קו אחד מחבר את שני סבבי הלחימה האחרונים בעזה: כמו אחרי חיסול בכיר הג'יהאד בהאא אבו אל-עטא בחודש נובמבר האחרון, נכון להבוקר, חמאס נשאר מחוץ למעגל הלחימה.

גם אם הדברים לא יאמרו באופן גלוי, בישראל ובהנהגת חמאס בעזה מבינים שהשעה היא שעה של התלכדות אינטרסים, ולא של התנגשות אינטרסים. לא ישראל ולא חמאס מעוניינים בהסלמה כרגע, כל אחד מסיבותיו הוא.

ירושלים רוצה להגיע בבטחה לבחירות, שגם כך מאותגרות על ידי נגיף מסתורי. עזה רוצה הסדרה, שמשמעותה יותר פועלים, יותר כסף חיצוני ופחות סגר.

המאמץ של הג'יהאד האסלאמי

בדיוק את נקודת הממשק הזו בין חמאס לישראל מנסה הג'יהאד האסלאמי לנתץ. הסדרה, מבחינתו, היא אתגר מורכב של ללכת עם ולהרגיש בלי. כלומר להחזיק בנשק, אבל לא להשתמש בו – לפחות לא כלפי ישראל.

הג'יהאד האסלאמי מבין שארגון שממומן ומתומרץ על ידי איראן ושחרט על דגלו התנגדות לישראל, צפוי להיחלש משמעותית הן בטהרן והן ברחוב הפלסטיני. לכן, ההחלטה שמתקבלת בימים האחרונים בין בכיריו בדמשק וסביבתה היא לפעול ויהי מה, בבחינת אחרינו המבול.

צה"ל חיסל בתוך שלושה ימים כמה פעילים של הגא"פ (ראשי תיבות של ג'יהאד אסלאמי פלסטיני בלשון הצבאית) שהיו בדרך לפיגוע. ביום שישי הייתה זו חוליית צלפים, ואתמול חוליית מניחי מטענים.

נפתלי בנט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

תמונת הדחפור גורר גופת פלסטיני הלהיטה עוד יותר את הרוחות, דחקה את הגא"פ לפעול, והתגובה לא איחרה לבוא, עם מטחים לעבר הנגב המערבי. בשלב הזה גם ישראל נדחקה לפינה, כל שכן שר הביטחון נפתלי בנט שהכריז על "הפתעה בגזרה העזתית".

סבך האינטרסים בישראל

אלא שגם ירושלים מוצאת את עצמה בסבך אינטרסים: מצד אחד, אי אפשר להצטייר כסבלנים ומכילים את הירי. בוודאי לא בזמן בחירות כשהיריב, מפלגת כחול לבן עם שלושה רמטכ"לים בדימוס, מאשים ממשלת ימין בהפקרה ביטחונית; מצד שני, חייבים להשאיר את חמאס מחוץ למשחק.

שעת המבחן של סינואר מול הג'יהאד האסלאמי קרובה, אם לא כבר כאן. המחסום היחיד עד להסדרה הוא מידת השליטה שלו ברצועה, והנכונות להבין שריסון הג'יהאד, בדיבורים או בכוח, הוא המפתח ליציבות

מסיבה זו בחרה ישראל הלילה בדמשק כתשובה לירי מעזה. המסר כאן ברור: ישראל לא תחשוש לחזור למדיניות החיסולים של צמרת הג'יהאד, לא משנה היכן (על פי פרסומים זרים, ישראל חיסלה את מנהיג הג'יהאד האסלמי, פתחי שקאקי על אדמת מלטה ב-1995). מעבר לכך, הפעולה הלילה בדמשק מוציאה את חמאס מהמעגל. הוא לא קשור לכך, הוא לא נפגע ולכן לא חייב להגיב.

אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ליברמן חושף קלפים

ואחרי כל זה יש לנו את שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, שהודות למערכת בחירות אמוציונלית, חשף אותנו למהלכים שמאחורי הקלעים בהתלכדות האינטרס ישראל-חמאס-מצרים-קטאר.

הביקור של ראש המוסד ואלוף פיקוד דרום בקטאר מעיד עד כמה רחוק מוכנה ישראל ללכת בעבור שקט בגזרה הדרומית. בהקשר הזה ישראל מחזיקה שני מנופי לחץ דיפלומטיים על יחיא סינואר: מעבר רפיח, הנשלט על ידי מצרים והכסף המזומן שמסופק על ידי קטאר. שני המנופים מופעלים באופן תדיר, ובדרך כלל הם אלה שעוצרים הסלמה מלהתפרץ, או לחלופין מביאים לסיומה המהיר.

המצב בדרום עדיין מתוח מאד, ואזורים שלמים בעוטף עזה נסגרו לתנועה מחשש לירי מכיוון הרצועה. מאחורי הקלעים נראה שהתזזיתיות גדולה, כולם חוץ מהג'יהאד רוצים שקט. המפתח בעניין הזה נמצא בידי יחיא סינואר. עכשיו הוא לבד בקוקפיט העזתי, כשאיסמעיל הנייה מורחק שלא מרצונו על ידי המצרים.

עד עכשיו סינואר קרא היטב את הצד הישראלי וניתח נכון את מידת הסובלנות המדינית שלו. אלא שגם הוא מבין שאי אפשר עוד לאחוז במקל בשני קצותיו.

שעת המבחן שלו מול הג'יהאד האסלאמי קרובה, אם לא כבר כאן. המחסום היחיד עד להסדרה הוא מידת השליטה שלו ברצועה, והנכונות להבין שריסון הג'יהאד, בדיבורים או בכוח, הוא המפתח ליציבות.