא רק סימנים סגולים. אלימות היא עליונות, היא האמונה שזכותי לשלוט באדם אחר, להחליט בשבילו, להגיד לו מה נכון ולא נכון לו.

הנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים

בסופו של יום כולנו בני אדם, כולנו זקוקים לחום ואהבה ולאישור, כולנו זקוקים לבית. אין בזה רע. אל לנו לתת לאף אחד להשפיל אותנו משום שאנו מוכנים להודות בכך, או להשתמש בידיעה הזו כדי לנצל ולפגוע בנו. אל לנו לתת יד להצדקה של מעשים מהסוג הזה. ועלינו להיות מודעים להשלכות של המעשים ושל המילים שלנו, וגם של השתיקה. ולהבין שאנחנו עוסקים בבני אדם אמיתיים, בשר ודם לב וכליות, בדיוק כמותנו, ומוטלת עלינו האחריות ללמוד להקשיב זה לזה, ולהיות ראויים להקשבה.

אשמה

אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר
אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר

לכן אפשר, ולכן אפשר,
לכרסם אותי. לכרסם אותי.
ולכן אפשר לכרסם אותי.

גם אם אני קצת קשה ללעיסה
גם אם לא נראה שאני ממש רוצה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה

ולכן אפשר לכרסם אותי
לכרסם אותי
לכן אפשר לכרסם אותי.

הגר שמיע היא סטודנטית לפסיכולוגיה, מורה ליוגה, סולנית בלהקת רוק וכותבת. מאמינה בטוב הבסיסי בבני האדם, מכירה בסבל הקיומי הבלתי נמנע, ומתקיימת בתווך שבין השניים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים ... המשך קריאה

הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים לעצמך ולטובת אחרים. זן גם דרך נהדרת להתמודד גם עם התלאות שחווית. אני לא מכיר אותך אבל הסיפור שלך היה עבורי סיפור חשוב ללמוד משהו על נערה בגיל ההתבגרות. ואני פוגש מאות נערות ונערים כל יום ואת נתת לי מתנה גדולה ברשימה הזו שלך. תודה. רם כהן

עוד 1,960 מילים ו-4 תגובות

למקרה שפיספסת

ראיון ממלזיה באהבה

מלזיה הרשמית נחשבת למבקרת חריפה של ישראל, והמנהיג המיתולוגי שלה ידוע באנטישמיות שלו ● אבל מחקר שמבוסס על שיחות אישיות עם מלזים צעירים מגלה תמונה אחרת ● הם סקרנים להכיר ישראלים ויהודים, ונתקלים בבעיות דומות מול שלטון דתי ולאומני, הפועל להגבלת חירויות הפרט שלהם ● החוקרת מארי איינסלי מספרת על "המלזים החדשים", ושופכת אור על התרבות הפוליטית הייחודית במדינה שישראלים מעטים ביקרו בה

עוד 2,093 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
חַיְזָרִים

מי שידוע בקמצנותו החולנית לא יוכל להאמין שאנשים מוכנים להשקיע מזמנם, ממרצם ומכספם בהתנדבות למען עקרונות שהם מאמינים בהם. מבחינתו, חייבת להיות אחרי הפגנה לפחות ארוחת בוקר במלון יוקרה, ובלי ספק גם מימון נדיב מבעלי הון זרים. אחרת, למה שיעשו זאת?

עוד 1,124 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 88 ימים לבחירות

הרפובליקאים שמנסים להיפטר מטראמפ, או לפחות לשגע אותו

קבוצת רפובליקאים מצליחה בימים אלה לעשות את מה שאף דמוקרט לא הצליח: להוציא את דונלד טראמפ משלוותו ● פרויקט לינקולן, שהושק על ידי פעילים רפובליקאים בולטים, משחרר פרסומות ויראליות בקצב מסחרר במטרה להעיף את טראמפ מהבית הלבן ולהחזיר את המפלגה למסלול השמרני ● ספק אם זה ישפיע על הבחירות ● וספק אם המפלגה של ימי רייגן עדיין קיימת

עוד 1,253 מילים

שכחו שהם עובדים בשבילנו

לפי האלימות הגואה במוקדי המחאות השבוע, אנחנו דה-פקטו במלחמת אזרחים. זה עניין של זמן עד שמוחים יתחילו להביא איתם אמצעי הגנה מפני כנופיות בחסות הממשל, ומהמשטרה קלת הלום וההדק. ומשם הדרך להרוג הראשון של מחאת 2020 היא בלתי נמנעת.

כדי למנוע את העתיד הזה הגיע הזמן שנתחיל דיון על מה המחאות האלו באמת, ונפעל בהתאם.

לפי האלימות הגואה במוקדי המחאות, אנחנו דה-פקטו במלחמת אזרחים. זה עניין של זמן עד שמוחים יביאו אמצעי הגנה מפני כנופיות בחסות הממשל, ומהמשטרה קלת הלום וההדק. ומשם הדרך להרוג הראשון קצרה

אני מעריץ את אמיר השכל, ומאמין שיום אחד הוא ידליק משואה. מעבר לזה שאמיר הוא גיבור אמיתי – טייס, יום כיפור, יזם את “עדים במדים” – הוא עומד מאז שנת 2016 במחאת יחיד הקוראת להתפטרות ראש הממשלה. כמו כל התנועות והפרטים שבאו בהשראתו, אמיר שם כי הוא מרגיש שגנבו לו את המדינה. המדינה האהובה שלנו, שנבנתה על נרטיב מוסרי שאליו אנחנו מחויבים. 

מחויבים, עקב הלקחים שאנחנו למדנו על עצמנו כעם נרדף. מחויבים, כי בשם הנרטיב הזה הקרבנו כבר כל-כך הרבה. ועכשיו, הנרטיב הזה – הישראלי הצודק והיפה שלנו – מושחת ע”י העומד בראשה. כאילו שהעומד בראשה הוא הבעיה, ולא רק עוד סימפטום לשיטה שהפסיקה לתפקד.

שכבת הגיל שאפיינה את המחאות עד פרוץ הקורונה היא 50+, והם אף פעם לא הבינו למה הם לא רואים איתם את הילדים והנכדים שלהם, “הדור הצעיר” בשפתם.

בכנות, לדור שלנו לא כל-כך אכפת מהעבר. חשוב לנו מאוד ללמוד ממנו, אבל האמת היא שאנחנו לא נעולים על לשמר אותו. גם כשאנחנו מסתכלים אחורה, על האידיאל הזה שמתארים, אנחנו מגלים שכבר העלימו כאן עין מהרבה עוולות עבר; כלפי מיעוטים, כלפי עולים, כלפי עדות, כלפי נשים, כלפי ניצולי שואה, כלפי הסביבה.

כלפי כל מי שלא היה חלק מ'המחוברים'. אז עכשיו התעוררתם? תודה באמת. האדמה כבר חרוכה.

בכנות, לדור שלנו לא כ"כ אכפת מהעבר. חשוב לנו ללמוד ממנו, אבל אנחנו לא נעולים על לשמר אותו. גם כשמסתכלים אחורה, על האידיאל הזה שמתארים, אנחנו מגלים שכבר העלימו כאן עין מהרבה עוולות עבר

אנחנו תמיד הרבה יותר עסוקים באיך לבנות את העתיד החדש. זה שאנחנו והילדים שלנו באמת ראויים לו.

אותו 1% שנאחז במוקדי ההון והכוח עומד לחלוף מהעולם, מתוקף החוק הפיזיקלי הבסיסי שנקרא זמן. והשאלה האמיתית היא מה יהיה כאן ביום שאחרי. אכן, ישנם “בומרים” שהרוויחו מכך שבדור שלהם מנועי הקפיטליזם נכנסו להיפר-דרייב, ואפשרו להם להגיע לקורת גג ופנסיות מנופחות יחסית בקלות. זאת הזדמנות שאנחנו לא נזכה לה. אבל התודעה של הדור שלנו תמיד שאפה רחוק יותר מאשר רק להזדקן בנוחות ונהנתנות.

אנחנו פחות חומריים, יותר חולמים, ויותר פרו-אקטיביים. בזמן שאתם קוננתם על מה שאבד, אנחנו בנינו מנגנונים, חברות, טכנולוגיות ותוכניות כדי לקחת חזרה את מה ששלנו.

אז פרצה הקורונה, וההתנהלות הכושלת של הממשלה שלנו על כל נציגיה ומוסדותיה, בהווה ובעבר, נחשפה במערומיה.

פתאום אתה אדם בן 31, שמסתכל ימינה ושמאלה ורואה את האנשים והנשים שעמדו איתו כתף אל כתף במסע אל עבר אותה תמונת עתיד – קורסים אחת אחרי השני. עצמאיות, שכירים, בעלות עסקים, אמנים, עובדות סוציאליות, עובדי ציבור – כולם בקושי מחזיקים את הראש מעל המים. בזמן שהממשלה הנוכחית ממשיכה לממן קבוצות לחץ ופשיטות רגל של מליארדרים, מתוך הנכסים הכלכליים המעטים שכן הצלחנו לצבור.

אותו 1% שנאחז במוקדי ההון והכוח עומד לחלוף מהעולם. ישנם “בומרים” שמנועי קפיטליזם בהיפר-דרייב אפשרו להם קורת גג ופנסיות מנופחות, הזדמנות שלא נזכה לה, אבל התודעה שלנו שואפת רחוק יותר

מחאת הדור החדש היא לא על העבר שגנבו לנו. היא על זה שגונבים לנו מתחת לאף את האפשרות לבנות עתיד.

לכן, כל הזעקות והמחאות הסקטוריאליות, נכונות וצודקות ככל שיהיו, טועות בדרישות שלהן. הם שם למעלה שכחו שהם בעצם עובדים בשבילנו. ואמנם בחרנו בהם, אבל הם עדיין צריכים להביא תוצאות.

ומה עושים כשעובד לא מתפקד כמו שהוא אמור? מבקשים ממנו לבנות תכנית ולהציג למנהל.

במקום שכל אחת ואחד מאיתנו ימשוך קצת אליו את השמיכה שגם ככה לא קיימת, כולנו אמורים לעמוד שלובי ידיים ולדרוש ביחד את הדבר ההגיוני היחידי שיאפשר לנו לצאת מהמשבר הזה כעם אחד אל עבר עתיד נורמלי: תקציב הבראה לאומי עקרוני לחמש שנים, אשר יחייב כל ממשלה שתקום, יתייחס בצורה שווה ושוויונית לכל צרכי האוכלוסייה, ויובא לאישור במשאל עם.

ועד אז שיפסיקו עם בזבוז כספי הציבור ויצאו לחל"ת בעצמם, כמו 20% מעם ישראל.

נ.ב.

דור חדש זה לא עניין של גיל.

(וגם גילוי נאות: אמיר השכל היה המדריך שלי במסע לפולין במסגרת קורס חובלים, והוא גרם לי לבכות משיר של אפרת גוש. לא מתאים).

נתי בירמן מנועים הוא אבא של איתמר ולוקא, בן זוגה של איירין, סטארטרפיסט בדימוס, ועובד כמנהל פיתוח עסקי בהייטק. בעברו היה מנכ”ל מפלגת ישר ז”ל, וממובילי מחאת "מוציאים את הבנקים מכיתות הלימוד". כיום אחד מיני רבים בקואליציית ‘דור חדש’.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 676 מילים
עודכן לפני 4 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נתניהו מביט קדימה לנובמבר ובעיני רוחו רואה את גוש הימין זוכה ב-61 מנדטים לפחות ● הוא מדמיין כיצד יבצע סוף סוף את המהפכה שלו - יועמ"ש חדש, פסקת ההתגברות, חוק צרפתי, וכל מה שצריך כדי למחוק/לעכב/לדחות את המשפט שאין לו סיכוי רב לצאת ממנו בשלום ● את הפנטזיות האלה, לא המפלגות החרדיות, לא כחול-לבן ואפילו לא בכירי הליכוד יכולים לעצור ● פרשנות

עוד 448 מילים

הממונה התעמר, ההנהלה התעלמה

מעקב זמן ישראל עשרות בני נוער והוריהם מוחים על התנהלות משפילה בתחנת מד"א ברחובות, תחת ניהולו של ציון בוארון ● תלונות שהוגשו למנכ"ל מד"א טופלו בכפפות של משי או טויחו, אף שחלקן נמצאו מוצדקות ● "ראיתי ילדים בוכים בתחנה מהאגרסיביות של ציון. הם פשוט לא מצליחים להתמודד עם האימה הזאת", אומר הורה של אחת המתנדבות בתחנה ● מד״א בתגובה: "הטענות החדשות שהגיעו לידי מד"א יבדקו באופן מעמיק"

עוד 1,398 מילים

ב-1 בספטמבר תיפתח כאן עונת הציד. ולא, זאת לא מטפורה

אלפי ישראלים רשאים להרוג חיות בר להנאתם ב"עונת הציד" בין ספטמבר לינואר, מתוקפן של מסורות ישנות וחקיקה לא מעודכנת ● הצעת חוק חדשה קוראת להוציא את הציד ה"ספורטיבי" מחוץ לחוק ● ישראל של היום היא לא אנגליה של המאה ה-18, והגיע הזמן להכיר בכך

עוד 611 מילים ו-2 תגובות

הדרך היחידה לחשוף את הבלוף של נתניהו

בחדשות 12 מזהירים מדי ערב מפני "סכנת הבחירות" כאילו מדובר באירוע קטלני ● גם באופוזיציה ובכחול-לבן חוששים מהליכה לקלפי ● אבל לנתניהו, שלא ניצח באף מערכת בחירות מאז 2015 ומכהן כמעט מכוח האינרציה, יש סיבות טובות יותר לפחד ● בהיעדר אפשרויות ריאליות אחרות להחליפו, בחירות הן אולי המהלך היחיד שיכול לתת תקווה לאזרחי ישראל ● דעה

עוד 1,353 מילים ו-2 תגובות

פדופיליה הרבנית החשודה, והפוליטיקה הקטנה

הקהילה היהודית באוסטרליה נודעה בתמיכה הכמעט-מוחלטת שלה בישראל, שהתבטאה גם בתרומות כספיות משמעותיות ● אבל אז הגיעה פרשת החרדית החשודה בפדופיליה, מלכה לייפר, והניסיון של ליצמן למנוע את הסגרתה לאוסטרליה ● גם נתניהו תרם את חלקו, בכך שהאריך בעבר את כהונת ליצמן במשרד הבריאות ● "חשבנו שישראל היא מדינה קטנה ומושלמת", אומרים האוסטרלים, "עכשיו זה התנפץ"

עוד 2,491 מילים

הליכוד לא עומד בהסכמים - ממשלת האחדות על סף פיצוץ

לראשונה אי פעם, אין סדר יום לישיבת הממשלה ביום ראשון ● בכחול לבן משוכנעים שנתניהו רוצה לפרק את הממשלה ● סקר: הליכוד ממשיך לאבד מנדטים ● מידת ההתאמה של גנץ לראשות הממשלה בשפל ● סגר סופי השבוע בוטל ● החרדים לא יתמכו בהליכה לבחירות ● גלנט: לא בטוח שהכל יהיה מוכן לפתיחת שנת הלימודים ● המכון בנס ציונה קיבל אישור לניסוי בבני אדם בחיסון קורונה ● פייסבוק הסירה את הפוסט של פייגלין שהביע שמחה על האסון בביירות

עוד 29 עדכונים

הכנסת זרקה לפח את פסקת ההתגברות של איילת שקד

שרת המשפטים לשעבר רשפה אתמול מזעם, אחרי שהצעת חוק פסקת ההתגברות שלה נדחתה בקריאה טרומית ● אלא שגם אם כל חברי הליכוד והמפלגות החרדיות היו נוכחים בהצבעה, זה לא היה עוזר לה ● אם יש דבר ששקד מבינה היטב, זה את המשמעות של רוב מוחץ של 71 ח"כים ● שקד נוהגת לומר כי הכנסת משקפת את רצון העם. ובכן, העם אמר את דברו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בנט עלה על סוס חזק - הקורונה - בעוד ששותפתו העיקרית לשעבר מתמקדת בסוס הרבה יותר חלש. סמוטריץ איתה בענין - הצעה שלו לחקיקה פרלממטרית של שופטים גם נדחתה. אם בנט אוהב את המודל של בוני וק... המשך קריאה

בנט עלה על סוס חזק – הקורונה – בעוד ששותפתו העיקרית לשעבר מתמקדת בסוס הרבה יותר חלש. סמוטריץ איתה בענין – הצעה שלו לחקיקה פרלממטרית של שופטים גם נדחתה.
אם בנט אוהב את המודל של בוני וקלייד יש לו באג'נדת הקורונה שלו מישהי פוטנציאלית חדשה שגם צעירה וגם נראית טוב וגם פופולרית עתה: יפעת שאשא ביטון.
והיא אפילו באופן בולט (לפי שמה הן מהבית והן מנישואים) מזרחית כך שמוסיף מימד לתהודה הפוליטית שלו בזמן שענין העדתיות שוב צף (מיקי זוהר, מירי רגב, דודי אמסלם) כי נתניהו זיהה אותו כמכשיר יעיל (אף שבפועל האינטגרציה העדתית בישראל כמעט מליאה. אך זכרונות ומרירות העבר נשארו).
טלנובלה נשית פוליטית בישראל: שרה שנאה את אילת ויפעת תחליף את אילת בשותפות עם נפתלי.
בינתיים לפחות מערכת המשפט ניצלה מעוד התקפה. אם בנט חכם הוא לא יעשה ממנה אג'נדה נוספת. ישאיר זאת לזוג בצלאל-אילת. הרי היא זו ששכנעה את בנט לחבור שוב בבחירות האחרונות לבצלאל – שאבן רחיים על צווארו.

עוד 1,156 מילים ו-1 תגובות

53% ממצביעי הימין בבחירות האחרונות תומכים בטענות המפגינים נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה, 28% מהם תומכים במחאה האישית נגד נתניהו, ו-34% סבורים שהתנהלותו הערכית-אישית גרועה או לא טובה ● בפרק על משבר הקורונה השיבו קרוב ל-70% מהנשאלים כי הכנסתם נפגעה במידה כזאת או אחרת בחודשים האחרונים

עוד 754 מילים

בדרום אפריקה מפיקים לקחים מהאיידס, ומסרבים למות מבושה

דרום אפריקה מתמודדת עד היום עם ההשלכות הקשות של הכחשת מגפת האיידס על ידי מנהיגיה הקודמים ● אבל רופאים וחוקרים הפועלים במדינה רואים בכך קרן אור, בכל הנוגע להתמודדות עם מגפת הקורונה ● בניגוד לארה"ב, למשל, אצלנו מתמודדים עם המשבר בישירות ובאחריות, הם אומרים ● ועדיין, דרום אפריקה ניצבת במקום החמישי בקרב המדינות מוכות הקורונה ובמקום הראשון בשיעור ה-HIV

עוד 1,104 מילים

ההרתעה הישראלית התחזקה - בלי אף ירייה

הפיצוץ בלבנון מבחינת הלבנונים, הימצאות חומרי נפץ של חזבאללה במתחמי מגורים הייתה כל השנים משהו אמורפי ● אבל אחרי הפיצוץ האדיר בנמל ביירות, כולם מבינים את פוטנציאל הנזק והסכנה ● כשמוסיפים זאת למצב הכלכלי בלבנון, חזבאללה הוא הכתובת למחאה ● "דוקטרינת הדאחייה" הישראלית - שמדברת על הרס תשתיות נרחב בלבנון - קיבלה אתמול ממד הרתעתי משמעותי, מבלי שנורה אף כדור ישראלי ● פרשנות

עוד 539 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה