אישיות
מייק פומפאו

פרשנות התמנון האיראני כבר מוכן ליום פקודה

איראן הרשמית ממשיכה לנסות להציל את מה שנשאר מהסכם הגרעין ● אבל מאחורי הקלעים היא מבססת את רשת הטרור והריגול הבינלאומית שלה ● אם ישראל או ארה"ב יתקפו את מתקני הגרעין שלה, נרגיש זאת היטב גם בגבול עם סוריה ולבנון

בהערכת המצב שהוצגה לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בימים האחרונים, נפרס בהרחבה החומר המודיעיני שהצטבר על שולחנו של שר ההגנה שלו, פטריק שנהאן, באשר לכוונות האיראניות לפגוע בכוחות אמריקאים ובבעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון.

את המידע הזה שומרת ארצות הברית קרוב מאד לחזה. ספק אם הוא הוצג במלואו לשותפות האחרות במטה נאט״ו בבריסל שלשום, בפגישה עם שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו.

פטריק שנהאן במפגש עם אנשי צבא אמריקאים (צילום: AP Photo/Robert Burns)
שר ההגנה האמריקאי פטריק שנהאן במפגש עם אנשי צבא אמריקאים (צילום: AP Photo/Robert Burns)

עד כמה חמורים הדברים, ניתן להתרשם מציטוט של אחד הנוכחים בעיתון ״ניו יורק טיימס״ הבוקר: "התכניות שהוצגו בהערכת המצב מוכיחות עד כמה איראן הפכה להיות מסוכנת".

אין ספק שהאיומים האמריקאים ותגבור הכוחות במפרץ הפרסי הם בבחינת מהלך מרתיע של ארצות הברית. וושינגטון מבינה שהחומר המודיעיני שבידיה הוא אולי מדויק, אבל בהחלט חלקי. לא בכדי, מרבים בישראל להשתמש במושג "תמנון איראני", בהקשר של מעורבות משמרות המהפכה באזור.

ארבעה מוקדים במזרח התיכון

כיום פרוסה איראן בגלוי בארבעה מוקדים במזרח התיכון: לבנון, תימן, סוריה ועיראק. בכל אחת מהזירות הללו מרבה לבקר הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח ״קודס״ במשמרות המהפכה, האחראי על הפעילות הצבאית מחוץ לתחומי איראן.

השלטונות בערב הסעודית אמנם לא מיהרו להפנות אצבע מאשימה לעבר איראן כאשר התגלה הנזק שנגרם למכליות הנפט סמוך למיצר הורמוז, אבל הכתובת הייתה ברורה: זו לא הפעם הראשונה שערב הסעודית מרגישה את נחת זרועה של איראן בפעילות "מתחת לרדאר".

בשנתיים האחרונות ירו המורדים החותים בתימן עשרות טילים לטווח בינוני וקצר לעבר מטרות בערב הסעודית, כולל לעבר הבירה ריאד. כל הטילים היו מתוצרת איראנית. בז׳רגון המקצועי מכנים את המדיניות הזו ״פרוקסי״, פעולה דרך שליח.

לכן, לא מן הנמנע שאיראן החליטה להפעיל תשתית רדומה שהקימה בשטח ערב הסעודית, בחלקים הנושקים למפרץ הפרסי. באזורים הללו נמצא המיעוט השיעי שחי בממלכה, ונמצא באופן תדיר מעקב.

גונן שגב. חלק מהאסטרטגיה האיראנית (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
גונן שגב. חלק מהאסטרטגיה האיראנית (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

כאמור, לערב הסעודית וארצות הברית ברור כי מי שעומד מאחורי הנזק לספינות במפרץ הפרסי היא איראן, שלאחרונה בחרה להעלות את הטון, אולי לנוכח המשבר הכלכלי המתגבר אצלה.

האיראנים הולכים על הסף, כך היה וכך יהיה כיאה לשחקני שחמט מיומנים. הם מנסים לשבש את חופש השיט במיצרי הורמוז, עורק מרכזי בתעבורת דלק גולמי לשווקים בעולם. אין עוררין שהנזק לספינות הוא מינורי.

כלומר, מישהו ביקש להעביר מסר מרתיע שעיקרו: אתם חשופים. לכולם ברור שמי שחיבל בספינה יכול היה גם להטביע אותה, אבל בחר שלא.

דרך נוספת של האיראנים להציק לארצות הברית היא בהגברת קצב שיגורי הטילים של החותים לעבר אתרים בערב הסעודית. הטילים האיראנים כבר שם, הפעלה מוגברת או מוגבלת זה רק עניין של החלטה, לא של יכולת.

החזית שמעניינת את הישראלים

מה באשר לזרוע הלבנונית/סורית? ספק אם בצוק העתים במשבר הנוכחי, תבקש איראן לפגוע בישראל דרך חיזבאללה או בעזרת אחת המיליציות השיעיות שהוצבו על ידה בסוריה. כל אחת מהפעולות הללו יכולה להיתקל בתגובה חריפה של ישראל. הגורמים המרסנים במקרה הזה חזקים מאד.

את הקלף הלבנוני איראן שומרת ליום פקודה, אם וכאשר מישהו יחליט לתקוף את מתקני הגרעין שלה. פעולה מהשטח הסורי תכניס את איראן למתח לא רצוי עם הרוסים ומי שיכול לשלם את המחיר על כך הוא נשיא סוריה באשר אל-אסד, שיאבד נכסים בתקיפה ישראלית.

זרוע אסטרטגית נוספת שעומדת לרשות האיראנים היא רשת תאים רדומים שהוקמו בעולם, בשיתוף עם ארגון חיזבאללה הלבנוני. הרשת הזו פרוסה בדרום אמריקה, מרכז אמריקה (ונצואלה), חלקים נרחבים באפריקה (וכך גויס השר לשעבר גונן שגב בניגריה), וחלקה גם באירופה.

הנחת היסוד של ארגוני הביון בעולם היא שכל שגרירות איראנית מהווה בסיס פעולה/הפעלה של משמרות המהפכה.

אנשי חזבאללה צועדים בלבנון ב-2016. איום רדום למחצה (צילום: AP Photo/Mohammed Zaatari)
אנשי חזבאללה צועדים בלבנון ב-2016. איום רדום למחצה (צילום: AP Photo/Mohammed Zaatari)

הדוגמה הטרייה ביותר היא מעצרו בגרמניה של "דיפלומט" איראני שהוצב בשגרירות באוסטריה. אותו פעיל נעצר ביולי 2018, עם מטעני חבלה שהיו מיועדים לחולייה איראנית/בלגית. המטרה שנבחרה אז הייתה כינוס גדול של האופוזיציה האיראנית בפריז.

ההערכה כיום היא כי איראן, בשלב הזה של המשבר, לא תמהר להוציא לפועל פיגוע באירופה. טהרן צריכה בימים אלה את צרפת, גרמניה ובריטניה כגורם ממתן ומתווך מול ארצות הברית בעניין הסכם הגרעין.

גם כך נראה שהתגובה הנחרצת של אירופה על הודעת הנסיגה האיראנית החלקית מהסכם הגרעין, הפתיעה את שלטון האייתולות.

מי מקבל את ההחלטות?

בהבנת הגורמים המרסנים את הפעילות האיראנית נשאלת השאלה, מי באמת מקבל שם את ההחלטות האסטרטגיות? המנהיג העליון עלי חמניאי? או שמא זה מפקד גיס "קודס" סולימאני? או מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי? ובהקשר הזה, גם לא ברור עד כמה נשמעת דעתם של המתונים/רפורמיסטיים כמו הנשיא חסן רוחאני ושר החוץ מוחמד זריף.

לכן, כשמביטים לעת עתה על התמנון האיראני, נראה כי השיטה שנבחרה – פעולה מתחת לרדאר בשטח הריבוני של ערב הסעודית – היא בבחינת הפתרון המושלם להעברת המסר מבלי לשלם מחיר מיידי.

עוד 672 מילים

פרשנות למרות ההתרסה, איראן עדיין לא שוברת את הכלים

הודעתו של חסן רוחאני כי איראן תגביר את העשרת האורניום מעבר למקסימום המותר לה, היא בבחינת ״תחזיקו אותי״ ● למערב יש עכשיו חודשיים למצוא פתרון דיפלומטי ● והשאלה אינה האם איראן יכולה או לא לבנות פצצה, אלא תוך כמה זמן ● הפסימיים מדברים על חודשים ספורים, והם יושבים בירושלים

עדיין לא ברור מה גרם למתיחות הנוכחית בין איראן לארצות הברית. אף אחד מהגורמים האמריקאים לא סיפק עד כה הסבר, מעבר לאמירה כללית. מכאן, באופן לא מפתיע, החל גל ספקולציות, עד כדי כוונה איראנית לתקוף באופן גלוי כוחות אמריקאים במזרח התיכון.

הנחיתה המפתיעה של שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו בבגדד אמש, לאחר ביטול ביקור ופגישה עם קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, מעלה הרבה מאוד סימני שאלה. האם ארצות הברית יודעת משהו שאיראן מתכננת?

המדובר בתגובה מתריסה, ללא ספק, אך לא מדובר בצעד השובר את הכלים. המכתב של הנשיא האיראני הוא בבחינת "תחזיקו אותנו"

האמריקאים תגברו את כוחותיהם במפרץ הפרסי, ובתגובה נשיא איראן חסן רוחאני כתב לשגרירי רוסיה, סין, גרמניה, בריטניה וצרפת כי הוא נותן למדינות 60 יום לבטל את כל הסנקציות שהוטלו על איראן, מאז שארה"ב פרשה מהסכם הגרעין.

המדובר בתגובה מתריסה, ללא ספק, אך לא מדובר בצעד השובר את הכלים. המכתב של הנשיא האיראני הוא בבחינת "תחזיקו אותנו".

מייק פומפאו מבקר בעיראק, ינואר 2019 (צילום: Andrew Caballero-Reynolds/Pool Photo via AP)
מייק פומפאו מבקר בעיראק, ינואר 2019 (צילום: Andrew Caballero-Reynolds/Pool Photo via AP)

כל חמש המדינות החתומות על הסכם הגרעין עם איראן, מנסות לבנות מנגנון חדש, שיעקוף את הסנקציות האמריקאיות, עד כה ללא כל הצלחה. עם זאת, התגובה המיידית של שלוש מחמש הממוענות על המכתב של רוחאני בהחלט חריפה.

שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כינה את ההחלטה "בלתי מתקבלת על הדעת", בריטניה הגדירה אותה "מדאיגה מאוד". צרפת הלכה הכי רחוק שאפשר בנסיבות האלה ואיימה באופן מפורש "להצטרף לסנקציות האמריקאיות".

צרפת הייתה הסמן הימני

מסורתית, צרפת הייתה הסמן הימני מול איראן, ולא פעם ייצגה את האינטרס הישראלי בדיונים שקדמו להסכם הגרעין בתקופת כהונתו של הנשיא ברק אובמה. למרות שתיקתן של סין וגרמניה עד כה, ברור לכל המדינות החתומות על ההסכם, עד כמה איראן יכולה להיות קרובה לפצצה.

על עובדה אחת לצערה של ישראל אין כיום עוררין: המרחק בין איראן קונבנציונלית לאיראן גרעינית הוא לא עניין של יכולת, אלא עניין של החלטה בלבד.

הוויכוח בין המעצמות אינו סביב השאלה האם איראן יכולה או לא לבנות פצצה, אלא כמה זמן היא צריכה כדי להשלים את הפיתוח. הפסימיים מדברים על חודשים ספורים, האופטימיים על שנה ויותר. לנתון הזה יש משמעות קריטית, וכאן נכנסת ישראל לתמונה.

הפסימיים טוענים כי פרק זמן של חודשים ספורים עד השלמת הבנייה הוא בבחינת סכנה, שכן לא בטוח שהמודיעין יצליח להצביע במדויק על רגע קבלת ההחלטה והפריצה קדימה לפצצה. בשלב זה, בעיקר ארצות הברית קשובה לאינפורמציה הזו מירושלים, אך גם צרפת מטה אוזן למידע.

האופטימיים מעריכים כי פרק הזמן הדרוש להשלמת הפיתוח הוא שנה ויותר, וטוענים כי די בזמן זה כדי לחשוף את הכוונות האמיתיות של שלטון האייטולות. העובדה שישראל שומרת בינתיים על שתיקה, מחזקת את ההערכה כי וושינגטון וירושלים מתואמות בעניין המשבר הנוכחי.

אביב כוכבי ובנימין נתניהו (צילום: פלאש 90)
אביב כוכבי ובנימין נתניהו (צילום: פלאש 90)

למהלך האיראני יכולות להיות משמעויות ארוכות טווח על צה"ל בעידן של הרמטכ"ל הנוכחי, אביב כוכבי, אשר כיהן כראש אגף המודיעין בדיונים על הסכם הגרעין. מאז שנחתם ההסכם, הקפידה איראן לעמוד במגבלות ייצור האורניום.

עם הפיקוח ההדוק של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סאב״א), אפשר להפנות את  הזרקור המודיעיני הישראלי לזירות אחרות. בשפה הצבאית קוראים לזה צי״ח – ציון ידיעות חיוניות.

אם עד 2015 הצי״ח העיקרי היה מירוץ הגרעין של איראן, הרי שמאז הוא הופנה לזירות שסומנו כסכנה להתלקחות מיידית. לכן, פרישה איראנית מההסכם פירושה שינוי משמעותי בתכניות העבודה של צה"ל.

לשים לב לניואנסים

לצד הסימנים המדאיגים הללו, צריך לשים לב לניואנסים בהודעה האיראנית. ראשית, איראן לא נוקטת בצעדים שהצהירה עליהם באופן מיידי, אלא הגדירה אולטימטום של 60 יום – בשפה דיפלומטית, מדובר בפרק זמן שמאפשר לרדת מהעץ במקרה שהתגובה לצעד המתריס תהיה קשה.

כמו כן הצהירה איראן במפורש כי היא אינה עוזבת את ההסכם, אלא רק מגדירה מחדש את ההתנהלות שלה מול השותפות. "דיפלומטיה חדשה", לפי לשון ההודעה. יש שיראו בכך אינדיקציה שאיראן מבינה היטב כי פרישה מההסכם יכולה להיתקל בחזית אחידה של כל המעצמות, אולי אפילו אחידה יותר מזו שחתמה על ההסכם.

השאלה עתה היא מה יקרה בעוד 60 יום. הסכם הגרעין מתיר לאיראן להשאיר בשטחה אורניום מועשר לרמה של 3.67% בכמות מוגבלת, שאמורה להספיק להנעת הכורים הגרעיניים ליצור חשמל. כל כמות הגדולה מזו שמוגדרת בהסכם הגרעין, חייבת לצאת מהמדינה לגורם שלישי.

ההסכם גם מתיר לאיראן להחזיק כמות קטנות מאוד של  אורניום מועשר לרמה של 20%, למטרות מחקר. על פי ההודעה של רוחאני, איראן תפר את הסעיף הזה, ותשאיר את החומר העודף בשטחה. כאן יידרשו המעצמות לפיקוח הדוק, שכן מעבר לכמות האורניום יש את מימד האיכות. איראן יכולה להעשיר אורניום גם לרמה של 90%, ממנו ניתן להרכיב את הפצצה.

האם איראן תלך כל כך רחוק? ספק גדול. בפעם האחרונה שטהרן החזיקה כמות המספיקה לפצצה, ישראל, על פי פרסומים זרים, "דרכה" את חיל האוויר לקראת תקיפה. זה קרה כשבבית הלבן ישב הנשיא ברק אובמה, אדריכל ההסכם.

וושינגטון של 2019 היא לא וושינגטון של 2013 – ואת זה, טהרן מבינה היטב.

עוד 714 מילים

איפה עובר הגבול: קפריסין, יוון וארה"ב ינסו לתווך בין ישראל ללבנון

המחלוקת בין ישראל לשכנתה מצפון על הגבול היבשתי והימי עשויה להגיע לפתרון בעזרת המדינות השכנות ● לקפריסין ויוון יש אינטרס לסיים את הסכסוך, מאחר שצינור גז מישראל אמור להגיע אליהן דרך הים

סוגיית המחלוקת בגבול הימי בין ישראל ללבנון עשויה להגיע לפתרון בקרוב. לפי דיווח של העיתון הלונדוני אל חיאת, צפויות יוון, קפריסין וארה"ב לתווך בין ישראל ללבנון, כדי ליישב את הסכסוך על הגבול הימי הצפוני.

המוטיבציה של ניקוסיה ואתונה לפתור את הבעיה, נובעת מההשלכות השליליות שיש לה על שוק האנרגיה, שכן צינור הגז הישראלי אמור לעבור בקפריסין, בדרכו ליוון ולאירופה.

גם הממשל האמריקאי מעורב בתהליך. בביקור שקיים בבירות לפני כחודש, ניסה מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפאו, לדון עם מארחיו בנושא. פומפאו הסכים לדרישה הלבנונית, לפיה האו"ם יתווך בין שתי המדינות בסוגיית הגבול היבשתי, שגם הוא מצוי במחלוקת.

כמו כן נפגש אתמול יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, עם מפקד יוניפי"ל בלבנון, דיל קול, והשניים שוחחו על הנושא. בחודש הבא אמורות לבנון, יוון וקפריסין לקיים פגישה שבה תעלה לדיון גם המחלוקת עם ישראל.

עוד 127 מילים

ארה"ב: נהדק את החרם על הנפט האיראני

הבית הלבן הודיע כי כל מי שירכוש נפט מאיראן יעמוד בפני סקנציות כלכליות: "הדרישה העולמית לנפט תסופק - אך נוציא את איראן מהשוק"

ארה"ב מהדקת את הסנקציות הכלכליות על איראן. סוכנות AP מדווחת כי הבית הלבן הודיע היום (ב') שכל מי שירכוש נפט איראני החל מה-2 למאי יעמוד תחת סנקציות. בהודעה נמסר עוד, כי "ארה"ב תוודא שהדרישה העולמית לנפט תסופק אך איראן תצא מהשוק".

מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו אמר כי הסנקציות גרעו מאיראן כ-10 מיליארד דולר עד היום. נכון להיום יש חמש מדינות שזוכות לפטור מהסנקציות על רכישת הנפט האיראני, והן סין, הודו, יפן, דרום קוריאה וטורקיה. כאמור, הפטור הזה יוסר בתחילת החודש הבא.

המהלך הזה הוא חלק מניסיון הממשל האמריקאי להדק את המצור הכלכלי על איראון ולמנוע ממנה הכנסות שקשורות לייצוא נפט. הסנקציות הכלכליות על איראן התחדשו בנובמבר האחרון, כחלק מהנסיגה של הנשיא דונלד טראמפ מהסכם הגרעין האיראני ב-2015. על ההסכם הזה (שבוטל) חתם הנשיא הקודם ברק אובמה.

הסיבה לכך שחמש מדינות קיבלו פטור מהסנקציות היתה כדי לתת להן זמן לסיים רכישות נפט שהיו בתהליך וכן כדי לא לזעזע את ההיצע העולמי לנפט. מחיר הנפט מזנק בשעה זו ב-2.5% בתגובה לדיווח. כצפוי, ראש הממשלה בנימין נתניהו ברך על ההחלטה האמריקאית וכמוהו גם חבר הכנסת יאיר לפיד מהאופוזיציה.

עוד 173 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 17 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ראשי מפלגות הימין התחייבו שלא להצטרף לממשלה צרה בראשות גנץ, אם וכאשר תוקם

ח"כים בכחול-לבן מסרבים לשבת בממשלה כזאת ● ליברמן מסרב להצהיר שלא יעשה כן ● שקד ובנט לא הצטרפו להתחייבות של הבלוק ● לדברי מקורבים, גנץ לא שולל את מתווה הנבצרות והרוטציה ● יו"ר כחול-לבן והרמטכ"ל נפגשו היום לאור האתגרים הביטחוניים ● השופט מלצר דורש חקירה פלילית של אי סדרים בעשרות קלפיות

עוד 35 עדכונים

למקרה שפיספסת

עשיתי את ניו יורק ואת דויד לה שאפל

אבא ז״ל היה לו מנהג. היה לוקח מפתח וחורץ על הקיר סימן של איקס. סוג של  חותמת שעם. היום בו עברתי לגור לבד קיבל גם הוא חריץ שכזה. ״אתה עושה טעות ותחזור הביתה בלי כלום כמו שאתה עוזב״, אמר לי. אבא צדק. ההורים תמיד צודקים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר.

לא קינאתי בבני הדודים כשרכבו על האופניים החדשות שקיבלו. זה לא עניין אותי. אני לא אדם של שופינג. יריב שלי ממש מכריח אותי לקנות בגדים. אהבתי מאוד לצייר. תמיד ציירתי וכתבתי. להיות צייר היה תמיד במחשבות שלי. הציור היה חיים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר

עד שהגעתי לצבא לא הכרתי הומואים. בחטיבה הייתה לי חברה. הייתי בן 15. זה לא החזיק. בצבא הכרתי בחורה. קיבוצניקית. היה לנו רומן קצר. שירתתי בצריפין. בה״ד 6. בית ספר לתחזוקה, לשם הגעתי אחרי טירונות אי שם בדרום. תחזוקה זה אפסנאות. עברתי קורס בנושא. מרתק (סתם). בבסיס זה למדו חיילים להיות נהגים של, ולהפוך טבחים של סירי ענק.

נשארתי בבסיס כחלק ממחלקות ההדרכה. בשל לימודי האמנות והגרפיקה בתיכון שילבו אותי כשרטט בהוצאה לאור. סיפקנו שקפים וחומרים מודפסים למחלקות ההדרכה בבסיס. את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס.

היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר ומילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים. את סיכת חיל תחזוקה אני עיצבתי. נדמה לי שיש כבר אחרת במקומה.

בהוצאה לאור הכרתי את מי שיהיו חברים שלי וילוו את חיי בעשורים הבאים. היינו רביעייה. נותרתי עם אחת, את השניים האחרים שיחררתי מחיי. השתחררה המועקה שלא רצתה לצאת. בסוף יצאה והיום אני משוחרר, בעיקר מביקורת

את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס. היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר והם מילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״. למ׳ לקח הרבה מאוד זמן לצאת מהארון. אני תמיד אומר שצריך לתת לכל אדם את הזמן שלו להיפתח. לכל אחד התפרחת שלו.

דרך א׳ ידעתי שיש דבר כזה מועדונים. קודם לכן לא יצאתי לבלות. גם לא כשהייתי בתיכון. עם חברים בחטיבה שהיתה בשכונה הקרובה אלינו נהגנו ״להסתובב״ בדיזנגוף, ואולי הייתה גם גלידה אמריקאית על הדרך.

לא יצאתי קודם לכן למועדון גם לא כשלמדתי בתיכון הצפונבוני. א׳ מסתבר הכיר את עולם הבנים כבר מגיל 15. לי היה זה עולם חדש. לא היו לי הרבה עולמות מלבד ספרים וכן ציור. גם ״כן״ לא בטוח שהיה לי. אחרי הצבא כן.

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״

״דיווין״, מועדון ריקודים להומואים, היה אז מקום מפגש יחיד. חיים כהן (הזמר אדם) היה התקליטן. אחרי הצבא הכרתי את ״גן העצמאות״ שהיה ה״מקום״ למצוא בו זיון, ואם התמזל המזל יותר מסקס.

ב״דיווין״ הכרתי את האהבה הראשונה שלי. קראו לו ג׳קי. יעקב טלבי. מעולם קודם לכן לא התרגשתי בבטן כמו עם היפה הזה. היו עוד יפים. תמיד אזכור לו את הרגשות הראשונים שלי.

תמיד ידעתי שאני נמשך לגברים. בנעורי היו התנסויות. מעולם לא שאלתי את עצמי יותר מדי שאלות על הזהות המינית שלי. התמזל מזלי וניחנתי באופי אדיש, שקיבל את החיים כי שהם בלי התפלספויות.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור עם א׳ ומ׳ בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. יריקה מהים והליכה קצרה מבן יהודה וממועדון ״התיאטרון״. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בתל אביב בדרכו ממצרים. אז צילם עבור הנשיונל גי׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו.

עבדתי במלצרות, הייתי ברמן, מנהל משמרת״. תמיד פיטרו אותי. אהבתי את אורח החיים החדש. עבודה בשעות שמאפשרת לחוות לעתים את היום לרב את הלילה והייתי איש של לילה.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בת"א בדרכו ממצרים. אז צילם לנשיונל ג׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו

לא פעם מצאתי עצמי חוזר (אחרי משמרת בקפה בו עבדתי) עם האופניים מ״גן העצמאות״ אחרי סקס או בלי סקס. היו לילות שהבאתי לדירה השכורה בחורים והיו לילות לבנים של ציור. הרבה לילות לבנים של ציור.

בלי שרציתי או תכננתי, מצאתי עצמי בזוגיות מוזרה עם עולה חדש מאמריקה, צעיר ממני בכמה שנים. הייתי אז בן 23.

אחרי שנפרדנו הוא שב לארצו והתגורר קרוב לבוסטון בעיירה של הומואים מזדקנים. אמנים ומשוררים. פרובינסטאון קראו לה. הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה.

הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה

אני זוכר את הלילה הראשון. הייתי רשום במועדון הלוהט באותם ימים ״ליים לייט״. רשם אותי מעצב תפאורות שהכרתי בעיירה ההיא. לקחתי איתי את האיש הנחמד שנתן לי לישון בדירתו. הבחור הכי יפה, מוקף בנות, הביט לעברי.

בשירותים מול המראה כבר הבטנו אחד לשני בעיניים. והיו לי עיניים. שלחתי את הנחמד הביתה ומצאתי את עצמי נוסע בארבע לפנות בוקר בסאבווי ל״ברונקס״ עם היפיוף האיטלקי שהדבר הראשון שעשה כשירדנו מהרכבת היה לקנות דלי ענק של קנטאקי פרייד צ׳יקן.

הקשרים שיצרתי בעיירה הציורית חיברו אותי לצלמים והפכתי חבר של הצלם דויד אמסטרונג ז״ל ונאן גולדין, היום צלמת מאוד ידועה בעולם, אז היתה מורה באוניברסיטת ניו יורק. היא היתה המורה הרוחנית של דויד. שניהם צילמו אותי הרבה. אני מופיע במספר ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה.

אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)
אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)

כשהזכרתי את השם דויד לה שאפל שהכרתי בלילה תל אביבי, דחקו בי כולם לחדש את הקשר עימו וכך עשיתי. לה שאפל, מגדולי הצלמים של דורנו, ניהלנו רומן קצר. אפילו עבדתי איתו. זה נמוג כמו שזה בא. הייתי קישוט לא יותר.

הצלם דויד אמסטרונג ז״ל והצלמת נאן גולדין צילמו אותי הרבה. אני מופיע בכמה ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה

איזה כיף שמגדת עתידות צועניה וקשישה שישבה בחלון ראוווה בוילג׳ של מנהטן, אמרה לי לחזור לישראל, שם מחכה לי אהבה גדולה. היא צדקה. יריב ואני בזוגיות בריאה כבר כמעט 27 שנים. אנחנו מגדלים את רואי (20) ואת יאן (מכשפה בת 13). בסוף בסוף אין כמו הבית. אין כמו משפחה. למזלי היא טובה. לא לכולם יש המזל הזה ועדיין, תעשו הכל כדי להיות מאושרים. חגים שמחים.

אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,037 מילים
גיא זהר גיא זהר

תקווה חדשה-ישנה למאבק במלריה: קוטל חרקים מימי הנאצים

חוקרים אמריקאים גילו מחדש קוטל חרקים יעיל במיוחד, שהיה בשימוש הנאצים ונעלם לאחר מלחמת העולם השנייה ● למרות יעילותו, השימוש בדי-אף-די-טי הופסק מסיבות פוליטיות - והעולם אימץ את הדי-די-טי ● לפי ארגון הבריאות העולמי, בכל שתי דקות מת בעולם ילד ממלריה

עוד 621 מילים

תגובות אחרונות

הכנסייה האתיופית בירושלים נסגרה למתפללים

פרסום ראשון הכנסייה המפורסמת בירושלים נסגרה למבקרים ומתפללים, לאחר שאירעו בה עימותים אלימים בהם עורבו מאבטחים ושוטרים ● ברקע למאבק על המוסד הוותיק עומד הקרע האתני-דתי המחריף באתיופיה, שראש ממשלתה זכה לאחרונה בפרס נובל לשלום

עוד 764 מילים

ככה עובדת אלימות משטרתית

בכל מקום שהיס"מ מופיע בו – תדע שמישהו הולך לספוג אלימות. מי? פשוט מאד: מי שבצד הלא-נכון. איך יודעים איפה הצד הלא-נכון? הצד שעומדים בו מפקדי המשטרה הבכירים באירוע.

במוצאי-שבת האחרונה עמדו מפקד מחוז מרכז של המשטרה, עמי אשד; מפקד משטרת פתח-תקווה, ברק מרדכי, וסגנו, שי גז; והתובע במשטרת פתח-תקווה, גרגורי פוקס  – בצדה המערבי של כיכר גורן בפתח-תקווה. הצד בו מתנהלת כבר שלוש שנים בקביעות המחאה נגד השחיתות השלטונית והרס הדמוקרטיה. מנגד, ביציע המזרחי, היתה ההפגנה בהזמנת הליכוד, למען ראש-הממשלה, בהשתתפות ראש מערך ההסברה בליכוד ואחרים.

ככה זה נראה בפועל: אדם מעוכב בידי המשטרה. איש יס"מ אוחז בו. הוא אזוק. הוא לא מנסה להשתחרר. הוא לא מביע התנגדות. הוא לא מוציא מילה. מגיע איש יס"מ מימינו ומאגרף לו את הפרצוף, כמו שרואים בסרטים

ככה זה נראה בפועל: אדם מעוכב בידי המשטרה. איש יס"מ אוחז בו. הוא אזוק. הוא לא מנסה להשתחרר. הוא לא מביע התנגדות. הוא לא מוציא מילה. מגיע איש יס"מ מימינו ומאגרף לו את הפרצוף, כמו שרואים בסרטים.

אדם אחר, איש שקט ומהוגן, מוחזק בידי שוטרים כשהוא שכוב על הכביש ופניו לאספלט. הוא לא מנסה להתנגד, הוא לא הפעיל אלימות. הוא מנוטרל. עוברות כמה שניות. ראשו מוטח באספלט. השניים נוטרלו מלכתחילה, כי נשאו שלט ענק "CRIME MINISTER". המשטרה קבעה שאסור להניף את השלט, רק לפרוש אותו על הכביש.

קרוב לחודשיים אני עם דלקת חריפה בשריר הכתף. שוטר הגיע מאחורי הגב שלי בהפגנה שקיימנו בבת-ים מול רדיו בלה-בלה-רגב מארח את שרה נתניהו, העבריינית המורשעת, עיקם אותה מאחורי הגב שלי (נוהל משטרתי ידוע). בכח, בסיבוב. לא הפעלתי אלימות על איש, לא החלפתי דברים קשים עם אף-אחד. למעשה, להיפך: איש ליכוד, ממארגני האירוע בבת-ים, ואני, דיברנו בינינו. בכבוד וברוח טובה. הבהרנו שמה שלא יהיה – אלימות משני צדדי הנוכחים (ליכוד ואנחנו) לא תהיה.

לא הפעלתי אלימות על איש, לא החלפתי דברים קשים עם אף-אחד. למעשה, להיפך: איש ליכוד, ממארגני האירוע בבת-ים, ואני, דיברנו בינינו. בכבוד וברוח טובה

הנסיון העשיר שיש לי עם המושג "משטרת ישראל: אבטחת שלום הציבור" לימד אותי שעל המשטרה אסור לסמוך. אז אני מסתובב באירועים מסוימים עם אמצעי הגנה עצמית. כדי לא להבהיל את איש הליכוד או ליצור תחושת איום כלפיו, החזקתי אותו מאחורי הגב. זה לא היה דיאלוג ראשון שלנו באירוע. השוטרים שחצצו בין שתי הקבוצות ראו את זה. יש היגיון ששוטר יבקש לדעת מה פתאום בנאדם מחזיק אמצעי הגנה עצמית באירוע עם פוטנציאל רגיש. אבל ההיגיון אומר שהגיוני שאזרח יחזיק ברשותו אמצעי כזה באירוע כזה. אפשר לברר, אפשר לבקש. לא חייבים לקרוע שריר בכתף.

באירועים מהסוג הזה, המשטרה חוצצת בין קבוצות המפגינים. הגיוני. איש ליכוד חצה את קו השוטרים והגיע אלינו. "אם לא תסתלקו תוך דקה…", הוא לחש באוזנו של חברי להפגנה, ישי הדס, שבאותו רגע היה עם מיקרופון הגברה ביד. "אם לא נסתלק תוך דקה, יקרה מה? ספר לנו", חזר אחריו הדס למיקרופון.

ההיגיון אומר שאחד כזה צריך להרחיק מיידית מהזירה. אולי אפילו לעכב אותו. ודאי לא להתיר לו להסתובב אחר-כך שוב ושוב בשטח ההפגנה שלנו. אז ההיגיון אומר, אז מה. ההיגיון הרי חייב להיעצר איפה שהוא. והוא לעולם נעצר איפה שאזרחים שומרי חוק מאוימים בו.

יש היגיון ששוטר יבקש לדעת למה בנאדם מחזיק אמצעי הגנה עצמית באירוע עם פוטנציאל רגיש. אבל הגיוני שאזרח יחזיק ברשותו אמצעי כזה באירוע כזה. אפשר לברר, אפשר לבקש. לא חייבים לקרוע שריר בכתף

בכלי-נשק אוטומטי שלופים, אחד עם אצבע על ההדק, עמדו השוטרים ואנשי היס"מ שחצצו בין הצדדים באירוע בבת-ים. עם הפנים אלינו, עם הגב לאנשי הימין.

סוף יולי האחרון. הפגנת מחאה קבועה ביום שישי שעה שהיועץ-המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, עושה דרכו לבית-הכנסת. מפגין מוכנס בידי שוטר לניידת וממנה לתחנה.

הוא סירב להזדהות בפני השוטר, כיוון שלא התקיימה עילה בדבר חשד סביר לביצוע עבירה, כמתחייב בחוק. מאחר והמפגין שידר לייב לפייסבוק תוך כדי הליכה ברחוב, אפשר להיווכח שהסירוב להזדהות מוצדק.

מפגין אחר שהגיע למקום ותיעד במצלמת הטלפון את השתלשלות האירוע, מעוכב גם הוא. מופעל עליו כח רב, כדי אלימות, בידי מספר שוטרים, הוא מוכנס לניידת. הוא מתנדב במשטרה, למרבה האירוניה. הוא נושא אקדח. אבל כשאין שיקול דעת או היגיון – זו עילה לאלימות חסרת פרופורציה ומעצר מיותר. מה זו אלימות חסרת פרופורציה? זעזוע מוח, כאבים עזים, בחילות וסחרחורות, יום בבית-חולים.

מפגין אחר מעוכב, ומופעל עליו כח רב, כדי אלימות, בידי מספר שוטרים. הוא מתנדב במשטרה, למרבה האירוניה. מה זו אלימות חסרת פרופורציה? זעזוע מוח, כאבים עזים, בחילות וסחרחורות, יום בבית-חולים

הלאה. שבע שנים אחורה. קיץ 2012. מוצאי-שבת, שעת לילה מאוחרת. צומת עזריאלי חסום במסגרת הפגנה נגד השחיתות ויוקר המחייה. הצומת חסום כמה שעות במסגרת נוהל לא-כתוב שנוצר בין המשטרה למוחים: מאפשרים לשחרר קצת לחץ באמצעות חסימת צומת.

עמדנו כחמישה אנשים בלב הצומת. לידינו שוטר. אווירה רגועה, אין עימותים. השוטר מדבר עם אחד מהחמישה. אחרי רגע הוא שולף תרסיס גז ומתיז על כולנו. סתם ככה. בנונשלנטיות. כאילו מדובר בעניין טבעי.

שישי. 16 אוגוסט, לפני כחודשיים. שעת לילה מאוחרת. שישה אנשים מוחזקים בכלוב העצורים במשטרת פתח-תקווה, נעולים מאחורי סורג ובריח. הרקע: עיכוב אחד מפעילי המחאה נגד השחיתות והרס הדמוקרטיה, והובלתו למעצר בתחנה.

הפעיל לא עבר על החוק. גם לא על הוראות מפקד מחוז מרכז, אשד. דווקא הוראות מפקד המחוז הן אלה שבמובהק מנוגדות לחוק ולפסיקת בג"צ. הפעיל הלך ברחוב. הוא "נשלף" ממנו למעצר כי ככה בא לה, למשטרה.

אחריו מעוכבת ונלקחת פעילה אחרת. בעקבות מעצר השניים, כבר הגיעו עשרות פעילים למחות מחוץ לתחנת משטרת פתח-תקווה. אז כבר עלה מניין המעוכבים והעצורים לעשרים. אנשים הוטחו לכביש, אחרים הורמו ממנו כאילו הם סחבות. הפעיל שעוכב? הוא אני. זאת לא עדות שמיעה; אני יודע מה היה שם.

עמדנו כחמישה אנשים בלב הצומת. לידינו שוטר. אווירה רגועה, אין עימותים. השוטר מדבר עם אחד מהחמישה. אחרי רגע הוא שולף תרסיס גז ומתיז על כולנו. סתם ככה. בנונשלנטיות. כאילו מדובר בעניין טבעי

ניגש שוטר לכלוב, מצביע על אחד העצורים ובקול רם ומאיים אומר לו:

"אתה צילמת אותי. אתה העלית לפייסבוק את התמונה. אתה עוד תשלם על זה. אתה עוד תראה מה יקרה לך".

אני נצמד לסורג ואומר לשוטר, "מה אתה עושה?! אתה מאיים על עצור ועוד לפני חקירה. אתה לא יכול לעשות את זה!"

"סתום ת'פה, מי דיבר אליך?!", הוא עונה. עצור נוסף, יוסף זרניק, מצטרף לוויכוח. הוא אומר לשוטר, "מה זה צריך להיות? זה איום על עצור!"

"בוא אתה לחיפוש", אומר מייד השוטר לזרניק.

הוא פותח את התא ומוציא אותו משם לחיפוש. לא חודרני, לשם ההבהרה. אגב, כל העצורים, איש בתורו, נלקחו לחיפוש. מגיעים שני שוטרים, האדיב והקשוח, שמים על הידיים כפפות לייטקס, מתייצבים מחוץ לכלוב. המסר מהכפפות ברור לעצורים. הם לא יודעים בשלב זה שהחיפוש לא יהיה חודרני.

החיפוש נעשה בתא שירותי נכים. שואלים את השוטרים למה בשירותים. השוטר האדיב אומר שזה כדי לשמור על הפרטיות שלהם. "לא", ענינו בחיוך, כל אחד בתורו, "זה בגלל שזה החדר היחיד בלי מצלמות"

אחד-אחד מוציאים אותנו משם. החיפוש נעשה בתא שירותי נכים. זרניק ואני, כל אחד בתורו (ייתכן וגם אחרים), שואלים את השוטרים למה בשירותים. השוטר האדיב אומר שזה כדי לשמור על הפרטיות שלהם. "לא", ענינו בחיוך, כל אחד בתורו, "זה בגלל שזה החדר היחיד בלי מצלמות".

יוני 2017. עוד הפגנה בכיכר גורן יוצאת לדרך. הצעדה מתקדמת במעלה אחד הרחובות. המשטרה כבר נערכה מראש: היא הביאה איתה אוטובוס לאסוף משם עצורים. מי אמר שיהיו עצורים? מי אמר שבכמות שתצריך אוטובוס(!)? אבל הביאו. ואוטובוס שמגיע ריק במערכה הראשונה להפגנה, יעזוב מלא במערכה האחרונה. כי צריך למלא מכסות.

המשטרה כבר נערכה מראש: הביאה איתה אוטובוס לאסוף משם עצורים. מי אמר שיהיו עצורים? מי אמר שבכמות שתצריך אוטובוס(!)? אבל הביאו. ואוטובוס שמגיע ריק במערכה הראשונה להפגנה, יעזוב מלא במערכה האחרונה

סגן-מפקד משטרת פתח-תקווה אז, סהר שיין, ניגש לאחד המפגינים בצעדה, חוסם אותו ושואל:

"תגיד, אתה אמרת לי קודם 'עוד פעם אחת אתה קורא לי זרניק ואני נותן לך…'?" אני לא זוכר בוודאות מה הקצין אמר שההוא איים שייתן לו, אבל לצורך העניין נניח שמדובר ב"סטירה". כלומר, קצין המשטרה פנה למפגין בשם של מישהו אחר והמפגין ענה לו שלא יקרא לו ככה. הגיוני.

עונה המוחה: "כן, אני אמרתי. אני באמת לא זרניק".

עונה השוטר: "אז למה אמרת את זה? בשביל מה הפרובוקציה?"

מתנהלים חילופי דברים קצרים ביניהם שבשפת הכדורסל קוראים לזה, השוטר נעמד לסחוט "עבירת תוקף" (אני אוציא ממך עבירה בזמן שאני שומר עליך), ניגש מפגין אחר ושואל את שיין:

"רגע, הוא (קרי מי ש"נחשד" כזרניק) מעוכב או עצור?"

"לא", עונה השוטר.

"אה", אומר המפגין שאיננו זרניק, "אז אני יכול ללכת", והולך.

אומר השוטר למפגין שהתערב והכניס היגיון לשיגעון: "הוא לא, אבל עכשיו, אתה מעוכב",

ומפקיד אותו בידי שוטרים שהפקידו אותו באוטובוס העצורים. מספר דו-ספרתי של מפגינים עזב את אזור כיכר גורן באותו ערב באוטובוס שהביאה המשטרה.

כל הסיפורים כאן, לא יותר מדוגמיות, מייצגות אמנם, אבל דוגמיות ספורות, הם המחשות להתנהלות המשטרה והיס"מ, מי הפרובוקטור האמיתי, ועל מי (ליתר דיוק, על מה) באמת מגנה המשטרה בישראל.

כל הסיפורים כאן, לא יותר מדוגמיות ספורות, הם המחשות להתנהלות המשטרה והיס"מ, מי הפרובוקטור האמיתי, ועל מי (ליתר דיוק, על מה) באמת מגנה המשטרה בישראל

אף לא אחד מהם הוא במסגרת "התנגשויות אלימות" עם משטרה. "התנגשויות אלימות" עם משטרה הן עניין נפרד. הכלל "כשלוקחים סיכון, עלולים לחטוף", שרלוונטי ל"התנגשויות אלימות" עם המשטרה, לא מתקיים כאן.

לילה במעצר, שחרור בערבות, הליכים משפטיים, העמסה על אוטובוסים כמו גרעינים במשקל. בימוי הגבלות שלא מתיישרות עם החוק (אסור להניף שלט; אבל לפרוש מותר! אותו שלט, אגב, הונף ללא הפרעה בפתח-תקווה ובערים רבות אחרות בארץ עד אותו יום). זו אלימות. אלימות חמורה. היא כזו כיוון שהיא שוללת בהינד עפעף עצמאות מאזרחים שלא עברו על חוק, שהופכת את החופש שלהם לבן-ערובה. הטחת ראש באספלט, אגרוף לפרצוף, זעזוע מוח, עיקום יד. זה כבר נגזרת. מובן מאליו, דבר של מה בכך.

לילה במעצר, שחרור בערבות, הליכים משפטיים, העמסה על אוטובוסים כגרעינים במשקל – זו אלימות, השוללת חופש מאזרחים שומרי חוק. הטחת ראש באספלט, אגרוף לפרצוף, זעזוע מוח, עיקום יד – זה כבר נגזרת

משטרה פועלת על-פי חוק. למשטרה יש מרחב מסוים שנקרא "שיקול דעת". שיקול דעת מופעל לעולם לטובת האזרח. הוא מתקיים במקרים שבהם אזרח עשה מעשה שלא עולה בקנה אחד עם החוק, אבל הנסיבות (אי-ידיעה, "חוסר דרמה", פעם ראשונה, וכדומה) מצדיקות את הפעלתו. אחרת זה לא היה "שיקול דעת", אלא היצמדות להוראות החוק.

גם בתי-משפט מפעילים שיקול דעת. למעשה, כל גוף ציבורי או ממשלתי בעל סמכויות ענישה ואכיפה פועל ככה. בישראל, המשטרה פועלת שלא על-פי חוק ואת שיקול הדעת מפעילים לרעת האזרח. היגיון הפוך.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט מחבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
הכי גרוע , הכל אמת פה משטרת ישראל מליציית מנדלבליט , עובדת קשה מאוד כדי לכתוב ספר חוקים חדש. למזלי , אני אשכנזי , טיפה מגודל , יודע לדבר , חייכן , והכי חשוב , תמיד הידיים שלי מונפו... המשך קריאה

הכי גרוע , הכל אמת פה
משטרת ישראל מליציית מנדלבליט , עובדת קשה מאוד כדי לכתוב ספר חוקים חדש.
למזלי , אני אשכנזי , טיפה מגודל , יודע לדבר , חייכן , והכי חשוב , תמיד הידיים שלי מונפות בגובה 2,40 , הרבה מעל כולם , שהמצלמות יראו שאני לא "מתעמת" עם השוטרים .
אין הפגנה שאני לא מקבל לפחות 4 איומי מעצר עיכוב לתחנה ושאר ירקות .
אני מחייך , מושיט ידיים לאזיקים , אבל הם יודעים שזכותי לשוטט שם , זה נכתב בפסק דין בהחלטת שופטת שראתה את האיוולת המשטרתית .
אני לא רואה את האור שבקצה המנהרה .
בעתיד יאלצו לעשות המון סמינרים כדי ללמד את פיקוד המשטרה לכבד את האזרחים , לתת להם את הכבוד , כי המשכורת של השוטרים מגיעה מהכיס שלנו

במדינה דמוקרטית מתוקנת השלטון מגן על האזרח והמשטרה מגנה על האזרח. רק במדינות דיקטטוריות ובמדינת ישראל השלטון מתעמר באזרח והמשטרה מגנה על השלטון. מדינת ישראל היא מזמן כבר לא דמוקרטיה. כא... המשך קריאה

במדינה דמוקרטית מתוקנת השלטון מגן על האזרח והמשטרה מגנה על האזרח.
רק במדינות דיקטטוריות ובמדינת ישראל השלטון מתעמר באזרח והמשטרה מגנה על השלטון. מדינת ישראל היא מזמן כבר לא דמוקרטיה. כאשר אזרח הגון פוחד משוטר, משהו רע וגרוע קיים הן בשלטון והן במשטרה. ולא אמרנו כלום על רמת השוטרים והמפקדים והיסמניקים שמגוייסים למשטרה.

עוד 1,584 מילים ו-4 תגובות
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הקהילה היהודית הקטנה של האלה, גרמניה, מורכבת ברובה מיוצאי בריה"מ לשעבר ● אחרי ניסיון הפיגוע בבית הכנסת שלהם ביום כיפור, שבמהלכו נורו למוות שני אנשים שאינם נמנים עם חברי הקהילה, הפך המקום לאתר עלייה לרגל ● יעקב שוורץ השתתף בתפילות הראשונות בבית הכנסת שהיה היעד למתקפה

עוד 1,163 מילים

מיהו יהודי? גרסת המעבדה

חשיפה הרבנות הראשית מבצעת בדיקות דנ"א שנויות במחלוקת, בחיפוש אחר דם יהודי כאישור ליהדותו של אדם ● השיטה החלה במוסקבה כיוזמה פרטית שנועדה להוכיח את יהדותם של יוצאי ברית המועצות לשעבר ● כעת, תומכיה של השיטה מתמודדים עם תביעה בבג"ץ ועם ביקורת חריפה

עוד 4,918 מילים

דרוש מנהיג ספר חדש משווה את נתניהו לקודמיו - וזה לא מחמיא לו

האם ישראל תוכל לחזור לעידן המנהיגים ההרואיים? ● בספר חדש, נזכרים דניס רוס ודייויד מקובסקי ברגעים איקונים של קבלת החלטות בישראל, ושואלים אם יש לישראלים את מה שצריך בשביל להיפרד מהפלסטינים

עוד 2,218 מילים

טיול לחג מסע בעקבות ליידי טונשוק והמלכה רוקסלנה

הטיול הקצר בעקבות חגיגות נבי מוסא יוצא מרחוב הדגל הזעיר ברובע המוסלמי ● בדרך אפשר לפגוש את עקבותיהם של נביאים, ממלכים, מצביאים ופילגשים ● טיול לירושלים - חלק חמישי

עוד 749 מילים

רגע לפני החגים, כניסת התיירים לישראל זינקה לגבהים חדשים ● בממשלה מתמוגגים, אבל אם התיירים ימשיכו לנהור לכאן בלי היערכות חדשה, תל אביב וירושלים ייפרדו מעוד דירות לטובת airbnb, נתב"ג יקרוס תחת העומס והפריפריה לא תיהנה מהשגשוג ● בתעשייה מזהירים: "ישראל יכולה למשוך 10 מיליון תיירים בשנה, אבל צריך לשאול אם זה טוב ומשרת את כולם"

עוד 1,740 מילים

נתניהו העביר לפוטין בקשה רשמית לחנינה לנעמה יששכר

יו"ר ישראל ביתנו: "היחיד שחתם על הסכמים עם הערבים זה נתניהו, אנחנו עדיין מחכים לתשובה מצוות המו"מ של הליכוד, יש לנו סבלנות" ● לפיד: על ישראל לסייע לכורדים "בכל דרך" ● מטה המאבק למען שחרור נעמה יששכר יקיים הפגנה מול שגרירות רוסיה בישראל ● שר החינוך פרץ: אין מקום לשוברים שתיקה ולמחסום ווטש בבתי הספר

עוד 24 עדכונים

מחקר ענק טוען: הקהילה היהודית בארה"ב היא עדיין הגדולה בעולם​

בניגוד לשמועות, הקהילה היהודית בארה"ב חיה, בועטת - ואפילו מתרחבת ● על פי מחקר רחב היקף, יהדות ארה״ב גדלה בשבע השנים האחרונות ב-10% ומספר היהודים שם מוערך ב-7.5 מיליון, לעומת 6.74 מיליון בישראל ● ניו יורק היא עדיין המרכז היהודי הגדול ביותר בעולם

האוכלוסייה היהודית בארצות הברית גדלה ב-10% ב-7 השנים האחרונות והיא הגדולה בעולם, כך עולה מפרויקט מחקר שאסף מידע מ-150 סקרים נפרדים.

המחקר, שערך המכון למחקרים חברתיים על שם סטיינהרדט באוניברסיטת ברנדייס, בחן את האוכלוסייה היהודית ב-48 מדינות ארה"ב (הוואי ואלסקה לא נכללו בסקר) וכלל השוואות למחקרים דומים שערך המכון ב-2012 וב-2015.

הנתונים מראים כי ארצות הברית היא כיום המדינה בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בעולם, ובה כ-7.5 מיליון יהודים. בישראל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים כעת 6.74 מיליון יהודים.

"הציניות בנוגע ליהדות ארה"ב והסברה שאנחנו אוכלוסייה שהולכת ומתכווצת, שאנו אוכלוסייה שהולכת ונעלמת, אינה נכונה", אומר לאונרד סאקס, מנהל מרכז סטיינהרדט. "הנבואה של יהדות ההולכת ונעלמת עדיין לא התגשמה".

המחקר אינו קובע מספר מוחלט לגבי מספרם של היהודים בארצות הברית, זאת מכיוון שבניגוד לישראל, מרשם האוכלוסייה אינו כולל שאלות לגבי השתייכותם הדתית של האזרחים ולכן הנתונים מתבססים על סקרים והערכות.

לפי המחקר האחרון, מספר היהודים בארה"ב עשוי לנוע בין 7.1 מיליון ל-7.8 מיליון. יהודים מהווים כ-2% מהאוכלוסייה בארה"ב. ההגדרה בה השתמשו החוקרים לשאלת מיהו יהודי היא גמישה יותר מכפי שמקובל בישראל.

כ-4.4 מיליון מבוגרים בארה"ב מגדירים את עצמם כיהודים. בנוסף יש כ-1.5 מיליון מבוגרים נוספים "הרואים עצמם כבעלי רקע יהודי, או יהודים על פי קריטריונים אחרים". כמו כן, ישנם 1.6 מיליון ילדים שגדלים כיהודים בארה"ב.

מיהם האמריקנים הרואים עצמם בעלי רקע יהודי אך לא מזדהים עם דת משה?

"יותר מקובל כיום לומר, אם אינך יהודי דתי, שאתה יהודי חסר דת", אומר סאקס. "יותר אנשים, במיוחד צעירים שאינם שומרי מצוות, הינם חסרי דת, אבל אין זה אומר שהם אינם מעורבים או שהם אינם הופכים למעורבים יותר בתור מבוגרים".

הבדל מרכזי נוסף שעולה מהמחקר בין הקהילות היהודיות בישראל ובארה"ב נוגע לפוליטיקה. בעוד בישראל רוב הציבור היהודי נוטה לימין ולשמרנות, הרי שבארה"ב, לפי המחקר, היהודים היו ונותרו מבצר של ליברליזם פוליטי.

המחקר מצא ש-51% מיהודי ארה"ב מזדהים כדמוקרטים (לעומת 34% מכלל האמריקאים). רק 17% מהם מזדהים עם הרפובליקנים. יש יותר מפי שניים יהודים ליברלים (42%) לעומת יהודים שמרנים (20%). כל הנתונים מעידים כי הקהילה היהודית שם נוטה שמאלה באופן מובהק ביחס לכלל האוכלוסייה האמריקנית.

נתונים אחרים שנבדקו במחקר חיזקו את ההנחה שיהודי ארצות הברית נותרו כשהיו תמיד: ליברלים, משכילים ולבנים.

בנוסף, המספרים מראים כי הקהילה היהודית האמריקנית מוסיפה להיות מבוגרת יותר מהאוכלוסייה הכללית. 26% מיהודי ארצות הברית הם בני 65 ומעלה, בהשוואה ל-20% בלבד בקרב כלל הציבור. שיעור היהודים המבוגרים הגבוה ביותר נמצא, באופן לא מפתיע, בפלורידה, שם שליש מהיהודים הם מעל גיל 65.

בהסתכלות על הפיזור הגאוגרפי של היהודים בארצות הברית, נמצא כי ניו יורק היא עדיין המרכז היהודי הגדול בארצות הברית, ובעולם כולו.

באזור המטרופולין של ניו יורק, הכולל את העיר והפרברים סביבה ובניו ג'רזי, חיים כ-1.8 מיליון יהודים. בתוך העיר ניו יורק, היהודים מתרכזים בברוקלין ובמנהטן, שבהם נמצאים 678,000 יהודים המהווים 16% מהאוכלוסייה.

המדינה בעלת מספר היהודים הקטן ביותר בארצות הברית היא וויאומינג, שם מתגוררים לפי המחקר רק 2,200 יהודים.

עוד 445 מילים

בלי סודות "בגיל 18 גיליתי שאבי הביולוגי הוא אפרו-אמריקאי"

לייסי שוורץ דלגאדו תמיד נראתה שונה, ובבית הכנסת שאלו אותה אם היא ממוצא אתיופי ● אבל רק בגיל 18 גילתה שאמה ניהלה רומן עם גבר אפרו-אמריקאי ● היום היא מסתובבת בארה"ב עם הסרט התיעודי שעשתה על סיפור חייה ● ובחתונה שלה השמיעו מוזיקת סול והורה

עוד 641 מילים

טיול לחג שווה לגלות את המקומות המונגשים בעיר העתיקה

מתגלגלים בעיר הקודש: אתרים בעיר העתיקה נגישים כעת למטיילים בכיסא גלגלים ● לאחר פרויקט שיפוץ בן 9 שנים, מטיילים עם מוגבלות יכולים להגיע לרוב האטרקציות המפורסמות של הבירה, ועשויים למצוא הפתעות נוספות בדרך ● טיול לחג בירושלים - חלק רביעי

עוד 824 מילים

מסעות טיפוליים בחו"ל הפכו ללהיט בקרב חיילים משוחררים שחוו טראומה בעת שירותם הצבאי ● בליווי מקצועי, יוצאים עשרות משלחות בשנה לטיול מגבש ● "כדי למצוא ריפוי, הם צריכים לחבור לעוד אנשים שראו את מראות הקרב לשבוע ברומניה, רק כדי שהם יוכלו להיות האחד עם השני ולא יחושו שמסתכלים עליהם כתמהוניים" ● טיול אחרי צבא מסוג אחר

עוד 2,883 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה