נושא
יהודה ושומרון

קיץ הדמים

ב-31 ביולי 2015 הציתו מחבלים יהודים את בית משפחת דוואבשה בכפר דומא ורצחו את ההורים ובנם התינוק ● יום קודם, במצעד הגאווה בירושלים, גבר חרדי דקר למוות את שירה בנקי ופצע 6 בני אדם ● ארועי קיץ 2015 פערו שסע חברתי עמוק, אשר שורשיו בכיבוש המתמשך בשטחים והתעלמות החברה הדתית מזכויות האחר ● השסע הזה, בלב החברה הישראלית, רק התרחב מאז ● פרשנות

פעיל ימין קיצוני בשטחים ב-2009. אילוסטרציה (צילום: עומר מסינגר/פלאש90)
עומר מסינגר/פלאש90

ב-31 ביולי 2015 הציתו מחבלים יהודים את בית משפחת דוואבשה בכפר דומא ורצחו את ההורים ובנם התינוק ● יום קודם, במצעד הגאווה בירושלים, גבר חרדי דקר למוות את שירה בנקי ופצע 6 בני אדם ● ארועי קיץ 2015 פערו שסע חברתי עמוק, אשר שורשיו בכיבוש המתמשך בשטחים והתעלמות החברה הדתית מזכויות האחר ● השסע הזה, בלב החברה הישראלית, רק התרחב מאז ● פרשנות

עוד 3,153 מילים
עמיחי כהן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
הדס פרוש, פלאש 90

"בסוף, בית המשפט העליון הלך עם הימין בכל המהפכות המרכזיות שלו״

לפרופ׳ עמיחי כהן אין אשליות: ההתקפות על התערבות בג״ץ יימשכו למרות שתמך בכל המהפכות שהוביל הימין מאז שעלה לשלטון ב-1977 ● ״הימין כבר לא מפחד לאבד את השלטון. וכשגוף לא מפחד יותר לאבד את השלטון, אין לו יותר סיבה לכבד מוסדות לא נבחרים״ ● להערכתו, בג״ץ לא יסטה מהקו הזה גם במהפכה הבאה: סיפוח יהודה ושומרון

לפרופ' עמיחי כהן יש תובנה מפתיעה על בית המשפט העליון, הפוכה כמעט לחלוטין מהתפיסה המקובלת. בעוד שהימין הפוליטי סימן את בג"ץ כמעוז שמאלני, שלא לומר מעוז שמאל קיצוני ועוין, כהן טוען ששופטי העליון מגבים כבר עשרות שנים את המהלכים הגדולים והמשמעותיים ביותר של הימין הישראלי.

"בעומק ובמהות, בית המשפט העליון תמך וביצע לגיטימציה עקרונית לכל המהפכות שאיתן הימין עלה לשלטון מאז 1977", הוא אומר.

"הימין ניסה אז לקדם שלוש מהפכות: מהפכה כלכלית, מהפכה התיישבותית ביהודה ושומרון, ומהפכה שלישית – עד כמה שזה נשמע לנו היום מנותק – היא הליברליזם. המערך לא היה ליברלי בשנות ה-70, הוא היה אז בולשביקי.

"שלוש המהפכות האלה נתמכו באופן עקרוני על ידי בית המשפט העליון. ודאי שהתערבו במקומות מסוימים, אולי קידמו את הליברליזם טיפה מעבר – הימין שחרר הרבה כוחות, והייתה מחלוקת פנימית – אם כי אני לא חושב שבית המשפט הלך מעבר למה שהתכוונו דן מרידור ומיקי איתן (ממייצגי הקו הליברלי בליכוד, נ"י)״.

אתה יכול לפרט קצת על שלוש המהפכות האלה?

"מבחינה כלכלית, העליון תמך במהפכה של ההפרטה, למעט הקצה שבקצה, כשהגיעו להפרטת בתי סוהר. בכל מה שפחות מזה – בית המשפט לא התערב.

"בהתיישבות, כנ"ל. בית המשפט ביצע למעשה הליך של לגיטימציה לכל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, למעט שוב, הקצה של הקצה – מעין 'מס' שנדרשו המתנחלים לשלם – לא להתיישב על קרקעות פרטיות.

"בכל ההיסטוריה של ההתיישבות הישראלית ביו"ש, כולל סבסטיה, כמה אנשים היו צריכים לזוז מביתם בגלל בית המשפט? אולי 150 משפחות. גג. על זה מדובר. כהן אינו מזכיר כמובן את ההתנתקות, שהיתה מעשה פוליטי מובהק.

את המהפכה הליברלית מתאר כהן כך: "מפלגות הפועלים ששלטו בישראל עד לשנת 1977 לא היו ליברליות במהותן, במובן של כבוד לאדם היחיד. ביסוד תפיסתו של בן גוריון עמדה חשיבותה של המדינה, הקולקטיב. גם המרכיב של חרות וגם המרכיב של הליברלים, הם כוחות ליברליים באידאולוגיה של מפלגת הליכוד, במובן של זכויות הפרט אל מול המדינה. כך מימי זאב ז'בוטינסקי, וכך בוודאי גם בגין.

"לכן, חוקי היסוד אינם טעות או השמטה של שלטון הליכוד. הם חלק מתפיסת עולם מלאה ושלמה, שבאה לידי ביטוי, למשל, גם באישור שורה של אמנות בינלאומיות בתחום זכויות האדם דווקא תחת שלטון הליכוד. התפיסה הזו אינה מנותקת כמובן מהתפיסה הכלכלית של הליכוד, שמנהיגיו האמינו בכלכלה חופשית.

"בסוף, העליון הלך עם הימין בכל מהפכותיו המרכזיות", הוא מסכם, "ואני חושב שגם במהפכה הנוכחית שמתבצעת, שהיא סיפוח יהודה ושומרון – שקורה כבר בפועל. יהיו מגבלות מסוימות בכל מיני נקודות, אבל בסך הכל ביהמ"ש פועל בתוך המסגרת".

מנחם בגין (צילום: MOSHE MILNER, לע״מ)
מנחם בגין (צילום: משה מילנר, לע״מ)

"הימין הישראלי מחובר לפופוליזם, לא לשמרנות"

כהן הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בקריה האקדמית אונו, בה גם כיהן כדיקן בית הספר למשפטים. טענתו על הגיבוי שנותן העליון לימין הפוליטי אינה היחידה הסותרת הלוך מחשבה נפוץ. במאמר שפרסם לפני שנה הוא קבע נחרצות: "ממשלת ישראל היא המוסד הנבחר החזק ביותר בעולם הדמוקרטי".

"משילות נמצאת על הספקטרום שבין הרצון לממשלה יעילה, לבין ממשלה עם יותר מדי כוח", הוא מסביר. ״אם היעילות מופעלת למטרות טובות, המשילות היא דבר מבורך – אבל כוח הוא כלי משחית.

"אין אדם בהיסטוריה שנתנו לו כוח ללא הגבלה ושלא עשה בו שימוש לרעה, בכוונה או שלא בכוונה. לכן, כשאתה חושב על משילות, אתה צריך תמיד לחשוש, לחשוב מה הסיכונים לאזרח. וזה עוד לפני שמדברים על המיעוטים.

״אין אדם בהיסטוריה שנתנו לו הרבה כוח ביד ושלא עשה בו שימוש לרעה, בכוונה או שלא בכוונה. לכן, כשחושבים על משילות, צריך תמיד לחשוש, לחשוב מה הסיכונים לאזרח״

"בנוסף, המדינה הקפיטליסטית, הליברלית, המודרנית, היא מדינה שבנויה על חופש ועל ממשלה עם פחות כוח, לא יותר כוח.

"אבל הימין אצלנו אומר: אני רוצה ממשלה עם הרבה יותר כוח. יש כאן סתירה מובנית, וזה ההבדל המרכזי בין 'השמרנות הישראלית', במרכאות כפולות, לבין השמרנות האמריקאית שהימין הישראלי מנסה להידמות לה.

"את 'כנס השמרנות' שהיה כאן, למשל, ניסו לתאר כמייצג אידאולוגיה אוניברסלית, אבל זה לא נכון. האידאולוגיה האוניברסלית של השמרנות האמריקאית, שמחוברת להרבה שמרנויות, היא לא לאומית".

כנס השמרנות שעליו מדבר כהן התקיים בשבוע שעבר בבנייני האומה בירושלים. יזמה אותו התנועה לשמרנות ישראלית, הטוענת כי האליטה לא מייצגת מספיק את הרוב השמרני בקרב הציבור. לכן, על פי התנועה, יש לטפח שיח שמרני מקומי, המשלב בין השמרנות האוניברסלית למאפיינים המקומיים – יהדות, ציונות וישראליות.

את כהן זה לא ממש משכנע: ״האידאולוגיה שהימין כאן באמת מחובר אליה היא הפופוליזם, שיש בה מרכיב לאומיות חזק. באידאולוגיה הזאת, המדינה ודאי צריכה להתערב בנושאים תרבותיים וחברתיים, גם אם לא בנושאים כלכליים. אולי זה הפתרון לסתירה".

סתירה בין משילות לשמרנות

הדברים האלה ואחרים מפתיעים מעט כשהם באים מאדם החובש כיפה גדולה.

כהן מבהיר שזו אינה כיפה של "מרכז הרב", החממה של תנועת ההתנחלויות, ושהוא למד בישיבת הר עציון שבאלון שבות, אצל יהודה עמיטל, מייסד תנועת מימד. השיוך הזה, יחד עם התמחותו המקצועית, מסייעים ליישב את הדיסונאנס.

שיקוף נוסף לגישתו היא היוזמה שהוצגה בשבוע שעבר לעיגון השוויון בחוק הלאום, שבה חבר למנהיגים מהעדה הדרוזית ואישים נוספים, בהם השופט בדימוס אליקים רובינשטיין ופרופ' שחר ליפשיץ, גם הם מהציונות הדתית.

"נתניהו תופס כל שר כמתחרה עתידי, אבל בגין ושמיר הבינו את החשיבות של כוחות רבים בתנועה ופיתחו אותם. הייתה להם תפיסה של פיזור כוח, בניית אלטרנטיבות"

החריגה מהקו הרשמי של התנועה מעידה בעיקר על כהן ועמיתיו, שהרי קרוב לוודאי שחברי הכנסת של הציונות הדתית, כמו גם שאר מנהיגי הימין, מודעים היטב לסתירה שבין המשילות לשמרנות האוניברסלית.

הם גם ודאי מודעים היטב לחולשתה של טענת "בג"ץ גנב את הדמוקרטיה", שהרי הכנסת מעבירה כ-150 חוקים בשנה, מליאת הממשלה מעבירה כ-900 החלטות, ומשרדי הממשלה שתחת השרים וראש הממשלה מקבלים אלפי החלטות נוספות.

כדי לטעון ברצינות שבג"ץ לקח לעצמו את השלטון, נדרשת התערבות במאות החלטות בשנה, זה ממש לא המצב בפועל. מאיפה, אם כן, נובעת הביקורת?

"מכיוון שהימין בשלטון הרבה שנים, ברור שבכל פעם שבית המשפט יוצא נגד הממשלה זה נגדו", מנסה כהן להשיב. "ברוב המקרים, בתי משפט כמוסדות עצמאיים לא נבחרים, זוכים לכבוד מפוליטיקאים בגלל החשש מאבדן השלטון.

"הם אומרים 'בסדר, אולי בית המשפט יגן גם עלי כשאהיה במיעוט׳. לכן מכבדים את המערכת המשפטית מלמעלה עד למטה, כולל היועץ המשפטי לממשלה, לכן מכבדים תקשורת חופשית, לכן מכבדים אקדמיה.

"ההבדל הוא שהימין כבר לא מפחד מאיבוד השלטון. וכשגוף לא מפחד יותר, אין לו יותר סיבה לכבד מוסדות לא נבחרים והם מאבדים את הלגיטימציה הפוליטית.

"אני חושב שהימין חי כיום בהרגשה – גם השמאל אגב – שזה עניין קבוע כבר".

אולי לכן ההגנה החזקה על נתניהו, מחשש שאם הוא יילך יאבד גם השלטון.

"אני לא בטוח שבצלאל סמוטריץ' או יריב לוין תופסים את זה כתלוי בפרסונה מסוימת. אני חושב שהם מנתחים דמוגרפית, שבטית, את החברה הישראלית, והגיעו למסקנה שזה הזמן שלהם. הם כבר לא צריכים את המנגנון הזה, הוא לא משרת שום אינטרס פוליטי בטווח הנראה לעין. לכן, זה לא משנה אם אהרן ברק גנב או לא גנב את הדמוקרטיה. מספיק שהוא מגביל במשהו את היכולת שלהם".

קובי אריאלי אמר בשבוע שעבר בגל"צ, שהוא רוצה לגור במדינה שבה אם הכנסת מחליטה להכחיד אותו, היא מכחידה אותו. הוא כמובן לא התכוון לעצמו, כחלק מקבוצת הרוב השולט.

"אין בעולם הדמוקרטי דבר כזה, שבו מוסד נבחר מקבל לבד החלטות קיצוניות כאלה. זה לא קיים. בשיטה שאימצנו, לא העם מחליט אלא הנציגים שבחר, והמעורבות האפקטיבית של העם נעשית פעם בכמה שנים. המעורבות הזו די פרימיטיבית, בהצבעה למקבץ רעיונות שאתה לא באמת מבדיל ביניהם.

"בנוסף לזה ישנה גם שיטת הבחירות המפלגתית, שבה אין לי קשר ישיר עם הנבחר שלי, כמו בהרבה מדינות אחרות שבהן בחירות אזוריות, ואני לא מסוגל באמת להשפיע עליו. בשיטה הזאת, הטיעון 'אני הרוב' הוא טיעון מאוד מפוקפק.

"תחשוב בצורה רציונלית מה קרה כאן בעצם. הלכו פעם בארבע שנים אזרחים והצביעו על רעיונות לא ברורים, לקואליציות שהם לא ידעו מהן, בלי שום אפשרות להשפיע על המדיניות שלהן אחרי זה. זה שהכנסת תגיד 'אני רוב העם ואני יכולה להשמיד', זה טיעון שאפשר לתקוף מהרבה מאוד כיוונים".

דוד בן גוריון (צילום: פריץ כהן, לע״מ)
דוד בן גוריון (צילום: פריץ כהן, לע״מ)

הכל התחיל אצל בן גוריון

אחת המסקנות המרכזיות של כהן, היא שהשיח על בית המשפט העליון הוא הסחת דעת מהשיח הנכון, על כוחן המפורז של הממשלה והכנסת.

"זה לא במקרה הכוח הזה", הוא אומר. "בן גוריון רצה שלטון חזק של קבוצה פוליטית מאוד מצומצמת, שמסוגלת להחזיק ביד את כל המדינה בלי התנגדויות.

"למנחם בגין יש מאמרים שבהם הוא מסביר בצורה מפורשת, שהבסיס לבעייתיות בדמוקרטיה הוא שהיחידות הפוליטיות חזקות מדי. זאת לא הייתה תיאוריה. הוא כתב קונקרטית על מפא"י, שמשתלטת פה על החיים של כולם.

"לו היינו בראשית ימי המדינה והיינו חושבים אחרת על איך לבנות מדינה, היינו אומרים אולי שבית משפט זה בעייתי, אבל שצריך לעשות הפרדת רשויות אחרת. בוא נפזר קצת את הכוחות, ניתן קצת לרשויות המקומיות, נבנה נשיא עם כוח. ככה הכוח לא מרוכז אצל אדם אחד. הרי בן גוריון בכוונה לא נתן לנשיא כוח.

"מה זה בעצם רעיון הממלכתיות, שבן גוריון טבע? הוא אומר שצריך לסגור את הפלמ"ח כי הם מייצגים אלטרנטיבה של פיזור הכוח, ואני לא מוכן. הכוח צריך להיות מרוכז בידי המדינה, והמדינה זה הוא, אין אחר".

אז ההשוואה בין בן גוריון לנתניהו הולכת מעבר לשאלת אורך הכהונה.

"בהחלט. בן גוריון לא באמת חשב שהמדינה זה הוא, אבל הוא כן תפס את הצורך לרכז. בהפוגה הראשונה במלחמת העצמאות ניסתה הממשלה להקים איזו ועדה, שתבחן את ניהול המלחמה. מין קבינט. בן גוריון אמר, אם אתם רוצים אותי בראש המדינה, אני עובד בלי קבינטים ודברים כאלה. אם לא, אני מתפטר. והממשלה נבהלה אז עזבו את זה. הוא ניצח במלחמה בלי ביקורת, בלי קבינט, בלי כלום.

"את הכור בדימונה הוא בנה בלי תקצוב מהכנסת, הייתה לו קופה קטנה מתורמים שלא עברה דרך שום מוסד. בן גוריון היה דמות לא דמוקרטית במובן המקובל.

"לזכותו, ייאמר שהוא עיצב את המערכת כך, שברגע שהציבור החליט בבחירות להפוך את השלטון, המערכת התהפכה. הוא לא יצר מערכת שמקבעת את השלטון גם כשהעם מחליף את דעתו, שזה הסיכון הגדול".

עמיחי כהן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
עמיחי כהן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

מעניין שמנחם בגין, שסבל מהמצב הזה, לא ביצע רפורמה משטרית כשנבחר.

"זה נכון, אבל בגין כיבד מאוד מוסדות שלא הסכימו לדעתו, ובמובן זה הוא היה דמוקרט. היום מדברים על זה ככישלון, איך קרה שהימין בשלטון מאז בגין ולא ביצעו מהפכות באקדמיה, בבית המשפט. זה נתפס כאילו בגין לא היה מספיק חזק. מי שאומר את זה לא מעלה בדעתו שזה היה עיקרון, לא טעות.

"זה היה נכון גם פנים ליכודית. נתניהו תופס כל שר כמתחרה עתידי, אבל בגין ושמיר הבינו את החשיבות של כוחות רבים בתנועה ופיתחו אותם. הייתה להם תפיסה של פיזור כוח, בניית אלטרנטיבות, והרבה כוחות צמחו בליכוד תחתם.

"עם זאת, בגין כן עשה דברים מסוימים. הדוגמה הכי מובהקת היא חוק המעצרים המנהליים מ-1979, שהיה ברור שמתייחס לפלסטינים. שר המשפטים, שמואל תמיר, ובגין אמרו שלא יכול להיות שבמדינת ישראל אנשים ייעצרו בלי פיקוח משפטי.

"בסוף, חוקי היסוד 'הבעייתיים' הם יצירה ליכודית, וקרו תחת שלטון הליכוד. מי שקידם אותם היה דן מרידור (שר המשפטים בין השנים 1988 ל-1992, נ"י).

"עצם המחשבה על זכויות אדם כחלק מהותי מהמשטר הישראלי קודמה על ידי אנשים בליכוד. השמאל תמך, אבל מי שהיה בשלטון היה הליכוד".

ובכל זאת, בגין לא ביצע שינויים משטריים שיבזרו את הכוח.

"פוליטיקאי שנלחם הרבה שנים להגיע לכוח, לא יפגע כל כך מהר בכוח הזה".

כתבת על החריגות של ישראל בהיעדר מגבלות מבניות. היא חריגה גם בהחזקת כיבוש, באי הפרדת דת ומדינה, באי עיגון השוויון בחוקה ובחוק הלאום החדש.

"צריך להבדיל בין מבנה השלטון שעליו דיברתי, לבין מה שאתה מדבר עליו, שהוא התוצאות שמתאפשרות במבנה השלטוני הקיים, שסובל כל מיני תופעות שמדינות דמוקרטיות אחרות כנראה לא היו סובלות.

"למשל, יחסי הדת והמדינה בישראל, שיוצרים חוסר שוויון מובהק, או חוק יסוד: הלאום. יש עוד מדינות בעולם שמוגדרות כמדינות לאום, אבל אין אף מדינה דמוקרטית כזאת שאין בה הכרה בשוויון מלא, כולל הכרה בזכויות קולקטיביות.

"זו תוצאה של הכוח הרב של הכנסת, שמאפשר לרוב מסוים – לא עצום – להעלות טענות שבסופן אין שוויון. כדי לעשות דבר כזה במבנה משטרי מבוזר יותר, היה נדרש הרבה יותר מאשר רוב של 62 מול 55, כמו בהצבעה על חוק הלאום".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,803 מילים

החל המאבק על סיפוח יו"ש

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

עימותים אלימים בין פלסטינים למתנחלים בשומרון

ארגון "יש דין" מדווח שמתנחלים שרפו שדות ופגעו בבתים בכפר פלסטיני בשומרון ● מתנחלים מיצהר האשימו פלסטינים בהצתה ● שני פלסטינים חדרו ליישוב מגדלים בשומרון

עימותים בשומרון (צילום: יש דין)
יש דין
עימותים בשומרון

עימותים אלימים פרצו אתמול (ו') בין מתנחלים ישראלים לתושבים פלסטינים בשומרון.

ארגון זכויות האדם הישראלי יש דין מדווח שהישראלים הציתו אש בשדות של הכפרים הפלסטיניים עוריף ואסירה-אל-קיביליה, שהתפשטה וחרכה גם בתים של התושבים.

ב"יש דין" טוענים שאחרי חילופי אש סמוך לשני הכפרים, עשרות ישראלים הגיעו מההתנחלות הישראלית הסמוכה יצהר והחלו להשליך סלעים על הפלסטינים. בארגון טוענים שהמתנחלים היו מלווים בחיילי צה"ל.  לטענתם, בסרטון שצילמו הפלסטינים ניתן לראות שהחיילים עמדו מהצד ולא התערבו.

דובר של תושבי יצהר טוען שהפלסטינים תושבי עוריף הם אלה שהחלו בהצתות. לדבריו, הפלסטינים הציתו שתי שריפות, אחת ליד יצהר ואחת ליד התנחלות הר ברכה, שפגעו בשדות של היישובים ישראלים.

עוד טוענים תושבי יצהר שהאש שהציתו הפלסטינים פגעה בצינורות המים של ההתנחלות ואילצו את התושבים להפסיק את זרם המים. דובר יצהר טוען שהפלסטינים אמרו לתושבי היישוב שהם מציתים שדותיהם מאחר והשדות היו שייכים לפלסטינים, אך נלקחו מהם בשל סיבות ביטחוניות.

שני פלסטינים חדרו להתנחלות מגדלים

בתוך כך, צה"ל ומתנחלים ישראלים ביישוב מגדלים בשומרון דיווחו כי שני פלסטינים חדרו אמש לתוך היישוב.

החשודים זוהו על ידי מערכת האבטחה של מגדלים. תושבי ההתנחלות הסתגרו בבתים בהתאם להוראות כוחות הביטחון, כוחות צבא גדולים הוזעקו למקום ושני החשודים ברחו. בצה"ל מדווחים כי עדיין לא ברור אם הרקע לחדירה ביטחוני או פלילי.

ביחידת האבטחה של היישוב טוענים ששני הפלסטינים חוררו את גדר האבטחה של היישוב ושהם נכנסו אליו במטרה לבצע פיגוע.

יחידת האבטחה הודיעה לתושבי היישוב: "אחרי סריקה שנערכה בכל היישוב נשללה האפשרות של חדירת חשודים נוספים. כוחות הצבא יישארו עמנו במהלך השבת ויבצעו סריקות מחוץ ליישוב כדי למנוע חדירות נוספות של הגדר".

 

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 241 מילים

פס"ד העליון מאשר הסתרת מידע על חפירות ארכיאולוגיות בגדה המערבית

השופטים סולברג ואלרון נימקו את ההחלטה בחשש מחרם אקדמי ופגיעה ביחסי החוץ ● השופטת ברון קיבלה את העתירה של "יש דין" ו"עמק שווה": "הסתרת מידע תפגע בחופש אקדמי, לא תגן עליו"

חפירה ארכיאולוגית ב"עיר דוד" במזרח ירושלים (צילום: אורי לנץ / פלאש 90)
אורי לנץ / פלאש 90
חפירה ארכיאולוגית ב"עיר דוד" במזרח ירושלים

בית המשפט העליון פסק היום כי לא יימסרו פרטים אודות ממצאי חפירות ארכיאולוגיות בגדה המערבית. בית המשפט דחה את העתירה של הארגונים "יש דין" ו"עמק שווה" בנימוק שחשיפת הפרטים עלולה להזיק ליחסי החוץ של ישראל בחו"ל ולגרור חרם אקדמי על החוקרים.

פסק הדין התקבל ברוב של שניים נגד אחת, כאשר השופטים נעם סולברג ויוסף אלרון צידדו במניעת חשיפת המידע ואילו השופטת ענת ברון קיבלה את העתירה לפיה צריך לחשוף אותו. לפי חוק, רשות העתיקות מוסרת מידע מלא על ממצאי חפירות ארכיאולוגיות בתוך מדינת ישראל, לרבות בירושלים.

לעומת זאת, בגדה המערבית החפירות נעשות תחת קצין מטה במינהל האזרחי והוא שומר את המידע לעצמו, כאשר חלק מהממצאים מגיעים למוזיאונים בישראל ואף בעולם. דחיית הערעור לעליון מסיים לפי שעה את הפרשה שהחלה ב-2013, אז הגישו הארגונים בקשת חופש מידע, לקבל נתונים, פרוטוקולים ונקודות ציון של אתרים שהוכרזו כאתרי עתיקות ושהתבצעו בהם חפירות ביהודה ושומרון. בנוסף, הם ביקשו לדעת היכן מאוחסנים הממצאים ומי החוקרים שהשתתפו בחפירות.

מאוחר יותר עתרו שני הארגונים לבית המשפט, וב-2016 העתירה נדחתה בבית המשפט לעניינים מנהליים. הנימוק לדחייה היה כי קיים "חשש ברור ואמיתי" לפגיעה בחופרים ובמוסדות האקדמיים שאליהם הם משתייכים כתוצאה מחרם אקדמי. זאת, למרות שבית המשפט הכיר בכך שהחופרים מחויבים לפרסם את הממצאים לפי חוק. כאמור, הנימוק הנוסף היה חשש לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל.

השופטת ברון ציינה בהחלטתה, כי יש 2,300 אתרים ארכיאולוגיים ברחבי הגדה, שחלקם בעלי חשיבות בינלאומית. לדבריה, יש הטוענים שממצאים אלה שייכים למדינת ישראל ואחרים גורסים שזו ביזה ארכיאולוגית. בהחלטתה, מציינת ברון שנסיבות המקרה לא מצדיקות אי גילוי מידע על ממצאים מחשש לחרם אקדמי. היא מסבירה כי למעשה מחקר אנונימי כתירוץ לחרם מהווה סתירה, שכן הסתרת המידע כשלעצמה פוגעת בחופש אקדמי וחוסמת דיון ציבורי במקום להגן עליו.

"השתקת הדיון הציבורי עשויה אולי למנוע חרם בטווח הקצר, ואולם בטווח הארוך השתקה מעין זו לבטח פוגעת ביכולת של ישראל להתמודד עם הביקורת שברצונה להפריך", כתבה השופטת.

את ארגוני העותרים, "יש דין" ו"עמק שווה", ייצג עו"ד ישי שנידור ואת המדינה ייצג עו"ד רן רוזנברג.

העותרים מסרו בתגובה, "החלטת בית המשפט היא גרסה של חוק ההסדרה לאקדמיה ועתיקות, במקום להחיל את אמות המידה המקובלות באקדמיה. כפי שאמרה השופטת ברון בדעת מיעוט, אי אפשר להחיל חוק אחד בתוך ישראל, שבה המחקר הארכיאולוגי והממצאים חשופים ולהתייחס לאותם ממצאים בגדה המערבית כאל סוד מדינה".

לטענתם, "זו פגיעה בדמוקרטיה, שמתקיימת על ידי שימוש מופרך של המדינה באיום החרם. בסופו של דבר קובעת ההחלטה שבמצב הנוכחי גם אמות מידה אקדמאיות בסיסיות הן מותרות והמשך השליטה הישראלית בגדה המערבית מחייבת לקיים שתי מערכות משפט שונות תחת אותו שלטון, אפילו באקדמי״.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 398 מילים

חברי הכנסת מהליכוד ואיחוד מפלגות הימין הגיעו לקבר יוסף

כמה ימים לפני השבעת הכנסת ה-21, הגיעו חברי הכנסת חדשים מהימין למתחם הקבר בשכם ● הם נפגשו עם ראש המועצה האזורית שומרון וסגנו ● חברת הכנסת של הליכוד, אתי עטיה, אמרה כי יפעלו כבר בתחילת המושב להחלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
סגירה