הם יורים גם בציפורים
ללא אכיפה, אין למגבלות על הדו-גלגליים שום משמעות
כשהתקשורת מתעניינת במשבר האקלים, זה סימן שמאוחר מדי
בכל שנה, בתחילת האביב, הסיסים חוזרים לכותל המערבי. בדרך כלל הוא הומה אדם בתקופה הזו; השנה, באדיבות הקורונה, קיבלה את פניהם רחבה כמעט ריקה, והריק הזה הבליט את המחול המסחרר של הסיסים שמקננים בין האבנים העתיקות.
עמיר בלבן, ראש אגף טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, ניצל את ההזדמנות כדי לתעד את הרגע הנדיר שכנראה לא יחזור על עצמו עד המגפה הבאה.
לדברי בלבן, מושבת הסיסים בכותל היא אחת העתיקות בעולם: "הם כנראה קיננו כאן כבר בתקופה ההרודיאנית, לפני 2000 שנה". מדי סתיו הם מדרימים לאפריקה, ולקראת האביב חוזרים ונוחתים בנקודה הצפונית ביותר במסעם – ירושלים.
בכותל עצמו מקננים כ-90 זוגות, בהר הבית כמה מאות, ובירושלים כולה עשרות אלפים. "זה אחד המראות המדהימים בעולם של שילוב בין אתר מורשת לצפרות", אומר בלבן. "בסין הם מקננים ברעפים של המקדשים העתיקים ואצלנו בחרכים של הכותל ובמבנים הישנים של העיר העתיקה. יש טענה שהם מעבירים את התוכן של הפתקים לקדוש ברוך הוא".
"זה אחד המראות המדהימים בעולם של שילוב בין אתר מורשת לצפרות. בסין הם מקננים ברעפים של המקדשים העתיקים ואצלנו בחרכים של הכותל ובמבנים הישנים של העיר העתיקה. יש טענה שהם מעבירים את התוכן של הפתקים לקדוש ברוך הוא"
הסיס הוא ציפור מונוגמית. מרגע שהגיע לבגרות מינית בגיל 3 ועד מותו – בערך בגיל 20 – הוא חי בזוגיות קבועה. לזוגות שקבעו את ביתם בכותל יש סדק קבוע שמשמש להם בעונת הקינון.
"השנה בגלל הגשמים זו תקופה נפלאה בשבילם", אומר בלבן. "יש הרבה צמחייה והמון חרקים. בדרך כלל אנחנו רואים את הצפיפות למטה, ברחבה, אבל יש לחץ גדול גם על מקומות הקינון. בסרטון ניתן לראות סיס שנכנס לאחד הסדקים, וסיס אחר – מן הסתם בעל הבית – מגיע מאחור ומגרש אותו".
המיתוס אומר שהסיסים מעבירים חיים שלמים באוויר, אבל בסרטון ניתן לראות שהם נוחתים מדי פעם לבדוק את מצב הקן.
"הם באוויר עד גיל 3. כשמגיע שלב ההטלה והדגירה זה נגמר, כי קצת קשה להטיל ביצים באוויר. עדיין, הם מבלים את רוב הזמן בתעופה. כשהם לא בקינון, הם גם ישנים בטיסה תוך כדי דאייה על זרמי אוויר. סיס מסוגל להירדם בירושלים ולהתעורר בירדן".
"הם באוויר עד גיל 3. כשמגיע שלב ההטלה והדגירה זה נגמר, כי קצת קשה להטיל ביצים באוויר. עדיין, הם מבלים את רוב הזמן בתעופה. כשהם לא בקינון, הם גם ישנים בטיסה תוך כדי דאייה על זרמי אוויר. סיס מסוגל להירדם בירושלים ולהתעורר בירדן"
העובדה שהכותל היה כמעט ריק בשבועות האחרונים השפיעה על הסיסים?
"זה חסר משמעות עבורם, אבל מאוד משמעותי עבורנו. בדרך כלל בתקופה הזו, כשהמתפללים מגיעים עם שחר, אפשר לשמוע את קולות המתפללים מלמטה ואת הצרחות של הסיסים מלמעלה. זה תמיד עושה לי עור ברווז. השנה שמעתי רק את הסיסים.
"מה שכן משפיע על הטבע, ולא לטובה, זה שיש תקופות שבהן רחבת הכותל מוארת מסביב לשעון. בטקס יום הזיכרון האחרון, כשהרמטכ"ל נאם, הסיסים נתנו מאחוריו הופעה. זה היה הרבה יותר מרשים ממפגן יום העצמאות של חיל האוויר".
כשפקחי רשות הטבע והגנים גילו הבוקר את גוויותיהם של 8 נשרים בצפון רמת הגולן, זה לא היה רק מחזה מכמיר לב של בעלי חיים מרהיבים שהורעלו למוות בזה אחר זה; זו היתה מהלומה אדירה לפרויקט הצלה שנמשך כבר שנים, פרוייקט שבמסגרתו שומרי הטבע נאבקים בשיניים על הישרדותו של מלך העופות בשמי ישראל.
הכחדתה של 40% מאוכלוסיית הנשרים בגולן בבת אחת (על פי רשות הטבע והגנים, היא מנתה עד הבוקר כ-20 פרטים) ושל כרבע מאוכלוסיית הנשרים בצפון (בספירה האחרונה בכל צפון הארץ נמנו 37 פרטים), עלולה להיות מכת מוות – תרתי משמע – למאמצים הללו. העובדה שזה קורה בעיצומה של עונת הקינון רק מחמירה את המצב: יש סיכוי שקינונים שמתרחשים כעת לא יצלחו בגלל שאחד ההורים או שניהם לא ישובו אל הגוזלים.
ייתכן שהיום הזה מסמן את תחילת סוף עידן הנשרים בארץ ישראל: הדור הבא ילמד עליהם רק מספרי ההיסטוריה, שם הנשרים יצטופפו ליד התנינים מנחל תנינים, הנמרים ממדבר יהודה ושאר חיות הבר הגדולות שפעם היו כאן.
ברשות הטבע והגנים נשבעים לעשות הכל כדי להעניש את המרעילים, אבל לא מומלץ לבנות על זה. לפני עשור היו ברמת הגולן כ-130 נשרים, אבל רובם נפלו קורבן להרעלות שכלל לא מכוונות נגדם.
צילום וידאו: ברק ספקטור ורוני אליאס
הרעל, ברוב המקרים, מפוזר בשטח על ידי בוקרים או חקלאים שמבקשים לפגוע בזאבים שמאיימים על עדריהם. "מי שנפגע בפועל זה אף פעם לא הזאבים, ובכל זאת הם ממשיכים לפזר רעל", אומר בזעם דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
יחד עם הנשרים המתים הורעלו היום גם שועל ושני תנים, אבל הנשרים משלמים את המחיר יותר מכולם: הם ניזונים מבשר הפגרים המורעלים – ומתים בעצמם. באדיבות האדם, שרשרת המזון של הטבע הופכת לשרשרת מוות.
לנשר יש תפקיד קריטי במערכות הטבעיות – הוא מכונה 'הסניטר של הטבע', מנקה אותו מפגרים. מלבד החשיבות האקולוגית, הנשר נחשב גם לסמל ישראלי ומוזכר פעמים רבות במקורות. בשנים האחרונות הצפרות הפכה לענף תיירותי משגשג שמושך צפרים מכל העולם לישראל, בהיותה נתיב נדידת עופות בין יבשתי. האנשים שמפזרים רעל, אם כך, לא מחבלים רק בטבע אלא גם בכלכלה, בתיירות ובמורשת.
הצפרים ואנשי רשות הטבע והגנים מדברים כבר שנים על הצורך בפתרון מערכתי, שמשלב הגנה על האינטרסים של החקלאים והמגדלים לצד הסברה ואכיפה אגרסיבית. בפועל, התוכניות נתקלות בקשיים מכל כיוון. בחברה להגנת הטבע טוענים שהחוק להגנת חיות הבר מיושן, ולא מסוגל להתמודד עם איומים מהסוג שראינו הבוקר.
לדברי דן אלון, היו מקרים שבהם הרשויות ידעו מי אחראי להרעלה, אבל זה נגמר לכל היותר בקנס של כמה אלפי שקלים.
"כיום הענישה על הרעלות עלובה, אבל הבעייה העיקרית היא קשיי ההוכחה. חקלאי מניח פגר מורעל בשטח, הנשרים אוכלים ומתים. איך אפשר להוכיח שהוא זה שהניח שם את הפגר?"
עו"ד נועה יאיון, יועצת משפטית בחברה להגנת הטבע, אומרת שניסו לתקן את החוק כבר לפני כעשור, אבל בגלל לחץ של ציידים ובעלי עניין אחרים הוא לא קודם. לדבריה, "כיום הענישה על הרעלות עלובה, אבל הבעייה העיקרית היא קשיי ההוכחה. חקלאי מניח פגר מורעל בשטח, הנשרים אוכלים ומתים. איך אפשר להוכיח שהוא זה שהניח שם את הפגר? הרי הוא דואג שלא יהיו שום סימני זיהוי.
"הצעת החוק שנפלה קבעה שחקלאי שנמצא בתחומו פגר מורעל יוחזק ככזה שביצע הרעלה, אלא אם הוכיח אחרת. כלומר, נטל ההוכחה עבר אליו. היום בחוק אין בכלל סעיף ייחודי לעבירת הרעלה, זו רק עוד שיטת ציד אסורה. בקיצור – צריך בדחיפות לשנות את החוק".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כואב הלב לשמוע על פגיעה כל כך חמורה בנשרים ואכן צריך למצוא פתרון בנוגע להרעלת חיות הבר שמובילה לעיתים תכופות גם להרעלת הנשרים. אך לדעתי הפתרון אינו יכול להיות הטלת ההוכחה על החקלאי שבשטחו נמצאה הגוויה המורעלת. גם כך, חיי החקלאי קשים. לדעתי צריך להיות פיקוח על חומרי הרעל ואם נמצאה גוויה (בשטחו של החקלאי או בסביבתה הקרובה, מכיוון שחיה מורעלת יכולה עדיין לנוע קצת) ונמצא ברשותו, או קיימות עדיות על כך שלאחרונה היה ברשותו רעל תואם לרעל שנמצא בגוויה, אז צריך להיות מוטל עונש כבד על הגורם המרעיל.
בכלל, חקלאים, אם יתנו להם פתרונות טובים להגן על צריכהם בדרכים אפקטיביות ואקולוגיות, ישמחו לעשות כך וצריך מהר לשלב כוחות בין משרד החקלאות למשרד לאיכות הסביבה בכדי למצוא פתרון מערכתי לעניין
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
Not sure how much cargo a bullet train can carry…
In any case, conventional trains will be able to take a small portion of what is moving via the canal.
The M/V Ever Given (in the story here) takes over 20,000 TEUs (20' containers
equivalent) and over 250,000 tons of displacement. That's a lot of trains.