הבעיה עם הדו"ח הזה היא שאחד ממחבריו, עומר שאקיר, אינו רק משקיף מהצד שמציין עובדות, אלא תומך במדינה דו-לאומית שתחליף את ישראל באופן מהותי.

In 2008-2010, Shakir was a Masters Student at Georgetown University. In 2010, he participated in UC Irvine’s Muslim Student Union’s Israel Apartheid Week, giving a presentation titled “Apartheid IsReal.” In his talk, he called for abandoning the two-state model as a way to eliminate Israel as the Jewish state: “Ehud Olmert is telling us where we need to go….that ‘If the day comes when the two-state solution collapses and we face a South African style struggle for equal voting rights, then as soon as that happens, the State of Israel is finished’” (emphasis added).

Shakir further called on the Palestinian Authority (PA) to end its goal of “self-determination,” a euphemism for promoting the replacement of a Jewish State with a binational state. He also rejected the idea of a negotiated solution to the conflict, saying that negotiations “will do nothing but institutionalize injustice.” Shakir also used the UC Irvine event as a platform for promoting BDS, extolling it as “a way that each of us in this room can exercise their own form of pressure to end that unjust system and to embrace a vision for a better future.”

אם כך, נעמי חזן לא שותפה למטרתו וחשוב לציין זאת. על העובדות שמדווחות ע"י ארגונים ישראליים כמו בצלם ויש דין קשה לערער, ואסור להתעלם מהן. אבל הדרך הדיפלומטית היא בעיקר אינטרס שלנו כי פעילי ה-BDS מעדיפים שייכפה עלינו פתרון. באופן אבסורדי, הימין הישראלי הקיצוני משרת אותם.

alandforall.org

לאורך כל ההיסטוריה שלנו היהודים עסקו בהפרדה, בין אם מרצון או מכפייה, איכשהו תמיד נוצר מצב שהיהודים מתבדלים מסביבתם. לפיכך, לא צריך להיות מופתעים שהיהודים מנסים משתמשים בשיטות דומות, רק הפעם מהצד המדכא של המשוואה (כי במקרה כעת ידינו על העליונה), במקום מהצד המדוכא. באופן כללי, התחושה היא ש-5000 שנה ולא למדנו כלום, אנחנו מתעקשים לחזור על אותו טעויות ולהתעלם מהמציאות, הכל באצטלת שם שמיים. המטרה כבר מזמן אבדה (להיות עם חופשי בארצנו) והוחלפה בתאוות שררה, כח, כבוד וכסף. מה שהכי עצוב זה, שזה מה שתמיד קורה, כל פעם מחדש, ושאנחנו כבר יודעים גם כיצד זה תמיד מסתיים, ובכל זאת, תועים.