אישיות
בהאא אבו אל-עטא

השבוע החולף הוכיח כי המדיניות שישראל נקטה בשנה האחרונה הצליחה לייצר שורת הבנות עם חמאס ● החזית הרגעית שנוצרה נגד הג'יהאד תשחק תפקיד גם במנגנון הסיום של סבב הלחימה, אך חמאס ידרוש מישראל ויתורים כלשהם על חלקו הפאסיבי ● ועדיין נותר מטען הצד של הר הבית ביום תשעה באב: במובנים רבים, מה שיקרה היום יקבע את מהלך סיום הלחימה ● פרשנות

עוד 969 מילים

לפני שבוע שוחח ראש המוסד עם קטאר, בכדי להבטיח את המשך אספקת הדולרים לעזה ● הקטארים התחייבו למימון עד סוף השנה ● אולם מעבר לזה, הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות מציב בפני ישראל שינוי טקטוני שעשוי לשנות את מערך הכוחות באזור ● בינתיים, חמאס מרגיש את הלחץ וממשיך בהפרחת בלוני תבערה ● פרשנות

אחת לכמה חודשים או שבועות או ימים, מתעוררת לה רצועת עזה מתרדמת הדולרים הקטאריים. כך גם בימים האחרונים. המשחק הזה – באש – הוא למעשה תסריט כתוב מראש, ששני הצדדים מנסים להתנהל על פיו.

זה הולך בערך כך: חמאס מתחיל לחוש את הלבה החברתית הרותחת כשאמצעי התשלום של התושבים ברצועה הולכים ואוזלים, הוא מתחיל לצאת בהצהרות מיליטנטיות, ממשיך בהפרחת בלוני תבערה, נותן אור ירוק להפגנות יומיות וליליות על הגדר וכשזה לא מספיק, מתבצע ירי רקטות של ארגונים "סוררים". בדרך כלל זה מסתיים בביקור של משלחת מצרית, יצירת קשר של ראש המוסד עם קטאר והבטחת מנת תשלומים נוספת.

זו המציאות בשנתיים האחרונות. יש שיגידו שישראל קונה שקט; יש שיגידו, חמאס נחלש מאד והופך תלוי וסמוך יותר לשולחנה של ישראל. במקרה הזה שתי התשובות נכונות. ישראל וחמאס יצרו מעין מאזן הרתעה הדדי ששני הצדדים מודעים לו ובשלב הזה אף אחד לא רוצה ולא מתאמץ לשנותו.

זו המציאות בשנתיים האחרונות. יש שיגידו שישראל קונה שקט; יש שיגידו, חמאס נחלש מאד והופך תלוי וסמוך יותר לשולחנה של ישראל. במקרה הזה שתי התשובות נכונות

אז נכון שישראל מאיימת בימים האחרונים ברמיזות פומביות – למשל, השר אלי כהן בראיון בגלי צה"ל ביום שלישי – ובהעברת מסרים שקטים דרך המצרים, כי היא תחדש את הסיכולים הממוקדים ובכך למעשה תצא מהמשוואה הנוכחית מול חמאס. בזהירות המתבקשת, נראה שעל פניו זהו איום בלבד.

בפעם האחרונה שישראל ביצעה סיכול ממוקד משמעותי של דמות בכירה ברצועה, הייתה בחיסולו של בהאא אבו אל עטא, ראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. הסיבה לחיסול הזה הייתה מדיניות עצמאית וקיצונית שניהל אבו אל עטא. המדיניות הזו, שכללה ירי רקטות עצמאי ופיגועים על עבר הגבול, איתגרה את חמאס, "עקפה אותו מימין" וציירה אותו כחלש מול ישראל.

לכן, החיסול של אבו אל עטא שירת קודם כל את חמאס, הוא גרם לכך שעזה חזרה לדבר בקול אחד, ברור צפוי וחדור מודיעינית. מבחינת ישראל, היא הוציאה מהמשחק גורם מערער, מה שאיפשר לה להתמקד במדיניות היברידית מול חמאס: מקל וגזר.

זה בדיוק המצב עכשיו. כל הפעילות מעזה היא תחת מטריה של חמאס ובפיקודו, ומבחינת ישראל יש כתובת אחת שיודעים לקרוא את ההיגיון הפנימי שלה. לכן סיכולים ממוקדים רק יערערו את המצב.

כאן נכנסים לתמונה שיקולים רחבים יותר. ישראל יכולה לבצע סיכולים ממוקדים משמעותיים ברצועה, אבל יהיה לכך מחיר שלא בטוח שכדאי או רצוי לשלם עכשיו. כרגע, תשומת הלב במישור המדיני נתונה למפרץ הפרסי ולאמירויות; במישור הפוליטי ליום שני ולשאלת הבחירות; ובמישור הביטחוני לצפון, שם נותרו עדיין גחלים לוחשות.

ישראל יכולה לבצע סיכולים ממוקדים משמעותיים ברצועה, אבל יהיה לכך מחיר שלא בטוח שכדאי או רצוי לשלם עכשיו. כרגע, תשומת הלב במישור המדיני נתונה למפרץ הפרסי ולאמירויות

ועכשיו נחזור לתסריט הקבוע. לפני שבוע שוחח ראש המוסד יוסי כהן עם קטאר, בכדי להבטיח את המשך אספקת הדולרים לרצועה. הוא לא יצא מהשיחה בידיים ריקות, ועל פי ההערכות קטאר התחייבה למימון קבוע לרצועת עזה עד סוף השנה.

אלא שכאן בדיוק המקום לדבר על השינוי הטקטוני שהתרחש בשבוע שעבר עם ההכרזה על נירמול היחסים עם איחוד האמירויות. קטאר – המוקצת בעולם הסוני המתון, שמונהג על ידי הציר מצרים-סעודיה-אמירויות – נתפסת כמי שלוקחת את החלק הפעיל ביותר בתמיכה במאבק הפלסטיני.

אם התמיכה הכספית לרצועה תגיע ממדינות "הציר", זה מהלך שבהחלט יכול לשרת את האינטרס של שני הצדדים: הציר הסוני יצבור נקודות כמי שלא התנער מהפלסטינים, וישראל תחליף כסף קטארי עוין בכסף של בעלות ברית.

זה כבר נידון, זה כבר מוסכם, השאלה היא מתי זה ייצא לפועל.

עוד 527 מילים

לישראל ולחמאס אין אינטרס להבעיר את עזה רגע לפני הבחירות ● אבל הג'יהאד האסלאמי, שמזוהה עם איראן ונחוש לבדל את עצמו מחמאס - זה כבר סיפור אחרי לגמרי ● הפעולה הלילה בדמשק מבהירה לחמאס שהוא לא קשור ולכן אינו נפגע, אבל שולחת מסר ברור: ישראל לא תחשוש לחזור למדיניות החיסולים של צמרת הג'יהאד ● פרשנות

קו אחד מחבר את שני סבבי הלחימה האחרונים בעזה: כמו אחרי חיסול בכיר הג'יהאד בהאא אבו אל-עטא בחודש נובמבר האחרון, נכון להבוקר, חמאס נשאר מחוץ למעגל הלחימה.

גם אם הדברים לא יאמרו באופן גלוי, בישראל ובהנהגת חמאס בעזה מבינים שהשעה היא שעה של התלכדות אינטרסים, ולא של התנגשות אינטרסים. לא ישראל ולא חמאס מעוניינים בהסלמה כרגע, כל אחד מסיבותיו הוא.

ירושלים רוצה להגיע בבטחה לבחירות, שגם כך מאותגרות על ידי נגיף מסתורי. עזה רוצה הסדרה, שמשמעותה יותר פועלים, יותר כסף חיצוני ופחות סגר.

המאמץ של הג'יהאד האסלאמי

בדיוק את נקודת הממשק הזו בין חמאס לישראל מנסה הג'יהאד האסלאמי לנתץ. הסדרה, מבחינתו, היא אתגר מורכב של ללכת עם ולהרגיש בלי. כלומר להחזיק בנשק, אבל לא להשתמש בו – לפחות לא כלפי ישראל.

הג'יהאד האסלאמי מבין שארגון שממומן ומתומרץ על ידי איראן ושחרט על דגלו התנגדות לישראל, צפוי להיחלש משמעותית הן בטהרן והן ברחוב הפלסטיני. לכן, ההחלטה שמתקבלת בימים האחרונים בין בכיריו בדמשק וסביבתה היא לפעול ויהי מה, בבחינת אחרינו המבול.

צה"ל חיסל בתוך שלושה ימים כמה פעילים של הגא"פ (ראשי תיבות של ג'יהאד אסלאמי פלסטיני בלשון הצבאית) שהיו בדרך לפיגוע. ביום שישי הייתה זו חוליית צלפים, ואתמול חוליית מניחי מטענים.

נפתלי בנט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
נפתלי בנט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

תמונת הדחפור גורר גופת פלסטיני הלהיטה עוד יותר את הרוחות, דחקה את הגא"פ לפעול, והתגובה לא איחרה לבוא, עם מטחים לעבר הנגב המערבי. בשלב הזה גם ישראל נדחקה לפינה, כל שכן שר הביטחון נפתלי בנט שהכריז על "הפתעה בגזרה העזתית".

סבך האינטרסים בישראל

אלא שגם ירושלים מוצאת את עצמה בסבך אינטרסים: מצד אחד, אי אפשר להצטייר כסבלנים ומכילים את הירי. בוודאי לא בזמן בחירות כשהיריב, מפלגת כחול לבן עם שלושה רמטכ"לים בדימוס, מאשים ממשלת ימין בהפקרה ביטחונית; מצד שני, חייבים להשאיר את חמאס מחוץ למשחק.

שעת המבחן של סינואר מול הג'יהאד האסלאמי קרובה, אם לא כבר כאן. המחסום היחיד עד להסדרה הוא מידת השליטה שלו ברצועה, והנכונות להבין שריסון הג'יהאד, בדיבורים או בכוח, הוא המפתח ליציבות

מסיבה זו בחרה ישראל הלילה בדמשק כתשובה לירי מעזה. המסר כאן ברור: ישראל לא תחשוש לחזור למדיניות החיסולים של צמרת הג'יהאד, לא משנה היכן (על פי פרסומים זרים, ישראל חיסלה את מנהיג הג'יהאד האסלמי, פתחי שקאקי על אדמת מלטה ב-1995). מעבר לכך, הפעולה הלילה בדמשק מוציאה את חמאס מהמעגל. הוא לא קשור לכך, הוא לא נפגע ולכן לא חייב להגיב.

אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ליברמן חושף קלפים

ואחרי כל זה יש לנו את שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, שהודות למערכת בחירות אמוציונלית, חשף אותנו למהלכים שמאחורי הקלעים בהתלכדות האינטרס ישראל-חמאס-מצרים-קטאר.

הביקור של ראש המוסד ואלוף פיקוד דרום בקטאר מעיד עד כמה רחוק מוכנה ישראל ללכת בעבור שקט בגזרה הדרומית. בהקשר הזה ישראל מחזיקה שני מנופי לחץ דיפלומטיים על יחיא סינואר: מעבר רפיח, הנשלט על ידי מצרים והכסף המזומן שמסופק על ידי קטאר. שני המנופים מופעלים באופן תדיר, ובדרך כלל הם אלה שעוצרים הסלמה מלהתפרץ, או לחלופין מביאים לסיומה המהיר.

המצב בדרום עדיין מתוח מאד, ואזורים שלמים בעוטף עזה נסגרו לתנועה מחשש לירי מכיוון הרצועה. מאחורי הקלעים נראה שהתזזיתיות גדולה, כולם חוץ מהג'יהאד רוצים שקט. המפתח בעניין הזה נמצא בידי יחיא סינואר. עכשיו הוא לבד בקוקפיט העזתי, כשאיסמעיל הנייה מורחק שלא מרצונו על ידי המצרים.

עד עכשיו סינואר קרא היטב את הצד הישראלי וניתח נכון את מידת הסובלנות המדינית שלו. אלא שגם הוא מבין שאי אפשר עוד לאחוז במקל בשני קצותיו.

שעת המבחן שלו מול הג'יהאד האסלאמי קרובה, אם לא כבר כאן. המחסום היחיד עד להסדרה הוא מידת השליטה שלו ברצועה, והנכונות להבין שריסון הג'יהאד, בדיבורים או בכוח, הוא המפתח ליציבות.

עוד 533 מילים

כך הפך חמאס לפרטנר הסודי של ישראל

הפוליטיקאים לא אוהבים להגיד את זה בקול רם, גם לא אנשי מערכת הביטחון, אבל בעשור האחרון הפך חמאס לפרטנר של ישראל לכל דבר ועניין ● בין מבצע למבצע ישראל מדברת עם חמאס בחשאי, ואף מעודדת את המשך שלטונו ברצועה בדרכים שונות ● גם בכירי חמאס נהנים מהסטטוס-קוו החשאי הזה, ובשני הצדדים בונים על המשך שיתוף הפעולה הפורה כל הדרך לרגיעה ● סוגרים עשור: כתבה תשיעית בסדרה

עוד 1,062 מילים

יש כאוס, לאיש אין מושג אם לפתוח או לסגור את העסק

"החיילת בפיקוד העורף אמרה לי: אדוני, תפנה למנהל שלך, הוא יגיד לך מה לעשות. אבל אני המנהל!" ● מנהלי עסקים בדרום הארץ טוענים: הרשויות לא מנחות אותנו באופן ברור כיצד לנהוג בימים של ירי טילים ● מזהירים: מחיר הבלבול גבוה - ועשוי להתבטא גם בחיי אדם

עוד 1,195 מילים

פרשנות בסיום 48 שעות לחימה, שלוש תובנות על המצב

עם כינון הפסקת האש הבוקר, ואחרי שתי יממות של מטחי רקטות ופעילות צבאית בעזה, אפשר להתמקד בשלושה נושאים מהותיים שעלו ביומיים האלו ● האם השבתת המשק ביום הראשון הייתה מוצדקת? ● איך זה שארגון קטן מצליח לפגוע במדינה עם הצבא הכי חזק במזרח התיכון? ● ומה המשמעות של התנהלות חמאס במערכה הזו?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מנהיגי כחול לבן, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו, העבודה גשר וישראל דמוקרטית. אני חוזר פונה אליכם בבקשה גדולה - הביאו להקמת ממשלה בהקדם. לעניות דעתי זו ממש תמימות לסמוך על הבטחות ועל סי... המשך קריאה

מנהיגי כחול לבן, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו, העבודה גשר וישראל דמוקרטית.
אני חוזר פונה אליכם בבקשה גדולה – הביאו להקמת ממשלה בהקדם.
לעניות דעתי זו ממש תמימות לסמוך על הבטחות ועל סיכומים עם ביבי .
האפשרות הצפויה לדעתי היא שביבי יביא לפיזור הכנסת רגע לפני שיצטרך להיפרד מראשות הממשלה.
מהלך כזה ייתן לו עוד כמה חודשים בממשלת מעבר.
האלטרנטיבה היחידה לבחירות היא ממשלת מיעוט המתבססת על כחול לבן, ישראל ביתנו,
מפלגות מרכז נוספות ובתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת.
ישראל ביתנו, על פי תפיסתם והתחייבותם לבוחריהם, לא מוכנים להיות בממשלה עם המשותפת.
המשותפת, על פי תפיסתם והתחייבותם לבוחריהם, לא רוצים להיות חלק מהממשלה.
שתי העמדות האלו יכולות להתיישב עם ממשלת מיעוט לתקופת ביניים שבהמשכה יצורפו הליכוד (או חלקו) ומפלגות אחרות לממשלה שתהפוך לממשלת אחדות ליברלית והמשותפת תישאר מפלגת אופוזיציה ראשית.

ראשות האופוזיציה תהווה הישג אופטימלי לציבור הערבי הן במעמד הסמלי והן במעורבות הממשית.
זו הדרך היחידה להקמת ממשלה בלי ביבי תוך הצמדות לעמדות העקרוניות של שלושת המפלגות.
מתווה הנשיא בא מרצון טוב אבל להערכתי הוא לא מתאים ליישום מול ביבי שברגע האמת – יבריז.
זו אשליה מסוכנת. אנו נגרר לחוסר יציבות שלטונית שתוצאותיה עלולות להיות הרסניות.
חלון הזמן לעשיית הפתרון היחיד הזה – הולך וניסגר. זו תהיה טעות טראגית אם לא תנצלו אותו.
בבקשה –
תוציאו אותנו מהמצב הנוכחי ע"י הקמת ממשלת מיעוט שתהווה מסדרון לממשלה רחבה יותר.

עוד 750 מילים ו-1 תגובות

מומחי ביטחון: "זאת עלולה להיות תחילתו של אירוע לחימה רחב בהרבה"

מומחי ביטחון חלוקים ביניהם אם חיסול מנהיג הג׳יהאד האיסלמי יביא לאלימות קשה מזו שניסה למנוע, וחלקם אומרים: "תלוי מה יעשה חמאס" ● השיקול המכריע בחיסול היה מבצעי ולא פוליטי, לדעת המומחים, אבל יש גם טענות אחרות ● "מדינאים הם גם פוליטיקאים ולרוב יש להם יותר ממניע אחד, לא צריך להתעלם מהמצב הפוליטי של נתניהו"

עוד 1,516 מילים

כרוניקה של חיסול ידוע מראש

פעיל הג'יהאד האסלאמי שחוסל ברצועה פעל בחסות איראנית, תוך שהוא מתגרה במצרים - וגם בחמאס ● אף אחד ברצועת עזה לא יצטער על לכתו, אבל חמאס לא יוכל להרשות לעצמו שלא להגיב ● פרשנות

החיסול בעזה – המסר לטהרן. אם תרצו, זו השורה התחתונה של פעולת צה"ל לפנות בוקר, במהלכה חוסל בהא אבו אל עטא, בכיר הג'יהאד האיסלמי בעזה.

בישראל התאפקו הרבה מאד זמן בעינינו של עטה, שניהל מדיניות סמי-עצמאית בשנים האחרונות, כשהוא קשוב בעיקר למפעילים באיראן.

ישראל ניסתה בימים האחרונים להימנע עד כמה שאפשר מהחיסול הממוקד, והעבירה שורה של מסרים – בעיקר דרך המצרים – כדי לנסות ולהרגיע את הסורר מהג'יהאד האיסלמי. ככל הנראה, המסרים הללו נתקלו בחומת סירוב ובמאמצים מתקדמים להוציא שורה של פיגועים בהוראת טהרן.

לא בכדי הדרג המדיני הדגיש בשבועות האחרונים כי איראן נחושה להגיב על שורת התקיפות והחיסולים שהיא מייחסת לישראל.

השיטה האיראנית לא הפתיעה: שוב שימוש בגורם שלישי מבלי שהאש תלחך את גלימתם של שלטון האייטולות. בתגובה דרך הג'יהאד האיסלמי, האירנים התכוונו להשיג שתי מטרות: גם נקמה בישראל וגם מבוכה לשלטונות במצרים שמנסים כל העת להרגיע את המתח ברצועה.

בישראל היו דרוכים וקשובים היטב למאמצים האיראניים. הדיווחים האחרונים על ניסיון חיסול של בכיר בג'יהאד האסלאמי בלב דמשק, בהחלט מסתדרים עם הגיון הפעולה הישראלי, אף שישראל הרשמית שותקת בעניין האירוע בסוריה.

המסר כאן הוא כפול: ישראל מזהה את המאמץ האיראני לפעול דרך שליח, וידה הארוכה יודעת להגיע למיטתו של הבכיר בעזה וגם לביתו של מי שחוסה בדמשק.

הכדור נמצא עכשיו בצד השני, בעזה. אלא ששם האינטרסים מתחת לפני השטח מנוגדים. כלפי חוץ, חמאס לא יכול שלא להגיב באופן פומבי הצהרתי על החיסול.

בפועל, חמאס אינו רוצה בהסלמה עם ישראל, ובטח לא מעוניין במבוכה מול המצרים שמחזיקים אותו בגרונו, עם הפתיחה והסגירה של מעבר רפיח.

מעבר לכך, עטא הביך בשבועות האחרונים לא מעט פעמים את חמאס, עם ירי רקטות לעבר ישראל. אז, חמאס הכיל את התגובה הישראלית שהופנתה לנכסים שלו מתוך הבנה שזהו אירוע חולף. נכון לרגע זה חמאס עדיין לא הצטרף לירי הנרחב לעבר גוש דן, אבל אף אחד לא יתפלא אם הארגון ייגרר להגיב.

כאן המקום להדגיש את חשיבותה של מצרים. מנוף הלחץ ומנגנון הסיום של כל סבב לחימה מול רצועת עזה עבר בקהיר. אין ספק שבעניין הזה האינטרס המצרי והישראלי זהים. גם שירותי הביטחון המצריים לא שבעו נחת מפעילותו של עטה, כך שגם במקרה הזה, אף אחד לא בקהיר לא ממש יצטער.

אחרי שאבק הקרבות הנוכחי ישקע תישאל השאלה האם ישראל שיקמה את יכולת ההרתעה שלה מול החמאס והג'יהאד האסלמי?

ללא ספק, ההצהרה הישראלית כי היא לא חוזרת למדיניות החיסולים אמורה להרגיע במשהו את האווירה. אבל זהו פיקדון קצר מועד שמפקידה ישראל בידי חמאס. אם התגובה של הריבון בעזה תהיה חסרת תקדים, לא מן הנמנע שישראל תעלה את רף התגובה.

עוד 391 מילים

פרשנות יותר מתמיד, נתניהו חזק מול הימין וזהיר מול עזה

ראש הממשלה מגיע היום לקבינט אחרי סבב לחימה קשה בדרום, אך ללא אופוזיציה ימנית לזהירות האופיינית לו במלחמה מול עזה ● היחיד שעוד יכול לערער על נתניהו הוא ליברמן, שר הביטחון המיועד

ראש הממשלה בנימין נתניהו יגיע היום (ראשון) לפגישת הקבינט המדיני-ביטחוני כשהוא חזק מתמיד — אחרי מערכת בחירות, עם הישג מרשים בקלפי, כשהאופוזיציה הימנית נגדו אינה קיימת ברגע זה (השרים נפתלי בנט ואיילת שקד בחוץ, ולא ברור אם הם יגיעו מחר לישיבת הקבינט).

נתניהו יכול לנקוט היום את משנה הזהירות האופייני לו במלחמה מול עזה: מכות מדודות כדי למנוע הסלמה וניסיון לשמור על המשך ההסדרה (בישראל בטוחים כי הכסף הקטארי לא הגיע לעזה בגלל תקלה בין קטאר והאו"ם).

"שני דברים מצילים את כרגע את חמאס: הזהירות של נתניהו, וכיפת ברזל"

"שני דברים מצילים כרגע את חמאס", אמר הערב מקור המקורב לראש הממשלה. "הזהירות של נתניהו, וכיפת ברזל. אם לא היינו מיירטים כל כך הרבה רקטות והן היו נופלות על בתים ישראלים לא הייתה לנו ברירה אלא להיכנס בכל הכוח. כיפת ברזל מצילה גם אותנו, כי כניסה לעזה תדרוש הרבה קורבנות, אבל גם אותם".

מי שיכול לערער על המדיניות של נתניהו בעזה הוא שר הביטחון המיועד, אביגדור ליברמן.

יו"ר ישראל ביתנו התפטר מהממשלה בנובמבר האחרון, בתירוץ שישראל מעבירה לרצועה כסף קטארי ואינה נוקטת ביד קשה נגד חמאס. הפרישה של ליברמן סימנה את הדרך לבחירות המקודמות, כפי שהוא רצה. האם הוא יחזור לממשלה כדי לתמוך במדיניות הפוכה? ההערכה היא שכן.

אביגדור ליברמן מתפטר מהממשלה, ב-14 בנובמבר 2018 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
אביגדור ליברמן מתפטר מהממשלה, ב-14 בנובמבר 2018 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

ליברמן לא באמת יכול להפקיע את סמכות ההחלטה על הדרך מראש הממשלה, אבל הוא גם לא יוותר על תפקיד שר הביטחון, שנתניהו מגיש לו למרות שירד בכוחו וקיבל בבחירות חמישה מנדטים. ובכל זאת, הדברים נאמרים בהסתייגות כי ליברמן אינו פוליטיקאי צפוי.

כך או אחרת, שם אחד ירחף מעל הדיון בקבינט היום, וגורמי הביטחון יחזרו עליו פעם ועוד פעם: זהו שמו של בהאא' אבו-אל עטא, מפקד הגזרה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי. אבו אל עטא הוא האיש שפיקד על ירי בחיילים הישראלים ביום שישי, וגרר את חמאס לעימות עם ישראל בניגוד לרצונו של הארגון ובניגוד לאינטרס שלנו.

בקבינט היום, אחד השרים ישאל בוודאי את ראש הממשלה מדוע הצבא אינו מחסל את המפקד הג'יהאדיסטי שגורם לכל הצרות ועלול עוד לטרפד את האירוויזיון. "הוא לא הולך בגו זקוף בימים האלה", יענו אנשי הביטחון.

במלים אחרות: האיש חזק על הכוונת של ישראל.

עוד 325 מילים

פרשנות סינואר נמצא בין הפטיש הישראלי לסדן הג׳יהאד

לישראל ולחמאס יש בשבועות האחרונים אינטרס משותף: להגיע לרגיעה ● אלא שהג'יהאד האיסלאמי, במימון ובהפעלת איראן, יעשה הכל כדי להפר את הסדר ● וכך נמצא מנהיג חמאס יחיא סינואר בעמדה המפתיעה: הוא הקול המתון בעזה

ההוכחה הטובה ביותר שראשי חמאס לא היו מוכנים לסבב הלחימה היום, היא העובדה שמנהיג הארגון יחיא סינואר בכלל נמצא בקהיר.

סינואר נקרא ביום חמישי האחרון על ידי המודיעין המצרי לעוד סבב שיחות, כדי לקדם את הרגיעה המתגבשת עם ישראל. יחד עם ראשי חמאס נקרא למצרים גם זיאד נחלה, מנהיג הג'יהאד האיסלאמי, ומי שמצטייר כגורם המרכזי שמנסה לחבל במאמצי הרגיעה.

מנהיג חמאס יחיא סינואר (צילום: AP Photo / Khalil Hamra)
מנהיג חמאס יחיא סינואר (צילום: AP Photo / Khalil Hamra)

על פי דיווחים פלסטיניים, מי שעוד הגיע מהרצועה לקהיר הוא בהאא' אבו-אל עטא, מפקד הג'יהאד האיסלאמי בצפון הרצועה, ומי שמוציא לפועל בשבוע האחרון את הפיגועים וירי הרקטות. בתזמון אחר – ללא יום עצמאות ואירוויזיון בפתח – לא מן הנמנע שאבו-אל עטא היה עולה בדיוני מערכת הביטחון בישראל כיעד לחיסול. אלא שאף אחד בירושלים לא ייקח סיכון להיכנס לסבב ארוך בעיתוי ובנסיבות הנוכחיים.

זו הסיבה שישראל הפנתה אצבע מאשימה לעבר הג'יהאד האיסלאמי בשבוע שעבר, לאחר ירי הרקטה ארוכת הטווח שנחתה בים. המסר הישראלי היה הפעם ממוקד, בשונה מהנוסח הרגיל שמסתיים בדרך כלל בשורה "חמאס הוא הריבון ברצועה ולכן הוא נושא באחריות". הפעם, ההודעה הישראלית הופנתה ישירות לג'יהאד, ללא אזכור של חמאס. אם תרצו, עוד הוכחה – עד כמה שהדבר נשמע מופרך – כי בשבועות האחרונים לישראל ולחמאס יש שותפות אינטרס: להגיע לרגיעה.

ההסכמות הללו הן לצנינים בעיני הג'יהאד האיסלאמי, הממומן ומופעל על ידי איראן. על פי גורמים במערכת הביטחון, ביום שישי האחרון היה זה צלף של הג'יהאד האיסלאמי שירה לעבר כוח צה"ל בדרום הרצועה ופצע קצין באורח בינוני וקצינה באורח קל. זה קרה כשנציגי חמאס וג'יהאד נכחו בחדר אחד עם המודיעין המצרי. אפשר רק לדמיין מה אמר יחיא סנואר לזיאד נחלה, כשזה מגלגל עיניים ומיתמם.

בשני המקרים האחרונים ברצועה – ירי הרקטה וירי הצלף – הג'יהאד ניסה להסתיר את זהות המבצעים כדי להרוויח פעמיים: לפגוע במאמצי הרגיעה אך לא להתעמת עם חמאס. ישראל דאגה לפזר את מסך העשן הזה ולעמת את הצדדים, כשהיא מעבירה למודיעין המצרי את החומר המודיעיני הרלוונטי.

סינואר נמצא בתקופה מורכבת מבחינתו. מי שבילה את רוב שנותיו בכלא הישראלי ונחשב לדמות מפתח בזרוע הצבאית של חמאס, מוצא עצמו פתאום כקול המתון ברצועה

בכלל, סינואר נמצא בתקופה מאד מורכבת מבחינתו. מי שבילה את רוב שנותיו בכלא הישראלי ונחשב לדמות מפתח בזרוע הצבאית של חמאס, מוצא עצמו פתאום כקול המתון ברצועה. סינואר במקרה הזה צריך להביט לאנשי הזרוע הצבאית של חמאס, שהוא בשר מבשרה, ולהסביר להם מדוע יש לנצור את האש. יותר מכך, סינואר מבין שאם המצרים לא יצליחו לגשר על הפער מול הג'יהאד האיסלאמי, ולא רחוק היום שהוא יצטרך להתעמת עם השלוחה האיראנית על אדמת עזה. בינתיים זה לא קורה.

סינואר, בניגוד לפעולות הנחרצות נגד גורמי דעא"ש ברצועה, מכלכל את צעדיו כאשר זה מגיע לג'יהאד האיסלאמי ונמנע בכל דרך מעימות גלוי עם אנשי הארגון. תקיפת המוצב המאוייש של חמאס ביום שישי והרג שלושה פעילים של הארגון, היו הסיבה לירי מאות הרקטות במהלך השבת. אבל בל נטעה, למרות החמ"ל המבצעי המשותף של הארגונים ברצועה, נראה שהצדדים – חמאס והג'יהאד – הגיעו למבוי סתום באשר להבנות הרגיעה ולכן יצאו לקהיר.

מבחינת סינואר, המודיעין המצרי הוא מנוף לחץ משמעותי על הג'יהאד, שכן מצרים רואה עין בעין עם חמאס. האם מצרים תצליח להוציא את הערמונים מהאש עבור סינואר? ספק גדול, אך בכל מקרה היא עושה הכל כדי שזה יקרה, כולל איומים על הג'יהאד כי לא תעצור את ישראל אם וכאשר ירושלים תחליט להעלות את רף התגובה.

יחיא סינואר ואיסמעיל הנייה מקבלים את פני המשלחת המצרית בעזה (צילום: AP Photo/ Khalil Hamra)
יחיא סינואר ואיסמעיל הנייה מקבלים את פני המשלחת המצרית בעזה (צילום: AP Photo/ Khalil Hamra)

האש בדרום נמשכת הערב, כשישראל עם יד אחת על ההדק ויד שנייה עם הטלפון לקהיר. זה לא מצב חדש, זו המציאות בחודשים האחרונים. כרגע נראה שדלי המים שיכול להוריד את גובה הלהבות בסבב הזה – בדגש על להוריד את הגובה ולא לכבות את האש – הוא הכסף הקטארי.

עדיין לא ברור מדוע הוא מתעכב – האם זו יוזמה ישראלית או גרירת רגליים קטארית. מה שבטוח, עם 30 מיליון דולר למשכורות לפני חג הרמאדאן המתחיל ביום שני, סנואר יכול להציג הישג לרחוב העזתי, לדחוק את הג'יהאד לפינה ולקבל שקט זמני. בדגש על זמני.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 603 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה