המדינה סוערת בעקבות הטרגדיה של איציק סעידיאן, שבחר להצית עצמו במשרדי אגף השיקום, אחרי שהרגיש שמערכת הטיפול והשיקום של משרד הביטחון הכזיבה אותו בתור אדם עם פוסט-טראומה. כעת כל חיצי הביקורת הציבורית מופנים אל אגף השיקום עצמו, שלא למד להכיר כראוי בפגיעות של פוסט-טראומה, וכן ידוע גם ביחס הנוקשה שלו כלפי אלו עם פגיעה גופנית ניכרת.
אבל האמת היא, שלהאשים את הפקידים באגף השיקום, זה די להאשים את הש״ג. זה לא את הכסף של אבא שלהם הם מחלקים שם באגף השיקום, אלא כספים מתוך תקציב שמשרד הביטחון הקצה לדבר, שנקבע בתקציב המדינה (בימים שבהם הייתה ממשלה שיכולה להעביר תקציב כזה). מה לעשות, משרד הביטחון לא מאפשר להם לתת ללא הגבלה, ולכן נדרשים קריטריונים לחלוקה.
האמת, שלהאשים את פקידי אגף השיקום זה די להאשים את הש״ג. לא את הכסף של אבא שלהם הם מחלקים באגף השיקום, אלא כספים מתקציב שמשרד הביטחון הקצה לדבר מתקציב המדינה, כשהיה כזה
השאלה היא לא האם הקריטריונים מספיק טובים או אם לאו, אלא מדוע התקציב שמועבר לאגף השיקום לא מספיק כדי לתת מענה הולם לדבר כל כך חשוב כמו נכי צה״ל על כל גווניהם. התשובה לכך היא החלוקה הפוליטית האמיתית שקיימת במדינת ישראל: לא בין שמאל לימין, לא בין חילונים דתיים, ואפילו לא בין כן-ביבי ללא-ביבי. מה שקובע באמת את סדר היום השלטוני ואת חלוקת התקציבים, היא החלוקה בין אלו שיש להם ייצוג וכוח פוליטי, לבין אלו שאין להם.
האמת היא, שלנכי צה״ל דווקא יש כוח פוליטי. המימון של ארגון נכי צה״ל מגיע מדמי חבר אשר נגבים מן החברים בו, והאינטרס שלו הוא שיהיו כמה שיותר חברים, מה שגורם לארגון לפעול לכך שיכירו בכמה שיותר נכי צה״ל. עם זאת, כוחו של הארגון ירד: בעבר דמי החבר היו מנוכים באופן אוטומטי מן הקצבה, אך כיום ההצטרפות לארגון היא וולנטרית, מה שפוגע בתקציב הארגון.
כמו כן, הניסיון למנוע מתן קצבאות ביד נדיבה גם לאלו שפחות מגיע להם (אם הפציעה שלהם לא נגרמה עקב השירות הצבאי למשל), הביא לוועדת גורן בזמנו, ולהקשחה בתנאי הזכאות. ההקשחה הזו פגעה בתקציבי השיקום שמעביר משרד הביטחון, ונראה כי כיום נכי צה״ל בכללותם אינם מטופלים כראוי, קל וחומר אלו הסובלים מפוסט טראומה.
אמנם ארגון נכי צה״ל הוא חתול די שמנמן, עם משכורות גבוהות מאד לבכירים שלו, אולם נכי צה״ל עצמם, לרוע מזלם, מתמודדים על קבלת תקציבים מול מיליציות מיסוי עצמאיות נוספות, ושם ישנם כמה חתולים שמנים במיוחד. אלו למשל החרדים, שכל מה שהייצוג הפוליטי שלהם מבקש להבטיח, הוא שהם לעולם לא ישולבו בחברה ולא יתרמו לה, מחשש שהדבר יביא לירידה בכוחו הפוליטי.
השאלה היא לא האם הקריטריונים מספיק טובים או אם לאו, אלא מדוע התקציב שמועבר לאגף השיקום לא מספיק כדי לתת מענה הולם לדבר כל כך חשוב כמו נכי צה״ל על כל גווניהם
אלו גם הוועדים הגדולים והחזקים, שתומכים בחברי ליכוד, כדי שאלו ישמרו על האינטרסים שלהם. אלו גופים עם שאלטר חזק, כמו רשות שדות התעופה, חברת החשמל, עובדי הנמלים, הרכבת, משרתי הקבע; לכל אלו יש מישהו שעובד עבורם, ומספק עבורם את הסחורה. גם המונופולים בתחום האשראי, הבנקים הגדולים והטייקונים נהנים כמובן ממדיניות אוהדת ותומכת מהפוליטיקאים. כמה אירוניה יש בטפילת האשמות שווא בפרקליטות או בבתי המשפט או המשטרה, משרתי ציבור שלהם באמת אין מישהו שישמור על האינטרסים שלהם.
מדוע גם בזה נתניהו אשם? נכון, פוליטיקה תמיד הייתה עסק, מקום שבו נבחרי ציבור עובדים בשביל להיבחר, על ידי שימור הכוח של אלו ששמו אותם בעמדה בה הם נמצאים. שחיתות הייתה גם לפני נתניהו, ברוך השם. אולם לנתניהו תרומה ניכרת בהפיכת הציניות לנורמה השלטת בפוליטיקה: השיטה בישראל היא לא קפיטליזם. גם לא סוציאליזם. הכל זה רק פרוטקציוניזם וציניות.
שלטון הליכוד זרע הרס בלגיטימציה של מנגנונים של איזונים ובלמים בדמוקרטיה שלנו, וכעת מנהיגים ונבחרי ציבור לא עוסקים אפילו לרגע בפעילות ציבורית, מבלי לחשב כמה היא משרתת את טובתם האישית.
אפשר לראות בנוסף את 'סידור הטבחים' של מירי רגב ויואב גלנט, שיעשו שבועיים-שבועיים בדיוני הקבינט. הרי מוסכם כבר שאף אחד לא צריך להתמקצע בתפקיד שלו. הם לא בפוליטיקה בשביל לעבוד. הם שם כדי ליהנות ממנעמי השלטון. בהצבעות בקבינט, הם יצביעו כמו שביבי יגיד להם ממילא, אז לפחות שיתחלקו בהטבות וביוקרה.
מדוע גם בזה נתניהו אשם? נכון, פוליטיקה תמיד הייתה עסק. שחיתות הייתה גם לפני נתניהו, ברוך השם. אולם לנתניהו תרומה ניכרת בהפיכת הציניות לנורמה השלטת בפוליטיקה
דוגמה עדכנית נוספת היא הכוח הפוליטי החזק שקיבלה מפלגת רע״ם בבחירות האחרונות, עם מה שהם מכנים ״המודל החרדי״, כלומר פוליטיקאים שלא באים לשרת שום דבר, מלבד את הציבור שבחר בהם. ברע״ם הבינו באיחור את מה שישראלים שיש להם כוח פוליטי הבינו מזמן: אם הפוליטיקאי שלך לא צריך אותך, הוא לא יעשה בשבילך דבר. מי שכמוני שייך למעמד הביניים או השכבות הפחות-חזקות, יודע שהקול שלו בבחירות לא שווה את הנייר שעליו הוא הודפס. אף אחד לא מייצג אותו בשום מקום.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם