כשפקחי רשות הטבע והגנים גילו הבוקר את גוויותיהם של 8 נשרים בצפון רמת הגולן, זה לא היה רק מחזה מכמיר לב של בעלי חיים מרהיבים שהורעלו למוות בזה אחר זה; זו היתה מהלומה אדירה לפרויקט הצלה שנמשך כבר שנים, פרוייקט שבמסגרתו שומרי הטבע נאבקים בשיניים על הישרדותו של מלך העופות בשמי ישראל.

הכחדתה של 40% מאוכלוסיית הנשרים בגולן בבת אחת (על פי רשות הטבע והגנים, היא מנתה עד הבוקר כ-20 פרטים) ושל כרבע מאוכלוסיית הנשרים בצפון (בספירה האחרונה בכל צפון הארץ נמנו 37 פרטים), עלולה להיות מכת מוות – תרתי משמע – למאמצים הללו. העובדה שזה קורה בעיצומה של עונת הקינון רק מחמירה את המצב: יש סיכוי שקינונים שמתרחשים כעת לא יצלחו בגלל שאחד ההורים או שניהם לא ישובו אל הגוזלים.

ייתכן שהיום הזה מסמן את תחילת סוף עידן הנשרים בארץ ישראל: הדור הבא ילמד עליהם רק מספרי ההיסטוריה, שם הנשרים יצטופפו ליד התנינים מנחל תנינים, הנמרים ממדבר יהודה ושאר חיות הבר הגדולות שפעם היו כאן.

ברשות הטבע והגנים נשבעים לעשות הכל כדי להעניש את המרעילים, אבל לא מומלץ לבנות על זה. לפני עשור היו ברמת הגולן כ-130 נשרים, אבל רובם נפלו קורבן להרעלות שכלל לא מכוונות נגדם.

צילום וידאו: ברק ספקטור ורוני אליאס

הרעל, ברוב המקרים, מפוזר בשטח על ידי בוקרים או חקלאים שמבקשים לפגוע בזאבים שמאיימים על עדריהם. "מי שנפגע בפועל זה אף פעם לא הזאבים, ובכל זאת הם ממשיכים לפזר רעל", אומר בזעם דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.

יחד עם הנשרים המתים הורעלו היום גם שועל ושני תנים, אבל הנשרים משלמים את המחיר יותר מכולם: הם ניזונים מבשר הפגרים המורעלים – ומתים בעצמם. באדיבות האדם, שרשרת המזון של הטבע הופכת לשרשרת מוות.

לנשר יש תפקיד קריטי במערכות הטבעיות – הוא מכונה 'הסניטר של הטבע', מנקה אותו מפגרים. מלבד החשיבות האקולוגית, הנשר נחשב גם לסמל ישראלי ומוזכר פעמים רבות במקורות. בשנים האחרונות הצפרות הפכה לענף תיירותי משגשג שמושך צפרים מכל העולם לישראל, בהיותה נתיב נדידת עופות בין יבשתי. האנשים שמפזרים רעל, אם כך, לא מחבלים רק בטבע אלא גם בכלכלה, בתיירות ובמורשת.

הצפרים ואנשי רשות הטבע והגנים מדברים כבר שנים על הצורך בפתרון מערכתי, שמשלב הגנה על האינטרסים של החקלאים והמגדלים לצד הסברה ואכיפה אגרסיבית. בפועל, התוכניות נתקלות בקשיים מכל כיוון. בחברה להגנת הטבע טוענים שהחוק להגנת חיות הבר מיושן, ולא מסוגל להתמודד עם איומים מהסוג שראינו הבוקר.

לדברי דן אלון, היו מקרים שבהם הרשויות ידעו מי אחראי להרעלה, אבל זה נגמר לכל היותר בקנס של כמה אלפי שקלים.

"כיום הענישה על הרעלות עלובה, אבל הבעייה העיקרית היא קשיי ההוכחה. חקלאי מניח פגר מורעל בשטח, הנשרים אוכלים ומתים. איך אפשר להוכיח שהוא זה שהניח שם את הפגר?"

עו"ד נועה יאיון, יועצת משפטית בחברה להגנת הטבע, אומרת שניסו לתקן את החוק כבר לפני כעשור, אבל בגלל לחץ של ציידים ובעלי עניין אחרים הוא לא קודם. לדבריה, "כיום הענישה על הרעלות עלובה, אבל הבעייה העיקרית היא קשיי ההוכחה. חקלאי מניח פגר מורעל בשטח, הנשרים אוכלים ומתים. איך אפשר להוכיח שהוא זה שהניח שם את הפגר? הרי הוא דואג שלא יהיו שום סימני זיהוי.

"הצעת החוק שנפלה קבעה שחקלאי שנמצא בתחומו פגר מורעל יוחזק ככזה שביצע הרעלה, אלא אם הוכיח אחרת. כלומר, נטל ההוכחה עבר אליו. היום בחוק אין בכלל סעיף ייחודי לעבירת הרעלה, זו רק עוד שיטת ציד אסורה. בקיצור – צריך בדחיפות לשנות את החוק".